בקשת המבקש לדחייה ו/או מחיקה של כתב ההגנה או סעיפים בכתב ההגנה

בקשת המבקש לדחייה ו/או מחיקה של כתב ההגנה או סעיפים בכתב ההגנה הנוגעים בטענת המשיבים לפיה המבקש ביצע גניבה ממעביד. זאת, בטענה לקיומו של מעשה בית דין או השתק. הרקע לבקשת רשות הערעור: 2. ביום 26.1.12 הגיש המבקש כתב תביעה לבית הדין האזורי בו נטען בין היתר כי הוא פוטר שלא כדין מעבודתו במשיבה 1 (להלן גם החברה). בכתב התביעה נכתב כי החברה והמשיב 2 טענו כלפי המבקש כי הוא גנב ציוד רב מהמסעדה בה עבד (טענה המוכחשת בתוקף על ידו) ובשל כך פוטר מעבודתו. עוד צוין כי החברה הגישה ביום 13.9.10 כתב תביעה נגד המבקש לבית משפט השלום בראשון לציון (ת.א 28623-06-10) בשל הגניבה הנטענת. לאחר שהוגש כתב הגנה ונקבעו מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית בתיק הגיש המבקש ביום 7.3.13 את הבקשה למחיקת כתב ההגנה. זאת, לאחר שניתן פסק דין בתביעת החברה בבית משפט השלום, ובו נדחתה התביעה בלי שנכתבו נימוקים מפורטים, לאחר שהחברה הסכימה לדחיית התביעה טרם הגשת סיכומים. בפסק הדין מיום 14.2.13 (להלן - פסק הדין) נכתב בין היתר: "לאחר ששמעתי את הראיות סבורני כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה ועל כן הצעתי שהצדדים יבואו בהסכמה בעניין דחיית התביעה או מחיקתה... יש בדחיה משום הודעה על ניקיון כפיו של הנתבע שלא הוכחו האשמות הכבדות שהוטלו לפתחו. יש בכך גם משמעות שתבחן על ידי בית הדין לעבודה". לטענת המבקש, פסק הדין מהווה מעשה בית דין באשר לטענה בדבר גניבה ממעביד, ולכן המשיבים מושתקים מלטעון לגניבה מצד המבקש, והדבר מצדיק את מחיקת כתב ההגנה או למצער מחיקת הסעיפים בו המתייחסים לטענת הגניבה. המשיבים טענו בתגובה כי פסק הדין האמור אינו מבסס טענה להשתק משום שאחת מטענות ההגנה היתה כי המבקש עצמו הפסיק את עבודתו לאחר שהודה בשימוע שנערך לו כי גנב מצרכים ממקום עבודתו, ועניין זה לא הוכרע בבית משפט השלום. 3. בית הדין האזורי, בהחלטתו מושא בקשת רשות הערעור, קבע כי הנסיבות אינן מהוות מעשה בית דין או השתק, וזאת בעיקר מהטעם כי הסמכות העניינית הבלעדית להכריע בתביעה בענייני יחסי עובד ומעביד נתונה לבית הדין לעבודה ולא לסמכות בית משפט השלום. יוזכר כי טעם זה לא צוין בטענות הצדדים, וצוין כי ישנו "חסר בעמדות הצדדים". בנוסף נקבע כי בכתב ההגנה הגיבו המשיבים לנטען בתביעה עצמה. יתר על כן, נקבע כי על פי ההלכה תמיד בית הדין יעדיף את בירור ההליך לגופו על פני סילוקו על הסף. מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו. טענות הצדדים בבקשת רשות הערעור: 4. בבקשת רשות הערעור נטען כי התביעה שהוגשה לבית משפט השלום היא תביעה נזיקית שהוצאה במפורש מגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, ועל כן היתה לבית משפט השלום סמכות לדון בתיק. פסק הדין ניתן לאחר שנשמעו כל הראיות והובהר לחברה כי היא לא הוכיחה את תביעתה. לכן על פי הטענה, השארת כתב ההגנה על כנו משמעה מתן זכות ל"מקצה שיפורים" לחברה לאחר שניתנה לה הזדמנות ונדחו כל טענותיה בעניין הגניבה. ב"כ המבקש שבה וטוענת כי פסק הדין של בית משפט השלום יוצר מעשה בית דין, השתק עילה והשתק פלוגתא. לדבריו, גם הטענה לפיה המבקש הודה בפני מספר עדים כי הוא גנב מהחברה היא פלוגתא שהוכרעה, בין במפורש ובין מכללא, באותו פסק דין. 5. ביום 2.10.10 ניתנה החלטה בה נקבע כי על פני הדברים נפלה טעות בהחלטת בית הדין האזורי באשר לסמכות העניינית של בית משפט השלום לדון בתביעה שהגישה החברה נגד המבקש, והתבקשה תגובת הצדדים להסדר לפיו בית הדין האזורי ידון ויכריע שנית, ולגופו של עניין, בבקשה למחיקת סעיפים מכתב ההגנה. כן נקבע כי ככל שהצדדים לא יסכימו להסדר המוצע, יודיעו האם הם מסכימים כי בית הדין ידון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור, בהתאם לתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן גם התקנות). 6. ב"כ המבקש הגיבה כי לאור לוחות הזמנים יהא זה יעיל ומהיר כי בית הדין יתן את החלטתו המלאה בבקשה. ב"כ המשיבים טוען בתגובה כי אין השתק בנסיבות העניין מהטעם כי אין מדובר באותה עובדה או אותה עילה, שנדונה בהליך בבית משפט השלום ובהליך בבית הדין האזורי, כאשר בבית הדין האזורי נטען כי המבקש הודה במהלך שימוע שגנב מהחברה. עוד נטען כי אין זהות בין הצדדים בשני ההליכים. 7. פסק דין זה ניתן כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור, בהתאם לתקנה 82 לתקנות, לאחר שניתנה לצדדים האפשרות להתייחס לדרך דיונית זו ולא הביעו את התנגדותם לכך. דיון והכרעה: 8. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, לאופן הדיון בבקשת המבקש בבית הדין האזורי ולהחלטת בית הדין האזורי בעניין, הגענו לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להתקבל כך שהחלטת בית הדין האזורי מיום 20.7.13 תבוטל ובית הדין האזורי ידון ויכריע מחדש בבקשת המבקש למחיקת סעיפים מכתב ההגנה ובטענה למעשה בית דין. ואלה הנימוקים שהובילו אותנו למסקנה זו. 9. ראשית, נחזור כאן על הקביעה, כפי שהובאה בהחלטה מיום 2.10.13, ולפיה נפלה טעות בהחלטת בית הדין האזורי באשר לסמכות העניינית של בית משפט השלום לדון בתביעה שהגישה החברה נגד המבקש. כפי שצוין באותה החלטה, עילת התביעה בבית משפט השלום היתה על פי סעיפים 52, ו/או 56, ו/או 58 ו/או 31 לפקודת הנזיקין. משמע, שלפי הוראות סעיפים 24(א)(1) ו-24(א)(1ב) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, אין לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בתביעה זו, ובית משפט השלום דן בתביעה שהגישה החברה על פי סמכותו. על כן, נפלה טעות בהחלטת בית הדין האזורי בעניין, ולא היה מקום לקבוע כי לא נוצר מעשה בית דין משום שלבית משפט השלום לא היתה סמכות לדון בתביעת החברה. ויצוין, כי זה היה הטעם העיקרי לאורו בית הדין האזורי דחה את הבקשה למחיקת הסעיפים בכתב ההגנה באשר לטענה של גניבה ממעביד. 10. עיון בהחלטת בית הדין האזורי מלמד, כי אין בה דיון לגופו של עניין בטענות הצדדים שנטענו בפניו ובפנינו, באשר לסוגיית ההשתק שנובעת מפסק דינו של בית משפט השלום. בנסיבות אלה, מן הראוי הוא כי הערכאה הדיונית תתן את דעתה לסוגיה באופן מנומק, ובית דין זה לא יכריע בסוגיה זו כערכאה ראשונה. 11. סוף דבר - תוצאת הדברים היא כי החלטת בית הדין האזורי מיום 20.7.13 - מבוטלת. בית הדין האזורי ידון ויכריע שנית, ולגופו של עניין, בבקשת המבקש למחיקת סעיפים מכתב ההגנה, ובטענה לפיה פסק הדין של בית משפט השלום מיום 14.2.13 יצר מעשה בית דין בכל הקשור לטענות החברה כלפיו בעניין הגניבה הנטענת ובאשר להודאה של המבקש בגניבה, כפי שנטען על ידי החברה. בית הדין האזורי יקבע את לוח הזמנים להגשת תצהירי העדות הראשית, בעקבות פסק דין זה. המשיבים ישאו בשכ"ט עו"ד בהליך זה בסך של 3,500 ₪, אשר ישולמו למבקש תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל. כתב הגנהמסמכים