ניתן פסק דין בהעדר הגנה, לאחר שלא הוגש כתב הגנה, במשך חצי שנה בפני בית הדין ערעור על החלטת כב' הרשמת אפרת קוקה מיום 24/7/13 ולפיה בטל פסק הדין מיום 17/1/11 שניתן ע"י כב' הרשמת גרשון כתוארה אז, שניתן בהעדר. תמצית השתלשלות האירועים עד כה: ביום 8.6.2010 הגיש המערער תביעה כנגד המשיב לתשלום זכויות שונות הנובעות מעבודתו אצל המשיב וסיומה. ביום 17.1.2011 ניתן פסק דין בהעדר הגנה, לאחר שהמשיב לא הגיש כתב הגנה, במשך חצי שנה. ביום 13.4.2011 הגיש המשיב בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר. ביום 1.11.2011 התקיים דיון בבקשת המשיב לביטול פסק הדין, בפני הרשמת גרשון. ביום 26.12.2011 ניתנה החלטת כב' הרשמת גרשון הדוחה את הבקשה. וזו לשון ההחלטה: "עד היום טרם הוגשה תשובת הנתבע בהתאם להחלטה מיום 13.11.11, אף שבתיק מצוי אישור מסירה לנתבע. בנסיבות אלה ומן הטיעונים המפורטים בתגובת התובע, דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות. בהתאם לאישור המסירה המצוי בתיק בית הדין, פסק הדין נמסר לנתבע בחודש ינואר 2011 ואילו הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה רק בחודש אפריל 2011. יודגש, כי המסמכים הרפואיים שהציג הנתבע בדבר מצב בריאותו של אביו הינם מחודש דצמבר 2010. הנתבע לא הציג כל ראיה המעידה על מניעה חיצונית מהגשת הבקשה לביטול פסק הדין במועד, לפיכך, אף אם היתה מוגשת בקשה להארכת מועד, לא היה מקום להארכת המועד. הבקשה לביטול פסק הדין נדחית בזאת." ביום 28.12.2012 הגיש המשיב בקשה לביטול פסק הדין/בקשה לעיון חוזר בהחלטה. (ביטול פסק הדין מיום 17.1.2011).דהיינו שנה אחרי ההחלטה הדוחה את בקשתו. ביום 24.7.2013, ולאחר שהתקיים דיון בבקשה, ניתנה החלטת בית הדין (כב' הרשמת אפרת קוקה) ולפיה, על אף מחדלי המשיב, יש מקום לביטול פסק הדין מהטעמים הבאים: המשיב עמד בנטל להוכיח כי קיימת לו הגנה אפשרית ואף למעלה מכך. מן הראוי לברר את המחלוקות שבין הצדדים בפני בית הדין לגופו של עניין כי בהתאם לדין ולהלכה הפסוקה, האיזון הראוי בין זכויותיהם הדיוניות והמהותיות של הצדדים להליך זה, מצדיק את קבלת הבקשה לביטול פסק הדין ובירור טענותיהם של הצדדים לגופן. זאת, בכפוף להפקדת חלק מהסכום הפסוק בקופת בית הדין על ידי המבקש, ותוך חיובו בהוצאות בשיעור שיבטא את מחדליו בניהול ההליך. עוד קבע בית הדין בהחלטתו זו כי "לא נעלמה מעיניי העובדה כי הבקשה שלפני הינה בקשה לעיון חוזר בהחלטת בבית הדין מיום 26.12.2011. עם זאת, נוכח מכלול הנימוקים שפורטו בהחלטה זו, ומאחר ודחיית הבקשה משמעה נעילת שערי בית הדין בפני המבקש מבלי שינתן לו יומו לפני בבית הדין, באתי לכלל מסקנה כי שיקולי צדק מצדיקים היעתרות לבקשה, על פי התנאים המפורטים בהחלטה זו." על החלטה זו הוגש הערעור (מטעם התובע שם). ואלו נימוקי הערעור בתמצית: פסק הדין ניתן לאחר איחור של 6 חודשים בהגשת כתב ההגנה (שלא הוגש). פסק הדין הומצא לידי המשיב ביום 23.1.11 ובקשה לביטול פסק הדין הוגשה בחלוף חודשיים וחצי. הבקשה לביטול פסק הדין/בקשה לעיון חוזר, הוגשה כשנה לאחר מתן ההחלטה הדוחה את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר. בדין האזרחי אין הליך של "עיון חוזר " ובכל מקרה אין מדובר בשינוי נסיבות בית הדין נתן שתי החלטות סותרות בהסתמך על אותם נימוקים. לבקשות לא צורף תצהיר לתמיכה בעובדות המהוות את הבסיס לבקשה. נימוקי התגובה בתמצית: מחדלי המשיב נעוצים במצבו הרפואי של אביו. המשיב אדם פשוט וסבר לתומו כי אין לו כל חבות כלפי המערער, עם סיום העסקתו. המשיב לא היה מיוצג בהליכים הקודמים. קיים סיכוי לטיעוני ההגנה. ההחלטה נשוא הערעור מאזנת כראוי בין הזכויות המהותיות והדיוניות של הצדדים. הכרעת הדין הלכה למעשה הערעור שבפנינו הינו על החלטת הרשמת מיום 24.7.13. החלטה זו לביטול פסק הדין שניתן בהעדר, ניתנה לבקשת המשיב "לעיון מחדש/ביטול פסק הדין". הבקשה ל"עיון מחדש/ביטול פסק הדין" הוגשה על ידי המשיב, לאחר שבתיק כבר ניתנה החלטה קודמת של רשמת הדוחה את בקשת המשיב, לביטול פסק הדין (החלטה מיום 26.12.2011 כב' הרשמת גרשון). הכלל הוא, כי החלטה בבקשה לביטול פסק דין, לרבות החלטה הדוחה את הבקשה, היא החלטה אחרת (ע"א 39/83 עזבון אלראי נ' ליברמן, פ"ד לח(4), , 428). תקנה 77 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב - 1991 (להלן - תקנות בית הדין) מורה בזו הלשון: "ערעור על החלטה אחרת של רשם ערעור על החלטה אחרת של רשם יוגש לבית הדין האזורי, תוך שבעה ימים מיום מתן ההחלטה אם ניתנה בפני המערער, או מהיום שבו הודעה לו ההחלטה אם ניתנה שלא בפניו, והוראות פרק זה יחולו על ערעור כאמור בשינויים המחוייבים (ההדגשה הוספה ד.פ.). עב (י-ם) 3447/09 ריאד קימרי נ' שמשון אלה, ניתן ביום 16.2.10). לפיכך, לו ביקש המשיב להשיג על החלטת כב' הרשמת גרשון מיום 26.12.11 היה עליו להגיש, תוך 7 ימים, ערעור על החלטת הרשמת גרשון מיום 26.12.2011, וככל שחלף המועד להגשת הערעור, היה על המשיב לעשות כן בדרך ובמועדים הקבועים בדין. תחת זאת הגיש המשיב בקשה לעיון מחדש/ביטול פסק דין, וגם זאת, כשנה לאחר שניתנה החלטת בית הדין. כבר מטעם זה דין הבקשה להידחות. כב' הרשמת קוקה דנה בבקשת המשיב לעיון מחדש וביטול פסק הדין לגופה. אולם, משהמחוקק קבע את סדרי הדין כמפורט לעיל אין ולא היה מקום לדון בבקשה לגופו של עניין. אין בסדרי הדין כל פרוצדורה של "עיון מחדש". לעניין זה פסק בית הדין הארצי כי: למען הסר ספק, מובהר כי אין באמור לעיל כדי לקבוע שבעל דין יכול להגיש בקשות חוזרות ונשנות בעניינים שנדונו כבר על ידי בית הדין, וכי כל אימת שתוגש בקשה "משופרת ומשודרגת" בעניין בקשה שנדחתה, ידון בה בית הדין מחדש. על מנת שבית הדין ידון מחדש בבקשה שניתנה בה החלטה נדרש בעל הדין להוכיח שינוי נסיבות או קיומן של ראיות חדשות, אשר לא היו בידיו והוא לא היה יכול להשיגן בשקידה סבירה במועד הגשת הבקשה שנדחתה. (ע"ע 224/07 יוסי לוי נ' Jinyu Chi , ניתן ביום 28.5.2007, ההדגשה במקור). כן ראה לעניין זה פסיקת בית המשפט העליון: "...דרך המלך לתקיפת החלטות של בתי המשפט אינה בדמות הגשת "בקשה לעיון חוזר" כל עוד לא חל שינוי נסיבות המצדיק את העיון מחדש, שכן אין לפנות לבית המשפט שנתן את ההחלטה בבקשה חוזרת באותו עניין כאשר הטענות הינן "ערעוריות" באופיין. עם זאת, כאשר לא חל שינוי נסיבות רשאית הערכאה שנתנה את ההחלטה הראשונה לשנותה, אולם זאת רק במקרים נדירים כאשר מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית, בייחוד כאשר מדובר בתיקון שאין בו כדי לפגוע בזכויות הדיוניות והמהותיות של הצד שכנגד" רעא 1574/11 שטראוס שיווק בע"מ נ' משה אורמן, ניתן ביום 14.7.11 והאסמכתאות שם)(להלן: פס"ד שאראוס)(דגש שלי ש.ש.) במקרה דנן לא הוכיח המשיב, כי חלה טעות וכי זהו המקרה הנדיר כנפסק, ולו לכאורה. המשיב הביא את אותם מסמכים רפואיים של אביו שעמדו בפני כב' הרשמת גרשון ואשר התייחסה אליהם מפורשות בהחלטתה ומצאה כי נוכח התאריכים אין בהם כדי לסייע לנתבע דאז. משכך לא מדובר בראיה חדשה. ולכן גם החלטת כב' הרשמת גרשון אינה מוטעית בעניין זה. לא חל אם כן התנאי הנדיר הנדרש להתערבות בהחלטה כזו. התנאי הנוסף הוא כי "בתיקון שאין בו כדי לפגוע בזכויות הדיוניות והמהותיות של הצד שכנגד". במקרה זה פסק דינה החלוט של כב' הרשמת, עליו לא הוגש ערעור, והבקשה לביטולו נדחתה, הועבר להוצאה לפועל, ולמעשה כבר משולם על פי החלטת ההוצל"פ תשלום חודשי לתובע. על כן יש בשינוי ההחלטה ובעיתוי שנה אחר כך לפגוע דיונית ומהותית בתובע, גם לגבי הזכויות לגופן וגם לגבי ההוצאות וההליכים בהם נקט. ביטול זה מאיין החלטות שבוצעו בפועל על סמך החלטות של ערכאה נוספת בהוצל"פ. בכך חורגת ההחלטה לנקבע בפסק דין שטראוס לעיל. לא התקיימו התנאים להגשת בקשה לעיון מחדש והוא לא היה רשאי להגיש בקשה זו לכתחילה. (ראה גם בש"א ב"ש 1107/07 ‏ ‏ גדליהו בלחנס נ' עו"ד שאול ברגרזון בתוקף תפקידו כמפרק עוף קור), וכדברי כב' השופט מ. שפיצר: "פרוצדורה של בקשה לעיון מחדש ובקשה חוזרת, מקומה כמעט ולא יכירה בבית הדין וההליך הנכון ביחס להחלטה מסוג זה הינו הגשת בר"ע, ואין בבקשה הנוכחית דבר שלא היה בידיעת התובעים עת הגישו את בקשתם המקורית כך שיכולים היו את אותו פירוט לכלול כבר אז" . (ס"ע 55267-08-10 ויינשטיין נ' אליטל ספורט שותפות כללית). גם בטעם זה לבדו די כדי לקבל את הערעור ולהותיר את פסק הדין של הרשמת גרשון על כנו. זאת ועוד בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) , תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי" מטעמים מיוחדים שיירשמו". בהתאם לפסיקה) חע"א 56/05 מאיר איתן - הילטון תל אביב בע"מ). שם נקבע כי אין בנמצא בפסיקה או בחוק רשימה סגורה של "טעם מיוחד" וכל מקרה נידון לגופו ולנסיבותיו. לטעמנו גם לו היה המשיב מגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערעור או בקשת רשות ערעור לא היה במה שהובא בפנינו אותו " טעם מיוחד" שנידון בפסיקה. על כן לא בפרוצדורה רק מדובר אלא במהות. נוסף על כך, בהחלטתה קבעה כב' הרשמת קוקה כי יש לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר, בין היתר כי: "מן הראוי והנכון שעניין חיובו של המבקש בפיצויי הלנה בשיעור מלא יובא להכרעת בית הדין לאחר שמיעת טיעוני הצדדים לגופם." גם אם נכונים הדברים וככל שנפלה טעות בעניין זה, הרי שהמערער טוען חד משמעית כי בתיק ההוצאה לפועל שנפתח כנגד המשיב בעקבות פסק הדין, לא נתבעו כלל וכלל פיצויי הלנה על כן אין בכך כדי להוות נימוק לביטול פסק הדין. זאת אף הצהיר בפני בית הדין :" ויתרנו על פיצויי ההלנה שנפסקו לטובת המערער ולא תבענו אותם בהוצל"פ. אני חוזר ואומר שעל פיצויים אלה אנו מוותרים, ולכן הנימוק של כב' הרשמת קוקה לעניין פסק דינה של כב' הרשמת גרשון, במובן המעשי, לא בא לידי ביטוי בתיק ההוצל"פ ובעמדתנו גם היום."(דגש שלי ש.ש.). (פרו' ע' 1 ש' 26-28 ).דהיינו התובע לא יתבע את פיצויי ההלנה ועל כך הצהיר ומושתק. נוכח כל האמור לעיל , מחמת כל טעם בנפרד יש לקבל את הערעור. עוד נציין כי בע"ע 11 - 04 - 2277 רחל סופר נ' יהונתן צברי, קבע בית הדין הארצי : "שיקולי הצדק ובירור האמת לאשורה גוברים כאן על התכלית העומדת מאחורי עקרון סופיות הדיון, אך יודגש שוב שעסקינן בנסיבות מיוחדות וחריגות באופן קיצוני, אשר ספק רב אם כמותן עשויות להתעורר בתיקים נוספים שיידונו, ואף ספק רב אם יהיה ניתן לגזור מהן גזירה שווה לגבי נסיבות שתתעוררנה בתיקים אחרים. למען הסר ספק, אין בהכרעתנו זו כדי לבסס ויתור על עקרון סופיות הדיון והתכליות העומדות מאחוריו, אשר על חשיבותן לא יכול להיות חולק." (חלק ההדגשה במקור וחלק שלי ש.ש.)). נסיבות המקרה דנן אינן נסיבות מיוחדות וחריגות באופן קיצוני, כמו בפס"ד בעניין סופר. ההיפך, מדובר בפסק דין שנתנה הרשמת גרשון בהמתינה חצי שנה לנתבע, ובהחלטה מנומקת עליה לא הוגשו ערעור או בקשת רשות ערעור על החלטה אחרת -במועד או בכלל . וגם לו היו חריגות, הרי בהתאם לאמור, אין משמעו בהכרח כי יש לנהוג בעניינו של המשיב, כפי שנהג בית הדין הארצי בפרשת רחל סופר. עקרון סופיות הדיון וכללי הפסיקה שבוארו לעיל ונומקו וגם תקנת הציבור נוכח לוח הזמנים והתנהגות המשיב ,מביאים לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור .פסק הדין הפך חלוט וסופי וכבר מומש בחלקו בהוצל"פ. כתנא דמסייע לאמור לעיל, הגם שדי בו והותר לביטול החלטת הרשמת קוקה, יש להדגיש כי בעניין זה כי בהחלטה של כב' הרשמת נקבע ב- 24/7/13 שעל המשיב להפקיד סך של 40,000 ₪ תוך 30 יום וכלשונה: "סוף דבר - על יסוד כל האמור, מתקבלת הבקשה לביטול פסק הדין מיום 17.1.201, בכפוף להפקדת סכום של 40,000 ש"ח בקופת בית הדין על ידי המבקש, בתוך 30 יום מיום שתומצא לו החלטה זו. בנוסף, ישלם המבקש למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 7,000 ₪ ללא קשר לתוצאות ההליך. המבקש יודיע לבית הדין בתוך 30 יום על הפקדת הסכום האמור."(דגש שלי ש.ש.). אולם הסכום לא הופקד ואף לא הועבר לב"כ התובע שכ"ט על פי החלטת כב' הרשמת. ההיפך, בתאריך 17/12/13 נתנה החלטת כב' הרשמת וזו לשונה: "עיון במאגר המידע הממוחשב מעלה, כי הנתבע לא הפקיד בקופת בית הדין את הסכום הנדרש בהתאם להחלטה מיום 24.7.2013 כתנאי לביטול פסק הדין מיום 17.1.2011 לפיכך, ועל פני הדברים, נותר פסק הדין מיום 17.1.2011 על כנו. טרם מתן החלטה בעניין זה, רשאי הנתבע להגיש תגובתו עד ליום 23.12.2013בהעדר הודעה מטעם הנתבע, יוותר פסק הדין מיום 17.1.2011 על כנו. " על כן התנהלות הנתבע בעצמו איינה את החלטת הרשמת בדבר ביטול פסק הדין משלא הפקיד את הסכומים. אלו לא הופקדו עד עצם כתיבת שורות אלו תוך שהמשיב , במקום להגיש ערעור על החלטתה במועד שנקבע בחוק, לא עשה דבר. רק לאחר ההחלטה מ- 17/12/13 המותירה שוב את פסק הדין על כנו , הגיש המשיב בקשה להשהיית הליכים בה לא פורטו נימוקים בדבר עיכוב ביצוע. אף בעניין זה נתנה החלטת הרשמת מיום 18/12/13 בה ציינה את ליקויי התנהלות המשיב כלהלן: "עיון בתיק בית הדין מעלה, כי הנתבע לא פנה לבית הדין בבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה המורה לו להפקיד סכום של 40,000 ש"ח בקופת בית הדין. מכל מקום, הואיל ולא הוגש ערעור מטעם הנתבע, אף לא היה מקום להגשת בקשה לעיכוב ביצוע מטעמו. מובהר, כי בקשתו של הנתבע ל"השהיית ההליכים" עד להכרעה בערעור אינה בקשה לעיכוב ביצוע, לא פורטו בה הטעמים המצדיקים עיכוב ביצוע, והיא לא נידונה ככזו. 5. לאור האמור, וכל עוד לא פנה הנתבע לבית דין שלערעור בבקשה למתן סעד זמני בערעור בהתאם לתקנה 467(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וכל עוד לא ניתנה החלטה אחרת על ידי ערכאת הערעור, עומדת בעינה ההחלטה מיום 24.7.2013, והנתבע נדרש לפעול על פיה." זוהי דוגמא מובהקת למצב בו המשיב נוקט, בסחבת ולא מקיים החלטות בית הדין, גם אם הן לטובתו. התנהלות זו עת עליו לציית להחלטות בית הדין המצביעה על זלזול וזילות, ומנגד מבקש סעדים שמקומם לא יכירם בפרוצדורה או במהות. כך התנהל תחילה ועל יסוד זה ניתן פסק הדין של הרשמת גרשון והחלטתה המנומקת. וכך ממשיך גם עתה עם החלטות הרשמת קוקה. אולם זאת רק כתנא דמסייע. יש די והותר נימוקים לביטול החלטת כב' הרשמת קוקה גם לולא התנהג המשיב גם עתה כמפורט. לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל. החלטת כב' הרשמת קוקה מיום 24/7/13 בטלה. פסק הדין והחלטת כב' הרשמת גרשון נותרים על כנם. לאחר ששקלתי וחרף קבלת הערעור אין צו להוצאות. כתב הגנהמסמכיםפסק דין בהעדר הגנה