השבחה מתוכנית חדשה - שמאי מכריע

השבחה מתוכנית חדשה - שמאי מכריע החלטה לעניין מתן תוקף לשומה המכרעת וכן הפרשי הצמדה וריבית הצמדה והוצאות. רקע: תיק זה עניינו תביעה לפי סעיף 197 שהגיש העורר כנגד המשיבה. העורר העמיד את התביעה על סך של 260,000 ₪. הצדדים הגיעו להסכמה כי ימונה שמאי מכריע מכוח תיקון 84 לחוק התכנון והבניה. עם זאת, הצדדים הגיעו להסכמה כי השמאי המכריע יישום הן את הפגיעה והן את ההשבחה הנובעת מהתכנית החדשה. השמאי המכריע דן בטענות הצדדים, וקבע כי התכנית החדשה לא פגעה במקרקעין ולכן יש לדחות את התביעה לפי סעיף 197. לאור פסיקת השמאי המכריע הגישה המשיבה בקשה לפסיקת שכר טרחה והוצאות. העוררים הגישו תגובה, וביקשו לחייב את המשיבה בהוצאות ובשכר טרחה, היות ובמסגרת השומה המכרעת הופחת במידה ניכרת היטל ההשבחה שנדרש בגין המקרקעין. דיון: מתן תוקף לשומה המכרעת: ועדת הערר בחנה את השומה המכרעת, ומצאה אותה סבירה וראויה. לפיכך, ובהעדר השגות מטעם הצדדים על השומה המכרעת, אנו נותנים לה תוקף של החלטת ועדת ערר. הוצאות: במקרה שבפנינו אין חולק כי התביעה שהוגשה נדחתה במלואה. לפיכך, באופן עקרוני היה מקום לחייב את העורר בהוצאות המשיבה, כאשר זה גרר את המשיבה להליך שווא שבסופו התביעה כולה נדחתה. אלא שהעורר העלה טענה, כי המשיבה דרשה ממנו סכום מופרז בגין היטל השבחה וכי במסגרת השומה המכרעת (לאור הסכמת הצדדים כי השומה תעסוק גם בהיטל ההשבחה) הופחת סכום היטל ההשבחה. אנו דוחים טענה זו. אילו סבור היה העורר כי היטל ההשבחה שהושת עליו גבוה יתר על המידה, היה עליו לפעול בדרכים הקבועות בחוק להפחתת ההיטל ואף לביטולו. ברור כי היה ואכן בסופם של הליכים בעניין היטל ההשבחה ההיטל היה מופחת בצורה משמעותית, אכן היה מקום לחייב את המשיבה בהוצאות הולמות. אולם, השיטה של הגשת תביעת סרק לפי סעיף 197, רק על מנת להוביל להפחתת היטל ההשבחה הינה שיטה פסולה, ועל הנוקט בשיטה פסולה זו להבין, כי היה ותדחה התביעה יהיה עליו לשאת בהוצאות הכרוכות בניהול תביעה לשווא. בענייננו, העורר מודה ממש בכתב התגובה כי אילו היו דורשים ממנו סכום סביר של היטל השבחה, היה משלם אותו ולא מגיש את התביעה, כלומר העורר מסכים למעשה כי הגיש תביעת סרק. בנסיבות אלו, אם העורר אכן סבר כי התכנית משביחה (אמנם בסכום סביר ולא בסכום אותו דרשה המשיבה), לא היה עליו הגיש תביעה על סך של 260,000 ₪ אלא להגיש ערר היטל השבחה, ומשהגיש תביעה שכזו וזו נדחתה עליו לשאת בהוצאות שנגרמו למשיבה. למעשה, היה מקום לחייב את העורר גם בהוצאות לטובת אוצר המדינה, בכך שנקט בהליך סרק של תביעה לפי סעיף 197 וזאת על מנת להפעיל לחץ להפחית את היטל ההשבחה. לסיכום, לא היה מקום להגיש את התביעה שבפנינו. על העורר היה לנקוט בהליך מתאים להפחתת היטל השבחה שאילו היה זוכה בו היה זוכה בהוצאות. אולם, משבחר העורר בהליך סרק של הגשת תביעה לפי סעיף 197, והתביעה נדחתה במלואה, הרי על אף שהעורר השיג את מטרתו ובעקבות התביעה הופחת היטל ההשבחה, לא רק שאין לפסוק לזכותו הוצאות אלא שיש לחייבו בהוצאות. סיכום: אשר על כן, אנו נותנים תוקף של החלטת ועדת הערר לשומת השמאי המכריע. העורר יישא במלוא שכר טרחת השמאי המכריע כפי ששולם על ידי המשיבה. העורר יישא בהוצאות המשיבה ובשכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 3,000 ₪ (כולל מע"מ). הסכומים המפורטים לעיל ישולמו בתוך 30 יום מהיום, והחל ממועד זה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין. תיק הערר נסגר. השבחהשמאותשמאי מכריע