המערער אינו דובר עברית ברמה מספקת ועל כן לא ניתנה לו הזדמנות נאותה להעלות את טענותיו בפני הוועדה. טעתה הוועדה שעה שלא הזמינה את כל התיקים הרפואיים של המערער מכל המוסדות הרלוונטיים. טעתה הוועדה משלא התייעצה עם מומחים בתחומים מהם סובל המערער. טעתה הוועדה כשדחתה את הערר בגין מצב פסיכיאטרי, בעיקר כשכבר נקבעו למערער בעבר 40% נכות בגין הפרעה דכאונית - ומאז מצבו רק החמיר. כך גם, טעתה הוועדה כששללה ניסיונות אובדניים, על שף שבתיקו הרפואי של המערער צוין כי איים להתאבד במידה ולא ינותח בבטנו. הוועדה לא התייחסה למכתבו של ד"ר גטאס מיום 7.1.13 ממנו עולה כי המערער סובל מהפרעת הסתגלות, הפרעה אובססיבית ונוטל תרופות נוגדות חרדה ודיכאון עם השפעה חלקית. במישור האורטופדי, שגתה הוועדה כשלא התייחסה למגבלות הרפואיות בחוליות, כך למשל לאמור בבדיקת מכון מאר מיום 24.9.12 ומיום 16.10.12. המערער סובל מהגבלה וכאבים בעמוד השדרה וכן מרגישות וחוסר תפקוד מלא - בעיקר בצוואר, במותניים, עם הקרנה לרגליים, ללא רפלקס וללא תגובה ברגליים. רפואת פנימית - הוועדה לא התייחסה לתלונות המערער הסובל מהרניה (בקע מפשעתי גדול), דלקת דרגה ב' ואיסופאגיטסי. טעתה הוועדה משלא התייחסה למערער כאל חולה רב מערכתי בהרבה תחומים. המערער סובל מלחץ באוזניים, לחצים עצביים ונדודי שינה. טעתה הוועדה משלא התייחסה למצבו של המערער בתחום רפואת הפה והשיניים. טעתה הוועדה משלא התייחסה לכך שהמערער סובל מכאבים בפרק טמפורו-מנדיבולארי, ואף נקבעו לו אחוזי נכות בגין כך עוד בוועדה מיום 25.6.09. טעתה הוועדה כשקבעה סעיפים מנופים בגין הגבלה בעמוד שדרה צווארי ובגין השמנת יתר. 4. להלן עיקר טיעוני ב"כ המשיב : באשר לצורך במתורגמן - המערער היה מיוצג ע"י בא כוחו שניסח את הערר (אך לא נכח בדיון בפני הוועדה), כך שאם היה ספק בדבר ידיעת השפה העברית, היה על המערער להעלות זאת בדיון. בנוסף, המערער ישב באולם בית הדין, דיבר והבין את השפה העברית היטב. הוועדה התייחסה לתלונות בקשר למערכת העיכול, נקבעו למערער אחוזי נכות בגין בעיות בכבד, בקיבה וצרבות. הוועדה התייחסה למצבו הנפשי של המערער בהרחבה. בניגוד לטענות המערער, נבדקו הכתפיים, הצוואר ועמוד השדרה - תוך בדיקת מכלול ההיבטים ואף נמצאה הגבלה קלה בעמוד השדרה המותני. ב"כ המערער הפנה להחלטות בוועדות קודמות משנת 1998, שם נקבעה למערער נכות זמנית בהליך נפרד. המשיב מסכים להחזרת עניינו של המערער לוועדה על מנת שתבדוק את תלונותיו לעניין פה ולסת, ותעיין במסמך ממרכז רפואי כרמל מיום 24.6.13. הוועדה התייחסה לכל טענות המשיב למעט לעניין הפה והלסת (כאמור לעיל), כך שלמעט ההסכמה בעניין זה ובהעדר טעות משפטית בהחלטת הוועדה יש לדחות את יתר טענות המערער. 5. החלטת הוועדה - דיון ומסקנות המערער טען כי אינו דובר עברית ברמה מספקת, ומשעה שלא זומן מתורגמן לוועדה הרי שבכך נפל פגם בהתנהלותה. אינני מקבל טענה זו, שכן מעיון בתיק עולה כי המערער היה מיוצג ע"י עו"ד עוד בטרם הופיע בפני הוועדה מדרג ראשון. לא זו אף זו, ב"כ המערער פנה בכתב מספר פעמים לוועדה - אך בחר שלא לדרוש זימונו של מתורגמן לאף ישיבה מהישיבות שהתקיימו בעניינו. המערער העדיף להתייצב לוועדה מבלי להעלות דרישה כלשהי להזמנת מתורגמן ועל כך אין לו אלא להלין על עצמו. יתרה מזאת, המערער לא טען בשום שלב בפני הוועדה עצמה שאינו דובר עברית ברמה טובה. לפיכך דין טענתו של המערער, בהקשר זה, להידחות. באשר לתיקים הרפואיים של המערער, אציין כי לא מצאתי כל אינדיקציה לכך שבפני הוועדה לא עמדו תיקיו הרפואיים. מדובר בטענה כללית שאינה מבוססת. ככל שהמערער מתכוון למסמך כלשהו שהוועדה לא התייחסה לאמור בו על אף שהייתה מחויבת להתייחס אליו מפורשות היה ראוי כי הדבר יצוין באופן מפורש. מעיון בפרוטוקול עולה כי בפני הוועדה עמדו הערר על כל נספחיו, לרבות מסמכים רפואיים נוספים. המערער צירף לכתב הערר את מלוא המסמכים עליהם ביקש להסתמך, כך גם במכתבים שנשלחו ע"י בא-כוחו לוועדה. לפיכך, משמדובר בטענה כללית ומשלא הצביע המערער על מסמכים ספציפיים שלא הונחו בפני הוועדה, דין הטענה בעניין זה להידחות. בוועדה ישבו שלושה רופאים: פנימאי, אורטופד ופסיכיאטר. הלכה פסוקה היא כי ראוי שעל חברי ועדה רפואית לעררים ימנה לפחות מומחה אחד בתחום הפגימה, דבר שבוודאי חל בענייננו. אין כל הצדקה לכלול בוועדה רפואית מומחים בתחום צר וספציפי, שהרי אין לדבר סוף. לפיכך, אין לקבל את הטענה בדבר החובה להיוועץ בכירורג. באשר לטענת המערער בדבר הצורך בהתייעצות עם רופא שיניים, המשיב הסכים להחזיר את עניינו של המערער בכל הקשור לפה והלסת לוועדה על מנת שתבדוק את תלונותיו ותעיין במסמך ממרכז רפואי כרמל מיום 24.6.13. ברור הוא שככל שיהא צורך בכך, הוועדה תתייעץ עם יועץ רפואי בתחום זה. באשר למצבו הפסיכיאטרי של המערער ציינה הוועדה כדלקמן: "היה בהכרה מלאה עירני שקט מסודר בהופעתו עונה ולעניין תוך הרחבה ללא ייזמה ותוך גילוי ריכוז זיכרון והתמצאות סבירים. לא היו מחשבות שווא או התאבדות. שיפוטו סביר עסוק עיסוק יתר בבעיותיו הגופניות, לא נצפו הזיות בבדיקה, מצב רוחו ירוד מעט עם מודולציה רגשית תקינה אין מצב פסיכוטי ואין דיכאון מג'ורי. מוסר שנמצא בטיפול אצל הפסיכיאטר ד"ר גטאס בנצרת והוועדה עיינה במכתביו שלעיל המתארות הפרעת הסתגלות עם "שעמום בבית" וצורך בטיפול תרופתי נוגד דיכאון (אנפרני ומירו). לאור הנתונים הללו ממצאי הבדיקה ולאחר עיון במסמכים כאמור - הוועדה דוחה את הערר". עיניננו הרואות כי הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית וקבעה כי "לא היו מחשבות שווא ". טענת ב"כ המערער לפיה המערער איים להתאבד במידה ולא ינותח בבטנו, אינה חזות הכל. המערער נבדק בבדיקה קלינית בזמן אמת, בדיקה המסתמכת על מסמכים שונים לרבות עיון במכתביו של ד"ר גטאס. הוועדה התייחסה מפורשות למכתבו של ד"ר גטאס לפיו המערער סובל מהפרעת הסתגלות ומטופל טיפול תרופתי. באשר לטענת המערער לפיה נקבעו לו בעבר 40% נכות בגין הפרעה דכאונית, הרי שמדובר באחוזי נכות זמניים עד ליום 30.6.99 ושנקבעו על ידי וועדה מיום 19.6.98. לפיכך, משמדובר בנכות זמנית ומאחר ומאז היו מספר קביעות שונות אין לקבל את טענת המערער. הטענה שמאז מצבו של המערער רק החמיר נטענה בפני הוועדה שקבעה את נכותו על פי שיקול דעתה הרפואי. לאור האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה בעניין הפסיכיאטרי. באשר למצבו האורטופדי של המערער ציינה הוועדה כדלקמן: "הליכה יציבה ככלל עקבית ואצבעות, בכיפוף לפנים מבהן שובר 7 ס"מ בע"ש צווארי הישור °40 עד °10 בכיפוף לפנים מגיע עם הסנטר אל החזה בסיבוב הראש לצדדים °70 לכל כיוון. אין עיוות שרירים בעורף ואין קיפוח עצבי בגפיים עליונות, תנועות הכתפיים תקינות ומלאות והרבה מעל גובה הכתפיים. בע"ש מותני מבחן הרמת רגל ישרה °90 מימין °80 משמאל לסג שלילי כח שרירים תחושה והתניית גידיים זהים ותקינות דו"צ. יושב זקוף על המיטה עם ברכיים ישרות. ב CT ע"ש צווארי 16.10.12 בלט אנולרי קל C5-6 ובין C6-7 שינויים ניווניים ניכרים עם היצרות קלה בתעלה נאורלית מימין. ב CT ע"ש מותני בקע דיסק אחורי שמאלי שלוחץ על השק הדורלי ובקע ימני אחורי עם לחץ על שורש עצב S1. בהסתמך על הבדיקה והממצאים הוועדה מסתפקת בדחיית הערר". מהאמור לעיל עולה כי הוועדה התייחסה לממצאי בדיקת CT ע"ש מותני מיום 24.9.12 ואף נקבעו בסופו של דבר אחוזי נכות בגין ההגבלה בע"ש מותני. יחד עם זאת, מצאתי שיש מקום להתערב בהחלטת הוועדה ככל שהיא מתייחסת לבדיקת CT ע"ש צווארי מיום 16.10.12. באותה בדיקת CT צוין, בין היתר, כך: "סריקת C3-C4: בלט אחורי מרכזי של הדיסקית שגורם ללחץ קל על קדמת השק הדורלי". הוועדה אכן לא התייחסה לממצא זה במסגרת מסקנותיה, ללא כל הסבר. לפיכך, מאחר והוועדה התייחסה לבדיקת ה-CT באופן חלקי, יש להחזיר את עניינו של המערער לוועדה כדי שתעיין בבדיקת ה- CT מיום 16.10.2012 ותתייחס למלוא הממצאים שצויינו בהרחבה תוך התייחסות לטענת המערער בדבר העדר הרפלקס ברגליים ותבהיר אם יש בכך כדי להצדיק קביעת אחוזי נכות אורטופדית ונוירולוגית. באשר למצבו הפנימי של המערער, ציינה הוועדה כי: "אובחן כסובל מ HH של הקיבה עם דלקת קלה צרבת ונמצא גם HP חיובי עקב כך עבר ניתוח....לאחר הניתוח ממשיך להתלונן על כאבים מידי פעם אך אין לו צרבת למרות זאת באנדוסקופיה נצפתה דלקת קלה של הוושט התחתון עם עדות בביופסיה לרפליקס, פרט לבעיה זו נצפו כבד שומני ב USעם הפרעה קלה באנזמי כבד, אינו נמצא במעקב מסודר. הרקע למחלה - עודף משקל ויתר שומני בדם שקיים גם במשפחה. בבדיקה הגופנית: משקל 81 ק"ג גובה 175 ס"מ - אין סימני מחלת כבד כרונית, אין חיוורון, לשון אינה מחופה, רגישות מינימלית באפיגסטריום, כבד וטחול לא נמושו. לסכום: לנ"ל גסטרוטיס באזופגיטיס לאחר ניתוח, וכבד שומני עם הפרעה אנזמתית קלה. הנכויות שנקבעו בדרג ? תואמות את מצבו ומכאן שהערר נדחה מבחינה פנימית". הוועדה ציינה כי המערער אובחן כסובל מ- HH של הקיבה, הרניה, ולכן עבר ניתוח. הוועדה ציינה כי בבדיקת אנדוסקופיה נצפתה דלקת קלה של הוושט התחתון. כן ציינה הוועדה כי למערער גסטרוטיס באזופגיטיס לאחר ניתוח. הוועדה קבעה למערער אחוזי נכות בגין דלקת קיבה ודלקת כיב. לאור האמור, לא מצאתי ממש בטענות המערער על כך שהוועדה לא התייחסה לתלונותיו כאמור ולפיכך לא מצאתי כי נפל פגם משפטי בהתנהלות הוועדה בתחום זה. המערער טען לכאבים בפרק הטמפורו-מנדיבולארי. אכן בוועדה מיום 9.7.98 נקבעו למערער 10% נכות זמנית בגין ליקוי זה. יחד עם זאת, כפי שציינתי לעיל, אין בקביעתה של נכות זמנית בהכרח על מנת להשליך על נכות קבועה. בנוסף, ראוי להדגיש כי מדובר בוועדה שהתכנסה לפני למעלה מ-15 שנים, ולא נטען כי הוצג בפני הוועדה נשוא תיק זה כל חומר רפואי עדכני בעניין זה. לא זו אף זו, מאז שהתכנסה הוועדה מיום 9.7.98, עניינו של המערער כבר נדון על ידי מספר ועדות אשר בחרו שלא לקבוע לו נכות בגין ליקוי זה. בנסיבות אלה, אינני סבור שהיה על הוועדה להתייחס להחלטה בדבר קביעת נכות זמנית שניתנה לפני שנים רבות. באשר להשמנת יתר, הוועדה קבעה כי מצבו של המערער מתאים לפריט ליקוי 14א(2). לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הוועדה המצדיק את התערבות בית הדין. הוועדה קבעה בממצאיה כי המערער סובל משומנים בדם. יחד עם זאת, מעיון בפרוטוקול עולה כי הוועדה בחרה שלא לקבוע למערער אחוזי נכות בגין כך ללא כל הסבר. לפיכך היה ראוי כי הוועדה תבחן את תלונות המערער בכל הקשור לשומנים בדם ולקרישת דם ותבחן אם יש מקום לקבוע אחוזי נכות בגין כך. באשר לטענות המערער שכביכול תלונותיו לעניין העיניים לא נבחנו, הרי מעיון בפורוטוקול עולה כי בפני הוועדה הונחה חוות דעת של רופא עיניים מיום 22.4.13 אשר בדק את המערער וקבע כי אין כל נכות בעיניים. הוועדה עיינה בחוות הדעת הנ"ל והחליטה לאמץ אותה. מעיון בערר עולה כי המערער מלין על כך שתלונותיו בדבר לחץ באוזניים, נדודי שיניים וכן תלונותיו בקשר לאף לא נבדקו. מעיון בפורוטוקול עולה כי הוועדה אכן לא התייחסה לתלונות אלה על אף שהוזכרו הן בפני הוועדה מדרג ראשון והן במסגרת הערר וכן הוזכרו במסגרת החומר הרפואי שצורף לערעור. לפיכך, היה מן הראוי כי הוועדה תבחן אם יש מקום לקבוע למערער אחוזי נכות בגין תלונות אלה לאחר שתעיין בחומר הרפואי. 6. לסיכום: לאור האמור לעיל, הריני מורה על החזרת עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתפעל כדלקמן: הוועדה תתייחס לתלונות המערער בעניין הפה והלסת. הוועדה תתייחס למסמך ממרכז רפואי כרמל מיום 24.6.13. ככל שיהא צורך בכך הוועדה תתייעץ עם מומחה מטעמה בתחום זה. הוועדה תעיין בבדיקת CT ע"ש צוואי מיום 16.10.2012 ותתייחס למלוא הממצאים שצויינו בהרחבה, לרבות טענת המערער בדבר העדר הרפלקס ברגליים, ותבהיר אם יש מקום לקביעת אחוזי נכות אורטופדית ונוירולוגית. הוועדה תבחן את תלונות המערער בכל הקשור לשומנים בדם ולקרישת דם, ותבהיר אם יש מקום לקבוע אחוזי נכות בגין כך. הוועדה תבחן את תלונות המערער בקשר לאף, לחץ באוזניים ונדודי שינה, זאת לאחר שתעיין בחומר הרפואי ותבהיר אם יש מקום לקבוע אחוזי נכות בגין תלונות אלה. על הוועדה הרפואית לפרט את ממצאיה ולנמק את החלטתה. 7. בנסיבות העניין, על המשיב לשלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט בסך כולל של 1,500 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אחרת סך זה יישא הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. 8. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.רפואהועדה רפואית