54% נכות: ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית)

54% נכות: ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) 2. הוועדה התכנסה ביום 18/3/13 לדון בערר המערערת, ולאחר שהקשיבה לתלונות המערערת, בדקה אותה מבחינה אורטופדית ונוירולוגית. הוועדה עיינה במסמכים שעמדו לעיונה, לרבות חוות דעת אורולוג מיום 17/2/13. הוועדה ביקשה להיוועץ עם מומחה בתחום הראומטולוגיה לגבי יתר תלונות המערערת והכאבים המפושטים. הוועדה שבה והתכנסה ביום 13/5/13, ולאחר שעיינה בחוות דעת הראומטולוג מיום 25/4/13, קיבלה את ממצאיו וסיכמה את הדיון בעניינה של המערערת. 3. בדיון הסכים המשיב עם טענות המערערת לעניין הטחורים ופיסורה. לפיכך, הסכים להשיב עניינה של המערערת לוועדה הרפואית לעררים, בהרכבה מיום 13/5/13, על מנת שתתייחס לבדיקת רקטוסקופיה מיום 23/2/12, כפי שעולה מהתייעצות מומחה של רופאת כירורגיה ופרוקטולוגיה ד"ר גילבורד מיום 23/2/12, ותקבע האם יש לקבוע למערערת נכות בגין תלונה זו. 4. המערערת עמדה על יתר טענות הערעור, הנוגעות לחוות דעת הראומטולוג ולליקויים הנובעים מתסמונת הכאבים. לפיכך, נדרש בית הדין להכריע בערעור לגופו. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 5. אקדים ואומר, כי לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין יתר טענות הערעור להידחות. 6. באשר לחוות דעתו של ד"ר נוה טוב מיום 13/1/13: לטענת המערערת, חוות דעתו של היועץ לוועדה בתחום הראומטולוגיה, ד"ר סלובודין, מיום 25/4/13, לוקה בחוסר סבירות קיצוני, הן מהטעם שלא התייחס לחוות הדעת מטעם המערערת של ד"ר נוה טוב, והן מהטעם שלא התייחס להגבלת התנועה הנובעת מהכאבים. עיון בחוות הדעת של היועץ הראומטולוג מעלה כי חוות הדעת של ד"ר נוה טוב עמדה לעיונו. אינני סבורה שהיועץ מחויב להתייחס באופן מפורש לחוות הדעת, שכן נותן חוות הדעת, ד"ר נוה טוב, הינו מומחה לרפואה פנימית, עם תת התמחות בתחום הריאות. אין מדובר במומחה לראומטולוגיה, ולכן אין לקבל את הטענה שחובה על היועץ לוועדה להתייחס באופן מפורש לחוות הדעת. אף אין ממש בטענה שהיה על היועץ הראומטולוג לתת דעתו לאמור בחוות הדעת של ד"ר נוה טוב בכל הנוגע להגבלה בתנועה על רקע מחלת פיברומילגיה. למקרא חוות הדעת של ד"ר נוה טוב עולה כי לא נערכה למערערת בדיקה גופנית, ומדובר בקביעה כוללנית ולא מוסברת לפיה המערערת "סובלת מהגבלות קשות בתנועה". 7. המערערת הוסיפה וטענה כי היועץ הראומטולוג הרע את מצבה, שכן בעבר נקבעה לה נכות בשיעור 30% לפי פריט ליקוי 35(1)(ד), אולם היועץ לא בחן את האפשרות לאחד את הנכות האורטופדית עם הנכות הראומטולוגית, ולא הזהיר את המערערת טרם הפחתת הנכות. בעניין זה אני סבורה שיש ממש בטענת המערערת. למקרא החלטת הוועדה עולה כי בעבר נקבעה לה נכות זמנית בשיעור 30% בגין תסמונת כאבים, מיום 1/1/10 ועד 31/8/12. בהחלטתה קבעה הוועדה למערערת כות בשיעור 20% בגין תסמונת כאב, לפי פריט ליקוי 35()1(ג) מיום 1/9/12, וכן נכות בשיעור 20% בגין מצב נוירוטי מתמשך, לפי פריט ליקוי 34(ב)(3) מיום 1/1/13. המומחה היועץ בתחום הראומטולוגיה קבע בחוות דעתו, כי תסמונת הכאב ממנה סובלת המערערת נובעת בחלקה גם ממחלה פסיכיאטרית. עיון בפרוטוקול הוועדה מיום 18/3/13 מעלה כי נערכה למערערת בדיקה פסיכיאטרית, אולם לא ברור האם הוועדה לקחה בחשבון גם את שאלת ייחוס תסמונת הכאב לנכות הנפשית שנקבעה למערערת. לפיכך, בעניין זה מתקבל הערעור. 8. אין לקבל את טענות המערערת בנוגע לאופן עריכת הבדיקה על ידי היועץ הראומטולוג. נטען כי היה על ד"ר סלובודין לערוך למערערת בדיקה גופנית על מנת לבדוק את הגבלות התנועה. טענה זו מכוונת כנגד קביעות רפואיות, ולכן דינה להידחות. אופן עריכת הבדיקה הקלינית הוא עניין רפואי המסור לשיקול דעתה של הוועדה, ואין בית הדין מוסמך להתערב בו. 9. באשר לטענה שהוועדה לא ערכה דיון בתחום הראומטולוגי: המערערת טענה בעניין זה כי הוועדה סיכמה מבלי שערכה דיון בנוגע לליקוים הנובעים מתסמונת הכאב. טענה זו דינה להידחות. יועץ הממונה מטעם הוועדה והנותן בידה חוות דעת, לצורך מילוי החסר בהרכבה בתחום מסוים, כמוהו כחבר בוועדה עצמה וכלול בהרכבה מלכתחילה ומעמדו שווה ערך למעמדם של חבריה. לפיכך, אין הוועדה נדרשת להנמקה נוספת בתחום הראומטולגיה, כאשר היא מאמצת את מסקנותיו של המומחה היועץ. 10. לאור כל האמור, עניינה של המערערת ישוב לוועדה הרפואית לעררים, בהרכב זהה, על מנת שתפעל כדלקמן: (א) הוועדה תדון בטענת המערערת לפיה לא היה מקום להפחית את הנכות שנקבעה לה בתחום הראומטולוגי. ככל שהוועדה סבורה שיש לייחס חלק מהנכות בגין תסמונת כאב למצבה הנפשי, תסביר ותנמק קביעה זו. (ב) הוועדה תדון בתלונות המערערת לעניין הטחורים ופיסורה. הוועדה תתייחס לבדיקת רקטוסקופיה מיום 23/2/12, כפי שעולה מהתייעצות מומחה של רופאת כירורגיה ופרוקטולוגיה ד"ר גילבורד מיום 23/2/12, ותקבע האם יש לקבוע למערערת נכות בגין תלונות אלו. המערערת תזומן להופיע לפני הוועדה, גם באמצעות באי כוחה. החלטת הוועדה תהיה מנומקת ומפורטת. 13. על המשיב לשלם למערערת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ תוך 30 יום מהיום. 14. הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. רפואהנכותנכות כלליתועדה רפואית (ערעור)ערעורועדה רפואיתערר