בקשה לביטול פסילה מנהלית מלקבל או מהחזיק ברשיון נהיגה

בקשה לביטול פסילה המנהלית מלקבל או מהחזיק ברשיון נהיגה ובקשת ביטול האיסור שימוש ברכב, שתיהן למשך 30יום בעקבות אישום של המבקש בעבירת השכרות.



הבקשה הוגשה ע"י המבקש שהינו הנהג ברכב בצירוף תצהירו ותצהיר מר אבינועם לוי.




כנגד המבקש הוגש כתב אישום לפיו נהג בתאריך 22.11.13 בשעה 00:01 כשהוא שיכור ובבדיקת נשיפה שבוצעה לו נמצאה כמות של 335 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף.




בנוגע לפסילת רשיון הנהיגה טוען ב"כ המבקש מספר טענות:
במועד האירוע המבקש היה חולה וקיים קשר ישיר בין תוצאת המדידה לחום גופו וגורמי האכיפה היו ערים למצבו הבריאותי.
קיים פער בתוצאות של החיישנים EC וIR העולה על 10 אחוז.
ע"פ השירות המטרולוגי הלחות באזור הייתה מעל 90%.




בנוגע לפסילת רשיון רכב והשבתתו טוען ב"כ המבקש:
השימוע נערך לנהג ולא לבעל הרכב.
בעל הרכב לא קיבל הודעה כדי לבטל את ההשבתה ולא נשלח לו עותק מאיסור השימוש.
ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי אין בעובדה שהשימוע נערך לנהג ולא לבעל הרכב כדי לאיין את סמכותו של הקצין להשבית את הרכב, כאשר על בעל הרכב מוטלת החובה למנוע מצב של ביצוע עבירות ברכבו.




באשר לטענות שהעלה ב"כ המבקש בעניין ביטול הפסילה טוען ב"כ המשיבה כי הטענות הללו תתבררנה בשלב ההוכחות ולא בשלב מקדמי של בחינת הראיות לכאורה, מה גם שישנן ראיות בתיק המעידות על שכרות המבקש תוך הפנייתו לדו"ח עיכוב, דו"ח פעולה, יומן הפעלה, פלטי כיול, פלטי נשיפה, דין וחשבון על בדיקת ינשוף, נסיבות העבירה, דו"ח המאפיינים והתרשמותו הכללית של השוטר אשר העידה, אף היא, על שכרות משמעותית.




בנוסף טוענת ב"כ המשיבה כי למבקש האוחז ברשיון נהיגה משנת 82 עבר תעבורתי מכביד הכולל 28 ה.ק לרבות הרשעה בנהיגה בשכרות משנת 2004 ועבירות תעבורה נוספות ומכאן מסוכנותו.


דין והכרעה:


בעפ"ת 441425-03-10, בית משפט המחוזי בבאר שבע, קבע כי פסק דין עוזרי אינו מהווה נימוק מכריע לצורך קבלת בקשה לביטול פסילה מנהלית ויש להביא בחשבון את כלל הראיות בתיק.




לאחר עיון בחומר החקירה אני קובעת כי קיימות לכאורה להוכחת כתב האישום.




בנסיבות המקרה בהזמנה לדין וכתב אישום תיאר השוטר כי עת עצר את המבקש בבדיקה שגרתית הריח ריח חזק של אלכוהול שנודף ממנו, גם מדו"ח הפעולה עלה כי המבקש כשל בבדיקת נשיפון ובמבחן הביצוע, במבחן העמידה התנדנד והתרשמותו הכללית של השוטר צוינה כבינונית.




המבקש עצמו הודה כי שתה כוס של בירה היינקן.




בטיעוניו השליך ב"כ המבקש את תוצאת המדידה למצבו הבריאותי של המבקש ואף צירף תצהיר של המבקש וחברו לחיזוק דבריו, אולם מעיון בחומר התיק אין כל עדות או ממצא המעידים על כך שבמועד האירוע המבקש היה במצב בריאותי לקוי, עם חום גבוה. המבקש אף לא העלה בשום שלב במפגש עם השוטר כי חש שלא בטוב, ובכל מקרה, טענה זו מקומה להתברר במהלך התיק העיקרי.




לגבי טענת הלחות אציין בקצרה כי סוגיה זו קיבלה מענה מפורש בפרשת "עוזרי" ואף קיבלה משנה תוקף על ידי ערכאת הערעור אשר קבעה כדלקמן: "אין גם חולק, כי באזורים מסוימים בארץ ובתקופות שונות בשנה, רמת הלחות יכול שתהיה גבוהה מעבר לרף 90% שלעיל. אלא שגם בעניין זה לא מצאנו להתערב במסקנתו של בית משפט קמא, אשר קיבל את ההנחה כי תיתכן השפעה של הלחות באוויר על חלק מן הבדיקות הנעשות בתנאי לחות שמעל ל-90%, ושיקלל עניין זה ברף האכיפה שקבע. בית משפט קמא הוסיף וקבע (בעמוד 80), בהתייחס לבעיית הלחות, כי "גם אם קיימת בעיה אין היא יכולה ליצור סטייה משמעותית בתוצאה".




בנוגע לפער בחיישנים IR ו EC טוענת המשיבה כי במקרה דנן הפער אינו עולה על 10%. אכן מעיון בהעתק צילומי הפלטים ובערכים שמופיעים בפלט עולה כי כלל הפער ביניהם לא עולה על 10% ומבלי להביע עמדה בסוגיה זו הרי שהיא צריכה להתברר במהלך המשפט.




באשר ליתר הטענות שהעלה ב"כ המבקש דינן להתברר בשלב ההוכחות בתיק העיקרי ולא בשלב המקדמי.




עוד אציין, כי בסע' 12 לבקשה נרשם: "הח"מ אינו כופר שנמדדו 335 מקרוגרם", ודי בכך כדי להצביע על ראיות לכאורה.




בנוגע למסוכנות, למבקש עבר תעבורתי מכביד, לרשותו רשיון נהיגה משנת 82 ולחובתו 28 ה.ק., ביניהן, עבירות של מהירות מופרזת, אי ציות לתמרור, פקיעת רשיון רכב ורשיון נהיגה, נהיגה באור אדום (3 עבירות), שימוש בטלפון בעת נסיעה והרשעה בגין עבירה דומה של נהיגה בשכרות משנת 2004.




העבירה שבגינה מואשם הנאשם הינה חמורה ומהווה סיכון לציבור, ולא אחת נקבע ע"י בתי המשפט כי יש להחמיר עם עבירות מסוג דנן. במקרה בו עסקנין לא רק שהתוצאה שהתקבלה במכשיר הינשוף העידה על שכרות אלא אף דו"ח המאפיינים ושאר דוחות הפעולה יש בהם כדי להצביע על מסוכנותו.




אשר על כן, לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה וחומרת העבירה וכן את הרשעותיו הקודמות של המבקש הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה לעניין העבירה ושיש בהמשך נהיגתו של המבקש משום סיכון לביטחון הציבור. לפיכך הנני דוחה את בקשת המבקש לבטול פסילה מנהלית.




באשר לבקשה לביטול איסור שימוש ברכב, עיון בסעיף 57 א.(א)(2) לפקודת התעבורה מעלה כי עריכת השימוע במקרה של מתן החלטה על איסור מנהלי על שימוש ברכב, יכול שתעשה רק לנהג, ולא קיים חיוב בחוק לעריכת שימוע גם ובנוסף לבעל הרכב.




יחד עם זאת, בהתאם להוראת סעיף 57 א.(ד)(1), הרי שעל המשטרה חלה חובה למסור העתק מהודעת איסור השימוש לבעל הרכב. חובה זו קבועה גם בתקנות התעבורה (איסור שימוש ברכב) התשנ"ט – 1999. בתקנות אלה נקבע כי העתק הודעת איסור שימוש ברכב שנמסרה לנהג שאינו בעל הרכב, תשלח לבעל הרכב, באחת מהדרכים המנויות באותה תקנה.




בעניינו אין מחלוקת מהמסמכים שצורפו כי טופס הודעת איסור השימוש נמסר למבקש עצמו אשר ציין בסע' 11 לתצהירו: "למחרת בבוקר הבנתי מהטפסים שהיו בידי כי רכבו של גיסי, הוא הרכב בו נהגתי, הושבת למשך 30 יום. הודעתי לגיסי על כך והוא דרש שאפעל להשבת הרכב בכל דרך". מהאמור לעיל עולה כי בעל הרכב ידע ואף ידע על ההשבתה ונתן הוראה מפורשת לנהג כיצד לפעול בעניין.
אוסיף כי הטענה כי בעל הרכב לא קיבל הודעה מהמשטרה אינה נתמכת בתצהיר של המבקש או של בעל הרכב.




מעבר לכל צורך אציין שוב כי בעל הרכב לא הגיש הן בקשה לביטול ההשבתה הן תצהיר התומך בטענה כי לא נמסרה לו הודעה ע"י המשטרה וגם המבקש בעצמו לא טען כי מסר למשטרה כתובת או טלפון של בעל הרכב למסירת הודעה.




גם אם אניח לטובתו של המבקש כי לא נמסרה הודעה על איסור השימוש לבעל הרכב, אינני סבורה כי יש בטענה זו כדי להביא לביטול החלטת הקצין כי בעל הרכב ידע על ההשבתה והמבקש הגיש בקשה לביטול ההשבתה.




זאת ועוד, כידוע לצורך ביטול החלטה של קצין משטרה בדבר איסור שימוש ברכב, על בית המשפט לבחון אם התקיימו אחד מבין שני התנאים המפורטים להלן: הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו; או אם מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה.




בעל הרכב לא פירט אלו הוראות מסר למבקש בנוגע לשימוש ברכב, ואלו מאמצים עשה כדי למנוע את ביצוע העבירה. ומכאן, שגם התנאי השני לא מתקיים.




מעבר לאמור אוסיף, כי לא מצאתי בבקשה או בטיעונים שהועלו לפניי, נימוקים אחרים אשר יש בהם כדי להצדיק את ביטול או שינוי ההחלטה בדבר איסור שימוש ברכב.




אשר על כן, אני מורה על דחיית הבקשה.
המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים ותחזיר את התיק למשטרה.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. שלילה לחצי שנה

  2. ביטול פסילה מנהלית

  3. נהיגה בשלילה בידיעה

  4. שלילה עד תום ההליכים

  5. פסילה מנהלית 36 נקודות

  6. 38 נקודות - פסילת רישיון

  7. פסילת רישיון בגלל נקודות

  8. פסילת רישיון עד תום ההליכים

  9. פיצוי על שלילת רישיון נהיגה

  10. פסילה מנהלית דריסת הולך רגל

  11. ערר לשינוי החלטה על פסילת רישיון

  12. תקופת הפסילה לאחר פסילה שנייה בתיק אחר

  13. בקשה מעצר עד לתום ההליכים על נהיגה בשלילה

  14. מה סיכויי הערעור על עבירת נהיגה בשלילה ?

  15. קיצור תקופת השהות בלילה בבית של נאשם קטין

  16. שלילת רישיון על דריסת הולך רגל במעבר חציה

  17. בקשה להורות על ביטול פסילה מנהלית למשך 60 יום

  18. בקשה להורות על ביטולה של פסילה מנהלית למשך 30 יום

  19. בקשה לפסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד תום ההליכים

  20. האם עונש השלילה לתקופה כה ממושכת אינו פרופורציונאלי

  21. בקשה לביטול פסילה מנהלית לפי סעיף 47 לפקודת התעבורה

  22. ביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה בגין חשד לנהיגה בשכרות

  23. בקשה לביטול פסילה מנהלית של רישיון נהיגה למשך 30 יום

  24. בקשה לביטול פסילה מנהלית ואיסור מנהלי על שימוש ברכב

  25. בקשה לביטול פסילה מנהלית מלקבל או מהחזיק ברשיון נהיגה

  26. טענת אי יכולת להסיע ילדים לבית ספר בעונש שלילת רישיון

  27. בקשה לביטול פסילה מנהלית מהחזקת רישיון נהיגה למשך 90 יום

  28. סיוג פסילה: האם ניתן לקבל שלילה על סוג רכב מסוים בלבד ?

  29. בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוטלה על המבקש על ידי קצין משטרה

  30. בקשה להורות על ביטול פסילה מנהלית לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה

  31. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון