דחיית טענת הגנה של טעות במצב משפטי

כתב האישום שבפנינו מונה שני אישומים נפרדים, בהם מיוחסות לנאשמים עבירות על חוק הרשויות המקומיות (בחירות) תשכ"ה- 1965, (להלן: "חוק הבחירות") שעניינן שחיתות ואיום ואי פרסום הסכמים וזאת בהתייחס לבחירות לראשות העיר נהריה שהתקיימו ביום 28.10.03. הנאשם מס' 1, רון פרומר (להלן: "פרומר"), היה מועמד בבחירות מטעם סיעתו "נהריה נטו" ועד הבחירות כיהן כחבר מועצת עיריית נהריה מטעם סיעתו. הנאשם מס' 2, דני הירש (להלן: "הירש"), כיהן עד לבחירות כחבר מועצת עיריית נהריה מטעם סיעתו של ראש העיר דאז, ג'קי סבג. ב-04/03 הצהיר על כוונתו להתמודד בבחירות כמועמד עצמאי. הנאשם מס' 3, חיים שרעבי (להלן: "שרעבי"), כיהן עד לבחירות כחבר מועצת עיריית נהריה מטעם סיעתו של פרומר והיה ב"כ הסיעה. פרט לפרומר ולהירש שהתמודדו בבחירות, היו 4 מועמדים נוספים הם חיים מוסא מטעם תנועת הליכוד (להלן: "מוסא"), שהוא ומספר פעילים שלו בסניף הליכוד מכונים "הקבוצה התימנית", ג'קי סבג, אושרי שלוש ואלי אייל. כנטען בכתב האישום, במהלך מערכת הבחירות, ערך פרומר הסכמים נפרדים עם הירש ומוסא, על מנת שיסירו מועמדותם לראשות העיר ויחברו אליו. בהסכמים, הבטיח פרומר למנות פעילים מטעמם או מקורבים להם לתפקידים בעירייה, הבטחה שהינה בבחינת מתן שוחד בחירות. ההסכמים שנעשו עם מוסא נחתמו אף על ידי שרעבי, שאף לו מיוחסת העבירה של מתן שוחד בחירות. בעקבות ההסכמים הסירו הירש ומוסא את מועמדותם ותמכו בפרומר, כאשר קבלתו של הירש את הבטחת העבודה הינה בבחינת קבלת שוחד בחירות. הסכמים אלה לא פורסמו ולא הובאו לידיעת הציבור, בניגוד לקביעות החוק. עוד נטען כי פרומר נתן למוסא שיק המהווה מתן כסף או שווי כסף כשוחד בחירות. פירוט העובדות הנטענות בכתב האישום יובא בהרחבה בהמשך הכרעת הדין. בבחירות זכה פרומר ברוב קולות ונבחר לראש העיר. הנאשמים כפרו באישומים המיוחסים להם ובתיק נשמעו הראיות. פירוט מהות כפירתם וטענות הגנתם יובאו להלן, בהתייחס לכל אישום בנפרד. בפתח הכרעת הדין הריני להודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם מס' 1, פרומר, מהעבירה של שחיתות ואיום לפי סעיף 88 (4) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות) תשכ"ה - 1965, בכל המתייחס להסכם שהוגש לביהמ"ש וסומן ת/6, מהעבירה של אי פרסום הסכמים לפי סעיף 45א'(א) + 93(5) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות) תשכ"ה - 1965, בכל המתייחס לת/6 ומהעבירה של שחיתות ואיום לפי סעיף 88 (1) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות) תשכ"ה - 1965בכל המתייחס לשיק המשוך ע"י פרומר. החלטתי לזכות את הנאשם מס' 2, הירש, מהעבירה של שחיתות ואיום לפי סעיף 88 (2) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות) תשכ"ה - 1965, בכל המתייחס להסכם שהוגש לביהמ"ש וסומן ת/6 ומהעבירה של אי פרסום הסכמים לפי סעיף 45א'(א) + 93(5) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות) תשכ"ה - 1965, בכל המתייחס לת/6. החלטתי לזכות את הנאשם מס' 3, שרעבי, מכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בתיק התקיימו דיונים רבים והובאו ראיות מרובות בפני בית המשפט. מתוך כלל הראיות שנשמעו, מצאו ביטויין בהכרעת הדין רק הראיות שיש בהן כדי לסייע לבירור המחלוקות העובדתיות והמשפטיות שבין הצדדים וכאשר לא מצאתי טעם להרחבת היריעה שלא לצורך, בהיות חלק של הראיות שהובאו נעדר רלוונטיות לצורך בירור העובדות והכרעה בהן. האישום הראשון שבכתב האישום: אישום זה מתייחס לנאשמים מס' 1 ו-2 בלבד, פרומר והירש. בכתב האישום פורט כי בחודש 07/03 או בסמוך לכך, ניהלו פרומר והירש מו"מ בנוגע לחבירה לרשימה משותפת אחת בבחירות. במסגרת אותו מו"מ, עובר ליום 4.8.03 ערך הירש הסכם מודפס שכותרתו "הסכם אישי" בינו ובין פרומר. (הסכם זה הוגש לבית המשפט במסגרת שמיעת הראיות, סומן ת/5 ויקרא להלן: "ת/5"). ביום 4.8.03 או בסמוך, נפגשו פרומר והירש בביתו של פרומר וערכו תיקונים בכתב יד על גבי ההסכם ת/5. השניים חתמו ליד כל תיקון ואף חתמו על ההסכם. כנקבע בסעיף 4 להסכם ת/5, התחייב הירש להודיע בפומבי, מיד לאחר החתימה על ההסכם, על הסרת מועמדותו לראשות העיר, על הפסקת מסע הבחירות שלו ועל הצטרפותו למירוץ הבחירות של פרומר. כן נקבע כי הודעת הפרישה וההצטרפות תנתן ביום 24.8.03, שהינו יום ההודעה לפקיד משרד הפנים. הירש התחייב עוד להעביר את המנדט שלו במועצה לסיעתו של פרומר, "נהריה נטו". בסעיף 5 להסכם ת/5 התחייב הירש כי יעשה כל מאמץ לסייע לפרומר להבחר למשרה, לרבות השתתפות בכנסים, חוגי בית ועוד. בתמורה, התחייב פרומר בשורת התחייבויות כלפי הירש. בין היתר, בסעיף 6(ב)(5) התחייב פרומר "לקבל כעובדי עירית נהריה כדין, 10 אנשים שיומלצו ע"י מר הירש, מתוכם שלושה למשרות ניהוליות". במעשיו אלה, הבטיח פרומר עבודה לאנשים מטעמו של הירש (להלן: "הבטחת העבודה"), על מנת שיצביע עבורו וישפיע יחד עם פעיליו על בוחרים נוספים להצביע עבורו ועל מנת שהירש יסיר את מועמדותו, ובכך הוא ובוחרים נוספים ימנעו מלהצביע עבורו (עבור הירש). בכך אף הסכים הירש לקבל שוחד, שהוא הבטחת העבודה, עבור אחרים, כדי שיצביע עבור פרומר וישפיע יחד עם פעיליו על בוחרים נוספים להצביע עבורו וכן יסיר מועמדותו שלו, כך שהוא ובוחרים נוספים ימנעו מלהצביע עבורו. בעקבות החתימה על ההסכם ת/5, הודיע הירש בפומבי על הפסקת מסע הבחירות שלו וכי הוא מסיר את מועמדותו והורה לאנשיו, משה אלירן ורפי עזרא, להצטרף למטה הבחירות של פרומר. אנשיו של הירש הצטרפו למטה הבחירות של פרומר ופעלו לבחירתו של פרומר באמצעות ארגון כנסים, חוגי בית ופעילויות אחרות. ביום 24.8.03, בישיבת מועצת העירייה, הודיע הירש כי הוא מוסר את המנדט שלו במועצה לסיעת "נהריה נטו" בראשותו של פרומר, כפי שהתחייב בסעיף 4 להסכם ת/5 וחבר בכל לסיעתו של פרומר. במועד מאוחר יותר, במהלך חודש 09/03, הדפיס הירש נוסח מתוקן של ההסכם ת/5 ובו הכניס מספר שינויים ע"פ הסכמות שגובשו בינו לבין פרומר. (ההסכם הוגש לבית המשפט, סומן ת/6 ויקרא להלן: "ת/6"). בין היתר, תוקן סעיף 6(ב)(5), שהינו סעיף הבטחת העבודה, לנוסח הבא: "לבדוק אפשרות לקבל כעובדי עיריית נהריה כדין, 10 אנשים שיומלצו ע"י מר הירש". במועד מדויק שאינו ידוע לתביעה, נפגשו פרומר והירש וערכו תיקונים בכתב יד על גבי ההסכם ת/6, חתמו ליד כל תיקון ואף חתמו על ההסכם ת/6. הנאשמים לא רשמו את תאריך החתימה על ההסכם ת/6. במעשיו אלה הבטיח פרומר עבודה לאנשים מטעמו של הירש, על מנת שיצביע עבורו וישפיע יחד עם פעיליו על בוחרים נוספים להצביע עבורו ועל מנת שהירש יסיר מועמדותו ובכך הוא ובוחרים נוספים ימנעו מלהצביע עבורו (עבור הירש). בכך אף הסכים הירש לקבל שוחד, שהוא הבטחת העבודה, עבור אחרים, כדי שיצביע עבור פרומר וישפיע יחד עם פעיליו על בוחרים נוספים להצביע עבורו והסכים להסרת מועמדותו ובכך הוא ובוחרים נוספים ימנעו מלהצביע עבורו. ההסכמים ת/5 ו- ת/6 הם הסכמים בכתב בין חברי מועצה מסיעות שונות או בין חבר מועצה ובין סיעה בקשר לבחירות מקומיות. כן נטען כי פרומר והירש לא מסרו את נוסח ההסכמים למזכיר הרשות המקומית תוך שלושה ימים מיום החתימה ולא יאוחר מ- 48 שעות לפני מועד הבחירות. כל זאת, כאמור, כנטען בפריט האישום הראשון שבכתב האישום. העבירות אשר יוחסו לנאשם מס' 1, פרומר, הינן שחיתות ואיום ואי פרסום הסכמים, לפי סעיפים 88(4) + 45א(א)+ 93(5) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות) תשכ"ה- 1965. לנאשם מס' 2, הירש, יוחסו העבירות של שחיתות ואיום ואי פרסום הסכמים, לפי סעיפים 88 (2) + 45א(א)+ 93(5) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות) תשכ"ה - 1965. שני הנאשמים כפרו באישומים המיוחסים להם בפריט אישום זה. בתשובתו של פרומר לכתב האישום טען כי המסמכים ת/5 ות/6 אינם בבחינת הסכמים ויש לראותם כמסמכי הצהרת כוונות בלבד. במהלך שמיעת הראיות וסיכומי ב"כ הנאשם מס' 1 אף עלתה הטענה כי יש לראות את המסמכים ת/5 ו-ת/6 כטיוטות בלבד. לחילופין, טען כי מנוסח ההסכמים לא עולה כי ניתנה הבטחה שאינה חוקית, כאשר בסופו של דבר ההסכמים עם הירש שולבו לכדי הסכם שלישי שנערך עם סיעתו של אושרי שלוש שלגביו אין טענה כי הינו נגוע באי חוקיות. בתשובתו של הירש לכתב האישום, העלה טענה של הסתמכות על יעוץ משפטי צמוד לאורך כל ניהול המו"מ עם פרומר, כאשר עורך הדין אף ניסח עבורו את ההסכמים. לטענתו, הוא פעל בתום לב, מבלי שידע כי ההסכמים נגועים באי חוקיות וללא כל כוונה פלילית. בסעיף 88(4) לחוק הרשויות המקומיות שכותרתו "שחיתות ואיום", המתייחס לפרומר בפריט אישום זה, נקבע כי: "המבטיח לבוחר עבודה, אם יצביע או יימנע מהצביע בעד רשימת מועמדים מסויימת ... דינו - מאסר 5 שנים או קנס 20,000 לירות"; בסעיף 88 (2) לחוק הרשויות המקומיות, המתייחס להירש בפריט אישום זה, נקבע כי: "המקבל או המסכים לקבל שוחד, לעצמו או לאדם אחר, כדי שיצביע או יימנע מהצביע בכלל או בעד רשימת מועמדים מסויימת ... דינו - מאסר 5 שנים או קנס 20,000 לירות"; בסעיף 89 לחוק הרשויות המקומיות נמנו "דרכי השוחד" ונקבע כי: " אין נפקא מינה בשוחד - (1) אם היה כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת, למעט הובלת הבוחר בכלי רכב אל מקום הקלפי וממנו לצורך הצבעתו; (2) אם היה בעד פעולה של הלוקח עצמו או בעד השפעתו על פעולת אדם אחר; (3) אם ניתן מידי הנותן או באמצעות אדם אחר, אם ניתן לידי הלוקח או בשביל הלוקח לידי אדם אחר, אם ניתן מתחילה או בדיעבד, ואם הנהנה מן השוחד היה הלוקח או אדם אחר" . הנני קובעת כי הוכח שהנאשמים מס' 1 ו-2 הגיעו לכלל הסכמות, כפי שהשתכללו ופורטו במסמך ת/5. הנני קובעת כי הוכח שהמסמך ת/5 הינו הסכם מחייב, כי תוכנו, סעיף 6(ב)(5) עומד בניגוד לקביעות החוק, כמפורט לעיל, וכי יש בו משום מעשי שחיתות ושוחד של שני הנאשמים. הנני דוחה את הטענה כאילו היה המסמך ת/5 טיוטה בלבד וכאילו לא סוכמו בין הנאשמים מס' 1 ו-2 התנאים שמצאו ביטוים במסמך זה. הנני דוחה את הטענה כאילו עומדת לנאשמים ההגנה של טעות במצב משפטי, כנקבע בסעיף 34 י"ט לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, וזאת על בסיס הסתמכות על יעוץ משפטי. באשר למסמך ת/6, הנני קובעת כי מתקיים ספק אם ניתן לראות בתוכנו, סעיף 6(ב)(5) משום הבטחת שוחד או קבלת שוחד ומעשה שחיתות, בהתאם למשמעותם על פי קביעות סעיפים 88 ו-89 לחוק הרשויות המקומיות וכי אין להרשיע הנאשמים בביצועה של עבירה בכל המתייחס לת/6. כל זאת כפי שיפורט להלן. מן הנתונים שבאו בפני בית המשפט עולה, כי חודשים מספר לפני חתימתו של ההסכם ת/5, ביום 4.8.03, כבר התנהל בין פרומר להירש משא ומתן, באשר לחבירה ושיתוף פעולה ביניהם בבחירות. שני הנאשמים העידו כי במסגרת המו"מ התקיימו ביניהם פגישות, במסעדות, בנוכחותם של משה אלירן מטעמו של הירש ואבי בורג מטעמו של פרומר וגם בבית המרקחת שבבעלותו של הירש. שני האחרונים אישרו אף הם בעדותם את הפגישות. לטענתו של פרומר, במסגרת המו"מ וקודם לחתימתו של ההסכם ת/5, הציג לו הירש שתי טיוטות של מסמכים שעל פיהן הירש יופיע כמספר 1 ברשימה המשותפת של השניים ואילו פרומר יופיע כמספר 2. כן הכילו הטיוטות סעיפים בהם פורטו שמות של אנשים מול תפקידים בעיריה, אותם ביקש הירש להכניס לתפקיד. פרומר העיד כי סירב לחתום על מסמכים אלה, כאשר אינו מסכים לשתי הדרישות. מעדותו של פרומר בביהמ"ש, לרבות דבריו בהודעותיו במשטרה, עולה תפיסתו הפוליטית של פרומר, כי אינו נכון להבטיח כל הבטחה לענין מינויים של אנשים מסויימים, מוגדרים, לתפקידים או לעבודה בעירית נהריה, אם יבחר לראשות העיריה. פרומר העיד, כי ראה במצב הנוכחי בעירית נהריה, עובר לבחירות, משום תופעה שלא היה נכון להשלים עמה ושבה מכהנים בעיריה אנשים שכישוריהם אינם מתאימים לתפקידיהם ואשר מונו לתפקידים אלה בשל קירבתם הפוליטית או האחרת לראש העיריה דאז. במצעו בבחירות לראשות העיריה עמד על כך שהינו מבקש לשנות מצב קיים זה ולהחליף עובדי עיריה שאינם מתאימים לתפקידם וכי כל המינויים שיעשו במהלך תקופת כהונתו, יעשו על בסיס התאמת המועמד וכישוריו לתפקיד ועפ"י קביעות התקשי"ר. הירש שלל את הטענה כי, קודם לת/5 נערכו טיוטות של הסכמים, כדברי פרומר, וטען בעדותו כי ההסכם ת/5 היה הראשון וכי לא קדמו לו כל טיוטות שהועברו בין הצדדים, עליהן סירב פרומר לחתום. הירש גרס לאורך כל עדותו כי כלל לא היו לו פעילים ולכן לא ניסה להכניס להסכמים סעיף שיעגן משרות בעיריה לפעילים מטעמו, כך שטענתו של פרומר על יוזמתו של הירש להכנסת סעיף שכזה לא תתכן ופרומר משקר או מתבלבל בעניין זה. עם זאת, העיד הירש כי אכן חפץ בתחילה להופיע בראש הרשימה המשותפת והציע לפרומר להצטרף אליו אך בהמשך הדרך, לאחר סקר שנערך באשר לסיכוי השניים בבחירות, הסכים לחבור לפרומר כאשר פרומר יופיע בראש הרשימה ואילו הוא יופיע לאחריו, כסגנו. הנני מעדיפה את דברי עדותו של פרומר לענין זה על פני עדותו של הירש, כאשר מהמשך דרכם המשותפת של השניים עולה, כי נהגו לתעד אותה במסמכים ואין זה נראה הגיוני כי דרישות כה מהותיות של הירש מפרומר לא יעוגנו בתיעוד בכתב. קביעה זו אף משתלבת עם הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש לענין הסכם הסודיות שנערך בין הנאשמים וסומן ת/34, הימנו עולה כי בין הנאשמים התנהלו מגעים קודמים לת/5, שעוגנו בכתב, כדוגמת ת/34, וכאשר מהגיונו של המסמך עולה כי נעשה לדרישתו של הירש או להבטחת מעמדו באותו שלב של המו"מ שבין הצדדים. הסכם זה, ת/34, נושא את התאריך 04/08/03, שהינו מועד החתימה על ת/5, כפי שיפורט להלן. עו"ד יער בר, שניסח את ההסכם ת/34, העיד כי זה נעשה במהלך המו"מ שבין הנאשמים, כחודש לפני חתימת ת/5 וכי הירש הודיע לו כי ת/34 נחתם ע"י הצדדים וזאת עוד לפני שהכין עבורו את המסמך ת/5. אומנם הנאשמים העידו כי המסמך ת/34 נחתם על ידם בביתו של פרומר ביום החתימה על ת/5. עם זאת, בשים לב למהותו של הסכם הסודיות ת/34, אכן לא יתכן כי נעשה ונחתם ביום 04/08/03 בד בבד עם ההסכם ת/5, כשאחת ממטרותיו העיקריות היתה מתן פומבי לחבירת הירש אל פרומר. ניתן לשער כי הוספת התאריך על גבי ת/34 נעשתה במהלך החתימה על ת/5 וכי התאריך ננקב בהיסח הדעת, כאשר הנאשמים הבחינו כי המסמך ת/34 אינו נושא תאריך. מכל מקום, בין אם טרם מועד החתימה על ת/5 הגיעו פרומר והירש לסיכומים כלשהם בכתב ובין אם לאו, הרי שאין חולק כי התקיים בין הצדדים מו"מ לקראת החבירה המשותפת לבחירות, כאשר במהלך המו"מ גובשו הסכמות מסוימות שהבשילו בסופו של יום לנוסח שבת/5. על מנת להעמיד דברים על דיוקם, ככלל, אף הסכמות בעל פה, אליהן הגיעו צדדים ושלא עוגנו במסמך בכתב, ככל שהוכחו, די בהן כדי לחייב את הצדדים. על נסיבות החתימה על ת/5 העידו בבית המשפט שני הנאשמים. פרומר העיד כי הירש התקשר אליו בערב יום 4.8.03 ואמר כי הינו מעוניין להפגש עימו בקשר למסמך נוסף בנוגע לחבירה ביניהם. השניים נפגשו בביתו של פרומר והירש הציג בפניו את המסמך ת/ 5, שהיה ידוע לפרומר כי נערך על ידי עורך דין מטעמו של הירש. שני הנאשמים העידו כי במעמד הפגישה ערכו ביניהם שינויים בכתב יד על המסמך המודפס. כך, בין היתר, בסעיף 4 נמחק שמו של אלירן משה; בסעיף 15, שהינו סעיף הפיצוי בגין הפרת ההסכם, נראית מחיקה של הכיתוב 700,000 ₪ בדפוס ורשום בכתב יד 1,000,000 ₪ כפיצוי מוסכם במקרה של הפרת ההסכם וסעיף 7 נמחק כליל. פרומר והירש חתמו על המסמך ת/5 וליד התיקונים שערכו בו, באותו מעמד. הירש העיד כי ראה כל העת את המסמך ת/5 כהסכם מחייב בין השניים ואילו פרומר העיד כי ראה בו משום טיוטה בלבד וזאת מחמת שצפה אפשרות כי ידרשו שינויים במסמך ת/5. הנני דוחה את הטענה כי יש לראות במסמך ת/5 משום טיוטה בלבד. תוכנו של המסמך ת/5 כולל את כל ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, את התנאים המהותיים, את הטעמים לעריכת המסמך ומטרותיו ואת התמורה שקיבל כל אחד מן הצדדים להסכם והינו עונה על כל ההגדרות שנקבעו בחוק ובפסיקה לענין היות המסמך "חוזה". תוכנו וקביעותיו הינם חד משמעיים, בלתי מותנים ומאושרים על ידי הצדדים בחתימתם ואין בהם דבר היכול לעורר צילו של ספק בדבר היות המסמך ת/5 הסכם מחייב. אף התיקונים בכתב יד על גבי המסמך ת/5 וחתימת הצדדים לידם, מצביעים על גמירות דעתם ושוללים את הטענה כי ענייננו בטיוטה בלבד ובתנאים שלא גובשו לכלל הסכם. פרומר העיד בביהמ"ש כי אמר להירש במעמד החתימה על המסמך ת/5, כי הינו זמני. גם אם כך היו הדברים והנאשמים, או מי מהם, סברו כי התנאים המפורטים במסמך ת/5, בעת שנחתם על ידם, ישונו או אף יבוטלו כליל - אין בכך כדי לאיין את אופיו כהסכם מחייב וזאת ממועד חתימתו ועד לשינויו. כל זאת, כאשר מדברי עדותם של שני הנאשמים ניתן לראות, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי השניים גמרו בדעתם לקיים את ההסכם כלשונו, וזאת במעמד החתימה על ההסכם ואף בתקופה שלאחר החתימה. בהקשר זה ניתן לצטט את שמעיד פרומר, בחקירתו הנגדית, בהתייחסו לת/5, כדלקמן: "אני התייחסתי למסמך הזה כהסכמה ביני לבין דני הירש שהיא הסכמה ללכת ביחד וכשהולכים ביחד אז הולכים כתף אל כתף ועושים את הדברים ביחד וההתחייבויות הן התחייבויות משותפות והחובות הם חובות משותפות... ". (עמ' 795 שורות 15-17 לפרוטוקול). כך אף באשר לדבריו בהודעתו במשטרה מתאריך 17.3.05 בה אמר שלא ראה במסמך ת/5 כל פגם מבחינה חוקית וכי ראה את המסמך כמחייב והתכוון לקיימו. (עמ' 800 שורות 18-21 לפרוטוקול). זאת ועוד; מן הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש עולה, כי בתאריך שלאחר 18/09/03, מועד בו נכתב מכתב התראה המופנה מהירש לפרומר, חתמו הצדדים על המסמך ת/6 ובו הוכנסו שינויים שעיקרם מצוי בסעיף 6 (ב) (5) בכל המתייחס להבטחת העבודה. יתר על כן; במועד סמוך ליום 22.9.03, מועד בו נערך הסכם בין רשימת "נהריה נטו" המיוצגת ע"י פרומר ובין רשימת "נהריה המתחדשת" המיוצגת ע"י אושרי שלוש, כפי שהוגש וסומן ת/10, ערך פרומר מסמך שהוגש וסומן ת/7 ונושאו "ביטול טיוטת ההסכמים", שבו הינו מודיע, בין היתר, על ביטול המסמך ת/5, מסמך שהינו מכנה אותו בשם "טיוטה" . לקביעתי, יש במסמך ת/7 כדי להצביע בבירור על כך, שפרומר לא ראה את המסמך ת/5 כטיוטא בלבד אלא כהסכם מחייב שאם לא כן - מה טעם יש בביטולה של טיוטה גם המינוח שנתן פרומר למסמך ת/5, בקוראו לו "טיוטה" בת/7, אינו הופך אותו לכזה וזאת רק מחמת שפרומר ניסה לעשות לאיון מחוייבותו על פיו בכנותו אותו במילה "טיוטה". יש לזכור בהקשר זה, כי בכותרת המסמך ת/5 עצמו בחרו הצדדים, לרבות פרומר, לכנותו בשם "הסכם אישי". פרומר אף הבחין בעדותו בין ההסכמות עם הירש ובין ההסכמות אליהן הגיע יחד עם מפלגת הליכוד ואשר עוגנו בכתב, לגביהם לא ערך מסמך ביטול בכתב וזאת לטענתו, הואיל והייתה חסרה חתימתו של ב"כ הליכוד ולכן המסמך לא "נסגר". (עמ' 694 ש' 2-3). יש בדבריו כדי ללמד כי הוא עצמו ראה במסמכים שנחתמו עם הירש מסמכים "סגורים", כלשונו, הואיל וכבר נחתמו, וזאת כאמור לעומת הסכמים אחרים שנערכו עימו. מן המקובץ לעיל עולה בבירור כי הצדדים, לרבות פרומר, ראו את המסמך ת/5 כהסכם מחייב ולא כטיוטה בלבד, כאשר מצאו לנכון לבטלו במסמך בכתב. כך אף באשר לת/8, מכתב ההתראה ששלח הירש לפרומר ובו התריע על כוונת פרומר להפר את ההסכם ת/5 שיש בו כדי ללמד על כוונת הצדדים בכל המתייחס למידת תוקפו של ההסכם ת/5 והיותו מחייב. אף התנהגותם של הצדדים, ביישום ההסכמות אליהן הגיעו, וזאת בעקבות החתימה על ההסכם, מלמדת על גמירות דעתם. אין חולק כי הירש אכן פעל על פי המתחייב ממנו בהסכם ת/5 וביום 24.8.03 הודיע על הסרת מועמדותו ופרישתו ממירוץ הבחירות והעברת המנדט שלו לסיעתו של פרומר, תוך הצטרפות למירוץ הבחירות של פרומר. אף מעדויות משה אלירן, רפי עזרא, שמוליק מדינה ואורית אוחיון, פעילים של פרומר ושל הירש, עולה כי פעילי הירש חברו לאלה של פרומר והחלו לעבוד עבור פרומר, במטהו. אין כל טענה של פרומר כי מנע מאנשי הצד השני להסכם ת/5 מלפעול למענו בבחירות, עפ"י הבטחתו בהסכם, או כי הודיעם שלא גמר בדעתו להתחייב וכי מטעם זה פעילותם למענו הקדימה את זמנה. בפני בית המשפט באו נתונים רבים על הלך הרוח וכוונות הנאשמים בטרם נחתם ההסכם ת/5, כאשר מהם מבקשים הנאשמים להסיק כי המסמך ת/5 לא השתכלל לכלל הסכם מחייב. לא מצאתי מקום לפרט את ריבוי הגרסאות והטענות לענין זה כאשר קבעתי, כאמור לעיל, כי המסמך ת/5 עונה על כל הקריטריונים המאפשרים קביעה כי הינו בבחינת חוזה מחייב שהצדדים אכן פעלו על פיו לאחר שנחתם על ידם. לקביעתי, כוונות הצדדים טרם חתימת הסכם אינן רלוונטיות עוד לאחר חתימתו וזאת כאשר אין מתעוררת בעיה בפירוש סעיפי החוזה או מחלוקת לענין תוכנם, כבענייננו. כאשר קיים הסכם ברור בין הצדדים, יש לפרשו על פי לשונו ואין צורך להמשיך ולבחון נסיבות אחרות, כגון כוונות הצדדים, טרם החתימה על המסמך ולאחריה. הלכה זו נקבעה בשורה ארוכה של פסקי דין ולאחרונה בע"א 5856/06, אמנון לוי נ' נורקייט בע"מ, עת נאמר על ידי כב' השופט דנציגר כי: "... מן הראוי כי במקום בו לשון ההסכם היא ברורה וחד משמעית, כגון המקרה שבפני, יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם." מכל מקום, מן הראיות שבאו בפני ביהמ"ש, לרבות אופן התנהלותם של הנאשמים במהלך מסע הבחירות ואף לאחריהן, מתחייבת הקביעה כי שני הנאשמים ראו את המסמך ת/5 כהסכם מחייב וכי אכן היה כזה. בסעיף 6(ב)(5) לת/5 סוכם בין הצדדים כי, בתמורה לפרישת הירש והצטרפותו לפרומר, מתחייב פרומר: "לקבל כעובדי עירית נהריה כדין 10 אנשים שיומלצו על ידי מר הירש, מתוכם שלושה למשרות ניהוליות". הנני קובעת כי התחייבויות אלו עומדות בניגוד לקביעות הסעיפים 88(4) ו-88(2) לחוק הרשויות המקומיות, כפי שפורטו בסעיף 89 לחוק הנ"ל. יש בה, מטעמו של פרומר, משום הבטחה להירש כי תמורת הצבעה שלו עבורו, יקבל לעבודה 10 אנשים, הבטחה שהינה בבחינת שוחד. כן יש בה, מטעמו של הירש, קבלת שוחד, בתמורה לחבירתו לפרומר והצבעה שלו עבורו. מעדותו של פרומר משתמע כי סבר שהבטחת עבודה לאחר, בין אם נקוב שמו של המיועד לקבל את העבודה ובין אם לאו, אינה בבחינת עבירה. ב"כ הנאשם מס' 2, טען בסיכומיו (עמ' 2-5) כי סעיפי ההסכם ת/5 אינם מהווים שוחד בחירות. הנני דוחה טענות אלה של הנאשמים. סעיף 88 (4) לחוק הרשויות המקומיות אינו מגדיר מיהו ה"בוחר" שלו תובטח העבודה ופירוש מצמצם, כזה המוצע ע"י פרומר, כאילו ענייננו ב"בוחר " מסוים, בעל שם, אינו אפשרי. מבחינת האיסור שבחוק והגשמת מטרותיו, כי מערכת בחירות תהא חפה מכל הבטחות לבוחרים, סיכומים ולחצים עליהם להצבעה תמורת קבלת הטבות וטובות הנאה שלא נועדו לשרת את הציבור ולהיטיב עמו, אין כל נפקא מינה אם בצידה של הבטחת העבודה הנגועה באי חוקיות, יוצב שמו של אדם מסוים או שזו תהא כללית, כדוגמת הנאמר בסעיף 6 (ב) (5) להסכם ת/5. אף על פי קביעות הסעיף 89 (3) לחוק הרשויות המקומיות, שמונה את דרכי השוחד ושלשונו ברורה וחד משמעית, תחשב כשוחד גם הצעת עבודה ל"אדם אחר",שאיננו מסוים. בענייננו, לוקח השוחד הוא הירש והבטחת העבודה היא לא להירש עצמו, אלא לאדם אחר שאיננו הלוקח (הירש). בהמרצת הפתיחה (חיפה) 183/04, ג'קי סבג נ' רון פרומר ואח', שעניינה הבקשה לביטול הבחירות, שנידונה בביהמ"ש המחוזי בחיפה, ניתנה בענין זה ע"י כב' הנשיא, השופט מ. לינדנשטראוס החלטה הקובעת מפורשות כי תוכנו של ת/5 מנוגד להוראות החוק. לדבריו: "עצם ההתקשרות בהסכם פוליטי שכולל התחייבות למנות עובדים לגוף ציבורי, הינה פסולה ומטילה על ההתקשרות כתם של פסלות ואי חוקיות...." "הכלל הוא, איפוא, כי במסגרת הסכם פוליטי ניתן להסדיר את חלוקת תפקידי נבחרי הציבור לאחר בחירתם, אך אסור להבטיח כי אדם מסוים ימונה להיות עובד ציבור, בין אם ההבטחה נוקבת בהגדרה כללית של "תפקיד בשכר" או "תפקיד ביצועי" או "תפקיד ניהולי" או בהגדרה קונקרטית כמו: מנהל אגף הרכש או מנהל אגף החינוך או התברואה, כמו בפרשת נספח ג' (הנספח החתום על ידי מר פרומר עם מר מוסה) או הגדרה כללית, כפי שמופיע בנספח ב' (הנספח החתום על ידי מר פרומר עם מר דני הירש): "10 עובדים כעובדי עיריית נהריה, שיומלצו על ידי מר דני הירש מתוכם 3 למשרות ניהוליות". סוף דבר: הסכמים אלו עם מר חיים מוסה ומר דני הירש, נספחים "ב" ו - "ג", החתומים על ידי מר רון פרומר, הם בלתי חוקיים, פסולים ובטלים.... סיכומו של דבר, ההסכמים, אליהם התייחסתי בהרחבה בפסק דין זה, על פיהם הסירו מועמדים בכח או בפועל את מועמדותם לראשות עירית נהריה, תוך הבטחה למינוי עובדי עיריה לאחר הבחירות-נגועים באי חוקיות והיה בהם כדי להשפיע על תוצאות הבחירות לראשות העיר נהריה". אמירות אלה של כב' הנשיא של ביהמ"ש המחוזי באשר לפירושו של סעיף הבטחת העבודה, אושרו במלואן וללא כל הסתייגות בביהמ"ש העליון ברע"א 355/05 שהגיש פרומר על החלטת כב' הנשיא, השופט מ. לינדנשטראוס. בביהמ"ש העליון אושרה הקביעה כי הצדדים אכן התכוונו לייחס להסכמים כח מחייב לכל דבר וכי אינם בבחינת טיוטות או הסכמים ג'נטלמניים בלבד. כן נקבע, כי סעיפי ההבטחות שבהסכמים שכרת פרומר עם הירש ואף עם אחרים, שאליהם מתייחס האישום השני, כפי שיפורט, לא יפורשו בדרך הפרשנות אותה חשב פרומר לנכונה. לדברי כב' הנשיא א. ברק, באשר לסעיפי ההבטחות: "מדובר בסעיפים פסולים משום שמבטיחים הם משרות ציבוריות וטובות הנאה פסולות אחרות תמורת הסרת מועמדות ותמיכה פוליטית ומשום שסעיפים אלה הם סעיפים מרכזיים בהסכמים אותם עשה המערער עם המתמודדים האחרים....התחייבות למינוי עובדים בשירות הציבורי על בסיס השתייכות פוליטית, הינה התחייבות בלתי חוקית ופסולה... סעיפים אלה אינם סעיפים שוליים להסכם. הם לב ליבו של ההסכם. הם תמצית משמעותו". ב"כ הנאשם מס' 2 העלה בסיכומיו טענות נוספות לענין פירוש סעיפים 88 (4) ו - (2) לחוק הרשויות המקומיות והנני דוחה אותן כולן. כאמור, בהסכם ת/5 מצויה התחייבותו של הירש להפסיק את מסע הבחירות מטעמו ולהודיע על הצטרפותו למירוץ הבחירות של פרומר, תוך העברת המנדט שלו לסיעת "נהריה נטו" בראשות פרומר. גם אם אין בסעיף זה הצהרה בדבר הצבעת הירש בעד רשימתו של פרומר, הרי שהדברים ברורים מאליהם ויש בסעיף 4 להסכם ת/5 התחייבות להודיע בפומבי, בבירור ובאורח חד משמעי על חבירתו של הירש לרשימת פרומר ותמיכה בה וכאשר המשמעות ההגיונית, היחידה, הנופקת מסעיף זה הינה הצבעתו של הירש עבור רשימתו של פרומר. על פי קביעות החוק אין אף כל דרישה כי "האדם האחר", שלו תובטח העבודה, יהא זה שיצביע עבור נותן השוחד, כך שאין אף מקום לקבל טענותיו של ב"כ הנאשם מס' 2 לענין זה. הנני דוחה את גרסתו של הירש כי לא היה מעוניין כלל וכלל, בשלב זה של לפני החתימה על ת/5 ואף לאחריה, להכניס אנשים מטעמו לעבודה בעיריה, הואיל ולטענתו לא היו לו כל פעילים, בקובעי כי אינה הגיונית ולא מתיישבת עם יתר הראיות. מחומר הראיות בתיק ומהקשרם של הדברים, ברור הוא, כי גם אם אנשי שלומו או אנשים המקורבים אליו לא היו פעילים של ממש במסע הבחירות שלו, על פי המשמעות המקובלת של המושג, היו להירש מקורבים, כדוגמת משה אלירן, אותם שיתף בפרטי המו"מ עם פרומר ואותם רצה להכניס לתפקידים בעירייה. ולראיה, הרישום בכתב יד המופיע בת/5 "מוסכם שמשה אלירן ישא בתפקיד בכיר בשכר בעירייה" נערך על ידי הירש לאחר החתימה שלו ושל פרומר על ההסכם ומתוך כוונה להפיס את דעתו של משה אלירן. יש ברישום זה, כאמור, כדי ללמד על כוונתו המפורשת של הירש להכניס את האנשים שהוא חפץ ביקרם לתפקידים בעירייה. הדבר אף עולה מהודעתו של הירש במשטרה, כפי שהוגשה וסומנה ת/36. בהודעה זו נשאל אם הסעיף מתייחס למשרות ספציפיות או סתם משרות והירש השיב: "באופן כללי מה שיהיה צורך ואם האנשים שאני אמליץ עליהם יתאימו". (ת/ 36 עמ' 10). זאת ועוד; כפי שנקבע בפסיקה, לרבות הציטוטים דלעיל, הרי שבכל המתייחס להוראות חוק הרשויות המקומיות בדבר הבטחת עבודה, אין כל נפקות לענין האחריות בפלילים לכך שיתקבלו לעבודה דוקא אנשים מטעמו של הירש, בין אם הינם מתאימים לעבודה על פי כישוריהם, אם לאו ודי בכך שתובטח לבוחר (בענייננו - הירש) עבודה לאחרים. אשר על כן, הנני קובעת כי הוכח שהמסמך ת/5 היה הסכם תקף ומחייב וזאת ממועד כריתתו, 04/08/03 ועד לביטולו ע"י ת/6, בתאריך שאינו ידוע במדויק, אך היה זה לאחר 18/09/03, מועד עריכת מכתב ההתראה, כפי שיפורט, וכי יש בקביעותיו של הסעיף 6(ב) (5) משום הצעת שוחד על רקע מסע בחירות וקבלתו. ב"כ הנאשמים הביאו בפני בית המשפט, במהלך שמיעת הראיות ובסיכומיהם, נתונים עובדתיים וטיעונים משפטיים על כך שעומדת לנאשמים הגנת טעות במצב המשפטי, הגנה שנקבעה בסעיף 34 יט לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, בשל הסתמכותם על יעוץ משפטי שקיבלו. הנאשם מס' 2 נתן משקל רב לטענה זו בביסוס הגנתו בעוד שהנאשם מס' 1 הצטרף לטענות הנאשם מס' 2 בענין זה. הנני דוחה את הטענה, באשר לשני הנאשמים, בקובעי כי לא מתקיימים בענייננו יסודות ההגנה וכי זו לא הוכחה. בסעיף 34 יט לחוק העונשין, שכותרתו "טעות במצב משפטי" נקבע כי: "לעניין האחריות הפלילית אין נפקה מינה אם האדם דימה שמעשהו אינו אסור עקב טעות בדבר קיומו של איסור פלילי או בדבר הבנתו את האיסור זולת אם הטעות היתה בלתי נמנעת באורח סביר". הרישא של סעיף 34 יט מבוסס על הכלל לפיו אי ידיעת הדין על ידי הנאשם אינה פוטרת אותו מאחריות פלילית. הסיפא של הסעיף קובע חריג לכלל זה, בנסיבות בהן טעותו של הנאשם באשר לדין הייתה "בלתי נמנעת באורח סביר". בפסיקה הוכר קיומה של טענת ההגנה של טעות במצב משפטי על סמך הסתמכות על יעוץ משפטי במסגרת ההגנה של טעות במצב משפטי לפי סעיף 34 יט ונקבעו הלכות לענין פירוש המונחים הקבועים בסעיף, כאשר נטל הוכחת ההגנה של הסתמכות על יעוץ משפטי מוטלת על הנאשם הטוען אותה. בע"פ 845/02 מדינת ישראל נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית לישראל, תק-על 2007(4) 129(להלן: "פס"ד תנובה") גובשו הקריטריונים להכרה בהגנת טעות במצב משפטי בשל הסתמכות על יעוץ משפטי, שהינם: א. "הטעות" - רכיב סוביקטיבי ובו דרישה לכך שהנאשם אכן טעה טעות בדין הפלילי, טעות כנה ובתום לב. כלומר, נאשם שחשד כי המעשה אינו חוקי ועצם את עיניו אל מול החשד, לא יוכל להינות מההגנה, שכן מתקיים בו היסוד הנפשי ולא ניתן לפטור אותו מאחריות פלילית. ב. "בלתי נמנעת באורח סביר" - רכיב אוביקטיבי - טעותו של הנאשם צריכה להיות כזו שרק אם לא היה בידיו למנוע את הטעות למרות שפעל באורח סביר, הוא יהנה מההגנה. ככלי עזר לבדיקת התנאי של הטעות הבלתי נמנעת, נקבעו בפסק הדין ארבעה קריטריונים נוספים: על היעוץ המשפטי להתבסס על מלוא התשתית העובדתית הרלוונטית למקרה מסוים. היינו, על הנאשם, מבקש חוות דעת משפטית, לחשוף בפני הגורם המייעץ את כל העובדות הרלוונטיות למקרה שלגביו מתבקשת חוות הדעת. יש לפנות לעורך דין שהינו בעל מומחיות בתחום לגביו מתבקש היעוץ. העצה המשפטית צריכה להיות רצינית על פניה ומן הראוי שתהיה בכתב. חוות דעת משפטית היא בעלת ערך ומשקל רק אם אין אמצעים אחרים מתאימים יותר כגון חוות דעת מוקדמת של רשות מוסמכת לפרש את הדין, קיומו של פסק דין קודם ונהלים או הנחיות המקובלים לאותו ענין. עוד נקבע בפסיקה תנאי נוסף לפיו הסתמכות הנאשם על חוות הדעת צריכה להיות הסתמכות בתום לב. בע"פ 5627/05 טגר בע"מ נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(4) 395, אליו הפנה ב"כ הנאשם מס' 2 בסיכומיו, נקבע כדלקמן: "כיון שטענת הסתמכות על עצת עורך דין הינה מקרה פרטי של טעות במצב המשפטי היא כפופה לשני התנאים שהוזכרו: תום לב וסבירות. תום לב משמעו, כי מהתנהגותו של המתייעץ עם עורך הדין ניתן ללמוד על נסיון כן ואמיתי לדעת מה הן דרישות החוק ולעמוד בהן. מאליו מובן, כי פניה לעורך דין אשר נעשית שלא מתוך כונה כנה לעמוד בכל דרישות החוק אינה פניה בתום לב. כמו כן, על ההסתמכות על עצת עורך הדין לעמוד בתנאי של סבירות. דרישת הסבירות אופפת את ההסתמכות לכל אורך הדרך והיא משתרעת הן על מהלך ההתייעצות והן על ההחלטה להסתמך על העצה ... על בית המשפט לבחון, בנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה, האם ההתייעצות עם עורך הדין כפי שהתנהלה, וההסתמכות עליה, הובילו לכך שהטעות המשפטית היתה "בלתי נמנעת באורח סביר". בהקשר זה, בכל המתייחס לפרומר, גרס בעדותו כי בטרם חתם על המסמך ת/5 היה ברור לו כי נערך על ידי עו"ד יער בר, על פי פניה של הירש אליו, וכי היה בטוח שאין בו פגם או פסול. כן העיד כי מספר ימים לאחר החתימה על ת/5, במהלך שיחה טלפונית שערך עם עו"ד בר-לב, שייצגו בעניינים עסקיים של המלון אותו ניהל פרומר, העלה פרומר בפניו את סוגיית ההסכם ת/5 עם הירש. לדברי פרומר, השיחה התמקדה בסעיף 6(ב)(5) ועו"ד בר לב ייעץ לו לשנות את ההסכם וכי ינסחו את הסעיף באורח אחר, על מנת שיתאים לדרישות החוק. פרומר טען כי בעקבות השיחה פנה להירש וביקשו לתקן את הסעיף כך שיהיה חוקי, ע"פ המלצתו של עו"ד בר-לב והסעיף אכן שונה לנוסח המופיע בת/6 שתוכנו צוטט לעיל, בפריט האישום הראשון שבכתב האישום. עיון בת/6 מעלה כי נערכו אף שינויים נוספים במסמך ת/5, הנוגעים לערבויות ולפיצוי הכספי. ההסכם ת/6 אינו נושא תאריך אך מגרסאות שני הנאשמים עולה כי נחתם על ידם לאחר שנשלח לפרומר מכתב התראה מטעמו של הירש, כפי שהוגש וסומן ת/8. המכתב ת/8 נושא את התאריך 18.9.03 ולאור המסמך ת/10 מיום 22.9.03, הוא הסכם בין סיעתו של פרומר לסיעתו של אושרי שלוש, ניתן ללמוד כי ת/6 נחתם בין התאריכים הנ"ל. יש לציין כי עורך דין בר-לב העיד בבית המשפט כי פרומר כלל לא התייעץ עימו בענין ההסכם ת/5 והוא עצמו לא יעץ לו דבר. אם נכונה עדותו של פרומר בענין פניתו לעו"ד בר-לב וגם אם הכחשתו של עו"ד בר-לב את דבר הפניה הינה אמיתית - אין בכך משום נפקא מינה. כל זאת, כאשר מעדותו של פרומר עולה באורח ברור וחד משמעי כי חשד שתוכנו של ההסכם ת/5, בכל המתייחס לסעיף הבטחת העבודה, אינו חוקי ופגום וסבר כי יש לברר זאת עם עו"ד ואף דאג לשנות את ניסוחו של הסעיף. פרומר לא עשה דבר מטעמו שלו כדי לבדוק את חוקיות קביעות ההסכם ת/5, טרם חתימתו. בנסיבות אלה, לקביעתי, לא עומדת לפרומר טענת ההגנה של טעות במצב משפטי, ככל שנטענה על ידו וזאת לענין האישום הראשון. הנני קובעת כי לא הוכח שפרומר אכן טעה במצב המשפטי בטעות סבירה ובתום לב. כאמור, קביעות הסעיף 88(4) הינן חד משמעיות וברורות. למקרא הסעיף עולה מסקנה חסרת ספק כי במערכת בחירות אסורה הבטחת עבודה לבוחר כתמורה להצבעה בעד רשימת מועמדים או המנעות מהצבעה שכזאת. קביעות סעיף זה הינן לב ליבו של כל תהליך בחירות תקין בחברה דמוקרטית ויקשה להעלות על הדעת כי תתקבל טענה שמאן דהוא סבור שאפשרות של הבטחת עבודה לבוחר תמורת קולו הינה חוקית ואינה נגועה בשוחד. הידיעה על האיסור שבהבטחת עבודה, כנקבע בחוק, חייבת להיות מצויה בתודעתו הפנימית ובהוויתו של כל אזרח. על אחת כמה וכמה כאשר ענייננו באנשי ציבור המעורבים באורח ישיר במהלך מערכת בחירות, כאשר הינם מבקשים להבחר ועורכים הסכמים לצורך כך. גם אם לא הכיר פרומר את סעיף 88(4) לחוק הרשויות המקומיות, כטענתו, היתה מוטלת עליו החובה לבדוק החוק והוראותיו, בטרם יחתום על המסמך ת/5, וזאת, כאמור, מחמת שהיה צריך לדעת, לחוש או לחשוד כי תוכנו אינו חוקי. עיון בסעיף 88(4) היה מציב בפניו, מיד, את האיסור שבהתחייבותו להבטיח עבודה, כמפורט בת/5. זאת ועוד; מעדותו של פרומר עולה, כאמור, כי אכן חשש שתוכנו של ההסכם ת/5 אינו חוקי ודאג לשינויו וכי הצעות שהובאו בפניו במהלך מערכת הבחירות להבטחת עבודה לאנשים ספציפיים תמורת הצבעה עבורו, נדחתה על ידו. משמע, לא הוכח כי היתה לפרומר טעות בדבר קיומו של האיסור הפלילי וזאת על פי לשון החוק. יתר על כן, לא הוכח כי טעותו, אם אכן התקיימה, היתה סבירה ובתום לב ולא היתה נמנעת באורח סביר. כל זאת כאשר לא פעל כלל לקבלת יעוץ משפטי מטעמו שלו, טרם חתימתו על ת/5 וסמך על דבריו של הירש כי המסמך ת/5 נערך על ידי עורך דין. בפסיקה לענין ההסתמכות על יעוץ משפטי נקבע, בנוסף להגדרת תום הלב והסבירות כמצוטט לעיל, כי לא ניתן להנות מן ההגנה של הסתמכות על יעוץ משפטי כאשר זה ניתן על פי פנייתו של אחר וכאשר לא הוברר מה היא מידת מעורבותו של עורך הדין בעובדות ו"מה הוא רוחב היריעה העובדתית לה נחשף. במצב דברים זה אין טעותו של שיפמן (בענייננו - פרומר) נחשבת לטעות במצב משפטי שהיא בלתי נמנעת באורח סביר". (פס"ד תגר, עמ' 51). בכל המתייחס לטענתו של הירש כי עומדת לו ההגנה הקבועה בסעיף 34 יט הנ"ל, הרי כל שנקבע על ידי לגבי קביעות הסעיף 88(4) לחוק הרשויות המקומיות, באשר לפרומר, נכון גם לגבי קביעות הסעיף 88(2) כפי שהוגדר בסעיף 89 לחוק הנ"ל, המיוחס להירש. לקביעתי, לא התקיימו אף לגביו הקריטריונים המאפשרים קיומה של הגנה זו, של הסתמכות על יעוץ משפטי לגביו, והנני דוחה אותה. בפני בית המשפט באו נתונים על מגעים שהתקיימו בין הירש ועו"ד יער-בר, אליו פנה הירש במהלך המו"מ עם פרומר, לצורך עריכת הסכם בין השניים. כן נשמעו עדויות סותרות לענין זה, על ידי הירש ועו"ד יער-בר. באשר לתנאי הראשון שנקבע בפסיקה לענין קיום ההגנה, לא הוכח על ידי הירש כי טעה במצב המשפטי בטעות סבירה ובתום לב. כפי שקבעתי לענין פרומר, קביעות הסעיפים 88(2) ו-89 הינן חד משמעיות וברורות. למקרא הסעיפים עולה מסקנה חסרת ספק כי במערכת בחירות אסורה קבלת שוחד, המוצא ביטויו בקבלת הבטחת עבודה לבוחר עצמו או לאחר, כתמורה להצבעה בעד רשימת מועמדים או הימנעות מהצבעה שכזאת. כפי שפורט באשר למתן השוחד, הרי שהידיעה על האיסור שבקבלת הבטחת עבודה, כנקבע בחוק, חייבת להיות מצויה בתודעתו הפנימית ובהווייתו של כל אזרח. קביעות סעיפים אלה הינן לב ליבו של כל תהליך בחירות תקין בחברה דמוקרטית ויקשה להעלות על הדעת טענה כי מאן דהוא סבור שאפשרות של קבלת הבטחת עבודה לבוחר או לאחר תמורת קולו של הבוחר הינה חוקית ואינה נגועה בשוחד. על אחת כמה וכמה כאשר ענייננו באנשי ציבור המעורבים באורח ישיר במהלך מערכת בחירות, כאשר הינם מבקשים להבחר ועורכים הסכמים לצורך כך. גם אם לא הכיר הירש את הסעיפים הנ"ל, כטענתו, היתה מוטלת עליו החובה לבדוק החוק והוראותיו, בטרם יחתום על המסמך ת/5, וזאת, כאמור, מחמת שהיה צריך לדעת, לחוש או לחשוד כי תוכנו אינו חוקי. עיון בסעיפים 88(2) ו-89 לחוק הנ"ל היה מציב בפניו, מיד, את האיסור שבהתחייבותו להבטיח את קולו תמורת הבטחת עבודה, כמפורט בת/5. זאת ועוד; מגרסתו של הירש עצמו עולה כי לא בירר עם עורך הדין את חוקיות הסעיף המדובר. הירש ידע כי פרומר אינו מסכים להבטחת עבודה לאנשים ספיציפיים, דרישה אשר עלתה בשלבים מוקדמים של המו"מ ביניהם, ועצם את עיניו מול החשד המתקיים גם מבחינה זו, כאשר הינו נמנע מבירור העניין. על כן, לקביעתי, לא מתקיים התנאי לפיו הטעות צריכה להיות כנה ובתום לב. באשר לתנאי השני, כי טעותו של הירש הייתה בלתי נמנעת באורח סביר, הרי שלא הוכחו הקריטריונים שנקבעו בפסיקה לצורך קיומו של תנאי זה. לעניין גילוי מלוא העובדות- הן מעדותו של הירש והן מעדותו של יער-בר עולה כי הירש לא גילה לעו"ד יער-בר על סירובו של פרומר לדרישה להציב אנשים מסוימים לתפקידים מסוימים, כפי שדובר ביניהם במהלך המו"מ. אכן, ספק אם עובדה זו של אי גילוי הינה בבחינת מידע רלוונטי חסר שגילויו היה משפיע על חוות דעתו של עו"ד יער בר ואופן ניסוחו את ההסכם, כאשר להתרשמותי עו"ד יער-בר כלל לא היה בקיא בדיני הבחירות ולא עשה ללימוד החומר המשפטי הרלוונטי לצורך עריכת חוות הדעת. עם זאת, לקביעתי, מאחר והירש היה מודע או צריך היה להיות מודע לבעייתיות שבעניין הבטחת העבודה, היה עליו להפנות את תשומת ליבו של עו"ד יער-בר לכך וזאת במסגרת חובת קיום תום הלב והסבירות. על פי קביעות הפסיקה, החשש המתקיים בליבו של הפונה לקבלת יעוץ משפטי באשר לקיומה של עבירה פלילית, לא יאויין על ידי התייעצות עם עורך דין. מעבר לנדרש, הנני מקבלת את טענת הירש כי סבר שעו"ד יער-בר אכן בקיא בדיני הרשויות המקומיות וזאת לאחר שקיבל אודותיו המלצה מהיועמ"ש של עיריית נהריה ואף עו"ד יער-בר הציג את עצמו כמי שבקיא בנושא, סיפר לו על תיק אחר שייצג בו חבר מועצה בכפר חורפיש והבטיח כי יכין עבורו הסכם שיהיה אכיף, כאשר ניתן לראות בהסכם שכזה בבחינת חוות דעת. כן הנני מקבלת את גרסתו של הירש כי עו"ד יער-בר לא אמר לו דבר בעניין אי חוקיות סעיף 6(ב)(5), הוא סעיף הבטחת העבודה ודוחה את גרסתו של עו"ד יער-בר לענין זה. הירש הכחיש בצורה נחרצת, הן בהודעותיו והן בבית המשפט, כי עו"ד יער-בר הזהיר אותו בשלב כלשהו על אי חוקיות הסעיף. עדותו בעניין זה מתיישבת עם מכלול הנתונים שבאו בפני בית המשפט, לרבות השכל הישר והגיון הגרסה, עם לשון ההסכם ת/5 וקביעות הסעיף 2, לפיו הצדדים להסכם ימנעו מלהעלות טענות לגבי חוקיותו ועם נסיבות עריכת מכתב ההתראה ת/8 במשרדו של עו"ד יער בר, כפי שהעיד עליהן הירש. לטענתו של הירש, בהעדר אזהרה בדבר אי חוקיות ההסכם, הוא סבר למעשה כי ההסכם שהוצא ע"י יער-בר עליו חתם עם פרומר, הינו הסכם תקין וכשיר לכל דבר ועניין אולם, כאמור, אין די בה וזאת לאור קביעותי דלעיל לענין העדר תום הלב של הירש, אשר מרוקנות מתוכן את טענת הסתמכותו על חוות הדעת. מהעדויות שנשמעו בבית המשפט עולה, ללא חולק, כי רק ביום 24.8.03 שהוא יום מסירת הודעת ההצטרפות לפרומר, חולק הספר שהוגש וסומן ת/20 "דיני בחירות לרשויות המקומיות" אשר בו מצויות הנחיות היועהמ"ש באשר לנוהלי בחירות תקינות והוראות ספיציפיות לעניין הבטחת משרה במסגרת הסכם פוליטי. אין ספק כי ספר זה, אשר הוצא ע"י משרד הפנים, שהינו רשות מוסמכת לעניין הבחירות, מהווה אמצעי מתאים לקבלת חוות דעת באשר למצב המשפטי המתקיים לענין שוחד הבחירות, אם כי כאמור, בעת עריכת ההסכם ת/5, לא חולק עוד לנאשמים הספר והנני מקבלת את דברי עדותם כי לא ידעו מה תוכנו בעת החתימה על ההסכם ת/5. חרף האמור, לאור קביעותיי לעיל בדבר חובתם של הנאשמים לברר את המצב המשפטי וסעיפי החוק הרלבנטיים טרם החתימה על ההסכם ת/5 והפנית תשומת ליבם של יועציהם המשפטיים לחשד כי מתקיימת עבירה וזאת טרם חתימתם על ההסכם ת/5, אין משמעות אמיתית להעדר מודעותם של הנאשמים לתוכנו של הספר בעת החתימה על ההסכם ת/5. אשר על כן, הנני קובעת כי הוכח שהמסמך ת/5 הינו בבחינת הסכם בין הנאשמים, הכולל סעיפים הנגועים באי חוקיות - מתן שוחד וקבלת שוחד במהלך מערכת הבחירות, וכי היה תקף מיום חתימתו, 4.8.03, ועד מועד שינויו על ידי ת/6, שנחתם לא מוקדם מיום 18.9.03 וכי לא עומדת לנאשמים הגנת טעות במצב המשפטי בכל הנוגע להסכם ת/5. לבית המשפט הוגש המסמך ת/6, שאינו נושא תאריך אך אין חולק כי נחתם על ידי הצדדים לאחר18.9.03 ולא יאוחר מיום 22.9.03, מועד בו נחתם ת/10. נסיבות כריתתו של המסמך ת/6 פורטו לעיל ואין חולק כי שינוי סעיף הבטחת העבודה נעשה על פי דרישתו של פרומר וללא התנגדותו של הירש. הסעיף הרלוונטי לענייננו במסמך ת/6, הינו סעיף 6(ב)(5) שבו מתחייב פרומר: "לבדוק האפשרות לקבל כעובדי עיריית נהריה כדין, 10 אנשים שיומלצו על ידי מר הירש." סעיף זה בא במקומו של סעיף 6(ב)(5) שבת/5 שבו התחייב פרומר: "לקבל כעובדי עיריית נהריה כדין, 10 אנשים שיומלצו על ידי מר הירש, מתוכם 3 למשרות ניהוליות". לטענת התביעה, אף התחייבות זו שבת/6 של פרומר להירש וקבלתה על ידי הירש, מהווים עבירה על קביעות סעיף 88 (4) ו-(2) לחוק הרשויות המקומיות. לקביעתי, אין נוסחו של הסעיף שבת/6 מהווה, באופן ברור וחד משמעי, הבטחת עבודה. כל שהתחייב פרומר על פי סעיף זה, הוא לבדוק אפשרות של קבלת עובדים כאשר אין בצידו של משפט זה כל הבטחה למתן עבודה. האופציה שבסעיף זה, תוך שימוש במילים "לבדוק אפשרות" משמיטה את הקרקע מדרישת החוק כי תהא "הבטחת עבודה" לבוחר או לאחר. אף נראה הוא כי הסעיף לא יוכל לשמש עילה לאכיפה או לפיצויים. אכן יש בסעיף זה משום מתן טובת הנאה מסוימת להירש, אך אין בו משום הבטחת עבודה. הפרשנות שמבקשת התביעה לתת למונח "הבטחת עבודה" שבסעיפים 88 (4) ו-(2) לחוק הרשויות המקומיות הינה מרחיבה ביותר ועומדת בניגוד ללשונו של החוק. גם אם הייתי סבורה, כי לשון הסעיף משתמעת לשתי פנים, כמוצע ע"י המאשימה, הרי שעל פי קביעות החוק והפסיקה, כאשר ניתן לפרש הדין בפירושים אחדים, יוכרע הענין לפי הפירוש המקל ביותר עם מי שאמור לשאת באחריות פלילית לפי אותו דין (סעיף 34 כא לחוק העונשין). לאור קביעותי דלעיל, כי אין בסעיף 6(ב)(5) לת/6 משום הבטחת עבודה, התייתר הצורך לדון בכל יתר הראיות והטיעונים שבאו בפני בית המשפט לענין נפקותו של סעיף 6(ב)(5) להסכם ת/6. מעבר לנדרש, הנני לציין כי אף התביעה, בסיכומיה, לא פירטה מדוע, לטעמה, "גם הניסוח החדש "המעודן" אינו עומד בדרישות החוק ויש בו הבטחת עבודה לבוחר". (עמ' 10 לסיכומים) ומדוע זה, בחתימתם של הנאשמים על ההסכם ת/6, "שבו וביצעו ... את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום". (עמ' 12 לסיכומים). אי לכך הנני קובעת כי לא הוכח ביצוען של עבירות של מתן השוחד וקבלתו, בכל המתייחס להסכם ת/6 וזאת באשר לשני הנאשמים. לעניין האישום של אי פרסום ההסכמים ת/5 ו-ת/6, המיוחס בפריט אישום זה לשני הנאשמים: בסעיף 45 א' לחוק הרשויות המקומיות שכותרתו "פרסום הסכמים" נקבע כי: "(א) נעשה הסכם בכתב בין סיעות, בין חברי מועצה מסיעות שונות או בין חבר מועצה לבין סיעה, בקשר לאחד מאלה: (1) בחירת ראש רשות מקומית; (2) הרכבה הסיעתי של מועצת רשות מקומית; (3) צירוף חברי מועצה אחרי כינון המועצה; (4) מינוי סגן ראש המועצה, ימסרו הצדדים את נוסחו המלא למזכיר הרשות המקומית, תוך שלושה ימים מיום החתימה ולא יאוחר מ-48 שעות לפני יום הבחירות, הצגת המועצה או הצבעת הדחה של חבר מועצה או של ראש רשות, לפי הענין, והמזכיר ימסור את הנוסח האמור לחברי המועצה תוך 24 שעות מהמועד שבו נמסר לו ההסכם". בסעיף 93 לחוק הרשויות המקומיות שכותרתו "עבירות אחרות" נקבע בסעיף 5 כי: "המפר הוראה מהוראות חוק זה שלא נזכרה בפרק זה, דינו - מאסר ששה חדשים או קנס 1,000 לירות". אין ספק כי ההסכמים ת/5 ו-ת/6 הם הסכמים בין חברי מועצה מסיעות שונות בקשר לבחירת ראש הרשות המקומית, כנקבע בסעיף 45(א)(1) לעיל וכי קיימת לגביהם חובת פרסום, כפי שנקבע לעיל. הנאשמים לא חלקו כי לא מסרו העתק מן ההסכמים למזכיר הרשות המקומית ואלה לא הובאו לידיעת המועצה. הירש העלה טענת הגנה המתבססת על תפיסתו של פרומר כי המסמכים ת/5 ות/6 אינם הסכמים, אלא טיוטות שנוסחן שונה ובוטל ולכן לא הייתה חובה למוסרם למזכיר של עיריית נהריה. בקביעותיי לעיל, נדחתה טענת הנאשמים בדבר מיהותו של המסמך ת/5 ותוקפו ולכן נשמטת הקרקע תחת טענת הגנה זו. באשר למסמך ת/6, הרי, כאמור, מן הראיות עולה כי נחתם במועד כלשהו בין יום 18.9.03 ובין יום 22.9.03, מועד בו נחתם ההסכם ת/ 10 ות/6 בוטל ע"י הסכם ביטול הטיוטות ת/7. יוצא איפוא, כי תוקפו של ההסכם ת/6 נמשך לכל היותר למשך 3 עד 4 ימים בלבד. המאשימה גרסה, בסיכומיה, כי בכל מקרה היה על הנאשמים למסור את ההסכם לידי מזכיר עירית נהריה, לשם פרסומו, וזאת גם אם בוטל וכבר לא היה בתוקף ביום הבחירות. הנני דוחה את הטענה, כאילו היה על הנאשמים לעשות לפרסום ההסכם ת/6, גם אם במהלך שלושת הימים שלאחר חתימתו - בוטל על ידם. כאשר צדדים להסכם לא פעלו על פיו ואף לא עשו דבר למימושו וביטלוהו תוך פרק זמן כה קצר של עד 3 ימים ממועד חתימתו, לא נותרה עוד בעינה אף אחת ממטרות הפרסום של הסכם שכזה. בפסיקה נקבע כי המטרה התחיקתית של סעיף 45 א' לחוק הרשויות המקומיות היא לאפשר לציבור לפקח על נבחריו ועל הנסיבות של כריתת הסכמים פוליטיים ביניהם וניסוחם בהתאם לאמות המידה הנדרשות ממי שמבקשים להיבחר למשרות ציבוריות (ראה: בג"צ 1601/90 משולם שליט נ' ח"כ שמעון פרס ואח', פד"י מד' (3), 353). טענה נוספת שהעלו שני הנאשמים באשר לעבירת אי פרסום ההסכמים הינה אי ידיעתם את החובה שבחוק למסירת ההסכמים למזכיר עיריית נהריה. הירש טען כי הסתמך על עצתו המשפטית של עו"ד יער-בר אשר לא יידע אותו בדבר החובה לפרסום ההסכמים ע"י מסירתם למזכיר עיריית נהריה, אלא קבע בהסכם עצמו את צורת הפרסום באופן שאינו תואם את דרישות החוק. כך, בסעיף 10 להסכמים ת/5 ו- ת/6 נקבע שהצדדים מתחייבים כי לפני הבחירות יינתן פרסום עקרוני בציבור על דבר קיומו של ההסכם ובמיוחד באשר להוראות בדבר מיקומו של הירש כסגן ראש העיר בשכר. בסעיף 4 להסכמים נקבע כי הירש יודיע קבל עם ועדה על הסרת מועמדותו למשרה. הירש טען כי אכן פעל לפרסום ההסכם ת/5 על סמך יעוצו המשפטי המוטעה של עו"ד יער-בר, כאשר הנאשמים הודיעו על החבירה ביניהם בעיתונות ובחוגי בית, בהתאם לקביעות סעיפי הפרסום בהסכם ת/5. הכתבה המצורפת לתצהירו של פרומר בקלסר שסומן ת/33, שפורסמה בעיתונות המקומית ביום 15.8.03, אכן מלמדת כי השניים פרסמו את עובדת החבירה ביניהם וכי נרשם בכתבה כי נחתם ביניהם הסכם. הנני מקבלת את גרסתו של הירש כי עו"ד יער-בר לא ידעו בדבר החובה לפרסום ההסכמים ע"י מסירתם למזכיר עיריית נהריה, כמתחייב בחוק. עו"ד יער-בר שהעיד בבית המשפט לא הפגין בקיאות באשר לקביעות החוק בדבר אופן פרסום הסכמים פוליטיים וגרסתו של הירש לענין זה לא נסתרה מפורשות. בסיכומיו, פרומר הצטרף אף הוא לטיעוניו של הירש בדבר הסתמכותו של זה על עו"ד יער-בר. למרות כן, הנני דוחה את הטענה כאילו טעותם של הנאשמים בדבר חובת פרסום ההסכמים, מאיינת את אחריותם הפלילית באישום זה. לקביעתי, אופן פרסום ההסכמים ע"י הירש ופרומר, בין אם בעיתונות או בחוגי בית, מלמד על מגמתיות וחוסר תום ליבם בפרסום שכן אין חולק כי מלבד עובדת החבירה ביניהם ומיקומו של הירש ברשימה, שאכן היה לנאשמים אינטרס מובהק בפרסומם, הנאשמים לא הביאו לידיעת הציבור את ההתחייבויות ההדדיות שביניהם, לרבות את סעיף הבטחת העבודה, שנראה כי לא היה להם ענין בפרסומם המלא. נהפוך הוא; היה להם ענין בהסתרתם. משמע, לא ניתן לומר כי טעותם של הנאשמים לענין חובת הפרסום ואופן הפרסום, שנבעה, לדבריהם, מיעוצו של עו"ד יער-בר - הייתה טעות כנה ובתום לב. יתר על כן, ובהתאם לקביעותיי דלעיל, אין פרומר זכאי כלל לתחולת ההגנה של טעות במצב משפטי בשל הסתמכותו על עו"ד של הצד שכנגד, כאשר אין חולק כי פרומר לא קיבל כל ייעוץ משפטי עצמאי, מטעמו, בדבר החובה לפרסום ההסכמים. על כן, הנני דוחה את הטענה בדבר העדר אחריות פלילית של הנאשמים לאי פרסום ההסכם ת/5 וקובעת כי הוכחו יסודות העבירה של אי פרסום הסכם לפי סעיף 45א + 93(5) לחוק הרשויות המקומיות וזאת ע"י שני הנאשמים. באשר לת/6, כאשר המועדים המדויקים להיותו בתוקף, לא הוכחו באופן חד משמעי, כפי שצויין לעיל, הרי שנותר ספק אם היה תקף מעבר לשלושת הימים שלגביהם נקבעה חובת הפרסום בחוק. בנסיבות אלה, באשר למסמך ת/6, הנני קובעת כי לא הוכחו יסודות סעיף 45 א לחוק רשויות המקומיות במידת ההוכחה הנדרשת ואין מקום להרשעת הנאשמים בעבירה של אי פרסום ההסכם ת/6. לסיכום פרק זה, כאמור, לא הוכחו במידת ההוכחה הנדרשת העובדות המייחסות לפרומר ולהירש את העבירה של מתן שוחד וקבלת שוחד ביחס להסכם ת/6 והעובדות המייחסות להם את העבירה של אי פרסום הסכם זה. עובדות כתב האישום המייחסות לפרומר ולהירש מתן שוחד וקבלת שוחד ביחס להסכם ת/5 וכן העובדות הנוגעות לאי פרסומו של הסכם זה הוכחו כדבעי. האישום השני שבכתב האישום: אישום זה מתייחס לנאשמים מס' 1 ו - 3 בלבד, פרומר ושרעבי (להלן: "הנאשמים"). בכתב האישום נטען כי לאחר שמוסא נבחר לעמוד בראש תנועת הליכוד בבחירות המוקדמות במפלגת הליכוד שנערכו ביום 4.8.03, התנהל מו"מ בין מוסא, אחיו דורון משה (להלן: "דורון") וחברים נוספים בקבוצה התימנית ובין פרומר בנוגע להסרת המועמדות של מוסא ותמיכתו שלו ושל חברי הקבוצה במועמדותו של פרומר לראשות העיר. במהלך המו"מ הציע פרומר לחברי הקבוצה התימנית כי במקום מקומות ברשימה שלו, ייתן להם תפקידים בעירייה. בהתאם לפרטי המו"מ ביניהם, עובר ליום 16.9.03, ערך דורון משה מסמך בכתב ידו הנושא את הכותרת " הסכם קואליציוני", בין תנועת הליכוד, המיוצגת ע"י חיים מוסא, ובין תנועת נהריה נטו, המיוצגת ע"י רון פרומר. (ההסכם הוגש לבית המשפט במהלך שמיעת הראיות, סומן ת/3 ויקרא להלן : "ת/3"). בסעיף 5 למסמך ת/3 רשם דורון משה 11 תפקידים אותם רוצים חברי הקבוצה התימנית לקבל לעצמם תמורת התחייבותו של מוסא להסיר את מועמדותו ולתמוך בפרומר. ביום 16.9.03 או בסמוך, נפגשו חיים מוסא, דורון משה ויתר חברי הקבוצה התימנית עם פרומר, בביתו של אלי סולימאן, אחד מחברי הקבוצה התימנית, וזאת לשם החתימה על ההסכם ת/3. במעמד זה, פרומר הכניס מספר שינויים בהסכם בכתב ידו, מחק שני תפקידים שהופיעו ברשימה ולאחר מכן חתמו על ההסכם פרומר, שרעבי ומוסא. בסעיף 1 להסכם ת/3 התחייב מוסא להסיר את מועמדותו לראשות עיריית נהריה ולתמוך במועמדותו של פרומר. בסעיף 2 להסכם ת/3 התחייב מוסא לאפשר לכל הפעילים שלו, אשר אינם חברי מרכז הליכוד, לתמוך תמיכה פומבית במועמדותו של פרומר ולהעביר את שמות כל התומכים למטה הבחירות של "נהריה נטו". בסעיף 3 להסכם ת/3 התחייב מוסא כי לאחר הסרת מועמדותו יצטרפו פעיליו, שהם חברי מרכז הליכוד ואינם עובדי עיריה, לתמיכה פומבית בפרומר. בתמורה, התחייב פרומר במספר התחייבויות כלפי מוסא. בין היתר, בסעיף 5 להסכם ת/3, התחייב פרומר כי אם יבחר לראש הרשות, ימנה את אנשי אמונו של מוסא לשורה של תפקידים: יו"ר המועצה הדתית- או כל תפקיד אחר המקביל ליו"ר המועצה הדתית במידה והמועצה הדתית תתמזג בתוך העיריה, מנהל אגף הרכש, מנהל אגף התברואה, מנהל אגף החינוך, מנהל מחסנים, סגן מנהל מחלקת תברואה, סגן מנהל מחלקת גבייה, סגן מנהל מחלקת כספים ויו"ר מועצת המנהלים של המתנ"ס. כמו כן, התחייב פרומר בסעיף זה כי חברים נוספים בקבוצתו של מוסא, יאיישו כעשרה תפקידים כלליים, כגון: פקידות, מנהל אולם ספורט, מנהל תחזוקה ומנהלי בתי קשיש. בסעיף 7 להסכם ת/3 התחייב פרומר כי במידה ומוסא לא יבחר למועצת העיר, ימונה לתפקיד בכיר בעיריה בדרגת שכר של סמנכ"ל/ מנהל אגף. במעשיהם אלו, הבטיחו פרומר ושרעבי עבודה למוסא ולאחרים מטעמו, על מנת שיצביעו עבורם וישפיעו על בוחרים אחרים להצביע עבורם ועל מנת שמוסא יסיר את מועמדותו ובכך הוא ובוחרים נוספים ימנעו מלהצביע עבורו (עבור מוסא). בעקבות החתימה על ההסכם ת/3, הצטרף דורון, יחד עם מספר פעילים נוספים, למטה הבחירות של פרומר והחלו לפעול למען בחירותו. במהלך חודש 10/03, במועד מדויק שאינו ידוע למאשימה, ביקש פרומר מדורון להכין נוסח מתוקן של ההסכם ת/ 3 באופן שיכלול מספר תיקונים ותוספות. דורון הדפיס נוסח מתוקן של ההסכם ת/3 והכניס בו את התיקונים שהתבקש ובכותרת ההסכם רשם "הסכם". (ההסכם הוגש לבית המשפט, סומן ת/ 2 ויקרא להלן: "ת/2"). על ההסכם ת/2 חתמו מוסא מטעם הליכוד, פרומר מטעם סיעת "נהריה נטו" ושרעבי כב"כ סיעת "נהריה נטו". עניינו של ההסכם ת/2, בדומה להסכם ת/3, הינו התחייבות של מוסא להסיר את מועמדותו ולתמוך יחד עם פעיליו תמיכה פומבית במועמדותו של פרומר ולסייע יחד עם פעיליו בבחירתו של פרומר לראשות העירייה. פרומר מנגד, התחייב בסעיף 5 להסכם ת/2 למנות את אנשי שלומו של מוסא למשרות בכירות וזוטרות בעירייה. נוסחה של ההתחייבות הינו כלדקמן: "צד ב' מתחייב כי ימנה את אנשי אמונו של צד א', במידה וניבחר לראשות העיר לתפקידים הבאים: יושב ראש המועצה הדתית - או כל תפקיד אחר המקביל ליו"ר המועצה הדתית במידה והמועצה הדתית תתמזג בתוך העיריה. מנהל אגף הרכש מנהל אגף התברואה מנהל אגף החינוך מנהל המחסנים סגן מנהל מחלקת התברואה סגן מנהל מחלקת הגביה סגן מנהל מחלקת הכספים יו"ר מועצת המנהלים של המתנ"ס כמו כן יאוישו חברים נוספים בקבוצתו של צד א' ב - כעוד 10 תפקידים כלליים כגון: פקידות מנהל אולם ספורט מנהלי תחזוקה ומנהלי בתי קשיש. יצויין כי התפקידים אשר אינם מאויישים בעירית נהריה מתוך רשימת התפקידים שצוינו לעיל - מתחייב צד ב לאייש את אנשי אמונו של צד א תוך חודש ממועד בחירות. התפקידים אשר צוינו לעיל ומאוישים ע"י אנשים שהתמנו ע"י ראש העיר הנוכחי ימנה צד ב' את אנשי אמונו של צד א' ע"פ כללי מנהל תקין וללא עבירה על החוק". בהסכם ת/2, תוקן סעיף 7 בהשוואה לת/3 והוכנס בו שינוי לפיו, אם מוסא לא יבחר למועצת העיר ברשימת מח"ל, אזי פרומר מתחייב למנות את אחד מאנשי שלומו של מוסא לתפקיד בכיר נוסף. במעשיהם אלה, הבטיחו פרומר ושרעבי עבודה לחיים מוסא ואחרים מטעמו על מנת שיצביעו עבורם וישפיעו על בוחרים אחרים להצביע עבורם ועל מנת שמוסא יסיר מועמדותו ובכך הוא ובוחרים נוספים ימנעו מלהצביע עבורו. לאחר החתימה על ההסכם ת/2, סירב מוסא להודיע על הסרת מועמדותו ולכן התקיים מפגש נוסף, במועד מדויק שאינו ידוע למאשימה, בין מוסא ופעיליו ובין פרומר. בפגישה זו, העלה מוסא בפני פרומר דרישה נוספת והיא כי ימנה לאחר הבחירות את אחד מאנשי קבוצתו למנכ"ל העירייה וכי יתן לו שיק על סך 300,000 ₪ כהתחייבות כספית שלו, אשר תמומש במידה ויפר את התחייבויותיו. פרומר הסכים לדרישתו של מוסא והתחייב לתת למוסא שיק אישי שלו על סך 300,000 ₪ (להלן: "השיק"). פרומר מסר את השיק למשה שואפי, לאחר שהוסכם בין השניים כי ההמחאה תופקד אצלו. במתן שיק הבטחון, המהווה כסף או שווי כסף, נתן פרומר למוסא ולפעיליו שוחד על מנת שיצביעו עבורו וישפיעו על בוחרים אחרים להצביע עבורו וכן על מנת שמוסא יסיר מועמדותו ובכך הוא ובוחרים נוספים ימנעו מלהצביע עבורו (עבור מוסא). לאחר שמוסא ראה את השיק שהופקד אצל שואפי, הוא קיים את חלקו ע"פ ההסכם ת/ 2 והודיע במסיבת העיתונאים, בנוכחות פרומר, על הסרת מועמדותו מהתמודדות בבחירות וכי הוא ופעיליו תומכים בבחירתו של פרומר. ביום 9.10.03 שלח מוסא מכתב לפקיד הבחירות בעירית נהריה, בו הודיע על הסרת מועמדותו וזאת בהתאם להתחייבויותיו בהסכם ת/2. פעיליו של מוסא פעלו במסגרת מטה הבחירות של פרומר לשם בחירתו וזאת בהתאם להתחייבות של מוסא בהסכם ת/2. ההסכמים ת/2 ו-ת/3 הם הסכמים בכתב בין חברי מועצה מסיעות שונות או בין חבר מועצה ובין סיעה בקשר לבחירת ראש רשות מקומית. במעשיו המתוארים לעיל, מתן השיק, נתן פרומר שוחד על מנת להשפיע על בוחר להצביע או להימנע מלהצביע בכלל או בעד רשימת מועמדים מסוימת. במעשיהם המתוארים לעיל, ביחס למסמך ת/2, הבטיחו פרומר ושרעבי עבודה לבוחר אם יצביע או ימנע מלהצביע בעד רשימת מועמדים מסוימת. כמו כן הנאשמים לא מסרו את נוסח ההסכמים למזכיר הרשות המקומית תוך שלושה ימים מיום החתימה ולא יאוחר מ- 48 שעות לפני מועד הבחירות. העבירות אשר יוחסו לנאשמים 1 ו-3, פרומר ושרעבי, באישום זה הינן שחיתות ואיום, לפי סעיפים 88(4) לחוק הרשויות המקומיות+ סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 ואי פרסום הסכמים, לפי סעיפים 45א'(א)+ 93(5) לחוק הרשויות המקומיות + סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977. כן יוחסה לנאשם מס' 1, פרומר, העבירה של שחיתות ואיום, לפי סעיף 88(1) לחוק הבחירות. כל זאת, כאמור, כמתואר בפריט האישום השני שבכתב האישום. שני הנאשמים כפרו באישומים המיוחסים להם בפריט אישום זה. בתשובתו של פרומר לאישום השני שבכתב האישום, טען כי אין לראות במסמכים ת/3 ו-ת/2 משום הסכמים מחייבים אלא הצהרות כוונות בלבד וכן טען להסתמכות על יעוץ משפטי שניתן לו ואשר לא הצביע על בעייתיות שיש בהתקשרות שכזו במסגרת הליך הבחירות. בתשובתו של שרעבי לכתב האישום, טען כי לא היה צד להסכמים, לא קרא את ההסכמים ושמו לא מופיע כלל בגוף ההסכמים. כן טען כי להסכמים אין כל נפקות לגביו שכן אין ביכולתו להבטיח הבטחות בקשר לבחירות ולקיימן. בסעיף 88 (1) לחוק הבחירות שעניינו "שחיתות ואיום" המיוחס לפרומר באישום זה, נקבע כי: "הנותן או המציע שוחד על מנת להשפיע על בוחר להצביע או להימנע מלהצביע בכלל או בעד רשימת מועמדים מסויימת"; יתר סעיפי האישום המיוחסים לנאשמים בפריט אישום זה, הובאו לעיל במסגרת הדיון באישום הראשון. מן הראיות שבאו בפני בית המשפט עולה, ללא חולק, כי תחילתו של הקשר בין פרומר לחברי הקבוצה התימנית ומוסא נוצר כאשר פרומר הביע בפני מתפקדי הליכוד המזוהים עמו את רצונו כי יצביעו עבור מוסא בבחירות המוקדמות לראשות הליכוד בנהריה. בהמשכו של אותו קשר, לאחר זכייתו של מוסא בפריימריס של הליכוד, החל מו"מ בין פרומר לדורון ומוסא באשר לחבירת הקבוצה התימנית אליו ותנאי החבירה. לגירסתו של דורון, הציע פרומר כי יקצה תפקידים בכירים בעירית נהריה למועמדים מטעם הקבוצה התימנית, כאשר מקומות ריאליים ברשימתו המוצעת של פרומר למועצה כבר אוישו ע"י אחרים. פרומר הסביר את הצעתו, כמפורט לעיל, בכך שבאמצעות איוש תפקידים בכירים בעיריה, תהיה לקבוצה התימנית השפעה משמעותית בהתנהלות העיריה. ביום 16.9.03 התקיים בביתו של אלי סולימאן מפגש שבו נכחו דורון, מוסא וחברים נוספים מהקבוצה התימנית וכן פרומר, שרעבי ורות נחום, פעילה במחנהו של פרומר. לגירסתו של פרומר, באותו מפגש, שניזום ע"י דורון, הוצג בפניו המסמך ת/3 שהיה כתוב בכתב יד. הצדדים דנו בתנאי המסמך וערכו בו שינויים שהיו מוסכמים עליהם. שינויים אלה נערכו על פי דרישתו של פרומר - מחיקת התפקידים של יועץ משפטי ומנהל המתנ"סים ושינוי מספר התפקידים הכלליים מ- 11 ל- 10. לעניין נוכחותו של שרעבי במפגש, העיד פרומר כי אנשי הקבוצה התימנית הם שדרשו ששרעבי יהיה נוכח באותו מפגש ואף יחתום על ההסכם, כאשר הינו מוכר להם ומשמש כבא כח סיעתו של פרומר ובתור שכך, חתימתו על ההסכם, תקנה לו יתר תוקף. כן העיד פרומר כי בתגובה לכך העלה את הדרישה כי ההסכם יחתם אף ע"י בא כח סיעת הליכוד וחברי הקבוצה התימנית הם שהעלו את שמו של גדעון סער כבא כח הסיעה. פרומר העיד כי סוכם בין הצדדים שכל אחד מהם יעביר את המסמך ת/3 לבחינת עורך דין טעמו. אין חולק כי באותו מעמד, בביתו של אלי סולימאן, חתמו פרומר, שרעבי ומוסא על המסמך ת/3. לגרסת דורון משה, העביר את ההסכם ת/3 לעו"ד כהן, ידידו, וביקש לנסח את ת/3 בניסוח משפטי ואכן קיבל לידיו את המסמך שהוגש וסומן ת/4. דורון משה העיד כי למחרת חתימת ההסכם החל בפעילות במטה של פרומר ולמענו. לביהמ"ש הובאו נתונים על המשך השתלשלות הקשר שבין פרומר לקבוצה התימנית. לגרסת פרומר, ביקש מדורון לשלוח לעו"ד לוטם כפרי - עו"ד אותו הכיר באמצעות חבר משותף, אבי בורג, את המסמך ת/3, כאשר אינו יודע אם בפועל אכן נשלח מסמך זה, הוא המסמך המקורי, החתום ע"י הצדדים או מסמך אחר. כאשר עו"ד לוטם כפרי העיד כי קיבל לבדיקתו מסמך מודפס, ניתן היה להניח כי אכן נשלח אליו המסמך ת/4 ולא ת/3, כאשר תנאיו של ת/4 תואמים את אלה שנקבעו בת/3. עם זאת, לוטם כפרי שלל אפשרות זאת בהעידו כי התייחסותו לתנאים במכתבו ת/9 אינה תואמת את סעיפי ת/4. מכל מקום, עו"ד כפרי שלח לפרומר, באמצעות הפקסימיליה, חוות דעת בכתב אותה ערך וזו הוגשה לביהמ"ש וסומנה ת/9. בחוות דעת זו מפורטות הערותיו של עו"ד כפרי למסמך שנשלח אליו ותיקונים שמומלץ על ידו כי יעשו במסמך זה. אין ספק כי המסמך ת/4 לא נחתם. לגרסתו של פרומר, מעולם לא ראה את חוות הדעת של עו"ד לוטם כפרי ת/9 עד להליך האזרחי שהתקיים לאחר הבחירות והוא סמך על דורון, שקיבלה מידי רות נחום, כי יערוך את השינויים של ההסכם ת/ 3 בהסכם חדש, בהתאם לחוות הדעת. בתאריך שאינו ידוע במדויק, אך ניתן לקבוע כי היה לאחר 01.10.03, מועד משלוח המכתב ת/9, ולפני 9.10.03, מועד הסרת מועמדותו של מוסא לראשות העיריה, כפי שיפורט, נחתם בין הצדדים המסמך ת/2. על נסיבות חתימתו של ההסכם המודפס ת/2 העיד פרומר כי במהלך חג הסוכות, כאשר הוא ושרעבי יצאו ממטה הבחירות שלו במלון רוזנבלט לכיוון רכבו של פרומר, הגיע אליהם דורון בריצה, עם המסמך המודפס ת/2, כשהינו חתום על ידי מוסא וביקש כי יחתמו עליו. פרומר שאל את דורון אם אכן הוכנסו התיקונים שבחוות הדעת של עו"ד לוטם כפרי ולאחר שנענה בחיוב, אמר לדורון כי הוא מוכן לחתום בתנאי כי הוא, פרומר, יעביר את המסמך לעיונו של עו"ד לוטם כפרי ובכפוף לחתימתו של גדעון סער על ההסכם. לדברי פרומר, דורון טען בפניו כי הינו זקוק להסכם חתום כדי שיוכל להציגו בפני גדעון סער. למרות כן, אין חולק כי פרומר ושרעבי חתמו באותו מעמד על ההסכם ת/2, כפי שהוא. בהמשך, העיד פרומר כי שוחח טלפונית עם עו"ד לוטם כפרי וזה העלה בפניו את ספקותיו אם ניתן יהא לקיים את ההסכם ת/2 ואת התחייבויות פרומר על פיו, וזאת מבחינת חוקי העבודה הרלבנטיים שפרומר יהא חייב לפעול על פיהם כאשר יבקש לבצע את שהתחייב בהסכם. הדברים התאשרו בעדותו של עו"ד לוטם כפרי. פרומר הסביר כי פגש באורח אקראי בפעיל בקבוצה התימנית, הוא יואל פנחס, ובקשו להודיע לדורון שהינו מבקש לבטל את ההסכמים עימם. לאחר זמן קצר פגש אף את דורון עצמו ואמר לו כי נוכח לדעת שזה לא הכניס בהסכם ת/2 את כל התיקונים שבחוות הדעת ת/9 וכי מטעם זה הינו מבקש "לבטל את הדבר הזה" (עמ' 702 שורה 8) וכי דורון לא יטרח עוד להשיג את חתימתו של גדעון סער. לגרסתו, דורון לא הביע כל תרעומת על כך והמשיך בפעילותו במטה הבחירות של פרומר, כמקודם. שרעבי העיד בעניין זה כי אכן חתם על ההסכם ת/2, כאשר לא קרא אותו בעיון ולא ידע כי מופיעה בו התחייבות ליתן תפקידים לאנשי מוסא וכי חתם לבקשת פרומר שטען בפניו שמדובר בטיוטא בלבד שחייבת לקבל את אישור היועץ המשפטי שלו אך מוסא וחבריו עומדים על כך שיחתום. כן העיד כי עמד על כך שחתימתו כב"כ הסיעה תהא "כנגד" חתימתו של גדעון סער כב"כ הליכוד, או כנגד חתימתו של אלפסי, ב"כ הליכוד בנהריה. עם זאת, היה ברור לו כי אלפסי לא יסכים לחתום על ההסכם הואיל ותמך במועמדותו של ג'קי סבג לראשות העיר. אל מול עדויות אלה, קיימות עדויותיהם של עדי התביעה, דורון ומוסא. דורון משה אישר בעדותו כי אכן קיבל את חוות הדעת ת/9 מרות נחום, אם כי, לטענתו, בניגוד לגרסתו של פרומר, נפגשו השניים, פרומר ודורון, במועד מאוחר יותר, בלובי של המלון, עיינו בחוות הדעת ת/9 ובסעיפיה ודורון ערך שינויים וסימונים בכתב ידו על גבי ת/9. כל זאת עשה במהלך אותו מפגש עם פרומר. דורון העיד כי לקח את חוות הדעת ת/9 וערך על סמכה את המסמך ת/2, אם כי לא על פי נוסחם המדויק של התיקונים שבת/9. מסמך זה נערך בביתו של אלי סולימאן, כאשר בנו אביעד בן ה- 16 מדפיס אותו במחשב, על בסיס הכתבתו של דורון לו. במסמך ת/2, בסופו, במקום המיועד לחתימת הצדדים, בצד חתימותיהם של הליכוד, מצד א', ונהריה נטו, מצד ב', יועד מקום לחתימת ב"כ כל אחת מן הסיעות. כב"כ סיעת נהריה נטו חתם שרעבי ואילו במקום המיועד לחתימת ב"כ סיעת הליכוד לא באה כל חתימה. בעדותו לעניין זה, הסביר דורון כי אכן יועד מקום לחתימת ב"כ סיעת הליכוד אך זה נעשה במהלך ההדפסה, כלאחר יד, מבלי שהצדדים התכוונו באורח אמיתי לכך כי ההסכם ייחתם ע"י מאן דהוא נוסף מטעם הליכוד וכי שמו של ח"כ גדעון סער כלל לא עלה במו"מ בין הצדדים. לטעמו, כל הטענה בדבר רצונו של פרומר כי ההסכם יחתם ע"י ב"כ הסיעה - אין בה כל ממש ועלתה לראשונה רק אחרי הבחירות. בכך, סתר דורון את גרסתו של פרומר לפיה חתימתו של ב"כ סיעת הליכוד נדרשה על ידי פרומר כתנאי לקיומו של ההסכם. דורון שלל את טענת פרומר כי נמסר לו, הן אישית והן ע"י אחרים, כי פרומר מבטל את ההסכמים ת/3 ו-ת/2. לבית המשפט הוגש בהסכמה תצהיר של אביעד סולימאן, באשר לנסיבות עריכת המסמך ת/2. לטעמו, הוכתב לו תוכנו של ההסכם, כפי שהודפס על ידו, ע"י דורון והוא לא הוסיף בו דבר מיוזמתו. שמו של גדעון סער לא עלה במהלך אותה הכתבה ובאותו מעמד. עדת התביעה רות נחום העידה כי התקיימה בין פרומר לדורון פגישה לאחר קבלת חוות דעתו של לוטם כפרי, בלובי של מלון רוזנבלט, במהלכה דנו השניים בפרטי חוות הדעת, אם כי לא מסרה מועד מדויק להתקיימותה של אותה פגישה. מוסא, בעדותו בבית המשפט, אישר את נסיבות החתימה על ת/3, כפי שהעיד עליהן דורון. באשר לחתימתו על המסמך ת/2 העיד כי לא האמין שפרומר יוכל לעמוד בהתחייבויותיו לו וחתם על ההסכם בניגוד לרצונו, כשהינו עצבני ונענה ללחץ חבריו לקבוצה כי יגיע לסיכום עם פרומר. לעניין הצורך בחתימתו של גדעון סער, מוסא הכחיש את הטענה כאילו ההסכם היה כפוף לחתימתו של גדעון סער וטען כי שמו של סער, כלל לא עלה לפני הבחירות. לטעמו, הכיתוב המופיע בתחתית המסמך ת/2, לצד חתימתו שלו, ושעל פיו המסמך ייחתם גם ע"י ב"כ הסיעה, הוכנס בטעות ע"י אביעד סוליאמן, מי שהדפיס את המסמך. מוסא העיד, בדומה לעדות דורון, כי לא ידע או שמע בכל שלב שהוא שפרומר ביטל את ההסכמים עמו. הנני מקבלת את גרסת פרומר על נסיבות הדפסת המסמך ת/2, בכל המתייחס להשארת מקום בהסכם לחתימת באי כח הסיעות, שרעבי מצד אחד, וב"כ סיעת הליכוד מצד שני ודוחה את גרסת דורון ומוסא לעניין זה, כאילו הנער שהדפיס את ההסכם, אביעד סולימאן, הוא שהכניס בהדפסה, מיוזמתו שלו, את עניין חתימת בא כוח סיעת הליכוד. אביעד סולימאן שלל אפשרות זו מכל וכל והיא אף אינה מתיישבת עם הגיון הדברים וכאמור, נדחית על ידי. עם זאת, הנני דוחה את טענת הנאשמים, כאילו יש לראות במסמכים ת/3 ו-ת/2 משום טיוטות בלבד שלא התגבשו לכלל הסכמים מחייבים. באשר למסמך ת/3, שכותרתו "הסכם קואליציוני", הוכח כי זה נבדק ע"י המשתתפים במפגש בביתו של אלי סולימאן, הוכנסו בו תיקונים לדרישת פרומר ולאחר מכן נחתם על ידי פרומר, מוסא ושרעבי. אין בהסכם כל התניה שהיא באשר למידת תוקפו ותקפותו, כאשר ניתן להניח כי לוא אכן היה כפוף לתניות כל שהן, היו אלו מוצאות ביטוין במסמך שנכתב - ולא היא. ואם אכן היה המסמך בבחינת טיוטא בלבד, שהצדדים, או אחד מהם, לא רצו ליתן לה בשלב זה תוקף מחייב - לא היו חותמים עליו ואף לא היו כותבים, בכותרתו, כי הינו הסכם. כאמור, הצדדים חתמו על המסמך, שמטרתו היתה להעמיד על דיוקן את הסכמות הצדדים שהתקיימו באותו מועד וליתן להן תוקף מחייב, כך שיוכלו לפעול על פיו של ההסכם החתום. ואכן, מייד לאחר חתימתו, כעולה מעדותו של דורון משה, החל בפעילות במטה של פרומר ולמענו של פרומר. גם אם הסכימו הצדדים להעביר את המסמך ת/3 לעיון עורכי דין ועל מנת שינוסח באופן משפטי, אין בכך כדי לשלול את תקפותן של ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, כמפורט בהסכם ת/3, וכדי לשלול את היותו הסכם מחייב. אשר על כן, הנני קובעת כי הוכח שהמסמך ת/3 הינו הסכם מחייב ותקף וזאת מיום חתימתו, 16.9.03 ועד למועד עריכת ההסכם ת/2, כפי שיפורט. בסעיף 5 להסכם ת/3, מפורטות התחייבויות פרומר כי במידה וייבחר לראשות העיר ימנה ל-10 תפקידים בעיריה, כפי שפורטו בהסכם, את אנשי אמונו של מוסא וזאת בתמורה להסרת מועמדתו של מוסא לראשות העיר ותמיכה ברון פרומר והסבת פעילות פעילי מוסא לעבודה במסע הבחירות עבור פרומר. הנני קובעת כי התחייבות זו של פרומר בהסכם ת/3 הינה בבחינת הבטחת עבודה לבוחר ועומדת בניגוד לקביעות הסעיף 88(4) לחוק הרשויות המקומיות, כפי שפורטו בסעיף 89 לחוק הנ"ל. הכל כפי שפורט על ידי לעניין ההסכם ת/5 שבאישום הראשון וכאשר ההנמקות והטעמים המשפטיים לקביעותיי דלעיל, באשר לת/5, תקפים ונכונים אף לגבי ההסכם ת/3. יש לציין כי התחייבויותיו של פרומר עפ"י המסמך ת/3, שעניינן הבטחת תפקידים מסוימים, מוגדרים, בעיריית נהריה, הינן חד משמעיות ובוטות לאין ערוך מאלה שבת/5 ויקשה עוד יותר להעלות על הדעת כי ניתן לפרשן ככאלה שאינן בבחינת הבטחות שלא כדין, שאינן עומדות בניגוד לקביעות החוק. יש לציין כי מוסא ודורון הועמדו לדין בגין אישום בעבירה של קבלת שוחד וסיוע לקבלת שוחד, בניגוד לקביעות הסעיף 88(2) לחוק הנ"ל, בכל המתייחס להסכמים ת/3 ות/2, הודו בכך במסגרת של הסדר טיעון, הורשעו ודינם נגזר. אין בטיעוני ב"כ הנאשמים, בסיכומיו, טענה כאילו עומדת להם ההגנה בדבר טעות במצב משפטי, ככל שהינה מתייחסת להסכם ת/3 ואכן, מעבר לנדרש, אין כל מקום לדון בטענה שכזו, כאשר פניית הצדדים לעורכי דין נעשתה לאחר החתימה על ת/3. אשר על כן, הנני קובעת כי הוכח שהמסמך ת/3, היה הסכם תקף ומחייב וזאת ממועד כריתתו 16.9.03 ועד לחתימת המסמך ת/2 וכי יש בקביעותיו, בסעיף 5, משום הצעת שוחד על רקע מסע בחירות. באשר למסמך ת/2, שכותרתו הינה "הסכם", טען פרומר, כאמור, שאינו בבחינת הסכם מחייב למרות שחתם עליו וזאת הואיל והתנה את חתימתו באומרו לדורון כי ההסכם כפוף לקבלת ייעוץ משפטי ולחתימתו של ב"כ הליכוד, הוא גדעון סער. אף שרעבי העיד כי ידע שההסכם ת/2 יועבר לחתימתו של גדעון סער וכי זו היתה גם דרישתו שלו. הנני דוחה את טענות הנאשמים, לעניין חוסר תוקפו המחייב של המסמך ת/2. נסיבות חתימתו של המסמך ת/2, כפי שפורטו בעדויות מצביעות על כך שהצדדים ערכו מסמך שאין בו כל התניה באשר למידת תוקפו ותקפותו, לאחר שכל אחד מהצדדים בדק את שביקש לבדוק לגביו וזאת על ידי עורך דין מטעמו. כאמור, ההסכם נחתם כאשר ניתן להניח כי לוא אכן היה כפוף לתניות כל שהן, היו אלו מוצאות ביטוין במסמך שנכתב ולא היא. ואם אכן היה המסמך מותנה בתנאים מסוימים והצדדים, או אחד מהם, לא רצו ליתן לו בשלב זה תוקף מחייב - לא היו חותמים עליו ואף לא היו כותבים, בכותרתו, כי הינו הסכם. הצדדים חתמו על המסמך שמטרתו היתה לנסח מחדש, בדפוס, את הסכמות הצדדים אליהן הגיעו במסמך ת/3 וליתן להן תוקף מחייב, כך שיוכלו לפעול על פיו של ההסכם החתום. גם אם ביקש פרומר להעביר את המסמך ת/2 לעיון עורך דינו פעם נוספת, לאחר חתימתו, אין בכך כדי לשלול את תקפותן של ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים. אף בחקירתו הנגדית של פרומר, באשר לת/2, כאשר נשאל מדוע חתמו על ההסכם, לפני קבלת ייעוץ משפטי, השיב כי דורון ואנשיו לחצו לעשות את הדברים מהר, כדי להביא את "ההסכמה הזאת" בפני מפלגת הליכוד הארצית. פרומר העיד כי אכן ההסכם נחתם כדי להראות "שהדבר הזה מוסכם" והוא הסכים לחתום עליו, ככזה. משמע - גם לדידו של פרומר היה תוכנו של המסמך ת/2, מוסכם (עמ' 851 לפרוטוקול). אין חולק כי מוסא אכן החל לפעול למימוש התחייבויותיו וליישם את קביעות ההסכם ת/2, לאחר חתימתו. בין היתר, ביום 9.10.03, שלח למזכיר הבחירות את הודעת הפרישה שלו מהמרוץ לראשות העיר. פרומר היה מודע לכך שמוסא מיישם את ההסכם ואף היה שותף לעשייה, מבלי שהתריע בפני מוסא או מאן דהוא, כי פעילותם על פי ת/2 הינה מוקדמת הואיל ולא סוכמו כלל התנאים בין הצדדים, דבר המאיין פעם נוספת את טענתו כאילו לא היה ההסכם תקף. אשר על כן, הנני קובעת כי הוכח שהמסמך ת/2 הינו הסכם מחייב ותקף וזאת מיום חתימתו, במועד שלאחר 1.10.03. קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לגורלו של ההסכם ת/2 לאחר חתימתו; אם בוטל, אם לאו. לגרסת פרומר, לאחר התייעצותו עם עו"ד לוטם כפרי, ביקש להודיע לדורון כי הינו חוזר בו מההסכמים שביניהם. לגרסת מוסא ודורון, מעולם לא הודיע להם פרומר, במישרין או בעקיפין, על ביטול כלשהוא. הנני דוחה את גרסתו של פרומר כאילו ביטל את ההסכם ת/2 והודיע על כך מפורשות לצד השני להסכם זה. אף לגרסתו של פרומר, עשה לביטול ההסכם באמירה סתמית, בהבל פה, מבלי לוודא כי דבריו אכן התקבלו ברצינות והצדדים להסכם אכן מפסיקים לפעול על פיו. פרומר לא העיד כי הוא עצמו שינה מהתנהגותו עקב ביטול ההסכם ת/2 או התריע בפני שותפיו להסכם כי ההסכמות שאליהן הגיעו אינן תקפות עוד ואין לפעול על פיהן. נהפוך הוא; מהנתונים שבאו בפני בית המשפט עולה כי גם בהמשך הדרך ואף לאחר הבחירות הצדדים פעלו על פי קביעות ההסכם ת/2. עד התביעה מס' 18, מר יואב מלכיאור, העיד כי לאחר הבחירות פרומר הודה בפניו שיש לו הסכם עם "התימנים" וזאת ביחס לחלוקת תפקידים ומשרות בעיריה (עמ' 544 לפרוטוקול). גם מעדותו של דורון עולה במפורט מסכת של דרישות שלו ושל חבריו למינויים לתפקידים שיועדו להם בהסכם ת/2. לא מצאתי לנכון לסקור את כל הראיות וחילוקי הדעות שבין הצדדים, בכל המתייחס למימוש ההסכם ת/2 ואם אכן, בשלב כלשהו, לאחר ההתייעצות של פרומר עם לוטם כפרי, הודיע על ביטולו, כאשר אף לגרסת פרומר עצמו היה ההסכם ת/2 בתוקף לפרק זמן מסויים. לעניין חוקיות תוכנו של ההסכם ת/2, בסעיף 5 להסכם זה מפורטות התחייבויות פרומר כי במידה וייבחר לראשות העיר ימנה ל-10 תפקידים בעיריה, כפי שפורטו בהסכם, את אנשי אמונו של מוסא וזאת בתמורה להסרת מועמדתו של מוסא לראשות העיר ותמיכה ברון פרומר והסבת פעילות פעילי מוסא לעבודה עבור פרומר. בת/2 הוסף לענין איוש התפקידים, כי המינויים ייעשו "על פי כללי מינהל תקין וללא עבירה על החוק" וכן הוספה התחייבות של פרומר למנות לתפקיד בכיר נוסף את אחד מאנשיו של מוסא, במידה ומוסא לא ייבחר למועצת העיר. הנני קובעת כי התחייבות זו של פרומר בהסכם ת/2 הינה בבחינת הבטחת עבודה לבוחר ועומדת בניגוד לקביעות הסעיף 88(4) לחוק הרשויות המקומיות, כפי שפורטו בסעיף 89 לחוק הנ"ל. הכל כפי שנקבע על ידי לעניין ההסכם ת/5 שבאישום הראשון, התקף אף לענין ההסכם ת/2. גם אם היה נקבע כי מהתחייבות פרומר על פי ההסכמים ת/2 ו-ת/3 לא מומש דבר, לא היתה לכך משמעות לענין חוקיותם של ההסכמים שהרי עצם הבטחת העבודה היא שעונה על קביעות סעיף האישום הנ"ל. יש לציין כי הוספת המשפט בת/2 שהמינויים ייעשו עפ"י כללי מינהל תקין וללא עבירה על החוק, אינו שולל את אי חוקיות ההתחייבות להבטיח עבודה לבוחר תמורת קולו שלו או של אחר, כנקבע בחוק. על פי העדויות שנשמעו, מתברר כי המשפט הנ"ל הוסף לת/2 כשהינו מתייחס לאספקטים של דיני עבודה ומכרזים בכל הנוגע לאיוש מחדש של המשרות שכבר היו מאוישות על ידי עובדים בעיריה, לאחר שפרומר יבחר, ולא בכל הנוגע לדיני הבחירות או המשפט הפלילי; קרי - אפשרות הצעת עבודה בתמורה להצבעה. בכל המתייחס לטענת ההגנה של פרומר באשר לטעות במצב המשפטי על סמך יעוץ משפטי שקיבל, לענין המסמכים שבאישום זה, נשמעה עדותו של עו"ד לוטם כפרי. עו"ד לוטם כפרי, עבד במועדים הרלוונטיים בסניף חיפה של משרד עורכי הדין נשיץ-ברנדס. בשנת 2003 היה בעל נסיון של 3 שנים בעריכת דין ועסק בתחום מסחרי-אזרחי. לדבריו, עד למועד פנייתו של פרומר אליו לא עסק כלל בתחומים של דיני בחירות או המשפט הפלילי, מלבד ייצוגה של עיריית צפת בתיקים של דיני תכנון ובניה. הכרותו עם פרומר החלה דרך חבר משותף של השניים, אבי בורג, בפגישה שהתקיימה בפאב בקריות, באווירה לא פורמלית. לטענתו, לא הציג עצמו בפני פרומר כמי שמתמחה בדיני בחירות ולא טען כי הוא מתמחה בכך אם כי לא ידוע לו כיצד הציגו אבי בורג בפני פרומר, שלא בנוכחותו. לדבריו, לא קיבל שכ"ט בעבור עבודת היעוץ עבור פרומר ושכר הטרחה המצופה היה בהפניית לקוחות עתידיים ע"י פרומר למשרדו של עו"ד כפרי, וזאת על דעתם של עורכי הדין הבכירים במשרד. עו"ד כפרי טען כי פרומר פנה אליו טלפונית ומסר לו כי הוא עומד לשלוח אליו הסכם שערכו עו"ד של הליכוד והמתייחס לאיחוד כוחות בבחירות בין סיעתו לבין סיעת הליכוד. בעקבות שיחת הטלפון, קיבל באמצעות הפקס מסמך מודפס, שאינו ת/3 ואף אינו ת/ 4 שכאמור הוכן ע"י עו"ד אופיר כהן מטעמו של מוסא. לדבריו של עו"ד כפרי, פרומר לא יידעו כי כבר נחתם הסכם בין הצדדים, הוא ההסכם ת/3, כאשר המסמך המודפס שהועבר לידיו לא היה חתום. לא הובאה בפני בית המשפט כל ראיה מה בדיוק התבקש עו"ד כפרי על ידי פרומר לבדוק ואם היתה דרישה לבחינה ספציפית של נושא כלשהוא. מדברי העדים לענין זה, לרבות נוסחה של חוות הדעת ת/9 שערך עו"ד כפרי, ניתן ללמוד כי בדק את אפשרויות מימוש ההסכם ת/2. לצורך הכנת חוות דעתו, התייעץ עם עו"ד אחר ממשרדו בעניין הוצאת עובדים בעירייה ומינויים של עובדים אחרים ומפיו למד על האספקטים של דיני העבודה בעניין העסקת עובדים בעירייה, חוקת העבודה, תקנות של מכרזים וחוזרי מנכ"ל. עו"ד כפרי גרס כי עניין חוקיות הבטחת המשרות לא התעורר כלל והוא לא חשב כי יש לבחון את חוקיות סעיף 5 להסכם בהקשר זה, אף כי עיין בחוק הרלוונטי ובפסיקה הרלוונטית. לכן, חוות דעתו ת/9 התייחסה, בעיקר, לאספקטים של היכולת לממש את ההסכם מבחינת דיני העבודה. לאחר הכנת חוות הדעת והעברתה, התקיימה שיחה טלפונית נוספת בינו ובין פרומר בעניין חוות הדעת ת/9. במהלך השיחה, הסביר לפרומר את הבעייתיות שבישום ההבטחה למינוי למשרות בעיריה בגלל היבטים של דיני עבודה ומכרזים וכי לדעתו לא ניתן יהיה מטעמים אלה להוציא את ההסכם לפועל. השיחה הסתיימה בסוברו כי פרומר לא עומד לחתום על ההסכם, כאשר פרומר לא יידעו כלל כי כבר חתם על ההסכם ת/2 באותו שלב. בעדותו של פרומר בבית המשפט אישר כי הכרותו עם עו"ד כפרי החלה דרך חברם המשותף, שהציגו בתור עו"ד שעובד במשרד גדול וידוע בחיפה. בפגישה שהתקיימה בפאב, הציג עצמו כפרי כעו"ד "גדול" במשרד נשיץ-ברנדס וטען כי הוא מייצג את עיריית צפת בענייני תכנון ובניה וועדת תכנון ובניה בעמקים. (עמ' 699 לפרוט'). בפגישה זו, שהייתה פגישה חברית לכל דבר, הציע עו"ד כפרי לפרומר את יעוצו המשפטי, במידה וזה ידרש במערכת הבחירות, אולם לא נוצרה כל התחייבות בין השניים. פנייתו של פרומר אל עו"ד כפרי הייתה לאחר החתימה על ת/3. פרומר התקשר אל עו"ד כפרי והודיעו כי הוא עומד להעביר לו הסכם עם הליכוד בפקס. בעדותו אישר פרומר כי לא אמר לעוה"ד באותה שיחה כי הסכם ת/3 כבר נחתם בין הצדדים. פרומר המשיך והעיד כי דורון הוא שהעביר לעו"ד כפרי בפקס את טיוטת ההסכם וכאשר הגיעה חוות הדעת של עו"ד כפרי ת/9 למטה הבחירות של פרומר במלון, הוא לא קרא אותה כלל וביקש את דורון כי יקח אותה ויכניס בהסכם החדש את התיקונים שבחוות הדעת. כאמור, פרומר טען כי עד לתחילת ההליך האזרחי, לא ראה את חוות הדעת ת/9 ולא עיין בה כלל. כיום או יומיים לאחר החתימה על ת/2, בנסיבות כפי שתוארו לעיל, שוחח פרומר שנית עם עו"ד כפרי בטלפון באשר למסמך ת/2, אותו הציג בפניו דורון, כאשר במהלך השיחה לא החזיק פרומר בידו את המסמכים ת/2 ו-ת/9. באותה השיחה, שוחחו השניים על מספר סעיפים בת/2 ולאחר שדנו בהם, אמר לו כפרי כי הוא סבור שלא יהיה ניתן לקיים את ההסכם ואז אמר לו פרומר שאם כך הוא הדבר, הוא, פרומר, יבטל את ההסכם. עם זאת, פרומר אישר כי במהלך אותה שיחה, לא אמר לעו"ד כפרי במפורש כי כבר חתם על ההסכם ת/2. כאמור, עו"ד כפרי לא העיד כך. לטענתו, חשב שההסכם לא נחתם עדיין וכי בעקבות שיחתם פרומר אף לא יחתום עליו. יש לציין בהקשר זה כי בהודעתו של פרומר במשטרה ובתצהירו בהליך האזרחי, מסר גרסאות שאינן זהות עם עדותו בבית המשפט באותו ענין. התנאים לתחולתה של הגנת הטעות במצב המשפטי פורטו בהרחבה לעיל, בכל המתייחס לאישום הראשון, הן באשר לפרומר והן באשר להירש, נכונים גם לענין האישום השני. כל שנקבע על ידי בדיון באישום הראשון לענין התנאי כי ההגנה תחול כאשר יוכח כי הטעות במצב המשפטי הינה כנה ובתום לב, נכון גם לגבי האישום השני, בהתייחסו לת/2. בפריט האישום הראשון נדחתה, כאמור, הטענה בדבר היותה של הטעות במצב המשפטי תמה בקובעי כי הנאשמים לא הוכיחו כי אכן טעותם הייתה כנה ובתום לב, בנסיבות העניין. אף באישום זה, לא הוכיח פרומר דבר מעבר לאשר הוכח על ידו באישום הראשון מבחינת תום ליבו וכנותו טעותו ביחס למצב המשפטי, כאשר מכלול הנתונים שבאו בפני בית המשפט מלמד כי פרומר ידע או צריך היה לדעת כי תוכנו אינו חוקי, כפי שפורט באישום הראשון. במיוחד, כאשר בשלב זה של עריכת המסמך ת/2 כבר חולקה בציבור חוברת דיני הבחירות ת/20 ובה ההנחיות המפורשות של היועמ"ש בענין האיסור של הבטחת עבודה כתמורה להצבעה בבחירות. יתר על כן; כאשר פרומר טוען כי לא קרא כלל את חוות הדעת ת/9 ואף לא ווידא כי אכן הוכנסו במסמך ת/2 התיקונים שאליהם התייחס עו"ד כפרי בחוות דעתו- יקשה לקבוע כי אכן פרומר הסתמך על חוות דעתו המשפטית של עו"ד כפרי וזאת אף מבלי להדרש לבחינת שאלת תום ליבו של פרומר בהסתמכות. גם אם נכונה גרסתו של פרומר כי ביקש מדורון כי יבדוק את חוות הדעת ת/9 ויתאים את ההסכם לקביעות חוות הדעת- אין בכך כדי לסייע בהגנתו ולאפשר קביעה כי הייתה זו הסתמכות שלו על חוות הדעת. אף טענתו של פרומר כי נוכח לדעת מהן קביעות חוות הדעת, אך זאת לאחר שכבר חתם על ההסכם ת/2, מאיינת את טענת ההסתמכות שלו על חוות הדעת, וזאת לאחר שנקבע על ידי כי המסמך ת/2 הינו הסכם מחייב ותקף, החל ממועד חתימתו ואילך. באשר לתנאי כי הטעות תהיה בלתי נמנעת באורח סביר ופירוט הרכיבים המכילים תנאי זה, עולה גם מגרסתו של פרומר כי לא חשף בפני עו"ד כפרי את כל העובדות הרלוונטיות ובמיוחד לא את העובדה כי נחתם מסמך כלשהוא בין הצדדים, לא ההסכם ת/3 ולא ההסכם ת/2. אף מומחיותו של עו"ד לוטם כפרי בתחום שבו היתה צריכה חוות דעתו להינתן לא הוכחה כלל וכלל. טיפול משפטי בתביעות על חוק התכנון והבניה, טיפול אותו סיפק עו"ד כפרי לעירית צפת, אינו משליך על מומחיותו בענין בחירות ואף פרומר לא העיד כי חיפש במיוחד יועץ משפטי הבקיא בתחום הבחירות. כאמור, פרומר גרס כי הסתמך על שיחתו הטלפונית עם עו"ד כפרי, גם זאת לאחר חתימתו על ההסכם ת/2 וכלל לא קרא את חוות הדעת. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי הסתמך על חוות הדעת שבכתב, היא ת/9. זאת ועוד; מקובלת עלי עמדת המאשימה כי לא ניתן לראות את חוות הדעת ת/9 כרצינית על פניה, כאשר מתוכנה עולות אפשרויות לביצוע מהלכים בלתי חוקיים, בכל המתייחס ל"תפירת" תיקים, על מנת להכין את הקרקע והעילה החוקית לפיטוריהם של עובדים שהחזיקו בפועל בתפקידים בעיריה. בעניינו, אף הוכח כי בעת החתימה על ההסכם ת/ 2 כבר היתה בידו של פרומר החוברת דיני הבחירות, היא ת/20, שהינה חוות דעת של רשות מוסמכת לפירוש הדין. אשר על כן, ועל בסיס הטעמים שמניתי לעיל, הנני קובעת כי פרומר לא עמד בתנאים שנקבעו בפסיקה להוכחת הטענה של טעות במצב המשפטי בשל הסתמכות על יעוץ משפטי, באופן השולל את כוונתו הפלילית והנני דוחה את הטענה כאילו עומדת לו הגנת הסעיף 34יט לחוק העונשין. המאשימה ייחסה את האישום של הבטחת העבודה לפי סעיף 88(4) לחוק אף לשרעבי, כאשר כמפורט בכתב האישום, שרעבי חתום על המסמכים ת/3 ות/2. מעבר לעובדת חתימת שרעבי על המסמכים, אין כתב האישום מפרט את נסיבות מתן הבטחתו של שרעבי לבוחר ונראה הוא כי, לטעמה של המאשימה די בחתימה בלבד כדי להוות הבטחת עבודה שלא כדין. החלטתי לזכות את הנאשם מס' 3, שרעבי, מהאישום של הבטחת עבודה לבוחר, עבירה על פי קביעות הסעיף 88(4) לחוק הרשויות המקומיות. מן הנתונים שבאו בפני בית המשפט, עולה כי שרעבי לא היה שותף באף אחד מן הדיונים שהתקיימו בין פרומר למוסא ואנשיו, בכל הנוגע לשיתוף הפעולה שביניהם בבחירות. לא הובאה אף כל ראיה על כך הבטיח הבטחות כלשהן למוסא ולאנשיו וגם לא אישר באופן ממשי את הבטחותיו של פרומר למוסא. כל שעלה בראיות הוא כי היה נוכח בעת החתימה על המסמך ת/3, ביום 16.9.03, בביתו של אלי סולימאן וכי נתבקש לחתום על ההסכם אליו הגיעו הצדדים וזאת רק כדי ליתן תוקף יתר להתחייבויות פרומר. נוכחותו כאמור, לא הייתה מיוזמתו אלא באה על פי בקשת מוסא ואנשיו וכך אף חתימתו. לקביעתי, לא ניתן לראות בעצם השתתפותו באותה פגישה משום מתן הבטחה למאן דהוא, בכלל, ובוודאי שלא הבטחה שהינה בניגוד לדין. אף עיון בקביעות המסמך ת/3 מעלה כי פרומר היה זה שהתחייב בהסכם ושמו של שרעבי לא הופיע כלל בגוף ההסכם. הוא הדין באשר באשר למסמך ת/2, שעניינו של שרעבי בו זהה לזה שבת/3. יש לציין כי אף המאשימה, בסיכומיה, לא פירטה מדוע, לעמדתה, יש בהתנהגותו של שרעבי משום מתן הבטחה בלתי חוקית בקשר לבחירות. אשר על כן, לא הוכחו באשר לשרעבי, יסודות העבירה של סעיף 88(4) שעניינו מתן הבטחת עבודה לבוחר בקשר לבחירות והחלטתי על זיכויו מהעבירה על פי סעיף זה. באשר לאישום של מתן שוחד בחירות לפי סעיף 88(1) לחוק הרשויות המקומיות, בכל המתייחס לשיק על סך 300,000 ₪ שניתן ע"י פרומר לקבוצה התימנית: אין חולק כי פרומר נתן שיק אישי שלו על סך 300,000 ₪ למוסא. עם זאת, קיימת מחלוקת באשר למטרה לשמה ניתן השיק. לגרסת המאשימה, השיק ניתן למוסא כשוחד בחירות ואילו לגרסתו של פרומר, נועד השיק לתשלום לפעילים של הליכוד שפעלו למען בחירתו של פרומר לראשות העירייה. מן העדויות שנשמעו הסתבר כי עניין השיק עלה במפגש שהתקיים בחג הסוכות, בסוכה של אביו של מוסא, בה נכחו פרומר, מוסא, דורון ועוד אנשים מקבוצתו של מוסא, ביניהם אחיהם של דורון ומוסא, גדעון בר חמא. דורון העיד בבית המשפט כי לאחר החתימה על ת/2, אחיו מוסא סירב להגיע למסיבת העיתונאים וליתן פומבי לחבירתו לפרומר. כל זאת לאחר שכבר הודיע קודם לכן למזכיר וועדת הבחירות על פרישתו מן המרוץ לראשות העיר. לדבריו, בפגישה בסוכת אביו, העלו חברי הקבוצה התימנית בפני פרומר ספקות לגבי יכולתו לקיים את הבטחותיו. פרומר הרגיעם כי אין מבחינתו כל בעיה ביישום ההסכם ת/2. בשלב זה עלתה דרישה מטעמם של אנשי הקבוצה התימנית כי פרומר ייתן ערבות כספית, דרישה שפרומר הסכים לה. סוכם ביניהם כי פרומר יפקיד שיק שלו אצל הרב משה שואפי להבטחת התחייבויותיו על פי ת/2 ואכן נודע לו כי למחרת פרומר נתן בידו של שואפי שיק אישי שלו על סך 300,000 ₪. דורון העיד כי לא ראה את השיק וכי היחידי מבין אנשי הקבוצה התימנית שראה את השיק, לידיעתו, הוא אחיו שלום. לגרסתו של מוסא אכן נועד השיק להיות ערובה לביצוע ההסכם אך בנוסף לכך, ובמיוחד, להבטחת יישום מינויו של אחד מאנשי שלומם לתפקיד מנכ"ל העירייה, דרישה שלא מצאה ביטויה במסמך ת/2. מוסא העיד כי חתם על ההסכם ת/2, אך עשה כן בלחץ של פעיליו כאשר לא היה מעוניין בו ואישר כי אכן סרב להשתתף במסיבת עיתונאים שהתקיימה עובר למפגש בסוכת אביו. עוד מסר כי בפגישה בסוכה, הדגיש פרומר את חשיבות הופעתו של מוסא במסיבת העיתונאים ואילו הוא, מוסא, הביע ספק באשר לעמידתו של פרומר בהבטחותיו בהסכם. בשלב זה, אכן עלה הרעיון לבקש מפרומר שיק, דרישה שפרומר קיבל אותה, להפתעתו של מוסא שסבר כי פרומר יסרב לעניין. גדעון בר-חמא, שהיה נוכח אף הוא באותו מפגש בסוכה העיד לעניין השיק כי העלה ספק אם פרומר יוכל לעמוד בכל התחייבויותיו על פי המוסכם ופרומר אישר התחייבויותיו בהסכם באופן מפורש וחד משמעי. בר-חמא העלה את הרעיון כי פרומר ייתן את השיק וזאת בהנחה כי פרומר יסרב לכך אך, להפתעתו, פרומר הסכים לכך. לגירסתו של בר-חמא נועד השיק כתמורה לקיום ההסכם, כאשר אינו מתייחס כלל לעניין תפקיד המנכ"ל. פרומר הסכים, כאמור, למתן שיק על סך 300,000 ₪ אותו מסר למחרת היום לשוואפי. בנסיבות אלה כולן, אכן הגיע מוסא למסיבת עיתונאים שנערכה לאחר מכן וקרא בפומבי לתמיכה בפרומר . מן העדויות כולן עולה כי במעמד הפגישה בה סוכם על מתן השיק ע"י פרומר, נערך מסמך בו נרשם כי השיק נועד לתשלום לפעילים. מוסא טען כי הרישום במסמך, שנערך על ידו, לפיו התשלום נועד, כביכול, לפעילים - אינו משקף את המציאות ואת האמת כאשר בפועל לא לכך נועד השיק וכי נרשם כך לדרישתו של פרומר, דרישה לה הסכימו. לגירסתו של מוסא, הסכום שנרשם הינו כללי ואין קורלציה בינו ובין מספר הפעילים שלהם וגובה שכרם. מסמך זה לא הוגש לבית המשפט ופרומר העיד כי לא שמר העתק הימנו ברשותו. בהתייחסם למועד מסירת השיק במהלך חג הסוכות ולטעם שבנתינתו, כאשר כבר ניתנה הודעת הפרישה של מוסא קודם לכן, ביום 9.10.03, טענו מוסא, דורון וגדעון בר חמא כי לפרומר הייתה חשובה במיוחד השתתפותו של מוסא במסיבת עיתונאים והצהרתו הפומבית על תמיכתו בפרומר וכי הסכים ליתן את השיק על מנת להביא להשתתפותו של מוסא במסיבת העיתונאים. מאידך, ע"פ גרסתו של פרומר, נועד השיק לאותה מטרה שלגביה נערך מסמך נפרד והיא הבטחת תשלום לפעילים של מוסא שיסייעו במטה של פרומר. השיק ניתן לפי הצעתו של גדעון בר-חמא, שדרש להבטיח את התשלום לפעילים מטעם הליכוד שפעלו למען בחירתו של פרומר, ופרומר הסכים לכך כאשר העיד כי מלכתחילה היתה לו כוונה לשלם לכל אחד מהפעילים, לרבות פעילי הליכוד, שכר עבור עבודתם עבורו. פרומר שלל את גרסתם של מוסא ואחיו וטען כי לשיק אין כל קשר ועניין לפרישתו של מוסא מהמירוץ או לפרסום עובדת פרישתו, כאשר הסוגייה של מסיבת העיתונאים לא עלתה בפניו ולא הועלתה על ידו. אין חולק כי השיק הופקד למחרת ע"י פרומר אצל הרב שואפי. לטענת פרומר, שמו של הרב שואפי, שהינו רב מקובל על העדה התימנית בנהריה, עלה ביוזמתם של חברי הקבוצה באותו מפגש והוא הסכים לכך. השיק לא הוגש לביהמ"ש ואף לא הומצא בכל השלבים שקדמו לשמיעת הראיות בתיק זה. באשר לגורלו של השיק העידו עדי התביעה מוסא ודורון כי לאחר הבחירות, ביקשו לקבל את השיק לרשותם אולם נסיונותיהם לא צלחו. דורון העיד כי לאחר הבחירות פנו לשואפי בעניין השיק אך מוסא ביקש שלא לעשות דבר בנדון. מוסא העיד כי פנה בכתב לשואפי, ביום 1.1.04, במכתב שהוגש לבית המשפט וסומן ת/76, ובו ביקש משואפי למסור את שיק הפקדון לידי אבנר ענבר, על מנת שיוכל להחזיר את השיק לידי פרומר. העד העיד כי עשה זאת עפ"י הצעתו של אבנר ענבר, שהינו איש אמונו של פרומר. לגרסתו, עשה כן, הואיל ושמע כי פרומר מאויים בענין השיק. בנוסף לכך, עלו טענות בפני בית המשפט, כי גם פעילים נוספים מטעם הקבוצה התימנית פעלו לקבלת השיק משואפי, אך העלו חרס בידם. פרומר העיד בעניין זה, כי זמן קצר לאחר הבחירות, לאחר שהוא שילם את מלוא שכרם של הפעילים בבחירות, נפגש עם הרב שואפי וביקש ממנו להחזיר לו את השיק באומרו לו כי שילם את שכר הפעילים והוא יכול לברר זאת עם מוסא אם הינו חפץ בכך. בשלב זה שואפי הוציא את השיק וקרע אותו לגזרים. מן הראיות שבאו בפני ביהמ"ש בעדויות אנשי הקבוצה התימנית עולה כי אכן השיק אינו ברשותם וכי בפועל לא תבעו על פיו דבר. שואפי לא העיד בבית המשפט. התביעה טענה, בסיכומיה, כי יש לדחות את גירסת פרומר לעניין השיק ולקבל את עמדתם של עדי התביעה. משמע - כי השיק אכן ניתן ע"י פרומר להבטחת מילוי התחייבויותיו על פי המסמך ת/2. לדבריה של המאשימה, יש לראות את השיק, שאין חולק כי ניתן מחשבונו האישי של פרומר, ככסף או שווה כסף, שניתן למתחרהו של פרומר תמורת הסרת מועמדותו והצהרה או תמיכה בו וכי הינו בבחינת מתן שוחד בקשר לבחירות. ב"כ הנאשם מס' 1 ביקש לדחות את גירסתם העובדתית של עדי התביעה בכל המתייחס לשיק ולקבל את דברי פרומר כמהימנים, תוך שהינו מצביע על סתירות בעדויותיהם ועל חוסר הגיונם של הדברים. מכלול הראיות שבאו בפני בית המשפט לענין השיק הנ"ל, מעלה תהיות ותמיהות, כדלקמן: אין חולק כי במסמך שנערך בסוכה, כנספח לשיק, נרשם ע"י הצדדים כי השיק נועד להבטיח כי פרומר ישלם שכר לפעילי הליכוד שיעבדו למענו במהלך מערכת הבחירות. אם אכן יש ממש בגירסתם של עדי התביעה כי היו כה ספקניים באשר ליכולת היישום של התחייבויות פרומר על פי ת/2, עד כי דרשו שזכויותיהם יובטחו בשיק, אותו ניתן יהא לממש אם אכן ירצו לעשות כן - לא תתכן האפשרות כי הסכימו לעריכת המסמך הנפרד, שתוכנו כה נוגד את מטרותיהם שלהם בקבלת השיק, מסמך שמאיין את אפשרותם להיפרע על פי השיק ומשמיט את הקרקע מן האפשרות לממשו, אם אכן יפר פרומר את ההסכם. כל זאת, במיוחד, כאשר מכל מהלך התנהלותם במו"מ עם פרומר ניתן ללמוד כי ראו חשיבות בעיגון כל הסכמה שביניהם בכתב. אם אכן יש ממש בגירסתם של עדי התביעה ופרומר אכן הפר את התחייביותיו עפ"י קביעות ההסכם ת/2 - תמוה הוא כי לא פעלו באורח ממשי למימוש השיק ואף לא דאגו כי תצלום שלו ישמר ברשותם. עצם מסירת השיק משואפי לפרומר וקריעתו, לרבות אי שמירת המסמך שצורף אליו, משתלבים באורח הגיוני עם גרסת פרומר, באשר למטרה של עריכת השיק. בעדותו של גדעון בר חמא, תוך התייחסות אף להודעתו במשטרה נ/29, נפלו סתירות של ממש בכל המתייחס למטרת עריכת השיק. בחקירתו הראשית, העיד כי השיק ניתן "תמורת קיום ההסכם", משמע - הודעתו של מוסא כי הינו מסיר את מועמדתו. לאחר מתן השיק, רק בעקבות מתן השיק, הסיר מוסא את מועמדתו. בחקירתו הנגדית, לאחר שעומת עם העובדה, חסרת המחלוקת, כי בעת עריכת השיק כבר הודיע מוסא על הסרת מועמדתו, שינה את גרסתו והעיד כי למעשה התכוון לכך שעל מוסא היה להודיע על תמיכתו הפומבית בפרומר וזאת במסיבת העיתונאים בה השתתף. עם זאת, בהודעתו במשטרה נ/29, אמר בענין זה, שבמסיבת העיתונאים הודיע מוסא על הסרת מועמדתו וזאת כאשר אין ספק, כי מוסא הודיע על הסרת מועמדתו עוד קודם לכן. התרשמתי כי שינוי גרסתו של העד והתאמתה לגרסת התביעה, נעשתה על אתר, כאשר נוכח לדעת כי אינה מתיישבת עם המציאות ומהלך האירועים. יש לציין בהקשר זה, כי אף ניסוחו של כתב האישום בעניין השיק, אינו חד משמעי וניתן להסיק הימנו כי הודעת הפרישה של מוסא ניתנה לאחר האירוע בסוכה, מתן השיק ומסיבת העיתונאים. התביעה, בסיכומיה, חזרה על הסברה שהעלו העדים מוסא ודורון, באשר להתנהלות שואפי לענין החזרת השיק, כאשר העדים משערים מדוע היה לשואפי עניין באי מסירת השיק לאנשי הקבוצה התימנית ושמירת השיק ברשותו. כאמור, שואפי לא העיד בבית המשפט, כאשר ניתן היה לצפות כי עדותו תוכל לשפוך אור על השתלשלות העניינים בכל הנוגע לשיק ולבסס את סברת התביעה, בסיכומיה, כמפורט לעיל. התביעה לא זימנה את שואפי למתן עדות וסברתה, בסיכומיה, לא הוכחה ונותרה בגדר ספקולציה חסרת בסיס. המאשימה, בסיכומיה, ביקשה לזקוף לחובתו של פרומר את העובדה כי לא המציא לבית המשפט נתונים מדוייקים על תשלום שכר הפעילים, למרות שטען כי יש בידו ראיות לכך ששילם את שכרם, כי ניתנו תלושי שכר וכי דיווח על תשלומים אלו למבקר המדינה. הנני דוחה טענה זו. ברור הוא כי הטוען שמסמך בכתב אינו משקף את המוסכם בין הצדדים, כי תוכנו אינו אמת וכי נערך רק למראית עין - עליו הנטל להוכיח טענתו זו. כאשר גרסת התביעה הינה כי המסמך שנעשה בסוכה במצורף לשיק אינו תואם את המציאות והשיק לא נועד בפועל לכיסוי שכר הפעילים, היה עליה להביא פירוט לטענתו של מוסא כי הוא ששילם את שכר הפעילים, כאשר טענתו של מוסא בענין זה היתה כללית ביותר, חסרת כל תימוכין ולא גובתה בכל דרך אחרת שהיא והינה בבחינת טענה בעלמא בלבד. בנסיבות אלו, הנני קובעת כי נותר ספק בעניין גרסת התביעה כאילו השיק ניתן להבטחת קיום תנאי ההסכם וכי הינו בבחינת מתן שוחד, ספק ממנו זכאי פרומר להנות. לעניין העבירה של אי פרסום ההסכמים ת/3 ות/2 שבאישום זה, אין לי אלא לחזור על שנקבע לעניין זה דלעיל, בכל המתייחס לאי פרסום ההסכם ת/5 שבאישום הראשון, כאשר ב"כ הנאשמים אף לא העלה בסיכומיו טענות ספציפיות לעניין זה. אשר על כן, הנני קובעת כי הוכחו יסודות העבירה של אי פרסום ההסכמים ת/3 ות/ 2, לפי סעיף 45א+ 93(5) לחוק הרשויות המקומיות, וזאת על ידי פרומר. על פי קביעות סעיף 45א לחוק הרשויות המקומיות, מוטלת חובת הפרסום על "הצדדים". לאור קביעותיי דלעיל כי חתימתו של שרעבי על ההסכמים ת/3 ות/2 נעשתה רק כדי לחזק את רצינות כוונותיו של פרומר, מבלי ששרעבי נטל חלק בדיונים והבטיח הבטחה כלשהי לצד השני וניתן לראותה כטכנית בלבד, קיים ספק אם ניתן לראות את שרעבי כ"צד" להסכם. מכאן, לא הוכחה במידת ההוכחה הנדרשת כי הייתה לשרעבי חובה לפרסם ההסכמים והוא זכאי להנות מהספק הקיים לעניין זה. בסיכומה של הכרעת הדין, באשר לנאשם מס' 1, הנני קובעת כי עובדות כתב האישום בכל המתייחס להבטחת העבודה בקשר לבחירות, הבטחה שהינה בבחינת מתן שוחד של הנאשם מס' 1על פי ההסכם ת/6 וכן העובדות הנוגעות לאי פרסום ת/6 - לא הוכחו במידת ההוכחה הנדרשת. הנני קובעת כי עובדות כתב האישום בכל המתייחס למתן שוחד בקשר לבחירות, ע"י מתן השיק ע"ס של 300,000 ₪ ע"י הנאשם מס' 1, אף הן לא הוכחו במידת ההוכחה הנדרשת. הנני קובעת כי עובדות כתב האישום בכל המתייחס להבטחת העבודה בקשר לבחירות, הבטחה שהינה בבחינת מתן שוחד של הנאשם מס' 1, על פי ההסכמים ת/5, ת/3 ות/2 - הוכחו מעבר לספק סביר. כן הוכחו במידת ההוכחה הנדרשת עובדות כתב האישום המייחסות לנאשם מס' 1 את העבירה של אי פרסום ההסכמים ת/5, ת/3 ו- ת/2. טענות הגנתו של הנאשם מס' 1 המתייחסות לעבירות הנ"ל נדחו על ידי. באשר לנאשם מס' 2, הנני קובעת כי עובדות כתב האישום בכל המתייחס לקבלת הבטחת העבודה בקשר לבחירות, שהינה בבחינת קבלת שוחד ע"י הנאשם מס' 2 על פי ההסכם ת/6 וכן העובדות הנוגעות לאי פרסום הסכם זה - לא הוכחו במידת ההוכחה הנדרשת. הנני קובעת כי עובדות כתב האישום בכל המתייחס לקבלת הבטחת העבודה בקשר לבחירות שהינה בבחינת קבלת שוחד בחירות ע"י הנאשם מס' 2, על פי ההסכם ת/5 - הוכחו מעבר לספק סביר. כן הוכחו במידת ההוכחה הנדרשת עובדות כתב האישום המייחסות לנאשם מס' 2 את העבירה של אי פרסום ההסכם ת/5. טענות הגנתו של הנאשם מס' 2 המתייחסות לעבירות הנ"ל נדחו על ידי. באשר לנאשם מס' 3, הנני קובעת כי עובדות כתב האישום בכל המתייחס להבטחת העבודה בקשר לבחירות שהינה בבחינת מתן שוחד בחירות ע"י הנאשם מס' 3 על פי ההסכמים ת/2 ות/3 - לא הוכחו במידת ההוכחה הנדרשת. העובדות המייחסות לנאשם מס' 3 את העבירה של אי פרסום ההסכמים ת/2 ות/3 אף הן לא הוכחו במידת ההוכחה הנדרשת. אשר על כן, הנני מזכה את הנאשם מס' 1 מהעבירה של שחיתות ואיום לפי סעיף 88 (4) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות) תשכ"ה - 1965, בכל המתייחס להסכם ת/6, מהעבירה של שחיתות ואיום לפי סעיף 88 (1) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות) תשכ"ה - 1965 ומהעבירה של אי פרסום הסכמים לפי סעיף 45א'(א) + 93(5) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות) תשכ"ה- 1965, בכל המתייחס להסכם ת/6. הנני מרשיעה את הנאשם מס' 1 בעבירה של שחיתות ואיום לפי סעיף 88 (4) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות) תשכ"ה - 1965, בכל המתייחס להסכמים ת/2, ת/3 ו-ת/5 ובעבירה של אי פרסום הסכמים לפי סעיף 45א'(א) + 93(5) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות) תשכ"ה- 1965, בכל המתייחס להסכמים ת/2, ת/3 ו-ת/5. הנני מזכה את הנאשם מס' 2 מהעבירה של שחיתות ואיום לפי סעיף 88 (2) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות) תשכ"ה - 1965, בכל המתייחס להסכם ת/6 ומהעבירה של אי פרסום הסכמים לפי סעיף 45א'(א) + 93(5) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות) תשכ"ה- 1965, בכל המתייחס להסכם ת/6. הנני מרשיעה את הנאשם מס' 2 בעבירה של שחיתות ואיום לפי סעיף 88 (2) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות) תשכ"ה - 1965, בכל המתייחס להסכם ת/5 ובעבירה של אי פרסום הסכמים לפי סעיף 45א'(א) + 93(5) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות) תשכ"ה- 1965, בכל המתייחס להסכם ת/5. הנני מזכה את הנאשם מס' 3, מהעבירה של שחיתות ואיום לפי סעיף 88 (4) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות) תשכ"ה - 1965 ומהעבירה של אי פרסום הסכמים לפי סעיף 45א'(א) + 93 (5) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות) תשכ"ה - 1965. #5# הגנת טעות במצב משפטיהגנות במשפט הפלילי