טענו כי ככל שהתנגדות התובעות לשאלות מטעם בית הדין לא בוטאה כראוי בפרוטוקול היה עליהן להגיש בקשה לתיקון הפרוטוקול. בנוסף טענו, כי בנסיבות העניין הם אלה הנפגעים, שכן קולם לא נשמע בדיון. למרות זאת, התנגדו לבקשת התובעות והודיעו כי אינם מבקשים לפסול את בית הדין. ביום 2.8.13 ניתנה החלטת השופטת בבקשת הפסלות. בפתח הדברים, התייחסה השופטת למהלכי הדיון כפי שהם מופיעים בפרוטוקול נאמר כך: "לדיון שהתקיים ביום 31.1.2013 התייצבו התובעות ובא כוחן. הנתבעים ובאת כוחם לא התייצבו לדיון. יצוין, כי מהפרוטוקול עולה, שלא נמצא אישור במערכת הממוחשבת לכך שהנתבעים קיבלו זימון לדיון". הוסיפה השופטת והתייחסה לכך שפנתה לתובעות "בשאלות שנבעו מכתבי הטענות" לאור הכנתו המוקדמת של בית הדין לאור החומר שבתיק, והוסיפה: "לפי פרוטוקול הדיון עולה שב"כ התובעות סבר כי ראוי שהדבר ייעשה במעמד הצד השני. בבקשה נשוא החלטה זו, טען ב"כ התובעות כי התנגדותו הייתה נחרצת יותר משנרשם בפרוטוקול". לגופו של עניין, דחתה את בקשת הפסלות מן הטעמים שלהלן. הבקשה נדחתה בשל השיהוי בהגשתה. בנדון זה ציינה השופטת, כי לפי תקנה 112ב לתקנות בית הדין לעבודה, התשנ"ב - 1991 הבקשה לפסלות שופט צריכה להיות מוגשת מיד עם היוודע עילת הפסלות. בעוד אשר "בענייננו, הבקשה הוגשה כמעט חצי שנה לאחר הדיון המוקדם בו קמה לטענת התובעות עילת הפסלות. על כן, די בענין השיהוי על מנת לדחות את הבקשה". הוסיפה השופטת והטעימה, כי "המחוקק היה מודע לכך שבקשה לפסלות שופט אינה 'הליך של מה בכך' ובכל זאת נקבע כי יש לטעון בענין זה באופן מיידי". "למעלה מן הצורך" נדרשה השופטת לדון בבקשה לגופה, ודחתה אותה, תוך שציינה כך: "עיקר טענותיו של ב"כ התובעות נוגעות לכך שבית הדין הפנה לתובעות שאלות שלא בנוכחות הנתבעים. כלומר לטענת ב"כ התובעות שני פגמים נפלו בדיון המקדים, הראשון, העובדה שבית הדין שאל את התובעות שאלות רבות מטעמו והפגם השני, שהשאלות נשאלו שלא בנוכחות הנתבעים. לא מצאתי ממש בטענות אלו. אפרט. לענין השאלות אשר בית הדין שאל את התובעות - קדם המשפט נועד לשם בירור המחלוקת לאשורה ולשם ייעול הדיון לפשטו לקצרו ולהחישו, הלכה היא כי בכך שבית הדין חקר את צד מן הצדדים כדי לברר את מהות המחלוקת אין כדי להצביע על נעילת דעתו. במקרה זה, בית הדין הפנה לתובעות שאלות שנועדו להבהיר את תביעותיהן ולייעל את הדיון, כפי שנעשה בכל דיון מוקדם. בנוגע לקיום דיון שלא בנוכחות הנתבעים. תחילה יצויין, כי מי שיכול לטעון שנפגע מענין זה הם הנתבעים ולא התובעות, וכפי שפורט לעיל, הנתבעים דווקא סבורים כי יש לדחות את הבקשה לפסילה. ... בענייננו הבקשה מוגשת ע"י הצד שנכח בהליך ואף היה מיוצג ע"י בא כוחו בהליך זה. יתרה מזאת, התובעות מנסות לעמוד על זכות הנתבעים ואילו הנתבעים שלא נכחו בדיון וכביכול זכותם היא זו שנפגעה מתנגדים לבקשה זאת." הוסיפה השופטת וציינה, כי ההחלטות שהתקבלו בקדם המשפט אינן החלטות חשובות בעלות השפעה על המשך ההליך. "בענייננו נתקבלו שתי החלטות דיוניות - האחת - כי התיקים שבכותרת יתנהלו בנפרד והשנייה - כי בתחילת דיון ההוכחות יתקיים דיון מקדים". משנדחתה הבקשה, חויבו התובעות בהוצאות הנתבעים, בסך 1,500 ש"ח (להלן: החלטת הפסלות). הערעור על החלטת הפסלות 9. התובעות הגישו ערעור על החלטת השופטת שלא לפסול עצמה מלשבת בדין בתביעות שהגישו. ראשית דבר טענו כי אין להתיר מתווה דיוני במעמד צד אחד "בהרכב דיוני חסר" למרות מחאותיו הנחרצות של ב"כ התובעות שנכח בדיון. זאת "ללא קשר לתוכנו של הדיון", כי דיון במעמד צד אחד מהווה פגיעה במראית פני הצדק, וכי אינו ראוי להתקיים בשיטתנו המשפטית. עוד טענו כי אין נדרשת תגובת הצד שכנגד לבקשת הפסלות של הצד הנעדר מון הדיון. בנוסף טענו, כי בשיהוי כשלעצמו, אין די כדי להביא לדחיית בקשת פסלות במיוחד כזו שעילתה מובהקת. הוסיפו המערערות וטענו כי קיום הדיון במעמד צד אחד אף לא הועיל לייתר קיום דיון מוקדם נוסף, עליו הורתה השופטות בהחלטתה בקדם הדיון. לבסוף התבקש ביטול החיוב בהוצאות שהושתו על המערערות תוך שצוין כי אין מתבקש חיוב הנתבעות בהוצאות משפט. 10. המערערות הוסיפו והגישו לבית דין זה בקשה להורות על עיכוב הדיון הקבוע ליום 10.9.13 בבית הדין האזורי, עד להכרעה בבקשת הפסלות שהגישו. 11. המשיבים לא הגישו עמדה בערעור, כפי הרשות הנתונה להם לפי הוראת תקנה 112ג(ד) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991. דיון והכרעה 12. לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפניי הגעתי למסקנה כי בנסיבות המקרה כפי שהובררו, קיום הדיון בהעדרם של הנתבעים ובאת כוחם מהווה חשש ממשי למשוא פנים ופגיעה במראית פני הצדק ועל כן דין הערעור להתקבל. ואבאר. 13.בהחלטת הפסלות ציינה השופטת, כי "בית הדין אינו מגיע לדיונים כ'דף ריק', אלא, בית הדין מכין עצמו לפני הדיון - קורא את כתבי הטענות, התצהירים והפרוטוקולים הקודמים וכן מכין שאלות לצדדים על בסיס מסמכים אלו"; וכי השופטת שאלה "את התובעות ובא כוחן, לעניין נושאים שלא היו ברורים" לה והתנהלה בתום לב, כאשר " בית הדין הפנה לתובעות שאלות שנועדו להבהיר את תביעותיהן ולייעל את הדיון, כפי שנעשה בכל דיון מוקדם". נתנו דעתנו לדברים אלה, אף לא נעלמה מאיתנו התנגדות הנתבעים לבקשת הפסילה, ולטענותיהם בדבר השיהוי בהגשת בקשת הפסילה. אולם, האיזון בין מכלול השיקולים מעלה כי התגבש חשש ממשי למשוא פנים ופגיעה במראית פני הצדק, וזאת מהמטעמים הבאים: ברור היה לכל כי באת-כח הנתבעים לא הוזמנה כדין לישיבת קדם הדיון ולא ידעה כלל על קיומה, ומשנודע לה על כך במעמד הדיון הודיעה כי לא תוכל להתייצב. בנסיבות אלה ביקש בא-כוח התובעות כי הדיון ידחה וכי ייקבע מועד לדיון קדם נוסף בנוכחות ב"כ הנתבעים, בית הדין לא שעה למבוקשו זה ואף לא נתן החלטה בהתייחס לבקשתו. תחת זאת, נדרשו תובעות ובא-כוחן להשיב לשאלותיו של בית הדין בהתייחס לטענות מהותיות שהעלו בתביעותיהן, ולא לעניינים טכניים ופרוצדוראליים בלבד, ובהעדר החלטה לפיה בקדם הדיון הנוסף תינתן אפשרות לנתבעים להגיב על דברי התובעות. על הבעייתיות בניהול דיון במעמד צד אחד בלבד עמד הנשיא ברק בעניין בן שושן תוך שהטעים: " יש לאפשר לכל בעל-דין (או בא-כוחו) לנכוח בכל עניין המתקיים בפני השופט ועשוי להשפיע על תוצאת משפטו, כך שיוכל להביע עמדתו שלו בעניין בפני השופט ולהעיר הערותיו. בדרך זו תורחק אפשרות קיומו של חשד מפני הכרעת שופט בעניין כלשהו בהסתמך על מידע אשר לא הוצג בדרך זו. ... אין זו רשימה סגורה. כל מקרה ועניינו הוא. כך, שכן בסופו של יום הבחינה היא אם נתקיימו נסיבות אשר עלולות להוביל למסקנה כי ישנה אפשרות ממשית למשוא פנים וכי ננעלה דעתו של בית-המשפט" [ע"פ 2672/01 בן שושן נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(4) 794]. המלומד מרזל בספרו מתייחס אף הוא לנסיבות כגון אלה שבענייננו, בציינו "מקרה בעייתי באשר להתנהגות השופט עניינו בפעולות במעמד צד אחד. מדובר בשורת התנהגויות, באולם בית המשפט או מחוצה לו, הנעשית אל מול אחד הצדדים או עורכי הדין במשפט, בלא ידיעת הצד שכנגד או בלא נוכחותו. כך, למשל, דיון במעמד צד אחד בלבד... כל אלה הן נסיבות שיכולות לשפוך אור לא רק על השאלה, אם אכן היה סיכון של הטיית השופט ופגיעה באובייקטיביות שלו, אלא גם על מידת הפגיעה האפשרית באמון הציבור כתוצאה מהמשך המשפט לפני השופט"[יגאל מרזל, דיני פסלות שופט, עמ' 184]. עקרונות אלה חלים אף במשפט העבודה וכפי שציינה השופטת גליקסמן "יש חשיבות לכך שבעלי הדין ונציגיהם המוסמכים נוכחים בקדם משפט ושומעים במישרין ולא 'בטלפון שבור' את דברי בית הדין" [ברע 18143-11-11 בטחון שרותים אבידר בע"מ- יעקב אפריאט, 20.11.2011]. בנסיבות כפי שהובררו בהליך שלפנינו, טענת הפסלות רצינית וממשית ויש בה חשש לפגיעה במראית פני הצדק. אי לכך, אף אין לייחס חשיבות מכרעת לשיהוי הניכר בהגשת בקשת הפסלות. זאת, הגם שככלל רשאי בית הדין לסלק על הסף טענת פסלות רק בשל כך שהועלתה באיחור [ראו: עפ"ס 16943-11-11 חברה ישראלית למובילים בע"מ - אבנר מאירי, 26.1.2012 והאסמכתאות שם; וראו עפ"ס 408-04-13 ד"ר מיכל דחוח הלוי - מדינת ישראל - משרד מבקר המדינה, 5.52013]. 14.כללם של דברים, בנסיבות העניין התגבש חשש ממשי למשוא פנים ופגיעה במראית פני הצדק, אשר על כן הערעור מתקבל. בהתאם, מבוטלות בזה הוצאות המשפט בסך 1,500 ש"ח, שהושתו על המערערות בהחלטת הפסלות מיום 2.8.2013. ככל שהמערערות שילמו הוצאות המשפט למשיבים, יחזירו המשיבים למערערות את הסכום ששולם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום ביצוע התשלום ועד החזרתו המלאה בפועל. משכך הוא, אין להידרש לבקשת המערערות להורות על עיכוב הדיון. נשיא בית הדין האזורי בחיפה, השופט רם כהן יקבע את המותב שידון בתביעות מושא הליך זה.פרוטוקול דיוןפרוטוקול דיון בית משפטמסמכיםפרוטוקול