הוועדה אף לא דנה בעובדה כי למערער אין עבר של פציעות או תאונות הקשורות בצוואר וכי רק לאחר התאונה החל לסבול מכאבי צוואר שגרר ניתוח. 2.3 הוועדה לא התייחסה באופן מפורט ומנומק למכתב הערכת נכות מאת ד"ר מרום. 3. טענות המשיב: 3.1 הוועדה התייחסה לטענת המערער ודנה בקשר הסיבתי בין הפגיעה בצוואר לבין התאונה. בקביעה מפורטת ומנומקת קובעת הוועדה כי אין קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין תלונות המערער המיוחסות לצוואר ומנומקת כי התלונה הראשונה על כאבי הצוואר הייתה רק לאחר 5 חודשים. 3.2 באשר לקשר בין החבלה בבית החזה לבין הצוואר הוועדה מבהירה כי מדובר באזורים שונים. לאור קביעתה קובעת כי אין קשר סיבתי בין התלונות לגבי הצוואר לבין התאונה. 3.3 הוועדה התייחסה למכתבו של ד"ר מרום, קבעה כי לא מקבלת את מסקנותיו ומנמקת כי ד"ר מרום מסתמך בקביעתו כי קיים קשר סיבתי רק על תיאורו של המערער אותו לא קיבלה כאמור לעיל. במכתבו של ד"ר מרום אין דיון מפורט בקשר הסיבתי אלא קבעה כי סביר להניח כי הפגיעה בעבודה גרמה לפגיעה בצוואר. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). 5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים. 6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור. 7. לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה במסמך הרפואי מאת ד"ר מרום מטעם המערער ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לו. 8. במסגרת ישיבתה מיום ה- 4/8/13 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף 20 לפרוטוקול), אשר ציין כי סובל מכאבים באצבעות כף יד שמאל, אצבעות אחת ושתיים רדומות, כל הזמן כאבים באמה ובמרפק ובאזור השבר. מתקשה להניע את הצוואר והראש מצד לצד. 9. הוועדה ביצעה למערער בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה: "צילום כתף מ"מ מ- 18/11/12 מ/א שבר של עצם הבריח שהתחבר עם דיפורמציה ללא פתיחה של המפרק הקרימיקלווקולרי. אין דלדול במסת שרירי השכמה וחגורת הכתפיים דו"צ נראית דיפורמציה גרמית בלתי רגישה מעל עצם הבריח משמאל בעת שפשט חולצתו נצפו תנועות מלאות ותקינות בשתי הכתפיים" 10. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה: "הוועדה עיינה בערר ב"כ התובע המושתת כולו על תחושותיו של התובע באשר למועד הופעת כאבי הצוואר ואינו נסמך על הרישומים הרפואיים בתיקו הרפואי. פנייתו הראשונה של התובע לרופא לעניין כאבי הצוואר הינו מיום 14/3/12 דהיינו 5 חודשים לאחר השבר בעצם הבריח. מקום השבר ופרק הזמן הארוך שחלף מיום החבלה ... הופעת תלונותיו של התובע לעניין הצוואר אינו מאפשר לקשור סיבתית בין השניים, מה גם שמדובר ב-2 אזורים שונים לחלוטין. הוועדה עיינה בחוות דעת של ד"ר ליאור מרום מיום 5/6/13 ומתייחסת אך ורק לעניין הקשר הסיבתי אשר במקרה זה נסמך אף הוא על מידע אותו קיבל מהתובע ולפיכך אין הוועדה מקבלת את מסקנותיו לעניין הקשר הסיבתי. לנושא השבר בעצם הבריח שהוכר לא נותרה כל נכות והערר נדחה." (ההדגשות הוספו א.ק). 11. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה. 12. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60). 13. בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206). 14. במקרה דנא, הוועדה מנמקת קביעתה באופן המאפשר מעקב אחר הלך מחשבתה של הוועדה כאשר כל קביעותיה הינן בתחום הרפואה ועל כן ביה"ד לא יתערב באלה. כך הוועדה מבהירה, כי חלוף הזמן (5 חודשים) בין רגע התלונה לעניין הצוואר למועד התאונה מצביע על כך כי אין לקשור בין הצוואר לתאונה שאירעה. קביעה זו של הוועדה כאמור הינה רפואית וביה"ד לא יתערב בה. 15. על אותו משקל, יש לדחות טענות התובע כי לדבריו לא ידע לקשור בין כאבי הצוואר לתאונה שכן תחילה התמקדו הכאבים בעצם הבריח וכי רק מאוחר יותר ידע לקשור תלונות אלה לצוואר - לעניין האמור מציינת הוועדה כי מדובר בתחושות של התובע שאינן מבוססות רפואית. הוועדה מבהירה כי מדובר בשני איזורים שאין לקשור ביניהם כאשר קביעתה זו של הוועדה הינה אף היא רפואית וביה"ד לא יתערב בה. 16. באשר למכתב הערכה רפואית שהציג המערער מאת ד"ר מרום, אין לקבל את טענת המערער בכל הקשור להחלטת הוועדה לדחיית האמור בחוות הדעת של ד"ר מרום, שכן החלטה זו נתנה לאור העובדה כי הממצאים הקליניים שנמצאו ע"י ד"ר מרום הסתמכו על דברי המערער ותחושות המערער כאשר המומחה עצמו אינו מבהיר במכתב ההערכה מטעמו מדוע סביר לדעתו כי יש לקשור בין הצוואר לבין התאונה שאירעה. לציין כי כאשר המומחה מטעם המערער עצמו אינו מבהיר האמור אין לצפות מהוועדה כי תיעשה כן. 17. לעניין זה נקבע כי שעה שהממצאים הרפואיים שמצאה הוועדה שונים מאלה ששימוש תשתית עובדתית למומחה שהכין את חוות הדעת מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם ממצאים תהיינה שונות". מכאן, כי קביעה בדבר השוני בממצאים, דיה כדי לצאת חובת הנמקה עניינית ומנומקת (דב"ע נא / 122-99 חיים רייזלר נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כג 169). 18. העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא, שהוועדה התייחסה לממצאים והבדיקות שהיו בפניה ונימקה את החלטתה באופן ברור, המובן גם למי שאינו מומחה רפואי. מדובר, אפוא, בקביעות המתבססות על מומחיות בתחום הרפואה, תחום המצוי בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה. קביעות הוועדה נומקו על ידה ומצביעות על כך שמדובר בטענות מתחום הרפואה. 19. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה - הערעור נדחה בזאת. 20. אין צו להוצאות. 21. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לנשיא בית הדין הארצי לעבודה או למי יתמנה לכך על ידו תוך 30 יום מהיום בו יומצא פסק הדין לצדדים. רפואהצווארועדה רפואית