טענת פיטורי עובד (עיתונאי) בגלל השקפת עולמו

טענת פיטורי עובד (עיתונאי) בגלל השקפת עולמו

עמדת נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה


בהתאם להחלטת בית הדין מיום 14.10.13, הגישה נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה (להלן – "הנציבות") את עמדתה העקרונית ביחס לטענות המבקשת בנוגע לאפלייתו של מרXבהחלטה על פיטוריו מחמת השקפת עולמו.
עמדתה של הנציבות ניתנה על בסיס שתי הנחות, שאין עליהן חולק בין הצדדים: האחת –השקפת עולמו של מרXלא באה לידי ביטוי בעבודתו העיתונאית; והשנייה –העיתון מחזיק כותבים בעלי קשת דעות פוליטיות מימין ומשמאל.
עמדתה העקרונית של הנציבות שוללת תכלית השלילה כל מופע של אפליה באשר הוא, ובכלל זה אפליית עובדים על רקע דעותיהם הפוליטיות. הנציבות סמכה עמדתה זו על יסודות המשפט הישראלי בדבר שוויון ואיסור אפליה, וזאת למן ימי ראשית המדינה, אז נקבע כי: "אם דעותיו של אזרח פסולות, חייו אינם הפקר ודמו אינו מותר; ואין נועלים בפניו שערי פרנסה...".
בהסתמך על הלכות משפטיות נוספות, שיצאו מבית המשפט העליון ומבית הדין הארצי לעבודה, טוענת הנציבות כי אורחות חייו של אדם מחוץ למקום עבודתו אינם רלוונטיים למקום העבודה עצמו.
הנציבות לא הסתפקה בכך, והביאה אסמכתאות מן המשפט המשווה לאיסור אפליה מחמת השקפה. בשל קוצר היריעה, נעמוד על עיקרי הדברים: ההכרזה הבינלאומית בדבר זכויות האדם, אמנות בינלאומיות בנוגע לזכויות אזרחיות ומדיניות, כלכליות ותרבותיות וכן שורה של אמנות אזוריות, כגון האמנות האירופאית והאמריקאית לזכויות אדם והצ'ארטר האפריקני.
באשר לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, הטעימה הנציבות כי החריג הקבוע בסעיף 2(ג) לחוק, המסייג את הכלל בדבר איסור אפליה לנסיבות המחייבות הבחנה מאופיים או ממהותם של התפקיד או המשרה, כי בתי המשפט בישראל, ובכללם בתי הדין לעבודה פרשוהו בצמצום, נוכח המהות והחשיבות של עקרונות השוויון בשיטת המשפט הישראלי. פרשנות זו נעשית בעזרת כלים משפטיים המוכרים כמבחן הסבירות והמידתיות. בהקשר זה הוסיפה, כי על העובד להראות כי החלטת המעסיק לפטרו נגועה בחוסר סבירות, על פי קנה מידה אובייקטיבי.
עוד טענה הנציבות, כי בבואו לבחון האם עניין לנו באפליה פסולה של עובד על רקע השקפת עולמו ו/או דעותיו הפוליטיות, שומה על בית הדין להיעזר בכלי משפטי נוסף והוא מודל ההכתמה, היינו, לבחון, על סמך חומר הראיות שהוצג בפניו, האם פיטוריו של העובד נשוא הסכסוך, נבעו ממערך שיקולים, שאחד מהם פסול, ובתור שכזה, מכתים את יתר השיקולים. בהקשר זה, נסמכה הנציבות על שורה של פסקי דין שיצאו מלפני בית המשפט העליון ובית הדין הארצי לעבודה.


ההליכים בתיק זה


ביום 02.09.13 התקיים בפנינו דיון במעמד הצדדים ובאי כוחם, אז הורינו על איחוד שמיעת התובענה העיקרית עם הבקשה לסעדים זמניים. במהלך ישיבה זו, שבו ב"כ הצדדים על עיקרי טיעוניהם, תוך שב"כ מעריב מטעימים, כי מרXבחר שלא להתייחס, במסגרת השימוע שנערך לו, להאשמות שהוטחו בפניו בנוגע לפעילויות פוליטיות שונות בהם נטל חלק. עוד טענו, כי אין לראות במרXכחזות העבודה המאורגנת במעריב, שכן ההנהלה מנהלת יחסי עבודה קיבוציים מול שלושה סקטורים: מנהלה, דפוס ועיתונאים ועל כן אין לדבר על כך שמעריב אינו מכבד את זכות ההתארגנות.
ב"כ מעריב טענו עוד, כי יש לראות בהחלטתו של מעסיק שלא להעסיק עובד שמבצע פעולות בלתי חוקיות או בלתי לגיטימיות בעיניו של המעסיק, כחלק מהפררוגטיבה הניהולית ואל לו לבית הדין להתערב בכך.
ב"כ ההסתדרות הטעימו כי למעשה, פסק הדין לא קויים כלל ע"י מעריב וכי הבחירה להגיש את התובענה במסגרת של סכסוך קיבוצי נובעת מכך שקיים אינטרס קיבוצי-קבוצתי, אשר לגביו נקבע כי יידון במסגרת דיונית זו.
ביום 14.10.13 וביום 30.10.13 התקיימו בפנינו דיונים נוספים, בהם העידו בפנינו מר X, מר יאיר טרצ'יצקי ומר אסף גלבוע.


דיון והכרעה


נקדים ונציין, כי מחומר הראיות שהוצג בפנינו, לרבות עדויות העדים, כפי שנפרטן להלן, עולה כי עולם כמנהגו נוהג ודבר לא השתנה בעמדת מעריב ובאופן התנהלותו ביחס למרXלאחר פסק הדין מיום 28.07.13. אותם שיקולים פסולים, אז כמו היום, הנחו את מעריב, שלא לקלוט אותו לעבודה ולאחר פסק הדין, לפטרו על אתר. ובמה דברים אמורים?
העיד בפנינו מר גלבוע, מטעם מעריב, החתום על מכתב הפיטורים של מר מטר, כי לפני הוצאת מכתב הזימון לפיטורים, לא היה קשר בין השניים וכי לא הציע למרXכל תפקיד במערכת העיתון.כנשאל האם מרXזומן לראיון עבודה או שיבוץ השיב בפשטות כי לא היתה סיבה לעשות כן ואף אישר כי ביום 30.07.13, יומיים בלבד לאחר פרסום פסק הדין, כתב לו כי הוא מתבקש שלא להגיע לעבודה.
מר גלבוע הוסיף ואישר, כי פנה בדוא"ל לוועד העובדים וביקש מפורשות כי מרXלא יגיע לישיבת הועד מן הטעם כי הוא נמצא בהליך של שימוע. כשנתבקש להסביר כיצד האמור לעיל מתיישב עם הצהרתו כי לאחר פסק הדין העסקתו של מרXנשקלה בכובד ראש, השיב כי למעשה כל הנתונים הנוגעים לאפשרות קליטתו, במצבו הנוכחי של העיתון, היו מונחים בפניו וכי לא נמצאה עבורו אפשרות שיבוץ.
מר גלבוע אישר, כי לא ביקש ממרXקורות חיים והודה כי אינו בקי בפרטיהם. כמו כן הודה, כי לא נכח בשימוע כל גורם מקצועי מלבדו.
כאשר נדרש מר גלבוע להתייחס לאג'נדה הפוליטית של מר מטר, אישר כי העיתון מכיל עובדים שמחזיקים בקשת דעות פוליטיות מימין ומשמאל וכי הוא, באופן אישי, לא ראה בדעותיו של מרXאיום.
עוד אישר, כי ייתכן וקיימים במעריב עובדים שהורשעו בעבר בפלילים, כגון מר חגי סגל, שהורשע בעבר בפרשת המחתרת היהודית. כנשאל אם אין לו בעיה עם זה, השיב, כי אם אדם שילם את חובו לחברה, זכותו לעבוד במעריב כמו כל אדם ו"אני לא בודק ולא חוקר אף אחד על עברו הפלילי... נראה לי שככה ראוי לנהוג".
לשאלת בית הדין, כיצד העיתון, שאינו מוכן להסכין עם פעולותיו ומעשיו של מר מטר, מעסיק את מר סגל, השיב מר גלבוע כי מדובר בעיתון בבעלות פרטית המוביל קו פלורליסטי וציוני, וכי מעבר לשיקולים הכלכליים שכבר צוינו, הן בהליך זה והן בהליך הקודם, כי "...כתב בעל אג'נדה שמבצע פעולות קיצוניות בכל קנה מידה נורמטיבי, פעולות עברייניות ובלתי חוקיות, בעייתי להחזיק אותו ככתב במערכת העיתון".
כשנתבקש לחדד ולמקד את תשובתו, השיב בכנות:

"אני לא רוצה לשחק בנדמה לי. לו יצויר שעל השולחן עומד כתב הפועל נגד מדינת ישראל, נגד חיילי צה"ל, מגדיר את עצמו כאנטי ציוני אבל בדעותיו היה מצהיר על כך שמשתייך לצד הימני הקיצוני של המפה הפוליטית, מבחינתי היינו צריכים לשקול האם יש לו מקום במערכת".


כשנשאל לגבי אותן פעולות לא חוקיות לכאורה, הבהיר כי מרXממשיך לקחת חלק בהפגנות בלתי חוקיות בהם נפגעים חיילי צה"ל וכך גם נמשכת קריאתו להטלת חרם על מדינת ישראל.
באשר למרXעצמו, בחקירתו הנגדית טען, כי דעותיו הפוליטיות, כפי שהובעו במסגרות שונות, לרבות בעיתון גרמני, אינן רלוונטיות להליך פיטוריו. מרXלא הכחיש בחקירתו כי תמך בחרם כלכלי על ישראל ואף אישר כי ריצה תקופת מאסר של שנתיים בשל סירובו להתגייס לצה"ל.
כשנשאל האם הוא מתכוון להמשיך ולהשתתף בהפגנות נגד הכיבוש, השיב כי מעולם לא הסתיר את דעותיו הפוליטיות והדגיש כי אין לו תיק פלילי וכי הוא אדם שומר חוק. עוד הטעים כי את דעותיו הוא מביע באמצעות כלים דמוקרטיים כגון: השתתפות בהפגנות וכתיבת מכתבים.
מרXאישר כי השתתף בהפגנה בה נזרקו אבנים לעבר חיילי צהל, אם כי הכחיש כי באירוע שבו הוא אחז במגאפון, הושלכו אבנים ואף ציין, כי במטרה למנוע תופעה זו, שוחח עם פעילים בשטח.
עוד העיד בפנינו מר טרצ'ינצקי, יו"ר ארגון העיתונאים, כי אכן נחתם הסכם קיבוצי בין הנהלת המשיבה לבין שני ועדים, במסגרת מה שכינה כ: "סוף שבוע שהתבצע בו טרור כלפי נציגויות העובדים...".
סוף שבוע זה אופיין, לדבריו, בהתנהלות דורסנית של ההנהלה כלפי העובדים, הסתה פרועה כנגד הועד, הפצת שקרים, הפצת מייל לעובדים שמערער על הלגיטימיות של הועד ואיומים על עובדים במטרה שיבטלו את חברותם בארגון היציג.


הכרעה


נמצאנו למדים, כי מערכת היחסים הקיבוצית במעריב טרם עלתה על דרך המלך, טרם התייצבה ועדיין נמצאת בשלביה הראשונים. כפי שבית הדין הארצי לעבודה שב ופסק, זהו שלב, בו נדרשת התייחסות זהירה וקפדנית.
למעשה, לאחר בחינת מכלול טענותיה של המשיבה, עולה, כי לא נוסף דבר חדש לטיעונים שהועלו בפנינו בהליך הקודם, אלא שבמובחן ממנו, בהליך זה, למן תחילתו, הדגישה המשיבה, כי דעותיו הפוליטיות ופעילותו של מרXאינם לגיטימיים בעיניה ומקומם לא יכירם באכסניה של עיתון מעריב.
אין בדעתנו לשוב ולהידרש לניתוח אותן ראיות ממש בכל הקשור לטענת מעריב בדבר מצבו הכלכלי כעילה לפיטוריו של מר מטר. משלא הוצגה בפנינו כל ראיה חדשה בנושא זה, ולמעשה, המשיבה שבה ונדרשה לאותן הנמקות, נסתפק אנו בהפניית הצדדים לקביעותינו בעניין זה בהליך הקודם.
אלא, שלדידנו, בניגוד להליך הקודם, הפעם המצב חמור ומטריד הרבה יותר, שכן בעוד בהליך הקודם אמירות בנוגע לדעותיו ופעילויותיו הפוליטיות של מרXבאו בסוף ההליך, בבחינת מעט מידיי ומאוחר מידיי, הרי שבהליך כאן, העמידה אותן המשיבה בראש טענותיה ושבה והטעימה, כי זכותה לבחור עובדים שלא דבק בהם רבב, וכדבריה היא

"איתנה בדעתה כי מי שעובר על החוק והכללים המקובלים והלגיטימיים של השיח הפוליטי וקורא לפעולות עברייניות (או אף מבצע אותן בעצמו) – לא יעבוד ככתב אצלה – דווקא בשל היות עיתון מעריב "מעמודי התווך של ענף התקשורת"".


אמירה זו מקוממת, שעה שהמשיבה לא טרחה להוכיח הוכחה של ממש, כי דבק במרXרבב מבחינה פלילית וכי כל הטענות שהופנו כלפיו כאדם שחי ופועל בסביבה עבריינית וחתרנית, התגלו כסיסמאות נבובות.
אין חולק, כי מרXהנו סרבן מצפון, וככזה לא שירת בצה"ל ואף ריצה תקופת מאסר של שנתיים בשל כך. אין זה מתפקידו של בית דין זה לחוות על כך דעה. זו היתה בחירתו ועל כך שילם את המחיר שנדרש לשלם ע"י הרשות המוסמכת. אלא שתמוה בעינינו מה טעם מצא העיתון לעוט על מידע זה כמוצא שלל רב.
המוסר הכפול בו נוקט מעריב, מעבר לכך שהוא מעיד על הלך רוחו, משמיט את הקרקע מניה וביה מתחת לטענותיו על כך שהוא עומד על הפררוגטיבה הניהולית שלו שלא להעסיק מי שמעשיו אינם לגיטימיים ואינם חוקיים, וכדברי באי כוחו: "אנחנו לא מדברים על דעות בלבד, אנחנו מדברים על מעשים, המעשים שמרXעושה הם לא לגיטימיים ולא חוקיים, כל מעביד ובפרט עיתון שמעסיק כתב שמהווה חלק מהוויטרינה שלו, השופר שלו, יכול להחליט להשתמש בשיקול הזה כשיקול לגיטימי".
ובהמשך: "...אנו סבורים, כי מעסיק רשאי שלא לקלוט לשורותיו ולחילופין לפטר עובד שמבצע פעולות בלתי חוקיות או בלתי לגיטימיות בעיניו של המעסיק וכי ביה"ד לא יכול להתערב בפררוגטיבה הזו".
לדידנו, מדובר בטענות צדקניות ובלתי לגיטימיות שעה שאין חולק, כי העיתון מעסיק עיתונאי אחר, שהורשע במעורבות פלילית, על רקע אידיאולוגי, בפרשה שזכתה לכינוי: "פרשת המחתרת היהודית".
לטעמנו, המשיבה, על אף היותה חברה פרטית, אינה רשאית לעשות איפה ואיפה; מחד גיסא לגנות בכל פה עובד שמחזיק באידיאולוגיה פוליטית מסוימת, ומאידך גיסא להכשיר העסקתו של עובד אחד שמחזיק באידיאולוגיה הפוכה ואף הורשע בגינה בפלילים.
כך או כך, הדבר משמיט את הקרקע מחתחת לעדותו של מר גלבוע, לפיה לא בודקים בציציותיו של אדם, ובלשונו: "אנחנו לא עוסקים בבדיקת עברו ומעשיו מן העבר של אף אחד מהעובדים שלנו...".
באותה נשימה, העיד מר גלבוע, בפרטו את הסיבות לאי העסקתו של מר מטר, מלבד חוסר במקום עבודה, הליך ההתייעלות והמצב הכלכלי של העיתון, כי "הפעילות, המעשים העברייניים הבלתי חוקיים שנעשו ונעשים, מבחינתי זה משמעותי."
למותר לציין, כי זכותם של בעלי השליטה במשיבה, להחזיק בדעות פוליטיות ואידיאולוגיות, בדיוק כמו כל אדם אחר. העובדה כי הן הפוכות מדעותיו ואמונותיו של מר מטר, אינה נותנת למשיבה גושפנקא לסמנו כ'אויב הציבור' ולהדיר אותו מחצרי העיתון, משל יש בהימצאותו שם סכנה מיידית לשלום העיתון או לשלום עובדיו.
נייר העמדה שהוגשה ע"י הנציבות מקובלת עלינו מן הטעמים שפורטו בה, ושאת עיקריהם פרטנו לעיל. נדגיש, כי גם באספקלריה של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ויתר עקרונות השוויון, מצאנו את התנהלות הנהלת המשיבה בלתי לגיטימית.
מקובלת עלינו עמדת הנציבות גם בנוגע למודל ההכתמה, בו יש לעשות שימוש, אם כי, לדידנו, החלטת המשיבה בהליך דנן, אינה רק מוכתמת בשיקולים פסולים, כי אם רוויה בהם בכל היבט אפשרי.
משדחינו את עמדת המשיבה לעניין הפררוגטיבה הניהולית שלה שלא להעסיק את מרXבשל דעותיו ופעולותיו, הן מן הפן הראייתי והן מן הטעמים שבבסיס עקרונות השוויון, נותרנו, פעם נוספת עם נימוקים זהים לאלה שהיו בפי המשיבה בהליך הקודם, שעניינם כלכלי, ואשר נדחו.
אנו ערים לכך שבפסק הדין שניתן בהליך הקודם, ניתנה למשיבה האפשרות להביא את העסקתו של מרXלידי סיום, וזאת על דרך של זימון לשימוע, כמתחייב מהדין. אין בידינו לקבל כי מהבחינה המהותית המשיבה אכן נהגה כך.
אין חולק, כי מבחינה פורמאלית התקיימה פגישת שימוע ונערך פרוטוקול. אלא שמתשובותיו של מר גלבוע הסקנו, כי לא נערכה כל בדיקה רצינית ואמיתית בנוגע לאפשרויות השיבוץ של מר מטר. מכאן, שמהות השימוע לא קוימה וכדברי ההסתדרות מדובר בהליך טקסי וריק מכל תוכן ממשי.
המסקנה הבלתי נמנעת הנה אפוא, כי המשיבה כשלה פעם נוספת להרים את נטל ההוכחה, כי פיטוריו של מרXנעשו משיקולים ענייניים בלבד, שאינם נוגעים להיותו יו"ר ועד העובדים. וגם אם תמצי לומר, כי פיטוריו נבעו "רק" מדעותיו הפוליטיות ומפעולות מחאה בהם השתתף, הרי שגם אז, דין ההחלטה לפטרו להתבטל.
לפיכך, בנסיבות העניין, מצאנו לנכון, ובניגוד להליך הקודם, לפסוק לטובת מרXפיצויים ללא הוכחת נזק מכוח חוק שוויון הזדמנויות. מצאנו, כי בנסיבות המקרה דנן, מן הראוי להעביר מסר מרתיע למשיבה, אשר מצאה לנכון לזמנו לשימוע, שעה שלמעשה, לא התכוונה להשיבו לשורותיה בשל דעותיו ומעשיו "העברייניים והבלתי לגיטימיים", כפי שהיא שבה והדגישה בפנינו.
כך גם בשל העובדה שהתייחסה אל מרXבאופן משפיל ומבזה שעה שאסרה את כניסתו לחצריה. באשר להסברים ששמענו, כי מדובר בשלט שתלו השומרים במהלך ההליך הקודם, נאמר, כי על טענות כגון אלה נאמר כי נוח להן לולא באו לעולם.
בנוסף לאמור לעיל, אנו דוחים את ההתייחסות למרXבמהלך הדיונים בפנינו כאל עבריין מורשע. תהיינה דעותיו בלתי מקובלות על בעלי העיתון ככל שתהיינה, לא הוכח, אף לא בקירוב, כי ביצע פעולה עבריינית כלשהי, כי הוא בעל עבר פלילי או כי דעותיו ו/או פעולות המחאה בהן הוא השתתף, השפיעו באופן כלשהו על פעילותו ככתב בעיתון. יש להניח, שככל שמרXעבר על החוק וביצע לכאורה פעולות עברייניות, דבר שנטען עד זרה ע"י המשיבה אך לא הוכח, היו רשויות אכיפת החוק פועלות זה מכבר כנגדו.


בטרם סיום


יש להצר על כך, שאנו נתקלים בגישה פסולה זו דווקא בקרב בעלי חברה המוציאה לאור עיתון ותיק ועתיר זכויות כמעריב. חופש הביטוי והזכות להביע דעה הנם מושכלות יסוד, שמן הראוי שישמשו נר לרגליהם של בעלי העיתון, עורכיו וכתביו.


סיכומו של דבר


לאור כל האמור לעיל, ניתן בזאת צו הצהרתי הקובע, כי אי קליטתו של מר X לשורות העיתון, נעשתה תוך הפרת חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957 וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה;
ניתן בזאת צו לאכיפת העסקתו של מר X ולתשלום שכרו (לרבות כל התנאים הסוציאליים הנלווים), כפי שהיה טרם העברת הבעלות למשיבה, וזאת החל ממועד פיטוריו הבלתי חוקיים ביום 28.08.13;
ניתן בזאת צו מניעה קבוע האוסר על המשיבה לפטר את מרXעל רקע פעילותו בהתארגנות עובדים;
בנוסף לאמור לעיל, ובשים לב לנסיבותיו של תיק זה, המשיבה תשלם למרXאת הסכומים כדלקמן:
סך של 50,000 ₪ בגין פיצוי ללא הוכחת נזק, בהתאם לסעיף 10(א)(1) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988;
סך של 50,000 ₪ בגין פיצוי ללא הוכחת נזק, בהתאם לסעיף 33יא' לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957;


הסכומים דלעיל ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק ממועד הגשת בקשת הצד ועד לתשלום המלא בפועל.



ברגיל, אין בתי הדין לעבודה נוהגים לפסוק הוצאות משפט בהליך של סכסוך קיבוצי. בית דין זה עמד על כך בעניין אחר, שם נפסק:


"נסיבותיו של תיק זה, הביאונו למסקנה כי יש לסטות מהכלל הנוהג בבתי הדין לעבודה בנוגע לאי פסיקת הוצאות משפט בסכסוכים קיבוציים, בין היתר, מתוך רגישות למרקם העדין של יחסי עבודה נמשכים במקום העבודה ומתוך הראייה כי יש בכך כדי לעזור לשיכוך הלהבות ולהשבת היחסים למסלול תקין."



במקרה שלפנינו, לאור העובדה, כי בית הדין נדרש פעם שנייה לאותו עניין ממש, שעה שניתן היה להימנע מכך, אילו פסק הדין קויים כרוחו וכלשונו, הגענו לכלל מסקנה, כי מן הראוי לחייב את המשיבה בהוצאות המבקשת, וכך אנו מורים.




לאור האמור לעיל, המשיבה תישא בהוצאותיה של המבקשת בגין הליך זה בסך של 10,000 ש"ח.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פרסום הוצאת דיבה עיתון

  2. סכסוך בין עיתונאים

  3. משכורת כתבת בעיתון

  4. לשון הרע בעיתונות

  5. פרסום מטעה בעיתון

  6. לשון הרע נגד עיתון

  7. לשון הרע בעיתון ערבי

  8. פרסום תמונה ללא צנזור בעיתון

  9. ציטוט לא נכון בעיתון

  10. לשון הרע כתבה בעיתון

  11. לשון הרע בעיתון מקומי

  12. לשון הרע כותרת בעיתון

  13. הוצאת דיבה בעיתון הארץ

  14. הדלפת מכתבים לעיתונות

  15. פיצויי פיטורים לעיתונאי

  16. לשון הרע בעיתון דה מרקר

  17. סירוב לפרסם מודעה בעיתון

  18. שימוש בשם מסחרי של עיתון

  19. תחליף המצאה פרסום בעיתון

  20. פרסום תנאי מכרז בעיתונים

  21. בקשת אסירים לקבל עיתונים

  22. פרסום מידע מודיעיני בעיתון

  23. תביעת לשון הרע נגד עיתונאי

  24. פרסום לשון הרע מאמר בעיתון

  25. לשון הרע נגד שוטרים בעיתון

  26. פרסום הודעת התנצלות בעיתון

  27. תביעת לשון הרע נגד כתב עיתון

  28. תביעת לשון הרע נגד עיתון גלובס

  29. פרסום פרטים לא נכונים בעיתון

  30. לשון הרע בעיתון כנגד איש ציבור

  31. תביעת דיבה נגד כתב עיתון ספורט

  32. תביעה נגד עיתון על ציטוט שקרי

  33. חוזי עבודה אישיים עם עיתונאים

  34. יחסי עובד מעביד עם עובד בעיתון

  35. זכויות יוצרים על מאמרים בעיתון

  36. לשון הרע בעיתון בעקבות משחק כדורגל

  37. קובלנה פלילית לשון הרע נגד עיתונאים

  38. תביעה נגד עיתון הארץ בגין לשון הרע

  39. פרסום עובדה לא נכונה בעיתון לשון הרע

  40. מעבר עובד מעיתון מעריב לעיתון ידיעות

  41. קובלנה פלילית לשון הרע נגד עורך עיתון

  42. תביעה נגד עיתון בגין הפרת זכויות יוצרים

  43. צבירת ימי חופשה עיתונאים ידיעות אחרונות

  44. טענת פיטורי עובד (עיתונאי) בגלל השקפת עולמו

  45. האם פרסום צילום חתונה בעיתון פגיעה בפרטיות

  46. אישור פשרה בתביעה ייצוגית בנושא מנוי לעיתון מעריב

  47. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון