סירוב בלשכת התעסוקה: "לא יכולה לעבוד בגלל הילד" לפניי ערעור על החלטה מיום 10.7.13 של ועדת הערר על פי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה התשי"ט - 1959 אשר קבעה כי המערערת סירבה לעבודה אליה הופנתה בחודש יולי 2012 (להלן - הוועדה). השתלשלות העובדות הרלוונטיות לענייננו - נ א. המערערת נשלחה, ביום 22.7.12, לעבודה בחברת אתגר רווחה וסיעוד והגיעה לראיון העבודה עם בתה שהיתה חולה באותה עת. לאור רישום המעסיק בטופס ההפניה לעבודה, כי המערערת נמצאה "לא יכולה לעבוד בגלל הילד", נרשם למערערת סירוב. ב. לאחר שערר שהגישה המערערת על ההחלטה לרשום לה סירוב נדחה, הגישה המערערת ערעור לבית הדין במסגרת תיק על"ח 47233-12-12. בדיון בערעור הציגה המערערת מכתב מאת המעסיק מיום 25.7.12, בו נכתב - "הנ"ל הופנתה אלינו לעבודה כמטפלת אולם בגלל סיבות אישיות לא התאימה לחברתנו. ברצוני להדגיש שהגברת לא סירבה לעבודה". ג. לאור המסמך שהציגה המערערת ובהסכמת הצדדים, ניתן פסק דין כדלקמן - "1. המשיב יפנה למעסיק לקבל את התייחסותו לאמור במכתבו מיום 25.7.12 שצורף לערעור. 2. לאחר קבלת התגובה תתכנס הוועדה בשנית לראות אם יש בתגובה כדי לשנות מהחלטתה מתאריך 3.9.12. 3. הוועדה תזמן את המערערת להתייצב לפניה." (להלן -פסק הדין). ד. לאור פסק הדין נתכנסה הוועדה בשנית. בהופעתה לפני הוועדה הסבירה המערערת כי הגיעה לראיון העבודה עם בתה החולה ולאחר שבתה צעקה ולא היתה רגועה, הגיעה המראיינת למסקנה כי המערערת אינה מתאימה להם. ה. לאחר שהוועדה שמעה את טענות המערערת קבעה, בהחלטתה מושא פסק הדין - "המשיבה פנתה לקבל את תגובת המעסיקה. ביום 20/6/13 נרשם על ידי המעסיקה "אתגר משאבי אנוש": "הנ"ל הופנתה אלינו לעבודה כמטפלת, אולם לא התאימה לחברתנו בגלל שעליה לטפל בילד. ברצוני להדגיש שהגברת לא סירבה לעבוד." לאור מכתב המעסיקה מיום 20/6/13, הוועדה קובעת כי אין מקום לשנות את החלטתה מיום 9/3/13, שכן דברי המעסיקה ברורים ובהירים, העוררת לא התקבלה לעבודה משום שעליה לטפל בילדה. אפילו לראיון העוררת הגיעה עם ילדה. יותר מתמוה כי מכתב המעסיקה מיום 25/7/13 לא הוצג על ידי העוררת לוועדה ביום 3/9/13. תגובת המעסיקה מיום 20/6/13 רק מחזקת את עמדת הוועדה כי העוררת לא היתה זמינה לעבודה נשוא הסירוב. על מנת שסרוב יחשב כסרוב, אין חובה שהעורר יאמר כי הוא מסרב לעבוד. ניתן להסיק כי דו"ע אינו זמין לעבודה ממכלול דברים שנאמרים על ידו ו/או מהתנהלותו... ". ו. מכאן הערעור מושא פסק הדין. 3. טענות המערערת בתמצית - א. המערערת לא אמרה שהיא אינה יכולה לעבוד בגלל הילד. ב. במכתבו של המעסיק מיום 25.7.12 נרשם שבשל סיבות אישיות המערערת לא התאימה למעסיק. במכתבו מיום 20.6.13 למשיב, חזר המעסיק וציין כי המערערת לא סירבה לעבוד וכי לא התאימה לעבודה בחברה כיוון שעליה לטפל בילד. המעסיק לא כתב שהמערערת הציגה עצמה כמי שאינה זמינה לעבודה. ג. העובדה שנרשם למערערת סירוב רק בגלל שהיא הגיעה עם תינוק חולה לראיון הינה החלטה שמפלה נשים עם תינוקות. ד. ניתן ללמוד על נכונותה של המערערת לעבוד גם מן העובדה שהמערערת הופנתה והגיעה לראיון עבודה נוסף אצל אותו מעסיק ביום למחרת הסירוב, אך המעסיק דחה את מועמדותה וכתב כי כרגע אין משרה מתאימה. טופס ההפנייה ותשובת המעסיק על גביה מוצגים לבית הדין. ה. התייחסותה של הוועדה למסמך הרפואי לפיו בתה של המערערת היתה חולה במועד הראיון לא היתה במקומה. בתה של המערערת היתה חולה במועד הראיון ועל כן המערערת לקחה אותה עימה, אולם אין להסיק מכך כי היא לא פנויה לעבודה. לראיה, המערערת עובדת כיום באותה עבודה כמטפלת. 4. טענות המשיב בתמצית - א. הן מרישום המעסיק על גבי טופס ההפניה והן מרישום פקידת המשיב על טופס רישום הסירוב, עולה כי בעיית המערערת לא התמצתה בבעיה נקודתית של טיפול בילד חולה ביום ההפניה אלא בכך שהמערערת הציגה עצמה כלא זמינה עקב הצורך שלה לטפל בילד. ב. ממכתב המעסיק מיום 25.7.12 כלל לא עולה כי מדובר היה בבעיה נקודתית של טיפול בילד וכאשר נדרש להבהיר את העניין אף ציין, במכתבו מיום 20.6.13, כי הסיבות האישיות הן הצורך של המערערת לטפל בילד. ג. באף מקום לא נכתב על ידי המעסיק כי הבעיה היא נקודתית בשל מחלת ילד וכי המערערת תוכל להתחיל לעבוד תוך יום יומיים. ד. משהמשיב ערך את הבירור כנדרש על ידי בית הדין והוועדה הגיעה למסקנה כי יש להותיר את הסירוב על כנו, החלטת הוועדה הינה סבירה ואינה דורשת התערבות בית הדין. דיון והכרעה - 5. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור ואפרט - 6. הלכה פסוקה היא כי - "הפניית אדם לעבודה על ידי לשכת שירות התעסוקה מחייבת אותו להתייצב במקום העבודה ולעשות מאמץ סביר בתום לב לעבוד". (ר' דב"ע נג/91-3 מחמד אבו גאמע ואח' - שירות התעסוקה פד"ע כה 297 ). "הסבירות של המאמץ תלויה, בין השאר, בסוג העבודה, בענף העבודה, במקום העבודה ובמצב של המופנה לעבודה" ( ר' דבע נז/91-7 משייב בנימין - שירות התעסוקה , מיום 6.2.97). "סירוב לקבל עבודה יכול לבוא לידי ביטוי הן בסירוב מפורש או בהתנהגות שיפרשוה כסירוב". (ר' דב"ע מא/91-5 יחיאל נדף - שירות התעסוקה, פד"ע י"ג 107). לשאלה מהו "סירוב" נפסק, בדב"ע מא/91-3, מא/91-4 אוזיאס מאיר - שירות התעסוקה (פד"ע י"ג 61), כדלקמן - "יש לבחון באם המובטל אכן נהג כאדם המחפש עבודה ולא כמי שסומך על כך שבאין עבודה יקבל דמי אבטלה". 7. במקרה מושא פסק הדין, הציגה המערערת מכתב מטעם המעסיק מיום 25.7.12, ממנו עולה כי התייצבה לעבודה בהתאם להפניית המשיב וכי המעסיק בחר שלא לקבלה "מסיבות אישיות" תוך שהוא מבקש להדגיש כי המערערת לא סירבה לעבודה. לאחר שנתבקשה תגובת המעסיק בהתאם להוראות פסק הדין מיום 28/4/13, השיב המעסיק כי המערערת לא התאימה לחברה כיוון שעליה לטפל בילד אך חזר וציין כי הוא מבקש להדגיש שהמערערת לא סירבה לעבודה. 8. בדיון לפניי, הציגה המערערת מסמך נוסף מיום 23.7.12, ממנו עולה כי המערערת הופנתה, ביום למחרת, שוב לאותו מעסיק ואז ציין המעסיק כי הוא אינו יכול לקבלה הואיל ואין כרגע משרה מתאימה עבורה. מסמך זה מעורר ספק ביחס לטענת המשיב לפיה המערערת לא היתה זמינה לעבודה כלל ומטה את הכף לטובת קבלת טענתה של המערערת לפיה המעסיק כתב כי היא לא יכולה לעבוד בגלל הילד, נכון לאותו יום, ואין המדובר במצג שהציגה לפיו היא אינה זמינה לעבודה באופן קבוע בשל הטיפול בילדתה. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהן במכתבו של המעסיק מיום 25.7.12 והן במכתבו מיום 20.6.13 חזר המעסיק וציין כי הוא מבקש להדגיש שהמערערת לא סירבה לעבודה. 9. בשל הספק המתעורר ולאור ההלכה הפסוקה שספק פועל לטובת המבוטח - הנני מורה על ביטול הסירוב מתאריך 22.7.12. 10. סוף דבר - הערעור מתקבל והסירוב שנרשם למערערת בחודש יולי 2012, בטל בזאת. 11. לאור תוצאת פסק הדין לפיה בוטל הסירוב לאור ספק שמתעורר וכן לאור העובדה שהמערערת מיוצגת על ידי הסיוע המשפטי - אין צו להוצאות. קטיניםדמי אבטלה