האם המערערת הרימה את הנטל הנדרש להוכיח כי התייצבה בלשכת שירות התעסוקה בחודש 3/2013, כאשר אין חולק כי נדרשה להתייצב בלשכת שירות התעסוקה, כתנאי לקבלת גמלת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי. המערערת, בת 56, רשומה אצל המשיב במחלקת הבטחת הכנסה החל מיום 21.5.07 ברצף. על פי החלטת שירות התעסוקה עליה להתייצב רק פעם אחת בחודש על מנת לדרוש עבודה ועל מנת לקבל "רצף" לכל החודש. כפי שעלה בדיון שהתקיים בפנינו, בלשכת שירות התעסוקה שבה נדרשה המערערת להתייצב (להלן:"הלשכה") מופעל מכשיר המכונה "התייצבותמט" (להלן:"המכשיר"). תפקידו של מכשיר זה הוא לתעד את התייצבותם של דורשי העבודה בלשכה. לאחר תיעוד ההתייצבות ברישומי המשיב, פולט המכשיר פתקית ובה מצויין האם על דורש העבודה לפנות לפקיד הלשכה לצורך שיבוצו לעבודה או שעליו לשוב לביתו בהעדר הצעה מתאימה לשיבוץ. על פתקית זו מצויינים תאריך ושעת התייצבות ובתחתית הפתק מצויינות המילים: "חובה לשמור אישור זה" . המערערת לא קיבלה גמלת הבטחת הכנסה לחודש 3/2013 ומשכך הגישה ערר. ביום 21.5.13 התכנסה ועדת ערר. לאחר שמיעת עמדת המערערת נקבע: "משאין כל ראייה להתייצבות העוררת בחודש 3/13, לא ניתן לרשום לה התייצבות שאין עליה כל ראיה". המערערת הגישה ערעור על החלטה זו, שנדון בפנינו. לטענת המערערת, היא התייצבה בשירות התעסוקה בתל אביב במהלך חודש מרץ 2013, כאשר אינה זוכרת את התאריך המדויק של התייצבותה, הוציאה פתקית רגילה כפי שהיא עושה תמיד עוד משנת 2007, וחתמה כפי שעשתה תמיד, אולם לאחר תקופה מסוימת שבמהלכה לא קיבלה את גמלת הבטחת ההכנסה, הגישה בקשה לוועדת הערר. עוד טענה המערערת כי היא אם יחידנית שמגדלת 2 בנות בגירות, מתגוררת בגפה ומפרנסת יחידה. כן טענה, כי יש לה מחלות חוזרות ונשנות, כי היא סובלת מכאבים וכי היא נוטלת תרופות באופן שוטף וכרוני ואילו רצתה היתה דואגת לקבל אישור רפואי ולהציגו בפני המשיב, דבר שהיה מייתר את ההליך. בנוסף טענה המערערת כי אילו היתה מקבלת התראה על היעדר התייצבות, יתכן כי יכולה היתה לפעול בזמן אמת על מנת למצוא ראיות התומכות בטענותיה או לגשת בשנית לחתום, דבר שהיה אף הוא מייתר הליך זה. מנגד טען המשיב, כי המערערת לא התייצבה לחתום במהלך חודש 3/2013. לטענת המשיב, המכשיר פועל באופן כזה שגם אם אינו מזהה את דורש העבודה עדיין יוצאת פתקית בדבר ניסיון עם מספר תעודת הזהות או כרטיס קשר חתום או רישום במחשב על ידי פקיד, וכי במקרה הנדון אין רישום של המערערת באף לא אחת משלוש האפשרויות החלופיות ומשכך אין לקבל את הערר. כן טען המשיב, כי שירות התעסוקה מסייע בידי המוסד לביטוח לאומי במבחן התעסוקה, באותם מקרים שבהם נקבע כי עמידתו במבחן התעסוקה הוא אחד מתנאי הזכאות. שירות התעסוקה נבחר למלא תפקיד זה בהיותו מתווך עבודה ממלכתי, אשר לשכותיו פרושות ברחבי הארץ. לאחר ששמענו את המערערת ואף לאחר שהתלבטנו האם לקבל את עדותה, שוכנענו כי המערערת לא הרימה את הנטל הנדרש ממנה להוכיח את התייצבותה. המערערת לא הציגה כל ראיה המעידה על כך שאכן התייצבה בחודש 3/2013, ויתרה מזאת, היא אף לא זכרה את התאריך המדויק שבו התייצבה בלשכה וחתמה. מנגד, הציג המשיב דו"ח המתעד את כל ההתייצבויות של המערערת בלשכה החל מחודש 11/2012 ועד לחודש 4/2013. מדו"ח זה עולה כי הוא משקף את כל ההתייצבויות של המערערת בתקופה זו, כאשר יש בו פירוט וניתן לזהות מתי התייצבה המערערת בלשכת התעסוקה, מתי נקלטה והתייצבה בעמדה, מתי היתה אצל פקיד ומתי לא זוהתה טביעת האצבע שלה, שלאחר מכן זוהתה. מעבר לאמור, המערערת לא הכחישה כי במהלך כל תקופת התייצבותה בלשכה לא היו תקלות ברישום התייצבותה באמצעות המכשיר - עובדה התומכת אף היא בטענות המשיב. הטלת נטל ההוכחה על המערערת נובע גם משיקולים של מדיניות והשלכות רוחב. קבלת טענתה של המערערת בדבר הטלת נטל ההוכחה על המשיב בנסיבות בהן דורש העבודה אינו מקפיד לשמור בידיו את האסמכתא בדבר התייצבותו וטוען לאחר מכן לטעות ברישום ההתייצבות עלולה להוביל לניצול לרעה של מדיניות זו על ידי אלו שלא התייצבו כנדרש ואשר יבקשו להטיל על המשיב את הנטל להוכיח את אי התייצבותם. כן איננו סבורים כי יש לחייב את המשיב להתריע בפני כלל דורשי העבודה כאשר לא התייצבו לחתום במועד הנדרש. מדובר על נטל כבד שאינו סביר, כשלעומת זאת אין מניעה כי דורש העבודה, שעליו האחריות להתייצב ולחתום, ישמור בידיו את האסמכתא על כך שחתם. זה המקום לציין כי בית הדין כבר הבהיר בפסק דינו בסוגייה דומה (ע"ב 4822/05 מועלם אביגל - שירות התעסוקה רמת גן, מיום 14.9.2005, שניתן על ידי חברתי כב' השופטת נטע רות) כי מן הראוי שהמשיב ידאג לעיגונם של כללים ברורים, אשר יובאו לידיעת כל דורשי העבודה ואשר יבהירו להם כי עליהם לשמור את האסמכתא בדבר התייצבותם. ערים אנו לדברי ב"כ המשיב כי כפועל יוצא מפסק הדין ע"ב 4822/05 הוסיף המשיב בחלק התחתון על הפתקים היוצאים מהמכשיר את המילים "חובה לשמור אישור זה". עם זאת, אנו סבורים כי אין די במילים אלו וכי על המשיב לדאוג לעדכן את כל דורשי העבודה לא רק בפתקית אלא גם בשלטים ברורים או בכל אמצעי סביר אחר, כי עליהם לשמור אסמכתא להתייצבותם כך שאם לא יעשו כן, לא יהיה בידיהם להוכיח התייצבותם בלשכה. עם זאת, בתיק זה לא מצאנו לנכון להפוך את נטל ההוכחה במיוחד שעה שהמשיב הציג אסמכתא מהותית ממנה עולה כי אין תיעוד לכך שהמערערת התייצבה בלשכת שירות התעסוקה בחודש 3/13. בענייננו, המערערת היתה צריכה להפעיל שיקול דעת סביר ולהסיק כי עליה לשמור בידיה את הפתקית המאשרת התייצבות בלשכה או להציג אסמכתא אחרת המוכיחה התייצבות ומשלא עשתה כן, למרות שעל אותה פתקית שאותה היא מקבלת מידי חודש בחודשו תקופה כה ארוכה מצויין כי "חובה לשמור אישור זה", הרי שלא ניתן לפטור אותה כליל מאחריותה זו. לאור כל האמור, אנו דוחים את הערעור. מאחר שמדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. דמי אבטלהשירות התעסוקה