קבלת קלטת וידאו לא ערוכה שצילמה על ידי ביטוח לאומי

קבלת קלטת וידאו לא ערוכה שצילמה על ידי ביטוח לאומי השופט אילן איטח 1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה מיום 3.10.13 (השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין; ב"ל 30859-08-12), בה נדחתה בקשת המבקש ליתן צו המורה למשיב (להלן - המוסד) להמציא לו מסמכים שונים וקלטות וידאו, כפי שיפורט בהמשך. הרקע להלן, בקליפת אגוז, הרקע לבקשה: א. המבקש נחבל בברך שמאל בתאונת עבודה. ועדה רפואית לעררים מיום 19.1.09 קבעה למבקש נכות צמיתה בשיעור 40%, ולאחר הפעלת תקנה 15 לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן - התקנות), נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 54%. ב. המבקש הוזמן לועדה הרפואית לבדיקה מחדש של דרגת נכותו, זאת בהתאם לתקנה 37 לתקנות. טרם זימונו לועדה קיבל המבקש מכתב ובו הודיע לו המוסד כי בידו קלטת וידאו שבה הוא מצולם, וכי יש בכוונת המוסד להציגו בפני הועדה. ג. במסגרת הבדיקה מחדש קבעו הדרג הראשון, ולאחר מכן הועדה הרפואית לעררים, את דרגת נכותו הצמיתה של המבקש בשיעור 15%, ולאחר הפעלת תקנה 15 לתקנות - בשיעור של 18.75%. ד. על ההחלטה האמורה ערער המבקש לבית הדין האזורי (ב"ל 25912-03-12). במסגרת הדיון בבית הדין טען בא כוח המבקש כי "ביקשנו פעמים רבות מהמוסד לקבל את הקלטת לא ערוכה ואת כל החומרים שעל בסיסם זומן המערער לועדה מדרג ראשון. אך לא קיבלנו אותם על אף פניות חוזרות ונשנות". בנוסף טען בא כוח המבקש כי יפנה בשנית למוסד על מנת לקבל את הקלטת, וככל שלא יקבלה יפעל להשגתה "בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותנו". לגופו של ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים, הוסכם על החזרת עניינו של המבקש לועדה על מנת שתתייחס למכתב רפואי פלוני. ה. המבקש פנה למוסד לקבלת הקלטות. משתשובת המוסד ומשההעתק שהועבר לו לא סיפקו אותו, פנה המבקש לבית הדין האזורי ביום 29.8.12 והגיש תובענה במסגרתה התבקש בית הדין להורות למוסד "להמציא לידי המבקש קלטת וידאו לא ערוכה". ו. המוסד השיב לתובענה וטען כי המבקש צולם משתי מצלמות וידאו שונות והפקת חומר הצילום נעשתה על גבי דיסקDVD . עוד טען המוסד כי לא מתבצעת ולא בוצעה פעולת עריכה, אלא איחוד בלבד של החומר במלואו על גבי דיסק אחד המצוי ושמור באגף החקירות. לתגובתו זו צירף המוסד את דו"ח סיכום החקירה (להלן - דו"ח החקירה). ז. ביום 20.5.13 התקיים דיון בתובענה. לדיון התייצבו המבקש ושני עורכי דין ממשרד בא כוח המבקש וכן בא כוח המוסד. בתום הדיון ניתן פסק דין כדלהלן: "עיון בהודעת הנתבע מיום 20.2.2013 מלמד, כי אין כל התנגדות מטעם הנתבע להמציא לב"כ התובע את מלוא החומר הנמצא בידו,שכן מה שנרשם באותה הודעה, זה כי כל החומר הועבר. לאור האמור ולמען הזהירות ולאור מה שנרשם בהודעת המשיב מיום 20.2.2013 הנני נעתרת לבקשת התובע והנני מורה למל"ל להמציא לב"כ התובע את הקלטות אשר בהם צולם התובע, במקור, ככל שקיים, ולא ערוכות." ח. בעקבות פסק הדין פנה בא כוח המבקש למוסד וביקש את קלטות הוידאו הלא ערוכות. ביום 30.6.13 השיב המוסד כי הפקת חומר הצילום משתי הקלטות התבצעה על גבי תקליטורDVD שהועבר במלואו ללא ביצוע של עריכה. עוד ציין המוסד כי פריקת החומרים המצולמים נעשתה על גבי תקליטור אחד לצורך צפייה ברצף ללא עריכה או השמטה של חומר מצולם כלשהו. ט. ביום 3.7.13 השיב בא כוח המבקש לב"כ המוסד כי מהאמור בסעיף 1 למכתב המוסד מיום 30.6.13 ברור כי אמורים להיות שני תקליטורים ולא תקליטור אחד. לפיכך, התבקש בא כוח המוסד בשנית להמציא למבקש בתוך שבוע ימים את שני תקליטורי המקור. י. משהמוסד לא השיב לפניה האמורה, שב המבקש ופנה לבית הדין במה שמכונה על ידו "תביעה שניה". הפעם ביקש המבקש להורות למוסד להמציא את המסמכים הבאים: קלטות הוידאו הלא ערוכות (חומר הגלם המקורי) הכוללות סאונד; כל ההתכתבויות הפנימיות של המוסד באשר לביצוע חקירה בעניינו של המבקש; נהלי המוסד לביטוח לאומי לגבי ביצוע חקירות, לרבות נהלים באשר לשמירת קלטות הוידאו של החקירות; הקלטת השיחה בין החוקר אמיר שהרבני למבקש שהתקיימה ביום 16.2.11. יא. המוסד בתגובתו טען כי הבקשה חסרת בסיס משפטי, ובפרט לגבי המצאת כל ההתכתבויות הפנימיות; הבקשה כבר נדונה והוכרעה בפסק דין מיום 20.5.13; לא ברור על סמך מה מבוקשת הקלטת השיחה בין החוקר לבין המבקש. יב. ביום 29.9.13 ביקש המבקש להשיב לתגובת המוסד. בקשתו כללה לגופה תשובה. החלטת בית הדין האזורי ביום 3.10.13 ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה, זאת נוכח הצהרת המוסד כי אין בידו קלטות מקוריות מעבר למה שכבר הומצא וכי אין בידו הקלטת שיחה כנטען בין החוקר למבקש. עוד הוסיף בית הדין וקבע כי משניתן פסק דין המחייב את המוסד להמציא למבקש את החומר הקיים אצלו, ומשחזר המוסד והסביר כי אין בידיו חומר נוסף וכי המציא למבקש את כל החומר הקיים, תפקידו של בית הדין תם, שכן בית הדין אינו יכול להכריח צד לגלות חומר שלטענתו אינו קיים. באשר ליתר בקשות המבקש נקבע כי מדובר בעניינים חדשים שלא נכללו בתביעה העיקרית שכבר ניתן בה פסק דין ולכן אין מקום לדון בהם. בית הדין קבע כי היה ניתן לכלול עניינים אלה בתביעה המקורית. בהתייחס לקלטת השיחה בין חוקר המוסד למבקש, עליו למד המבקש לטענתו רק מדו"ח החקירה שנמסר לו לאחר הגשת התביעה, נקבע כי דרך המלך היתה לתקן את כתב התביעה טרם מתן פסק הדין. לבסוף חייב בית הדין את המבקש לשלם למוסד הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪. החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור שלפני. נימוקי הבקשה בבקשת רשות הערעור טוען המבקש, בין היתר, כי שגה בית הדין בכך שלא התייחס לטענת המבקש לפיה ללא ספק נעשתה פעולת עריכה של שתי מצלמות החקירה לכדי תקליטור אחד שכן הושמטו דברי החוקרים מההקלטה; שגה בית הדין בכך שהפנה להלכה לפיה צד להליך המצהיר שאין בידיו חומר נוסף ומוכן להיחקר על כך, הרי שאין למחוק את הגנתו; הלכה זו אינה חלה במקרה הנדון, שכן לא הוגש לבית הדין כל תצהיר להעדר חומר נוסף, ולא הובעה נכונות הן מטעם המוסד והן מטעם חוקריו להיחקר; שגה בית הדין בכך שלא קיים דיון ולא הורה על הגשת תצהירים על ידי המוסד וחוקריו, על מנת שתינתן למבקש הזכות לחקור אותם בנוגע לגילוי חומר החקירה; בדיון שנערך ביום 20.5.13 לא נכח ב"כ המוסד שטיפל בתיק, ועל כן העדר קיום דיון לגופו של עניין ומתן זכות למבקש לחקור את המוסד וחוקריו מהווה פגיעה בזכותו של המבקש להליך הוגן ועיוות דינו; שגה בית הדין בקובעו כי משהסביר המוסד כי אין בידיו חומר מצולם נוסף, אזי שתם תפקידו של בית הדין; על בית הדין היה להורות על מתן הסבר על ידי המוסד בנוגע להשמטת דברי החוקרים מההקלטה; שגה בית הדין שדחה את בקשת המבקש לקבלת המסמכים והקלטת השיחה בין חוקר המוסד למבקש מהנימוק שלא נכללו בתביעה העיקרית שבה ניתן פסק דין,ש כן המדובר בתביעה חדשה ועל בית הדין היה לדון בה ללא קשר לתביעה הקודמת. הכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובכלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות, זאת מבלי להידרש לתגובת המוסד. אלה טעמיי: א. משניתן פסק דין בתובענה סיים בית הדין את מלאכתו ואין בנמצא הליך של הגשת "תובענה שניה" בתוככי ההליך של התובענה המקורית. ב. ככל שהמבקש סבר כי המוסד לא קיים את פסק הדין, הרי שהיה עליו לנקוט בהליכים הקבועים לכך. ג. המבקש מכנה את הבקשה "תובענה שניה". אך משזו הוגשה למותב שנתן את פסק הדין ובמסגרת ההליך הקודם, הרי שאין מדובר בתובענה חדשה. ד. טענות המבקש לגבי העדרו של בא כוח המוסד הנוכחי מהדיון ביום 20.5.13 טוב היה אלמלא הועלו. המבקש יוצג על ידי עורכי דין ממשרדו של בא כוח המבקש, ופסק הדין ניתן בנוכחות באי כוחו, ועל כן לא ברורות הטענות על פגיעה בזכויותיו של המבקש. מה גם שלא מצאתי כי הוגש ערעור על פסק הדין. ה. למעשה, טענות המבקש בבקשה שלפני מופנות בעיקרו של דבר כלפי פסק הדין, אלא שטענות אלה צריך היה להעלותן במסגרת ערעור על פסק הדין ובמועד, ולא במסגרת בקשת רשות הערעור הנוכחית. סוף דבר - הבקשה נדחית. המבקש הלך ב"בתובענה השניה" בנתיב שאינו אפשרי מבחינה דיונית. אין בהחלטה זו משום התייחסות לגופה של המחלוקת המקורית. משלא התבקשה תגובה לבקשה, אין צו להוצאות. קלטתביטוח לאומי