בקשה לאפשר להציג את מועמדות לבחירות הקרובות לוועד העובדים

בקשה לאפשר להציג את מועמדות לבחירות הקרובות לוועד העובדים

התשתית העובדתית

2. תמצית העובדות הלכאוריות הצריכות לעניין כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו בשלב זה, ואשר בעיקרן אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים, הן אלה שיפורטו מטה.

[א] כאמור בפתח הדברים המבקש הוא עובד חברת בזק ומי ששימש כיושב ראש ועד עובדי בזק במחוז ירושלים והדרום, משך שנים ארוכות. כן נמנה המבקש עם חמשת חברי נציגות העובדים הארצית, המכונה "החמישייה".
[ב] הליכי המשמעת הפנימיים בבזק מוסדרים בהסכם קיבוצי מיוחד, שנחתם ביום 5.7.2004, בין החברה לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה וארגון עובדי בזק (ב/3). על פי ההסכם, תוקן תקנון המשמעת שאומץ על ידי הצדדים בהסכם קיבוצי קודם, עת חדלה בזק להיות חברה ממשלתית והתנתקה מחוק שירות המדינה (משמעת) (להלן: תקנון המשמעת).
[ג] בהתאם לתקנון המשמעת הוקם בבזק בית דין למשמעת המורכב משלושה: יושב ראש שהוא משפטן בעל שיעור קומה שאינו תלוי בחברה, נציג הנהלת החברה ונציג העובדים (סעיף 2.1). תפקידו של בית הדין למשמעת הוא לטפל בעבירות משמעת חמורות של עובדי החברה, ובהן מקרים של התנהגות בלתי הולמת של עובד החברה וגרימת הפרעה חמורה במהלך העבודה (סעיף 3.2).
[ד] ביום 19.4.2012 הגישה בזק כנגד המבקש קובלנה בבית הדין למשמעת וזו נידונה בפני חברות בית הדין: יושבת הראש כבוד השופטת (בדימוס) דינה אפרתי, נציגת ההנהלה עו"ד אפרת דויטש ונציגת העובדים, עו"ד דורית טנא פרצ'יק.
[ה] במסגרת ההליך המשמעתי קוימו 14 ישיבות, מתוכן 11 דיוני הוכחות בהם נשמעה עדותם של 28 עדים. הצדדים הגישו לבית הדין מסמכים רבים והפרוטוקולים של דיוניו מחזיקים למעלה מאלף עמודים מודפסים.
[ו] ביום 18.11.2013 ניתנה הכרעת דינו המקיפה של בית הדין למשמעת האוחזת אף היא למעלה ממאה עמודים (ב/13). בהכרעת הדין הורשע המבקש בשלוש עבירות משמעת אלה:
(1) התנהגות שאינה הולמת בעניינו של מר קובי פז והמנהלים הבכירים בחטיבה העסקית של בזק העולה כדי לשון הרע. עניינה של הרשעה זו הוא באירועים אלה:
אחד מעובדי בזק, טכנאי בחטיבה העסקית, לקה במחלה ממארת ועל כן נעדר משך תקופה ארוכה מעבודתו בחברה. מר פז, שהוא מנהל החטיבה העסקית בחברה, ומנהלים נוספים ביקרו את העובד בביתו, מכוח מצוות ביקור חולים. באחד הביקורים העניק העובד למר פז בקבוק יין מיקב יתיר כאות תודה. מר פז קיבל את השי תוך הבטחה שכשיחלים העובד יפתח בקבוק היין ויילגם במסגרת הרמת כוסית חגיגית לכבודו של העובד. למרבה השמחה החלים העובד בשלהי שנת 2011, שב לעבודה, ומר פז קיים את הבטחתו. בהרמת הכוסית הציע העובד למר פז לקיים סיור מודרך ליקב יתיר ממנו הובא בשעתו בקבוק היין. מר פז נענה להצעה ויחד עם תשעה מנהליה הבכירים של החטיבה העסקית, העובד והממונה הישיר עליו, קוים הסיור ביקב בסוף חודש ינואר 2012. בהודעות דואר אלקטרוני מן הימים 19.2.2012 ו – 26.2.2012, ששלח המבקש למנהלה הכללי של בזק ולמכותבים נוספים, האשים המבקש את מר פז ואת המנהלים הבכירים בחטיבה העסקית בהתנהגות מבישה ופסולה וזאת בלשון בוטה. עיקר טענות המבקש כלפי מר פז ומנהלי החטיבה האחרים היו שאותו טכנאי מימן במלואו ומכספו את הסיור שערכו המנהלים ביקב יתיר. כן טען המבקש כי בסוף הסיור נמצאו חלק מהמנהלים בגילופין ואף על פי כן מצאו לנהוג (ככל הנראה ברכבי החברה), תוך סיכון חיי הזולת. בית הדין למשמעת מצא שמדובר בלשון הרע, כלומר בפרסום שלא היה אמת ושהמבקש לא נקט לפני פרסומו באמצעים סבירים כדי להיווכח אם טענותיו אמת הן אם לאו, ועל כן חזקה שפרסום הדברים נעשה שלא בתום לב.

(2) התנהגות שאינה הולמת בעניינו של מר אייל קמיל, סמנכ"ל חטיבת תפעול ולוגיסטיקה. גם כאן המדובר בשתי הודעות דואר אלקטרוני ששלח המבקש לגורמים שונים בחברה בימים 3.3.2009 ו – 3.8.2011. בהודעה משנת 2009 האשים המבקש את מר קמיל בכך שדחה את בקשתו לנייד עובד שחתם על הסכם פרישה, לתפקיד אחר, בשל מוצאו האתיופי. בהודעה משנת 2011 האשים המבקש את מר קמיל כי החלטת החטיבה בראשה הוא עומד לרכוש עבור בזק רכבים מחברת פיאט הותירה את הרושם "שהלוגיסטיקה בחברת בזק הפכה להיות הסוכנת של יבואן פיאט ומטעמו ולמענו 'הקרן לסיוע הדדי ליבואן פיאט'". בית הדין למשמעת קבע כי האמירה המייחסת למר קמיל מניעים גזעניים עולה כדי עבירת משמעת של התנהגות בלתי הולמת. אשר לאמירה הנוגעת לרכבי הפיאט נקבע כי לא נפל פגם בהחלטת בזק לרכוש את רכבי הפיאט. כן נקבע כי הסתייגותו של המבקש מן ההחלטה האמורה לא הצדיקה הטחת האשמות שווא במר קמיל ושימוש בביטויים שיש בהם כדי לפגוע ביושרה של חטיבת הלוגיסטיקה והעומד בראשה, ועל כן גם היא עולה כדי עבירת משמעת של התנהגות בלתי הולמת.

(3) התנהגות שאינה הולמת בעניינה של הגב' שפרה אשכנזי, מנהלת אגף משאבי אנוש, שכר ויחסי עבודה. המדובר בדברים שאמר המבקש במסגרת שיחת טלפון שקיים עם גב' אשכנזי ביום 7.6.2010. המבקש טלפן לגב' אשכנזי בעקבות עדותה בבית דין זה בהליך זמני שהגישה אחת מעובדות החברה שפוטרה במסגרת הליך רה-ארגון והתייעלות בבזק. בחקירתה הנגדית אמרה גב' אשכנזי כי מי שמוסמך להסכים או שלא להסכים על הכללת שמו של עובד ברשימת המפוטרים הוא יושב ראש ארגון עובדי בזק לאחר היוועצות עם החמישייה, ולא המבקש לבדו.
בית הדין למשמעת קיבל במלואה את גרסת גב' אשכנזי ולפיה בעקבות עדותה בבית דין זה צלצל אליה המבקש, הביע את מורת רוחו מהתייחסותה המזלזלת כביכול בעדותה, למעמדו הרם, ואיים עליה כי לא יהסס להפעיל את כוחו הרב של ועד העובדים ולגרום לכך ש – 41 נציגי העובדים יחדלו לשתף עמה פעולה. עובדה שעלולה לגרום לכך שלא תוכל להמשיך למלא את תפקידה כהלכה. כן הזכיר לגב' אשכנזי אירועים ממין זה שחוותה בעבר. התנהגות זו נמצאה על ידי בית הדין למשמעת כהתנהגות בלתי הולמת.

[ז] לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים לעונש בכתב, ניתן גזר דינו של בית הדין למשמעת ביום 24.12.2013. בגזר הדין עמד בית הדין, בין היתר, על תכליתם של אמצעי המשמעת שקיבלו על עצמם הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים. אמצעים שנועדו למנוע סטייה מנורמות התנהגות ראויות, בדרך של הרתעת העובד הבודד כמו גם כלל העובדים לבל יכשלו במעשיהם. נורמות שהוגנות וכבוד הם מבריחי התיכון שלהן, ושבלעדיהם לא תתאפשר פעילות תקינה של הארגון. כן עמד בית הדין על מאפייניה של עבירת ההתנהגות הבלתי הולמת כבעלת "רקמה פתוחה" המתאימה את עצמה לשינוי נסיבות ועתים והמתאפיינת בהתנהגות פסולה, מן הסוג ששום ארגון אינו יכול לסבול, שכן אם תהפוך להתנהגות מקובלת עלולה היא לשבש את יחסי העבודה או לחבל בדרך אחרת בתפקוד התקין של הארגון. או אז בחן בית הדין מה הוא העונש המידתי הראוי בנסיבות העניין תוך שציטט מפסיקת בית המשפט העליון ולפיה, "חופש הביטוי אינו חופש הביזוי, והזכות להשמיע אינה הזכות להשפיל". כן ציין כי לדידו "אין מקום לקיום והשלמה עם תרבות שיח פוגענית הכוללת, בין השאר, איומים, הטרדות, השמצות והתבטאויות בלתי הולמות שיש בהן כדי לפגוע בשם הטוב ובכבוד של הזולת או בשלוות נפשו, בטחונו וחירות פעולתו, ובמיוחד כאשר הן באות מצד חבר וועד עובדים. התנהלות בלתי הולמת מעין זו, גם אם אינה עולה כדי לשון הרע כהגדרתה בחוק או כדי עבירות פליליות על פי חוק העונשין – דינה אכיפה משמעתית ורף ענישה מחמיר, קל וחומר כאשר ההתנהגות הבלתי הולמת עולה כדי לשון הרע כהגדרתה בחוק".
הוסיף וקבע בית הדין למשמעת כי לא ניתן להתעלם מהחומרה שבמעשי המבקש שקדמו להודעות הדואר האלקטרוני בעניין מר פז והמנהלים הבכירים בחטיבה העסקית, ובמיוחד לאמירות קשות של המבקש בפגישה שקיים עם מר פז ומנהלים נוספים בה הטיח במר פז כך: "לך תזדיין, אף אחד לא ישפיל אותי בגלל דרגה, אני אראה לך מה זה, עד עכשיו היה לכם שקט בחטיבה העסקית".
בסופו של מסע קבע בית הדין למשמעת כי באיזון בין תכלית הענישה המשמעתית וחומרת העבירות בהן הורשע המבקש לבין נסיבותיו האישיות, גילו, מצבו המשפחתי וסיכוייו למצוא עבודה חלופית. כמו גם העובדה כי לגבי התנהגותו הבלתי הולמת בעניינם של מר קמיל וגב' אשכנזי לא נקטה בזק בהליך משמעתי בזמן אמת, אין להעתר לדרישתה לפטר את המבקש. חלף זאת הטיל בית הדין למשמעת על המבקש את אמצעי המשמעת הבאים: "הפסקת עבודה זמנית, ללא ניתוק יחסי עובד מעביד, לתקופה של שבעה חודשים וללא תשלום". מכאן ההליך שבפנינו.

השתלשלות ההליך בפנינו
3. ביום 31.12.2013 הגיש המבקש בקשה רחבה וחריגה בהיקפה, לסעדים זמניים וארעיים. בבקשה עתר לצו מניעה זמני שיאסור על בזק לממש את גזר הדין עד למתן הכרעה בתביעתו העיקרית, בה עתר להורות על ביטול הכרעת הדין וגזר הדין. כן התבקש בית הדין ליתן סעד הצהרתי לפיו המבקש זכאי להתמודד בבחירות לארגון העובדים בבזק לרבות לראשות הארגון שעתידות להערך בו, כמו גם לנהל תעמולת בחירות מתוך מתקני בזק וגם באמצעות הדואר האלקטרוני של הארגון. לחילופין ביקש ליתן בידו סעד הממיר את אמצעי המשמעת שהטיל עליו בית הדין למשמעת בעונש של קנס בסך 7 משכורות חודשיות או הפסקת עבודה זמנית ל – 5 חודשי עבודה ללא תשלום וקנס בסך 2 משכורות חודשיות. לחילופי חילופין, ביקש כי אמצעי המשמעת שהוטלו עליו ייושמו לאחר הליך הבחירות לארגון העובדים ולראשות הועד הארצי שלו.

4. תגובת בזק לבקשה התבקשה והתקבלה. אף היא בהיקף רחב ביותר. דיון במעמד הצדדים נועד ליום 9.1.2014. בשים לב לטענות בזק בתגובתה ולפיהן ובין היתר, בקשת סעד הנוגעת לאפשרות של המבקש להתמודד בבחירות הינה בקשה מוקדמת שמקומה במוסדות הפנימיים של ההסתדרות ולבזק אין עמדה בה. זאת לנוכח עצמאותה של נציגות העובדים בחברה המיישמת את תקנוניה ללא מעורבות החברה. כמו גם עמדת בזק לפיה לא ניתן לדון בסעדים ממין זה בהליך שההסתדרות אינו צד לו, סברנו כי יש מקום לצרף את ההסתדרות כצד לבקשה ולהורות על הגשת עמדתה. בסופו של יום וחרף התנגדותו הנחרצת של המבקש הורנו להסתדרות להגיש עמדתה בכתב, והורנו על דחיית הדיון במעמד הצדדים ליום 16.1.2014.

5. בעמדה קצרת מילין הודיעה ההסתדרות כי גם לעמדתה "תובענה של עובד בענייני בחירות לוועד העובדים במקום העבודה, אין מקומה במסגרת תובענה כנגד המעסיק, אשר מנוע בהתאם לדין מלהתערב או לעסוק בענייני בחירות לוועד העובדים...", ומכל מקום מקומה בפני רשות השיפוט.

6. בישיבת בית הדין ביום 16.1.2014 הורנו להסתדרות להשלים עמדתה בפן העובדתי והמשפטי כאחד. כך ומשהוברר כי חלק ארי מבקשת המבקש היא לדחיית יישומו של גזר הדין עד לאחר הבחירות לנציגות העובדים, סברנו שיהיה נכון שהמבקש ימצה בעניין זה את ההליכים הפנימיים בבית הדין למשמעת. הצדדים הסכימו כי אם לאחר כל האמור תידרש החלטתנו בבקשה לגופה, הרי שאין הם עומדים על חקירות המצהירים ומסתפקים בכלל החומר שהוגש מטעמם.

7. ביום 23.1.2014 הודיענו ההסתדרות כי על פי הודעת הסתדרות עובדי המדינה חברי מועצת העובדים בבזק עתידים להתכנס בראשית חודש זה על מנת לבחור ועדת בחירות וכי הבחירות יתקיימו בתוך כ – 60 ימים ממועד כינוס המועצה כאמור. ביחס למסד הנורמטיבי, עליו נעמוד עוד בהמשך הדברים, הודיעה ההסתדרות כי לטעמה תקנון הבחירות בבזק כפוף לתקנון ועדי העובדים וכי בכל מקום של חסר או סתירה יפעלו על פי תקנון ועדי העובדים. המשיכה ההסתדרות והודיעה כי לעמדת יושב ראש הסתדרות עובדי המדינה ומחזיק תיק הבזק, מר אריאל יעקובי, נוכח גזר הדין ונסיבותיו אין לאפשר למבקש להמשיך ולכהן בוועד העובדים ולהגיש מועמדות לבחירות הבאות, וכי בדעתו לפנות אל האגף לאיגוד מקצועי בבקשה להפעיל את סמכותו בהתאם להוראות סעיף 8(ט) לסימן ב' של חלק 1 לתקנון ועדי עובדים שזה לשונו: "עובד בתקופת השעיה מהעבודה, שהאגף לאיגוד מקצועי קבע כי אינו רשאי להיבחר בתקופה זו או בחלקה". כן הודע כי בדעת ההסתדרות להקים ועדה מיוחדת של האגף לאיגוד מקצועי אשר תדון ותכריע בבקשה.

8. ביום 29.1.2014 הודיענו המבקש כי לנוכח עמדת ההסתדרות בדעתו לפנות לבית הדין למשמעת במהלך אותו היום בבקשה לדחות את ביצוע גזר הדין המשמעתי או לאפשר את ביצועו לשיעורין, וזאת על מנת שיוכל להתמודד בבחירות. כן יתבקש בית הדין למשמעת להבהיר כי אמצעי המשמעת שפסק אינם בגדר השעייה. עוד טען המבקש כי עמדת ההסתדרות אינה מלאה, בפרט ביחס לאפשרות שלו להיכנס למתקני החברה לצורך ניהול קמפיין בחירות בתקופת הפסקת העבודה הזמנית. בהמשך טען כי משיחה שקיים עם מר אריאל יעקובי, שאת תמלולה צירף, עולה כי הודעתו ניתנה בעצת יועציו המשפטיים וכי לעמדתו חוסר יכולתו של המבקש להתמודד בבחירות אינה נובעת מחומרת פסק הדין כי אם מהעובדה שלדידו הפסקת העבודה הזמנית, הינה בגדר השעייה המחייבת הקמת ועדה לפסילת מועמדותו. כן ביקש המבקש שבית הדין יתיר לו לתקן את בקשתו לסעדים זמניים ואת כתב תביעתו כך שיתמקדו בחוסר הסבירות והעדר המידתיות הקיצוניים, לשיטתו, בגזר הדין. בתוך כך ביקש למשוך את כל יתר טענותיו, לרבות אלה שעניינן חוסר סמכות בית הדין למשמעת בנוגע להכרעת הדין ובנוגע לגזר הדין, וכן את טענותיו בנוגע לטעויות המהותיות שהוא סבור כי נפלו בהכרעת הדין.
המבקש התבקש להגיש הודעה מעדכנת לכשתינתן החלטת בית הדין למשמעת. לבזק ניתנה האפשרות להגיב לבקשה לתיקון הבקשה לסעדים זמניים וכתב התביעה.

9. בערבו של יום 12.2.2014 הוגשה לתיק בית הדין, באמצעות מערכת נט המשפט, הודעת המבקש הדחופה למתן החלטה בבקשה המתוקנת, מבלי שסומנה ככזו או שלוותה בהודעה אחרת כמקובל (ראו גם הנחיית כבוד הנשיאה (בדימוס) נילי ארד 1-04/13). לבקשה צורפה, בין היתר, החלטת בית הדין למשמעת מאותו היום הדוחה את בקשתו להבהרת פסק הדין ולעיכוב ביצוע מן הטעם שבית הדין 'קם מכסאו' וכן מאחר ולשיטתו הסמכות לעיכוב ביצוע גזר הדין נתונה לבית דין זה. עוד הודיענו המבקש כי בהתאם להודעת ועדת הבחירות המרכזית הבחירות למועצות העובדים המחוזיות ולמזכירות הארצית תתקיימנה ביום 6.3.2014 וכי מועמדות להיבחר ניתן להגיש עד ליום 16.2.2014 בשעה 10:00. הבקשה הובאה לעיוננו בצהרי יום ה', 13.2.2014, והחלטנו ליתן החלטתנו בדחיפות המתבקשת. עם זאת ולנוכח סד הזמנים הקצר ביותר שנותר, ומשעסקינן בהליך זמני, תנתן החלטתנו ובפרט הנמקתנו לה בקיצור ובתמצית ונעמוד על עיקרי הדברים בלבד. דעתנו היא כי כך נכון לנהוג וכי באיזון בין מתן החלטה מפורטת יותר לבין הסרת עננת אי הוודאות הרובצת בשלב זה, בכל הנוגע להתערבות אפשרית של בית דין זה בגזר הדין, עדיפה האחרונה.
נטעים כי מתירים אנו למבקש לצמצם את יריעת המחלוקת כמבוקש.

טענות המבקש
10. המבקש טוען כי גזר הדין הינו פוגעני, בלתי חוקי ובלתי מידתי ביחס לעבירות בהן הורשע ובפרט שכל 'חטאו' הוא בהיותו שליח ציבור נאמן. עיקר טענת המבקש היא בכך שאמצעי המשמעת שהושתו עליו, הפסקת עבודה זמנית למשך 7 חודשים ללא תשלום, ניתנה במטרה למנוע ממנו להתמודד בבחירות הקרובות לנציגות העובדים. לטענתו, גזר הדין ניתן על סמך הידיעה כי תקנון הבחירות המיוחד של עובדי בזק קובע כי לא יוכל לבחור ולהיבחר "עובד השוהה בחופשה ללא תשלום לתקופה העולה על 6 חודשים". לשון אחרת, לאמצעי המשמעת שנבחר הוספה החמרה בדמות שלילת זכותו של המבקש להיבחר לתקופה נוספת בוועד העובדים, החמרה שאין לה כל מקום ומהווה היא אף אפליה פסולה.
לנוכח המטרה של מניעת התמודדותו בבחירות הקרובות אף הרחיבה בזק את הקובלנה שהוגשה כנגדו, והוסיפה לה אירועים אשר אירעו זמן רב לפני הגשת הקובלנה, על מנת להבטיח כי עונשו יהיה חמור דיו, כך שלא יתאפשר לו לחזור לתפקידו. לטענת המבקש, בית הדין למשמעת יכול היה לבחור במגוון של עונשים בעלי רמת חומרה הזהה לזו של העונש אותו קיבל המבקש, כך למשל, קנס בגובה של 7 חודשי משכורת או הפסקת עבודה בת 6 חודשים בשילוב של קנס. הטלת עונשים מעין אלו לא הייתה מונעת מהמבקש להגיש את מועמדותו לבחירות הקרובות ומנגד האפקט ההרתעתי היה נותר על כנו והמטרה העונשית הייתה מושגת. מוסיף המבקש וטוען כי הזכות לבחור ולהיבחר הינה זכות יסוד חוקתית וכי לאור זאת הפגיעה בה תתאפשר רק במקרים נדירים ובהתקיים התנאים אשר נקבעו בפסקת ההגבלה. כאמור, בפני בית הדין למשמעת עמדו שורה של עונשים הזהים בדרגת החומרה לעונש שהוטל על המבקש ומשביכר לא לבחור בהם הרי שגזר דינו אינו מידתי ואינו עומד בתנאי פסקת ההגבלה. מכל מקום ברור לשיטת המבקש, ששלילת זכותו של המבקש להיבחר אינה יכולה להיות פועל יוצא של מועד רנדומאלי של תחילת יישומו של גזר הדין.
עוד טוען המבקש כי אף שבגזר הדין נקבע עונש של הפסקת עבודה זמנית, למעשה גזר הדין מכשיר את הקרקע לפיטוריו. זאת לנוכח העובדה שכל תפקידו בבזק ב-15 השנים האחרונות הינו תפקידו בוועד העובדים, ולכן אם לא יוכל להיבחר לתפקיד זה בבחירות הקרובות ימצא עצמו חשוף לפיטורים.
המבקש ממשיך וטוען כי בית הדין התעלם בגזר דינו מכך שהמבקש הינו יושב ראש ועד העובדים, ומהמורכבות שכרוכה בכך. בנוסף לכך מעיר המבקש כי בית הדין למשמעת התעלם מעמדת ההסתדרות אשר סברה כי אין מקום לנקוט בהליך משמעתי כנגדו וכי אין בסיס לעונשים שבזק ביקשה להשית עליו. כן טוען המבקש כי העונש שהושת עליו הינו חמור ואינו משקף נכון את חומרת המעשים המדוברים. לטענתו, בית הדין לא נתן משקל ראוי לכך כי עברו שנים רבות מאז חלק מהאירועים נשוא הקובלנה, כי הקובלנה לא כללה מעשים של אלימות, כי המבקש התנצל ביחס לחלק מהאירועים נשוא הקובלנה, כי למבקש אין כל עבר משמעתי ולנסיבותיו האישיות.

בזק השיבה לטענות אלה אחת לאחת ונתייחס לדברים, ככל הנדרש, בהמשך.

המסגרת הנורמטיבית
11. בראש ולמען הסדר הטוב נבהיר כי משאין חולק כי לאחר שהופרטה בזק אין היא כפופה עוד להוראות חוק המשמעת והתקנות שהותקנו מכוחו, כי אם לתקנון המשמעת, קרי, להוראות ההסכם הקיבוצי שמכוחו אף הוקם בית הדין למשמעת. הרי שבהתאם לסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969 נתונות הכרעות בית הדין למשמעת לביקורת השיפוטית של בית הדין לעבודה.

12. אשר להיקף הביקורת של בית הדין נקבע בהלכה הפסוקה והמושרשת כי בית הדין אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין למשמעת. בתי הדין למשמעת, ככל טריבונל פנימי, נהנים מעצמאות וכפופים לביקורת שיפוטית רק וככל שמוכחת חריגה מסמכות, או פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי. עיקרי הצדק הטבעי כוללים בעיקר את "זכותו של הנאשם לדעת את מהות האשמה המיוחסת לו...זכותו של הנאשם שתינתן לו שעת כושר להעלות את טענותיו...חובתו של בית הדין לפעול בתום לב ולדון בעניין ביושר" (ע"א (עליון) 835/93 איגנט נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל פ"ד מט(2) 793 (1995) (להלן – עניין איגנט). התערבות מעבר לכך, לגופה של החלטה ובתוך כך לגוף העונש שהוטל, אפשרית רק "במקרים חריגים וקיצוניים" (דעת הרוב באותו עניין) מקרים בהם בית המשפט מגיע למסקנה כי העונש הוא בלתי מתקבל על הדעת בעליל או לא סביר במידה קיצונית.
בית הדין הארצי לעבודה אימץ אמות מידה מצומצמות אלה משהחילן גם על מידת התערבותו בהחלטות ועדה פריטטית (ראו למשל: ע"ע (ארצי) 397/99 אהרון אנג'ל – הסתדרותה עובדים הכללית החדשה (31.12.1999); ע"ע (ארצי) 718/05 ד"ר הרצל בן חור – שירותי בריאות כללית ((6.4.2006).

13. בהקשר לאמות המידה המצומצמות להתערבות באמצעי המשמעת שננקטו על ידי בית הדין למשמעת, הפנתה בזק, לפסיקה מאוחרת מעניין איגנט בה נקבע כי בית המשפט העליון לא יתערב בעונשים שהוטלו על ידי בית הדין למשמעת של עובדי המדינה, אלא אם חורגים הם מן הסביר והמידתי או שיש בהם משום עיוות דין. זאת בהינתן החזקה שבית הדין למשמעת מבין את משמעות אמצעי המשמעת שהטיל וכי הנורמות הראויות הן בתחום ידיעתו (ראו למשל: עש"מ 5771/01 ישראל פודל ובסקי נ' נציב שירות המדינה פ"ד נו(1)463, בעמ' 479 (2001). ערים אנו להבדלים בין הליך של ערעור לפי חוק שירות המדינה (משמעת) בפני בית המשפט העליון, לבין ההליך דנן. הליך שהוא הלכה ולמעשה הפעלת ביקורת שיפוטית מנהלית על ההליך המשמעתי שהתנהל בפני טריבונל פנימי שהוקם מכוח הסכמות קיבוציות. אלא שאם כך נקבע מקום שמדובר בהליך של ערעור קל וחומר שנכונים הדברים להליך של ביקורת שיפוטית מנהלית שהיא מצומצמת יותר.

14. אשר להוראות תקנוני הבחירות השונים יאמר כי "תקנון בחירות למוסדות הנבחרים של חברת "בזק" בישראל (נ/17) קובע בפרק השלישי לו את הזכות להיבחר ולבחור. בסעיפי משנה ד(1) עד ד(11) בפרק השלישי, מנויים סוגי העובדים שאינם רשאים להיבחר למוסדות הבוחרים ובהם: "(2) עובד השוהה בחופשה ללא תשלום לתקופה העולה על 6 חודשים. הוראה זו לא תחול על עובדת בחופשת לידה".
תקנון וועדי עובדים (מ/11) קובע בסעיף 8 מי הם העובדים שלא יהיו רשאים להיבחר לוועד עובדים ובהם "8(ט): עובד בתקופת השעייה מעבודה, שהאגף לאיגוד מקצועי קבע כי אינו רשאי לבחור בתקופה זו או חלקה"; "8(י"ב) "עובד בחופשה ללא תשלום מעל שלושה חודשים. הוראה זו לא תחול על עובדת בחופשת לידה/אימוץ לא מוארכת ועל עובד אשר נבחר לכהן כחבר כנסת...".

מן הכלל אל הפרט
15. בראש ואף שערים אנו לכך שאין עוד בפנינו סעד קונקרטי הנוגע להכרעת הדין מוצאים אנו לציין כי בשלב לכאורי זה לא הונחה בפנינו ראיה וגם לא ראשית ראיה שתצדיק התערבות בהכרעת הדין. כלומר, לכאורה, אין בפנינו מצב של חריגה מסמכות או פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי. המבקש היה מיוצג לאורך כל ההליך המשמעתי, ניתן לו יומו המלא ואף מעבר לכך, הרכב בית הדין היה נכון והכרעתו ניתנה על פי מיטב מומחיותו ולא מתוך שרירות לב או כל כיוצא באלה.
הנה כי כן, נותרה לבחינה טענת המבקש לאי סבירות אמצעי המשמעת שהוטלו עליו כעילה להתערבות בגזר הדין.

שיקולים 'נסתרים' בגזר הדין
16. כאמור, טענתו המרכזית של המבקש בהקשר זה היא כי אמצעי המשמעת שהטיל עליו בית הדין למשמעת נבחרו במכוון לאפשרות שיפגעו ביכולתו להעמיד עצמו לבחירות בנציגות העובדים, וזאת בעידודה של בזק, שבא כוחה אף השמיע דברים ברוח זו במהלך הדיונים בבית הדין למשמעת. לחילופין ולמצער, בית הדין למשמעת לא שקל כמתחייב את הפגיעה בזכות החוקתית לבחור ולהיבחר.
דעתנו היא כי לא עלה בידי המבקש בשלב לכאורי זה להוכיח טענותיו. עמדת בזק בפני בית הדין למשמעת הייתה כי על רקע המעשים בהם הורשע המבקש אמצעי המשמעת המתאים הוא פיטורים. בית הדין למשמעת לא קיבל עמדה זה וקבע עונש אחר. לא הובאה בפנינו ראייה של ממש לכך שהעונש שבחר בית הדין למשמעת נבחר במטרה למנוע מהמבקש להתמודד בבחירות. מהאמור בגזר הדין עולה כי אמצעי המשמעת שנבחרו הם אלה שסבר בית הדין למשמעת שהם העונש הראוי בנסיבות העניין, לאחר ששקל את כל השיקולים הרלבנטיים ובהם תפקידו של המבקש, ומבלי שקשר כלל בין העונש לבין הבחירות לוועד העובדים או מועדם. כאן המקום להדגיש כי מעיון בטיעוני המבקש לעונש (נ/15) עולה כי שאלת מועד הבחירות וכל הקשור בדבר לא עמדה ככזו לדיון. בטיעוניו לעונש אמנם הזכיר המבקש כי מדובר 'בשנת בחירות' אך התמקד בחוסר המידתיות של דרישת בזק לפיטוריו. למעשה שאלת הקשר בין אמצעי המשמעת לבחירות התעוררה במלוא עצמתה רק במסגרת הליך זה. כך ברור הוא שבמועד מתן גזר הדין טרם התברר מועד הבחירות הסופי. נוסיף כי חזקה על בית הדין למשמעת ועל הרכבו המקצועי כי אמירה כזו או אחרת של בא כוח בזק לא היה בה כדי לשנות ממסקנותיו שניתנו על בסיס מיטב מומחיותו.

17. זאת ועוד. דעתנו היא כי גם בעמדת ההסתדרות העדכנית יש כדי לשמוט את הקרקע תחת טעוני המבקש וזאת משתי סיבות עיקריות. האחת, היא שלדעת ההסתדרות עצמה די בעצם ההרשעה ובחומרת המעשים לכשעצמם כדי למנוע מהמבקש את השתתפותו בבחירות. כלומר, די בעצם ההרשעה של המבקש במעשים שביצע כדי שתמנע ממנו האפשרות להציג מועמדותו לבחירות לוועד העובדים, ולאמצעי המשמעת הקונקרטיים שנקבעו על ידי בית הדין למשמעת אין השפעה מהותית על האפשרות של המבקש להציג מועמדתו לבחירות.
ערים אנו לטענות המבקש ביחס לעולה מתמלולי שיחתו עם מר יעקובי (וככל שאכן מדויקים הם), אלא שאין בידנו לקבלן. 'קולה' של ההסתדרות הוא אחד בלבד, והוא זה הנשמע בעמדתה הרשמית והמוסמכת. העובדה שמר יעקובי מחבב או לא מחבב את המבקש או שבאופן אישי וביחסי הידידות וההיכרות עם המבקש סובר כך או אחרת, אין בה דבר עם העמדה המחייבת של ההסתדרות המוצגת בפני בית הדין. עמדה שהדעת נותנת כי התקבלה לאחר היוועצות בכל הגורמים הרלבנטיים. לא למותר לציין כי מר יעקובי עצמו סובר שכך התקבלה (עמ' 2).
הנה כי כן, די באמור כדי לשלול את טענות המבקש ביחס לבחירה 'המדויקת' והמכוונת כביכול של אמצעי המשמעת על ידי בית הדין.

18. טעם נוסף ושני לשלילת עמדת המבקש הוא בכך שגם לשיטת ההסתדרות עצמה סד הזמנים שמונע מהמבקש את ההתמודדות בבחירות ושבשלו כביכול בחר בית הדין למשמעת דווקא את אמצעי המשמעת של הפסקת עבודתו הזמנית למשך 7 חודשים, אינו סד הזמנים הנכון ומכל מקום וכאמור לשיטת ההסתדרות הסעיף שעשוי למנוע את התמודדות המבקש בבחירות הוא דווקא זה העוסק בהשעייה. לשון אחרת, לשיטת ההסתדרות תקנון הבחירות בבזק כפוף לתקנון ועדי העובדים כך שבמקרה של חסר או סתירה יפעלו על פי תקנון ועדי העובדים. לאמור, די בחופשה ללא תשלום למשך 3 חודשים בלבד, כדי למנוע מעובד לבחור או להיבחר לוועד העובדים. נדגיש כי לכשעצמנו איננו מביעים דעה באשר לצדקת טענות המבקש או ההסתדרות ועל הטעמים לכך נרחיב בהמשך. מביאים אנו את הדברים אך כדי לבסס מסקנתנו כי בשלב זה אין לקבל את עמדת המבקש כי בגזר הדין שקל בית הדין למשמעת שיקולים 'נסתרים' מתוך כוונה למנוע את התמודדותו בבחירות לנציגות העובדים.

עקרון צמצום ההתערבות השיפוטית בהכרעות של טריבונלים פנימיים
19. כמבואר בפרק הנורמטיבי, נקודת המוצא לדיון היא העיקרון של צמצום בהתערבות השיפוטית בהכרעות של טריבונלים פנימיים. לא כל שכן באמצעי המשמעת שהם מטילים על חבריהם. החלטות הטריבונלים הפנימיים, ובוודאי החלטות של הטריבונל הפנימי שבפנינו, שהוא תוצר של הסכמות ביחסים קיבוציים, מגלמות מידע פנימי על מטרות הארגון ויעדיו, 'החוליים' שפשטו בו ועל הדרך היעילה ביותר להילחם בהם לטובת הארגון בכללותו, כלומר לטובת העובדים ולטובת המעסיק כאחד, ולעתים גם לטובת הציבור בכללותו. בהחלטות ממין אלה שבפנינו אין כמו הארגון ומוסדותיו להבין מה טוב לו ומה ראוי לחבריו.

20. גם אם נניח, כטענת המבקש, כי העונש שהושת עליו הוא כבד וכואב, במיוחד לנוכח מעמדו בארגון העובדים וותקו בחברה בכלל. וגם אם נניח, ואיננו קובעים כך, כי ניתן היה להטיל על המבקש עונש קל יותר. עדין לא ניתן לקבוע ברמה הלכאורית ההולמת שלב זה בדיון, כי עסקינן במצב דברים בו העונש לא עומד בשום יחס לחומרת המעשים שהוכחו או שהעונש הוא כה בלתי סביר ומידתי עד שהוא בבחינת טעות בשיפוט המחייבת את התערבותו של בית הדין. לשון אחרת, דעתנו היא כי אין בפנינו מקרה חריג וקיצוני מאד שמחייב את המסקנה כי העונש אינו מתקבל על הדעת וגם אם יש בו כדי להשפיע על זכותו של המבקש לבחור ולהיבחר לוועד העובדים.
נזכיר פעם נוספת כי עמדת בזק ביחס לעונש הנכון והראוי לא התקבלה במלואה. בית הדין למשמעת איזן בין חומרת המעשים לבין הנסיבות האישיות של המבקש וקבע את העונש ההולם לשיטתו. בהקשר זה נטעים כי העובדה שהמבקש מילא את תפקיד יושב ראש ועד עובדי מחוז ירושלים והדרום הוא חלק מ'התרמיל' שהוא נושא על גבו, כלומר מנתוניו האישיים אותם שקל בית הדין למשמעת ואף ציין זאת מפורשות בגזר הדין (ראו למשל: סעיף 5.9 והלאה).

21. לנוכח עקרון צמצום ההתערבות השיפוטית ברור הוא שבית דין זה לא ימיר את שיקול דעת בית הדין למשמעת בהטלת אמצעי משמעת בשיקול דעתו הוא. כך לא ימיר בית דין זה את העונש בעונשים אפשריים אחרים. בהקשר זה יפה טענת בזק לפיה לא ברור מדוע סובר המבקש כי על בית הדין להמיר את שיקול הדעת דווקא על פי המוצע על ידו ולא ימיר את העונש בעונש חמור יותר או בעונש שבזק ביקשה מלכתחילה – פיטורים. כך ברור הוא שאיננו נדרשים לקבוע אם היינו מגיעים לתוצאה זהה אם לאו. עוד ברור הוא שבקשת המבקש שנקבע מועד אחר לביצוע העונש גם היא בבחינת המרת שיקול הדעת של בית הדין למשמעת בשיקול דעתנו ואין זה המקרה המתאים לכך.

22. מעבר לדרוש נוסיף כי פנייתו החוזרת של המבקש לבית הדין למשמעת, לאחר הדיון בפנינו, אכן חרגה בחלקה ממתחם סמכותו של בית הדין למשמעת. עם זאת ספק בעינינו אם לא היה מקום שבית הדין למשמעת יידרש לליבת הבקשה והיא דחיית מועד ביצוע העונש. מכל מקום ברור הוא כי אין המדובר בעיכוב ביצוע כמשמעו בתקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 שכן בית דין זה אינו בבחינת ערכאת ערעור על החלטות בית הדין למשמעת ואף בקשתו של המבקש לא היתה לעיכוב ביצוע עד לבירור העניין במסגרת ערעור, אלא לשינוי מועד התחלת מילוי העונש. זאת ועוד, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, ספק בעינינו אם היה מקום להקיש דווקא מהוראות סדר הדין האזרחי בעניין זה ולא להקיש מהוראות סעיף 87 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 המסמיכות את בית המשפט לדחות את מועד ריצוי העונש למועד נדחה אחר. מעבר לצורך יוער בהקשר זה כי גם בהליך הפלילי הסמכות לדון בבקשה לעיכוב ביצוע העונש עד להכרעה בערכאת הערעור הייתה נתונה מאז ומתמיד לערכאת הערעור (ראה לע"פ 111/99 ארנולד שוורץ נ' מדינת ישראל, פד"י נד(2) 241). כללו של דבר, בין אם כך ובין אם אחרת אין בהחלטתו הנוספת של בית הדין למשמעת כדי לשנות ממסקנתנו.

סמכותה של רשות השיפוט
23. בכל הנוגע לקבוצת הסעדים המתייחסת לזכותו של המבקש להציג את מועמדתו לבחירות הקרובות לוועד העובדים ולראשו על אף הרשעתו והעונש שנגזר עליו, הרי שמקומם להתברר בפני רשות השיפוט ונבאר. אולם קודם לכן נבהיר כי נדמה שגם המבקש עצמו סובר שישנם נושאים שצריכים להתברר בפני רשות השיפוט וכדוגמא הודיענו במסגרת בקשתו האחרונה למתן החלטה כי בדעתו לפנות במקביל אליה לגורמים המוסמכים לשם בירור זכותו לבחור (סעיף 17).
כידוע, קובעת חוקת הסתדרות את סמכותה של רשות השיפוט לדון בחילוקי דעות. סעיף 1 לפרק י"ג לחוקת ההסתדרות, העוסק ברשות השיפוט, קובע כדלקמן:

"(א)(1) לרשות השיפוט בהסתדרות הסמכות הבלעדית לדון ולפסוק בתביעות המתייחסות לחברי הסתדרות, גופיה, ארגוניה, מפעליה, מוסדותיה, נציגיה שליחיה ועובדיה.
(2) בתביעות של עובדי ההסתדרות שעילתן ביחסי עובד מעביד תהיה לרשות השיפוט סמכות מקבילה לסמכות בית הדין לעבודה. בחר העובד להגיש תביעתו לרשות השיפוט כאמור, תהיה למוסד חובה להתדיין בה.
(ב) פרק זה בחוקה ייחשב להסכם בוררות המתייחס לחברי ההסתדרות, גופיה, ארגוניה, מפעילה, מוסדותיה, נציגיה ועובדיה".

סעיף 7 לחוקת ההסתדרות קובע כי:

"לרשות השיפוט הסמכות הבלעדית לדון ולפסוק בעניינים שלהלן בכפוף לאמור בסעיף 1 א' (2) שלעיל:
...
ד. תביעות חברי ההסתדרות ו/או גופיה ו/או מוסדותיה ו/או נציגיה ו/או מפעיליה ו/או שליחיה ו/או ארגוניה כנגד חברי ההסתדרות ו/או גופיה ו/או מוסדותיה ו/או נציגיה ו/או מפעיליה ו/או שליחיה ו/או ארגוניה".

24. מכאן שעל פי הוראות חוקת ההסתדרות, המהווה הסכם בוררות בין הצדדים, טענה של חבר הסתדרות כנגד נציגיה, גופיה ומוסדותיה תתברר בפני רשות השיפוט ואין לבית הדין סמכות ייחודית לדון בה. בפרשת ע"ע (ארצי) 305/05 חגית קודמן – הסתדרות הפקידים עובדי המנהל והשירותים (3.1.2006) קבע הנשיא (בדימוס) סטיב אדלר כי ככלל יתבררו טענות של חברי ההסתדרות כלפיה בפני רשות השיפוט. הטעם לכלל נומק בצורך להתחשב, ככל האפשר ברצון השותפים ליחסי העבודה הקיבוציים וכן בעדיפות שבקידום האוטונומיה של ארגוני העובדים והצורך לאפשר להם לדון בעצמם באופן בו מפעילים נציגיהם את שיקול דעתם. מכל מקום צודקת ההסתדרות בטענתה כי בתי הדין חזרו ושנו כי מקום בו קיים מנגנון שיפוט פנימי, מן הראוי למצות תחילה את הליכי השיפוט הפנימיים שנקבעו בטרם פניה לבית הדין (ראו למשל: ע"ע (ארצי) 1586/04 ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים בסמינרים ובמכללות – זסלנסקי (25.7.2005).

25. על אף שהצדדים לא העלו עניין זה מפורשות דעתנו היא כי נותר לבחון האם יש בעובדה שגזר דינו של בית הדין למשמעת ישפיע על זכותו של המבקש לבחור ולהיבחר לוועד העובדים בבחירות הקרובות כדי להצדיק תוצאה אחרת ובתוך כך דיון בפני בית דין זה. תשובתנו לכך היא בשלילה.
ראשית, ובמסגרת החלטה זו לא נוכל לעמוד על כל היקפה המדויק והמורכב של הזכות לבחור ולהיבחר לוועד עובדים, ובפרט כאשר עסקינן בבחירות בגוף דוגמת ההסתדרות שהוא למצער, הגדול מבין ארגוני העובדים. עם זאת ברור שעסקינן בזכות בעלת מעמד מיוחד הנגזרת מהזכות החוקתית לחופש ההתארגנות. אלא שבית הדין הארצי לעבודה כבר קבע כי אין בעובדה שעסקינן בזכות לבחור ולהיבחר בלבד כדי לקבוע כי סכסוכים בקשר אליהן לא יתבררו במנגנוני הבירור הפנימיים (ראו: ע"ע (ארצי) 7882-11-12 עופר עיני ואח' – דוד וזנה ואח' (6.8.2013) (להלן – עניין וזנה). ערים אנו לכך שבעניין וזנה הותיר בית הדין חריג צר לאפשרות כי ""בענייני בחירות" יכול ויעלו שאלות שלגביהם קיים "אינטרס ציבורי ברור (ה)מצדיק כי יוצאו מגדרה של בוררות", בין בדרך של ראיית העניין כחוקתי ובין בדרך של הקמת "טעם מיוחד" שלא לעכב את ההליך עקב קיומה של חובת בוררות. אלא שנקבע כי מצב דברים זה יתקיים רק מקום בו "הסכסוך חורג מהמחלוקת הפרטנית". כמו בעניין וזנה דעתנו היא כי במקרה זה ההחלטות שעומדות לבירור נוגעות לעניינו הקונקרטי והמיוחד של המבקש והן אינן מעוררות שאלה ציבורית מיוחדת החורגת מהנסיבות הנוגעות למבקש. הנה כי כן, הזכות 'החוקתית' להיבחר היא אינצידנטלית להליכי המשמעת. בהקשר זה הוסיף וקבע בית הדין הארצי, ונדמה שהדברים יפים במיוחד לענייננו כי "בענייני משמעת קיימת חשיבות כי השאלה האם הופרה המשמעת אם לאו, ומהי הסנקציה, אם בכלל, שיש להשית במקרה של הפרה כאמור תתברר במסגרת הפנימית של ארגון העובדים. זכותו של אדם להיות חבר במרכז של מפלגה או בארגונים מרכזיים של ארגון עובדים יכול ותוגבל על ידי התקנונים הפנימיים של אותם גופים, ועיקרון חופש ההתאגדות מחייב להתיר לאותם הגופים, בסייגים שאין לעמוד עליהם כאן, לקבוע נורמות של התנהגות ונורמות של פעילות, שאותם הגופים לא יראו כמתיישבים עם החברות או הפעילות באותם הגופים".

שבירת מטה לחמו של המבקש
26. כאמור טענה נוספת של המבקש היא כי גזר הדין מכשיר, הלכה ולמעשה, את פיטוריו. על כך השיבה בזק, והדברים מקובלים עלינו, כי בהתאם לסעיף 1 להסכם "עבודה משותפת ועד העובדים בחברת –הנהלה בחברת בזק" (נ/2) "כל עיסוקו של חבר הנציגות הארצית הינו ייצוג העובדים. חדל מלכהן בקדנציה הנוכחית חבר הנציגות הארצית, ישובץ בתפקיד הולם בחברה, שלא יפחת מרמת תפקידו ערב כניסתו לנציגות ויישאר בתפקידו זה כעובד לתקופה שלא תפחת מ – 12 חודשים לפחות". רוצה לומר, ככל שימנע מהמבקש להתמודד בבחירות הקרובות או שלא יבחר לקדנציה הבאה כחבר נציגות ארצית מחויבת בזק בתום מילוי העונש שהוטל עליו לשבצו בתפקיד כאמור בסעיף 1 להסכם לעיל. משכך ובשלב זה אין המדובר במצב של פיטורים.



27. סוף דבר – על יסוד כל האמור הבקשה נדחית והרינו קובעים כי אין מקום להתערבותנו בגזר הדין של בית הדין למשמעת.
הוצאות הבקשה יובאו בחשבון בתום ההליך העיקרי.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תביעה נגד ועד עובדים

  2. שוחד חבר ועד עובדים

  3. השעיית חבר ועד עובדים

  4. הסכם ועד עובדי בית המשפט

  5. ניכוי מס ועד עובדים ממשכורת

  6. פיטורים של יו''ר ועד עובדים

  7. האם ועד עובדים אישיות משפטית

  8. פיטורי צמצום של חבר ועד עובדים

  9. השעיית יו''ר ועד עובדים מהעבודה

  10. ערעור על דחיית עתירה של ועד עובדים

  11. מעמד ועד העובדים בבית הדין לעבודה

  12. פיטורים בגלל ניסיון להקים ועד עובדים

  13. סכסוך קיבוצי ועד עובדי מערכת בתי המשפט

  14. פיטורים על רקע פעילות הארגונית בוועד העובדים

  15. בוררות בין ההסתדרות לבין ועד עובדים שכירים חברת דן

  16. בקשה לאפשר להציג את מועמדות לבחירות הקרובות לוועד העובדים

  17. פיטורים בשל פניית עובד להסתדרות לבקשת עזרה להקמת ועד עובדים

  18. האם מונתה לתפקיד בחברת חשמל בשל קשריה עם בתו של יו"ר ועד העובדים ?

  19. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון