EMG: תסמונת התעלה הקרפלית דו צדדית בצורה קלה. תסמונת לכידה אולנארית ומרפק דו צדדי - בצורה גבולית 1. זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 8/10/13 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערער 9.75% נכות צמיתה מיום 21/11/12 (להלן: ההחלטה). 2. טענות המערער: 2.1 החלטת הוועדה לעניין הענקת נכות בגין תסמונת תעלה קרפלית בצורה קלה מאד בשונה מנכות בדרגה קלה, לא נומקה על ידי הוועדה, לא ברור באם סמכה הוועדה קביעתה על אלו מהבדיקות הקלינית שביצעה למערער או ההדמייתית שאת ממצאיה צטטה ואם אך בשל שגיאה קבעה נכות שאינה תואמת הבדיקה ההדמייתית לפיה נמצאה תסמונת תעלה קרפלית בצורה קלה המקנה למערער 10% נכות בעוד שהוועדה קבעה כי למערער נכות בגין תסמונת התעלה הקרפלית בצורה קלה מאד והעניקה לו 5% נכות בגין כל יד. 2.2 כמו כן שגתה הוועדה בנוסף עת השמיטה מהחלטתה קביעה בשיעור של 0% נכות על אף שקבעה בצטטה ממצאים בדיקת האי.אם.גי. כי למערער תסומנת לכידה אולנארית ומרפק דו צדדי בצורה גבולית. 3. טענות המשיב: 3.1 בדרג הראשון נקבעה למערער נכות בשיעור של 0%. הוועדה לעררים קיבלה באופן חלקי את הערר וקבעה נכות של 5% לכל יד לפי פריט ליקוי של תעלה קרפלית בצורה קלה מאד. 3.2 הקביעה הרפואית היא בסמכותה הרבונית של הוועדה והיא מושתתת על הבדיקה הקלינית שהיא תקינה כפי שמפורט בסעיף 21 לפרוטוקול, 5 שורות ראשונות, בהמשך אותו סעיף הוועדה גם מצטטת את ממצאי בדיקת האי.אם.גי. שהיא בדיקת עזר, כאשר פסיקה עקבית ורבת שנים והדין הוא שהבדיקה הקלינית תהיה בדיקה המכרעת ולא מבססים הנכות על סמך בדיקת הדמיה בלבד. בעניינו של המערער הלך מחשבתה של הוועדה ברור מאד, הוועדה מצאה שלמרות הבדיקה הקלינית התקינה יש לייחס משקל גם לממצאי הדמיה והעמידה את הנכות על 5% לכל יד אין בכך התעלמות מבדיקת ההדמיה אלא להיפך הוועדה בהחלט לקחה בחשבון את ממצאי ההדמיה והם היו השיקול שלא לקבוע 0% נכות כפי שהבדיקה הקלינית מחייבת אלא להעמיד את הנכות על 5% ואני סבור שהחזרה בעניין זה היא החזרת סרק והיא לא תועיל בדבר, מאחר שהדברים הם ברורים ועולים היטב מהפרוטוקול. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). 5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים. 6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לקבל את הערעור. 7. במסגרת ישיבתה מיום ה- 8/10/13 שמעה הוועדה את טענות בא כוח (סעיף 19 לפרוטוקול), אשר ציין כי יש לקבוע למערער תסמונת תעלת קרפלית בשיעור 10% בגין כל יד ואת תלונות המערער אשר ציין כי הוא סובל מהירדמות של כפות הידיים, חש במחטים בקצות האצבעות וסובל מחולשה באצבעות כשידו הדומיננטית היא יד ימין. 8. הוועדה ביצעה למערער בדיקה מקיפה ובמסגרת ממצאיה (סעיף 21 לפרוטוקול), ציינה: "בבדיקה: כח בידיים תקין פוקסימאלי ודיסטאלי כולל שרירים קטנים של כפות הידיים המעוצבבות על ידי עצבים מדיאנוס ואולנריס דו צדדי. אין דלדול בטנר והיפו טנר. תחושה תקינה בכפות הידיים והאמות. טינל שלילי. פלן חיובי דו צדדי. אי.אם.גי. מיום 21/11/12: תסמונת התעלה הקרפלית דו צדדית בצורה קלה. תסמונת לכידה אולנארית ומרפק דו צדדי - בצורה גבולית" (ההדגשה הוספה - א.ק.). 9. במסגרת סיכום מסקנותיה (סעיף 23 לפרוטוקול), מציינת הוועדה: "הוועדה מקבלת את הערר וקובעת נכות צמיתה בשיעור 5% לפי סעיף 31 (4) (א) (1) לכל יד ימין ושמאל..." 10. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות של ועדה לעררים ניתנות לערעור, בשאלה משפטית בלבד, בפני בית דין אזורי לעבודה. 11. הוועדה לעררים פועלת בתחום שאינו מחייב ידע מיוחד בשדה הרפואה; היא קובעת עובדות, אשר לבית הדין כלים לבחינתן. בית-הדין ישתמש בסמכותו במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוהה כטעות שבחוק (דב"ע שם/1-1318 יצחק עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע טו 60). 12. בעניין חובת ההנמקה של הועדה לעררים כבר נפסק, כי הועדה היא גוף מעיין שיפוטי ובתור שכזאת מוטלת עליה חובה לנמק את החלטתה באופן שגם מי שאינו רופא יבין את החלטתה היטב, (דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל נ' המל"ל פד"ע כז 474). כן נפסק, כי ההנמקה צריכה לאפשר לא רק לרופא אחר לעמוד אחר הלך מחשבתה של הועדה אלא גם לבית הדין לעשות כן כדי לוודא אם הועדה אכן נתנה פירוש נכון לחוק, (דב"ע לה/129-0 שריקי נ'המל"ל פד"ע ז' 206). 13. במקרה דנא, אכן צודק ב"כ המערער בטענתו כי מהחלטת הוועדה לא ברור על בסיס מה נסמכת קביעתה לעניין בחירת פריט הליקוי וקביעת אחוזי הנכות בעניינו של המערער. הוועדה בפרק הממצאים הרפואיים פירטה הבדיקה הקלינית שביצעה למערער וציטטה מתוך הבדיקה ההדמייתית את ממצאי הבדיקה אולם הוועדה נמנעה מלבצע את ההקשר שבין בחירת פריט הליקוי בו בחרה לממצאים שנמצאו על ידה על מנת שניתן יהיה להעביר החלטתה תחת שבט הביקורת ובאופן שניתן יהיה להתחקות אחר החלטתה גם למי שאינו רופא. 14. אומנם צודק ב"כ המשיב בטענתו כי עדיפה בדיקה קלינית על פני ממצאים הדמייתיים (ראה: בר"ע 1355/01 הלן נחמיאס נגד המוסד לביטוח לאומי). אולם אין זה מתפקידו של ביה"ד לנסות ולהתחקות אחר הלך מחשבתה של הוועדה באשר לקביעתה לעניין בחירת פריט ליקוי כאשר הוועדה יכולה להעדיף ממצאי בדיקה הדמייתית על פני בדיקה קלינית ובלבד שקיימת הנמקה המבהירה הקביעה. 15. קביעת שיעור הנכות ובחירת פריט הליקוי התואם את מגבלות המבוטח, הינה בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הוועדה, המהווה בנסיבות העניין קביעה רפואית מובהרת, שאין בית-הדין מוסמך להתערב בה אולם יש מקום להבהיר מדוע נבחר פריט הליקוי שנבחר נוכח הממצאים שנמצאו על ידי הוועדה. 16. זאת ועוד, הוועדה מציינת ממצאים לעניין תסמונת לכידה אולנרית אולם אינה מבהירה באם יש לקבוע נכות בעטיים של הממצאים. 17. לאור האמור לעיל - הערעור מתקבל ומוחזר לוועדה על מנת שתנמק באופן מפורט, מדוע בחרה ליישם במערער פריט ליקוי 31 (4) א 1 בכל יד. כמו כן, תבהיר הוועדה לאור ממצאיה באם יש לקבוע למערער נכות בגין תסמונת לכידה אולנרית לאור ממצאיה. 18. על המשיב לשלם למערער הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ תוך 30 יום מהיום. 19. הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.רפואהתסמונת התעלה הקרפלית (CTS)בדיקת אי.אם.ג'י (EMG)