ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים 44% נכות יציבה

ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים 44% נכות יציבה 2. טענות המערער: 2.1 המערערת הוכרה כנכה בנכות כללית עם דרגת אי כושר בשיעור של 75% מזה שנים רבות. לימים ובשל החמרה במצבה התפקודי, הגישה העבודת הסוציאלית בקופת חולים בעבור המערערת טפסים לביטוח לאומי כאשר המערערת לא הייתה בקיאה במסמכים ובטפסים שהוגשו. יש להבהיר בנוסף כי למערערת נקבעו בנוסף 30% נכות בגין פריט ליקוי פסיכיאטרי. כמו כן, נקבעו למערערת בעבר 40% נכות צמיתה בגין פיברומיאלגיה, כאשר הוועדה נשוא הערעור לרבות הוועדה מדרג ראשון החליטו לבטל לחלוטין את נכות הרפואית הצמיתה הקשה בשיעור 40% בגין מחלת הפיברומיאלגיה ממנה סובלת המערערת. 2.2 במצב דברים זה עת הוחלט על ביטול הנכות שנקבעה למערערת, חובה על הועדה, הן מדרג ראשון והן הועדה לעררים, להזהיר את המערערת שהיא עומדת ושוקלת לבטל נכות צמיתה בשיעור 40%. חובה זו חלה הן על הועדה מדרג ראשון והן על ועדת הערר. אמנם הוועדה שביטלה תחילה את הנכות היתה הועדה מדרג ראשון ואילו הערר כאן מתייחס מטבע הדברים לועדה לעררים, אך לא ניתן להגיש ערעור לבית הדין על ועדה מדרג ראשון ולכן, כאשר מגיעים לדיון בבית הדין מעלים את כל הנימוקים והטיעונים בדבר התנהלות לא נכונה, לא ראויה, לא משפטית של שני הדרגים. לא יכול להיות מצב שהדבר יעבור בצורה חלקה בלי ביקורת של בית הדין, שאשה מסכנה שמשך שנים רבות קבועה לה נכות בשיעור 40% צמיתה בפיברומיאלגיה ופותחת הליכים להעלאת נכותה, שהתוצאה תהיה ביטול לגמרי של נכות ענקית, צמיתה. 2.3 חובת ההנמקה בנסיבות אלה, היא הרבה יותר גדולה מאשר חובת הנמקה רגילה, של קביעות הועדה. חובת ההנמקה גדולה עד כדי כך, שחלה על הועדה החובה להתכבד ולפרט, להסביר ולנמק מה קרה ומדוע היא מבטלת את הנכות הצמיתה בשיעור 40%- האם, איך, למה וכמה השתפר מצבה של המערערת והרי, כל עוד אין הועדה מנמקת ומשכנעת גם אותנו, כולל בית הדין, שחלה הטבה במצבה, אין הועדה מוסמכת לבטל נכות ובוודאי לא בהליך שמטרתו החמרה. 3. טענות המשיב: 3.1 אין כל חובת אזהרה כאשר ועדה מדרג ראשון היא זו שמשנה את הנכות. לא זו אף זו, מוטב היה לו טענה זו לא היתה מועלית לאור מכתב הערר שהגיש חברי ואני מציגה אותו לבית הדין, כשבערר היתה מיוצגת וטענה זו לא הועלתה בערר ולו היתה מועלית בערר, הרי טענה זו משוללת כל יסוד ובסיס שכן, אין חובת אזהרה בדרג ראשון. חובת האזהרה היא אך ורק בסיטואציה בה ועדה רפואית לעררים היא זו שמבקשת לשנות נכות קודמת ומטרתה של חובת האזהרה היא כפולה. האחת, לאפשר משיכת הערר והשניה, לאפשר זכות טיעון כנגד כך. שתי מטרות אלה אינן חלות כשמדובר בועדה מדרג ראשון, שכן לא ניתן למשוך תביעה וממילא זכות הטיעון עומדת בערר. 3.2 אין חולק כי בעבר נקבעה למערערת נכות בגובה 40% בגין פיברומיאלגיה, כמו כן אין חולק כי הועדה מדרג ראשון היא זו ששינתה את הנכות, זאת ועוד, אין חולק כי בערר לא נטענו טענות בעניין זה, אין חולק כי המערערת היתה מיוצגת כבר בשלב הגשת הערר וכן התלווה אליה עו"ד לבדיקה בפני הועדה, אשר טען גם הוא. 3.3 לעניין הפיברומיאלגיה, נערכה למערערת בדיקה ע"י פנימאי מומחה בראומוטולוגיה, שישב בהרכב הועדה, תוך שהיתה התייחסות מאוד מפורטת לפרוטוקול הועדה, למסמכים הרפואיים הנוגעים לסוגיית דלקות הפרקים והפיברומיאלגיה. בסופו של דבר קובע מומחה הועדה, כי אין סימנים לפיברומיאלגיה ולכן נדחה הערר בעניין זה והותר על כנו פריט הליקוי שנקבע במקום הפיברומיאלגיה בידי הועדה מדרג ראשון. המדובר בקביעה מפורטת ומנומקת, המתבססת הן על הבדיקה הפיזית והן על המסמכים הרפואיים, כולל אבחון במסמכים הרפואיים של MCTD שבגינו ניתנה הנכות. דיון והכרעה: 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). 5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים. 6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור. 7. לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערערת ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לה. 8. במסגרת ישיבתה מיום ה- 24.6.13 שמעה הוועדה את תלונות המערערת (סעיף ד' לפרוטוקול), שהופיעה בפני הוועדה לעררים בליווית בא כוחה וציינו כי המערערת סובלת מדלת פרקים, כאבים בכל הגוף ועצמות לרבות חולשה כאבי ראש, סחרחורות, נפיחות בידיים וטשטוש. המערערת הוסיפה כי חסרת רגש בידיים סובלת מכאבים ברגלים בעת הליכה ומקוצר נשימה. כי הייתה אצל פסיכיאטר לפני כחודש ואינה במצב נפשי טוב ועל כן קיבלה תרופות אותן היא נוטלת. 9. הוועדה ביצעה למערערת בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה: "בבדיקה פסיכיאטרית: נראית מסודרת בהופעתה החיצונית, עירנית, עונה לשאלות לעניין, קיימת עדות למצוקה הסתגלותית. ניתן להתרשם מקווי אישיות בלתי בשלה. לציין כי חידשה טיפול תרופתי לפני כחודש. אין עדות לדכאון מג'ורי או פסיכוזה. בוחן המציאות תקין מצבה מתאים בגין הפרעת אישיות לסעיף 34 ב' (4) 30%. פנימית ראומטולוגית: אושפזה בסוף 2012 במחלקה ראומטולוגית בני ציון. ועברה בירור עקב תלונות של כאבים במפרקים - ללא ממצאים של דלקת לתלונותיו דימוי תופעת רינו - ללא ממצאים של אסכמיה. הפרעות התנהגותיות הופנתה לייעוץ פסיכיאטרי. בירור על תפקודי נשימה עם בדיקה של דיפוזיה DLCO מעט ירידה וכן ממצא של ... חריגה עם ANA וכן אנטי RND חיוביים מתוך ספק וללא הכרעה ברורה אובחנה MLTD והומלץ על טיפול אנטי דלקתי. לא ברור אם נוטלת את הטיפול כפי שהומלץ וזאת מתוך דיווחי הראומטולוג המטפל ד"ר סלוביצין. היום לא התלוננה על קשיי נשימה אופייניים למצב של אי ספיקה נשימתית אבל עם תלונות שיכולות להתאים לעישון כבד במשך השנים וגם כיום. בבדיקה היום: נבדקו המפרקים ההקפיים ב- 4 גפיים ולא נמצא עדות לדלקת מפרקים פעילה. כמו כן אין הגבלה בטווח התנועה כדי להעיד על נזק ממחלה קודמת. לא נמצאה רגישות אשר לעיתים אופיינית לפיברומאלגיה. אין סימני אסכמיה באצבעות הידיים כתוצאה מתופעת רינו משמעותית. לדבריו מועמדת לגסטרו סקופיה ורשום שמקבלת טיפול באומפרדקס. מבחינה פנימית ראומטולוגית דוחה הוועדה את הערר. בעת אשפוזה התרשמה המחלקה באוקטובר 2012 שתלונותיה בגין כאבים הם כנראה אחד מהביטויים של הפרעות הנפש. נוירולוגית: מעיון בתיקה הרפואי - אין נתונים על כאבי ראש ממושכים כך בעצמה סיפרה כי במשך 10 שנים סבלה מכאבים ראש אושפזה במחלקה הנוירולוגית רמב"ם שבוע ימים בו עברה בירור מפורט של סיבה אפשרית לכאבי ראש עזים שכלל C.T. מוח. בדיקת ... וגם כנראה EEG. כל הבדיקות הנ"ל לא העלו ממצא חולני. לציין שהתובעת בעלת אישיות מסוימת. התלונות רבות ומגוונות ולא נצמדות לכאבי ראש. בבדיקה היום אין כל נקודות הדק באזור העורף והפנים. החזרים גדים הופקו מאד ערים בכל התחנות ומעידים בעקיפין על תובעת בעלת סף נמוך החזרים חולניים לא הופקו. בבדיקת התחושה טוענת "לא מרגישה שום דבר" אין זה משנה באיזה ... משתמש הבודק. נגיעה, כאב או וויברציה, תלונה על כאב ראש "נבלעת". ... אין נכות נוירולוגית". (ההדגשות הוספו א.ק). 10. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה. 11. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60). 12. בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206). 13. באשר לקביעת שיעור הנכות ובחירת פריט הליקוי התואם את מגבלות המבוטח, קבעה הפסיקה כי קביעה זו הינה בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הוועדה, המהווה בנסיבות העניין קביעה רפואית מובהרת, שאין בית-הדין מוסמך להתערב בה. 14. הוועדה הרפואית לעררים לנכות כללית פעלה על פי ההלכה הפסוקה, קביעתה של וועדה רפואית בדבר דרגת הנכות מחייבת את בית-הדין (עב"ל 9/60 המוסד לביטוח לאומי נ' שאול כליף, פב"ל ו 39) ואין בית-הדין רשאי לשמוע ראיות הבאות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית או לעקפה, כן לא ישים בית-הדין עצמו מומחה לרפואה ואל יקבע דרגת נכות (דב"ע לו-6-0 רוחבי אלחטיב נ' הוועדה הרפואית לערעורים והמוסד לביטוח לאומי, פד"ע א 157 ; פב"ל יא 337) ולא יעמוד דעתו תחת דעתה של הוועדה לעניין ממצא עובדתי מבחינה רפואית (דב"ע ל/11-0 צבי סימן טוב נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב' 133). 15. במקרה דנא הוועדה ביצעה למערערת בדיקה מקיפה ובכלל זה לליקוי בתחום הפיברומיאלגיה שנקבע למערערת בעבר ועליה בקשה להשיג במסגרת ערעור זה. הוועדה פירטה ממצאי בדיקתה את המערערת לפרוטוקול כאשר הבדיקה נמצאה תקינה ולפיכך, לא העניקה למערערת נכות בגין פריט ליקוי זה. 16. בניגוד לטענת המערערת לא נפגעה זכות הטיעון שלה. לציין, כי עיון במכתב ההשגה שהגישה המערערת על החלטת הוועדה מדרג ראשון (מכתב בא כוח המערערת מתאריך 22.4.13) מעלה כי לא הועלו בו כלל נימוקים משפטיים מלבד הדרישה לזמן את המערערת לבדיקה (מש/1). אין זה מתפקידה של הוועדה לעררים להזהיר מבוטח את הופחתה נכות שנקבעה לו בעבר כבר על ידי הוועדה מדרג ראשון. במקרה דנא טעתה המערערת משבחרה לא להציג מסמכים (לרבות חוות דעת) בפני הוועדה לעררים ולא ליזום הליכים מיוזמתה בפני וועדה זו עת כבר היה ידוע לה כי הוועדה מדרג ראשון הפחיתה נכותה. בשים לב לאמור, ובפרט לאור העובדה כי המערערת היתה מיוצגת על ידי בא כוחה אין למערערת אלא להלין על עצמה אם כן על שלא עשתה האמור ואין להלין על הוועדה אם כן על כך שלא התייחסה למסמכים שלא הונחו בפניה. המערערת לא בדקה זכויותיה כנדרש ואין לה להלין בנדון אלא רק על עצמה (ועל בא כוחה) בשל כך. 17. העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא, שהוועדה התייחסה לממצאים והבדיקות שהיו בפניה ונימקה את החלטתה באופן ברור, המובן גם למי שאינו מומחה רפואי. מדובר, אפוא, בקביעות המתבססות על מומחיות בתחום הרפואה, תחום המצוי בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה. עצם ההסתמכות הבדיקה הרפואית שביצעה למערערת שנמצאה תקינה - מצביע על כך שמדובר בטענה מתחום הרפואה. 18. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה - דין הערעור להידחות. 19. אין צו להוצאות. 20. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים. רפואהנכותועדה רפואית (ערעור)ערעורועדה רפואיתערר