סובל מתסמונת התעלה הקרפלית, הגורמת לו לכאבים חזקים ואינה מאפשרת שימוש ביד שמאל. עבודות אלה שהציעה הועדה למערער הינן תיאורטיות ומתעלמת מכך כי המערער נדרש ליטול תרופות ולאכול בצורה קבועה סדורה ומוקפדת. 2.2 טעתה הועדה עת לא לקחה בחשבון את הליקוי של תסמונת דום נשימה בשינה ממנו סובל המערער, הגורם לכך שהמערער מתקשה להירדם בלילה ומתקשה להתעורר בבוקר, וקם עייף ונטול כוחות. 2.3 טעתה הועדה עת לא לקחה בחשבון כי המערער, בנוסף למגבלות הגופניות מהן סובל, הוא סובל בנוסף מהפרעת הסתגלות המונעת ממנו מגע עם אחרים, לרבות לקוחות. הפרעה זו מונעת מהמערער מלעבוד עם קהל. 2.4 טעתה הועדה עת לא לקחה בחשבון את העובדה כי המערער סובל מירידה משמעותית בשמיעה ומטנטון בלתי פוסק בשתי האוזניים, הפוגעים בריכוז, גורמים למצוקה נפשית ואינם עולים בקנה אחד עם הצעת העבודה שהציעה הועדה למערער לעבוד בחניון, ו/או עם הצעתה כי המערער יעסוק בעבודות מיון ואריזה, שכן לאור פגימות אלה, אין המערער יכול לעבוד אלא בסביבת עבודה שקטה. 2.5 טעתה הועדה עת לא לקחה בחשבון כי המערער נעדר כל השכלה, וכי סיים בית ספר יסודי בלבד, כאשר כל חייו עבד בעבודה פיזית קשה. 2.6 טעתה הועדה עת לא לקחה בחשבון כי עקב מצבו הלבבי הוא נדרש לעבור טיפולים רפואיים ומאושפז מעת לעת בבתי-חולים. 2.7 לאור העובדה כי הנכות הרפואית שנקבעה למערער גבוהה משמעותית מהנכות התעסוקתית שקבעה הועדה, הרי שמקרים אלה מחייבים הנמקה מיוחדת והתייחסות לעובדה כי הנתונים והליקויים מהם סובל המערער, משמעותם הינה כי שוק העבודה הופך בעניינו לתיאורטי וחסום בפניו. 2.8 הועדה הסתמכה על קובץ הנחיות פנימיות סודיות של רופא מוסמך, שאין המשיב מוכן לחשוף, כאשר המשיב מנחה את הרופא המוסמך שהוא כפוף לו, להקשות בקביעת אי כושר עבודה, במיוחד במחלות מסוג סכרת ממנה סובל המערער. 3. טענות המשיב: 3.1 למערער נקבעו 74% נכות, כאשר פריטי הליקוי שנתנו את הנכות הגבוה יותר קשורים לאוטם שריר הלב, לפירפור עליות ולסכרת (25%, 30% ו- 20%) כאשר מבחינת כל יתר הליקויים נקבעו למערער נכויות נמוכות. למערער נקבעו 10% נכות בלבד בגין הפרעה הסתגלותית כאשר הפסיכיאטרית שקובעת את הנכות מציינת במפורש כי אין השפעה על כושר העבודה. גם האורטופד שקבע למערער נכויות בגין סי.טי.אס והגבלה קלה בעמוד שדרה ציין דעתו בנוגע לכושר ההסתגלות וקבע כי עבודה צריכה להתבצע ללא הליכה ועמידה ממושכת וללא הרמת משאות. 3.2 רופא א.א.ג. ציין כי צריכה להיות עבודה ללא חשיפה לרעש, כאמור עיקר הנכויות הם בתחום הפנימי שבעניין זה ניתנה חוות דעת של הרופא המוסמך שבניגוד לטענת ב"כ המערער הוא הרופא שהיווה את הוועדה מדרג ראשון והוא שקבע כי המערער מסוגל לעבודה מלאה במגבלות שצוינו בידי היועצים האורטופדי וא.א.ג. כפי שפורט לעיל. 3.3 על החלטת הוועדה מדרג ראשון הרפואית לא הוגש ערר, כלומר שקביעתה הייתה מקובלת על המערער וראוי היה כי לא יטענו היום טענות כנגדה בכל הנוגע לטוהר המידות של הרופא. בניגוד לדעת הרופא המוסמך ובניגוד לדעת כל הרופאים המקצועיים שבדקו את המערער וחוו את דעתם בנוגע לליקויים והשפעתם על כושר ההשתכרות קבעה הוועדה לעררים כי קיימת השפעה על כושר ההשתכרות ונמקה זאת בצירוף הליקויים כאשר הוועדה מפרטת כי המגבלות שצוינו יאפשרו עבודה חלקית עם אפשרות לארוחות סדירות זאת כאשר מדובר במגבלה שלא פורטה על ידי הרופא המוסמך ומפרטת את סוגי העבודות. 3.4 טענת ב"כ המערער כי הליקוי הנפשי הוא בעל השפעה מנוגדת כאמור למסמכים הרפואיים בתיק, קביעת הוועדה היא קביעה רפואית וככל שהיא מנומקת לא יתערב בה בית הדין. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). 5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים. 6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור. 7. לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה בחוות דעת רופא מוסמך לעניין כושר ההשתכרות ודו"ח שיקום ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערער ורשמה ממצאיה כפי שאלה עלו מתוך המסמכים שעמדו בפניה ולאור התרשמותה מהמערער. 8. במסגרת ישיבתה מיום ה-21.8.13 שמעה הוועדה את תלונות המערער (סעיף ג' לפרוטוקול), אשר ציין, כי הוא בן 55 ואינו רואה עצמו כעובד, מבקר הרבה בקופת חולים, סובל מפרפור חמור, מקבל הרבה כדורים וסובל מבעיות בעיניים, בלב, מועמד לצריבה נוספת, סובל מסכרת לא מאוזנת ומטופל באינסולין, סובל מסחרחורות, עייפות ומתקשה בעליית מדרגות, ועל כן נעצר עקב חוסר נשימה, וכי עבד בעבר בעבודות עפר כפועל המפעיל ציוד כבד. ב"כ המערער מסר כי קיימת למערער הפרעה הסתגלותית, חסר סבלנות ואינו מסתדר עם אנשים, חסר השכלה. 9. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף ו' לפרוטוקול), מציינת הוועדה: "בן 55, אובחן כסובל ממצב לאחר אוטם לבבי + צינתור, פרפור עליות, הפרעת הסתגלות, CTS קל משמאל, הגבלה קלה בעמוד שדרה מותני. ירידה בשמיעה, טנטון, דום נשימה בשינה, סכרת וי.ל.ד. נכותו הרפואית 74% יציבה. בחוות דעת הרופא המוסמך לעניין כושר השתכרות מ-14/3/13 חתומה בידי ד"ר אמיר עופר מומחה ברפואה פנימית קרדיאלית צוין, כי מסוגל לעבודה במשרה מלאה ללא חשיפה לרעש וללא הליכה ועמידה ממושכים וללא הרמת משאות. מעיון בדו"ח השיקום מסתבר כי לתובע 8 שנות לימוד, עבד שנים רבות עד 7/12 בעבודות עפר וציוד מכני כבד. ומאז אינו עובד עקב מצבו הרפואי. הועדה בבואה לדון בכושרו לעבודה מביאה בחשבון גם את גילו, השכלתו הדלה, עברו התעסוקתי, השפעת כל ליקוי בפני עצמו וההשפעה המצטברת של כלל הליקויים על כושרו לעבודה. הועדה עיינה במסמכים הנמצאים בתיק ושוחחה עם התובע ועם עורך הדין שמסרו את הנרשם בסעיף ג' לפרוטוקול. לדעת חברי הועדה התובע במצבו כפי שמשתקף מהאבחון הרפואי ובהתחשב גם בכל הפרמטרים שצוינו לעיל מסוגל לעבודה במשרה חלקית בתנאים ובמגבלות שצוינו לעיל עם אפשרות לארוחות סדירות בעבודות כגון: חרושת קלה, אריזה, מיון, הרכבה, שוער בחניון או כל עבודה פשוטה אחרת שאינה דורשת הכשרה מקצועית מכל סוג שהוא ושניתן ללומדה תוך כדי ביצועה. הועדה קובעת שגובה אחוזי הנכות הרפואית בשיעור 74% אינם באים לידי ביטוי במלואם בגובה אחוזי הנכות התפקודית מהנימוקים שצוינו לעיל דרגת אי הכושר בשיעור 60% משקפת נאמנה את כושרו לעבודה וזאת למרות הקביעה הרפואית של הקרדיולוג אמיר עופר בחוות דעתו לעניין כושר השתכרות בה קבע כי מסוגל מבחינה רפואית לעבודה במשרה מלאה. לאור האמור לעיל דוחה הועדה את הערר." ההדגשות הוספו א.ק. 10. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה. 11. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60). 12. הלכה פסוקה היא שהקביעה אם אדם כשיר לעבוד או לא, מסורה לוועדה, המיומנת לכך ואין בית הדין מחליף שיקול דעתו בשיקול דעתה של הוועדה, אלא אם מדובר בטעות משפטית הגלויה על פי נוסח ההחלטה. 13. הסמכות לקבוע את העבודה אשר הוצעה למבוטח ומתאימה למגבלותיו הרפואיות נתונה, מכוח החוק, לוועדת הנכות לעררים בלבד ואין בית הדין רשאי להתערב במסקנתה כל עוד לא נפלה טעות משפטית בהחלטתה ומובן שלא המבוטח מוסמך לקבוע אם הוא מסוגל לעבודה אליה נשלח או לאו (דב"ע מד' 01-924 מוחמד אחמד בושנאק נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע יח' 40). כן נקבע בפסיקה: "מכל האמור עולה כי העבודה המוצעת לנכה בנכות כללית אינה חייבת להיות עבודה התואמת את כישוריו המקצועיים של האיש, אלא יכולתו הפיזיולוגית". דב"ע מב'/01-1638 רוזינגר נטע נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו' 349. לשון אחרת מתפקיד הוועדה לבדוק האם המערער מסוגל לעבוד כלל לאור מצבו הרפואי, ובמידה שכן - באילו עבודות ובאילו אחוזי משרה. 14. הוועדה בדקה סוגיה זו, עיינה במסמכים הרלוונטיים וקבעה שהמערער מסוגל לבצע עבודות חרושת קלה, אריזה, מיון הרכבה או שוער בחניון או עבודה פשוטה אינה הכשרה ושניתן ללומדה תוך כדי ביצוע וזאת בהתחשב במידת השכלת המערער לה היתה ערה (8 שנות לימוד), עבודות ללא מאמץ נוכח הליקוי הלבבי. עבודות שלא יהא בהן חשיפה לרעש נוכח הירידה בשמיעה והטנטון וללא הליכה ועמידה ממושכים וללא מאמץ פיזי נוכח הבעייה הלבבית, וההגבלה בעמוד שדרה מותני ותוך אפשרות לארוחות סדירות נוכח ליקוי הסכרת ממנו סובל. בשל מגבלותיו הרפואיות הציעה הוועדה מגוון עבודות אותן כן יכול המערער לבצע בהתחשב בליקויו של המערער כפי שפורט לעיל. הוועדה מציינת כי היא ערה לכך שנקבעו למערער אחוזי נכות רפואיים גבוהים מאלה שקבעה ביחס לכושרו של המערער לעבוד אך מציינת כי הדרגה שקבעה מציינת את כושרו של המערער כשאחוזי הנכות הרפואית לא באים לידי ביטוי במלואם בנכות התפקודית - קביעה זו של הוועדה הינה רפואית הנסמכת על המסמכים הרפואיים שעמדו בפני הוועדה ועל כן ביה"ד לא יתערב בה. 15. באשר לטענת ב"כ המערער כי העבודות אותן הציעה הוועדה למערער הן בגדר עבודות תיאורטיות שאינן עולות בקנה אחד עם המגבלות והליקויים מהן סובל המערער הרי שראשית לא הוכחה הטענה לעניין עבודות "תיאורטיות", כאשר האמור אינו מלמד על מצבו התפקודי של המערער סמכות הנתונה לוועדה, ואין להסיק ממנה, את שמבקש המערער להסיק במקרה דנא כי התקיימו בו התנאים לקבוע בעניינו אחוזי אי כושר גבוהים מאלה שקבעה הוועדה. יש לזכור כי מובטלים רבים מתייצבים לשירות התעסוקה והשירות מתקשה ליישם את כולם במקומות עבודה, בהתחשב גם במצב שוק העבודה במשק ואין באי מציאת עבודה ההולמת מצבו התפקודי של המערער כדי לשלול קביעות הוועדה בעניין האמור. 16. באשר לטענת המערער לעניין קיומן של הנחיות פנימיות סודיות - הרי שמעבר לעובדה כי הנחיות אלה לא הוצגו בפני בית הדין הרי שהפסיקה קבעה כי אין כל פסול בכך שרשות מנהלית משתיתה את מדיניותה על הנחיות פנימיות, שכן יש בכך להבטיח מימוש שוויוני של המדיניות, מימוש אשר ביצועו נתון לביקורת משפטית. זאת כל עוד מדובר בהוראה סבירה ושוויונית ולא בהוראה שרירותית. במקרה דנא כאמור, לא הוצגו בפני ביה"ד הנחיות כלשהן מלבד הטענה כי אלה קיימות וכי הוועדה פועלת על פי הן ועל כן יש לדחות טענות אלה שהועלו בעלמא מבלי שהובאה כל הוכחה בצידן לעניין היותן בלתי שוויוניות. לא הוצגה בפנינו הוכחה כלשהי לטענה כי מדובר בהוראות המשנות לרעה מתן זכויות שהיו קיימות, ולא הוצגו בפנינו כאמור ההנחיות הדנות בזכויות עצמן. 17. בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206). 18. קביעת הוועדה היא סבירה ומנומקת דיה. ניתן להבין מהפרוטוקול כיצד הגיעה למסקנתה כי המערער לא איבד את כושרו להשתכר. 19. כעולה מהאמור לעיל, הוועדה בחנה ביסודיות את עניינו של המערער טרם הגיעה למסקנותיה, ועת היו בפניה הממצאים שפורטו מעלה, תוך הסתמכות עליהם הגיעה למסקנותיה, תוך מתן הנמקה מפורטת וברורה. מדובר בהחלטה הנסמכת על מומחיותה המקצועית של הוועדה, תחום שלבית הדין אין סמכות להתערב בו. לא מצאתי בנימוקי הערעור פגם שנפל בהחלטת הוועדה, שהביעה במכלול שיקוליה את מגבלותיו הרפואיות של המערער, את גילו, השכלתו, עיסוקיו בעבר ואת מצבו הכללי. 20. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה - הערעור נדחה בזאת. 21. אין צו להוצאות. 22. הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. רפואהתסמונת התעלה הקרפלית (CTS)ידיים