תביעה לפי סעיף 24(א) (2) לחוק בית הדין לעבודה

תביעה לפי סעיף 24(א) (2) לחוק בית הדין לעבודה ועל כן או מכוח תקנה 3(א)(11) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב- 1991 (להלן:"התקנות")מוקנית סמכות מקומית גם לבית הדין אשר באיזור שיפוטיו נמצא מקום מגוריו של התובע, שבענייננו מתגורר בדבוריה. ג. לחילופי חילופין, מקום העבודה, להבדיל ממקום ביצוע העבודה, הינו בחולון, שם מתנהל מרכז פעילותה ומושבה של הנתבעת, ומכאן שהסמכות המקומית מוקנית גם לבית הדין בתל אביב, ולא בירושלים. 3. אשר לטענהאשר פורטה בסעיף 2(א) לעיל, בכל הנוגע לשתיקתה של הנתבעת - יוזכר כי הלכה היא, מקדמת דנא, שהסמכות המקומית בבתי הדין לעבודה הינה סמכות מהותית, הנוגעת לסמכותו של בית הדין ועל כן אינה ניתנת להתנאה על ידי הצדדים, ונפסק כי - "כאשר הסמכות המקומית נקבעת על ידי המחוקק, אין בעלי הדין בני חורין לסטות ממנה. רשאי בית הדין לעורר את השאלה מיוזמתו, בהיווכח בסטיה מהתקנות, ולתקן את המעוות." (דב"ע מט - 9-19 אלגלי נגה ואח' - בנק עין-חי בע"מ ; דב"ע לו/ 3-22 ניסני - דיור לעולה בע"מ ; בש"א 363/99 זוהיר זייד - אחים רויכמן (שומרון) לתשתיות 1993 בע"מ). משכך - לעובדה שהנתבעת לא העלתה כל טענה שהיא בכל הנוגע לסמכות המקומית - אין כל נפקות. 4. אשר לטענה המפנה לסעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט - 1969 - ב"כ התובע ציטטה מלשון הסעיף, אולם טוב היתה עושה באם היתה מפנה לציטוט במלואו וכך נמנעת מהוצאת הדברים מהקשרם - סעיף זה קובע כהאי לישנא - "בתובענה בין מי שיכולים להיות צדדים להסכם קיבוצי מיוחד כמשמעותו בחוק ההסכמים הקיבוציים, תשי"ז-1957 (להלן - חוק הסכמים קיבוציים) בעניין קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי, או הסדר קיבוצי אחר או בכל ענין אחר הנובע מהם או בעניין תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של כל דין; ". ואילו רק הייתה טורחת ב"כ התובע לעיין בחוק הסכמים קיבוציים הייתה מוצאת, ממש מיד בתחילתו, כי בסעיף 1 שעניינו הגדרת הסכם קיבוצי נקבע- "הסכם קיבוצי הוא הסכם בין מעביד או ארגון מעבידים לבין ארגון עובדים שנעשה והוגש לרישום לפי חוק זה, בענייני קבלת אדם לעבודה או סיום עבודתו, תנאי עבודה, יחסי עבודה, זכויות וחובות של הארגונים בעלי ההסכם, או בחלק מעניינים אלה". ומיד לאחר מכן, בסעיף 2 לחוק האמור, שעניינו סוגי הסכמים קיבוציים, מפורט כי "(1) הסכם קיבוצי מיוחד - למפעל מסוים או למעביד מסוים - בין מעביד או ארגון מעבידים המייצג את המעביד לבין ארגון העובדים היציג של העובדים שעליהם יחול ההסכם;" עיננו הרואות, אם כן, את מה שמהווה ממילא חלק ממושכלות היסוד של משפט העבודה, והוא שעובד בודד לא יכול להיות צד להסכם קיבוצי. מכאן גם שלא ניתן להחיל על נסיבות המקרה דנן סעיף בתקנות העוסק בתובענה בין צדדים להסכם קיבוצי. 5. אשר לנסיון לעשות שימוש בהוראות תקנה 3(א)(11) לתקנות - שוב, בחרה ב"כ התובע לצטט באופן חלקי את הוראות התקנה, תוך השמטת הרישא, שהיא המשמעותית. "11. בכל הליך אחר - בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום עבודתו או מקום מגוריו של התובע או מרכז מפעלו של הנתבע, ואם הנתבע הוא תאגיד - משרדו הרשום". תקנה זו עוסקת במקרים בהם מדובר בהליכים שאינם מפורטים במי מבין התקנות הקודמות. אלא שבענייננו, אין כל מקום לספק שמדובר בתביעה בין עובד לבין מעביד, שחוסה תחת הגדרת סעיף 24(א)(1) והיא - " (1) בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש". בעניין זה חלה תקנה 3 (א) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991, הקובעת כי: ”מקום השיפוט בתובענה כאמור בסעיף 24 (א)(1) לחוק - בית הדין האזורי אשר באזור שיפוטו נמצא מקום העבודה של העובד שהיא העבודה נושא התובענה, או שבאזור שיפוטו בוצעה העבודה". על פי ההלכה הפסוקה, "בתקנה זו ישנה אבחנה ברורה בין המונחים "מקום העבודה" ו"מקום ביצוע העבודה". אלה שני מונחים שונים. מקום ביצוע העבודה הוא המקום שבו בוצעה העבודה בפועל. לעומת זה, המונח מקום העבודה ניתן להתפרש לפי הקשר הדברים והתכלית אותה הוא בא לשרת, לרבות הכוונה להקל על העובד התובע בבחירת מקום שיפוט הנוח לו" (ראו, עע (ארצי) 143/09 אנטון נומיקוב - רשת ביטחון (1993) בע"מ , 24.03.2009). ועוד קודם לכן נפסק כי "ואם תישאל השאלה מה מצא מחוקק המשנה לקבוע שתי חלופות למקום השיפוט, הרי שהתשובה לכך היא, כי הדבר בא להקל על התובע, אך לא בכל המצבים בהם ביצע עבודה כלשהי באזור שיפוטו של אחד מבתי הדין" (ראו תב (ארצי) 3-106/נה שלוח חברה לביטוח בע"מ - יוסף אנייס , כח (1) 237 ( 28.03.1995). כך או כך, ובין אם נלך לפי מקום ביצוע העבודה (שגם לטענת התובע מדובר בעבודה שבוצעה בתחום שיפוטו של בית הדין האזורי בירושלים) או לפי מקום העבודה (שעל פי טענת התובע יש לראותו כמרכז מפעלו של המעביד שהינו בתחום שיפוטו של בית הדין האזורי בתל אביב) - ברור כי החלופה אינה מקנה סמכות מקומית לבית דין זה אשר בו הוגשה התביעה. לא זאת אף זאת - לא נטען כי דיון בבית הדין בנצרת (ולמעשה גם לא בתל אביב) - עולים בקנה אחד עם נוחותו של העובד - שהיא זו שלגישת ההלכה הפסוקה לה יוחסה חשיבות ע"י מתקין התקנות. 6. סיכומו של דבר - ראשית, כפי שנאמר לעיל, טוב היה באם ב"כ התובע הייתה מעיינת היטב בהוראות התקנות והפסיקה ועת להתווכח עם החלטת רשמת בית הדין תוך שהיא מעלה טענות שאינן ממין העניין ואינה מתייחסת לשאלות שטעונות התייחסות, ומאלצת את בית הדין להקדיש זמן שיפוטי יקר להסרתן. שנית, ב"כ הנתבעת מתבקש להתייחס לשאלת הסמכות המקומית ולטענה לפיה "מקום העבודה" הינו בתחום שיפוטו של בית הדין האזורי בתל אביב ו"מקום ביצוע העבודה" הינו באזור שיפוטו של בית הדין האזורי בירושלים. שלישית, ב"כ התובע מתבקשת להתייחס לשאלה מהו מקום ההתדיינות אשר נוח לתובע ככל שהוא עונה על דרישות התקנות. חוק בית הדין לעבודהבית הדין לעבודה