קצבת שאירים: זכויות אלמנה מול נשואה מול זכויות ידועה בציבור

קצבת שאירים: זכויות אלמנה מול נשואה מול זכויות ידועה בציבור


1. שתיים אוחזות בקצבת שאירים המשולמת על ידי המשיבה 2, בגין מותו של המנוח מר פלוני ז"ל. האחת, היא המערערת, שהייתה נשואה לו כחוק עד יום מותו, והאחרת, היא המשיבה 1, שהוכרה על ידי בית הדין האזורי כמי שהייתה ידועה בציבור שלו. לפנינו ערעורי המערערת כנגד שני פסקי דין שניתנו על ידי בית הדין האזורי בחיפה בסוגיית הזכאות לקצבת השאירים. בפסק הדין הראשון הוכרה המשיבה 1 כמי שהייתה ידועה בציבור של המנוח, וכפועל יוצא מכך, נקבעה זכאותה לפחות למחצית מקצבת השאירים (השופטת מיכל נעים דיבנר ונציגי הציבור מר אריה גור וגב' אביבה שור; ק"ג 48711-07-10). בפסק הדין השני נדחתה תביעת המערערת לתשלום הקצבה, באשר אין היא עונה על תנאי הזכאות על פי תקנון המשיבה 2 (להלן: התקנון האחיד). כפועל יוצא מכך נקבעה זכאותה של המשיבה 1 למלוא הקצבה (השופטת מיכל נעים דיבנר ונציגי הציבור מר אריה גור וגב' אביבה שור; ק"ג 53128-09-12). כנגד שני פסקי הדין הגישה המערערת את הערעורים שלפנינו, בהם דנו במאוחד. נקדים ונאמר, כי במהלך הדיון בערעורים חזרה בה המערערת מערעורה על פסק הדין הראשון. נותרה איפוא תלויה ועומדת להכרעתנו אך השאלה בדבר זכאות המערערת למחצית הקצבה, כמי שהיא "אלמנת פנסיונר", כהגדרתה בתקנון האחיד.

הרקע העובדתי כמתואר בפסקי הדין של בית הדין האזורי
2. המנוח הלך לבית עולמו ביום 22.6.2010. המנוח עבד כקצין חשמל בחברה פלונית, וזכויותיו הפנסיוניות בוטחו במשיבה 2, היא מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים (להלן: מבטחים או הקרן). החל מחודש אוקטובר 1992 ועד ליום מותו קיבל המנוח פנסיה ממבטחים.

3. לפי העולה מן המסמכים שבתיק נישא המנוח למערערת ביום 30.6.1954. לבני הזוג נולדו שני בנים. בשנת 1972 טבע בנם בים והוא בן 16 שנים. מאז שקעה המערערת בדיכאון עמוק ואף אושפזה מספר פעמים. ביום 6.6.1980 ניתן על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה פסק דין בתיק אישות 66/1980 על יסוד הסכמת הצדדים, לפיו חויב המנוח בתשלום מזונותיה של המערערת.
ביום 1.4.1987 הגיש המנוח "תביעה למתן גט ו/או כפיית גט" כנגד המערערת, בה טען כי הם חיים בנפרד זה מזה מיום 1.5.1978. אין חולק כי השניים לא התגרשו ונותרו נשואים עד יום מותו של המנוח.
החל משנת 2002 המערערת הינה חסויה על פי דין, ומיוצגת בהליכים שלפנינו על ידי באת כוחה, שמונתה על ידי הקרן לטיפול בחסויים.

4. המשיבה 1, ילידת רומניה, נולדה כנוצרייה ונישאה ברומניה ליהודי, ממנו נולד בנה (להלן: פלונית). בשנת 1989 הגיעה פלונית לישראל בעקבות בנה, אשר התגייס לשירות חובה בצה"ל. בחודש מרץ 1990 קיבלה פלונית מעמד של תושב קבע בישראל על מנת שתוכל להישאר בארץ לצד בנה, וביום 1.12.1993 הוענקה לה אזרחות ישראלית.
בתחילת שנת 1990 הכירה פלונית את המנוח באמצעות חבר משותף. באותה עת התגוררה פלונית בקיבוץ, ולטענתה, המנוח חיזר אחריה במרץ עד שהתפתח בין השניים קשר רומנטי. לאחר תקופה קצרה עברה פלונית להתגורר בביתו של המנוח. ביום 13.5.1990 חתמו פלונית והמנוח על תצהיר בזו הלשון:
"...

2. ביום 6.5.90 הוסכם בנינו לחיות ביחד תחת קורת גג אחת ולנהל משק בית משותף, ולחיות כאנשים הידועים בציבור, לכל דבר ועניין ...

3. הגב' ... הצהירה כי מעמדה האישי, כאישה גרושה, ומר ... הצהיר כי מעמדו האישי שהוא נשוי, אולם הוא חי בנפרד מאשתו זה שנים רבות וגם הגיש בקשה לגירושין."

אין חולק כי פלונית והמנוח התגוררו יחד תחת קורת גג אחת מאותו מועד עד למועד פטירתו של המנוח.

5. פלונית והמערערת זכאיות שתיהן לקצבת שאירים מן המוסד לביטוח לאומי בגין מותו של המנוח.

תקנון מבטחים
6. על פי הוראות התקנון האחיד החל במבטחים, זכאית אלמנת פנסיונר לקצבת שאירים. "אלמנת פנסיונר", לפי הוראת פרק א' לתקנון האחיד היא:
"בת זוגו של פנסיונר ביום בו נפטר, ובלבד שהתקיימו בה אחד משני אלה:
(1) הייתה לבת זוגו של הפנסיונר לפני חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה וגרה עימו במשך לפחות שנה אחת רצופה עד ליום בו נפטר;
(2) הייתה לבת זוגו של הפנסיונר לאחר חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה וגרה עימו במשך לפחות שנתיים רצופות עד ליום בו נפטר, ובלבד שביום בו נפטר הגיעה בת הזוג לגיל קצבת זקנה.
לעניין תקופת המגורים תובא בחשבון גם תקופה שבשלה חויב הפנסיונר בתשלום מזונותיה של בת הזוג לפי פסק דין של ערכאה שיפוטית מוסמכת".

"בת זוג" כהגדרתה באותו פרק היא:
"בת זוג – אחת משתי אלה:
(1) אשתו של מבוטח או פנסיונר;
(2) מי שהוכרה כידועה בציבור של מבוטח או פנסיונר בהחלטה של ערכאה שיפוטית מוסמכת לכך".


בסעיף 19(א)(1) לתקנון נקבע כי אם "השאיר פנסיונר יותר מאלמנה אחת יחולק סכום קצבת אלמנת פנסיונר באופן שווה ביניהן".

ההליך לפני בית הדין האזורי ופסקי הדין

7. ביום 27.7.2010 הגישה פלונית תביעתה למתן פסק דין הצהרתי נגד 'מבטחים' והמוסד לביטוח לאומי, לפיה יש לראותה כידועה בציבור של המנוח (ק"ג 48711-07-10). יצוין כי משהוכרה על יד המוסד לביטוח לאומי כזכאית לקצבת שאירים, נמחקה תביעתה כנגד המוסד, עוד בראשית ההליך.

8. על פי בקשת מבטחים הורה בית הדין בהחלטתו מיום 10.10.2010 לצרף לתביעה את המערערת כנתבעת. בכתב ההגנה שהגישה טענה המערערת כי היא אלמנתו היחידה של המנוח, וכי קיים פסק דין המחייב את המנוח לשלם לה מזונות משנת 1980. לפי טענתה, פלונית ניסתה ומנסה להשתלט על רכושו של המנוח, וכי בין השניים היו תביעות הדדיות רבות במהלך השנים. נוכח האמור בכתב ההגנה חזרה בה מבטחים מהסכמתה להשאיר לשיקול דעת בית הדין את ההחלטה האם להכיר בפלונית כידועה בציבור של המנוח, וביקשה לברר את התביעה לגופה.

9. ביום 27.9.2012 הגישה המערערת תביעה בנפרד לבית הדין האזורי, בה טענה כי היא זכאית למלוא קצבת השאירים ממבטחים. זאת מאחר שהיא והמנוח מעולם לא התגרשו, וכי פסק הדין למזונות שניתן לזכותה מעולם לא בוטל ועל פיו נשא המנוח בתשלום מזונותיה (ק"ג 53128-09-12).
במהלך הדיון בתביעתה של פלונית הסכימו הצדדים כי ככל שבית הדין יקבל את תביעתה של פלונית, תשלם מבטחים לפלונית את מחציתה של קצבת השאירים, וכי זכאותה למחצית השנייה תהא כפופה להכרעה בתביעתה של המערערת. ככל שתביעתה של המערערת תידחה, תהא פלונית זכאית למלוא קצבת השאירים, באופן רטרואקטיבי ממועד הזכאות. עוד הוסכם על הצדדים כי כל הראיות והעדויות שנשמעו בתביעתה של פלונית יהוו חלק מחומר הראיות בתביעתה של המערערת.

פסק הדין בתביעתה של פלונית
10. בית הדין האזורי קבע כי הוכח לפניו שהמנוח ופלונית חיו יחד כבני זוג מאז שנת 1990 ועד יום מותו של המנוח, תוך ניהול משק בית משותף ושיתוף בנכסים. העובדה שחייהם המשותפים של בני הזוג ידעו עליות ומורדות קיצוניים, כולל הליכים משפטיים שהתנהלו ביניהם, אינה מעלה ומורידה לצורך קביעה זו. זאת מאחר שאין בית הדין בוחן את איכות היחסים בין השניים אלא רק את מהותם. על כן קבע בית הדין כי פלונית היא ידועה בציבור של המנוח; כי היא עונה על הגדרת "בת זוג" כמו גם על הגדרת "אלמנת פנסיונר", ועל כן היא זכאית לקצבת שאירים ממבטחים. נוכח התוצאה אליה הגיע בית הדין, ובהתאם למוסכם על הצדדים נקבע כי מבטחים תשלם לפלונית מחצית הקצבה, וזאת בכפוף להכרעה בתביעתה של המערערת, ועד לקבלת ההכרעה.

פסק הדין בתביעתה של המערערת
11. בדונו בתביעתה של המערערת, שב בית הדין וניזקק להגדרות, כפי שהן מופיעות בתקנון האחיד למי שהיא "אלמנת פנסיונר", ול"בת זוג". בהיעדר מחלוקת אודות היותה של המערערת "בת זוג" של המנוח, בהיותה נשואה לו עד יום מותו, כמו גם בהיעדר מחלוקת אודות העובדה שלא התגוררו תחת קורת גג אחת במשך שנים ארוכות לפני פטירתו, נותרה להכרעת בית הדין השאלה אם התקיימה בנסיבות המקרה הוראת ההגדרה שבתקנון, הקובעת כי "לעניין תקופת המגורים תובא בחשבון גם תקופה שבשלה חויב הפנסיונר בתשלום מזונותיה של בת הזוג לפי פסק דין של ערכאה שיפוטית המוסמכת לכך".
בקשר לשאלה זו ציין בית הדין, כי במועד פטירתו של המנוח היו הוא והמערערת פרודים במשך 40 שנה. במהלך שנים אלה היו למנוח שתי מערכות יחסים משמעותיות. האחת עם גב' פלמונית ז"ל, עימה גר משנת 1975 ועד לפטירתה בשנת 1986. בשנת 1987 ביקש המנוח כי הוא יוכר כידוע בציבור של גב' פלמונית, וניתן פסק דין המכיר במעמדו זה. השנייה, היא מערכת היחסים עם פלונית, אשר בה הכיר בית הדין האזורי כמי שהייתה ידועה בציבור שלו. בית הדין ציין כי אמנם למערערת ולמנוח בן משותף, אך מעבר לכך לא הוצגה כל ראיה בדבר קשר כלשהו בין המנוח ובין המערערת מאז נפרדו, למעט בקשה לכפיית גט שהגיש המנוח בשנת 1987, ותגובתה של המערערת לבקשה זו, במסגרתה ביקשה שלום בית.
בית הדין ציין כי אכן, לזכותה של המערערת ניתן פסק דין למזונות ביום 6.6.1980. למרות זאת, לא הוצגה כל ראיה כי המערערת ביקשה כי פסק הדין ימומש בפועל או כי ניסתה לאוכפו באמצעות ההוצאה לפועל במשך 20 שנים, עד להכרזתה כחסויה בשנת 2002. בנה של המערערת ניהל עימה חשבון בנק עד לשנה זו, ואף הוא לא הציג ראיה לתשלום המזונות. משלא עשה כן, חזקה כי ראיה כאמור הייתה פועלת כנגדו.
כאמור, בשנת 2002 הוכרזה המערערת כחסויה. ממועד זה ואילך לא הוצג כל מסמך המעיד כי המנוח שילם את מזונותיה של המערערת. בית הדין פירט כי בסיכומיה ייחסה באת כוחה של המערערת את הדבר לכך שמרשתה חסויה ולכן לא עמדה על זכויותיה למימוש פסק הדין. אולם, מאז המועד בו הוכרה המערערת כחסויה, ענייניה מנוהלים על ידי הקרן לחסויים, והיה מי שידאג לזכויותיה. לפיכך קבע בית הדין כי לא נמסר הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע לא מומש פסק הדין. כמו כן, לא הוצגה כל ראיה לפיה למערערת נגרם מחסור עקב מות המנוח.
בנסיבות אלה, בהן לא נמצאה כל הוכחה לתשלום המזונות, קבע בית הדין כי אין ליתן אמון בעדויות ששמע, לפיהן שילם המנוח את מזונותיה של המערערת בפועל. נקבע כי נסיבות אלה מלמדות כי "קיימת אפשרות סבירה, שבין התובעת למנוח הושגה בשלב מסוים הסכמה על ויתור על המזונות, בין אם בתמורה לתשלום ובין אם בדרך אחרת, במפורש או מכללא". בית הדין הוסיף וקבע כי יש לתת להוראות התקנון פרשנות תכליתית על פני פרשנות שאינה מקיימת את מטרותיו. בקשר לכך קבע בית הדין כי "כפי שלעיתים יקבע כי דרישת המגורים התקיימה, אף אם בפועל לא התגוררו בני הזוג יחד, כך גם עשויים להתקיים מקרים בהם יקבע כי קיומו של פסק דין למזונות אינו מקים את חזקת המגורים המשותפים, משלא יושם". בית הדין דחה את טענות המערערת כי הזכויות בקרן הפנסיה נצברו במהלך חייה המשותפים עם המנוח, מן הטעם שהזכויות על פי תקנון קרן הפנסיה אינן מהוות חלק מעזבונו של אדם, והתשלומים מהקרן נערכים בהתאם להוראות התקנון והדין.
נוכח כלל האמור קבע בית הדין כי המערערת אינה עונה על ההגדרה כפי שנקבעה בתקנון האחיד ל"אלמנת פנסיונר", ודחה את תביעתה. בהתאמה, ובהמשך לקביעות פסק הדין בעניינה של פלונית, הורה למבטחים לשלם לפלונית את מלוא קצבת השאירים המגיעה בגין פטירת המנוח.

הערעור
הדיון בערעור
12. המערערת הגישה ערעור על פסק הדין שניתן בתביעתה של פלונית, כמו גם על פסק הדין שניתן בתביעתה שלה. במהלך הדיון בערעורים הודיעה המערערת כי אין היא עומדת על הערעור שהוגש על פסק הדין בתביעתה של פלונית. פלונית ומבטחים הודיעו כי הם אינם מתנגדים למחיקת הערעור. אשר על כן, נמחק הערעור על פסק הדין בתביעתה של פלונית (ע"ע 18828-06-13) ללא צו להוצאות. נקודת המוצא היא איפוא כי מוכרת זכאותה של פלונית למחצית מקצבת השאירים, וזאת כמי שעונה על הגדרת "אלמנת פנסיונר" בהיותה ידועה בציבור של המנוח.
מכאן, ולעניין הזכאות למחצית השנייה של הקצבה, נותר להכרעתנו הערעור שהוגש על פסק הדין בתביעתה של המערערת. להלן נפרט את טענות הצדדים בקשר לערעור זה.


עיקר טענות המערערת
13. מתוך טענות המערערת נציג אך את אלה הנוגעות לקביעת בית הדין האזורי לפיהן המערערת עצמה אינה זכאית לקצבת שאירים, משלא מתקיימת בה הגדרת "אלמנת פנסיונר".
במסגרת הערעור נטען כי מדו"ח "הקרן לאפוטרופסות" עולה כי המערערת מתפרנסת מתגמולי משרד האוצר ומקצבת ביטוח לאומי. מכך אין ללמוד כי היא אינה זקוקה לקצבת השאירים ממבטחים. תביעתה של המערערת לגמלת שאירים מן המוסד לביטוח לאומי אושרה עוד לפני שאושרה תביעתה של פלונית, ובית הדין לא היה מודע לעובדה זו. הקריטריונים שמציב המוסד לביטוח לאומי לעניין זה יפים גם לענייננו. גם ועדת הערר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים הכירה במערערת ובפלונית כזכאיות, כל אחת מהן, למחצית מדמי התגמולים.
עוד נטען כי פסק הדין למזונות שניתן לזכותה של המערערת לא בוטל, ואף לא הוגשה בקשה להפחתת המזונות או ביטולם מכל סיבה שהיא. כמו כן, "במידה והקרן לטיפול בחסויים לא מימשה את הזכות למזונות אין בכך כדי להראות ויתור על מזונות". אף המנוח עצמו הודה כי הוא משלם מזונות למערערת. כך נמצא במפורש בכתב הגנה שהגיש בתביעה למזונות ידועה בציבור שהגישה פלונית נגדו, בבית משפט לענייני משפחה (תמ"ש 24682/01). לפי הנטען בערעור, המנוח הודה כי הוא חייב במזונותיה של המערערת ונשא בתשלומם בהתאם "לפחות עד שנת 2007", ולכן לא הייתה סיבה לנקוט נגדו בהליכי הוצאה לפועל. לפיכך לא היה מקום לקבוע כי המערערת לא פעלה ליישם או לאכוף פסק הדין. בהתאם, לא התעורר צורך לחייב את בנם של המנוח והמערערת, להביא אסמכתאות לכך שאביו המנוח שילם מזונות, שעה שהמנוח עצמו לא הכחיש זאת. נוסף על כך, יש להניח כי המנוח מסר את הסכום במזומן לאשתו או בכל צורה אחרת ולא היה לו כל סיבה לציין כי הוא מפרנס את אשתו בתצהיר לבית משפט.
כמו כן, מבטחים ביקשה תדפיסי בנק רק לשנים 2009 ו-2010. יכול להיות שבשנים אלה המנוח לא העביר סכומי כסף למערערת. יתרתה של המערערת בחשבון הבנק היא גבוהה מאוד, וסכומי הכסף שהצטברו שם נובעים מתשלומים שהעביר לזכותה המנוח. באת כוחה של המערערת מציינת עוד כי מדובר במקרה חריג של חסויה, ניצולת שואה שאיבדה את בנה בטביעה, ומן הראוי להעניק לה לפחות את מחצית הקצבה. כמו כן מבוקש לפטור את המערערת מכל ההוצאות והאגרות ששולמו בבית הדין האזורי.


עיקר טענות מבטחים
14. מבטחים טוענת כי פסק הדין שנתן בית הדין האזורי מפורט ומנומק, ואין כל סיבה המצדיקה להתערב בו. לגופו של עניין טוענת מבטחים כי למרות שניתן לזכותה של המערערת פסק דין למזונות 30 שנים לפני פטירת המנוח, לא צורפה כל ראיה אשר תתמוך בטענה כי היא אכן קיבלה מזונות מן המנוח, או כי היה ביניהם קשר כלשהו. אף לא הוכח כי המערערת פעלה לגביית המזונות באופן ישיר מן המנוח או באופן עקיף, דרך ההוצאה לפועל או דרך המוסד לביטוח לאומי. מבטחים מבהירה כי המערערת ניהלה את עניינה הכספיים באופן עצמאי עד הכרזתה כחסויה, ולפיכך, לא הייתה כל מניעה שתפעל לגביית המזונות. התנהלותה של המערערת מעידה כי היא ויתרה על המזונות, וכי היא התקיימה ללא תמיכת המנוח. עדות לכך ניתן למצוא בבקשתה לשלום בית שהוגשה לבית הדין הרבני בשנת 1987, שבע שנים לאחר חיוב המנוח במזונותיה, שם לא מוזכר פסק הדין למזונות. מתדפיסי הבנק של המערערת אשר הומצאו לבית הדין לבקשת מבטחים ניתן ללמוד באופן ברור וחד משמעי כי המנוח לא העביר לה את תשלום המזונות לפני פטירתו. בנה של המערערת העיד כי מידי חודש התקבל תשלום על סך 5,000 ש"ח בחשבונה של המערערת כתשלום מזונות, אך הוא לא הציג כל אסמכתא המעידה על קבלת סכום זה בתקופה בה ניהל עימה חשבון בנק ועד ליום 1.12.2002. ממועד זה בו ניתן צו אפוטרופסות על המערערת ואילך, לא נעשתה כל פעולה לאכיפת פסק הדין למזונות, ולא ניתן לכך כל הסבר המניח את הדעת. מבטחים מציינת כי באת כוחה של המערערת בהליכים שלפנינו לא פנתה לקרן לטיפול בחסויים או לאחד מן הבנקים בהם נטען כי המערערת ניהל את חשבונה כדי לקבל ראיה כאמור. הימנעות מהבאת ראיות כאמור אומרת דרשני.

15. מבטחים מדגישה כי ערעורה של המערערת נסמך על הצהרה אחת של המנוח שניתנה במסגרת הליך משפטי שנוהל מספר שנים לפני פטירתו ולפיה הוא פרנס אותה. מסיבה זו, לדבריה, לא הייתה צריכה המערערת לאכוף את פסק הדין למזונות. ואולם, לאורך ההליך בבית הדין האזורי נטען כי המנוח שילם מזונות למערערת בהתאם לפסק דין למזונות. משכך, מהווה הטענה כי המנוח פרנס את המערערת טענה חדשה בערעור ויש לדחותה. מכל מקום, מדובר בטענה לקונית שלא גובתה במסמכים או בראיות.
אשר לטענה כי גופים אחרים הכירו במערערת כאלמנה הזכאית לקצבת שאירים מבהירה מבטחים כי היא פועלת על פי התקנון האחיד ואינה מחויבת להכרה זו או אחרת שנעשתה על ידי גוף אחר.
בנסיבות אלה, לא הייתה המערערת סמוכה על שולחנו של המנוח, לא הייתה תלויה בו ולא חל כל שינוי ברמת חייה עם פטירתו. קבלת ערעורה תחטא למהותה של הקצבה, ותיצור מצב לפיו הקצבה תשפר את מצבה הכלכלי של המערערת במקום לשמר את איכות חייה. לפיכך, אין מקום להכיר בה כאלמנת פנסיונר בהתאם להוראות תקנון הקרן.

עיקר טענות פלונית
16. פלונית טוענת כי בדין דחה בית הדין האזורי את תביעתה של המערערת והורה למבטחים לשלם לה את מלוא קצבת השאירים. המערערת לא הביאה כל ראיה ממנה ניתן ללמוד כי פסק הדין למזונות קוים, וההנחה הסבירה היא שהצדדים ביטלו את פסק המזונות ולכן התעלמו ממנו לחלוטין. המערערת הגישה את תביעתה שנתיים לאחר שהמנוח נפטר ורק לאחר שהתבררה תביעתה של פלונית בבית הדין האזורי. מתדפיסי חשבון הבנק של המערערת ניתן ללמוד כי יש לה הכנסות רבות מקצבאות, אך לא התקבל כל תשלום מן המנוח. מכל מקום, הכנסותיה עולות על הוצאותיה וסכומי היתרות בחשבונה מסתכמים במאות אלפי שקלים, כך שהיא אינה סובלת ממחסור בעקבות מותו של המנוח.

דיון והכרעה

17. לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור ולטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. זאת, מן הטעמים כמפורט להלן.

תכליתה של קצבת שאירים והוראות התקנון האחיד
18. תחושה קשה עולה בלבבות למקרא קורות חייה של המערערת, כפי שנפרשו לפני בית הדין האזורי כמו גם לפנינו. למדנו לדעת כי לא מחסור כספי הוא מקור סבלותיה בכלל, ועם מותו של המנוח, שהיה בעלה, בפרט. מדובר במי שהיא ניצולת שואה, לפי דברי באת כוחה; אם, שאיבדה את בנה בהיותו בן 16 שנים, בשנת 1972, ומצבה הנפשי התדרדר מאז עד מאוד, עד כדי להפיכתה לחסויה בשנת 2002. פרשת חייה העגומה של המערערת אכן עומדת ברקע פסיקתנו. עם זאת, את זכאותה לקצבת שאירים יש לבחון לאור הוראות התקנון האחיד המסדירות את הזכאות לתשלום קצבת שאירים, ובעיקר, בשים לב לתכלית הסוציאלית העומדת בבסיס תשלום הקצבה. בקשר לתכלית זו נפסק לא אחת כי היא "נועדה לענות על צרכיו של מי שהיה סמוך על שולחנו של מקבל הגמלה עובר לפטירתו, ולמנוע את מחסורו הכלכלי" עקב הפסקת הכנסות כתוצאה ממותו של המפרנס, מקבל הגמלה, ולהגן על רמת חייו של השאיר כך שזו תישאר כפי שהייתה, פחות או יותר, לפני מועד הפטירה (בג"ץ 4193/04 שרה אודיה גרטנר-גולדשמידט נ' בית הדין הארצי לעבודה, מיום 20.6.2010 בפסקה 20 וההפניות שם, להלן: פרשת גרטנר; ע"ע 183/99 אהרון - הממונה על תשלום הגימלאות, פד"ע לז 396, 403 (2002), דב"ע נז-6-2 קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ - צילה כוכבי, מיום 29.7.1997, בעמ' 3; ע"ע 42498-07-11 תרצה אבגין - קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ, מיום 31.12.2012, בפסקה 26, להלן: פרשת אבגין).
הובהר בפסיקה כי נוכח התכלית כאמור, משולמת הקצבה אך "למי שבפועל נסמך על שולחנו של הנפטר". עוד הודגש, כי בקביעת הזכאות לקצבת שאירים יש "לבחון, ככל האפשר, את מציאות החיים בפועל, ולהעמיד את הזוגיות במבחן חיי המעשה, ולא לבססה על נוסחאות פורמליות שאינן משקפות את המצב לאמיתו" (פרשת גרטנר, שם). בהתאם לכך ניתן למצוא בהסדרים הנורמטיביים השונים לעניין תשלום קצבת השאירים ניתוק מן המסגרות הרשמיות של נישואין וגירושין, ובחינה של מסגרות החיים הזוגיות האמיתיות, כפי שהן מתרחשות בחיי היומיום (ראו בפרשת גרטנר ובפרשת אבגין).

19. הנה כי כן, ההסדרים הנורמטיביים לעניין תשלום קצבת שאירים יפורשו וייושמו לאור תכליתה. זו תהא גם נקודת המוצא לבחינת הזכאות לקצבת השאירים, על פי הוראות ההסדר הנורמטיבי הרלוונטי. הוראות אלה יפורשו וייושמו על פי מצב הדברים לאמיתו. יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון בפרשת גרטנר מפי השופטת פרוקצ'יה בציינה כי: "נקודת מוצא זו ממנה נגזר ההסדר הסטטוטורי ביחס לקצבת שאירים, מקרינה על פרשנות התנאים לגיבוש הזכות לקצבת שאירים ..." (ראו בפסקה 21 שם, וכן ע"ע 33/99 צרפתי - הממונה על תשלום הגימלאות, מיום 18.2.2000; ע"ע 127/99 בר-נהור - הממונה על תשלום הגימלאות- משרד האוצר, מיום 3.5.1999).
התייחסות השופטת פרוקצ'יה שם היא אמנם להסדר תשלום קצבת שאירים על פי הוראות חוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], תש"ל-1970. עם זאת, יפים ונכונים הדברים גם לעניין פירוש הוראות התקנון האחיד ויישום הוראותיו, כמו גם להסדרים משפטיים מקבילים אחרים.

20. להשגת תכלית קצבת השאירים, שהיא מתן תמיכה כלכלית למי שהיה סמוך על שולחנו של הנפטר, נמצא בהוראות התקנון האחיד את הגדרת "אלמנת פנסיונר", הבאה להבטיח תשלום קצבת שאירים למי שהייתה בת זוגו של הפנסיונר והתגוררה עמו בסמוך לפני פטירתו, על פני פרק זמן כמפורט שם. ההנחה העומדת ביסוד המפורט בהגדרה היא בדבר השתתפות המנוח בכלכלת התא המשפחתי בסמוך לפני פטירתו, והפגיעה הכלכלית הצפויה באלמנה עם פטירתו.
לכך מצטרפת ההוראה שבתקנון האחיד הקובעת כ"תחליף" למגורים משותפים, קיומו של פסק דין המחייב בתשלום מזונות, לפרק זמן המקביל לדרישת המגורים המשותפים בסמוך לפני פטירת המנוח. על משמעותו של הביטוי "מזונות" בהקשר של זכאות לגמלת שאירים עמד בית המשפט העליון מפי השופט רובינשטיין בפרשת רוזנשטראוך, באלה המילים:
"הביטוי "מזונות" משמעותו הרגילה היא דמי מחיה לבת זוג או לילדים, הנקבעים אם מכוח הדין האישי ואם לפי סעיף 2(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט-1959. עם זאת מושג המזונות לפי המשפט העברי 'כולל לא רק מזונות במובן הצר של המלה (אוכל) אלא גם את כל יתר צרכיה האמיתיים, כגון כסות, מדור, ריפוי וכדומה' (ד"ר בנציון שרשבסקי, דיני משפחה מה' 4 (1993) 107-106). ... במהות משמעותם של מזונות היא איפוא דמי מחיה, כסף למחיה. נוסיף, כי מלון גור מגדיר מזונות, בין השאר, כ'כלכלה, פרנסה, אכילה, נתינת אוכל', בהסתמך על המשנה הנזכרת בכתובות; מלון אבן שושן המרוכז (2004) מביא כאחת המשמעויות של מזונות 'תשלומים שאיש מחויב לשלם כחוק לאשה ולילדיה אם נפרדו או התגרשו'" (ע"א 7654/06 עדה רוזנשטראוך נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ, בפסקה יא(5)(א), מיום 30.12.2007).

הנה כי כן, פסק דין למזונות, כמו מגורים משותפים עם "בת זוג" המתייחסים לאותו פרק זמן שלפני פטירת הפנסיונר, משקף תמיכה כלכלית שהופסקה עם פטירת הפנסיונר, ומצדיקה תשלום קצבת השאירים לאלמנתו, אף אם לא התגוררה עימו.

מן הכלל אל הפרט
21. נמצאנו למדים על קיומו של פסק דין מיום 6.6.1980, שניתן בשעתו בהסכמת הצדדים, המנוח והמערערת, על פיו חויב המנוח בתשלום מזונותיה של המערערת. פסק דין זה מעולם לא בוטל, ועל כן, לטענת המערערת, מתקיימת למעשה הדרישה הפורמאלית שבהגדרת "אלמנת פנסיונר" שבתקנון האחיד. אלא שמן הראיות שהובאו לפני בית הדין האזורי עלה כי פסק דין זה היה לאמיתו של דבר כאבן שאין לה הופכין במשך למעלה מ-30 שנה. לא רק שלא הובאו ראיות להוכחת תשלומים של המנוח על פיו בשנים בסמוך לפני פטירתו, אלא שלא הובאה ראיה משכנעת כי אי פעם פעל המנוח על פיו, או כי המערערת, פעלה אי פעם לאכיפתו. זאת, בין במהלך 22 שנים מאז מתן פסק הדין על ידי בית המשפט למשפחה בשנת 1980, ועד שנת 2002, שאז הפכה לחסויה, ובין במהלך השנים שלאחר הפיכתה לחסויה, שאז דאגה הקרן לענייני חסויים לענייניה. לעניין זה נדגיש כי באי תשלום מזונות על פי פסק דין אין כדי להצדיק או לבסס כשלעצמו, קביעה השוללת את עצם קיומו של פסק הדין, על כל המשתמע מכך לעניין הזכאות לקצבת שאירים. עם זאת, מאופן התנהלות הצדדים במשך שנים ארוכות בקשר לפסק דין המחייב בתשלום מזונות, ניתן ללמוד על מידת התוקף כפי שהם עצמם ייחסו לו. כך גם נמצאנו למדים מפרשת אבגין, בה הובהר כי המנוח הפסיק לשלם מזונות לאלמנתו עם הגיעה של בתם המשותפת לגיל 18. במשך 14 שנים מאז לא פתחה האלמנה בהליכים, ולא העלתה כל טענה נגד המנוח בקשר לאי תשלום המזונות. בית דין זה, בפסק דין מפי השופטת וירט ליבנה (כתוארה אז), לא מצא מקום להתערב במסקנה שאליה הגיע בית הדין האזורי, לפיה, מהתנהגות הצדדים עלתה למעשה הסכמתם לביטול התחייבות המנוח לתשלום מזונות למערערת. על כן נקבע כי אשת המנוח לא ענתה באותו מקרה על הגדרת "אלמנת פנסיונר", ונקבע כי אין היא זכאית לקצבת שאירים על פי הוראות התקנון האחיד (ראו שם בפסקה 24).

22. בבחינת התשתית העובדתית נמצאנו למדים, כי בית הדין האזורי דחה את טענות באת כוחה של המערערת לפיהן המנוח פעל על פי פסק הדין למזונות, וכי שילם למערערת את מזונותיה. ואמנם, לפני בית הדין האזורי לא הובאה כל ראיה אודות תקבולים שהתקבלו מן המנוח לחשבונה של המערערת במהלך השנים שמאז הפיכתה לחסויה בשנת 2002. על פי בקשת מבטחים הוגשו לבית הדין תדפיסי חשבונות הבנק של המערערת לשנים 2009 ו-2010, בהם לא נמצאה כל עדות לתשלומים מן המנוח. לא זו אף זו, בנה של המערערת שניהל במשותף עם אימו את חשבון הבנק שלה עד שנת 2002 והעיד מטעמה, לא הציג כל ראיה להוכחת העברת תשלום כלשהו מן המנוח לחשבון הבנק שניהל עם אימו עד שנת 2002. לא זו אף זו, בבקשה לכפיית גט שהגיש המנוח כנגד המערערת בשנת 1987, ובבקשתה היא שהוגשה בתגובה לשלום בית, אין כל אזכור של חיוב המנוח בתשלום מזונות. המקום היחיד בו נמצא רמז או אזכור לכך הוא במסגרת ההליך המשפטי שניהלה פלונית בשנת 2001 נגד המנוח בבית משפט למשפחה, בו טען המנוח בכתב ההגנה כי הוא מפרנס את המערערת. אלא שלהוכחת טענה זו שנטענה בעלמא במסגרת אותו הליך משפטי לא הובאה כל אסמכתא בהליך שלפנינו. מכל אלה אך הגיונית היא מסקנת בית הדין האזורי, כי במהלך השנים, המערערת והמנוח עצמם לא ראו את פסק הדין כמקור משפטי ממשי המחייב את המנוח בתשלום מזונות למערערת. כמו בעניין אבגין, כך גם כאן, בהתנהגותם בפועל, למעשה גילו המנוח והמערערת את דעתם בדבר ביטולו של ההסכם, או היעדר תוקפו. אך ברור הוא כי פסק הדין למזונות בנסיבות מעין אלה כלל אינו משקף תלות כלכלית של המערערת במנוח, ואין הוא אלא כסות פורמאלית להתחייבות שלא הייתה קיימת במציאות חייהם של בני הזוג.

23. הנה כי כן, במצב דברים זה, אך נכון יהא לקבוע כי לאמיתו של דבר, בסמוך לפני מועד פטירת המנוח לא היה קיים פסק דין למזונות לזכותה של המערערת. משכך, ובהיעדר מגורים משותפים עם המנוח בסמוך לפני פטירתו, המערערת אינה "אלמנת פנסיונר" כהגדרתה בתקנון האחיד. כפועל יוצא מכך דין הערעור להידחות.

24. סוף דבר
הערעור נדחה. נוכח תוצאת הדברים קמה לפלונית הזכאות למלוא קצבת השאירים בגין פטירת המנוח.
בנסיבות המקרה לא מצאנו מקום ליתן צו להוצאות כנגד המערערת.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תכלית קצבת שאירים

  2. קצבת שארים לפרודה

  3. קצבת שארים לחייל

  4. שתי קצבאות שארים

  5. קצבת שאירים לגרושה

  6. עורך דין קצבת שאירים

  7. גמלאות זקנה ושאירים מיוחדת

  8. קצבת שארים למשפחת עובד צה''ל

  9. ביטוח ברשות לעת זקנה ושאירים

  10. ביטול קצבת שאירים עקב נישואין

  11. קצבת שאירים לעובדי חברת החשמל

  12. קצבת שאירים לאדם שנפטר בחו''ל

  13. קצבת שאירים ליתום – ביטוח לאומי

  14. בחירה בין קצבאות נכות או שאירים

  15. גמלת שאירים - עובד מדינה שנפטר

  16. ניכוי פנסיית שאירים בתיק פלת''ד

  17. קצבת שאירים למי שאינו תושב ישראל

  18. המרת קצבת שאירים לפיצויי פיטורים

  19. קצבת שאירים ליתומים מתאונת דרכים

  20. 4 התנאים לזכאות אלמנה לקצבת שאירים

  21. נכות כללית וקצבת שאירים כפל גמלאות

  22. מגורים בארץ כתנאי זכאות לקצבת שאירים

  23. פרידה לפני פטירה - זכאות לגמלת שאירים

  24. נהג שלא השאיר פרטים וברח ממקום התאונה

  25. קצבת שאירים: זכויות אלמנה מול נשואה מול זכויות ידועה בציבור

  26. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון