המערער סובל מתסמונת דכאונית הסתגלותית והעניקה למערער נכות זמנית בשיעור 10%. לעניין הפגימה בגב קבעה הוועדה האמורה, כי התאונה לא השאירה נכות בגב וכי היא קיבלה את התאונה כהחמרה שחלפה. 4. ועדה רפואית מדרג ראשון שהתכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 4.1.11 (בתום תקופת הנכות הזמנית) קבעה את נכותו הצמיתה של המערער בשיעור 10% לפי סעיף ליקוי 34 ב' (נכות פסיכיאטרית). 5. ביום 26.2.12 הגיש המערער תביעה לדיון מחדש על פי תקנה 36 (החמרה). 6. ועדה רפואית מדרג ראשון שהתכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 23.4.12 קבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער. 7. על החלטת הוועדה מדרג ראשון הגיש המערער ערר לוועדה רפואית לעררים. ועדה רפואית לעררים שהתכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 2.7.12 דחתה את הערר וקבעה כי לא חלה החמרה בכאבי הגב בגין התאונה, כדלקמן: "הוועדה בדקה את התובע ועיינה בחומר הרפואי כולל בדיקת MRI שלמעשה ללא שינוי מבדיקת ה- C.T הקודמת. לתובע כפי שצוין בעבר, עבר עשיר של כאבי גב וביקורים אצל הרופא המטפל, עוד קודם אירוע זה. באירוע היתה החמרה קלה שחלפה והוא למעשה חזר למצבו הקודם. באשר לתאונה הנדונה אין החמרה בכאבי הגב בגינה...". 8. על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 2.7.12 הגיש המערער ערעור לבית הדין בתיק ב"ל 6861-09-12. בהתאם להסכמת הצדדים, ביום 4.2.13 ניתן פסק דין בתיק בו נקבע: "עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), על מנת שתתייחס למסמך מאת ד"ר אהוד ראט מיום 04/08/2011, בכל הנוגע לאחוזי הנכות שהעניק למערער בגין הפגיעה בגב וקביעתו בדבר ניכוי מצב קודם. ככל שהוועדה תמצא כי יש להעניק למערער אחוזי נכות, הוועדה תשקול ניכוי מצב קודם בהתאם להלכת מרגוליס שם נקבע: "שעה שמחייבים את הנפגע בגין מצב קודם, יש להצביע על סמך נתונים מוכחים מה היה המצב הקודם וכיצד נוצר, דהיינו הוכחת המצב הקודם מותנית בתשובה לשאלה, אם היה נבדק המבוטח ע"י הוועדה לפני קרות תאונת העבודה, בשים לב כי מדובר במחלת מקצוע אשר הוכרה בדרך המיקרו טראומה, כלום היה נקבע לו שיעור נכות על פי סעיף מסעיפי הליקויים? רק במידה והתשובה לשאלה זו הינה חיובית, ניתן לנכות את שיעור הנכות שהיה נקבע למערער בטרם התאונה משיעור נכותו הכולל. הוועדה תזמן את המערער ובאת כוחו לדיון בפניה ותאפשר להם לטעון את טענותיהם בעניין זה" 9. בהתאם לפסק הדין, ביום 30.6.13 התכנסה הוועדה מושא הערעור דנן. הוועדה שבה וקבעה כי לא נותרה נכות אורטופדית בגין התאונה וכי לא חלה החמרה במצבו של המערער. על החלטה זו הוגש ערעור זה. 10. עיקר טענות המערער - א. הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין. ב. עובר לתאונה לא היו כל ממצאים אובייקטיביים המתייחסים לכאבי הגב של המערער ועל כן, הוועדה טעתה משקבעה כי אין הגבלה המצדיקה מתן נכות בשל קיומו של מצב קודם. פרט לאישורי מחלה אשר רובם התקבלו באמצעות שיחות טלפון לרופא המשפחה, אין כל הוכחה לקיומו של מצב קודם. קביעת הוועדה כי רק שני ביקורים היו באמצעות שיחה טלפונית וכי יתר הביקורים היו "ביקורים רגילים", אינה נכונה עובדתית שכן, רוב אישורי המחלה ניתנו באמצעות שיחת טלפון מבלי שהמערער ביקר בקופת חולים. ג. הוועדה לא התייחסה באופן ענייני ומנומק לקביעתו של ד"ר אהוד ראט ולא פירטה מדוע היא אינה מקבלת את מסקנתו. ד. רופא הוועדה לא ערך למערער בדיקה קלינית לשם הערכת נכותו הקלינית. ה. בנסיבות הענין, יש לקבל את הערעור ולהורות על החזרת עניינו של המערער לוועדה רפואית בהרכב אחר. 11. עיקר טענות המשיב - א. הוועדה פעלה בהתאם לפסק הדין מיום 4.2.13 ומלאה אחר הוראותיו. הוועדה נדרשה לדון במצב קודם רק במידה ותמצא כי יש להעניק למערער אחוזי נכות. משהוועדה מצאה כי אין מקום להעניק למערער נכות אורטופדית בגין התאונה, לא היה עליה להידרש לשאלת המצב הקודם ולהלכת מרגוליס. ב. הוועדה התייחסה כראוי למכתבו של ד"ר ראט מיום 4.8.11 וציינה כי גם בבדיקתו לא נמצא קיפוח נוירולוגי. הוועדה אף ציינה כי היא אינה מקבלת את חוות הדעת היות ובבדיקתה לא נמצא קיפוח נוירולוגי ולא נמצאה הגבלה בתנועה. משהוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין, פירטה ונימקה את החלטתה, לא עולה טעות משפטית בעבודתה ועל כן, דין הערעור להידחות. 12. משהוחזר עניינו של המערער על ידי בית הדין לוועדה לעררים בצירוף הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע נא/ 29-0, מנחם פרנקל נ' המל"ל, פד"ע כ"ד, 160). 13. הוועדה שמעה את המערער ורשמה את תלונותיו: "אני מציג שוב את מכתבו של ד"ר ראט. מבחינת העבר הרפואי, הוא עבר של ימי מחלה שבוצעו טלפונית, אבל לא נבדקתי או לא קיבלתי טיפול לפני התאונה. רק בתאונה עשו לי CT ובדיקות נוספות. אני באמת סובל מאז. אני מטופל במרפאת כאב, עשו לי שלוש זריקות ואני מוזמן שוב ב- 25.7.13. הזריקות משפרות לי את המצב לשבועיים, מתחשבים בי בעבודה". 14. בפרק הסיכום והמסקנות קבעה הוועדה: "הוועדה עיינה בפס"ד וכן במכתבו של ד"ר ראט מ- 4.8.11. אכן בבדיקתו במכתבו מציין את המצב הקודם ובגינו מפחית 50%. גם בבדיקתו מתאריך זה לא נמצא קיפוח נוירולוגי. הוועדה עיינה גם בפיענוח ה- CT פעם נוספת ומדובר בבלט דיסק 5L-S1 מרכזי. בבדיקתנו לא נמצא קיפוח נוירולוגי וכן לא נמצאה הגבלה בתנועה (שיתוף פעולה ירוד). מעיון בעברו הרפואי קיימים ביקורים בגין כאבי גב ב- 2007, 2008, 2009 כאשר רק שני ביקורים היו ע"י שיחה טלפונית, שאר הביקורים רגילים, עם תלונות על כאבי גב. לסיכום, מדובר בתובע שסבל מכאבי גב תחתון עוד קודם לאירוע ובשנתיים שסמוך לאירוע נעדר בגין כאבי הגב לפחות 4-5 פעמים, גם בחודשיים לפני האירוע. לאור האמור לעיל, לדעת הוועדה בגין כאבי הגב לא נותרה נכות אורטופדית בגין התאונה, אין החמרה". 15. באשר לטענות המערער בדבר ההתייחסות למכתבו של ד"ר ראט מיום 4.8.11, הלכה פסוקה היא כי הוועדה חייבת להתייחס לחוות דעת הרפואית שהוגשה לה התייחסות "עניינית ומנומקת" (דב"ע ל/15-0 אשר בטרמן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב' 147). הסדר הטוב מחייב שהוועדה הרפואית תנתח את חוות הדעת הרפואית אשר בפניה, תצביע על מה שנחשב בעיניה כטעות בחוות הדעת ותנמק שלילת המסקנה שבחוות הדעת (דב"ע לד/258-0 יגאל הגיג - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ו' 225). 16. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה התייחסה באופן מפורט ומנומק למכתבו של ד"ר ראט מיום 4.8.11. הוועדה ציינה כי גם בבדיקתו של ד"ר ראט לא נמצא קיפוח נוירולוגי וכי בבדיקה שבוצעה למערער על ידי הוועדה (במסגרת הבדיקה שבוצעה בוועדה מיום 2.7.12) לא נמצא קיפוח נוירולוגי וכן לא נמצאה הגבלה בתנועה. הוועדה הוסיפה כי גם ד"ר ראט ציין במכתבו את המצב הקודם ובגינו הפחית 50%. בנסיבות אלה, אין בידי לקבל את טענת המערער לפיה הוועדה לא התייחסה כראוי למכתבו של ד"ר ראט. הלכה פסוקה היא כי שעה שהמימצאים הרפואיים שמצאה ועדה בנכה, שונים מאלה ששימשו כתשתית עובדתית למומחה שהכין את חוות הדעת, "מובן מאליו שאף המסקנות הנובעות מאותם מימצאים יהיו שונות. מכאן כי קביעה בדבר השוני במימצאים דיה כדי לצאת חובת הנמקה עניינית ומנומקת" ( דב"ע (ארצי) נא/ 122-99 חיים רזלר - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ"ג 169; דב"ע (ארצי) נד/ 21,22-01, המוסד לביטוח לאומי - דוד כהן, פד"ע כ"ז, 54). בנסיבות הענין, משהוועדה קבעה כי היא לא מצאה בבדיקתה הגבלה בתנועה בניגוד לבדיקת ד"ר ראט המציינת "טווח תנועות עמוד השדרה מוגבל", הרי שמדובר בממצאים רפואיים שונים במסגרת הבדיקה הרפואית. לאור האמור, לא מצאתי פגם משפטי בהתייחסותה של הוועדה למכתבו של ד"ר ראט ובהנמקתה לפיה היא אינה מקבלת את מסקנתו. הנמקה זו מבוססת, בין היתר, על ממצאי הבדיקה הקלינית שערכה הוועדה והיא בגדר הנמקה ראויה. 17. אני לא מקבל את טענות המערער לפיה הוועדה טעתה משקבעה כי אין הגבלה המצדיקה מתן נכות בשל קיומו של מצב קודם. בעניין זה, מקובלת עליי טענת המשיב לפיה הוועדה נדרשה לדון במצב קודם רק במידה שתמצא כי יש להעניק למערער אחוזי נכות. בהתאם לפסק הדין, הוועדה נדרשה לשקול ניכוי מצב קודם בהתאם להלכת מרגוליס וזאת, ככל שהיא תמצא כי יש להעניק למערער אחוזי נכות. משהוועדה מצאה כי אין מקום להעניק למערער נכות אורטופדית בגין התאונה, הרי שלא היה עליה להידרש לשאלת המצב הקודם בהתאם לפסק הדין. 18. אין מקום לקבל את טענות המערער לפיהן הוועדה טעתה משלא ערכה לו בדיקה קלינית במועד התכנסותה. מדובר בוועדה אשר התכנסה מכח פסק דין ואשר נדרשה לפעול על פיו. הוועדה לא נדרשה לערוך למערער בדיקה קלינית מחודשת. 19. מקובלת עלי טענת המשיב לפיה הוועדה טעתה משקבעה כי במהלך השנים 2007- 2009 רק שני ביקורים אצל הרופא המטפל היו "שיחה טלפונית" וכי כל יתר הביקורים היו "ביקורים רגילים". ואולם, משאין מחלוקת כי קיימים בתקופה האמורה גם ביקורים רפואיים רגילים וכי המערער התלונן גם בשיחות הטלפוניות אודות כאבי גב, אינני סבור כי יש בהחזרת עניינו של המערער לוועדה על מנת שתתייחס לטעות זו כדי להצמיח למערער תועלת כלשהי ועל כן, לא מצאתי בטעם זה כדי להצדיק את החזרת עניינו של המערער לוועדה. 20. לאור האמור לעיל, משהוועדה פעלה בהתאם לפסק הדין ומשהחלטתה הינה מנומקת ומבוססת, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בהחלטתה ולכן הערעור נדחה. 21. אין צו להוצאות. 22. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שמונה לכך על ידי הנשיאה. התחום הנפשירפואהנכותנכות זמניתדיכאון