האם בתקופת שביתה אין המעסיק מחויב בתשלום שכר לעובדים ?

נטען כי בתקופת שביתה אין המעסיק מחויב בתשלום שכר לעובדיו השובתים, כיוון שמבחינה רעיונית, בזמן השביתה, מושעה חוזה העבודה בין הצדדים- העובד אינו מחויב בביצוע העבודה ואילו המעסיק אינו מחויב בתשלום שכר. 13. הגם שסעיף 37ג' לחוק יישוב סכסוכי עבודה, מסדיר את סוגיית תשלום השכר לעובדים השובתים באופן חלקי במסגרת שביתה שאינה מוגנת. יכול ויהיה נכון שההליך הקבוע בסעיף 37ג', יהיה רלוונטי אף במקרים בהם מדובר בשביתה חלקית מוגנת. לטענת החברה, גם במקרה בו מדובר בשביתה חלקית מוגנת, העובד שנקט בעיצומים אינו זכאי אלא לשכר ראוי. 14. החברה טוענת כי, על פי הפסיקה, יכול מעסיק שעובדיו נקטו בשביתה חלקית מוגנת, לפנות לבית הדין ,על מנת שייקבע שיעור השכר הראוי שישולם לעובדים. החברה הפנתה בעניין זה לבש"א 2989/01 וכן לס"ק 1012/04 . 15. שני העובדים (ז'ק וחיים), אינם זכאים לשכר, בפרק הזמן בו לא עבדו, בין אם מדובר בשביתה מוגנת או לא מוגנת, כפי שנקבע בפסיקה לדב"ע שם/2-35 קוזולוביץ-אורדן בע"מ ו-דב"ע מג/2-8 רשות השידור - מצדה, לטענת החברה, עיקרון זה חל גם כאשר מדובר בשביתה חלקית וככול שבחר המעסיק לקבל עבודה חלקית, יהיה חייב בשכר ראוי ולא בשכר המוסכם. 16. אי תשלום שכר מלא בתקופת השביתה החלקית, אינו מהווה "ניכוי שכר" אלא מדובר בתשלום שכר ראוי , לפיכך אין כל רלוונטיות לסעיפים- 25 לחוק הגנת השכר וסעיף 131 לחוקת העבודה של חברת חשמל, אליהם הפנה ארגון העובדים, שהינם עוסקים בניכויים משכר עובד, ולא בתשלום שכר ראוי. 17. החברה טוענת כי, בתגובה לסירובם של שני העובדים לחבר את "אתר דליה" לרשת החשמל, סירבה החברה לקבל את עבודתם החלקית של שני העובדים-ז'ק וחיים. החברה דאגה להודיע על כך לעובדים באופן חד משמעי, במכתב שנמסר להם בו ביום (9.6.13), ולכן הם לא היו רשאים להישאר במקום העבודה ולהמשיך לבצע כל עבודה על דעת עצמם ובוודאי שאין הם זכאים לשכר עבור ביצוע משימות אלה-בניגוד להוראת החברה-המעסיקה. אי חיבור אתר דליה לרשת החשמל היה בו כדי להסב נזקים כבדים לחברה. 18. לטענת החברה, ב-14.8.13, עובדי מחוז דרום, הונחו על ידי נציגות העובדים בחברה, לעזוב את עבודתם, והעובדים שבתו שביתה מלאה במשך יום אחד. לפיכך, אותם עובדים אשר שמותיהם פורטו בנספח 1 לבקשה אינם זכאים לשכר עבודה בגין אותו היום. 19. פניית החברה לבית הדין בתיק דנן, נעשתה לטענתה, בהתאם לפסק דין שניתן במסגרת הליך קיבוצי, אותו הגישה החברה ביום בו שבתו עובדי מחוז דרום, במסגרתו הוסכם כי תתקיים הידברות בין הצדדים ביחס לתשלום שכר לשני העובדים ז'ק וחיים אשר שבתו ביום 9.6.13, ועובדי מחוז דרום אשר שבתו ב-14.8.13 וככול שלא יגיעו להסכמות, תוגש בקשה מתאימה לבית הדין. 20. טוענת החברה, כי גם אם ייקבע, שהעובדים לא נקטו בשביתה מלאה, אלא חלקית ולכן זכאים הם לשכר ראוי, אין כל מניעה להחיל את ההסדר הקבוע בסעיף 37ג' לחוק יישוב סכסוכי עבודה. טענות ארגון העובדים: 21. נקודת המוצא היא, שאין לנכות שכר מעובד כלל ,אלא בכפוף להוראות חוק הגנת השכר, ובהעדר הוראה חוקית המסדירה ניכויי שכר בשביתה חלקית מוגנת- החברה לא רשאית לנכות משכרם של העובדים ואף בית הדין לא יכול להורות כן. גם פסקי הדין אשר דנו בנושא, לא הכריעו בשאלת מקור הסמכות בניכוי שכר בעת נקיטת עיצומים/בשביתה חלקית מוגנת. 22. לטענת הארגון, דין התביעה להידחות, בהעדר תשתית עובדתית מספקת, שכן המדובר בלמעלה מ-1000 עובדים לגביהם לא הובאו עובדות שעניינן היקף עבודתו של העובד הבודד, על מנת שניתן יהיה לקבוע מהו השכר הראוי המגיע לו. 23. על פי חוקת העבודה בחברה, לא ניתן לנכות משכר העובד, ניכויים שאינם ניכויי חובה או ניכויי התחייבות- ללא הסכמה עם המזכירות הארצית. 24. סעיף 37ג לחוק יישוב סכסוכי עבודה, עוסק בשביתה בלתי מוגנת, ולכן הוא לא יכול להוות מקור להסדרת תשלומים לעובדים במסגרת שביתה חלקית מוגנת. לטענת נציגות העובדים, סעיף 37ג' קובע הסדר שלילי, אילו רצה המחוקק לאפשר ניכוי שכר במקרים של שביתה חלקית מוגנת, היה עושה זאת במפורש במסגרת תיקון החוק . 25. לטענת ארגון העובדים, החלטת הממשלה מס' 647, וחוזר הממונה על השכר, הינן הוראות נורמטיביות במדרג נמוך מחוק, והן אינן מתיישבות עם ההסדר השלילי שנקבע בחוק יישוב סכסוכי עבודה, הקובע בסעיף 37ג', כי ניכוי שכר יבוצע רק בשביתה חלקית בלתי מוגנת במגזר הציבורי. לטענת הארגון, יש לייחס לחוזר הממונה על השכר, מעמד של נוהל עבודה פנימי בכל הנוגע לאופן חישוב השכר הראוי לעובדי המגזר הציבורי במקרה של שביתה חלקית ואין בין נוהל זה לבין הסמכות לניכוי שכר באופן חד צדדי- לא כלום. 26. פסיקת בתי הדין לעבודה, ככול שהתייחסה לנושא הנדון בתיק זה, לא ביצעה בחינה מהותית לשאלת החלת סעיף 37ג' על שביתה חלקית מוגנת, ולא התייחסה לשאלת התאמתה של הפרוצדורה בסעיף 37ג' לשביתה בעלת מאפיינים כגון המקרה דנן. בהיעדר הסדרה חוקית לאופן קביעת השכר הראוי לעובדים בשביתה חלקית מוגנת, הדרך היחידה היא הסכמה במישור היחסים הקיבוצי. 27. לטענת ארגון העובדים, דין התביעה להידחות, הואיל והיא לא הוגשה כראוי וכנדרש מאופיו של הליך זה, על ידי צירוף כל העובדים שהחברה מבקשת מבית הדין לקבוע את שכרם הראוי כצד להליך, בין אם בהגשת תביעות אישיות כנגדם, ובין אם על ידי צירוף התביעות האישיות להליך הקיבוצי. בעניין זה הפנה ארגון העובדים לבגץ 289/79 רשות הנמלים נ' בית הדין הארצי, כמו גם לחוזר הממונה על השכר, בה מתבקשת התייחסות פרטנית כלפי כל עובד ועובד). 28. ארגון העובדים טוען, כי עצם הבקשה מצד החברה להתערבות בית הדין בהכרעה בשאלת השכר הראוי שמגיע לעובדים בעת שביתה חלקית, משמעותה הודאה מצדו של המעסיק שבוצעה על ידי העובד עבודה חלקית, מכאן שקיבל המעסיק הלכה למעשה את חוזה העבודה "החדש" אותו הציע העובד, ויש בכך משום ויתור על טענות בדבר סירוב לביצוע עבודה חלקית שנשלח למי מהעובדים (בעניין זה הפנה לדב"ע שם 2-35 קוזולוביץ- אורדן בע"מ). 29. על פי קריטריונים שנקבעו בפסיקה לעניין סירוב מעסיק בקבלת עבודת העובדים בשביתה חלקית. סירוב חברת החשמל לקבל עבודה חלקית מצד העובדים, היה סירוב שלא כדין (הארגון הפנה בעניין זה ל- ס"ק 1016/08 ו- ס"ק 504/09 ארגון כוח לעובדים נ' מכון דוידסון לחינוך מדעי) טענות המדינה 30. בהתאם לפסיקה, כאשר העובדים נוקטים שביתה חלקית, נתונה למעביד הזכות לבחור בין סירוב לקבל עבודה חלקית, ובכך הוא למעשה "מחייב" את ארגון העובדים והעובדים לשבות באופן מלא, לבין השלמה עם ביצוע העבודה באופן חלקי. 31. בשים לב לחשיבות החיבור של תחנת הכוח דליה לרשת החשמל, אין מקום לבחון כלל ועיקר את משך הזמן שנדרש לצורך החיבור. אין מדובר רק במדידה כמותית, כי אם גם במדידה איכותית הנוגעת לאופי המטלות שהעובד נדרש לעשות ולחשיבות שמייחס להן המעביד. לפיכך, לטענתה, יש להעריך את משקל הפעולות שסירבו העובדים לבצע במסגרת עבודתם, ואת השלכות הסירוב על תפקודה התקין של החברה ומשק החשמל. 32. סירוב החברה לקבל עבודה חלקית, במסגרת עיצומי העובדים ב-9.6.13, טוענת המדינה, כי גם אם יוכח שהעובדים עסקו בפעילויות אחרות מאלה שהנחה אותם המעביד, הרי שאין בכך כדי להועיל להם, שהרי כלל יסוד הוא, שחובה על העובד להישמע להוראות הממונים עליו-גם בעת שביתה חלקית. בנסיבות בהן מודים העובדים בפה מלא, כי הינם נשמעים להוראות וועד העובדים שהוראותיו לנקוט בעיצומים, לא ניתן להגיע למסקנה כי העובדים נשמעים להוראות המעסיק ומבצעים את עבודתם במלואה. 33. לטענת המדינה, שעה שעובד מבצע עבודה חלקית נוכח נקיטת עיצומים, משמעות הדבר היא שהוא אינו מעמיד עצמו לרשות המעסיק. 34. עובד אינו זכאי לשכר מלא בגין התקופה שבה שבת שביתה חלקית, בין בשביתה כדין ובין שלא כדין, אלא לשכר ראוי בגין עבודתו החלקית. 35. בכל הנוגע לשביתה בה נקטו עובדי מחוז דרום, יש להורות על תשלום שכר ראוי בשיעור שלא יעלה על ההערכה בה נקבה המבקשת, קרי 10%. ככול שמי מהעובדים טוען כנגד הערכה זו, עליו הנטל להוכיח כי הוא ראוי לשכר גבוה יותר. 36. לטענת המדינה, יש לקבל את תביעת החברה, ולהורות על אי תשלום שכר בגין העיצומים שננקטו ביום 9.6.13 ע"י שני העובדים חיים וז'ק, אשר סירבו לחבר את אתר דליה לחשמל. ולהורות על תשלום שכר ראוי בשיעור שלא יעלה על 10% לגבי עיצומים שננקטו ביום 14.8.13. דיון והכרעה: 37. במסגרת הליך זה, מבקשת חברת החשמל מבית הדין, לקבוע את השכר הראוי שיש לשלם לעובדי החברה בגין התקופה בה הם נקטו בעיצומים במהלך שביתה מוגנת. 38. נקדים ונתייחס לטענת נציגות העובדים, לפיה, קיימת חובה לנהל משא ומתן לגבי אופן תשלום השכר בעת שביתה חלקית מוגנת, והדרך היחידה לקבוע מהו שכר ראוי בגין עיצומים שנקטו העובדים בחברה, היא בהידברות והסכמה עם ארגון העובדים, ולא בדרך של פניה לבית הדין ולכן אין לפנות בסוגיה זו לבית הדין לעבודה. בעניין זה נקבע בבש"א 01/ 1229 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - הסתדרות הפקידים נ' מרכז השלטון המקומי בישראל, כי: אין למצוא פסול בכך שצד ליחסי העבודה הקיבוציים מסרב להגיע להסכם, בדבר הסדרים מוסכמים בעקבות שביתה, מטעמיו שלו או מתוך התחשבות בהנחיות של גורם מוסמך לגביו (בעניינו הנחיות הממונה על השכר באוצר), ואין בניהול משא ומתן כדי לחייב את המעסיק לשלם שכר למי שלא עבד בגלל השתתפות בשביתה. " ...נאין בניהול משא ומתן כדי לחייב את המעסיק לשלם שכר למי שלא עבד בגלל השתתפות בשביתה "...במסגרת יחסי עבודה חייב כל צד לקיים היוועצות עם הצד האחר בנושאים שבמסגרת סמכותו וכוחו הנוגעים לכלל העובדים, או שיש להם משמעות עקרונית מיוחדת במקום העבודה. בית-דין זה קבע: "...לגבי השלכות ניכוי השכר בעד ימי השביתה, דהיינו - האם ינוכה השכר בבת אחת או שמא בתשלומים או על ידי קיזוז ימי חופשה שנתית - נקבע כי קמה לארגון העובדים הזכות לנהל משא ומתן לגביהן ואילו על המדינה מוטלת החובה לנהל משא ומתן בעניין... עוד נקבע באותה פרשה, כי חובת המשא ומתן לגבי השלכות החלטות המעסיק ב'נושא מעורב', איננה כוללת בחובה את החובה להגיע לידי הסכם עם תום המשא ומתן...[6]". בדב"ע 4-4/98 הנ"ל [2] נקבע, כי: "... אין למצוא פסול בכך שצד ליחסי העבודה הקיבוציים מסרב להגיע להסכם בדבר הסדרים מוסכמים בעקבות שביתה, מטעמיו שלו או מתוך התחשבות בהנחיות של גורם מוסמך לגביו... ...". אין בניהול משא ומתן כדי לחייב את המעסיק לשלם שכר למי שלא עבד בגלל השתתפות בשביתה עם זאת אין בניהול משא ומתן כדי לדחות את אי-תשלום השכר. אין לעובד זכות לקבל שכר בגין יום שביתה, ולכן אין מקום לחייב מעסיק לשלם לו עד תום המשא ומתן. חובת ניהול משא ומתן בנסיבות הללו אין בה כדי ליצור זכות של העובד לשכר בגין ימי אי-עבודה. זכותו של המעביד שלא לשלם בגין ימי אי-עבודה אינה מותנית בניהול משא ומתן על עצם אי-התשלום או אופנו. במסגרת המשא ומתן הקיבוצי רשאי ארגון העובדים לשבות, אך יש בכך מחיר כבד לעובד, למעסיק ולציבור. ועוד, על עובד ששובת לדעת כי גם הוא יישא במחיר השביתה, אלא אם יסכים המעסיק לשלם עבור ימי השביתה. באי-כוח ההסתדרות טענו כי השביתה נעשתה בתיאום עם מרכז השלטון המקומי, דבר שהוכחש, אולם אפילו אם הדבר נכון, אין בכך כדי לזכות את העובדים בשכר בלי שנחתם הסכם בין הצדדים שבו מתחייב מרכז השלטון המקומי לשלם שכר בגין ימי השביתה. יתרה מזו, ייתכנו מקרים שבהם יש עניין משותף לארגון עובדים וליחידה ממשלתית מסוימת במאבק של כל אחד מהם נגד משרד האוצר, עם זאת אין בכך כדי לזכות את העובד השובת בשכר עבור ימי השביתה בלי הסכם במפורש. יתרה מזו, ניתן לנהל משא ומתן בנושא זה גם לאחר אי-תשלום שכר ולבצע את המוסכם לאחר מכן." מסגרת ההליך הנכון, בבקשה לקביעת שכר ראוי במהלך שביתה חלקית מוגנת 39. לטענת נציגות העובדים, לא ניתן לדון בבקשת החברה ללא צירוף כל העובדים כמשיבים להליך הקיבוצי או נקיטת הליכים אינדבידואליים- כלומר הגשת תביעות אישיות. בהליך הקיבוצי בתיק דנן, לא ניתן לקבוע את השכר הראוי של כל אחד מכ-1000 עובדים, והבקשה חסרה תשתית עובדתית מינימאלית שעל פיה ניתן לדון בשאלת שכרו הראוי של כל אחד מהעובדים שצויינו בבקשה ולא צורפו להליך. לטענתה, סעיף37ג לחוק יישוב סכסוכי עבודה אינו חל "בשביתה מוגנת", כפי שטוענת החברה. 40. מנגד טוענת החברה כי, בהתאם לפסיקה , ההליך לקביעת שכר ראוי לעובדים שנקטו בשביתה חלקית מוגנת הוא הליך קיבוצי ,משכך מושתק ארגון העובדים מלהעלות טענה לפיה ההליך שהוגש לבית הדין אינו יכול להיות הליך קיבוצי. 41. לטענת המדינה, אין המדובר בהליך פרטני כי אם בהליך קיבוצי, שאינו דורש בירור עובדתי מהסוג שנציגות העובדים טוענת לגביו. החברה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין בעניין ארגון המורים (ס"ק 1012/04), והפרוצדורה הקבועה בו, כאשר פנתה לבית הדין לקבל פסק דין הצהרתי ביחס לשיעור השכר הראוי שיש לשלם לעובדים אשר נקטו בעיצומים במהלך שביתה מוגנת. תחולתו של ס' 37ג' לחוק יישוב סכסוכי עבודה, על שביתה חלקית מוגנת 42. לטענת החברה, הגם שסעיף 37ג' לחוק יישוב סכסוכי עבודה התשי"ז-1957, מסדיר את סוגיית תשלום השכר לעובדים השובתים באופן חלקי במסגרת שביתה שאינה מוגנת, ההליך הקבוע בסעיף זה, יכול ויהיה נכון ורלוונטי אף במקרים בהם מדובר בשביתה חלקית מוגנת. 43. סעיף 37ג' לחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז-1957, (להלן- חוק יישוב סכסוכי עבודה), שעניינו דין שביתה חלקית בלתי מוגנת, קובע: "37ג. (א) בית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, מוסמך לקבוע, על-פי בקשת מעסיק בשירות ציבורי, שעובדיו במקום עבודה פלוני או כמה מהם קיימו או מקיימים שביתה בלתי מוגנת שאינה הפסקת עבודה מלאה; משקבע בית הדין כך, לא יהיו העובדים המועסקים באותו מקום עבודה או כמה מהם, כפי שקבע בית הדין, זכאים אלא לשכר חלקי בעד העבודה שעשו בפועל בתקופת השביתה האמורה, בשיעור שקבע בית הדין לפי נסיבות הענין. (ב) ... (ג) עובד הזכאי לשכר חלקי בלבד כאמור בסעיף קטן (א), רואים סכום השווה למחצית שכרו הרגיל כשכר החלקי המגיע לו כל עוד לא קבע בית הדין את שיעור שכרו החלקי כאמור; לענין סעיף קטן זה, "שכר רגיל" - סכום הרכיבים של שכר העבודה המובאים בחשבון לענין פיצויי פיטורים, על-פי סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, למעט תוספות המשתלמות בשל תפוקה או בשל מאמץ בעבודה. (ד) הפרשי שכר שמעסיק חב לעובד או שעובד חב למעסיק מכוח הוראות סעיף זה ישולמו תוך 30 יום מיום קביעת בית הדין האזורי בדבר שיעור השכר החלקי כאמור בסעיף קטן (א), זולת אם קבע בית הדין מועד אחר לתשלום; סכום עודף ששולם כאמור לעובד - יראוהו כמקדמה שסעיף 25(א)(7) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, חל עליה, ובלבד ששיעור הניכוי לא יעלה על 25% משכרו של העובד." 44. למעשה, על פי הוראות לשון סעיף 37ג' לחוק יישוב סכסוכי עבודה, הסעיף יחול במקרה של שביתה חלקית בלתי מוגנת, ומכאן ניתן להגיע למסקנה, כי הוראות סעיף זה אינן חלות על המקרה שבפנינו, שעניינו בנקיטת עיצומים בשביתה מוגנת, כפי שטוענת נציגות העובדים. 45. על פי העקרונות שהותוו בפסיקה, נקבע להלכה, בדיון לו/4-5 משה גינסטלר, ואח' נ' מדינת ישראל, פד"ע ח 3, כי דין שביתה חלקית כדין שביתה מלאה, וזו כזו מביאה לידי השעייתו של חוזה העבודה האינדיבידואלי שבין המעביד לבין העובד המשתתף בשביתה החלקית, ככל שזה נוגע לשכר המגיע לעובד. בהמשך נקבע בבג"ץ 289/79 רשות הנמלים בישראל נ' בית-הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ''ד לד(2) 141, (להלן- בגץ רשות הנמלים) כי: "התוצאה הנובעת מהלכה זו היא כי עם פרוץ השביתה החלקית מושעית חובתו של המעביד לשלם לעובד שכר חוזי בגין עבודתו החלקית, ובמקומה באה חובתו לשלם לעובד שכר ראוי עבור העבודה החלקית שבוצעה בפועל. בגין אי תשלום בזמן, של שכר ראוי זה, אינה מוטלת חובת תשלום פיצויי הלנה (דיון לה/1-1 ישראל פפהשוילי נ' צבי סולוביצ'יק, פד"ע ו 323). אכן, אילו הוסקה מהלכה זו מלוא משמעותה, יתכן שלא היה כלל צורך בחקיקתו של סעיף 37ג לחוק יישוב סכסוכי עבודה. בכך אף הייתה נמנעת התוצאה המוזרה, לפיה עובד המשתתף בשביתה חלקית "בלתי מוגנת" זכאי להמשך תשלום מחצית שכרו החוזי, ואילו עובד המשתתף בשביתה חלקית "מוגנת" עשוי למצוא עצמו ללא כל תשלום בעת השביתה, תוך תשלום רטרואקטיבי של שכרו הראוי - בלא פיצויי הלנה - בגמר השביתה". 46. בס"ק 1012/04 ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים נ' מרכז השלטון המקומי ואח' (ניתן ב6.7.2004 (להלן- "פרשת ארגון המורים"), התבקש בית הדין הארצי , בהליך של סעד זמני, לאסור ניכוי של סכום כלשהו משכרם של המורים, חברי הארגון, אשר השתתפו בשביתות חלקיות ובעיצומים בהם נקטו במהלך חודש וחצי. על פי המתווה שקבע בית הדין הארצי שם , ככל שהעיצומים הינם בגדר שביתה חלקית בלתי מוגנת - הניכוי ייעשה בהתאם להוראת סעיף 37ג' לחוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז - 1957. ככל שהעיצומים הינם בגדר שביתה מוגנת, יש בידי המעסיק, לפנות לבית הדין לעבודה במהלך העיצומים, או במועד סמוך לאחר מכן, בבקשה לפסק דין הצהרתי אודות התקיימותם של עיצומים וביחס לשיעור השכר הראוי אשר יש לשלם בנסיבות העניין. "1. ככל שהעיצומים הינם בגדר שביתה חלקית בלתי מוגנת - הניכוי ייעשה בהתאם להוראת סעיף 37ג' לחוק יישוב סכסוכי עבודה, התשי"ז -1957. 2. ככל שהעיצומים הינם בגדר שביתה מוגנת, יש בידו של המעסיק לפנות לבית הדין לעבודה במהלך העיצומים, או במועד סמוך לאחר מכן, בבקשה לפסק דין הצהרתי אודות התקיימותם של עיצומים וביחס לשיעור השכר הראוי אשר יש לשלם בנסיבות העניין. לעיתים, יתן בית הדין צו זמני בלבד באשר לשכר הראוי. זאת, עד לשמיעת הטיעונים בסיום העיצומים, בנוגע להיקף העיצומים שננקטו בפועל וסך השכר הראוי שיש לשלם עבור כל תקופת העיצומים; לחלופין, יכול המעסיק לשלם רק חלק יחסי משכר העובדים בגין העיצומים. במקרה כזה יוכל עובד לפנות לבית הדין, בטענה כי השכר המופחת אשר שולם לו אינו השכר הראוי עבור עבודתו בפועל בתקופת העיצומים. נטל הראיה להוכחת השכר הראוי יהא בכל מקרה על המעסיק, כאמור לעיל". 47. נוכח הוראות לשון המפורשת והברורה, וכמו גם הפסיקה המובאת לעיל, ובהתאם לקביעת בית הדין הארצי בפרשת ארגון המורים, אנו קובעים כי, סעיף 37ג' אינו חל במקרה בו נקטו עובדים בעיצומים במסגרת "שביתה מוגנת". על פי הכללים שהתווה בית הדין הארצי, יש בידי המעסיק במקרה של נקיטת עיצומים במהלך שביתה מוגנת, לפנות לבית הדין במהלך העיצומים, או בסמוך לאחר מכן בבקשה לפסק דין הצהרתי אודות התקיימותם של עיצומים וקביעת שכר ראוי בתקופת העיצומים. האם מדובר בסכסוך במישור הקיבוצי או האישי 48. על פי המתווה שקבע בית הדין הארצי בס"ק 1012/04 -פרשת ארגון המורים, ככל שהעיצומים בהם נקטו העובדים, הינם בגדר שביתה מוגנת, יש בידי המעסיק שתי חלופות שהוא רשאי לפעול על פיהן: הדרך האחת- לפנות לבית הדין לעבודה במהלך העיצומים, או במועד סמוך לאחר מכן, בבקשה לפסק דין הצהרתי אודות התקיימותם של עיצומים וביחס לשיעור השכר הראוי אשר יש לשלם בנסיבות העניין. החלופה השניה- לשלם לעובדים הנוקטים בעיצומים רק חלק יחסי משכרם בגין העיצומים, במקרה כזה יוכל עובד לפנות לבית הדין, בטענה כי השכר המופחת אשר שולם לו אינו השכר הראוי עבור עבודתו בפועל בתקופת העיצומים. 49. בעניינו, אין חולק על כך שביום 14.8.13, עובדי מחוז דרום בחברה, נקטו באקט חד צדדי כאשר במהלך יום עבודה רגיל החלו לעבוד ב"מתכונת שבת", (סעיף 39 לתגובת נציגות העובדים), כלומר לא שעו להוראות המעסיק ונקטו בשביתה חלקית/ עיצומים. בו ביום פנתה החברה לבית הדין בבקשה לקבוע מהו השכר הראוי המגיע לעובדים שנקטו בעיצומים. למעשה פעלה החברה בהתאם לחלופה הראשונה אשר נקבעה בפרשת ארגון המורים, באופן חלקי בלבד, בכך שנמנעה החברה מלבקש מבית הדין סעד הצהרתי על קיומם של עיצומים, שכל מטרתו לאפשר למעסיק לא לשלם שכר מוסכם לעובדיו. ברם, משטענה נציגות העובדים, כי העובדים הונחו על ידי נציגות העובדים לעבוד ב"מתכונת שבת", למעשה אין מחלוקת על כך שהעובדים נקטו בעיצומים והמעסיק מצדו שילם שכר מלא . לפיכך, העובדה שהחברה לא ביקשה מבית הדין פסק דין הצהרתי על קיומם של עיצומים, אינו מעלה ואינו מוריד בנסיבות העניין. 50. באשר לטענת נציגות העובדים, כי לא ניתן לדון בבקשת החברה ללא צירוף כל העובדים כמשיבים להליך הקיבוצי או לחילופין נקיטת הליכים אינדיבידואליים - לדידנו, היות והצדדים לסכסוך הינם ארגון העובדים שהכריז על סכסוך עבודה מצד אחד, והחברה המעסיקה מצד שני וזאת במסגרת יחסי עבודה קיבוציים, שבמסגרתם התקיימה שביתה חלקית , כאשר ארגון העובדים מייצג את כלל העובדים והוא זה שרשאי להכריז על סכסוך עבודה והוא זה שקובע לכלל העובדים האם לנקוט בעיצומים ובאיזה היקף עיצומים לנקוט, ואין זה בסמכותו של העובד האינדיבידואל לקבוע קביעות מסוג זה, והסכסוך הקיבוצי הוא סכסוך בו מעורבת קבוצה, ובו קיים אינטרס קבוצתי בנושא הסכסוך, והיות ש"זו פעולה מתואמת של קבוצת עובדים, כלחץ על המעביד, להשגת דרישות שהציגו לעניין תנאי עבודתם (דיון לו/4-5). שביתה של עובדים, דהיינו, סירוב קיבוצי מתואם לבצע את העבודה - בין סירוב מלא ובין סירוב חלקי - הוא אקט מובהק של סכסוך קיבוצי. שביתה, מעצם מהותה היא פעילות במסגרת סכסוך קיבוצי (דיון לה/3-51 סקוריטס חברה לביטוח בע"מ, ואח' נ' יעקב קפלן, פד"ע ז 13. (ראה: בגץ 289/79 רשות הנמלים). לפיכך, אנו קובעים כי החברה פעלה בהליך נכון בעת שהגישה את הבקשה לקביעת שכר ראוי לעובדים שנקטו בעיצומים במסגרת הליך קיבוצי. מסקנה זו אף מתיישבת עם ההוראה העולה מהסיפא של סעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים התשי"ז-1957, אשר קובע כי הוראות אישיות שבהסכם קיבוצי, יראו אותן כחוזה עבודה בין המעסיק לכל עובד בנפרד עליהם חל ההסכם, כאשר "השתתפות בשביתה לא יראו כהפרת חובה אישית". על פי הפסיקה, יש ליתן למושג "שביתה", הגדרה רחבה, לפיה -כל סירוב קיבוצי מאורגן לבצע עבודה, כאשר סירוב זה בא לידי ביטוי בכוונת העובדים להעמיד עצמם באופן זמני, מחוץ לחוזה העבודה במטרה להבטיח שדרישותיהם תקוימנה. כלומר, "שביתה" היא כל פעולה קיבוצית מתואמת של עובדים המהווה אמצעי לחץ על המעביד שיביא להיענות דרישותיהם. כאשר אמצעי הלחץ יכול שיהיה "שביתת האטה", "שביתה חלקית" ,"שביתת שבת" וכד' (ראה: דב"ע לו/4-5 משה גינסטלר נ' מדינת ישראל פד"ע ח3; דב"ע נב/4-17 מדינת ישראל נ' ההסתדרות הכללית פד"ע כו87; דב"ע נג/4-4 ההסתדרות הכללית נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ פד"ע כה 367). 51. כאמור, בשביתה חלקית כדין שביתה מלאה (על פי הגדרה רחבה), מושעה חוזה העבודה האינדיבידואלי שבין המעביד לבין העובד המשתתף בשביתה החלקית ולהשעיית חובת המעסיק לשלם שכר לעובד,(ראה : פס"ד משה גינסטלר), חוזה העבודה האינדיבידואלי הוא למעשה הסכם קיבוצי שנחתם בין מעסיק לארגון עובדים והוראותיו חלות על העובד כפרט. במהלך השביתה המלאה או החלקית, על ארגון העובדים מוטלת האחריות הכוללת, שכן במסגרת היחסים המשולשים (מעסיק, עובד, ארגון עובדים), הוא האורגן המוסמך להכריז על שביתה מלאה או חלקית, ואין זה בכוחו של העובד האינדיבידואל, לכן ארגון העובדים אינו רשאי להשתחרר מאחריות בעת שביתה מלאה או חלקית, על ידי הפניית המעסיק לכל עובד אינדיבידואלי (ראה בגץ רשות הנמלים), ושאלת השכר הראוי בשביתה חלקית, קשורה באופן ישיר למהות הסכסוך הקיבוצי, היות ושביתה על פי טיבה הינה פעולה קיבוצית, ובירור השאלה, אם התקיימה שביתה בכלל, מלאה או חלקית, ומי מהעובדים נטל בה חלק, אלו שאלות שעניינן בסכסוך קיבוצי ולכן המשא ומתן בעניין זה מתנהל בין ארגון העובדים לבין המעסיק ולא בין המעסיק לבין כל עובד בנפרד. במקרה בו היה ניסיון של מעסיק לפצל את השביתה, מאקט קולקטיבי, לצרור של סכסוכים אינדיבידואליים קבע בית הדין הארצי כי, "אם בשביתה ינסה המעביד לפעול כאילו לא בשביתה מדובר ויתבע כל עובד ועובד בנפרד במסגרת סעיף 24(א)(1) לחוק, או שבהשבתה יתבע כל עובד ועובד בנפרד את המעביד - לא יינתן לו הדבר, כי באותה דרך הפגם אינו פרוצדוראלי גרידא, פגם שלעתים אפשר ואף חייבים להתגבר עליו, אלא פגם היורד לשורשו של משפט העבודה" (ראה: דיון לה/4-4 הוועד הארצי של עובדי משרד הבריאות נ' מדינת ישראל, פד"ע ז 281, 288). 52. בבג"ץ 289/79 רשות הנמלים, נקבע כי הצד הנכון בהליך שיובא לבית הדין לשם קביעת שכר ראוי לעובדים שנקטו בעיצומים ,הוא הליך קיבוצי. הגם שהקביעות שם התייחסו להוראת סעיף 37ג' לחוק יישוב סכסוכי עבודה, שהוא אינו חל בענייננו כאמור לעיל, אולם, בהקשר זה הדברים יפים אף לענייננו: "הסכסוך הקיבוצי הוא סכסוך בו מעורבת קבוצה, ובו קיים אינטרס קבוצתי בנושא הסכסוך (דיון לא/4-5). זו פעולה מתואמת של קבוצת עובדים, כלחץ על המעביד, להשגת דרישות שהציגו לעניין תנאי עבודתם (דיון לו/4-5). שביתה של עובדים, דהיינו, סירוב קיבוצי מתואם לבצע את העבודה - בין סירוב מלא ובין סירוב חלקי - הוא אקט מובהק של סכסוך קיבוצי. שביתה, מעצם מהותה היא פעילות במסגרת סכסוך קיבוצי (דיון לה/3-51 סקוריטס חברה לביטוח בע"מ, ואח' נ' יעקב קפלן, פד"ע ז 13. מי הם הצדדים לסכסוך הקיבוצי? מצד אחד עומד המעביד (ולעיתים אף ארגון מעבידים). אך מיהו "האידך גיסא"? בעניין זה, אין לתת תשובה כוללת, שכן הדבר תלוי במהותו של הסכסוך הקיבוצי. כך, אם הסכסוך הקיבוצי הוא בעניין קיומו, תחולתו, פירושו, ביצועו או הפרתו של הסכם קיבוצי או כל עניין אחר הנובע מכך, "האידך גיסא" הנכון הוא זה שעשוי להיות צד להסכם הקיבוצי, דהיינו, ארגון עובדים (סעיף 2 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, וסעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969). אם הסכסוך הקיבוצי הוא "סכסוך עבודה" במשמעותו בסעיף 2 לחוק יישוב סכסוכי עבודה הרי הצד הנכון לסכסוך הוא ארגון העובדים המייצג את רוב העובדים שהסכסוך נוגע להם, הכול כאמור בסעיף 3 לחוק יישוב סכסוכי עבודה. דבר אחד נעלה הוא מכל ספק. העובד האינדיבידואלי אינו צד לסכסוך הקיבוצי. תוצאה זו אינה משתנה אם עניין לנו לא בעובד הבודד, אלא במספר רב של עובדים, הפועלים כיחידים. הסכסוך הקיבוצי אינו מצבור של סכסוכים אינדיבידואליים." 53. גם מהמתווה שקבע בית הדין הארצי בס"ק 1012/04 -פרשת ארגון המורים, ניתן להסיק שככל שהעיצומים בהם נקטו העובדים, הינם בגדר שביתה מוגנת, ושולם להם בגין תקופת העיצומים שכר ראוי (אם במסגרת חלופה ראשונה מכוח פסק דין הצהרתי, אם במסגרת חלופה שניה חלק יחסי משכרם), נקבע כי, במקרה כזה "יוכל עובד לפנות לבית הדין, בטענה כי השכר המופחת אשר שולם לו אינו השכר הראוי עבור עבודתו בפועל בתקופת העיצומים", מכך ניתן ללמוד, שבשלב ראשון, הבקשה לפסק דין הצהרתי, אשר שתוגש לבית הדין על ידי המעסיק לקביעת השכר הראוי של העובדים הנוקטים בעיצומים, תעשה במסגרת סכסוך קיבוצי, ובמקרה בו העובד טוען כי השכר המופחת ששולם לו אינו השכר הראוי, יש בידו להגיש תביעה אינדיבידואלית כנגד המעסיק. בענייננו, החברה שילמה לעובדים אשר נקטו בעיצומים שכר מלא, ובמסגרת פנייתה לבית הדין מבקשת לקבוע שכר מופחת, קרי שכר ראוי בגין תקופת העיצומים. 54. לפיכך , אנו קובעים כי החברה פעלה נכון עת הגישה את בקשתה לקביעת שכר ראוי לעובדים שנקטו בעיצומים, במסגרת הליך קיבוצי, לאחר שהמשא ומתן בינה לבין ארגון העובדים הגיע למבוי סתום. חובת תשלום שכר ראוי- בשביתה חלקית מוגנת: 55. בטרם פנתה החברה לבית הדין, התנהל שיח בין החברה לבין נציגות העובדים, לעניין שיעור השכר שיש לנכות משכר עובדי מחוז דרום, אשר נקטו עיצומים. תוך כדי המשא ומתן, הורה הממונה על השכר באוצר לחברה, לנכות סכומי כסף משכרם של העובדים, מבלי שהצדדים הגיעו להסכמות כלשהן. העובדים בתגובה לכך, הגישו בקשה לבית הדין (ס"ק 31026-10-13), במסגרתה הגיעו להסכמות, שהחלטת הממונה לא תיכנס לתוקפה-עד להכרעה בתיק העיקרי, בעוד שנציגות העובדים תימנע מנקיטת צעדים ארגוניים; משלא צלחה ההידברות בין הצדדים, בעניין השכר הראוי שיש לשלם לשני העובדים שנקטו בעיצומים במהלך חודש 6/2013, ועובדי מחוז דרום אשר נקטו בעיצומים ב-14.8.2013, הובא העניין להכרעת בית הדין במסגרת תיק זה. 56. לטענת ארגון העובדים, נקודת המוצא היא, שאין לנכות משכר העובדים כלל, אלא בכפוף להוראות חוק הגנת השכר, ובהעדר הוראה חוקית המסדירה ניכויי שכר בשביתה חלקית מוגנת- החברה לא רשאית לנכות משכרם של העובדים ואף בית הדין לא יכול להורות כן. גם פסקי הדין אשר דנו בנושא, לא הכריעו בשאלת מקור הסמכות בניכוי שכר בעת נקיטת עיצומים/שביתה חלקית מוגנת. מנגד טענה החברה כי, אי תשלום שכר מלא בתקופת השביתה החלקית, אינו מהווה "ניכוי שכר" אלא מדובר בתשלום שכר ראוי. 57. כפי שכבר ציינו לעיל, נקבע להלכה, בפרשת משה גינסטלר, כי דין שביתה חלקית כדין שביתה מלאה, וזו כזו שמביאה לידי השעייתו של חוזה העבודה האינדיבידואלי בין המעביד לבין העובד המשתתף בשביתה החלקית. בבגץ רשות הנמלים (בגץ 289/79), קבע בית המשפט העליון כי, התוצאה הנובעת מהלכה זו היא כי עם פרוץ השביתה החלקית מושעית חובתו של המעביד לשלם לעובד שכר חוזי בגין עבודתו החלקית, ובמקומה באה חובתו לשלם לעובד שכר ראוי עבור העבודה החלקית שבוצעה בפועל. (ראה גם, בגץ רשות הנמלים) "שביתה, כל שביתה, בין 'כדין' ובין שאינה כדין, אינה מזכה בשכר עבודה. מסקנה זו היא פועל יוצא מכך שבעת השביתה מושעה חוזה העבודה האינדיבידואלי". (ראה: דב"ע מה/ 144-3 חג'ג' ואח' נ' מפעלי ע. שנף ושות' בע"מ, פד"ע יז' 370, בע' 375. ; בש"א 00126/01 ההסתדרות נ' מרכז השלטון המקומי (פסק דין מיום 6.5.2001), ; דב"ע נו/ 32-4 הסתדרות המורים בישראל נ' רשת עמל, פד"ע לב' 337, ע' 346 - 347). כלומר, העובד אינו זכאי לשכר המלא המוסכם בגין התקופה שבה שבת שביתה חלקית, בין כדין ובין שלא כדין, אלא לשכר הראוי בגין עבודתו החלקית (ראו: דב"ע שם/ 35-2 ברוך קוזולוביץ - אורון בע"מ נ' אורדן בע"מ, פד"ע יב 200 ; דב"ע לד/ 5-4 גינסטלר ואח' נ' מדינת ישראל, פד"ע ח 3.) 58. בבש"א 01 / 1226 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - הסתדרות הפקידים נ' מרכז השלטון המקומי בישראל נדונה סוגיית - אי תשלום שכר לעובד המשתתף בשביתה ואינו עובד- שם נקבע: "ההלכה בסוגיית אי-תשלום שכר בגין אי-עבודה בימי שביתה נקבעה במספר רב של פסקי-דין, הוכרעה 'כדין' ובין שאינה כדין, אינה מזכה בשכר עבודה. מסקנה זאת היא פועל יוצא מכך, שבעת השביתה מושעה חוזה העבודה האינדיבידואלי..."[1]. מסקנה זו שעל-פיה העובדים אינם זכאים לשכר עבור ימים שבהם שבתו כוללת שני טעמים: האחד - בימי השביתה חוזה העבודה האינדיווידואלי מושעה, ולפיכך העובד אינו חייב לבצע את עבודתו, והמעביד אינו חייב בתשלום שכר עבודה[2]. מושכלות ראשונים בדיני העבודה הם כי "שכר" משתלם תמורת עבודה ואף תמורת נכונות של העובד להעמיד עצמו לרשות העבודה אף אם אין המעביד מספק עבודה[3]. אין חולק, כי עובד אשר שובת משעה את חוזה העבודה האינדיווידואלי, ולמעשה אינו ממלא את חלקו שלו בחוזה. הווה אומר, אינו מספק עבודה. אין לצפות במצב דברים זה כי המעביד לבדו ימשיך למלא את חלקו שלו בחוזה וישלם שכר לעובד בגין אי-עבודה, ואילו העובדים לא ימלאו את חלקם. השני - נוגע למחירה של השביתה : "הפסד שכר עבודה הוא המחיר הכלכלי שעל העובדים לשלם תמורת שימוש בנשק השביתה... לפיכך, אפילו כשהשביתה נחשבת לגיטימית... מהווה שלילת שכרם של השובתים תגובה לגיטימית מעצם השימוש בכלי נשק זה בידיהם"[4]. נימוק זה קיבל אף הוא ביטוי נרחב בפסיקת בית-הדין הארצי לעבודה וכן בדברים של השופט צ' ברנזון, שנאמרו בעניין זה: "השביתה היא מבחן של כוח, ובמבחן כזה מן הראוי שכל צד ידע ויבין שלהשגת יעדיו בשביתה עליו גם לסכן משהו... השביתה איננה משחק, שתמיד משחק בו המזל. יש שמרוויחים ויש שמפסידים בו, וחלק מהמשחק הוא ששני הצדדים יסכנו בו משהו ממשי. המעסיק - הנזק שנגרם לו או לציבור; והעובדים - לפחות את שכר ימי השביתה"[5]. הלכה זו, הקובעת את הכלל, מתבססת אפוא על יסודותיו של משפט העבודה הקיבוצי, אשר בא לאפשר לצדדים להגיע להישגים תוך איזון כוחות, לחצים ואינטרסים. במסגרת זו מקובל כי כל צד ליחסי עבודה שוקל את הסיכונים והסיכויים של השתתפות בשביתה וכן את הנזק שייגרם לציבור כתוצאה מהשביתה. אין הצדקה להטיל את מלוא נזק השביתה על המעסיק ועל הציבור ולפטור את העובדים מכל אחריות מיידית למעשיהם בהחלטה על סעד ביניים.בלאור כל זאת אין מקום ליתן צו המחייב את מרכז השלטון המקומי לשלם את ימי השביתה." 59. כאמור, עם פרוץ שביתה מלאה או חלקית, מושעית חובתו של המעסיק לשלם לעובדיו השובתים שביתה מלאה או חלקית, שכר חוזי מוסכם, בעד התקופה שבה הם שובתים מאחר וחוזה העבודה האינדבידואלי מושעה, לפיכך העובד אינו חייב לבצע עבודתו,ומנגד המעסיק אינו מחויב בתשלום שכר כפי שהתחייב בחוזה העבודה. הכלל הוא, כי מעסיק אינו חייב לקבל עבודה חלקית של עובדיו בעת נקיטת עיצומים. למעשה בתקופת השביתה העובדים מציעים "חוזה עבודה חדש", שהמעסיק רשאי לסרב לו. ככל שהמעסיק מסכים לקבל עבודה חלקית - יהיו העובדים זכאים לקבל שכר ראוי ולא את השכר המוסכם עבור עבודתם שבוצעה בפועל (ראה: דב"ע שם/ 2.35 ברוך קוזלוביץ - אורון בע"מ, פד"ע י"ב 200; דב"ע מ"ג/2.8 רשות השידור - אלברט מצדה, פד"ע ט"ו 147). קרי, אין מדובר בניכוי משכר מוסכם בחוזה עבודה קיים, אלא ב"חוזה חדש", שמכוחו משולם לעובדים שכר בכפוף להסכמת המעסיק לביצוע עבודה חלקית, והשכר משולם עבור ביצוע שעות עבודה בפועל (ראה:פרשת ארגון המורים). 61. משלא הוסכם על גובה שכר עבודה במסגרת ה"חוזה החדש", זכאי העובד לשכר ראוי (ראה: דב"ע נד/3-3 אבי כהן נ' החברה המרכזית לתוכנה ואוטומציה בע"מ ד"ע כח 90). " 59. קביעת שכר ראוי לעובד הינה קביעה במסגרת סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. 60. מושכלות ראשונים בדיני העבודה הם, כי "שכר" משתלם תמורת עבודה ואף תמורת נכונות של העובד להעמיד עצמו לרשות העבודה אף אם אין המעביד מספק עבודה, לפיכך יש לדחות את טענת נציגות העובדים- כי יש להמשיך לשלם שכר רגיל גם בזמן נקיטת עיצומים במהלך שביתה. שהרי אין לצפות ממעביד להמשיך למלא את חלקו שלו בחוזה ולשלם שכר לעובדים, כאשר העובדים מצדם לא ממלאים את חלקם בחוזה המוסכם. 61. באשר לשיעור השכר הראוי בגין עבודה חלקית במהלך שביתה, נקבע בפרשת ארגון המורים (סק 1012/04), כי נטל הראיה להוכחת השכר הראוי יהא בכל מקרה על המעסיק . שיעור השכר הראוי 62. נראה בעינינו, שהמתווה העקרוני אותו הציעה המדינה בהנחיות הממונה על השכר, אל המעסיקים בשירות הציבורי (נספח 7 לבקשה), לפיהן, ישולם "שכר חלקי ("שכר ראוי") עבור ימי שביתה חלקית (עיצומים)",הינו ראוי להתאשר, שכן הוא מאזן בין הזכות של העובדים לנקוט בשביתה מלאה, או חלקית, לבין זכות המעסיק לסרב לקבל עבודה חלקית, ובעת נקיטת שביתה מלאה או חלקית, העובדים לא יהיו זכאים לפיצוי חליפי בגין הימים או השעות בהם שבתו או להקדים תשלומים שמועד ביצועם טרם הגיע. שאם לא כן, המעסיק יהיה שבוי בידי העובדים, במצב בו, בכל מקרה יחויב לשלם שכר מלא, ללא אפשרות של נקיטת פעולה מצדו שתגרום לעובדים תמריץ לסיים את הסכסוך. 63. בנקודה זו חשוב להבחין בתיק זה, בין עובדי מחוז דרום, אשר נקטו בעיצומים והחברה לא טענה ואף לא הביאה ראשית ראיה לכך שהיא סירבה לקבל מהם עבודה חלקית, לבין שני העובדים (מר כנפו ומר אמיני) שהחברה סירבה לקבל את עבודתם החלקית ביום 9.6.13 . אי תשלום שכר של יום עבודה מלא לעובדים מר אמיני ומר כנפו 64. אין מחלוקת, כי ביום 9.6.13, שני עובדי החברה במחלקת תפעול במחוז דרום, מר אמיני ומר כנפו, סירבו להישמע להוראות החברה לחבר את אתר "דליה" לרשת החשמל. לגרסת החברה עוד באותו היום, נשלחו מכתבים אישיים לשני עובדים אלה באותו הנוסח, ובהם נרשם, כי בשל סירובם לבצע את תפקידם באופן מלא, החברה אינה מעוניינת בעבודה חלקית מצידם, לכן הם נדרשים לעזוב את מקום העבודה באופן מיידי ולא להגיע כלל לעבודה, עד אשר יהיו מוכנים לבצע את תפקידם בהתאם להנחיות הממונים עליהם והם יהיו זכאים לשכר רק אם וכאשר יבצעו את עבודתם המלאה והסדירה בחברה. לגרסת נציגות העובדים, המכתבים נשלחו לעובדים, לאחר מספר שעות שהם כבר ביצעו את עבודתם באותו היום, ואחד מהעובדים קיבל את המכתב כיומיים לאחר שליחתו. 65. החברה מצדה, טוענת כי בו ביום 9.6.13, שלחה לשני העובדים במחוז דרום, מכתבי סירוב לקבלת עבודה חלקית, ככול שאין בכוונתם לבצע את מלוא הנחיות הממונים עליהם. לטענתה, המכתבים נמסרו לעובדים על ידי מזכירת המחלקה בו ביום "בשעות הבוקר". "שעות הבוקר" הינו מועד מעורפל ועמום עת מדובר במעסיק אשר החליט באופן חד צדדי לא לשלם לעובדים אלה יום עבודה מלא. לא ברור מתי נמסרו המכתבים לעובדים, האם כשעה לאחר הגיעם לעבודה אולי שעתיים או שלוש, שלכאורה בגין שעות עבודה אלה, הם זכאים לשכר עבודה מלא. הדבר מקבל משנה תוקף, עת צירף ארגון העובדים דוחו"ת נוכחות של העובדים אשר מהם עולה, כי מר אמיני התייצב לעבודה בשעה 7:15 בבוקר וסיים עבודתו באותו היום בשעה 17:10 , ומר כנפו החל לעבוד באותו היום בשעה 6:34 עד 18.30 , נציגות העובדים צירפה מסמכים ודוחות פעילות מאותו היום המוכיחים לכאורה שהעובדים ביצעו עבודה, ולכן הם זכאים לטענתם לתשלום שכר. 66. נזכיר, נטל הראיה להוכחת שיעור השכר הראוי שיש לשלם לעובדים אשר נקטו בעיצומים במהלך שביתה, מוטל על המעסיק .החברה לא הביאה כל ראיה לתמיכה בגרסתה בעניין זה, אין בידינו נתונים מספיקים על מנת להכריע בשאלות, מתי נמסרו לעובדים המכתבים, לא הוגש תצהיר על ידי מי שמסר את המכתבים פיזית, האם העובדים ביצעו את תפקידם באותו היום באופן רגיל, למעט חיבור אתר דליה, ומה חלקה של פעולה זו ביחס ליתר העבודות אותם כן ביצעו אם בכלל, האם החברה ידעה שהעובדים ממשיכים בעבודתם כרגיל ובאילו פעולות נקטה באותו היום כאשר נודע לה שהעובדים ממשיכים לעבוד כרגיל. 67. מאחר ובמהלך הדיון בפנינו, לא עלה בידי החברה להראות כי אי תשלום שכר של יום אחד, לשני העובדים היה כדין, בשלב זה אין צורך להזדקק לשאלה, האם סירוב החברה לקבל עבודה חלקית מצד שני העובדים במהלך סכסוך עבודה קיבוצי, היה בבחינת מעשה לגיטימי, ענייני ובתום לב . 68. לאור האמור, בשל חוסר בנתונים כאמור, אנו קובעים כי על החברה להגיש לבית הדין את כל הנתונים והראיות להוכחת טענתה, לפיה העובדים אינם זכאים לתשלום שכר כלל או לחילופין תחשיב מגובה בראיות לשכר הראוי לו הם זכאים לטענתה. עובדי מחוז דרום 69. הצדדים אינם חלוקים על העובדה, כי ביום 14.8.13, העובדים עבדו ב"מתכונת שבת", למעט במקרים דחופים ובהינתן צורך דחוף. לפיכך טוענת החברה, כי בהתאם להנחיית המדינה, שיעור השכר המגיע לעובדים הינו 10% משכרם הרגיל (החוזי), של עובדי החברה במחוז דרום שנקטו בעיצומים - המהווה "שכר ראוי". 70. לא עלה בידי החברה להראות כיצד הגיעה לשיעור ניכוי בשיעור של 90%. "בגיליון דיווח יומי- שביתה/עיצומים"(צורף לתגובת המדינה לבקשה) עליו חתום מנהל אגף משאבי אנוש בחברה, אשר נשלח אל הממונה על השכר באוצר, נרשם כי: "אחוז הפעילות המתבצעת מסך הפעילות הרגילה (הערכה) 10%". החברה מצידה לא צירפה דוחו"ת נוכחות של העובדים אשר נקטו בעיצומים, ולא ערכה תחשיב ולא הסבירה ונימקה, איך הגיעה לשיעור שכר ראוי של 10% מסך שכר העבודה הרגיל לכל עובדי מחוז הדרום שעבדו במתכונת שבת, ללא כל אבחנה. לסיכום 71. א. בנקיטת עיצומים במסגרת שביתה מוגנת, סעיף 37ג' לחוק יישוב סכסוכי עבודה אינו חל, אלא יש לנקוט על פי הכללים שהתווה בית הדין הארצי, בפרשת ארגון המורים (סק 1012/04). ב. מעסיק שבמפעלו ננקטים עיצומים במסגרת שביתה מוגנת, רשאי לפנות לבית הדין לפסק דין הצהרתי על קיום עיצומים וגובה שכר ראוי, וזאת במסגרת הליך קיבוצי. ככל שהעובד טוען שהוא זכאי לשכר גבוה יותר, יש בידו לפנות לבית הדין בהליך אישי כנגד מעסיקו. ג. תשלום שכר במהלך עיצומים הינו בגדר "שכר ראוי" ולא בגדר שכר רגיל מופחת. סוף דבר 72. משהגענו למסקנה כי ההליך שבפנינו הינו ההליך הראוי, ועל מנת לקבוע את השכר הראוי שיש לשלם לעובדים, יש צורך להגיש ראיות ונתונים להוכחת טענות המבקשת בדבר השכר הראוי שיש לשלם לעובדים ואין להסתפק בטענת המבקשת אודות קביעתה בדבר שיעור השכר הראוי על דרך של "הערכה". 73. עד ליום 10.1.2015, יגיש ב"כ המבקשת הודעה לבית הדין ובה יפורט הכיצד מתכוון להוכיח את טענת המבקשת בדבר גובה השכר הראוי שהיא מבקשת לשלם לעובדים נשוא ההליך שבפנינו. 74. לאחר קבלת הודעת המבקשת בדבר אופן הוכחת השכר הראוי, יתן בית הדין החלטה בעניין המשך ההליכים בתיק.שביתהשאלות משפטיות