ערעור על החלטת לפיה על המערערת לשאת בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 1,600 ₪ (800 ₪ לכל משיב), אשר ישולמו בתוך 30 יום ממועד מתן ההחלטה. רקע עובדתי המערערת (התובעת) היא פליטה מסודן אשר הועסקה בבתי מלון כחדרנית באמצעות חברה לאספקת שירותים (הנתבעת 3). המשיבים 1 ו-2 הם בתי המלון בהם עבדה המערערת והמשיבה 3 היא החברה אשר הציבה את המערערת לעבודה אצל המשיבים 1 ו-2. ביום 24.12.12 הגישה המערערת כתב תביעה נגד המשיבים לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתה וסיומה (פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, דמי חופשה, דמי חגים, הפרשות לתגמולים ודמי מחלה). המערערת טענה כי עבדה אצל המשיבים מיום 3.8.2010 ועד ליום 11.9.2012. לכתב התביעה צורפו תלושי שכר לחודשים ספטמבר 2010 - דצמבר 2010, יוני 2011 - ינואר 2012 ומרץ 2012 - ספטמבר 2012. בתאריכים 30.1.2013 ו-4.2.2013 הוגשו כתבי ההגנה על ידי המשיבים. ביום 6.5.2013 התקיים דיון קדם משפט ראשון בפני הרשמת (להלן: הדיון הראשון). בתחילת הדיון הודיע בא כוח המערערת כי "הגענו להסכמה שחל ניתוק בעבודה מדצמבר 2010 ועד חזרה לעבודה ביוני 2011 ועד לחודש ספטמבר 2011". בהקשר זה נציין כי כפי הנראה חלה טעות סופר בנוגע למועד סיום העבודה ובמקום ספטמבר 2011 הכוונה הייתה לספטמבר 2012, כפי שעולה מתלושי השכר שצורפו לכתב התביעה ומבקשת המערערת שהוגשה ביום 21.8.2013. בהמשך הדיון ביקש בא כוח המערערת פרק זמן של 30 ימים על מנת להודיע אם הוא עומד על התביעה נגד המשיבה 2. לקראת סיום הדיון הודיע בא כוח המשיבים 1 ו-3 כי הוא יגלה לבא כוח המערערת את דוחות הנוכחות. בהקשר זה נציין כי דוחות הנוכחות רלוונטיים, בין היתר, לבחינת הטענה לפיה חל נתק בתקופת עבודתה של המערערת, שכן אין חולק כי המערערת עבדה בחודשים דצמבר 2010 ויוני 2011 כפי שעולה מתלושי השכר שצורפו לכתב התביעה. בסיום הדיון ניתנה החלטה, בזו הלשון: "מאחר והתובעת מבקשת לתקן את כתב התביעה, לא ניתן לקדם את ההליכים בתיק ביעילות היום. התובעת תגיש כתב תביעה מתוקן עד ליום 20/6/2013. יובהר, כי ההיתר לתיקון נוגע אך ורק לצמצום העילות והסעדים כפועל יוצא מן הנתק בתקופת העבודה. לא ניתן היתר להרחבת או להוספת עילות. כמו כן, התובעת תודיע עד ליום 5/6/2013 אם היא עומדת על התביעה נגד הנתבעת 2. ככל שהתובעת עומדת על תביעה זו, יש לפרט במסגרת כתב תביעה מתוקן את העילות והסעדים הנתבעים מהנתבעת 2 כפועל יוצא מתקופת העבודה אצלה. כתב הגנה מתוקן יוגש תוך 30 יום מיום שהנתבעות יקבלו לידיהן את כתב התביעה המתוקן. שאלת ההוצאות תוכרע לאחר עיון בהודעה בעניין הנתבעת 2, ובכתב התביעה המתוקן, תוך התחשבות בדיון שנערך היום. התיק נקבע לדיון מוקדם נוסף ליום 9/9/2013 בשעה 11:00. התיק יובא לעיוני ב-6/6/2013". המערערת לא מילאה אחר החלטות בית הדין ולא הודיעה עד ליום 5.6.2013 אם היא עומדת על התביעה נגד המשיבה 2 ואף לא הגישה כתב תביעה מתוקן עד ליום 20.6.2013. ביום 21.8.2013, חודשיים לאחר המועד להגשת כתב תביעה מתוקן ותשעה עשר ימים לפני מועד דיון קדם המשפט השני הקבוע בתיק, הגישה המערערת "הודעה מטעם התובעת ובקשה לדחיית מועד הדיון". המערערת הודיעה כי בפרוטוקול הדיון נפלה טעות סופר מכיוון שסיימה את עבודתה בחודש ספטמבר 2012 ולא בחודש ספטמבר 2011. בנוסף הודיעה המערערת כי לכאורה לא חל נתק של שישה חודשים בתקופת עבודתה מכיוון שעבדה בחודש דצמבר 2010 וחזרה לעבודה בחודש יוני 2011. לפיכך ביקשה המערערת כי בית הדין יורה למשיבים להמציא לידיה את דוחות הנוכחות על מנת שתבחן אם יש צורך בתיקון כתב התביעה. לעניין התביעה נגד המשיב 2 הודיעה המערערת כי היא סבורה שהמשיב 2 היה המעסיק שלה בתקופה בה עבדה בבית המלון. עם זאת הודיעה המערערת כי אם המשיבה 3 תתחייב לשלם את הזכויות המגיעות לה גם בגין תקופת עבודתה אצל המשיב 2, אזי תסכים למחוק את התביעה נגד האחרון. לסיום ביקשה המערערת לדחות את מועד הדיון הקבוע ליום 9.9.2013 ולהורות למשיבים להעביר לידיה את דוחות הנוכחות על מנת שתוכל לבחון את הצורך בתיקון כתב התביעה. ביום 22.8.2013 ניתנה החלטה בנוסח הבא: "לתגובת הנתבעים תוך 10 ימים. ימי הפגרה יבואו במנין. תמוה מדוע לא הוגשה הבקשה מבעוד מועד. מכל מקום, בשלב זה אין מקום לדחיית מועד הדיון". בתאריכים 2.9.2013 ו-3.9.2013 הודיעו המשיבים כי אינם מתנגדים לדחיית הדיון אולם טענו שיש לחייב את המערערת בהוצאות בגין אי קיום החלטת בית הדין שניתנו בדיון הראשון. ביום 3.9.2013 הוחלט כי "הדיון יתקיים במועדו, במסגרתו יישמעו טענות הצדדים ובמידת הצורך יקבע דיון נוסף". ביום 9.9.2013 התקיים דיון קדם משפט נוסף (להלן: הדיון השני). בתחילת הדיון הודיע ב"כ המערערת כי על מנת שיוכל לנהל את ההליך עליו לקבל את דוחות הנוכחות של המערערת, שכן ללא הדוחות לא יוכל לבחון את טענת הנתק בתקופת העבודה, עניין שיש לו השלכה על תיקון כתב התביעה והרכיבים הנתבעים. בנוסף, הודה בא כוח המערערת כי מועד הגשת כתב התביעה המתוקן נשמט מיומנו. כמו כן, הודיע בא כוח המערערת כי אינו מוכן למחיקת הרכיבים שהסכים למחוק בדיון הראשון מתביעתו נגד המשיב 2. בא כוח המערערת הוסיף, כי דוחות הנוכחות נדרשים גם לצורך בחינת הצורך בתיקון כתב התביעה על דרך של הוספת רכיבי תביעה נוספים, אם יהיה בכך צורך. בא כוח המשיבים 1 ו-3 הודה כי לא המציא לחברו את דוחות הנוכחות כפי שהתחייב בדיון הראשון אולם טען כי אם דוחות הנוכחות היו הכרחיים לצורך תיקון כתב התביעה יכול היה בא כוח המערערת לפנות אליו בעניין עוד קודם לדיון. המשיבים עמדו על חיוב המערערת בהוצאות הדיון. בסיום הדיון ניתנה החלטה ובה הורה בית הדין למשיבה 3 לגלות את דוחות הנוכחות של המערערת עד ליום 10.10.2013. עוד הורה בית הדין כי המערערת רשאית להגיש כל בקשה, לרבות בקשה לתיקון כתב התביעה עד ליום 10.11.2013 וכן הורה לה להודיע עמדתה ביחס לתביעה נגד המשיב 2. בנוסף נקבע דיון קדם משפט שלישי ליום 30.12.2013 בשעה 10:00. לאחר הדיון ניתנה החלטה בבקשת המשיבים לחיוב המערערת בהוצאות. וזהו נוסח ההחלטה: "1. החלטה זו ניתנה לאחר שהצדדים יצאו מהאולם. 2. הנתבעים עתרו לפסיקת הוצאות, מן הטעם שהתנהלו בתיק שתי ישיבות דיון מוקדם. הצורך בישיבות התעורר מאחר שהתובעת ביקשה בישיבה הראשונה, ביום 6.5.13 לתקן את התביעה ולצמצם את הסעדים והעילות, אולם לא עשתה כן עד למועד הדיון היום. 3. בנסיבות העניין, מוצדקת הבקשה לפסיקת הוצאות. בדיון שנערך ביום 6.5.13 הודיע ב"כ התובעת כי הוא חוזר בו מחלק מן הסעדים שנתבעו מן הנתבעת 2 וביקש שהות לשקול את התביעה נגד נתבעת זו. בסיום הדיון ניתנה החלטה לפיה על התובעת להגיש כתב תביעה מתוקן, מצומצם ביחס לכתב התביעה המקורי, התואם את העילות והסעדים הנכונים, עד ליום 20.6.13. כמו כן, נקבע כי על התובעת להודיע האם היא עומדת על המשך ההליכים נגד הנתבעת 2, עד ליום 5.6.13. התובעת לא מילאה אחר החלטת בית הדין ולא הודיעה דבר במועדים שנדרשה. 4. אך ביום 21.8.13 הוגשה, לראשונה, הודעה מטעם התובעת ובקשה לדחיית מועד הדיון שהתקיים היום. במסגרתה ההודעה טענה התובעת כי דרושה לה ארכת זמן על מנת לבחון את הצורך בתיקון כתב התביעה, לאחר שתקבל לידיה דוחות נוכחות. 5. במסגרת הדיון שנערך היום, התברר כי ב"כ התובעת חוזר בו, או שוקל לחזור בו, מן העמדה שהובעה בדיון הקודם. כמו כן התברר לראשונה כי התובעת שוקלת להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה בדרך של תביעת רכיבים או סכומים חדשים. 6. מכל האמור עולה, כי התובעת טרם גיבשה את עמדתה ביחס לתביעה. התובעת עשתה דין לעצמה והתעלמה מהחלטות בית הדין מיום 6.5.13. התובעת אף לא הגישה כל בקשה לארכה סמוך לאחר הדיון, או בקשה לתיקון הפרוטוקול. למעשה, נגרמו לנתבעות הוצאות הכרוכות בהתייצבות לשני דיונים, ללא שהתובעת הבהירה על מה נסובה התביעה. יצוין, כי ככל שאכן דוחות הנוכחות הכרחיים לצורך הגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה, היה על התובעת להגיש בקשה מסודרת מבעוד מועד ולא להמתין עד סמוך לפני מועד הדיון שנקבע להיום ולהתעלם מהחלטות בית הדין. 7. התובעת תישא בשכ"ט עו"ד הנתבעות בסך 800 ₪ לכל נתבעת, וזאת ללא קשר לתוצאות ההליך. מאחר שההוצאות נגרמו במסגרת ההליכים, אין מקום לדחיית מועד התשלום. ההוצאות ישולמו בתוך 30 יום מיום שהתובעת תקבל לידיה החלטה זו ........". על החלטה זו הוגש הערעור שלפנינו. ביום 14.11.2013 ניתנה החלטה לפיה הדיון בערעור יתקיים בדרך של טיעונים בכתב אלא אם מי מהצדדים יודיע על בקשתו לקיים דיון בערעור במעמד הצדדים וכן נקבעו מועדים להגשת תשובות לערעור. הצדדים לא הודיעו על רצונם לקיים דיון במעמד הצדדים ולכן ניתן פסק הדין על יסוד טיעוני הצדדים. טענות הצדדים המערערת טענה כי נפלה טעות בהחלטה על חיובה בתשלום הוצאות בתוך 30 יום ממועד קבלת ההחלטה וכי הותרת ההחלטה על כנה עלולה להוביל לנעילת דלתות בית הדין בפניה. עוד נטען כי משמדובר בעובדת זרה אשר אינה יודעת את זכויותיה, הרי שרק לאחר חשיפת דוחות הנוכחות ותלושי השכר ניתן לבחון אם אכן שולמו זכויותיה במלואן. בנסיבות אלה נטען כי משלא גולו דוחות הנוכחות על ידי המשיבות לא היה מקום לחייב את המערערת בתשלום הוצאות ולחלופין מן הראוי היה לדחות את מועד התשלום עד לסיום ההליך וזאת משאין חולק כי המערערת זכאית לתשלום זכויות שונות שלא שולמו. המערערת הוסיפה כי הסכום שנפסק הוא כרבע מהשכר אותו היא משתכרת ולכן אם לא תוכל לעמוד בתשלום עשוי בית הדין לחייבה בהפקדת ערובה, אם תוגש בקשה בעניין. המערערת ביקשה כי בית הדין יבטל את ההוצאות שהוטלו ולחלופין יקטין את הסכום שנפסק ויקבע כי ההוצאות ישולמו בסיום ההליך. המשיבים 1 ו-3 טענו כי לדיון הראשון התייצבו כל הצדדים אולם התברר שלא היה טעם בקיומו מכיוון שהמערערת הודיעה שהיא מעוניינת לתקן את תביעתה ולכן נקבע הדיון השני. עוד נטען כי המערערת לא פעלה על פי החלטת בית הדין שניתנה בדיון הראשון ורק ביום 21.8.2013 ביקשה לדחות את מועד הדיון בטענה כי נדרש לה זמן לבחון את תיקון כתב התביעה וזאת לאחר שתקבל את דוחות הנוכחות לידיה. המשיבים הוסיפו כי בדיון השני הודיעה המערערת כי היא שוקלת לחזור בה מעמדתה בדיון הראשון. בנסיבות אלה נטען כי ההחלטה בדבר חיובה בהוצאות נעשה כדין. עוד נטען כי ערכאת הערעור מתערבת בפסיקת הוצאות שנקבעו על ידי הערכאה קמא רק במקרים חריגים וכי גם כאשר מדובר בעובדת זרה המדיניות הראויה היא השתת הוצאות שאינן בשיעור ניכר. בנסיבות אלה נטען כי נוכח הסכום שנפסק הנמוך באופן ניכר מהסכומים שנפסקים בדרך כלל, יש לדחות את הערעור. המשיבים המשיכו וטענו כי אין מקום להורות על דחיית המועד לתשלום ההוצאות שכן החלטה שכזו תוביל למתן "חסינות" למערערת. לסיום נטען כי התנהלות המערערת הסבה למשיבים חסרון כיס וכי היא מגלמת עזות מצח וזלזול מופגן כלפי בית הדין וכלפי המשיבים. המשיב 2 טען כי המערערת לא קיימה את החלטת בית הדין שניתנה בדיון הראשון ולא הודיעה אם היא עומדת על התביעה נגדו ולכן הוא נאלץ להתייצב לדיון השני. לטענת המשיב, לא רק שהמערערת לא הבהירה עמדתה בנוגע להמשך ניהול ההליך נגדו אלא אף חזרה בה מהסכמתה למחיקת רכיבי התביעה שניתנה בדיון הראשון. בנסיבות אלה נטען כי לא נפל פגם בהחלטה לחיובה בהוצאותיו. עוד נטען כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בפסיקת הוצאות אלא במקרים חריגים ונדירים ולכן יש לדחות את הערעור. הכרעה נקדים אחרית לראשית ונציין כי לאחר עיון בטענות הצדדים ובכלל החומר שהובא בפני כי דין הערעור להתקבל בחלקו ורק בנוגע למשיבים 1 ו-3, כפי שיפורט להלן. ככלל, לא תתערב ערכאת הערעור בקביעת שיעור הוצאות המשפט, קל וחומר בהחלטת ביניים למעט במקרים בהם נתגלתה טעות משפטית או כאשר נמצא כי נפל פגם בשיקול הדעת ובמקרה בו שיעור ההוצאות שנפסקו חורג במידה ניכרת מהסביר ומהמקובל. לעניין המשיבים 1 ו-3 - אין חולק כי המערערת לא פעלה על פי החלטת בית הדין מיום 6.5.2013 ולא הגישה כתב תביעה מתוקן עד ליום 20.6.2013. כמו כן, המערערת אף לא הגישה סמוך ליום 20.6.2013 בקשה למתן ארכה להגשת כתב התביעה המתוקן עקב אי קבלת דוחות הנוכחות, אשר לטענתה הכרחיים לצורך בחינת הצורך בתיקון כתב התביעה. פנייה הראשונה של המערערת לבית הדין נעשתה כתשעה עשר ימים לפני מועד הדיון, פרק זמן בו לא ניתן היה להשלים את ההליכים המקדמיים ולאפשר דיון קדם משפט ענייני. פניית המערערת לבית הדין בבקשה לדחיית הדיון השני ובבקשה להורות למשיבים להעביר לידיה את דוחות הנוכחות נעשתה על מנת ל'מזער' את הפגיעה במשיבים ועל מנת שלא לבזבז זמן שיפוטי יקר. כלומר, המערערת פעלה על מנת למנוע את הפגיעה המיותרת בצדדים עקב מחדלה באי קיום החלטות בית הדין שניתנו בדיון הראשון. נוסיף, כי צודקת המערערת בטענה לפיה דוחות הנוכחות הם מסמכים מהותיים לבחינת הצורך בתיקון כתב התביעה בגין ה"נתק" הנטען וזאת משכיוון שבידיה תלושי שכר לחודשים דצמבר 2010 ויוני 2011. כלומר, אי העברת תלושי השכר של המערערת על ידי המשיבים 1 ו-3 תרם אף הוא לכך שהמערערת לא יכלה הייתה להגיש כתב תביעה מתוקן קודם לדיון השני. עם זאת, נציין כי חובתו של בעל דין לקיים את הוראות בית הדין היא חובה עצמאית וכי המערערת היא זו המנהלת את ההליך ולכן האחריות להגשת הבקשות בהליך לרבות גילויי מסמכים ותיקון כתבי טענות מוטלת עליה. בנסיבות אלה, אנו סבורים כי לא נפל פגם בהחלטה על עצם חיוב המערערת בהוצאות בגין מחדליה והפרת החלטת בית הדין מיום 6.5.2013. אולם משמחדל המשיבים 1 ו-3 תרם אף הוא למחדלה של המערערת אנו סבורים כי מן הראוי היה לדחות את תשלום ההוצאות שנפסקו לזכותם לסיום ההליך. לעניין המשיב 2 - לא מצאנו שנפל פגם בהחלטה על חיוב המערערת בהוצאות המשיב 2. המשיב 2 התייצב לדיונים שהתקיימו בתיק לחינם ויהיה עליו להתייצב לדיון קדם משפט נוסף בגין המחדלים שנפלו בהתנהלות המערערת והמשיבים 1 ו-3. בנסיבות אלה ההחלטה בדבר חיוב המערערת בהוצאות המשיב 2 הייתה כדין ולא נפל בה פגם בגין אי דחיית המועד לתשלום ההוצאות. נוסיף כי לא נעלם מעינינו שהמערערת היא עובדת זרה ושעל בית הדין לנהוג משנה זהירות בבואו לחייבה בהוצאות, שכן הדבר עלול להוות מכשול בדרכה לממש את זכויותיה בבית הדין. אולם נוכח המחדלים בהתנהלות של המערערת שהובילו לכך שעד למועד זה טרם הסתיימו ההליכים המקדמיים על אף שהתביעה הוגשה בחודש דצמבר 2012 לא שוכנענו כי מדובר במקרה חריג. כמו כן, סכום ההוצאות סביר ומידתי ולכן אין להתערב בהחלטה על עצם החיוב בהוצאות. סוף דבר הערעור מתקבל בחלקו. המערערת תשלם למשיב 2 סכום של 800 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד בהתאם להחלטת בית הדין מיום 9.9.2013, וזאת עד ליום 15.12.2013. תשלום ההוצאות בסך 800 ₪ שנפסקו לחובת המערערת בגין שכ"ט ב"כ המשיבים 1 ו-3 יידחה לסיום ההליך. נוכח התוצאה אליה הגענו - אין צו להוצאות. ערעור