נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף ליקוי 42(1)(ד)(I)

נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף ליקוי 42(1)(ד)(I) רקע עובדתי 1. המערערת הגישה תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה בגין פגיעה מיום 1.1.11, אשר הוכרה כתאונת עבודה. 2. ועדה רפואית מדרג ראשון אשר התכנסה לדון בעניינה של המערערת בשלושה מועדים (ביום 28.11.12, ביום 30.12.12 וביום 29.1.13) קבעה למערערת נכות צמיתה בשיעור 5% לפי סעיף ליקוי 42(1)(ד)(I) במחצית. הוועדה הוסיפה וקבעה כי אין מקום להפעלת תקנה 15, היות והמערערת שבה לעבודתה. 3. המערערת הגישה ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון. ועדה רפואית לעררים אשר התכנסה לדון בעניינה של המערערת ביום 28.4.13 קיבלה את הערר וקבעה למערערת נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף ליקוי 42(1)(ד)(I) החל מיום 2.1.11. עוד קבעה הוועדה כי התובעת עובדת וכי אין מניעה שתמשיך בעבודתה, ולכן אין מקום ליישם בעניינה את תקנה 15. על החלטה זו הוגש הערעור דנן. 4. בדיון אשר התקיים ביום 1.10.13 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה עניינה של המערערת יוחזר לוועדה, על מנת שהוועדה תבחן האם יש להתאים נכות צמיתה בגין הצלקת הניתוחית בכתף הימנית בהתאם לסעיף 75 לסעיפי הליקוי בדבר צלקת מכאיבה או מכערת. השאלה אשר נותרה במחלוקת בין הצדדים הינה האם הוועדה פעלה כדין משקבעה כי אין מקום להפעיל את תקנה 15 בעניינה של המערערת. טענות הצדדים 5. לטענת המערערת, החלטת הוועדה כי היא עובדת וכי אין מניעה שתמשיך בעבודתה, היא החלטה כללית, אשר אינה מתחשבת באופי עבודתה כקופאית ובתלונותיה בפני הוועדה; בנסיבות העניין, יש להורות על החזרת עניינה של המערערת לוועדה על מנת שתשקול מחדש עמדתה לעניין הפעלת תקנה 15 בעניינה. לטענתה- א. הוועדה התעלמה מטופס סיכום בדיקה רפואית מיום 14.4.13 אשר נערך ע"י ד"ר רם כהן, רופא תעסוקתי, ואשר קבע כי "במצבה הבריאותי תפקודי אינה כשירה לעבודתה". ב. הוועדה לא בחנה את כל הקריטריונים הנדרשים לעניין תקנה 15 ובכלל זה הוועדה לא בחנה את מקצועה הספציפי של המערערת, אופי עבודתה בפועל, האם המשיכה בעבודה באופן חלקי או מלא והאם חלה ירידה בהכנסותיה. ג. הוועדה לא מילאה את כל הפרטים הנדרשים בדבר חזרת המערערת לעבודה כנדרש בסעיף 14 לפרוטוקול. ד. כחודשיים לאחר מועד כינוס הוועדה, פוטרה המערערת מעבודתה על רקע הגבלותיה הרפואיות, עובדה המחזקת את תלונות המערערת בדבר חוסר תפקוד בעבודה. 6. לטענת המשיב - א. בהסתמך על דברי המערערת, קבעה הוועדה כי המערערת עובדת וכי אין מניעה שתמשיך בעבודתה. ב. המועד הקובע לבחינת יישום תקנה 15 הוא מועד התכנסות הוועדה ולא מועד סמוך לקרות התאונה או כל מועד אחר ועל כן אין רלוונטיות לטענה כי המערערת פוטרה לאחר מועד כינוס הוועדה. ג. המערערת לא התלוננה בפני הוועדה כי היא הפסיקה לעבוד או כי שכרה ירד. ד. החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת, מומחי הוועדה הם בעלי מומחיות רלוונטית ומשלא עולה כל טעות משפטית מהחלטת הוועדה, דין הערעור להידחות. הכרעה 7. תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956, (להלן - "תקנות הנכות") קובעת כי - "(א) הוועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים או מזו שנקבעה מכוח תקנה 14 או 31 (ב) בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע, ובלבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משינוי זה לא תעלה על 19% אם דרגת הנכות פחותה מ- 20%, ובכל מקרה אחר לא תעלה על 100%. (ב) הוועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו". 8. בתקנה 15(א) לתקנות הנכות, הוסמכו הוועדות הרפואיות לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה עד מחצית מזו שנקבעה במבחני הנכות, בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע. תקנה 15 לתקנות הותקנה כהשלמה לשיטת קביעת דרגת הנכות בענף ביטוח נפגעי עבודה, המושתת על הנכות הפיזיולוגית האובייקטיבית. תקנה 15 הנ"ל "נועדה להסיט את אלומת אורו של הזרקור מן הנכות אל הנכה, מן הנזק השווה לכל גוף, לאותו ניזוק הטוען לנזק מיוחד. לשון אחר - מן האובייקטיבי לסובייקטיבי" (ראו: דב"ע נו/42-01 המוסד לביטוח לאומי - עדה פנץ, פד"ע ל 321; דב"ע לא/25-0 המוסד לביטוח לאומי - אילנה לאור (לא פורסם)). הלכה למעשה, בבואה לשקול אם להפעיל את תקנה 15, על הוועדה להתייחס באופן ספציפי למקצוע שבו עסק הנפגע הספציפי ולשקול אם הוא מסוגל לעסוק באותו מקצוע, ובאיזו מידה משפיעה נכותו על כושרו להשתכר, בהתחשב במקצועו ובגילו. כן על הוועדה לשקול, האם הביאה הנכות לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו של הנפגע. 9. מכאן, שהשאלה שהיה על הוועדה לשאול את עצמה היתה, האם נסיבותיה האישיות של המערערת- מצדיקה סטייה מדרגת הנכות שנקבעה לפי המבחנים. 10. בעב"ל 386/07 פיתוסי - המל"ל (ניתן ביום 5.7.07) התייחס בית הדין הארצי לשאלת בחינת חלופת המקצוע (להבדיל מבחינת עניין הגיל). בית הדין הארצי קבע, כי הבחינה נעשית בשני שלבים. האחד - מסוגלותו של הנפגע לחזור לעבודתו הקודמת במתכונת ובהיקף שבהם עבד קודם קרות התאונה, השני - צמצום במידה ניכרת בהכנסות ולא לזמן מוגבל. 11. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה לא דנה בשאלת כשירותה של המערערת לבצע את עבודתה הקודמת במתכונת ובהיקף שבהם עבדה עובר לפגיעה, אלא קבעה באופן כללי כי המערערת עובדת וכי אין מניעה שתמשיך בעבודתה וזאת חרף תלונות המערערת בפני הוועדה לפיהן: "מגיעה למצב שאני לא יכולה לעבוד", "לא נעים לי בעבודה. לא מתפקדת. הולכת לעבוד עם כאבים...". לאור האמור, אין בידי לקבל את טענת המשיב לפיה משלא נטען בפני הוועדה כי המערערת הפסיקה את עבודתה או כי שכרה ירד ומשהוועדה קבעה כי המערערת עובדת ואין מניעה שתמשיך בעבודתה, אין מקום להתערבות בית הדין. דומני שלא יכול להיות חולק כי חזרה לעבודה אין משמעה חזרה למשרה מלאה דווקא אלא גם חזרה לעבודה באותה המתכונת שבה עבדה קודם לתאונה. אין בקביעת הוועדה התייחסות כלשהי לתלונות המערערת לפיהן היא מגיעה למצב שהיא לא יכולה לעבוד. הוועדה לא פירטה ולא הסבירה את קביעתה בעניין זה, כך שלא ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה. היעדר הנמקה, כאמור לעיל, מהווה טעות משפטית המצדיקה את התערבותו של בית הדין. 12. זאת ועוד, מקובלת עליי טענת המערערת לפיה בהחלטת הוועדה אין התייחסות לטופס סיכום בדיקה רפואית מיום 14.4.13 מטעם ד"ר רם כהן, מומחה ברפואה תעסוקתית, אשר קבע כי במצבה הבריאותי התפקודי הנוכחי של המערערת היא אינה כשירה לעבודתה. אמנם, מסמך רפואי זה אינו בגדר חוות דעת ערוכה כדין ואולם, בנסיבות העניין, בשים לב לתלונות המערערת בפני הוועדה ובשים לב לכך כי מסקנת הוועדה אינה עולה בקנה אחד עם קביעת הרופא התעסוקתי, הרי שהיה מקום שהוועדה תיתן דעתה למסמך הרפואי האמור ותתייחס אליו באופן מפורש בהחלטתה. 13. לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי יש להשיב את עניינה של המערערת אל הוועדה על מנת שתפעל כדלקמן: א. תבחן האם יש להתאים נכות צמיתה בגין הצלקת הניתוחית בכתף הימנית בהתאם לסעיף 75 לסעיפי הליקוי בדבר צלקת מכאיבה או מכערת. ב. תדון מחדש בהפעלת תקנה 15, תוך שתתייחס לתלונות המערערת בדבר חוסר תפקוד בעבודה ולסיכום בדיקה רפואית מיום 14.4.13 מטעם ד"ר רם כהן, מומחה ברפואה תעסוקתית. המערערת תוזמן לדיון בפני הוועדה ותוכל לטעון טענותיה בנוגע לעניינים הנ"ל. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת. 14. המשיב ישא בהוצאות המערערת בסך של 1,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שנתמנה לכך על ידי הנשיאה. נכות צמיתהסעיפי ליקוינכות