קשר סיבתי בין פיגוע לבין האפילפסיה שהתגלתה אצל המערערת שנתיים לאחר הפיגוע, אם אכן מדובר באפילפסיה - עניין שהוועדה הרפואית לעררים הסתפקה לגביו. הרקע העובדתי המערערת נפגעה בפיגוע כאשר נסעה באוטובוס שאירע בו פיצוץ ביום 29.1.04. בעקבות הפיגוע הוכרה המערער כ"נפגעת פגיעת איבה" לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה. וועדה רפואית לעררים מיום 23.9.09 קבעה למערערת 28% נכות משוקללת, בגין פגימות בתחום א.א.ג. ובתחום הנפשי. בהחלטתה קבעה הוועדה הרפואית לעררים שאין למערערת נכות נוירולוגית כתוצאה מפגיעת האיבה. בהרכב הוועדה הרפואית לעררים השתתף פרופ' אברסמקי, מומחה לנוירולוגיה. לאחר מכן פנתה המערערת למשיב בבקשה לקביעת החמרה בנכותה. במסגרת הבקשה נתבקש המשיב להכיר בנכות נוירולוגית על יסוד בדיקת EEG מיום 10.7.06, אשר לא הייתה בפני הוועדה הרפואית לעררים מיום 23.9.09. ועדה רפואית מדרג ראשון אישרה את בקשת המערערת להחמרת מצב. בערר שהגיש המשיב על החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון, קבעה ועדה רפואית לעררים למערערת 30% (ביום 23.11.11) נכות זמנית בגין אפילפסיה לתקופה מ-1.6.11 עד 31.5.12. בסיכום הדיון כתבה הוועדה הרפואית לעררים: "הוועדה עיינה בבדיקה הרפואית של התובעת ושמעה את תולדות ההתפתחות הבעיות הנוירולוגיות, כפי שתורגמו מזכירת הועדה (ברוסית). במיוחד עיינה ברשומות שנעשו בחדר המיון ביום הפיגוע. העובדות הן כדלקמן: התובעת נפגעה בראשה בזמן הפיגוע. ממצא דמום בקרקפת. שמיעתה נפגעה כתוצאה מחבלת הראש וכן צויין שהתובעת הייתה מבולבלת וסבלה מכאב ראש. מכאן נובע שחבלת הראש הייתה משמעותית. בתאריך 10.7.06 בדיקה EEG ב תרשים חורג עקב מוקדי איטי ואורטטיבי פרונטוטופולריים משמאל. EEG מיום 11.8.11 תרשים חורג סףף אפליפטוגוני חורג. התפתחות של מחלת האפילפסיה יכולה להופיע גם זמן רב לאחר חבלת הראש. ההופעה הראשונה הייתה כשנתיים לאחר חבלת הראש והתבטאה ברשום הבדיקה EEG. הסימנים הראשונים הופיעו בתקופה מאוחרת יותר והתבטאו בנפילות. העובדה שהבדיקה הנוירולוגית הייתה תקינה בבדיקה הוועדה (שזה נושא הערעור) שוללת את האבחנה של האפילפסיה במקרים רבים. בחולים הסובלים מאפליפסיה הבדיקה הנוירולוגית ... להיות תקינה. הועדה גם תחקרה את התובעת אם סבלה ממחלה לפני הפיגוע ולדברי התובעת לא סבלה מתופעות אפילפטיות מלפני הפיגוע. בגלל האמור לעיל הועדה מוצאת קשר סיבתי בין הפגיעות לבין הופעת המחלה אפילפסיה ולפיכך הועדה דוחה את ערעור המוסד". המשיב הגיש ערעור לבית דין זה על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 23.11.11 (בל 2336-02-12). בערעורו העלה המשיב שני נימוקים: האחד - הוועדה הרפואית לעררים קבעה, ללא בסיס במסמכים הרפואיים, כי היה דימום בקרקפת של המערערת. הנימוק השני - ועדה רפואית לעררים קודמת מיום 23.3.09 קבעה כי אין למערערת נכות נוירולוגית כתוצאה מן הפיגוע, והוועדה הרפואית לעררים אינה מוסמכת לשנות קביעה קודמת חלוטה שלה. בפסק הדין בבל 2336-02-12, ניתן פסק דין על פי הסכמת הצדדים, כדלהלן: "בהסכמת הצדדים ולפנים משורת הדין ובשל נסיבותיו המיוחדות של העניין, ובהמלצת בית הדין, מקבלים הצדדים את הצעת בית הדין כי עניינה של המשיבה גב', יוחזר לועדה רפואית לעררים לצורך דיון מחודש בשאלת הקשר הסיבתי בין הפיגוע מיום 29.1.04 לבין נכותה הנוירולוגית של המשיבה. הועדה תתייחס בין היתר לתעודת השחרור מחדר מיון מיום 29.1.04 ולהערה בסוף המסמך שבה נכתב: "בבדיקה חוזרת המטומה קטנה באזור הקרקפת 2 X 4.5 ס"מ - אוזן שמאל קרישי דם בתעלה". כמו כן תתייחס הוועדה להחלטת הוועדה רפואית לעררים מיום 23.9.09. מאחר שפרופ' אברמסקי היה בהרכב הוועדה מיום 23.9.09, מוסכם כי הנוירולוג פרופ' שליט אשר ישב בועדה מושא ערעור זה, יוחלף בפרופ' אברמסקי". (להלן: "פסק הדין"). בהתאם לפסק הדין התכנסה הוועדה הרפואית לעררים בהרכב שכלל את פרופ' אברמסקי ובהחלטתה קבעה הוועדה הרפואית לעררים: "הועדה התכנסה לפי החלטת בית הדין מיום 17.1.13. לפי המסמך הרפואי מחדר המיון מיום 29.1.04, מסתבר שקיבלה מכה בראש לא איבדה הכרה וזוכרת את כל פרטי התאונה. בהגיעה לא ניראו סימני חבלה אולם לאחר מכן צויין שבבדיקה חוזרת צויין "נמצאה המטומה קטנה באיזור הקרקפת מחוץ לגולגולת". גם לדבריה היא קיבלה מכה בראש אך לא איבדה הכרה וזוכרת את האירוע. ברור אם כן שלא היה זעזוע מוח (קונקשן) ועל אחת כמה וכמה לא הייתה עדות לפגיעה לרקמת המוח (קונטוזיה). לדבריה ולדברי העו"ד ההתקף "האפילפטי" הראשון הופיע שנתיים לאחר האירוע. הופעה של אפילפסיה שנתיים לאחר מכה בראש שבה לא היה זעזוע מוח ולא הייתה קונטוזיה למוח למעשה איננה קיימת אלא בהנקדותות שאינם על בסיס קליניים מיידיים. לפיכך "האפילפסיה" אינה תוצאה מהמכה הקלה שהייתה בראש. לגבי "האפילפסיה" לדבריה היא מרגישה כאב בראש ולאחר מכן חולשה ברגליים ולפעמים מרגישה ולפעמים לא מרגישה שעומדת ליפול. אין תיאור של פירקוסים אלא של ... שהן דומות להעויות בזמן ההתרגשות ... והרעידות שנראו. בבדיקה היום תרשים EEG אמנם מראה נטיה להתקפיות לפיכך לא ברור האם הנפילות הנן אפילפטיות או כל הנפילות אינן אפילפטיות או שיש גם נפילות אפילפטיות וגם נפילות של התעלפות. בכל מקרה אף אם מדובר בהתקפים שהם אפילפטיים אין כל הוכחה ואין כל אפשרות לקשר אותם למכה הקלה שהייתה בראש שנתיים קודם לכן. העובדה שהייתה המטומה קנטה מוכיחה שאכן הייתה מכה בראש אבל ברור שלא היה זעזוע מוח ולא הייתה פגיעה במוח". טענות המערערת המערערת טוענת כי מטרת כינוס הוועדה הרפואית לעררים הייתה טכנית. המטרה הייתה לאשש את קביעותיהן של שתי וועדות רפואית קודמות מיום 27.9.11 ו-23.11.11, אשר מצאו, על פי רישומי חדר המיון שהובאו לראשונה בפניהן, כי המערערת סבלה חבלת ראש ודימום בפיגוע. לטענת המערערת מטרת החלפתו של פרופ' שליט, שאישר למערערת נכות נוירולוגית בוועדה הרפואית לעררים מיום 23.11.11, בפרופ' אברמסקי, הייתה לאפשר לפרופ' אברמסקי, שהשתתף בוועדה הרפואית לעררים מיום 23.9.09 אשר שללה נכות נוירולוגית בטרם המציאה המערערת נתונים רפואיים המצביעים על נכות נוירולוגית, לאשר את ממצאיו של פרופ' שליט. דא עקא, שהוועדה הרפואית לעררים דבקה בקביעתו של פרופ' אברסמקי על יסוד עיוות הכתוב בגליון השחרור, בכך שהוועדה הרפואית לעררים הוסיפה את המילים "מחוץ לגולגולת" לאחר המילים "נמצאה המטומה קטנה באזור הקרקפת". בטיעוניו לפניי טען ב"כ המערערת כי יש חשש שפרופ' אברמסקי ננעל על עמדתו הקודמת ולשם כך הוסיף מלים שלא הופיעו בגליון השחרור. אין בסיס לקביעת הוועדה הרפואית לעררים שלא תיתכן פגיעה מוחית ופגיעה ברקמות המוח ללא זעזוע מוח. הדברים נכונים במיוחד בהיעדר כל בדיקת הדמייה לשלילת פגיעה כזו. הוועדה הרפואית לעררים טעתה משקבעה, מבלי שבדקה את המערערת, כי המערערת קיבלה "מכה קלה ..בראש", בשים לב להמטומה שהיא סבלה ממנו ולכך שהיא מלאת שיער. הוועדה הרפואית לעררים טעתה משלא התייחסה להחלטתה של הוועדה הרפואית הקודמת מיום 23.11.11, בה נקבע קשר סיבתי ופורטה האטיולוגיה שהצדיקה קביעה זו וסברה כי אפילפסיה יכולה להופיע זמן רב לאחר חבלת ראש. עמדת המשיב המשיב טוען כי הוועדה הרפואית לעררים קיימה כדבעי את הוראות פסק הדין ולא נפל כל פגם בהחלטתה. טענות המערערת הן רפואיות במהותן והן אינן מגלות כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים, שהינה מנומקת היטב ומבוססת על גליון השחרור של המערער מחדר המיון ביום הפיגוע. קביעת הוועדה הרפואית לעררים כי אין עדות לזעזוע מוח הינה קביעה רפואית מובהקת שבית הדין לא יתערב בה. דיון והכרעה מקובלת עליי עמדת המשיב כי העומד לדיון בערעור זה הינו האם הוועדה הרפואית לעררים קיימה את הוראות פסק הדין. אין בהוראות פסק הדין בסיס לעמדת המערערת לפיה מטרת החזרת הדיון לוועדה הייתה טכנית - לאפשר לפרופ' אברמסקי לאשר את ממצאיו של פרופ' שליט. מטרת החזרת הדיון לוועדה הינה כאמור בפסק הדין - לדון מחדש בקשר הסיבתי בין הפיגוע לבין נכותה הנוירולוגית של המערער, תוך התייחסות לתעודת השחרור מיום 29.1.04 ולהערה בסופה בדבר המטומה קטנה בקרפקת וקרישי דם בתעלת אוזן שמאל. לדעתי, דין הערעור להתקבל ולו מן הטעם שאין בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים התייחסות לקיומן של קרישי דם בתעלת אוזן שמאל. אבאר את עמדתי: ניכר בהחלטת וועדה הרפואית לעררים, שעמדתה בדבר שלילת הקשר הסיבתי בין הפיגוע לבין נכותה הנוירולוגית של המערערת, מבוססת על מסקנתה כי המערערת לא סבלה מזעזוע מוח (קונקשן) או מפגיעה ברקמות (קונטוזיה). קביעה זו עומדת בסתירה לממצאי הוועדה הרפואית לעררים מיום 23.11.11, אשר הסיקה כי במהלך הפיגוע סבלה המערערת חבלת ראש משמעותית. על רקע זה, קיימת חשיבות מיוחדת לקיום דווקני של הוראת פסק הדין בדבר התייחסות הוועדה להערה שבסוף תעודת השחרור, אשר כוללת גם ממצא בדבר קרישי דם בתעלת אוזן שמאל. על רקע הממצאים העובדתיים השונים של שתי הוועדות הרפואיות בדבר מהות וחומרת החבלה שהמערערת סבלה בראשה כתוצאה מן הפיגוע, אי התייחסות לממצא בעניין קרישי דם בתעלת האוזן השמאלית, שהוועדה הונחתה להתייחס אליו בפסק הדין, הינה טעות משפטית המצדיקה החזרת עניינה של המערערת לוועדה הרפואית לעררים. כמו כן, מקובלת עליי עמדת ב"כ המערערת כי הוועדה טעתה בכך שכאשר בהחלטתה היא ציטטה מגליון השחרור, היא הוסיפה מלים שלא הופיעו בו ("מחוץ לגולגולת"), ויש לחשוש, כטענת המערערת, כי הדברים נעשו לשם חיזוק עמדה קודמת שנקבעה לפני שבדיקות EEG של המערערת היו לפני הוועדה הרפואית לעררים ולפני שהיה לפניה פענוח מלא של גליון השחרור מיום הפיגוע. לפיכך, אני סבור שיש לקבל את הערעור ולהורות לוועדה לשוב ולקיים את פסק הדין. פסק הדין אינו מורה לוועדה הרפואית לעררים להתייחס לעמדות המקצועיות שעולות מהחלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 23.11.11 בדבר קיומה של חבלת ראש משמעותית ובדבר האפשרות שאפילפסיה תתגלה זמן רב לאחר חבלת ראש. ואולם, נראה לי צודק להורות לוועדה הרפואית להתייחס לממצאי ועדה זו בכל הנוגע לראיות שעל יסודן קבעה שהמערערת סבלה בפיגוע חבלת ראש משמעותית (לרבות פגיעה בשמיעה, בלבול, כאבי ראש) ובכל הנוגע לעמדתה הרפואית כי אפילפסיה עלולה להופיע זמן רב לאחר חבלת ראש. הערעור מתקבל איפוא, כך שעניינה של המערערת מוחזר לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתשוב ותקיים את פסק הדין, לרבות התייחסות מלאה לממצא שגליון השחרור מיום 29.1.04, "בבדיקה חוזרת המטומה קטנה באזור הקרקפת 2 X 4.5 ס"מ - אוזן שמאל קרישי דם בתעלה". הוועדה תקבע עמדתה בשאלה אם המערערת סבלה בפיגוע חבלת ראש משמעותית ובמסגרת זו תתייחס לממצאי הוועדה הרפואית לעררים מיום 23.11.11 שעל יסודן סברה אותה וועדה כי המערערת סבלה חבלת ראש משמעותית בפיגוע (לרבות פגיעה בשמיעה, בלבול, כאבי ראש), וכן תתייחס לעמדתה הרפואית של אותה וועדה לפיה אפילפסיה יכולה להופיע זמן רב. המשיב ישלם למערערת שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪. ערעור ברשות לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים. נפגעי פעולות איבהקשר סיבתיאפילפסיה