נזק נוירולוגי L5L6 תסמונת דיסקיאטית דו צדדית בולטת משמאל

טוענת המערערת כי הוועדה כלל לא ביצעה בדיקות אורטופדיות ולא בחנה ישום מצב המערערת על סעיפי הקישיון והגבלת התנועות. 5. ב"כ המשיב טוען מנגד כי אין כל ממש בטענה לאי ביצוע בדיקה אורטופדית, שכן גם הדרג הראשון לא ערך בדיקה שכזו ואף בוועדה מדרג ראשון כלל לא ישב רופא אורטופד כך שהנושא האורטופדי אינו רלוונטי. בהתייחס לבדיקת ה- E.M.G - המדובר בממצא נוירולוגי אליו התייחסה הוועדה ובעניין זה תיקנה הוועדה לעררים את הדרג הראשון. סעיף ליקוי א-7 ב-2 דורש שיתוק ספסטי בדרגה בינונית לפחות. עיון בדוח הוועדה מדרג ראשון מראה (בעמ' 2) כי המערערת הולכת בעזרת הליכון. ובסיכום ממצאי הבדיקה הנוירולוגית מצוין "ספסטיות קלה ברגל שמאל". דהיינו הממצא של הדרג הראשון אינו תואם את סעיף הליקוי. דיון והכרעה 6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי כי דין הערעור להתקבל. 7. בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר מוגש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, בוחן בית הדין האם נפלה בהחלטת הוועדה טעות בשאלה שבחוק או אם נמצאו בהחלטה חריגה מסמכות, שיקולים זרים, או התעלמות מהוראה מחייבת (עבל 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 28/04/99). 8. בדב"ע מג/1356 - 01 לביא נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130 נפסק לעניין חובת ההנמקה כי: "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק". 9. עיון בפרוטוקול הוועדה מדרג ראשון מיום 12.5.13 מראה כי הוועדה ציינה בדיקת "EMG 28.2.13 - רטיקלופתי L 4 - L5 - בינונית" הועדה מדרג ראשון קבעה למערערת, ביום 12.5.2013, 50% מוגבלות בניידות (יציב ) וזאת, בהתאם לסעיף א-7 - ב-2 לרשימת הליקויים שבתוספת א' להסכם בדבר גמלת ניידות. 10. הוועדה לעררים התכנסה בשני מועדים: 19.6.13 ו - 25.8.13. הוועדה רשמה את תלונות המערערת: "לאחר אירוע וסקולרי מוחי עם שיתוק פלג גוף שמאל לאחר כריתת גידול שד ורדיותרפיה ב 2011. בנוסף פריצת דיסק מותנית. מסיכום מיחידה לאורטופדיה מ 8.2013 שיבא לפיו עברה שאיבת דיסק בעברה עם כאבים ברגל שמאל. CTS מיפוי עצמות מ 8.2013 מראה קליטה פסית בחוליה מותנית 3 וקליטות על רקע שחיקת סחוס בברכיים. על פי EMG ב 5.2013 מראה על רטיקולופתיה קלה בשורשים מותניים "L4 - S1. הוועדה ערכה למערערת בדיקה נוירולוגית וסיכמה ממצאיה כדלקמן: "החזרים גידיים לא הופקו בגפיים התחתונות. היקף טונוס וכוח גס שווה וסביר. החזרים פלנטריים בפלקסיה דו צדדית. אין סימנים של נזק במערכת העצבים המרכזית. היפראסטזיה וכאבים בכל תנועה סבילה של הגפיים יותר מודגש משמאל. לסג ב- 50 מעלות משמאל. לסג ב- 70 מעלות ימין. אין סימנים של שיתוק מוטורי ". בסיכום קבעה הוועדה: "מבחינה נוירולוגית סובלת מנזק שורשי L5L6 או תסמונת דיסקיאטית דו צדדית בולטת משמאל. לאור העדר כל נזק שיתוק או מרכיב מוטורי הממצאי אינם ניתנים ליישום". החלטה זו כאמור הינה נשוא הערעור דנן. 11. מסכים אני עם ב"כ המערערת כי עת ביקשה הוועדה לסטות מקביעת הוועדה בדרג ראשון היה עליה לנמק ביתר שאת את החלטתה, תוך התייחסות מפורשת לבדיקת ה- EMG מיום 28.2.13. 12. בדיון שהתקיים ביום 24.12.13 טען ב"כ המשיב כי סעיף א' 7 ב' 2 דורש שיתוק ספסטי ברמה בינונית לפחות. כאמור לעיל, בדוח הוועדה מדרג ראשון צוינה בדיקת ה-EMG המתארת רטיקלופתיה בינונית. לא ברור מדוע אין לראות בממצא זה ככזה התואם את דרישת הסעיף. סיכום 13. עניינה של המערערת מוחזר לוועדה, על מנת שתנמק מדוע הממצא המתואר בסעיף 12 לעיל איננו עומד בדרישת סעיף א-7 ב-2 לרשימת הליקויים. הוועדה תשקול האם לבצע בדיקה אורטופדית. ככל שתמצא שאין מקום לביצוע בדיקה שכזו, תנמק עמדתה. אין צו להוצאות.רפואהנוירולוגיה