ערעור על החלטת הוועדה לעררים כי לא איבד 50% מכושרו להשתכר 2. רקע המערער יליד 1965, סובל מליקויים שונים והכוללים סוכרת, סיבוכי סוכרת ומחלת כלי דם כלילית, ואשר בגינם נקבעו לו, על ידי וועדה רפואית, נכות רפואית צמיתה בשיעור של 65%. המערער ביקש לקבוע את אי כושרו, ופקיד התביעות קבע כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר. המערער ערער על הקביעה הנ"ל, וועדה לעררים שהתכנסה בעניינו ביום 02.01.13 דחתה את הערר, תוך שהותירה את הקביעה האמורה על כנה. כנגד קביעה זו הוגש ערעור שנדון בתיק בל 42204-01-13 שם ניתן פסק דין ביום 29.04.13 (להלן: "פסק הדין") ובו הוחזר עניינו של המערער לוועדה באותו הרכב. בעקבות פסק הדין, הוועדה התכנסה ביום 11.06.13 ושוב דחתה את הערר. על החלטתה זו של הוועדה נסוב הערעור שבפני. 3. להלן תמצית טענותיו העיקריות של המערער - א. הוועדה טעתה בהחלטתה עת קבעה שהמערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר והייתה מקובעת להחלטתה הקודמת. ב. הוועדה לא קיימה את תפקידה בהתאם להוראות פסק הדין, אלא שערכה את הדיון כלאחר יד. ג. הוועדה ציינה כי התייחסה לסיבוכים מהם סובל המערער אולם בפועל לא התייחסה להשלכותיהן של הסיבוכים על כושר העבודה. ד. מצבו הרפואי של המערער מצביע על כך כי איבד יותר מ - 50% מכושרו להשתכר והוועדה אף מסכימה לכך, אלא שלא נימקה מדוע המערער אינו זכאי לקצבת נכות. ה. קביעת הוועדה, לפיה המערער כביכול יכול להשתלב בעבודה פשוטה בשוק החופשי אינה מעוגנת במציאות ואינה מתחשבת כלל ועיקר במגבלותיו של המערער. ו. טעתה הוועדה עת לא נימקה ולא הפנתה לכל מסמך רפואי בתיקו של המערער, שיש בהם כדי להצביע על שלילת היחס בין מצבו הרפואי וההגבלה התפקודית ממנה הוא סובל והמגבילה את כושרו לעבוד. ז. לנוכח טעויותיה של הוועדה, יש להשיב את עניינו של המערער לוועדה בהרכב חדש. 4. ב"כ המשיב מנגד, התנגדה להחזרת עניינו של המערער לוועדה, משלגישתה לא נפל כל פגם משפטי בדרך פעולותיה, באשר הוועדה התייחסה במפורש לטענות של המערער שנרשמו בהרחבה לגבי כל המגבלות על התפקוד היומיומי. דיון והכרעה - 5. בהינתן העובדה שעסקינן בהחלטה של ועדה אליה הוחזר עניין מכוח פסק דין, הרי שהשאלה שיש לדון בה, על פי ההלכה הפסוקה, היא האם מילאה הוועדה אחר ההוראות שבפסק הדין. הלכה פסוקה היא כי: "משהוחזר עניינו של המערער לוועדה, עם הוראות, יהיה על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין" (ראו, דב"ע נא/01-29 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160). 6. בפסק הדין מכוחו התכנסה הוועדה נרשם כדלקמן - "בהתאם להסכמת הצדדים, הריני מורה על החזרת עניינו של המערער לועדה לעררים לעניין אי הכושר על מנת שתזמן אותו כדי לאפשר לו להעלות שוב את טענותיו וכן על מנת שתבחן מחדש קביעתה וזאת תוך התייחסות לדו"ח פקיד השיקום מחודש אוגוסט 2012 וכן תוך התייחסות להלכה הפסוקה לפיה, מקום שאין הלימה בין אחוזי הנכות הרפואית לבין אחוזי אובדן אי הכושר, יש צורך בנימוק". 7. החלטת הוועדה מושא הערעור: א. עיון בפרוטוקל הוועדה בישיבתה מראה שרשמה מפי המערער את התלונות הבאות - "סכרת - מחלתו העיקרית שלא מתאזנת, כשרמת הסוכר יורדת זה קשה יותר. במעקב רפואי ונסיונות לאזן את רמות הסוכר כל הזמן צריך לשירותים וצמא. זכרון לא טוב, קוצר נשימה, לחץ דם וכאבי ראש עקב כך. עוה"ד: כשיושב ללא תנועה, רמת הסוכר עולה, רמת המוגלובין 9-10 אינו עובד מ-2006. תמיד מחפש עבודה קלה עדיין לא מצא את הנוסחה המתאימה לעבודה שיכולה להתאים לו. אחוז הנכות התפקודית אמורה להיות כאחוז הנכות הרפואית...הרצון של התובע לעבוד, לא מסוגל לשום עבודה". ב. הוועדה סיכמה את ממצאיה כדלקמן "הוועדה עיינה בפסק דין מיום 29.4.13. בהופעתו בפני הוועדה פרט את השלכות הליקויים כפי שמופיעים בפרוטוקול, יצוין כי הוועדה ביקשה מהתובע ובא כוחו לפרט את ההשלכות כפי שנכתב בפסק הדין. הוועדה התייחסה לכל הסיבוכים שהתובע תיאר בפניה, לרבות השינויים ברמות הסוכר במהלך היום וההשפעה על תפקודו. יצוין כי דיווח על... ירידה ברמת המוגלובין ... לאחרונה. הוועדה בדעה כי השלכות אלה אכן מגבילות את התובע בעבודה מאומצת, עבודה בגובה, ארוחות סדירות. בנסיבות הנ"ל, הוועדה בדיעה שמסוגל להשתלב בעיסוקים האלה: עבודות משרדיות פשוטות, מענה טלפוני, שוער בחניון, חרושת קלה, אריזה, מיון, הרכבה וכו'. על אף אחוזי הנכות שנקבעו לתובע, הרי שלדעת הוועדה בעיסוקים אלה הוא אינו נדרש להשקיע מאמץ, יכול לעשות הפסקות לארוחות סדירות, אינן דורשות מאמץ גופני חריג. הוועדה אף עיינה שוב בדו"ח השיקום וכן בדו"ח הפרוטוקול מיום 17/10/12 שהתקיים לאחר שכתיבת דו"ח השיקום, הוועדה לקחה בחשבון את .....לאור זאת הערר נדחה". ג. כאמור, הוועדה התבקשה בהתאם לפסק הדין לבחון את קביעתה מחדש תוך התייחסות לדו"ח פקיד השיקום מחודש אוגוסט 2012 ותוך נימוק, מדוע חרף מצבו הרפואי של המערער, הרי שהוא לא איבד יותר מ - 50% מכושרו להשתכר. לאחר שעיינתי בהחלטת הוועדה נחה דעתי כי הוועדה לא קיימה את הוראות פסק הדין שהופנה אליה. הוועדה למעשה חזרה כמעט באופן זהה על נימוקה כפי שהובאו בהחלטתה שבישיבתה הקודמת מיום 02.01.13 עובר למתן פסק הדין, ולא הסבירה, באופן המניח את הדעת, מדוע חרף העובדה שלדעתה מצבו הרפואי של המערער אכן מגביל אותו ב"בעבודות מאומצות", הרי שהוא לא איבד יותר מ - 50% מכושרו להשתכר. בנוסף, מהאמור לעיל לא עולה כי הוועדה התייחסה לאמור בדו"ח פקיד השיקום מיום 07.08.12. תחת זאת, הוועדה הזכירה בפרוטוקול דיונה דו"ח אחר מיום 17.10.12 שלא נדרשה להתייחס אליו. בדו"ח פקיד השיקום מיום 17.08.125 נרשמו הדברים הבאים - "יש שינוי להחמרה במצבו...המצב הקרדיאלי אינו יציב ולפי אבחון רפואי: ירידה קלה בתפקוד חדר שמאל והסוכרת כבר מטופלת בזריקות אינסולין, ובנוסף רטינופטיה, על כן בהתאם לתלונותיו של הנ"ל חלה החמרה במצבו הרפואי שתימנע ממנו עבודה ממושכת. על כן ממליץ לראותו כחסר כושר חלקי ויציב (ההדגשה אינה במקור, ו.ש)". אם כן, בהתעלמות הוועדה מדו"ח פקיד השיקום הנ"ל, ולפיו הומלץ לראות במערער "כחסר כושר חלקי ויציב", יש לראותה כמי שלא פעלה בהתאם להוראות פסק הדין מכוחו התכנסה. 8. לאור האמור לעיל, דין הערעור להתקבל. בנסיבות העניין, ומשברור כי הוועדה נעולה על עמדתה, ומאחר ועניינו של המערער כבר הוחזר אליה פעם אחת, אין מקום להשיב אליה בשנית את הערר, ואני מורה על העמדתו בפני ועדה לעניין אי כושר שתתכנס בהרכב חדש. 9. בנסיבות העניין הנני מחייבת את המשיב לשלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪. 10. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. אובדן כושר השתכרותערעורועדה לערריםערר