68% נכות לאישה שהוכרה כנפגעת, לפי חוק הגזזת 1. זהו ערעור כנגד החלטת הועדה הרפואית לעררים (להלן:"הועדה") לפי חוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994 (להלן:"החוק"), אשר בהחלטתה מיום 20/10/13 קבעה למערערת נכות משוקללת בשיעור של 68%. 2. רקע המערערת, כבת 72, נשואה ואם לארבעה ילדים, הוכרה כנפגעת, לפי חוק הגזזת. ביום 8/4/13 הוענקו למערערת 39% נכות על ידי הועדה רפואית. בגין החלטה זו, הגישה המערערת ערר וביום 20/10/13, דנה הועדה בעניינה והגדילה לה את אחוזי הנכות ל - 68%, לפי הפירוט הבא: א. 20% בגין צלקת ניתוחית מכח סעיף 75(2)ג'. ב. 5% בגין צלקת מאזור תורם מכח סעיף 75(1)ב'. ג. 15% בגין פגם גולגולתי מכח סעיף 36(2)ג'. ד. 20% בגין כאבי ראש מכח סעיף 29(ג)III. ה. 10% בגין חולשת צד מכח סעיף 29(1)(א)I. ו. 30% בגין אי התאמה סוציאלית מכח סעיף 34(ב)4. 3. בהתאם להסכמת הצדדים ניתן בזאת פסק הדין על סמך הודעת הערעור המנומקת, על נספחיה ועל סמך התשובה לערעור. 4. טענתה של המערערת היא שהועדה טעתה באופן התייחסותה לחוות דעתו של ד"ר יחיאל היילברון, עת נמנעה מלדון בחוות דעתו באופן מפורט, מלא וענייני ובמיוחד בכך שלא התייחסה לממאירות בגידול החוזר מסוג מנינגיומה - ממצא שאוזכר בדו"ח פתולוג מיום 11/5/10 ואשר בגינו קבע ד"ר היילברון כי מאז 2010 ראויה נכות צמיתה בשיעור של 100%. 5. טענתה של המשיבה היא כי, בין השאר, נבדקה המערערת על ידי נוירולוג, אשר קבע ממצאיו על סמך בדיקה קלינית ולאחר שעיין בחוות דעתו של ד"ר היילברון, כאשר ביחס לחוות דעת זו ציינה הועדה:"..עיינה בהערכה הרפואית של ד"ר היילברון מיום 15/9/13 ומקבלת את הערכתו באשר לכאבי ראש באופן חלקי. באשר להמיפרזיס השמאלית הנכות נקבעת לפי מצב תפקודי של היד ועל כן קבענו את הנכות לכדי 10% ולא 20%". בהמשך ציינה הועדה כי לאחר שעיינה במסמכים שבתיק, האזינה לב"כ המערערת וערכה למערערת בדיקה דרמטולוגית, נוירולוגית ופסיכיאטרית, היא מצאה לנכון להוסיף על אחוזי הנכות שקבעה הועדה מדרג ראשון כאשר הלכה למעשה - כלל הליקויים בהם הכירה תואמים את הליקויים אליהם הפנה ב"כ המערערת בהודעת הערר שהגיש. המשיבה הוסיפה וטענה כי הועדה, אשר עיינה, כאמור לעיל, בחוות דעתו של ד"ר היילברון, לא הסכימה עם קביעותיו באופן מלא, דבר המצוי בתחום סמכותה. המשיבה הוסיפה וטענה כי הועדה קובעת סעיפי ליקוי ואחוזי נכות ביחס למצב כיום ואין היא מכירה בנכות ביחס לנזק פוטנציאלי עתידי ומכאן וככל שיתממש הנזק המאוזכר בחוות דעתו של ד"ר היילברון, תוכל המערערת לפנות לועדת החמרה. מאחר ולא נפלה כל טעות משפטית בהחלטת הועדה - יש לדחות את הערעור. 6. דיון והכרעה לעניין סמכותה של וועדה רפואית לעררים, קובעת תקנה 6(ב) לתקנות לפיצוי נפגעי גזזת (הגשת תביעה, הכרה בנפגע, קביעת דרגת נכות, הרכבת ועדות וסדרי עבודתן) תשנ"ה-1995 (" התקנות") כך: "הוועדה הרפואית לעררים רשאית לאשר את החלטת הוועדה הרפואית, לשנותה או לבטלה, בין אם נתבקשה לעשות כן ובין אם לאו; הודעה על החלטת הוועדה הרפואית לעררים תמסר לעורר". כוחה של ההלכה בעניין סמכותן של וועדות רפואיות לעררים לפי חוק הביטוח הלאומי יפה גם לעניין סמכותה של וועדה רפואית לעררים לפי חוק הגזזת (ראו ע"ע 1393/01 מדינת ישראל - שמואל מיראכור ואח', עבודה ארצי כרך ל"ג (9), 34 (2002)). במסגרת פרק ה"סיכום ומסקנות" שבחוות דעתו של ד"ר היילברון, הוא קבע כי:"באשר לנכותה על פי קובץ תקנות המל"ל הריני מעריך את לקויותיה כדלקמן: *על מנינגיומה ומנינגיומה חוזרת שהפכה לממארת ויכולה לצמוח מחדש ..למרות טיפולי הקרינה שקיבלה לאחר שהניתוח השני וכן מנינגיומה משמאל העלולה להמשיך ולצמוח, סיבוכי זיהום.. *לא מצאתי התייחסות של הועדה לכך שהתפתחה ממאירות בגידול החוזר (ראה דו"ח פתולוג 11-5-10).." וכן:"מספרי 12 ו- 15 ברשימת המסמכים לעיוני מאשרים שמ - 11-05-2010 ניתן היה להבין שמדובר בגידול ממאיר שאכן הוקרן בהמשך, גם כאשר ידוע שזה גידול שאינו מגיב טוב להקרנות. מאז 2010 ראויה נכות של 100% לצמיתות לפי ס"ל 21 --- ס"ל 1-א-3 מותאם, על מנינגיומה חוזרת שנכרתה, נמצאה ממאירה והוקרנה בהמשך". מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי היא רשמה את תלונות המערערת כפי שנאמרו על ידי בא כוחה, כאשר הוא התייחס גם ל:"ב - 2004 עברה את הניתוח הראשון להסרת המנינגיומה ..וב - 2010 חזר הגידול שוב. הביופפסיה הראתה שהגידול עם סימני ממאירת. ישנה התייחסות של ד"ר היילברון...". הועדה ערכה למערערת בדיקה דרמטולוגית, נוירולוגית ופסיכיאטרית. בכל הקשור לחוות דעתו של ד"ר היילברון, ציינה הועדה:"הועדה עיינה בהערכה של ד"ר היילברון..ומקבלת את הערכתו באשר לכאבי ראש באופן חלקי..". מהאמור לעיל עולה כי הועדה, אכן לא התמודדה עם קביעותיו של ד"ר היילברון בנוגע לדו"ח הפתולוגי מיום 11/5/10 ועם קביעותיו באשר לאופן בו יש להתייחס לגידול, לרבות הנכות שהוא קבע:"..מאז 2010 ראויה נכות של 100% לצמיתות...". בהעדר התייחסות לקביעותיו הנ"ל שלח ד"ר היילברון, נפל פגם משפטי בהתנהלות הוועדה המצדיק את קבלת הערעור. 7. לסיכום לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטעם שמצאתי בנימוקי הערעור, הריני מורה על החזרת עניינה של המערערת לועדה לצורך בחינת עניינה, בכל הנוגע לממאירות הגידול החוזר בראשה וזאת תוך התייחסות מפורטת ומנומקת לחוות דעתו של ד"ר היילברון ולמסמכים מספר 12 ו - 15 לרשימת המסמכים המפורטים בחוות דעתו וכן תוך התייחסות לסעיף הליקוי שלדעת ד"ר היילברון תואם את מצבה של המערערת. 8. בנסיבות הענין הריני מחייבת את המשיבה לשלם למערערת סכום של 2,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. הסכום הנ"ל יישא הפרשי ריבית והצמדה מהיום אם לא ישולם בתוך 30 יום. 9. כל אחד מהצדדים זכאי לבקש, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, רשות לערער על פסק דין זה, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. גזזתנכות