דרגת נכות יציבה בגין הפרעת הסתגלות, בשיעור 5% לפי סעיף 34 (א+ב) מותאם שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956, בתחולה מיום 29.9.10. ביום 14.7.11 נבדק המבקש על ידי דר' כהן, יועץ רפואי בתחום הנוירולוגיה, אשר קבע כדלקמן: "בבדיקתו: ללא דלדול שרירים בגפיים כוח גס תקין ב-4 גפיים החזרים ... סימטרית ב-4 גפיים. לא הופקו החזרים פתולוגיים. יש ירידה בתחושה באספקט פנימי של ירך שמאל ובאספקט פנימי של שוק שמ'." בסעיף הסיכום והמסקנות קבע היועץ כדלקמן: "היועץ עיין בבדיקת הולכה עצבית 17.3.11 המדגימה פולינורופטיה מעורבת אקסונלית ודמילינטיבית ו-CTS דו"צ. לאור הבדיקה הנוירולוגית התקינה, היועץ קובע כי לא נותרה נכות בגין התאונה הנדונה. ממצאי EMG וההולכה העצבית קשורים לבעיה סיסטמית ולא לתאונה הנדונה." משכך המליץ היועץ לקבוע כי אין נכות. ביום 15.8.11 התכנסה הוועדה לסכם את הדיון בעניינו של המבקש, וקבעה כדלקמן: "הוועדה עיינה בחוו"ד דר' סיגלר פסיכיאטרית מיום 15.5.11 ומקבלת מסקנותיה ... הוועדה עיינה בחוו"ד דר' כהן נוירולוג מ 14/7/11 ומקבלת מסקנותיו שלא נותרה נכות נוירולוגית הקשורה לתאונה הנדונה. מבחינה אורטופדית הועדה דוחה את הערר וקובעת כי לא נותרו מגבלות המקנות אחוזי נכות מבחינה אורטופדית. הועדה קובעת נכות זמנית בשיעור 20% מ 22/2/10 ועד ל 31/5/10 ונכות בשיעור 10% מ 1/6/10 ועד ל 28/9/10 ולאחר מכן לא נותרה נכות אורטופדית. לסיכום נכותו הזמנית האורטופדית והפסיכיאטרית בשיעור 30% מ-22/2/10 ועד ל 31/5/10 נכות בשיעור 20% מ1/6/10 ועד ל 28/9/10 ולאחר מכן נכות לצמיתות בשיעור 5%". אשר לדיון בתקנה 15 נקבע כי "לדעת הוועדה אין מקום להפעלת תקנה 15 יכול להמשיך בעבודתו כסוכן." על כך הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי. 3. לפני בית הדין האזורי טען המבקש, כי היה מקום לקבוע לו דרגת נכות אורטופדית ונוירולוגית. לטענתו, הוועדה לא התייחסה לממצאי בדיקות CT ו-EMG עדכניות שנערכו לו, ולא הבהירה מדוע ממצאים אלה לא מקנים דרגת נכות. כמו כן נטען, כי היועץ הרפואי דר' כהן לא התייחס לבדיקת ה-CT שנערכה למבקש ולכך שהממצאים העולים ממנה אירעו כתוצאה מהתאונה, ולא השווה בין תוצאות בדיקה זו לתוצאות בדיקת ה-EMG שנערכה למבקש. כמו כן ובדונה בתקנה 15, לא התייחסה הוועדה לכך שהמבקש חדל לעבוד מחמת הליקויים הנפשיים והאורטופדיים מהם הוא סובל, מאחר שעבודתו כסוכן מחייבת בנסיעות. 4. בפסק דינו קבע בית הדין האזורי, כי כל טענותיו של המבקש מכוונות לשיקול דעתה הרפואי של הועדה אשר לבית הדין אין סמכות להתערב בו. הוועדה ערכה למבקש בדיקה אורטופדית, עיינה במסמכים הרלוונטיים בתיקו לרבות בדיקות הדימות שנערכו לו ולאחר מכן העריכה את דרגת נכותו על פי שיקול דעתה הרפואי. קביעת הוועדה לעניין זה הינה עניין רפואי המבוסס על שיקול דעתה המקצועי של הוועדה ובית הדין לא יתערב בקביעה זו. אשר לחוות דעתו של היועץ הרפואי דר' כהן, שאומצה על ידי הוועדה, קבע בית הדין כי מקובלת עליו טענת המוסד לפיה תיקו הרפואי של המבקש הועבר למומחה בשלמות. היועץ הרפואי בחר אילו מהבדיקות רלוונטיות לצורך הערכת נכותו הנוירולוגית של המבקש והקשר בינה ובין התאונה. החלטת היועץ הרפואי שלא להידרש לממצאי בדיקת CT בעת שנבחנים הגורמים למחלת פולינוירופתיה ממנה סובל המבקש ולהסתפק בממצאי EMG, היא החלטה בגדר שיקול דעתו המקצועי והלגיטימי, ולא הובאה אינדיקציה לכך שמדובר בחריגה מסטנדרטים רפואיים סבירים. אשר להפעלת תקנה 15 ציין בית הדין, כי ב"כ המבקש טען לפניו כי כיום המבקש אינו נוהג או ממעט לנהוג, ולכן אין הוא יכול לעבוד עוד כסוכן נוסע. עם זאת המבקש לא התייצב לדיון ולא העיד על כך שמאז התאונה אינו נוהג. עיון בחוות הדעת של היועצת הרפואית מתחום הפסיכיאטריה מעלה כי המבקש לא טען בפניה כי אינו נוהג, אלא העיד על עצמו כי בעבר נהנה מנהיגה, וכי כיום הנהיגה לוקחת ממנו הרבה משאבים. לפיכך נקבע כי בנסיבות אלה אין תשתית למסקנת ב"כ המבקש לפיה בגין הפגיעה המבקש אינו יכול להמשיך בעיסוקו כסוכן נוסע. לאור האמור נקבע כי החלטת הוועדה מנומקת ומבוססת על כלל הנתונים שעמדו לפניה תוך שהיא מביאה בחשבון את מכלול נתוני המבקש, והערעור נדחה. 5. בבקשתו טוען המבקש, כי לפי פסק דינו של בית הדין האזורי, היה עליו להניח תשתית ראייתית לקיומה של אינדיקציה לחריגה מסטנדרטים רפואיים סבירים, דהיינו, לצרף חוות דעת רפואית מטעמו בעניין. זאת, למרות שאין אפשרות להמציא חוות דעת מומחה בהליך נגד החלטת ועדה רפואית. כמו כן, היועץ הרפואי דר' כהן לא התייחס לכל החומר הרפואי שעמד לפניו, ומשלא עשה כן, והוועדה אימצה את חוות דעתו, נפלה טעות משפטית בהחלטתה. טעות זו מחייבת את החזרת הדיון לוועדה. אשר לקביעות הוועדה בתחום האורטופדי נטען, כי הוועדה לא התייחסה לממצאים בבדיקות ה-CT, מהם עולה כי למבקש בלטי דיסק ושינויים בעמוד השדרה אשר נגרמו או הוחמרו בעקבות התאונה, ולא קבעה האם ממצאים אלה קשורים לתאונה אם לאו. לטענתו, בגין ממצאים אלה נקבעו לו אחוזי נכות זמניים בתחום האורטופדי ובתחום הנוירולוגי. כמו כן, הוועדה לא פירטה על סמך אילו סעיפי ליקוי הוענקו לו אחוזי הנכות הזמניים. אשר להפעלת תקנה 15 נטען כי פסק דינו של בית הדין האזורי אינו עולה בקנה אחד עם תקנת סדר הדין שדנה בערעור על החלטות הוועדות הרפואיות לעררים. בפרוטוקול הוועדה נרשם כי המבקש לא חזר לעבודתו ואת הסיבה לכך, והמוסד לא חלק על מידע זה. לטענתו, "בפועל לא יכולה להיות מחלוקת כי תנאי הסף של תקנה 15 התקיימו". 6. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסקי הדין של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים מיום 22.3.11 ומיום 15.8.11 ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. זאת, מן הטעמים כמפורט להלן. 7. מפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה בדקה את המבקש בדיקה אורטופדית ועיינה בתוצאות בדיקות הדימות שנערכו לו לרבות בדיקות CT. לאור זאת קבעה הוועדה כי למבקש דרגת נכות זמנית בשיעורים שקבעה. לעניין זה יובהר, כי למבקש נקבעו אחוזי נכות זמניים בתחום האורטופדי בלבד. מטיבם, אחוזים אלה נקבעים משום שמצבו הרפואי של הנפגע אינו יציב, ובהתאם למצבו הרפואי המשתנה. על יסוד בדיקתו הקלינית של המבקש ועל יסוד המסמכים הרפואיים סברה הוועדה, כי מיום 29.9.10 "לא נותרו מגבלות המקנות אחוזי נכות מבחינה אורטופדית". לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטתה כי אין לקבוע למבקש נכות יציבה בתחום זה. כמו כן לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטת היועץ הרפואי לוועדה דר' כהן, אשר ביסס את החלטתו על בדיקתו הקלינית של המבקש ועל ממצאי בדיקות הולכה עצבית ובדיקת EMG שנערכו למבקש. כאמור, מאלה עולה כי הממצאים מהם סובל המבקש "קשורים לבעיה סיסטמית ולא לתאונה הנדונה". בית הדין האזורי ציין בפסק דינו כי לא הובאה מטעם המבקש אינדיקציה לכך שבהחלטתה חרגה הוועדה מסטנדרטים רפואיים סבירים. ואמנם, אין המבקש מצביע על חוות דעת רפואית שהונחה בפני הוועדה המבססת את טענותיו כנגד שיקול הדעת שהפעיל היעץ הרפואי. ממילא, בית דין זה לא יתערב בהחלטת הוועדה אלא במקרה בו נפלה בה טעות משפטית. על טעות מעין זו אין המבקש מצביע. 8. אשר להפעלת תקנה 15 - לצורך הפעלת התקנה נדרש קיומם של שני תנאים מצטברים. האחד - שהנפגע אינו מסוגל לחזור לעבודתו ולעיסוקו, והשני - ירידה ניכרת בהכנסות כתוצאה מן הנכות. מעיון בפרוטוקול הוועדה, לרבות בחוות דעתם של היועצים הרפואיים שמינתה, עולה כי המבקש לא טען כי אינו מסוגל לחזור לעבודתו ולעיסוקו. מפרוטוקול הוועדה מיום 22.3.11 עולה כי המבקש החליף את עבודתו משום ש"הוא החל לעבוד ורק אחרי שבועות קצרים היתה התאונה", וכעת עובד כמרצה. אין בפרוטוקול עדות לכך שהמבקש אינו נוהג עקב התאונה, ואף אין בפיו טענה כי חלה ירידה ניכרת בהכנסותיו. זאת, על אף שהיה מיוצג על ידי עורך דין ואף שבא כוחו נכח בישיבת הוועדה מיום 22.3.11 ובמועדי בדיקת המבקש על ידי היועצים הרפואיים. אי לכך, בדין קבע בית הדין האזורי כי בנסיבות אלה אין תשתית למסקנת בא כוח המבקש לפיה אין המבקש יכול להמשיך בעיסוקו כסוכן נוסע. 9. בשים לב לכלל האמור, לא מצאתי כי נפלה טעות בפסק דינו של בית הדין האזורי שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור. אשר על כן, דין הבקשה להידחות. 10. סוף דבר הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. אין צו להוצאות. הפרעת הסתגלותנכותביטוח לאומי