צו מניעה כנגד עובדת לשעבר שלא תפנה ללקוחות המעסיק

צו מניעה כנגד עובדת לשעבר שלא תפנה ללקוחות המעסיק העובדות כפי שעלו מחומר הראיות: המבקשת הִנּה חברה העוסקת בהקמה, הפעלה ואחזקה של מתקני שילוט ופרסום חוצות ושיווקם למפרסמים והנה מקבוצת "הכשרת היישוב" (להלן: "מאור שילוט" או "המבקשת"). המשיבה עבדה במאור שילוט כאשת מכירות לשיווק מתקנים שבבעלות מאור שילוט (להלן: "רויטל" או "המשיבה"). רויטל החלה לעבוד אצל מאור שילוט מיום 6.11.07 ועד ליום 31.5.11. רויטל פוטרה מעבודתה ועברה לעבוד בחברת שילוט אחרת. ביום 1.6.12 שבה רויטל לעבוד אצל מאור שילוט ובין הצדדים נחתם הסכם עבודה (נספח 2 לבקשה). בסעיף 10 להסכם נקבע: "סודיות ואי תחרות העובד מתחייב כי במעמד החתימה על הסכם זה יחתום על התחייבות לשמירת סודיות ואי תחרות בנוסח נספח א' להסכם זה ומהווה חלק ממנו ויפעל כמתחייב מהסכם זה." בנספח א' להסכם נכתב כי: "העובד מתחייב לא להתחרות בעסקי החברה, בין בישראל ובין מחוץ לישראל, במישרין או בעקיפין, בעצמו או באמצעות אחרים משך תקופת העסקתו בחברה ובמשך תקופה של 12 חודשים מיום סיום העסקתו בחברה". ובסעיף 13 להסכם נקבע: "קניין 13.1. מוסכם בין העובד לחברה כי כל שיטות העבודה, המערכות ו/או כל חלק מהן, מאגרי הנתונים של החברה, השיפורים, וכל תוצר ישיר או עקיף של עבודת העובד בחברה אשר העובד יגלה ו/אר יפתח ו/או יהיה קשור בגילויים ו/או פיתוחם ו/או שיפורם, בין שאלו ראויים להירשם על פי כל דין ובין אם לאו, ייחשבו ויהיו רכושה הבלעדי של החברה. 13.2. מובהר בין העובד לחברה כי כל מסמך ו/או דיסקט ו/או תקליטור ו/או כל מכשיר אחר האוגר מידע על החברה או של החברה (להלן - "מסמך") לרבות מסמך המכיל שמות לקוחות ו/או מאגר עובדים יהיה רכושה הבלעדי של החברה והעובד מתחייב להחזיר לחברה כל מסמך כאמור מייד עם סיום עבודתו בחברה או על פי דרישת החברה ממנו לעשות כן. 13.3. כל ציוד משרדי, טכני, אלקטרוני, ציוד תקשורת או אחר שינתן לעובד במסגרת עבודתו בחברה הנו רכושה הבלעדי של החברה והעובד יחזיר את הציוד האמור לחברה מייד עם דרישת החברה ממנו לעשות כן." רויטל השתכרה כ- 13,000 ₪ ברוטו (עמ' 10 לפרוטוקול שורה 5 לעדות רויטל). מאור שילוט מוכרת שטחי פרסום על גבי מכוונים לגופים הרוצים לפרסם את מוצריהם למשך תקופת הקמפיין. ביום 10.10.13 פוטרה רויטל ונמסר לה מכתב פיטורים (נספח 4 לבקשה) וניתנה לה הודעה מוקדמת בת חודש, קרי, עד ליום 10.11.13. לאחר שסיימה לעבוד במאור שילוט פנתה המשיבה לחברות שילוט ובכללן למבקשת על מנת לקבל הצעות בעבור לקוחותיה. לאחר סיום עבודתה אישרה מאור שילוט לרויטל לשווק קמפיין על מתקן שילוט של מאור שילוט בקריית-אונו. למאור שילוט זיכיון בלעדי למכור שטחי פרסום על גבי מכוונים שמשווקת החברה לפיתוח הרצליה. ביום 20.11.13 הודיעה החברה לפיתוח הרצליה למאור שילוט כי הושהתה תשובת החברה לפיתוח להרחבת הזיכיון של מאור שילוט בעיר הרצליה (נספח 5 לבקשה). ביום 28.11.13 נערכה פגישה בין הצדדים (פרוטוקול הישיבה-נספח 7 לבקשה) על מנת לנסות ולסיים את המחלוקת בדרכי שלום, אולם ללא הצלחה. טענות הצדדים: לטענת המבקשת, הוכח על ידה כי יש ליתן צו מניעה עקב קיומו של סוד מסחרי באמתחתה של המבקשת (מחיר הקמפיין ללקוחות המבקשת, תנאיו ומועד סיומו של קמפיין) ונוכח מתן תמורה מיוחדת למשיבה. המשיבה הפרה את חובתה על פי דין והעבירה את סודות המבקשת למתחרי המבקשת, עוד במהלך עבודתה אצל המבקשת. לטענת המשיבה, אין במידע שהיה בידה כל סוד מסחרי וסעיף אי התחרות בחוזה ההעסקה של המשיבה, שעליו היא חתומה, פוגע בחופש העיסוק של המשיבה ואין לתת לו תוקף. עדויות: מטעם המבקשת שמענו את עדויותיהם של: מר יוסי ירקוני, מנכ"ל המבקשת. מר אסף כהן, סמנכ"ל הכספים במבקשת. גב' גלית אברהם, אשר משמשת כסוכנת מכירות עצמאית במבקשת. מטעם המשיבה שמענו את עדותה של המשיבה. הכרעה: לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כל קביעותינו להלן הנן לכאורה ולצורך ההכרעה בסעד הזמני בלבד. המסגרת הנורמטיבית: הזכות לחופש עיסוק שעוגנה בחוק יסוד: חופש העיסוק כזכות יסוד חוקתית, הוכרה עוד שנים רבות קודם לכן כזכות "על חוקית". יפים לעניין זה הדברים שאמר כב' השופט ש.ז. חשין (כתוארו אז) בבג"צ 1/49 סלומון שלמה בז'רנו, ו-2 אח' נ' שר-המשטרה פ"ד ב (1), 80 83: "כלל גדול הוא, כי לכל אדם קנויה זכות טבעית לעסוק בעבודה או במשלח-יד, אשר יבחר לעצמו, כל זמן שההתעסקות בעבודה או במשלח-יד אינה אסורה מטעם החוק." כאמור עם חקיקת חוק יסוד: חופש העיסוק ובשילוב עם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו נקבעה זכות זו כזכות מזכויות היסוד של המדינה והושתה עליה הגנה על חוקית. בשנת 1999 נחקק חוק עוולות מסחריות. סעיף 5 לחוק מגדיר מהו סוד מסחרי: "סוד מסחרי", "סוד" - מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו; סעיף 6 לחוק עוולות מסחריות אוסר גזל סוד מסחרי, המוגדר כדלקמן (סע' 6 (ב) לחוק): "גזל סוד מסחרי הוא אחד מאלה: (1) נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו באמצעים פסולים, או שימוש בסוד על ידי הנוטל, לענין זה אין נפקא מינה אם הסוד ניטל מבעליו או מאדם אחר אשר הסוד המסחרי נמצא בידיעתו; (2) שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו כאשר השימוש הוא בניגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד; (3) קבלת סוד מסחרי או שימוש בו ללא הסכמת בעליו, כאשר המקבל או המשתמש יודע או שהדבר גלוי על פניו, בעת הקבלה או השימוש, כי הסוד הועבר אליו באופן האסור על פי פסקאות (1) או (2) או כי הסוד הועבר אל אדם אחר כלשהו ב אופן אסור כאמור לפני שהגיע אליו." בנוסף לכך, סעיף 7 לחוק קובע סייג לאיסור המופיע בסעיף 6: "(א) לא יהיה אדם אחראי בשל גזל סוד מסחרי, אם התקיים אחד מאלה: (1) הידע הגלום בסוד המסחרי הגיע אליו במהלך עבודתו אצל בעליו של הסוד המסחרי וידע זה הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים; (2) השימוש בסוד המסחרי מוצדק בשל תקנת הציבור. (ב) עשה אדם שימוש בסוד המסחרי כאמור בסעיף קטן (א)(2) וזכה עקב כך בטובת הנאה, רשאי בית המשפט אם ראה שהדבר מוצדק בנסיבות הענין, לחייב אותו בהשבת טובת ההנאה, כולה או חלקה, לבעל הסוד." כב' הנשיא דאז של בית הדין הארצי לעבודה, השופט אדלר, דן בע"ע 164/99 פרומר וצ'ק פוינט נ' רדגארד פד"ע לד 249 בסוגיה מהו סוד מסחרי (שם, בעמ' 126): "...עסקינן ב"סוד מסחרי", כאשר מדובר במידע המצוי בידי המעסיק בלבד, אינו נחלת הכלל ואינו ניתן לגילוי בנקל. בדרך כלל מדובר במידע המצוי בידי חלק קטן מעובדי המעסיק, כגון: בידי ההנהלה הבכירה או בידי מנהלי מחלקת השיווק. ניתן לגלות מידע רב אודות חברה באמצעים המודרניים הקיימים כיום דוגמת האינטרנט. כמו כן, קיים מידע המופץ לכלל העובדים בחברה. כל אלה אינם בגדר "סוד מסחרי". מכאן, כי מידע הנגיש לציבור או מוצר מוגמר הנמכר לציבור הרחב, אינם נופלים בגדר "סוד מסחרי". נדגיש, כי הגדרתו של "הסוד המסחרי" שונה מענף לענף, וזאת בהתחשב בהקשר התעשייתי. זאת ועוד, בבואנו לפרש את המונח "סוד מסחרי", יש ליתן את הדעת לטובת הציבור, לזכותו לחופש המידע ולשאלה האם ישנה משמעות לכך, שה"סוד" יוודע לכלל. לעתים גובר שיקול זה על ההגנה שיש ליתן ל"סוד המסחרי" של המעסיק." על דרכי הוכחתו של סוד מסחרי אומר כב' הנשיא את הדברים הבאים (שם, בעמ' 127): "במסגרת הוכחת ה"סוד המסחרי" על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר "סוד". יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב"סוד" וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי-חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן" ומה אינו "סוד מסחרי", על כך משיב כב' הנשיא (שם, בעמ' 128): " "ידע שאינו "סוד מסחרי" הכלל הבסיסי הוא, כי הידע והניסיון שרכש עובד בעבודתו הופכים לחלק מכישוריו והוא רשאי לעשות בהם שימוש כרצונו. כאשר עובד עובר לעבוד במקום עבודה חדש הוא אינו חייב "למחוק" מזיכרונו את כל הידע והניסיון שצבר בעבודתו הקודמת; זאת, כל עוד העובד לא עושה שימוש ב"סוד מסחרי" השייך למעסיקו הקודם..." כב' הנשיא ציין את המקרים בהם ייתן בית הדין תוקף לתניה המגבילה את חופש העיסוק של עובד, והם כדלקמן (שם, בעמ' 123): "א. שימוש בפטנט רשום או בזכויות יוצרים. ב. שימוש שלא כדין בסודות מסחריים. ג. המעסיק השקיע משאבים מיוחדים בהכשרת העובד ונקבעה בחוזה ביניהם התחייבות של העובד לעבוד פרק זמן מינימלי אצל המעסיק. ד. העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבותו שלא להתחרות במעסיק עם תום יחסי העבודה ביניהם. ה. בחינת תום הלב וחובת האמון בין הצדדים מחייבת את אכיפת התניה." נבחן להלן את נסיבות המקרה בראי הפסיקה דלעיל. הסוגיות העומדות להכרעתנו: א. מהו ה"סוד" הנטען על ידי המבקשת. ב. האם ה"סוד" ניתן לגילוי בנקל על-ידי אחרים והאם ה"סוד" חשוף בפני כל העובדים. ג. האם נהגו הצדדים בתו"ל. ד. האם המבקשת השקיעה משאבים מיוחדים בהכשרת המשיבה? האם ה"סוד" הפך לחלק מכישוריה המקצועיים של המשיבה? ה. האם קיבלה המשיבה תמורה מיוחדת בעבור התחייבותה שלא להתחרות במבקשת בעתיד? א. מהו ה"סוד" הנטען על ידי המבקשת ? רשימת הלקוחות המבקשת טוענת כי רשימת לקוחותיה, מחיר המוצר ומועד סיום הקמפיין הם הסודות המסחריים. המבקשת כלל לא הגישה מבעוד מועד רשימת לקוחות סודית שעליה מתבססת בקשתה; רק בדיון ההוכחות הוצגה רשימה כזו, אולם מנכ"ל המבקשת בעדותו לפנינו העיד כי זוהי איננה הרשימה במלואה: "אני מצטער שלא הגשנו את הרשימה המלאה כי חשבנו שנקבל סעד שלא לפנות לכל הלקוחות באזור." (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 26-25 לעדות ירקוני). כיצד אם כן מבקשת מאור שילוט להגביל את עיסוקה של רויטל, עת כלל לא ברור מי הם לקוחותיה ? לא זו אף זו, רשימת הלקוחות, שהוצגה על-ידי המבקשת בדיון על-פני מספר דפים, חלקה הגדול נמחק במַצבֵּע (טוש) שחור. עד היום, לא הוגשה רשימה מפורטת של לקוחות המבקשת ולמצער לעיונו של ביה"ד. כיצד אם כן עותרת המבקשת לסעד שעניינו הגבלת פניית המשיבה ללקוחות המבקשת, עת המבקשת בעצמה לא יודעת אל-נכון או שאיננה מגלה מי הם אותם לקוחות. עיקר עתירתה של המבקשת הנו הגבלה מלמכור קמפיינים רק על גבי ריהוט רחוב ובשמונה רשויות מקומיות בלבד (בדיון הביעה המבקשת נכונות לצמצום ההגבלה לעיר הרצליה בלבד). בסיכומיה שינתה המבקשת את חזית בקשתה וכעת מבקשת היא: "יודגש כי המבקשת לא דורשת שהמשיבה לא תעבוד עם הלקוחות שברשימת הלקוחות שכן לקוחות אלו כבר חתמו על חוזה לפרסום עם המבקשת. הדרישה של המבקשת הינה שהנתבעת תמנע מלעבוד באזורי הזיכיון של המשיבה בתחום ריהוט הרחוב ובראשם בעיר הרצליה מאחר ובידיה של המשיבה רשימת הלקוחות הסודית של המבקשת המפרטת את תנאי העסקאות שיצרה המבקשת." המוצר : כאמור רשימת לקוחות לא קיימת אלא המבקשת עותרת לצו למנוע מהמבקשת לעבוד באזורי זיכיון שלה בכל תחום ריהוט הרחוב (מכוונים, עמודורים ובילבורדים). אולם מהעדויות התברר כי מאור שילוט מוכרת רק מכוונים, ולגבי עמודורים ובילבורדים המבקשת כלל איננה יכולה להציע הצעות ללקוחותיה ולמכור אותם: "ש. מגיע אליך מטבחי סמל בהרצליה - מה אתה אומר לו לגבי עמודורים ובילבורדים כי מכוונים לא משנה למי אתה מוכר הם חייבים לעבור דרכך? ת. נכון לגבי מכוונים. לגבי עמודים ובילבורדים אנחנו לא יכולים להציע ללקוח הצעה ולמכור לו את המוצרים האלה, אני אומר לו תפנה למתחרים." (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 33-30 לעדות ירקוני) כיצד אפוא מבקשת מאור שילוט להגביל את רויטל מלמכור מוצרי פרסום שונים, שמאור שילוט לא יכולה כלל למכור אותם : "ש. אם ככה הטעיתם את ביה"ד כי אמרתם במהלך הדיון היום שאין לכם זיכיון לעמודורים בהרצליה וכך גם לגבי בילבורדים אבל אתה כן יכול למכור עמודורים ובילבורדים? ת. השאלה נשאלה לגבי המחיר והתשובה היתה לגבי המחיר. לגבי אזור הרצליה נכון להיום אנחנו יכולים למכור אך ורק מכוונים, בזיכיון שלנו מול עיריית הרצליה והחברה לפיתוח הוגבלנו למכירת מכוונים בלבד." (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 29-25 לעדות ירקוני) וכן: "ת. נכון לגבי מכוונים. לגבי עמודים ובילבורדים אנחנו לא יכולים להציע ללקוח הצעה ולמכור לו את המוצרים האלה, אני אומר לו תפנה למתחרים." (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 33-32 לעדות ירקוני) התחוור כי עיקר טרונייתה של מאור שילוט כלפי רויטל היא כלל כלפי העמודורים ולא כלפי המכוונים: "לרכוש מדיה מכולם זה אין בעיה, הבעיה ספציפית בעמודורים בהרצליה." (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 22-21 לעדות גלית אברהם). יכולנו לסבור כי גב' אברהם טעתה, אולם בעדותה חזרה על כך גב' אברהם פעם נוספת: "ת. הלקוח סגר עסקאות אצלי עוד לפני שרויטל עברה לעבוד בחב' המתחרה, מאותו רגע שרויטל עברה לעבוד בחב' המתחרה הוא לא סוגר אצלי עמודים נוספים. סליחה - מכוונים נוספים." (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 9-7 לעדות אברהם). לטענת המבקשת מכוונים ועמודורים חד הם והם מוצרים חלופיים אך מעדות רויטל עולה כי לא מדובר במוצר תחליפי: "ש. כלומר יכול להיות שמישהו יפרסם על עמודור ומכוון בעיריית הרצליה? ת. כן. בוא אני אתן לך דוגמא: לייט-אין זה לקוח שנמצא גם על מכוונים וגם על עמודורים, סמל זה לקוח שמופיע גם על מכוונים וגם על עמודורים. ויש עוד מלא." (עמ' 11 לפרוטוקול שורות 31-29 לעדות המשיבה). ברי כי קיים הבדל בין מכוון לעמודור, שכן שטח הפרסום על עמודור הנו רחב יותר מאחר והוא דו צדדי: "לעמודור יש יתרון על פני המכוון, השאלה איך מסתכלים על זה: א' הוא דו צדדי וב' הוא גדול יותר אם מסתכלים פר מטר מרובע." (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 6-5 לעדות אברהם). מסקנתנו היא שהמבקשת עותרת למנוע מרויטל למכור מוצרים אשר כלל אין לה זכיון בלעדי למכירתם (עמודורים). מחיר הקמפיין: המבקשת טענה כי מחיר הקמפיין הנו סוד מסחרי אולם בד בבד טענה המבקשת לכל קמפיין מחיר שונה (סע' 27 ו- 29 לבקשה): "לפיכך, לא יכול להיות חולק כי רשימת הלקוחות של מאור, הכוללת גם את משך הקמפיינים ואת עלותם ללקוחות, מהווה סוד מסחרי אשר שייך באופן בלעדי למאור. יש להזכיר שעסקינן במשלח יד שאין בו רמת מחיר אחידה למוצר שהרי זו משתנה בהתאם למיקום השלט, גודלו וכיו"ב. ... הווה אומר, לכל מפרסם תקופת קמפיין שונה, המותאמת לצרכיו ולפרסום אותו הוא מעוניין לשווק הנעה בין ימים ספורים לחודשים, עד לתקופה מקסימאלית של שנה ולכל קמפיין מחיר שונה. למעשה כמעט ואין בידי מאור שני שלטים המתומחרים זהה או שני קמפיינים שעלותם זהה." אף מהעדויות ברי כי לכל קמפיין מחיר שונה והוא משתנה מלקוח ללקוח: "ש. פנה למתחרים והם נתנו לו הצעת מחיר והם אומרים לך שהצעת המחיר יותר יקרה ממה שנתת להם עבור המכוונים - הרי ככה מתנהל משא ומתן? ת. נכון. ש. בסופו של יום אם כן המחיר נסגר בתחרות שבין הצעות מחיר שונות שניתנות ע"י חברות השילוט בעלות הזיכיון כמו המבקשת או חברות הפרסום שמייצגות את הלקוח מול חברות השילוט? ת. המחירים נקבעים באופן תחרותי ופתוח, כשבמוצרים שלנו רק אנחנו יודעים את המחיר..." (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 7-1 לעדות ירקוני). לא זו אף זו, ניתן לברר אף את המחיר בשיחת טלפון עם לקוח פוטנציאלי. אומנם נכון שייתכן שתיעשה מניפולציה על-ידי הלקוח על מנת להוריד מחירים, אולם חברות הפרסום יודעות את המחירים: "ש. תאשר לי גם שמשרדי פרסום שפונים אליכם מציגים לכם מחירים של מתחרים ואתם משתדלים לתת להם מחיר יותר טוב? ת. לא מדויק, למיטב הבנתי... מאור פועלת מול משרדי פרסום בעיקר בתחום הארצי, פעילות ארצית זו פעילות שעולה גם בערים של מאור אבל גם ביתר המדינה, ..." (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 26-23 לעדות כהן) ברי, אם כן, כי המחירים אינם סודיים ואינם קבועים אלא נקבעים לאחר משא ומתן בין הלקוח למבקשת. אשר על כן, אין כל סוד מסחרי במחירי הקמפיין. מועד סיום הקמפיין: סיום הקמפיין אף הוא איננו סוד שכן בנקל ניתן לבדוק מתי מסתיים קמפיין של כל לקוח ולקוח באמצעות שיחת טלפון אל הלקוח. רויטל העידה כי בשיחה טלפונית עם לקוחות פוטנציאליים הקשורים עם מאור שילוט, ניתן לדעת לאיזו תקופה קיימת ההתקשרות עם המבקשת: "ש. האם את יודעת כעובדת בחברה אחת מתי מסתיימים הקמפיינים בחברה מתחרה ? ת. אני ניגשת ללקוח, שואלת אותו אם הוא מעוניין בפרסום, והוא אומר לי יש לי עד אוקטובר סיימתי את התקציב, אעבור אלייך באוקטובר. זו דוגמא. הוא יכול לומר לי תעזבי אותי עד שנה הבאה אל תגיעי אלי, אין לי כסף. הלקוחות אומרים את מועד סיום התקופה שלהם, זה לא סוד." (עמ' 12 לפרוטוקול שורות 12-8 לעדות המשיב) זאת ועוד, לא ברור כלל חשיבותו של מועד סיום הקמפיין, שכן כל קמפיין הנו שונה ולכן מחירו יהיה שונה. כמו כן, ניתן לפנות ללקוח בכל עת, ולשאלו על מועד הסיום, לכן אין כל יתרון בידיעת מועד סיום הקמפיין. סיכום ביניים: לא הוכח קיומו של סוד מסחרי ע"י המבקשת. נוכח מסקנתנו כי לא עסקינן בסוד ולמעלה מן הצורך נציין כי ההגבלה בחוזה העבודה מתייחסת לתקופה של 12 חודשים בארץ ובחו"ל אולם במהלך תקופה זו לא נסתרה העובדה כי המבקשת ידעה כי רויטל החלה לעבוד בחברה מתחרה, ולא רק שלא פנתה אל רויטל בדרישה להפסיק לעבוד בחברה המתחרה, אלא שאף הצדדים התקשרו בקשר עסקי. קרי, אף המבקשת לא סברה באותה תקופה כי רויטל מפרה את הסוד הנטען על ידיה. נציין כי המבקשת לא צירפה את החברה לפיתוח הרצליה כצד לבקשה, למרות שבסיכומיה טענה המבקשת כי רויטל עובדת אצל המתחרה הישירה והיחידה של המבקשת בעיר הרצליה, החברה לפיתוח הרצליה בע"מ. לו היינו מקבלים את הבקשה, עלולה הייתה החברה לפיתוח הרצליה בע"מ להיפגע והיה ראוי שתישמע עמדתה. בדיון בצו המניעה ובסיכומיו העלה ב"כ המשיבה טענה לפיה עותרת המבקשת, הלכה למעשה, להסדר כובל. האומנם? "הסדר כובל" על פי חוק הגבלים עסקיים הנו (סעיף 2 (א) לחוק): "הסדר כובל הוא הסדר הנעשה בין בני אדם המנהלים עסקים, לפיו אחד הצדדים לפחות מגביל עצמו באופן העלול למנוע או להפחית את התחרות בעסקים בינו לבין הצדדים האחרים להסדר, או חלק מהם, או בינו לבין אדם שאינו צד להסדר." סעיף 2 (ב) (3) קובע כי הסדר כובל יכול שנוגע לחלוקת השוק: "(ב) מבלי לגרוע מכלליות האמור בסעיף קטן (א) יראו כהסדר כובל הסדר שבו הכבילה נוגעת לאחד העניינים הבאים: ... (3) חלוקת השוק, כולו או חלקו, לפי מקום העיסוק או לפי האנשים או סוג האנשים שעמם יעסקו;" אכן לבית הדין אין סמכות עניינית לדון בהסדרים כובלים אלא בדרך של סמכות נגררת. לכן, יתכן שעל בית הדין יהיה להכריע בשאלה אגבית שהתעוררה במהלך התיק אשר לבית הדין אין סמכות עניינית לדון בו אולם היא דרושה להכרעה בתיק ובלבד שהסעד העיקרי המתבקש הנו בסמכות בית הדין. אין מחלוקת כי לבית הדין סמכות לדון בסעד העיקרי המתבקש. שיטת עבודתה של רויטל הנה כי חברה מסויימת פונה לרויטל או שרויטל פונה לחברות השונות ומציעה להן קמפיין, שכולל בחובו צורות שונות של פרסום (עמודורים, מכוונים, ריהוט רחוב וכד'), ולשם כך היא פונה לחברות שילוט שונות ומבקשת לקבל הצעות מחיר. רויטל אף פונה למאור שילוט: "היות וכל העוסקים בתחום יודעים כי אין בנמצא כל "סודות" אף לאחר סיום העסקתי במבקשת פניתי מספר פעמים לאנשי המכירות במבקשת בבקשה לקבלת הצעות מחיר עבור לקוחות שונים וחלק מהצעותיי אף נתקבלו בחיוב." (סעיף 20 לתצהיר המשיבה) בבקשה כאן עותרת המבקשת להפחתת התחרות בתחום שילוט הרחוב בעיר הרצליה או ב- 8 ערים אחרות במוצרים אשר אין לה זיכיון בלעדי כך שלכאורה זהו הסדר כובל שבו המבקשת ורויטל, בהסדר או בחסות בית הדין, יגיעו ביניהן להסדר כובל שהנו עבירה פלילית. מאחר שעסקינן בסעד זמני, נשאיר זאת בצריך עיון ולא נקבע מסמרות בעניין אלא במסגרת התיק העיקרי. ב. האם ה"סוד" ניתן לגילוי בנקל על-ידי אחרים והאם ה"סוד" חשוף בקרב כל העובדים? במקרה דנן, שמות הלקוחות מופיעים על גבי שלטי החוצות, כך שסודיות כלל איננה קיימת כאן. בכך הודה מנכ"ל המבקשת: ש. תאשר... שבעצם הרשימה שהגשתם... כל מי שנושא (צ"ל "רוצה" - הוספה לא במקור - א.ג.כ.) יכול לדעת מי הלקוחות כי זה מופיע על השילוטים בחוצות העיר? ת. המציאות הפוכה למה שאתה אומר. השם של הלקוח מופיע על השילוט, ..." (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 30-27 לעדות ירקוני). לא הוכח ע"י המבקשת כי היא נוקטת בדרך כלשהי לשמר בסוד מפני צדדים שלישיים או מפני עובדיה את רשימת לקוחותיה או המחירים שניתנו על ידי המבקשת לאותם לקוחות. ג. האם נהגו הצדדים בתום לב? בתחילה הציגה מאור שילוט בפני רויטל כי היא יכולה לעבוד בתחום, ללא כל הגבלה: "ש. למה לא אמרת לה כבר שפנתה אליך בהתחלה שהיא לא יכולה בכלל לעבוד בתחום הזה, לא רק שלא אמרת אלא עשית עיסקה עם לקוחה שהיא העבירה לכם? ת. כי העסקה הזו להבנתי הייתה עסקה כלכלית, ובאותו זמן חשבתי שנכון לאשר אותה, אני כן חושב שנכון להיום בהסתכלות בדיעבד עשיתי טעות." (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 33-30 לעדות כהן). כל עוד הרוויחה מאור שילוט, לא הביעה כל טרוניה כלפי רויטל. עדותה של רויטל הייתה אמינה בעינינו: "ש. האם יצרת קשר עם לקוחות החברה לאחר תקופת עבודתך או לקראת סיום תקופת עבודתך והצעת להם קמפיינים במחיר יותר נמוך? ת. לא. ואני אומר שני דברים: קמפיין אחד שהצעתי זה היה בשיתוף פעולה עם גלית שאמרתי לה את המחיר שאני הולכת לתת ללקוח ומשום מה בתקופה הזאת הם כן אישרו לי לעבוד כי מכרתי עוד עסקה שאישרו אותה ואת המחיר עם הלקוח לפני שהגעתי ללקוח בקשתי אישור על המחיר מאסף ומגלית." (עמ' 11 שורות 18-13 לעדות המשיבה) לא זו אף זו, מאור שילוט פנתה ללקוחותיה והשחירה לכאורה את פניה של רויטל. נציג מאור שילוט ניסה בהתחלה להכחיש זאת, אולם לאחר מכן התברר כי אמת בדברי המשיבה: "ת. קודם כל לא התקשרתי להשחיר את פניו של אף אחד, רציתי להבין מה קרה באמת, עצם השיחה, החיוג, נעשה על ידי גלית ואני הקשבתי לשיחה. ש. אז אתה אומר שגלית בדקה? ת. אני אומר ששמעתי את השיחה במו אזניי ואני משוכנע שהיא נכונה." (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 17-14 לעדות כהן). מצאנו מקום לציין כי מאור שילוט פיטרה את רויטל וספק אם הליך הפיטורים היה כדין ונסביר. מהעדויות עלה כי מאור שילוט ביקשה להצטמצם והעדיפה להשאיר עובדת אחרת על פני רויטל: "ת. סיום ההתקשרות בינינו לבין רוויטל נעשה בין היתר גם בגלל הפחתה בכמות הפעילות של חברת מאור, חברת מאור מצאה עצמה בסיטואציה שבה היא אמורה לבחור בין 2 נשות המכירה שעמדו לרשותה באותו הזמן והבחירה היתה להיפרד מהמשיבה, כפי שציינתי קודם, סיבה נוספת הייתה תחושה שלי שהמשיבה בחודשי העבודה האחרונים שלה הורידה מעט את הרגל מהגז או עבדה עם קצת פחות מוטיבציה." (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 14-10 לעדות כהן) קרי, פיטוריה של רויטל נעשו ממניעים כלכליים. בד בבד טענה מאור שילוט כי היא לא הייתה שבעת רצון מעבודת רויטל: " ... בשיחת הסיכום שלי עם רוויטל שנעשתה ברוח טובה בהחלט, עלה נושא של חוסר שביעות רצון של המערכת מהפעולה או מהעבודה של רויטל בחודשי העבודה האחרונים שלה, עד כמה שאני זוכר ולמיטב הבנתי הנושא הזה היה מקובל גם על רוויטל שהסכימה איתו." (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 8-5 לעדות כהן) למרות זאת לא טרחה המבקשת לערוך לרויטל שיחת שימוע. נוסף על כך רויטל הואשמה בבקשה וסיכומי המבקשת כי היא מעלה בכספי החברה אולם עניין זה לא עלה בשיחת הפיטורים ולא ניתנה לה הזכות לטעון כנגד האשמות אלה, למרות שהמבקשת טענה כי רויטל "סרחה ופוטרה" (עמ' 1 לסיכומים): "ת. בעת הפיטורים, למרות ששמועות בנושא הגיעו אלי, סיבת הפיטורים לא היתה הנושא הזה ואדגיש שחיזוק לנושא קיבלנו רק אחרי זה, לאחר מועד הפיטורים." (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 17-16 לעדות כהן) לצערנו, הטילה המבקשת רפש על המשיבה לאורך בקשתה וחזרה על כך מספר פעמים במסגרת סיכומיה, כי המשיבה כאמור מעלה וסרחה. לעניין זה, לא הציגה המבקשת כל ראיה ואף לא בדל הימנה. לא זו אף זו, במכתב הפיטורים לא הועלתה כל טענה כנגד רויטל (נספח 4 לבקשה). אשר על כן הננו קובעים כי המבקשת לא נהגה עם המבקשת בתום לב וכעת מבקשת לפגוע בכל דרך בפרנסתה. ד. האם המבקשת השקיעה משאבים מיוחדים בהכשרת המשיבה? האם ה"סוד" הפך לחלק מכישוריה המקצועיים של המשיבה? לא הוכח בפנינו על ידי המבקשת כי רויטל עברה הכשרה מיוחדת במהלך שתי תקופות עבודתה אצל המבקשת. נראה כי רויטל בעלת ניסיון ומוכשרת בעבודתה שכן רויטל עבדה אצל המבקשת תחילה כשלוש שנים וחצי ולאחר כשנה חזרה לעבוד אצל המבקשת. המבקשת בעצמה כתבה במכתב הפיטורים כי המבקשת מודה לרויטל על תרומתה לחברה (נספח 4 לבקשה). ה. האם קיבלה המשיבה תמורה מיוחדת בעבור התחייבותה שלא להתחרות במבקשת בעתיד? רויטל לא קיבלה כל תמורה בעבור סעיף הגבלת העיסוק בהסכם העבודה. לא הוכח בפנינו כי רויטל הייתה עובדת בכירה. רויטל שימשה כסוכנת מכירות והשתכרה שכר בסיס של 4,000 ₪ ברוטו לחודש בתוספת עמלות וחלק גדול משכרה הורכב מעמלות וכי בניגוד לטענתה של המבקשת כי נהגה תמיד להשלים את שכרה ל-13,000 ₪ הרי שזו איננה משתקפת בחלק מתלושי השכר (חודשים 8/13 ו-9/13 - נספח 3 לבקשה). מהעדויות התברר כי גלית אברהם , סוכנת מכירות נוספת במבקשת, השתכרה סכומים גבוהים בהרבה (100,000 ₪ בחודש) (עמ' 6 לפרוטוקול שורה 19 לעדות אסף כהן). אשר על כן מסקנתנו היא שהמשיבה לא קיבלה כל תמורה בגין סעיף אי התחרות לא במהלך עבודתה ולא בסיומה ועל כן אין לסעיף אי התחרות נפקות משפטית. סוף דבר: סעיף ההגבלה בחוזה ההעסקה של המשיבה אין לו נפקות משפטית והמשיבה איננה יכולה לפגוע בסודות המבקשת משאלה אינם קיימים כלל. הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ והוצאות משפט בסך 1,000 ₪. נקבע לקדם משפט במעמד הצדדים וב"כ ביום 28.4.14 בשעה 13:30. ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 15 ימים מיום המצאת החלטה זו. צוויםצו מניעהלקוחותעובד לשעבר