התעלפויות חוזרות, תביעתה להחמרת מצב לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן- תקנות נכות מעבודה) וזאת על-פי אישור החמרה מיום 9.1.1999. מספר לא מבוטל של וועדות דנו בעניינה של המערערת מאז מועד הפגיעה, והתלבטו בשאלה אם המערערת סובלת מאפילפסיה או שתופעת ההתעלפויות וקיפוח ההכרה היא על רקע נפשי, וכן בשאלת שיעור הנכות שנותרה בעקבות הפגיעה. 3. הוועדה נשוא הערעור התכנסה בהתאם להוראות פסק-דינו של בית הדין הארצי בבר"ע 15971-01-11 מיום 15.6.11, אשר תוקן בהחלטה מיום 10.7.11 (להלן -פסק הדין), שנתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה עניינה של המערערת יועבר לוועדה בהרכב חדש שתפעל על-פי המתווה שנקבע בפסק-הדין מיום 17.5.07. בפני הוועדה החדשה לא יעמדו פרוטוקולים של הוועדה מושא הערעור וחוות-הדעת של היועצים לוועדה, אך היא תוכל לעיין באשפוז האבחנתי שבוצע למערערת בבית החולים איכילוב. הוועדה תהיה רשאית לפנות למומחה בתחום הפסיכיאטריה, אך לא לד"ר בירגר. 4. המתווה שנקבע בפסק-הדין מיום 17.5.07 בעב"ל 214/07 (להלן- פסק-הדין 2007) הוא כי על הוועדה תדון מחדש בשאלת יישום סעיפים 30 ו- 34 למבחנים בהתייחס להנחיות הבאות: א. תבהיר מה הפרמטרים הרפואיים ליישום סעיף 30 למבחנים שעניינו כפיון. תשקול יישום סעיף 30 בהתאמה. ב. ככל שתסבור שאין ליישם סעיף 30 גם לא על דרך ההתאמה, תנמק החלטתה. ג. תשקול האם מצבי קיפוח ההכרה אצל המערערת נגרמו או החמירו בעקבות התאונה, ובעניין זה תשים לב אף לרישומים בייחס לתקופה שלפני הפגיעה. ד. אם תסבור כי מצבי קיפוח ההכרה נגרמו או החמירו בשל התאונה, תשקול האם אין מקום לפסוק למערערת אחוזי נכות נוספים לפי סעיפים 30 ו- 34 למבחנים אף על דרך ההתאמה, באופן שישקלל אף התקפים אלה. ה. הוועדה תהיה רשאית להיוועץ במומחה בתחום הפסיכיאטרי אם תראה לנכון. ו. ככל שהוועדה תקבע את נכותה של המערערת על-פי האמור, תשוב ותבחן את שאלת הפעלת תקנה 15 לגביה. עוד נקבע בפסק-הדין 2007 כי למערערת תיקבע נכות זמנית בשיעור 100% לתקופת אישפוזי האיבחון וישולמו לה דמי האישפוז. 5. בעקבות פסק-הדין התכנסה הוועדה בתאריכים 23.1.12, 20.10.12 ו- 25.6.13. הוועדה קבעה כי לא ניתן לקבוע נכות לפי סעיף 30 למבחנים באשר אין מדובר באפילפסיה. באשר לנכות הנפשית קבעה הוועדה כי מצבה מתאים ל- 10% נכות החל מיום 9.1.99. בפרוטוקול הוועדה לא צוין הסעיף לפיו נקבעה נכות זו. 6. טענות המערערת: א. בדומה לפגמים שנפלו בהחלטות קודמות - הוועדה נשוא הערעור לא קבעה נכות בגין ההתקפים של קיפוח ההכרה לפי הסעיף במבחנים הדן בכיפיון ולא דנה באפשרות יישומו על דרך ההתאמה מחד, ומאידך אף לא שקלה את משמעות ההתקפים בעת שבחנה את הנכות בתחום הנפשי. ב. הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק-הדין שחייב אותה לשקול יישום הסעיף הנוגע לכפיון על דרך ההתאמה, ובמידה ובוחרת שלא לעשות כן - לנמק החלטתה. ג. הוועדה נמנעה, שלא כדין, לדון בהשפעת התקפי קיפוח ההכרה על חייה של המערערת, והחלטתה לא מבטאת כלל את הפגימה ואת השפעתה של הפגימה. ד. הוועדה עיינה שלא כדין בהחלטות וועדות קודמות, כפי שעולה מנוסח החלטתה בו היא מאשררת קביעת "דרג קודם". ה. הוועדה התעלמה מהתשתית הרפואית והעובדתית שהוצגה בפניה, לרבות תצהיר המערערת ומסמך ממשרד התחבורה המעיד על שלילת רשיונה לנהוג. ו. בניגוד להוראות פסק-הדין לא שקלה הוועדה הרפואית מחדש את שאלת הפעלת תקנה 15. ז. קביעת הוועדה לוקה באי סבירות קיצוני, בהתייחס לפגימה ממנה סובלת המערערת, וכפי שמתבטא אף בכך כי הוועדה נמנעה מלפרט מהו סעיף הליקוי שבגינו נקבעת הנכות. ח. על בית הדין לקבוע את דרגת הנכות לאחר מינוי מומחה מטעמו, שכן מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות קביעת דרגת נכות ללא עיכוב נוסף. לחילופין, יש לכנס בעניינה של המערערת וועדה בהרכב חדש. ט. על בית הדין לקבוע כי המערערת זכאית ל- 100% נכות זמנית בתקופת האשפוז האבחנתי, כפי שנקבע בפסק-הדין 2007. 7. המשיב הסכים כי בעניינה של המערערת תתכנס ועדה בהרכב חדש שתפעל על-פי הוראות פסק-הדין 2007. יחד עם זאת, עמדת המשיב היא כי אין מקום כי הנכות תיקבע על-ידי בית הדין או כי ימונה מומחה מטעמו. באשר לגמלה לה זכאית המערערת בתקופת האשפוז האבחנתי, טען המשיב בהודעתו מיום 12.12.13 כי שולמו לתובעת יחד עם שאר הגמלאות סכומים המשקפים זכאות מלאה עבור תקופות האשפוז האבחנתי בתאריכים 14.12.99 - 16.12.99 וכן 1.7.02 - 19.7.02. 8. לאור הסכמת המשיב לכנס בעניינה של המערערת ועדה בהרכב חדש באיזור הנוח לה, ולאחר שהוגשה הודעה בדבר ביצוע התשלומים לתקופות האשפוז האבחנתי - נותר לדון בשאלה אם בנסיבות המקרה המיוחדות יש מקום כי הנכות תיקבע על-ידי בית הדין. בעניין זה יש לקבל את עמדת המשיב. הלכה היא כי נכות תיקבע על-ידי בית הדין בהליך מסוג זה רק במקרים חריגים בהם טעותה של הוועדה גלויה על-פני החלטתה, ובכפוף לכך כי אין צורך בהפעלת שיקול דעת מקצועי-רפואי. במקרה שלפנינו, וכפי שעולה במפורש מהוראות פסק-הדין מיום 17.5.07, יש צורך בהפעלת שיקול דעת רפואי בנסיבות מורכבות אשר רופאי הוועדות התלבטו בהן במהלך השנים. שיקול דעת זה מסור לרופאי הוועדה בלבד על-פי הוראות הדין. 9. באשר לקביעת דרגת הנכות וזכאות לגימלה בתקופת האשפוז האבחנתי - הרי שלאור הודעת המשיב בדבר תשלום גימלה לתקופות האשפוז - מתייתר הצורך להורות שוב על זכאותה של המערערת בעניין זה. 10. על יסוד הסכמת הצדדים, יש לקבוע כי בעניינה של המערערת תתכנס ועדה רפואית לעררים בהרכב חדש. הוועדה תתכנס, במידת האפשר, במקום הנוח למערערת. הוועדה תזמן את המערערת, גם באמצעות ב"כ, ותאפשר לה לטעון בפניה. בפני הוועדה לא יונחו פרוטוקולים של ועדות קודמות לעררים והיועצים להם או פסקי דין קודמים, אלא ההוראות האופרטיביות של פסק הדין בלבד. הוועדה תוכל לעיין בתוצאות האשפוזים האבחנתיים שבוצעו למערערת. הוועדה תהיה רשאית להיוועץ במומחה בתחום הפסיכיאטרי, שאינו אחד מהמומחים שיעצו לוועדות קודמות בעניינה של המערערת. הוועדה תדון באופן מנומק בכל אחת מההוראות הבאות, ותמספר את תשובתה ועמדתה בהתאם למספר ההנחיה כאן: א. תבהיר מה הפרמטרים הרפואיים ליישום סעיף 30 למבחנים שעניינו כפיון. תשקול יישום סעיף 30 על דרך ההתאמה. ב. ככל שתסבור שאין ליישם סעיף 30 גם לא על דרך ההתאמה, תנמק החלטתה. ג. תשקול האם מצבי קיפוח ההכרה אצל המערערת נגרמו או החמירו בעקבות התאונה, ובעניין זה תשים לב אף לרישומים בייחס לתקופה שלפני הפגיעה. ד. אם תסבור כי מצבי קיפוח ההכרה נגרמו או החמירו בשל התאונה, תשקול האם אין מקום לפסוק למערערת אחוזי נכות נוספים לפי סעיפים 30 ו- 34 למבחנים אף על דרך ההתאמה, באופן שישקלל אף התקפים אלה. ה. הוועדה תהיה רשאית להיוועץ במומחה בתחום הפסיכיאטרי אם תראה לנכון (שאינו ד"ר בירגר או אחד מהמומחים שיעצו לועדות בעניינה של המערערת). ו. ככל שהוועדה תקבע את נכותה של המערערת על-פי האמור, תשוב ותבחן את שאלת הפעלת תקנה 15 לגביה. קרי, הוועדה תחליט האם כתוצאה מהנכות הנובעת מתאונה בעבודה חל שינוי בעבודת המערערת והאם הנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיה. הוועדה תוכל להיוועץ בוועדת הרשות. המערערת תהא רשאית לטעון בעניין זה בפני ועדת הרשות ולצרף מסמכים המעידים לשיטתה על ירידה בהכנסות. 11. בהתחשב בתוצאת הערעור ובהליכים הרבים שהיו עד היום - על כן ישא המשיב בהוצאות המערערת ושכ"ט ב"כ בסך 5,000 ₪ שישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 12. לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי בירושלים רשות לערער על פסק הדין. החמרת מצב