אי תכנון מקרקעין במשך זמן רב - היטל השבחה

אי תכנון מקרקעין במשך זמן רב המשיבה טוענת כי תכלית הפטור היא גם תכלית פיצויית - בשל אי תכנון המקרקעין במשך זמן רב. העוררים טוענים כי הם זכאים לפטור לפי סעיף 19(ב)(6) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 וכי הם עומדים בכל התנאים הקבועים בו. הערר הוגש כנגד קביעתו של השמאי המכריע כי אינם זכאים לפטור זה באומרו כי: "לעניין הפטור לפי סעיף 19ב(6) אינני מקבל את עמדת היועץ המשפטי של הועדה המקומית כי הפטור במקרה הנדון איננו חל היות ולא ניתן להתייחס לתכנית תממ/90 כתוכנית שאושרה, כפי שפורט לעיל. מה גם שתכנית זו אף איננה מובאת בחשבון במועד קודם לתממ/153, כפי שמפורט בסעיף 9.2.1 לעיל. יחד עם זאת, היות ומדובר בחלקה עליה קיים בית מגורים דו משפחתי ותיק בשטח כולל של 267.82 מ"ר ברוטו (טרם הבקשה להיתר הנדונה) המהווה, בין היתר, את בית המגורים של המבקש, וכי הבקשה להיתר החדשה הינה לבית מגורים חדש במקום היחידה החזיתית הוותיקה ובגין בקשה זו הוצאה שומת ההשבחה, הרי שלדעתי לא חלה עילת הפטור ע"פ סעיף 19(ב)(6). מכאן יוצא כי ההחלטה שלי מתיישבת עם דעתו של היועמ"ש של הוועדה, אך כאמור לעיל הנימוקים הם שונים." (עמ' 21-20 לשומה המכרעת) העוררים טוענים כי לא קיבלו מעולם פטור לא בגין סעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית ולא בגין סעיף 19(ב)(6), וכי בגין הקמת יחידת הדיור השניה אף שילמו היטל השבחה. העוררים מדגישים כי אין הגבלת שטח בסעיף 19(ב)(6) וכי השמאי המכריע הפעיל בטעות קריטריונים של סעיף 19(ג)(1), הגם שלדידם ממילא הם זכאים לפטור גם לפי סעיף זה. המשיבה טוענת כי תכלית הפטור היא גם תכלית פיצויית - בשל אי תכנון המקרקעין במשך זמן רב וגם תכלית סוציאלית כפי שנפסק בעמ"נ (י-ם) 40411-10-10 הוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים נ' מחמד קונבר. הפטור מוגבל "לדירה אחת ולדירת מגורים דווקא של בעל הנכס או קרובו" (עמ' 5 לפסק הדין). הגם שאין שטח הדירה מוגבל לעניין הפטור נקבע שם כי אין ליהנות מפטור היטל השבחה עבור יותר מדירה אחת. אין זכאות לפטור כאשר יש כבר שתי יחידות דיור. המטרה של אפשרות להקמת בית מגורים אחד ללא תשלום היטל השבחה כבר הושגה. המשיבה גם מבקשת להקיש מהוראת סעיף 19(ג)(1) והחלטות ועדות הערר למשל ערר (י-ם) 64/13 הרצברג משה ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה י-ם, שם נקבע כי כאשר לתא משפחתי היו זכויות במקרקעין במצב הקודם בשעור העולה על 140 מ"ר אין זכאות נוספת לפטור לפי סעיף 19(ג)(1) לאותו תא משפחתי באותם מקרקעין. במקרה שלפנינו מדובר בשתי יחידות דיור קיימות ובשטח כולל של מעל 200 מ"ר. עתה מבוקש הפטור על היטל השבחה שניתן בגין מתן היתר להריסת יחידת הדיור הקטנה ובניה יחידת דיור חדשה - בשטח גדול יותר - תחתיה. בדיון בפנינו לא נסתרה טענת העוררים כי שילמו בעבר היטל השבחה בגין הקמת יחידת הדיור השניה. להבדיל מערר הרצברג (לעיל), ענייננו כאן בסעיף 19(ב)(6), אשר כפי שגם נקבע לאחרונה, בפ"ד קנובר אין הגבלת שטח לעניין תחולתו. במקרה שלפנינו לא הוכח כי נוצל פטור בעבר, לא לפי סעיף 19(ג)(1) לתוספת השלישית ולא לפי סעיף 19(ב)(6). בנסיבות שלפנינו מתקיימים התנאים לתחולתו של הפטור בסעיף 19(ב)(6). בשולי הדברים נעיר כי בהתאם להחלטות שניתנו על ידינו לטעמנו, אין הפטור בסעיף 19(ג)(1) חל בנסיבות העניין, שכן מדובר בשתי יחידות דיור בנויות בשטח העולה על 140 מ"ר. טענה נוספת שנטענה בכתב התשובה, ואשר נזנחה בדיון שבפנינו וטוב שכך, היתה בעניין תכנית מופקדת: תמ"מ/90. נטען כי היא ניתקה את הרצף התכנוני מאז תכנית 4/R שאושרה בשנת 1942, ועד לאישורה של תמ"מ 153, ולכן אין חל התנאי שבסעיף 19(ב)(6) - כי התכנית הקודמת אושרה טרם שנת 1950. השמאי המכריע כבר דחה טענה זו של המשיבה ובדין דחה אותה, שאף אין מחלוקת בין הצדדים כי אין מדובר בתכנית מאושרת. אשר על כן, כאמור לעיל, אנו מקבלים את הערר וקובעים כי בנסיבות הענין חל הפטור שבסעיף 9(ב)(6) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. המשיבה תישא בהוצאות העוררים בסכום של 6,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק.מקרקעיןהיטל השבחה