נכות נפשית בשיעור 20% בגין אירוע במסגרתו פוטר מעבודתו שהוכר כתאונת עבודה

נכות נפשית בשיעור 20% בגין אירוע במסגרתו פוטר מעבודתו שהוכר כתאונת עבודה

הוועדה מצאה, כי אין מקום להפעיל תקנה 15 בנסיבות העניין. הערעור דנן נסוב על ההחלטה הנוגעת לתקנה 15.



עניינו של המערער נדון בעבר במספר הליכים משפטיים וועדות רפואיות. האחרונה שבהן, נשוא ערעור זה, התכנסה בעקבות פסק דין מיום 21.10.12 בתיק ב"ל 46086-08-11. פסק הדין הורה לוועדה לבחון את כל מצבו של המערער מלכתחילה.




לטענת המערער, בהחלטת הוועדה בכל הנוגע להפעלת תקנה 15 נפלה טעות. טענותיו העיקריות של המערער, הינן כדלהלן:




החלטת הוועדה שלא להפעיל את תקנה 15 בעניינו של המערער שגויה. היה על הוועדה להפעיל את שיקול דעתה ולא להיתפס ללשונן הדווקנית של התקנות.




העובדה כי במשך 11 שנה עבד המערער ולא חלה עלייה בשכרו, מצביעה על שחיקת השכר. המערער אף אינו מצליח להתקדם בעבודתו ולפיכך שכרו אינו עולה.




המערער אף פוטר מעבודתו לאחר החלטת הוועדה, ביום 31.7.13. יש להתחשב בנתון זה.




החלטת הוועדה אינה מנומקת דיה.




המשיב התנגד לעמדת המערער, מן הנימוקים העיקריים הבאים:




הוועדה דנה בהתאם לכללים הקבועים בתקנות ביחס להפעלת תקנה 15. המערער חזר לאותו עיסוק לאחר תאונת העבודה ואין ירידה בהכנסתו. לפיכך, לא התקיימו התנאים להפעלת תקנה 15. דרך חישוב ההכנסות קבועה בתקנות והדרך לתקוף זאת אינה במסגרת ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים. שאלת הקידום והעלייה בשכר אינה נלקחת בחשבון לעניין החישוב.




לא היה מקום לשקול את חלופת הגיל, באשר המערער מצא עבודה חלופית.




הטענה בדבר פיטורי המערער מאוחרת למועד התכנסות הוועדה נשוא הערעור, ומכל מקום תאונת העבודה הייתה לפני למעלה מעשור ואין לתת משקל להשפעתה על הפיטורים.




ביום 8.1.14 נערך דיון בתיק ונשמעו טיעוני הצדדים, לאחר שהוגשו נימוקים בכתב מצד שני הצדדים.


דיון והכרעה



הלכה היא, כי מוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, חובת ההנמקה, המאפשרת ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה, שהן החלטות מעין שיפוטיות.

כך, נפסק בין היתר בדב"ע (ארצי) מג/ 01-1356 לביא - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130, כי:

"ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק".



לאחר שמיעת הצדדים ועיון בטענותיהם, מצאתי כי דין הערעור להידחות.




במסגרת סעיף 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, נקבעה סמכותה של הוועדה כדלהלן:


"(א) הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים או מזו שנקבעה מכוח תקנות 14 או 31(ב), בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע, ובלבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משינוי זה לא תעלה על 19% אם דרגת הנכות פחותה מ-20%, ובכל מקרה אחר לא תעלה על 100%.
(ב) הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו".



סעיפי הליקוי הקובעים נכויות רפואיות למבוטח, לוקחים בחשבון את הנכות הרפואית בלבד. אין בהם התייחסות להשפעתה של הנכות הרפואית על יכולתו התפקודית של המבוטח. מטרתה של תקנה 15 הינה לבחון את השלכת הנכויות שנקבעו על כושר העבודה וההשתכרות. התקנה מאזנת בין הקביעה האובייקטיבית של דרגת הנכות, לבין נתוניו האישיים של המבוטח. השיקולים המובאים בחשבון לעניין הפעלת התקנה, הינם יכולתו של המערער לשוב לעבודתו, והירידה בהכנסותיו.




בענייננו, הוועדה לעררים דחתה את עמדת המערער בכל הנוגע להפעלת תקנה 15, לאחר שמילאה חובתה והתייעצה עם ועדת הרשות בעניין. ועדת הרשות סברה, כי אין מקום להפעלת התקנה, לאור העובדה ששכרו של המערער לא ירד והוא חזר לעבוד באותו עיסוק, והוועדה אימצה קביעה זו.




אין חולק, כי המערער שב לעבוד במקצועו וכי לא חלה ירידה בשכרו. ירידה בהכנסות המערער הינה אחד משני התנאים המצטברים, שבהם על המערער לעמוד על מנת להיכנס בשערי תקנה 15.




טוען המערער, כי במסגרת שיקולי הוועדה, עליה להתייחס לכך שלא עלה שכרו ולא התקדם בעבודתו, על אף חלוף השנים מתאונת העבודה. טענה זו לא ניתן לקבל. קידומו של אדם בעבודתו ועלייה בשכרו הינם נתונים משתנים, שלא ניתן לקשור באופן ברור לשאלת הנכות הרפואית. אף לאדם שאינו סובל מנכות לא מובטח קידום בעבודתו.




משלא חלה ירידה כלשהי בשכרו של המערער במהלך התקופה שחלפה מתאונת העבודה שעבר, בצדק קבעה הוועדה כי המערער אינו ממלא אחר התנאי הבסיסי הנדרש, של ירידה בהכנסות.




בשולי הדברים יצוין, כי פיטוריו של המערער מעבודתו לאחר מועד מתן ההחלטה נשוא הערעור וודאי שאינה מהווה פגם בהחלטת הוועדה, שניתנה, כאמור, קודם לפיטורים.









בנסיבות העניין, לא נפלה בהחלטת הוועדה טעות משפטית המצדיקה התערבותו של בית הדין. הערעור נדחה.



הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה, תוך 30 יום מיום המצאתו.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. שחרור על רקע נפשי

  2. הפרעות נפשיות בצבא

  3. נזקים נפשיים למורה

  4. פיצויים בגין נזקים נפשיים

  5. התמוטטות נפשית בצבא

  6. טרשת נפוצה עקב מתח נפשי

  7. כשירות נפשית לעמוד לדין

  8. נזקים נפשיים בגלל מוות בתאונת דרכים

  9. קברנומה בגלל לחץ נפשי בעבודה

  10. גובה הפיצוי על טיפולים נפשיים

  11. בעיה בראיה בגלל מתח נפשי בעבודה

  12. נזק נפשי עקב פציעה של קרוב משפחה

  13. נכות זמנית בשיעור של 20% בתחום הנפשי

  14. בקשה להביא ראיות לסתור בתחום הנפשי

  15. תביעת שוטר נגד המדינה בגין נזק נפשי

  16. נכות נפשית 10% בגין תגובה פוסט טראומטית

  17. נזק נפשי לקרוב משפחה של אדם שנפגע בתאונת דרכים

  18. עבירה על חוק המים תשי"ט-1959 - היסוד הנפשי

  19. האם פגיעה נפשית נחשבת "נזק גוף" לצרכי תביעה ?

  20. פיצוי בגין נזק נפשי למשפחתו של נפגע רשלנות רפואית

  21. בקשה לצרף תובע שנגרמו לו נזקים נפשיים מהתאונה של אשתו

  22. נכות נפשית בשיעור 20% בגין אירוע במסגרתו פוטר מעבודתו שהוכר כתאונת עבודה

  23. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון