סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969

סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 "בכל ענין של סדר דין שאין עליו הוראה בחוק זה או בתקנות לפיו, ינהג בית הדין בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית משפט צדק" לפיכך, כל אימת שמוגשת בקשה להפקדת ערובה, על בית הדין לשקול האם בנסיבות אותו עניין יש מקום והצדקה לאמץ את הוראות התקנות בעניין ערובה להוצאות בכלל, כמות שהן או בשינויים שייראו לבית הדין (ר' דב"ע נ"ד/ 189-9 דניאל סוסנוביק נ. מנחם מאור, מיום 12.3.95). חיובו של תובע בהפקדת ערובה כתנאי ראשוני לבירור תביעתו עלול לפגוע באחת מזכויות היסוד הראשוניות העומדות לפרט בחברה דימוקרטית, ועל כך עמד בית הדין הארצי במספר פסקי דין (ר' ע"ע 70/05 הרב שלמה בניזרי נ. Stefavanova, ניתן ביום 2.11.05). בית הדין הארצי חזר והדגיש את חשיבות הזכות של גישה לערכאות של עובדים שאינם תושבי המדינה, אם כי נפסק כי אין מדובר בזכות מוחלטת אלא יש לאזנה מול אינטרסים ראויים אחרים. בע"ע 1064/00 קיניאנג'וי נ. אילצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, פ"ד לה 625), נפסק: "עובד זר יחויב בהפקדת ערובה באותם מקרים בהם הושתו על העובד הזר בעבר הוצאות משפט או חיובים אחרים אותם לא פרע, או שעל פניו הוכיח המעסיק כי ייגרם לו נזק של ממש כתוצאה מהגשת התובענה, או שתובענתו מופרכת על פניה." על מבחנים אלה חזר בית הדין הארצי בע"ע 1424/02 אבו נסאר נ.Saint Peter In Gallicantu, מיום 6.7.03), בו הוגדרו הנסיבות אשר בהתקיימן ייעתר בית הדין לבקשה להפקדת ערובה לפי תקנה 519 לתקנות: "הוראתה של התקנה מכוונת למניעת הגשתן של תביעות סרק וממנה נגזרים השיקולים והמשקולות להטלת החיוב במתן הערובה: השיקול העיקרי הוא סיכויי ההצלחה בתביעה , ולו יינתן המשקל המכריע... במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהסיכויים להצליח בתביעה קלושים; הסיכוי המשני במהלך הוא יכולת גבית הוצאות הנתבע מהתובע. אל מול אלה עומד השיקול כבד המשקל של ההיענות לבקשה להטלת ערובה, והוא שמא מפאת עוניו ידחה התובע משעריו של בית המשפט". וכך פסק נשיא בית הדין הארצי (כתוארו אז), השופט סטיב אדלר בעניין אבו נסאר שהוזכר לעיל: "כלל הוא, שנקבע בפסיקת בית דין זה, כי עצם היותו בעל דין תושב יו"ש, רצועת עזה או עובד זר אין בו, לכשעצמו, טעם לחייבו להפקיד ערובה. מדיניות זו מעוגנת בעקרון במשפט העבודה והביטחון הסוציאלי, שאין למנוע עובדים, שרבים מהם דלי אמצעים, לממש את זכויותיהם. חיוב בהפקדה מונע, במקרים רבים, את המשך המשפט ומימוש זכויותיו של העובד הזר. פגיעה ביכולתם לממש זכויותיהם אינה תואמת את עקרונות חברה מתקדמת ובין תוצאותיה תהיה הורדת תנאי עבודתם של כלל העובדים בארץ. חריג לכלל זה הוא המקרה בו התנהגותו של אותו בעל דין מצביעה על התחמקות מביצוע פסק דין או החלטה ו/או הטרדת בעל הדין השני. על כן, כאשר תביעתו של פלוני תושב יו"ש נמחקת תוך פסיקת הוצאות לטובת המעסיק והעובד לא שילם ההוצאות אלא הגיש אותה תביעה פעם נוספת, נפסק שהיה מקום לחייבו להפקיד ערובה. לדידי, הערכת סיכויי העובד לזכות בתביעתו אינה מבחן נכון לחיוב להפקיד ערובה. הערכה כזו אינה מבוססת על מכלול חומר הראיות וניתנת, בדרך כלל, מבלי לשמוע את העדים ולהתרשם מעדותם. יתרה מזו, אפילו אם לתושב יו"ש רק 20% סיכויים לזכות במשפט, עדיין זכאי הוא לדיון הוגן. בית הדין יכול להפעיל את שיקול דעתו בעניין חיוב הפקדת ערובה רק במקרים הלא רבים, בהם תביעתו של העובד מופרכת על פניה. עם זאת, על בית הדין לזכור, כי היו מקרים, בהם בית הדין חשב כך, אולם בסופו של דבר העובד זכה בחלק מתביעתו ואף בכולה. זאת ועוד, האם בית הדין היה שוקל חיוב בהפקדת ערובה במקרה שהגנתו של המעסיק מופרכת וייתכן שמעוגנת ברצון להתחמק מחובותיו שהוטלו עליו בחוקי עבודה המגן? אף מעסיק כזה זכאי ליומו בבית הדין. בסיכום, מעטים ונדירים המקרים בהם יוטל על בעל דין להפקיד ערובה כדי לקבל את יומו בבית הדין. מהטעמים שציינתי, הייתי מקבל את הערעור." 7. מן הכלל אל הפרט - כפי שהובהר בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, העובדה שהמשיב הינו תושב השטחים אין בה, לכשעצמה, כדי לחייבו בהפקדת ערובה. המבקש לא פירט את טענתו לפיה סיכויי התביעה להידחות הינם גבוהים, ולא צירף כל מסמך אשר יש בו כדי לתמוך בטענותיו לפיהן שילם למשיב את זכויותיו. מה עוד שמכתבי הטענות עולה מחלוקת עובדתית באשר לנסיבות הפסקת העבודה, וזאת בכל הנוגע לזכאות התובע לתמורת הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים. עוד, המבקש לא הוכיח כי ייגרם לו נזק של ממש כתוצאה מהגשת התובענה, או שהמשיב חוייב בעבר בהוצאות משפט או חיובים אחרים אותם לא פרע. המקרה שבפניי אינו נופל בגדר אותם מקרים "מעטים ונדירים" בהם יוטל על בעל דין להפקיד ערובה כדי שייפתחו בפניו שערי בית הדין. אי לכך, הבקשה נדחית. 8. על המבקש לשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 800 ₪, אשר ישולם תוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו, אחרת סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. חוק בית הדין לעבודהבית הדין לעבודה