תיקון 43 לחוק בית הדין לעבודה

בהתאם לתיקון 43 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969, קובע סעיף 27(ב) כדלקמן: "בנוסף לאמור בסעיף קטן (א) תהיה גם לרשם הסמכות הנתונה לבית דין אזורי בתובענות לשכר עבודה כמשמעותו בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, בתובענות לקצבה כמשמעותה בחוק האמור, למעט תובענות שעניינן עצם הזכאות לקצבה, וכן בכל תובענה כספית אחרת שבין עובד למעבידו שעניינה הזכויות שהעובד זכאי להן עקב עבודתו, לפי חוק, הסכם קיבוצי, או לפי צו הרחבה כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, המנויים בתוספת החמישית, ובלבד שסכום התובענה אינו עולה על 50,000 שקלים חדשים, ...". הרשמת קבעה, כי מדברי ההסבר להצעת החוק ניתן ללמוד שתכלית התיקון היא יעילות הדיון וזירוז בירורן של תביעות המובאות בפני בית הדין האזורי לעבודה. עם זאת, למרות העובדה שהסמכות על פי סעיף 27(ב)(1) היא מקבילה לשופט ולרשם, בעלי הדין אינם יכולים לבחור את הערכאה שתדון בתביעה. עוד הפנתה הרשמת לסעיף 27(ב1) לחוק, אשר קובע: "שר המשפטים ושר התעשייה המסחר והתעסוקה, בהתייעצות עם נשיא בית הדין הארצי, עם ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה ועם ארגונים ארציים של מעבידים שלדעת השרים הם יציגים ונוגעים בדבר ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאים בצו להגדיל את הסכום הנקוב בסעיף קטן (ב); תובענה לשכר עבודה או לקצבה או תובענה כספית אחרת כמשמעותה בסעיף קטן (ב) שהגדלת הסכום כאמור הוסיפה לסמכותו של רשם, וערב תחילתו של הצו היתה תלויה ועומדת לפני בית דין אזורי לעבודה, ולא החלו בשמיעת עדים, רשאי שופט של בית הדין להעבירה לדיון לפני רשם". הרשמת קבעה, כי במקרה דנן, סכום כל אחת מהתביעות נמצא בתחום סמכותו של רשם. אשר להפניית המבקשים להודעת מנהל בתי המשפט מיום 24.3.2013, קבעה הרשמת כי הודעה זו אינה רלבנטית לענייננו, שכן התובענות הוגשו ונפתחו כתביעה כספית אחרת, המצויה בסמכות עניינית מקבילה של רשם ושל מותב בית הדין, בהתאם להוראת הדין, היינו סעיף 27(ב)(1) לחוק. אשר על כן, דחתה הרשמת את הבקשה, וחייבה כל אחד מהמבקשים בהוצאות בסך של 1,000 ש"ח. יצוין כי בהחלטה מיום 27.10.2013 נדחתה ישיבת ההוכחות שנקבעה בתביעות המאוחדות ליום 9.12.2013. המבקשים ערערו על החלטת הרשמת לבית הדין האזורי, ועל טענותיהם בבקשתם לרשמת הוסיפו טענה נוספת, ולפיה בתביעתם מבקשים למעשה המשיבים הרמת מסך כלפי המבקשים 2 ו-3, וכי עניין זה אינו בסמכות רשם. בית הדין האזורי דחה את הערעור, ביחס לשתי הטענות הראשונות, בעיקרו של דבר, מטעמי הרשמת בהחלטתה. אשר לטענה השלישית שנוספה קבע בית הדין האזורי, כי לא נתבעה הרמת מסך, אלא המשיבים ביקשו לראות במבקשים 2 ו- 3 כמעסיקיהם הישירים. בית הדין חייב את המבקשים בהוצאות לטובת המשיבים בסך של 3,000 ש"ח. בבקשה לרשות הערעור שלפניי חזרו המבקשים על טענתם כי נוכח סכומה המאוחד של התביעה, אין סמכות לרשמת בית הדין האזורי לדון בה, וכי אף אם יש לראות בתביעה כשתי תביעות נפרדות, הרי שסכומה של תביעת המשיב 1 אינו בסמכות רשם בית הדין האזורי. בד בבד עם הגשת בקשתם למתן רשות הערעור הגישו המבקשים בקשה דחופה להתליית הליכים, נוכח מועד דיון ההוכחות שנקבע בתובענות המאוחדות ליום 9.12.2013. לאחר שנתתי דעתי לבקשת רשות הערעור ולחומר התיק, אני מחליט לדחותה. הלכה היא, כי רשות ערעור בערכאה שלישית תישקל במקרים חריגים המעוררים שאלה כללית, משפטית או ציבורית חשובה, החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת (ראו: רע"א 2830/07 הר עוז נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה רעננה, ניתן ביום 15.8.2007; רע"פ 11055/04 פישר נ' שרון, ניתן ביום 7.12.2004; רע"פ 227/04 מכלוף נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 26.2.2004; רע"א 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123; רע"א 7857/08 הכשרת הישוב נ' אולפני קוליונל בע"מ, 22.2.2009). בקשה זו שלפניי אינה מעלה שאלה משפטית כזו ואינה מהווה מקרה חריג המצדיק דיון שלישי בעניין. מעבר לאמור אוסיף עוד, כי אכן צדק בית הדין האזורי כאשר קבע כי מדובר בשתי תובענות ולא בתובענה אחת, חרף העובדה שהוגשו על גבי מסמך אחד וכי אוחדו מאוחר יותר לשם ייעול הדיון בהן. משכך, אכן היה מקום לבחון את סכומה של כל תובענה בנפרד. עוד ייאמר, כי סעיף 27(ב) לחוק בית הדין לעבודה מסמיך את רשמי בית הדין האזורי לדון בתביעות לשכר עבודה בסכום של עד 50,000 ש"ח.. עוד יוער, כי גם מועד הגשת הבקשה, לאחר שהתובענות מתנהלות מזה כשנתיים, וימים ספורים טרם קיום ישיבת הוכחות, הצדיק דחייתה. משכך, לא מצאתי כי יש הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית הדין האזורי, ולמתן רשות הערעור. נוכח תוצאת הדברים, הבקשה להתליית ההליכים - מתייתרת. סוף דבר - הבקשה נדחית. משלא נדרשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות. חוק בית הדין לעבודהבית הדין לעבודה