הצגת תיעוד רפואי המצביע על עיוורון לועדה רפואית

הוועדה מתעלמת מתיעוד המצביע על עיוורון בפועל ומכך שנקבעו למערער בעבר 65% נכות בגין ליקוי זה; ב. היה על הוועדה לשלוח את המערער לביצוע בדיקת מיפוי והיא לא עשתה כן; ג. היה על הוועדה לשלוח את המערער לביצוע בדיקות חדות ראיה נוספת ולא להסתמך על הבדיקה שבוצעה בבית החולים בני-ציון בעניין זה, שממצאיה מנוגדים לממצאי בדיקות אחרות שבוצעו למערער. 3. מנגד טוען המערער כי ממצאי הוועדה מבוססים על בדיקה שנערכה על-ידה כמו גם על מסמכים עדכניים מבית החולים בני-ציון, ולפיהם נקבעה הנכות. עוד נטען כי לא חלה על הוועדה חובה לבצע בדיקות נוספות, כמו בדיקת מיפוי, אלא בהתאם לשיקול דעתה. 4. הוועדה קיימה שתי ישיבות בעניינו של המערער. בישיבתה הראשונה מיום 6.3.13 צוין בסעיף התלונות כי המערער סובל ממחלת הקרטוקונוס בעטיה עבר השתלת קרנית בעין שמאל. בפני הוועדה הונחו מסמכים רפואיים שונים, שפורטו בסעיף ו' לפרוטוקול. בין ממצאי בדיקתה ציינה הוועדה כי המערער מצא את דרכו בחדר ללא קושי, עקף מכשולים, התיישב בכסא הבדיקה והניח ראשו במכשיר הבדיקה ללא היסוס או חיפוש וכן מצאה בעין ימין קונוס ובשמאל שתל מרכזי שקוף, סיגמנטים קידמיים תקינים, קרקעיות תקינות. באשר לחדות הראיה ציינה הוועדה כי חדות הראיה האופטימלית בעין ימין "סביב 6/30 ובעין שמאל 6/9" וזאת בהסתמך על סיכום ביקור מרפאת עיניים בני ציון מיום 16.10.12. הוועדה ציינה עוד כי "לאור העבודה שקיימת אי סבילות לעדשה בעין ימין וראייתו בעין זו ללא תיקון ספירת אצבעות מ- 5 מ' על-פי אותו מסמך הוועדה מתייחסת לראיה בעין זו כ- 6/60 ובעין שמאל 6/9 (חדות הראיה המושגת ע"י תיקון עם צילינדר רגולרי של ½1 דיופטר. על פי הנתונים הנ"ל נכותו בגין ליקוי ראיה 20% לפי סעיף 52(1)7ב'" מכיוון שהרופא המוסמך קבע למערער 40% נכות בגין ליקוי הראיה, עצרה הועדה את הדיון על מנת להודיע למערער על כוונתה להפחית את אחוזי הנכות. ביום 12.6.13 התכנסה הוועדה לישיבתה המסכמת, ציינה כי עיינה באישור ד"ר אבו-אלהיג'א איימן מ- 5/5/13, התואם לדעתה את ממצאי בדיקתו של ד"ר ברבארה מיום 14/1/13 שעמד בפני הוועדה בישיבתה הקודמת. הוועדה הסבירה כי שיקולי הוועדה כפי שהוסברו בישיבה הקודמת "עומדים בעינם", וזאת לאחר שנתנה מקום לנושא הקושי התפקודי ולא קבעה את החלטתה אך ורק בהתייחס לחדות הראייה האופטימלית בעין ימין כפי שהופגנה בבית החולים בני ציון, אלא "הניחה הנחה מקלה של ראיה ירודה בעין זו בשל הקושי להשתמש בעדשות מגע, כפי שנכתב בפרוטוקול המקורי בעין שמאל ניתן להשיג תיקון במשקפיים המביא לחדות ראייה של 6/9 כפי שפורט בבדיקה בבית החולים בני ציון". הוועדה סיכמה כי יש לקבוע את אחוזי הנכות בגין ליקוי הראיה ל- 20% לפי פריט ליקוי 52(1)7ב'. 5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לדחות את הערעור: א. הוועדה הסבירה, כמפורט לעיל, מדוע היא מעדיפה את בדיקת חדות הראיה שניתנה על-ידי בית החולים בני ציון, והתואמת באופן הולם יותר את הבדיקה והממצאים שהועלו בעת בדיקת המערער בפניה. ב. המערער לא נתן טעם של ממש מדוע יש לחייב את הוועדה לשלוח את המערער לבדיקת מיפוי עיניים, שעה שאין מחלוקת שהמערער סבל מקרוטוקונוס. בכל מקרה, השאלה איזה בדיקה לבצע על מנת לקבוע את שיעור הנכות היא שאלה שברפואה, שבית הדין אינו נוהג להתערב בה בהליכים מסוג זה. ג. העובדה כי נקבעו בעבר שיעורי נכות גבוהים יותר אין בה כשלעצמה כדי להצביע על פגם משפטי בקביעת הוועדה. אין מחלוקת כי המערער עיבר ניתוח השתלת קרנית בעין שמאל, ומטבע הדברים מצבו טרם הניתוח ובעת ההחלמה ממנו היה חמור מזה הנגלה לוועדה בבדיקתה העכשווית. 6. משהוועדה ערכה בדיקה, עיינה במסמכים רפואיים והסבירה מדוע היא מעדיפה בדיקה מסוימת על-פני אחרות, העריכה את שיעור הנכות בהתאם לממצאים שבפניה ונימקה החלטתה - אין לומר כי נפל בהחלטתה פגם משפטי המצדיק את התערבות בית הדין. 7. לאור האמור לעיל - הערעור נדחה בזאת. 8. אין צו להוצאות. 9. הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.עינייםרפואהרישום / תיעוד רפואיעיווריםועדה רפואית