בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוטלה על המבקש על ידי קצין משטרה

בקשה לביטול פסילה מנהלית, שהוטלה על המבקש על ידי קצין משטרה בתאריך 4.12.13, למשך 60 ימים, בשל חשד לגרימת תאונת דרכים.

על פי החשד, בתאריך 1.12.13 סמוך לשעה 11:00 נהג המבקש ברכב פרטי ברחוב מעלה יצחק מכיוון כללי מכללת עמק יזרעאל לכיוון כללי עיריית נצרת עילית, וכאשר הגיע למעגל תנועה עם רחוב גלבוע המשיך בנסיעה ישר ופגע בהולך רגל שחצה את הכביש משמאל לימין ביחס לכיוון נסיעת המבקש. כתוצאה מן התאונה, נגרמו להולך הרגל שברים בראשו, שברים בצלעות, שבר באגן, ופגיעות בגפיים התחתונות. הולך הרגל מאושפז עד היום בבית החולים רמב"ם במחלקה לטיפול נמרץ במצב קשה.

ב"כ המבקש לא חלק על עצם התרחשות התאונה, אך טען כי לא קיימות ראיות לכאורה לאחריות המבקש לתאונה שכן הולך הרגל לא חצה במעבר חציה, הגיע בריצה, נתקל בצינורות השקיה על אי התנועה ונפל על רכבו של המבקש אשר עצר רכבו בטרם נפל הולך הרגל. הסנגור טען כי גרסת המבקש לא נבחנה ע"י גורמי החקירה ועל אף שמסר לגורמי החקירה שם של עד לתאונה, העד לא נחקר. עוד טען כי לא נשקפת מסוכנות מן המבקש על רקע עברו שאינו מכביד, והדגיש כי המבקש עובד בענף הרכב וזקוק לרישיון לצרכי פרנסתו ולצרכיו האישיים.

ב"כ המשיבה התנגד לבקשה, הגיש את תיק החקירה וטען כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהמבקש אחראי לתאונה שבמהלכה פגע בהולך רגל על מעבר חצייה. לדבריו, קיים יסוד סביר להניח שיוגש כתב אישום כנגיד המבקש. ב"כ המשיבה הפנה להודעת המבקש ממנה עולה כי הבחין בהולך הרגל לפני הפגיעה ולא שלל כי נהג במהירות של כ-40 קמ"ש לפחות. עוד טען כי מסוכנות המבקש נלמדת מחומרת העבירה ומעברו התעבורתי של המבקש.

לאחר עיון בחומר החקירה, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אחריות המבקש לקרות התאונה, אולם יש ליתן את הדעת לעוצמתן.

אין מחלוקת כי ארעה התנגשות בין רכב המבקש לבין הולך הרגל ואף לא ביחס לתוצאות התאונה ולקשר הסיבתי בין התאונה לתוצאותיה. המחלוקת נוגעת לשאלת האחריות להתרחשות התאונה.
לטענת התובע ארעה התאונה על מעבר חצייה. ב"כ המבקש טען כי הולך הרגל לא חצה על מעבר החציה, אלא הגיע בריצה לאי התנועה הבנוי הממוקם בין מסלולי הנסיעה המנוגדים, נתקל בצינורות השקיה הקיימים על אי התנועה ונפל על רכב המבקש. לדבריו, המבקש עצר בטרם נפל הולך הרגל על רכבו.

כעולה מסקיצה שערך הבוחן ומתצלומי הזירה נמצא רכב המבקש סמוך למעבר החציה, חלקו האחורי של הרכב נמצא במרחק של 0.60 מ' מן המעבר, ובהמשך הכביש, לפני רכב המבקש, אותר כתם דם השייך להולך הרגל (מרחק מקדמת הרכב לכתם הדם לא צוין בסקיצה). אין בתיק החקירה תרשומת של הבוחן לפיה התאונה ארעה על מעבר החצייה ממש.
מהודעת עד ראיה שבתיק (סומנה ב/1) עולה כי הולך הרגל לא חצה במעבר חצייה.
מהודעת המבקש עולה כי הולך הרגל חצה 2-3 מ' אחרי מעבר החצייה ביחס לכוון נסיעתו.
אין בתיק החקירה כל ראיה לעיגון טענת התביעה לפיה הולך הרגל חצה על מעבר החצייה ממש, אולם בשים לב לכך שהרכב וכתם הדם סמוכים מאד למעבר החצייה, ברי כי היה על המבקש לנקוט בכל אמצעי הזהירות המתחייבים מנהג המתקרב למעבר חצייה.
בהתאם לתקנה 52(6) ולתקנה 67(א) לתקנות התעבורה, היה על המבקש להאט בהתקרבו למעבר החצייה ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו.

יצוין כי בהתאם לתקנה 52(1) לתקנות, חייב נהג להאט בשטחים בנויים מאוכלסים ובקטעי דרך שבתים בנויים לצדם ותנועת הולכי רגל מצויה בהם.
מהודעת המבקש עולה כי התאונה התרחשה סמוך למכללה ומול בניין העיריה. מתמונות הזירה עולה כי הכביש בלב עיר, סמוך לבתי מגורים ולמבני ציבור. התאונה התרחשה בשעה 11:00 לערך. בנסיבות האמורות, היה על המבקש להקפיד לנהוג במהירות סבירה בהתחשב בהולכי רגל, בתנאי הדרך והתנועה בה, על מנת שיוכל להאט ואף לעצור לפני מעבר חצייה במקרה הצורך.
מקום התאונה מוגדר כדרך עירונית והמהירות המותרת במקום התאונה הנה 50 קמ"ש.

למרות חובת ההאטה, כעולה מתרשומת הבוחן לצד תמונה מס' 6, מן הנזק שנגרם לרכב המבקש ניתן ללמוד כי בעת שפגע בהולך הרגל נהג המבקש במהירות מינימאלית של 40 קמ"ש.

לא זו אף זו, ב"כ המבקש טען כי הולך הרגל נפל על הרכב בהיותו בעצירה, אולם טענה זו שונה מדברי המבקש בהודעתו. המבקש טען כי ביצע "בלימת חירום", "לחץ ברקס חזק", עד כי מערכת ה-ABS נכנסה לפעולה, אך פגע בהולך הרגל לפני שנעצר. החוקר עימת את המבקש עם ממצאיו לפיהם נהג במהירות של לפחות 40 קמ"ש בעת ההתנגשות והמבקש השיב: "אני לא יכול לשלול". משכך, 40 קמ"ש הנה מהירות הרכב לאחר בלימת חירום ובעת הפגיעה בהולך הרגל.

בכביש שני כווני נסיעה מנוגדים, אחד לכוון המכללה והשני לכוון העיריה, ובניהם אי תנועה. המבקש נסע בנתיב לכוון העיריה. הולך הרגל חצה תחילה את הנתיב שמוביל למכללה וככל הנראה התכוון לחצות את הנתיב המוביל לעיריה, הנתיב בו ארעה התאונה.
המבקש טען בהודעתו כי הבחין בהולך הרגל לפני שעלה על אי התנועה וכבר מהשלב בו הולך הרגל חצה את הנתיב הנגדי (לכוון המכללה).

בעמ' 1 ש' 11-12 להודעתו טען כי הבחין בהולך הרגל, לראשונה, כבר עם כניסת המבקש למעגל התנועה. לפי התמונות והסקיצה, מעגל התנועה ממוקם מספר מטרים לפני מעבר החצייה, ביחס לכוון נסיעת המבקש.
בעמ' 2 ש' 31-32 להודעתו שינה המבקש גרסתו וטען כי רכבו היה על מעבר החצייה בעת שראה לראשונה את הולך הרגל. דהינו, היה במרחק של כ-2-3 מטרים מהולך הרגל כשהבחין בו לראשונה.

המבקש מסר כי הולך הרגל חצה משמאל לימין כוון נסיעתו והוסיף: "תוך כדי כך שראיתי אותו רץ התחלתי את הבלימה כי הבנתי שהוא רץ בעמוק בלי להביט לשום כוון וגם הפלאפון שלו צמוד לאוזן".
מדברי המבקש עולה כי הבחין בהולך הרגל במהלך חציית הנתיב הנגדי ואף התרשם שהולך הרגל אינו זהיר ומתעתד להמשיך בריצה ולכן בלם.

מן הנספח לסקיצה עולה כי שדה הראיה שעמד לרשות המבקש עד למעבר החציה היה 20 מ' ועוד 50 מ' לאחר מכן.

ביחס לקצב חציית הולך הרגל, טען המבקש בהודעתו כי הולך הרגל חצה את המעבר בריצה.
עד הראיה מסר בהודעה ב/1 כי הולך הרגל חצה את המעבר במהירות.

ביחס לאופן ירידת הולך הרגל לנתיב נסיעת המבקש עובר לתאונה, טען המבקש כי הולך הרגל עלה בריצה על אי התנועה ואז פגע בטפטפות שעל אי התנועה, איבד שיווי משקל ונפל על רכבו.
עד ראיה מסר כי במהלך חצייתו, הולך הרגל "כאילו נכנס באיזה חפץ ועף על הרכב". החוקר לא בירר אם היה זה במהלך חציית נתיב נסיעת המבקש או על אי התנועה.

הנה כי כן, בתיק החקירה ראיות לכאורה טובות לכך שהתאונה ארעה סמוך לאחר מעבר חצייה ביחס לכוון נסיעת המבקש, בשעת בוקר, במקום מרכזי, סמוך למבני מגורים ומבני ציבור, כך שהיה על המבקש להתאים מהירותו לתנאי הדרך. המבקש הבחין בהולך הרגל חוצה את הנתיב הנגדי במהירות, מבלי להביט סביבו, ובהתאם להתרשמותו כי כך ימשיך לחצות - בלם המבקש בלימת חירום. למרות שהבחין בהולך הרגל עוד לפני כניסתו למעגל תנועה ולמרות שהתקרב למעבר החצייה, המחייב האטה, היתה מהירותו לאחר בלימת החירום ובעת ההתנגשות לפחות 40 קמ"ש, כך שמהירותו קודם לכן היתה גבוהה יותר וקרובה יותר למהירות המרבית המותרת במקום שהנה 50 קמ"ש. בהתאם לתקנה 52, 67(א) לתקנות התעבורה, היה על המבקש להתאים מהירות נסיעתו להאטה ובמידת הצורך אף לעצירה לפני מעבר החציה, אך בפועל טען המבקש כי התנגש בהולך הרגל ולא הצליח לעצור אפילו 2-3 מ' אחרי המעבר למרות בלימת החירום. בנסיבות המתוארות, עולה מתיק החקירה תשתית ראייתית לכאורית המשקפת נהיגה ברשלנות ע"י המבקש.

מן הפן האחר, בהתאם להודעות בתיק החקירה, הולך הרגל לא חצה על מעבר החציה ואין ממצא סותר בתיק. עוד עולה מן ההודעות כי הולך הרגל חצה את הכביש במהירות, כשל ונפל או "עף" לעבר רכב המבקש במהלך חצייתו. המקום בו היה המבקש בעת שהחל הולך הרגל לחצות את הכביש טרם נבדק, ואף לא נערכו חישובים לבדוק אם ניתן היה למנוע את התאונה במהירות נסיעה שהולמת את נסיבות הכביש.

מטבע הדברים, בשלב מוקדם זה של החקירה, טרם נערך דו"ח בוחן, טרם נערך שחזור עם המבקש ועדי ראיה, טרם נחקר עד לאירוע ששמו עלה בבקשה שלפניי וטרם נחקרו שני עדים פוטנציאלים שהודיע למשטרה על התאונה ופרטיהם בתיק. בנוסף, טרם נערכו חישובים לבדיקת טענת המבקש כי התאונה בלתי נמנעת. לפי מזכר ותיעוד רפואי הקיימים בתיק, הולך הרגל מאושפז כיום בטיפול נמרץ בבית החולים רמב"ם ולכן לא ניתן לגבות גרסתו ביחס לאופן התרחשות התאונה או לבצע פעולות חקירה חיוניות המחייבות השתתפותו.

יחד עם זאת, כבר עתה קיימת תשתית ראייתית לכאורית המצביעה על אחריות המבקש לקרות התאונה, על אף שעוצמת הראיות אינה גבוהה בהתחשב בקיום ראיות לכאורה ביחס לחלקו של הולך הרגל בגרימת התאונה, ראיות שהשלכותיהן על אחריות המבקש מחייבות בחינה מדוקדקת ע"י גורמי החקירה.

התובע הגיש תמצית הרשעות ממנה עולה כי למבקש רישיון נהיגה משנת 1987 ולחובתו 9 הרשעות תעבורה קודמות, ביניהן עבירת מהירות, אי ציות לתמרור עצור, אי שמירה על הימין, חגורת בטיחות ואחרות. הרשעתו האחרונה משנת 2004. עברו התעבורתי של המבקש אינו מכביד אולם בנסיבות המקרה, אין די בעברו כדי לאיין את הסיכון הנשקף מהמשך נהיגת המבקש לשלום ציבור המשתמשים בדרך ואין ספק כי נדרשת בנדון תקופת צינון מידתית.

הסנגור המלומד פרש נסיבותיו האישיות של המבקש, אולם אין באלה כדי להמעיט מן המסוכנות הניבטת מחומרת המעשים ומתוצאות התאונה, עד כדי ביטול הפסילה המנהלית.

שוכנעתי כי בשלב זה יש בהמשך נהיגת המבקש משום סיכון לציבור המשתמשים בדרך וכי נדרשת בנדון תקופת צינון, ואולם בהתחשב בעוצמת הראיות ובעברו התעבורתי של המבקש, המצביע על עשור ללא עבירות, סבורני כי למרות תוצאות התאונה הקשות, ניתן לקצר את תקופת הפסילה המנהלית באורח מידתי.

אשר על כן, הנני מורה על קיצור תקופת הפסילה המנהלית ומעמידה אותה על 45 ימים מיום הפקדת רישיון הנהיגה.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. שלילה לחצי שנה

  2. ביטול פסילה מנהלית

  3. נהיגה בשלילה בידיעה

  4. שלילה עד תום ההליכים

  5. פסילה מנהלית 36 נקודות

  6. 38 נקודות - פסילת רישיון

  7. פסילת רישיון בגלל נקודות

  8. פסילת רישיון עד תום ההליכים

  9. פיצוי על שלילת רישיון נהיגה

  10. פסילה מנהלית דריסת הולך רגל

  11. ערר לשינוי החלטה על פסילת רישיון

  12. תקופת הפסילה לאחר פסילה שנייה בתיק אחר

  13. בקשה מעצר עד לתום ההליכים על נהיגה בשלילה

  14. מה סיכויי הערעור על עבירת נהיגה בשלילה ?

  15. קיצור תקופת השהות בלילה בבית של נאשם קטין

  16. שלילת רישיון על דריסת הולך רגל במעבר חציה

  17. בקשה להורות על ביטול פסילה מנהלית למשך 60 יום

  18. בקשה להורות על ביטולה של פסילה מנהלית למשך 30 יום

  19. בקשה לפסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד תום ההליכים

  20. האם עונש השלילה לתקופה כה ממושכת אינו פרופורציונאלי

  21. בקשה לביטול פסילה מנהלית לפי סעיף 47 לפקודת התעבורה

  22. ביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה בגין חשד לנהיגה בשכרות

  23. בקשה לביטול פסילה מנהלית של רישיון נהיגה למשך 30 יום

  24. בקשה לביטול פסילה מנהלית ואיסור מנהלי על שימוש ברכב

  25. בקשה לביטול פסילה מנהלית מלקבל או מהחזיק ברשיון נהיגה

  26. טענת אי יכולת להסיע ילדים לבית ספר בעונש שלילת רישיון

  27. בקשה לביטול פסילה מנהלית מהחזקת רישיון נהיגה למשך 90 יום

  28. סיוג פסילה: האם ניתן לקבל שלילה על סוג רכב מסוים בלבד ?

  29. בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוטלה על המבקש על ידי קצין משטרה

  30. בקשה להורות על ביטול פסילה מנהלית לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה

  31. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון