טענה כי פוטרה במהלך הריונה, ללא היתר, ללא שימוע ובניגוד לחוק עבודת נשים, התשי"ד- 1954, תוך הפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח- 1988. לפיכך, תבעה המבקשת פיצויי פיטורים, פיצוי בגין עוגמת נפש בשל פיטורים בזמן הריון וכן פיצוי בהתאם לחוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. סכום התביעה עמד על סך של 190,711 ₪. 3. בפסק הדין מושא הבקשה, נדחתה תביעתה של המבקשת על כל רכיביה. בית הדין קבע כי גרסת המבקשת באשר למועד בו נודע לה דבר ההיריון קועקעה ולא עמדה במבחן החקירה הנגדית ובנסיבות אלה לא יכלה להודיע על הריונה למעסיק או למי מטעמו. לפיכך, נדחתה טענת המבקשת כי דיווחה לממונה עליה על הריונה והתקבלה טענת המשיבה כי במועד הפיטורים, לא ידעה שהמבקשת בהריון; נקבע כי טענת המבקשת לפיה פיטוריה נעשו בחופזה מבלי שהתקיים הליך שימוע כנדרש אינה מתיישבת עם תוכן השימוע הראשון והשני אשר הוקלטו וצורפו לתצהירי המשיבה; נקבע כי פיטורי המבקשת נבעו מטעמים מוצדקים ועניינים וכי עדות המעסיק בענין זה היתה רציפה עקבית ומהימנה; עוד נקבע כי הוכח שהמבקשת הסכימה לפיטוריה, שכן אמרה בשימוע שאינה נהנית מעבודתה ואינה צריכה להמשיך במקום זה וכי לא הודיעה למשיבה על הריונה סמוך לאחר פיטוריה. בנסיבות אלה השתכנע בית הדין כי המבקשת לא אפשרה למעסיק לשקול את צעדיו ולהחליט אם להמשיך להעסיקה או לפנות לממונה לקבלת ההיתר ועל כן קבע כי אין לבטל את הפיטורים וליתן למבקשת סעדים כספיים. לאור התוצאה חייב בית הדין את המבקשת לשלם למשיבה שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪. הבקשה 4. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ובמקביל הגישה את הבקשה שלפני, בה היא עותרת לעיכוב תשלום ההוצאות שהושתו עליה. לטענת המבקשת קיימת הצדקה לעכב את ביצוע פסק הדין, הן במישור סיכויי הערעור והן במישור מאזן הנוחות. אשר לסיכויי הערעור: נטען כי סיכויי הערעור גבוהים, שכן בית הדין האזורי התעלם מטענות כבדות משקל בדבר סתירות וכשלים בקביעות עובדתיות ומשפטיות; המבקשת פוטרה בהיותה בהריון, ללא קבלת היתר כנדרש בסעיף 9(א) לחוק עבודת נשים וכך נותרה ללא פיצוי; נטען כי סכום ההוצאות שנפסק לחובת המבקשת גבוה וחורג באופן קיצוני מהסכום המקובל בבתי הדין וכי פסיקת בית הדין אינה מידתית ומכילה אלמנט עונשי מובהק. 5. אשר למאזן הנוחות: נטען כי בשל מצבה הכלכלי הקשה אין באפשרות המבקשת לעמוד בסכום הפסוק, ללא נטילת הלוואה, אם תינתן לה. בקשר לכך נטען כי המבקשת הינה בת 25, אם לשתי בנות ומשכורתה עומדת על סך 4,629 ₪ ברוטו לחודש. עוד צויין כי נכון להיום המבקשת מצויה בחופשת לידה, ללא הכנסה נוספת מצד בעלה אשר מצוי בהליך של פשיטת רגל ואינו מתפרנס. בנסיבות אלה, כך לטענת המבקשת, פסק הדין מהווה מכה קשה, בעלת השלכות מרחיקות לכת עבורה ועבור משפחתה הצעירה. מנגד, המשיבה הינה חברה המבוססת הכלכלית ובנסיבות אלה הנזק שייגרם למבקשת ולמשפחתה אם בית הדין לא ייעתר לבקשתה ולאחר מכן יתקבל ערעורה עולה לאין שיעור על הנזק שעלול להיגרם למשיבה אם ידחה מועד גביית ההוצאות. בתוך כך מפנה המבקשת להחלטה בעניין ברזני, בה נקבע כי לעיתים יש מקום לשקול את מצבו הכספי של המבקש ואת השפעת ביצועו מיידי של פסק הדין עליו. עוד מציינת המבקשת כי עם קבלת פסק הדין פנתה, באמצעות בא כוחה, לבא כוח המשיבה בניסיון להפחית את סכום ההוצאות או להגיע להסדר תשלומים, נוכח מצבה הכלכלי שלה ושל בעלה, אך ניסיונותיה נדחו. 6. המשיבה מתנגדת לבקשה הן בשל סיכוייו קלושים של הערעור להתקבל והן בשל האפשרות הסבירה להשיב את המצב לקדמותו, אם המבקשת תזכה בדין. בכל הנוגע לסיכויי הערעור נטען כי פסק דינו של בית הדין האזורי מנומק ומפורט כראוי, המבוסס על קביעות עובדתיות ועדויות שהובאו בפניו, עניינים שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהם. לטענת המשיבה המסקנות המשפטיות הושתתו על מסקנות עובדתיות מוצקות ותואמות את ההלכה הפסוקה. בקשר לכך נטען, בין היתר, כי הוכח שבעת השימוע ופיטוריה של המבקשת, המשיבה כלל לא ידעה על הריונה; נקבע כי טענת המבקשת לפיה דיווחה לממונה עליה על הריון נדחתה, נוכח הסתירות בעדותה ונוכח עדותם האמינה של עדי המשיבה; נקבע כי אף המבקשת עצמה לא יכולה היתה לדעת על הריונה באותה עת ובנסיבות אלה לא יכלה להודיע על דבר הריונה למעסיקה; תביעת המבקשת לסעדים בגין העדר שימוע נדחתה בהסתמך על ראיותיה של המשיבה לקיומם של שימועים כדין, מוקלטים ומתומללים; פסיקת שיעור שכר טרחה היתה ראויה ונבע בין היתר מהתנהלותה של המבקשת ומעדותה לא ישרה וחמקנית, ונכוח דחיית כל טענותיה. 7. באשר למאזן הנוכחות נטען כי המשיבה שהינה חברה גדולה ואיתנה, אשר מעסיקה עובדים רבים ולא יהיה לה כל קושי להחזיר למבקשת את תשלום שכר הטרחה, אם כך ייפסק בערעור. לטענת המשיבה, החשש הוא דווקא של המשיבה כי לו יעוכב הביצוע ייסתם הגולל על החזר שכר טרחה שנפסק לטובתה, עקב הליכי פשיטת הרגל של בעלה של המבקשת, כפי שהיא הודתה בעצמה. בכל הנוגע לעניין ברזני נטען כי שם היה מדובר על פסיקת שכר טרחה לטובת הצד אשר לא היה מיוצג על ידי עו"ד וכי ככל הנראה נפלה שגגה בפסיקה זו. לעומת זאת, במקרה דנן, המשיבה יוצגה על ידי עו"ד ובדין נפסק שכר טרחה לטובתה. עוד נטען, כי במקרה דנן, למעט טענות בעלמא על מצבה הכלכלי של המבקשת ומסמכים משנת 2011, אין כל הוכחה כי בעלה הינו פושט רגל או הוכרז כפושט רגל וכי תצהירה של המבקשת אינו מפרט כדבעי את העובדות אשר עליהן נסמכות טענותיה, כפי שהיה צריך לעשות בעניינה. 8. בתשובה לתגובת המשיבה חוזרת המבקשת על האמור בבקשתה לעיכוב ביצוע. הכרעה 9. הלכה פסוקה היא כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו, ועיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת החריג, במיוחד כאשר מדובר בחיוב כספי. הסעד של עיכוב ביצוע פסק דין יינתן בכפוף לכך שיתקיימו שני תנאים מצטברים אלה: האחד - סיכויי הערעור להתקבל אינם משוללי יסוד והשני - שהנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע והערעור בסופו של עניין יידחה. כאשר פסק הדין מטיל חיוב כספי על המבקש, הנטייה היא שלא לעכב את ביצועו אלא אם כן יוכח כי המבקש לא יוכל לגבות את כספו אם יזכה בערעור. 10. לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות. הכלל הוא שעניין פסיקת הוצאות משפט ושיעורן נתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית וערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעתה, אלא אם נפל בהחלטת אותה ערכאה פגם יסודי וטעות יסודית בשיקול דעת. מבלי להיכנס לשאלת סיכויי הערעור על רכיבי התביעה גופה, אינני סבור כי בכל הנוגע לחיוב המבקשת בתשלום שכר טרחת עו"ד סיכויי הערעור לכשעצמם מצדיקים הענות לבקשה. כמו כן, גם לא שוכנעתי כי מאזן הנזקים מחייב זאת. המבקשת אומנם צירפה תלושי משכורת, אך נמנעה מלצרף תדפיסי חשבון בנק המעידים על מצבה הכספי, כמו גם פירוט של מצבת נכסיה. בנוסף, מלבד מסמך משנת 2011 אין כל הוכחה כי בעלה של המבקשת פושט רגל נכון להיום. במצב דברים זה, לא הוצגה לפניי תשתית מלאה לעניין מצבה הכלכלי הנטען. מעבר לנדרש יובהר כי, בניגוד לעניין ברזני, במקרה דנן המשיבה יוצגה על ידי עו"ד בבית הדין קמא ועל פני הדברים היא זכאית להוצאות משפט. כמובן, שאין בהחלטתי זו כדי למנוע מהצדדים להגיע להסכמה באשר לפריסת תשלום ההוצאות בדרך שתקל על תשלומם על ידי המבקשת. 11. סוף דבר - הבקשה נדחית. אין צו להוצאות. הריוןפיטורים בהריוןשימוע לפני פיטוריןשימועפיטורים