ביטוח לאומי: התובע סובל מנגעים בעורו בעקבות חשיפה ממושכת לשמש במסגרת עבודתו - תופעה שהוכרה על-ידי המשיב כמחלת מקצוע. ועדה רפואית שהתכנסה בחודש 4/10 קבעה למערער 19% נכות החל מיום 2.8.07, 10% לפי פריט ליקוי 75(2)(ב) שעניינו צלקות, וכן 10% לפי פריט ליקוי 81(2). הועדה נשוא ערעור זה התכנסה במסגרת הליך החמרה לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן - תקנות נכות מעבודה), ובהתאם להוראות פסק-דין בבל 42462-01-13 (להלן -פסק הדין). פסק-הדין נתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שתתייחס במפורט ובמנומק לחוות-הדעת של ד"ר אריה ולדמן מיום 4.12.12, לתלונות המערער בתחום הנפשי וכן למכתב ב"כ המערער מיום 22.5.12. 3. הועדה התכנסה ביום 17.7.13, ציינה את ממצאיה באשר לנגעי העור ועצרה את הדיון על מנת לקבל תוצאות היסתופתולוגיות מהניתוחים שעבר המערער ב- 2/13 וב- 5/13, וכן על מנת להיוועץ עם מומחה בתחום הנפשי. ביום 27.8.13 נבדק המערער על-ידי היועץ בתחום הנפשי שקבע כי נותרה נכות בתחום זה בשיעור 0% לפי פריט ליקוי 34(א)(1) לתוספת לתקנות הנכות מעבודה. ביום 23.10.13 התכנסה הוועדה לישיבתה המסכמת וקבעה כי אין החמרה במצבו של המערער. מכאן הערעור שלפני. 4. טענות המערער: א. הוועדה סיכמה את החלטתה ללא נוכחות המערער ובניגוד לבקשה שהועברה לה בעניין זה. ב. הוועדה התעלמה מתלונות המערער בפניה. הוועדה קבעה כי לא מדובר בצלקות מכוערות על אף שמדובר בשאלה סובייקטיבית שהיה עליה להיות מוכרעת בהתאם לתלונות המערער. ג. הוועדה התעלמה מחוות-הדעת המשלימה של ד"ר ולדמן בתחום רפואת העור. ד. פריט הליקוי שיושם בתחום הנפשי אינו עולה בקנה אחד עם ממצאי הוועדה. 5. טענות המשיב: א. אין פגם בדרך התנהלותה של הוועדה ולא היתה מוטלת עליה חובה לזמן שוב את המערער לישיבתה המסכמת ולבדוק אותו מחדש. ב. הוועדה פעלה בהתאם לפסק-הדין ובחנה את שאלת ההחמרה ואת חוות-דעתו של ד"ר ולדמן. ג. בתחום הנפשי הסכים המשיב כי העניין יוחזר לוועדה בהתייחס לטענת המערער כי הממצאים העולים מחוות-דעת היועץ אינם עולים לכאורה בקנה אחד עם פריט הליקוי שיושם. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לקבל את הערעור בחלקו, וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן. 7. כאמור, הוועדה התכנסה בהתאם להוראות פסק-הדין, שנתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב, צורך התייחסות לחוות-הדעת של ד"ר ולדמן מחודש 12/12, למכתב ב"כ המערער מחודש 5/12 וכן לטענות המערער בתחום הנפשי. מכאן, שמוטל על בית הדין לבחון אם הועדה אכן מילאה אחר הוראות פסק-הדין (דב"ע נה/01-29 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160). 8. על יסוד הסכמת הצדדים בשאלת נכותו של המערער בתחום הנפשי, יש לקבוע כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה בפניה תונח חוות-דעתו של היועץ בתחום הנפשי. היועץ ישקול את שאלת נכותו של המערער בתחום הנפשי מחדש, בהתייחס לממצא שעלה בחוות-דעתו לפיה המערער סובל מ"תגובה הסתגלותית עם גוון חרדתי בעוצמה קלה", ויסביר האם אין בממצא האמור כדי לזכות את המערער בנכות המתבטאת באחוזים. 9. לא מצאתי ממש ביתר נימוקי הערעור. א. לא מצאתי כי נפל פגם בהתייחסות הוועדה לחוות-הדעת של ד"ר ולדמן. הועדה הסבירה כי אין מקום לקבוע נכות כפי שהמליץ ד"ר ולדמן באשר לצלקות, שכן פריט הליקוי עליו המליץ (75(2)(ג) לתוספת לתקנות הנכות) דורש קיומן של צלקות נרחבות ומכערות, בעוד התרשמותה של הוועדה שאין מדובר בצלקות נרחבות ומכערות. בפרוטוקול הדיון הראשון של הוועדה עולה כי הוועדה מצאה (סעיף 21 לפרוטוקול מיום 17.7.13): "בנוסף לצלקות המפורטות בפרוטוקול הועדה מ0 12/2012 נצפתה צלקת קטנה שטוחה והיפוגמנטרית במצח וצלקת בלתי ניכרת בעפעף שמאלי תחתון". התרשמותה השונה של הוועדה בנוגע להגדרתן של הצלקות כ"נרחבות" ו"מכערות" לעומת התרשמותו של ד"ר וולדמן היא בגדר הנמקה ראויה לדחיית האמור בחוות-הדעת. ב. אין לומר כי שאלת הכיעור צריכה להיבדק על-ידי הוועדה באופן "סובייקטיבי" ובהתאם לתלונות המערער בפני בדבר השפעת הצלקות על אורחות חייו. בחירת פריט הליקוי המתאים באה בגדר סמכותה המקצועית-רפואית של הוועדה, הבוחנת את שיעור הנכות באופן אובייקטיבי. בשאלה זו נקבע בבר"ע (ארצי) 175/06 יצחק אברביה - המוסד לביטוח לאומי (החלטה מיום 31.10.06), כי "אין דעתו הסובייקטיבית של המבוטח היא הקובעת בעניין זה, אלא מיטב מומחיות הוועדה הרפואית". ג. לא מצאתי כי חלה על הוועדה חובה להתייחס לחוות-הדעת המשלימה של ד"ר ולדמן, שעה שחיוב כאמור אינו עולה מהוראות פסק-הדין. כן לא חלה על הוועדה כל חובה להתייחס להחמרות עתידיות במצבו של המערער, אף אם מדובר במחלה שמטבעה להחמיר עם הזמן ובהתייחס לכך כי המערער עובר מדי מספר חודשים הליך של כריתת נגעים נוספים מעורו. על הוועדה לבחון את מצבו של המערער בעת בדיקתו בפניה, כפי שעשתה ואף ביקשה לעיין בתוצאות היסטופתולוגיות של הליכים שעבר בסמוך למועד התכנסותה (ואף לאחר מועד מתן פסק-הדין המחזיר). 10. לאור האמור - יש לקבל את הערעור על יסוד הסכמת ב"כ המשיב בדיון. עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב. בפני הוועדה תונח חוות-דעתו של היועץ בתחום הנפשי. היועץ ישקול את שאלת נכותו של המערער בתחום הנפשי מחדש, בהתייחס לממצא שעלה מחוות-דעתו לפיה המערער סובל מ"תגובה הסתגלותית עם גוון חרדתי בעוצמה קלה", ויסביר האם אין בממצא האמור כדי לזכות את המערער בנכות המתבטאת באחוזים. המערער יוזמן להופיע בפני היועץ בתחום הנפשי. 11. על המשיב לשלם למערער הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ תוך 30 יום מהיום. 12. הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. ביטוח לאומי