השעיית גננת 1. המבקשת, גננת במקצועה, הושעתה מעבודתה בהשעיה דחופה, במכתב מנכ"לית משרד החינוך מתאריך 1.1.14. ההשעיה היתה עד לתאריך 15.1.14. לאחר מכן, ובטרם קיום הדיון בבקשת המבקשת לביטול ההשעיה הדחופה, שהוגשה לבית הדין בתאריך 14.1.14, הוארכה ההשעיה הדחופה ל-16 ימים נוספים, עד לתאריך 2.2.14, בהחלטה לקונית של מנכ"לית משרד החינוך, הנושאת תאריך 13.1.14 (נספח ב' לתגובת המשיבה). 2. המבקשת הגישה בקשה, כי בית הדין יורה על ביטול ההשעיה הדחופה, בנימוק, כי זו בוצעה בדרך של משפט שדה, מבלי לשמוע כראוי את המבקשת ובהליך פגום. 3. בתאריך 16.1.14 התקיים הדיון בבקשת המבקשת, אשר במסגרתו העידה עורכת דין איצקוביץ - מטעם המשיבה. בהתאם לעדותה, עמדת פרקליטות המדינה הינה, שיש מקום להאריך את ההשעיה (עמ' 15 לפרוטוקול). הרקע העובדתי: 4. המבקשת הינה עובדת הוראה בעלת וותק בהוראה של 12 שנים, מתוכם שש שנים כעובדת משרד החינוך; המבקשת נשואה ואם לשני ילדים. מזה כחמש שנים, משמשמת המבקשת כגננת בגן "גפן" שביישוב גבעת ניל"י. כנגד המבקשת לא היו תלונות כלשהן בעבר, ואין טענה כי המדובר בהצטברות של ליקויים בתפקודה (עיין דברי ב"כ המשיבה-עמ' 1, ש' 20-24 לפרוטוקול). 5. המפקחת מטעם משרד החינוך על גן "גפן" הינה הגב' חנה פרבר. הגב' פרבר משמשת כמפקחת מזה כשלוש שנים. בתאריך 30.12.13 קיבלה המפקחת פרבר בשעות הלילה, מסרון לפאפלון שלה ממרכזת הגנים במועצה האזורית אלונה, אשר לה מסונף היישוב גבעת ניל"י, וכן מפסיכולוג הגן-מר אורי מחלב. בהודעה נרשם, שהם זקוקים לה בדחיפות לאור מקרה קשה שאירע. המפקחת ראתה את ההודעה רק בשעות הבוקר למחרת, דהיינו, ב-31.12.13, ויצרה איתם קשר בשעות הבוקר המוקדמות. 6. רכזת הגנים והפסיכולוג מסרו למפקחת פרבר, כי צוות הגן בו עובדת המבקשת, וכן הגננת בגן הצמוד לגן של המבקשת, התקשרו אליהם ומסרו להם דיווח על מקרה קשה. המפקחת פרבר העידה, כי בשיחה עם הפסיכולוג, הוא הפנה את תשומת לבה לכך, שלדעתו, המדובר במקרה חמור שיש לגביו חובת דיווח (עיין עמ' 8 ש' 6-7 7 לפרוטוקול). המפקחת פרבר הגיעה לגן הילדים באותו בוקר, באופן מיידי. המבקשת היתה באותו יום - 31.12.13, ביום חופשה. המפקחת שמעה את דבריה של הגננת בגן הצמוד לגן המבקשת, ואף ביקשה ממנה להעלות את הדברים על הכתב, ואף שמעה את שתי הסייעות בגן המבקשת, כל אחת מהן בנפרד. בהתאם לעדותה של המפקחת פרבר, כל השיחות עם הגננת ועם הסייעות היו מלוות בבכי. 7. המפקחת פרבר חזרה למשרדה ודיווחה על האירוע למנהלת מחוז חיפה במשרד החינוך - הגב' מתוקי, ולסגנה - מר חיים יעקב, וכן העלתה על הכתב את כל אשר נאמר לה, והחומר נשלח למנכ"לית משרד החינוך ולעורכת דין איצקוביץ, הממונה על המשמעת וטוהר המידות במשרד החינוך. 8. האירוע הקשה שתואר על-ידי הגננת בגן הסמוך לגן המבקשת, ועל-ידי הסייעות, הינו דחיפות חוזרות ונישנות של ילד שנעשו ע"י המבקשת ליד מתקן המים בגן, כאשר הילד נופל וחוזר לעמוד, והמבקשת צועקת עליו. 9. למבקשת נשלח עוד באותו היום - 31.12.13, זימון לשימוע. בזימון נרשם: "הגיע אלינו דיווח כי לכאורה, שפכת בקבוק מים על ראשו של הילד נ.פ. תוך כדי צעקות רמות, ופעמים נוספות דחפת אותו והפלת אותו ארצה ..." המבקשת הוזמנה לשימוע טרם קבלת החלטה על השעייתה הדחופה. הזימון היה למשרדו של סגן הממונה על המחוז - מר חיים יעקב, וצוין, כי המבקשת זכאית להיות מיוצגת בהליך. 10. בתאריך 1.1.14, בשעה 8:30 לערך, התקיים השימוע. בשימוע נכחו מר חיים יעקב-סגן מנהלת המחוז מטעם משרד החינוך; המפקחת פרבר; המבקשת ובעלה. מפרוטוקול השימוע (הקצר), עולה, כי המבקשת התבקשה להגיב על אותן טענות שהועלו כלפיה בזימון לשימוע ותגובתה היתה: "הרבה פעמים כשיש אירועים עם ילדים שקשה להם, לאותו אירוע יכולות להיות פרשנויות שונות. האמא עודכנה באירוע על כל פרטיו". המבקשת אף טענה, כי המדובר היה ביום, וכי היא איפשרה לילדים להיות בבריכת הכדורים באזור המקורה, והילד בו מדובר, שהינו ילד בעייתי שיש לו קושי עם גבולות, סירב לצאת מבריכת הכדורים, והיא הרימה אותו והכניסה אותו לגן וחסמה את דרכו לצאת מהגן. לגרסת המבקשת, הוא בעט בה ודחף אותה, ובכל פעם שהתקרב אליה, היא הרחיקה אותו בכך שהניחה עליו את היד, אולם היא לא דחפה אותו, אלא מדובר בילד שכאשר הוא כועס גופו נזרק אחורנית. המבקשת אף נשאלה לגבי הטענה, כי היא שפכה מים על ראשו של הילד, ותשובתה היתה, כי הוא לקח בקבוק מים וזרק עליה, והיא רצתה לשקף לו את מה שעשה ואמרה לו שזה אסור, וכי הוא לא נרטב ממנה, אלא כתוצאה מההשתוללות שלו. המבקשת נשאלה, אם רצונה להוסיף משהו, והשיבה, כי כאשר הילד הרגיש שיש עליו מים, הוא הלך לכיור לשטוף את עצמו והיא ניגבה לו את הראש, ולאחר מכן הוא התרפק עליה. המבקשת אף מסרה, כי שתי הסייעות שהיו בגן קפאו על מקומן. בהקשר זה נציין, כי לא ברור, אם הדברים היו כל-כך פשוטים, האם שתי הסייעות צריכות לקפוא על מקומן. 11. מיד לאחר השימוע, פנתה המפקחת פרבר לצורך הגשת תלונה במשטרה. המשיבה צרפה כנספח א' לתגובתה את האישור בדבר הגשת תלונה, כאשר זו הוגשה בתאריך 1.1.4 בשעה 11:06, בתחנת חיפה. 12. עוד באותו היום, 1.1.14, נשלחה למבקשת החלטה על השעיתה הדחופה. בתיאור האירוע במכתב השעיה הדחופה, עליו חתומה מנכ"לית משרד החינוך, מופיעות עובדות שכלל לא הובאו לפני המבקשת בעת זימונה לשימוע ובשימוע, ועניינן: "לאחר האירוע נטען כי הוצאת הילד לאכול בחוץ כשראשו רטוב והוא ללא מעיל." במכתב צוין, כי בחשדות המיוחסים למבקשת, יש משום עבירת פלילית שיש עימה קלון, וכן הפרת משמעת ומעילה בתפקידה של המבקשת כעובדת הוראה. המנכ"לית פרטה במכתב את אשר התרחש בשימוע והסבירה, מדוע הוחלט לשעותה, תוך שצוין שבמסגרת שיקול הדעת נלקח בחשבון, בין היתר, שלאירועים היו עדות גננות וסייעות, וכן כי נשקל להעבירה לתפקיד אחר, אולם לאור תפקידה של המבקשת וחומרת האירוע, הוחלט כי אין מקום להעברה. 13. המבקשת פנתה, באמצעות באי כוחה, למנכ"לית משרד החינוך, במכתב הנושא תאריך 7.1.14, אליו צרפה מימצאי בדיקת פוליגרף מתאריך 6.1.14, אשר בהם נקבע, כי לא נמצאו תגובות המעידות על אמירת שקר, כאשר המבקשת שללה ששפכה על הילד (נ) בקבוק מים, שללה שדחפה אותו, ושללה הוצאותו לאכול מחוץ לגן כשראשו רטוב. כמו כן, נשלחו מכתבים מהוריי ילדי הגן לשר החינוך ובהם פירוט, כי המדובר בילד בעייתי שעובר התקפי זעם מספר פעמים בשבוע, וכי לדעת ההורים העניין לא נבדק כראוי על-ידי משרד החינוך. 14. בתאריך 7.1.14 נשלחה תשובת עורכת דין איצקוביץ, מטעם משרד החינוך, למכתבי באי כח המבקשת, ובו צוין כנגד המבקשת לפגיעה חמורה בילד שלומד בגן, ועל כן בוצע שימוע מהיר והשעיה דחופה. כן נטען במכתב, כי לא ניתן לקיים בירור מעמיק, והבירור יערך על-ידי המשטרה. משנוכחה עורכת דין איצקוביץ, כי אכן נפל פגם בשימוע, מאחר והגרסה בדבר הוצאתו של הילד מחוץ לגן בראש רטוב, לא הועלתה בשימוע, היא ציינה במכתבה, כי המבקשת רשאית להגיש טיעונים נוספים בכתב לצורך עיון מחדש בהחלטת המנכ"לית, לרבות בנוגע להחלטה בדבר הארכת ההשעיה הדחופה. 15. בתאריך 8.1.14 נשלח מכתב נוסף מבאי כח המבקשת לעורכת דין איצקוביץ, החוזר על הטענה בדבר פגמים בשימוע, החוזר על מימצאי הפוליגרף, והמעלה טענה, שאין להסתפק בהשלמת טיעונים בכתב, שכן לטענת באי כח המבקשת, יש לאפשר להם שימוע חוזר בעל-פה לפני המנכ"לית. משום מה, הפנתה ב"כ המבקשת לפסק-הדין האזורי בעניין חג'ג', במקום לפסק-הדין של בית הדין הארצי שקיבל את הערעור, ואף קבע, ששימוע יכול להיערף בכתב. על מכתב זה השיבה עורכת דין איצקוביץ, כי עיקר פרטי החשדות פורטו לפני המבקשת, וכי עיקר המשקל בהחלטה על השעיה דחופה, ניתן בנושא שפיכת המים על ראשו של הילד וכן דחיפת הילד (מכיוון שמקבלת ההחלטה הינה המנכ"לית, האם לא היה ראוי שהמנכ"לית היא זו שתשיב למה נתנה משקל עיקרי בהחלטת ההשעיה?!). כמו כן, הובהר לבאי כח המבקשת, כי לא ניתן להרחיב בהבאת הראיות כנגדה לעיונה, בשל חשש משיבוש הליכי חקירה, ולאור התלונה במשטרה. באי כח המבקשת פנו במכתב נוסף לעורכת דין איצקוביץ מתאריך 9.1.14, ושוב הופנתה תשומת הלב למימצאי הפוליגרף, לכך שהמבקשת מכחישה את המיוחס לה ולכך שההחלטה בעניין המבקשת, נתקבלה ללא שמלוא העובדות היו לפני מנכ"לית משרד החינוך, כשעתיים לאחר השימוע. בכל תגובותיה של עורכת דין איצקוביץ למבקשת, לא מצאנו התייחסות לבדיקת הפוליגרף. 16. המשיבה צרפה לתגובתה לבקשה לביטול ההשעיה את ההחלטה על הארכת ההשעיה הדחופה (נספח ב' לתגובה), הנושאת תאריך 13.1.14, וזו לשון ההחלטה על הארכת ההשעיה: "ביום 1.1.14 כ"ט בטבת התשע"ד, הוריתי על השעייתך הדחופה ל-14 ימים, החל מיום 1.1.14 ועד ליום 15.1.14 (כולל), בהתאם להוראת סעיף 48 לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 (להלן: החוק), בגין תלונה שהוגשה נגדך למשטרת ישראל בחשד לתקיפת הקטין נ.פ. בתאריכים 6.1.14, 7.1.14, 8.1.14 ו-9.1.14 נתקבלו פניות מעורכי דינך, בהם טיעונים שנוגעים להחלטה על השעייתך הדחופה, בנוסף לטיעונים שהושמעו על ידך בשימוע שנערך לך בהנהלת מחוז חיפה, ביום 1.1.14. לאחר שעיינתי בכל החומרים, בכללם פניותיהם של עורכי הדין, ושקלתי בכובד ראש את העניין, החלטתי על הארכת השעייתך הדחופה ל-16 ימים נוספים, בהתאם לסמכותי הקבועה בסעיף 48 לחוק, עד ליום 2.2.14, ב' באדר ראשון התשע"ד (לא כולל)". נציין, כי ההחלטה הועברה למבקשת רק ב-15.1.14, ולא ב-13.1.14, וככל הנראה, ב-13.1.14 היא נוסחה על-ידי עורכת דין איצקוביץ, שהעבירה אותה במייל למנכ"לית (עיין עמ' 11 לפרוטוקול). אין שום אינדיקציה, שהמנכ"לית אכן עברה על המכתבים ששלחו באי כח המבקשת, וכן אין הנמקה בהחלטת הארכה המתייחסת לטיעוני באי כח המבקשת. טענות המבקשת בתמצית הינן כדלקמן: 17. המבקשת טוענת, כי משרד החינוך אינו מפעיל שיקול דעת, אלא פותח בהליך של השעיה דחופה ומגיש תלונה למשטרה, בעקבות תלונה של גורם כלשהו כנגד עובד הוראה, וזאת אף בטרם נתקבלה תגובת אותו עובד הוראה. לטענת המבקשת, היא הוזמנה לשימוע באופן בהול, תוך פחות מ-24 שעות, כך שלא יכלה להיערך כראוי ולא הובהרה זכותה להביא עורך דין או נציג ארגון עובדים, ואף לא פורטו בזימון לשימוע כל הטענות כנגדה. אי הפעלת שיקול הדעת בא לידי ביטוי, גם בהגשת תלונה למשטרה, תוך שעה וחצי ממועד השימוע. 18. לטענת המבקשת, הגורם שאמור להפעיל את שיקול הדעת - מנכ"לית משרד החינוך, אינו הגורם ששוקל ומחליט בפועל, אלא שגורם זה משמש חותמת גומי על מסמך אותה מנסחת עורכת דין איצקוביץ שהינה הממונה על המשמעת וטוהר המידות במשרד החינוך. 20. לטענת המבקשת, המפקחת או מי טעם המשיבה היה צריך לקבל תגובתה לאותו מידע שנתקבל מהסייעות, בטרם קבלת החלטה על עריכת שימוע לפני השעיה דחופה. המבקשת טוענת, כי קבלת עמדתה, תוך הסבר על התקפי הזעם של הילד בו מדובר ובמידת הצורך, שיחה עם פסיכולוג הגן, היו מביאים להתנהלות שונה ולאיתור הצורך בהליך ההשעיה הדחופה. 21. לא הומצאה הסמכה של מנכ"לית משרד החינוך-הגב' כהן, למר חיים יעקב, לעריכת שימועים, והנוסח שהומצא לתיק בית הדין, הינו נוסח החתום על-ידי המנכ"לית הקודמת-הגב' שטאובר. 22. המבקשת אף טוענת, כי קיבלה הוראה להשיב רק על שאלותיו של מר חיים יעקב, וכי כאשר ניסתה להסביר בשימוע על הבעיות המיוחדות לילד הקשור בתלונה, לא איפשרו לה לעשות כן. 23. ההשעיה בפועל היתה גם בהתייחס לטענות שלא הועלו בזימון לשימוע, וגם לא בשימוע עצמו. מאחר שהמשיבה מודעת לפגם זה, ניסתה המשיבה לטעון, כי הטענות שלא הועלו בזימון לשימוע, ואשר לניתנה למבקשת האפשרות להתייחס אליהן, אינן עיקר התלונה, אולם העובדה היא, שבהחלטה צויינו גם נתונים אלה שלמבקשת לא ניתנה האפשרות להתייחס אליהן. 24. לוח הזמנים שבין השימוע, הגשת התלונה במשטרה, וקבלת נוסח ההשעיה החתום ע"י מנכ"לית משרד החינוך, מצביע על כך, שהמנכ"לית לא שקלה כלל את העניין והמדובר בשיקול דעת של עו"ד איצקוביץ, וזו כלל לא עיינה בתיקה של המבקשת, התעלמה מכך שפרוטוקול השימוע אינו משקף את מלוא הטענות כלפי המבקשת ואת התייחסותה לטענות אלה, ועורכת דין איצקוביץ כלל לא נפגשה עם המנכ"לית. העובדות הן, שעו"ד איצקוביץ ניסחה עבור המנכ"לית את החלטת ההשעיה הדחופה, כמו גם את ההחלטה להאריך את השעית המבקשת. באשר להחלטה להאריך את השעיית המבקשת, נטען ע"י המבקשת, כי כלל לא ברור, מתי נחתמה ההחלטה שנוסחה ע"י עו"ד איצקוביץ ב-13.1.14, וחמור מכך הו, כי המדובר בהחלטה לקונית ובלתי מנומקת, אשר לא מתייחסת לבקשות המבקשת לקיום שימוע בעל-פה לפני המנכ"לית, ואף אינה מתייחסת לבדיקת הפוליגרף שצרפה המבקשת, ואשר ככל הנראה לא הועברה למנכ"לית. טענות המשיבה בתמצית הינן כדלקמן: 25. זימון המבקשת לשימוע עובר לביצוע ההשעיה הדחופה, נעשה במהירות לאור מהות העניין, ויש לדחות את הבקשה למתן סעד, שעניינו ביטול ההשעיה הדחופה בשל שיהוי. בקשת המבקשת הוגשה לבית הדין רק בתאריך 14.1.14, בעוד ההשעיה הדחופה מ- 1.1.14. 26. לטענת המשיבה, התקיימו היסודות המפורטים בסעיף 48 לחוק שירות המדינה (משמעת), לביצוע השעיה דחופה בשל כך, שהיה יסוד סביר להניח, שהמבקשת עברה עבירה של תקיפת קטין. המשיבה טוענת, כי החשד הינו, שבתאריך 30.12.13, שפכה המבקשת בקבוק מים על ראשו של ילד בגן, לאחר שדחפה אותו מספר פעמים ולאחר שצרחה עליו, ולאחר מכן, הוציאה אותו לאכול מחוץ לגן, בקור, כאשר ראשו רטוב והוא ללא מעיל. 27. לטענת המשיבה, קיימת המלצת נציבות שירות המדינה לשקול הארכת תקופת ההשעיה הדחופה, והנציבות אף שוקלת להשעות את המבקשת בהתאם לסעיף 47 לחוק שירות המדינה (משמעת). 28. לטענת המשיבה, ההחלטה מבוססת על דיווחים שהועברו למפקחת על הגן - הגב' פרבר, משתי סייעות ומגננת בגן סמוך לגן בו עבדה המבקשת, ואשר היו עדות לאירוע בגינו הושעתה המבקשת. המשיבה הדגישה, כי המבקשת לא טענה בשימוע ולא בפנייתה לבית הדין, שלמפקחת או לגננת הנוספת או לסייעות, היו שיקולים זרים בגינם הוגשה התלונה לגביה. לטענת המשיבה, השארת הגננת בתפקידה, משמעותה מסר של הפקרת מוגנותם של תלמידים/ילדי גן. 29. הביקורת של בית הדין על הליכי השעיה הינה, ביקורת מינהלית, ובית הדין אינו מחליף שיקול דעתו של מי שהוסמך לקבל את ההחלטה. המשיבה טוענת, כי עומדת לה חזקת תקינות הפעולה המינהלית. 30. באשר לטענות שעניינן העדר סמכות לביצוע שימוע לפני מר חיים יעקב, נטען, כי המדובר במכתב הסמכה מ-14.4.13, ומכל מקום, חילופי מנכ"ל במשרד, אין בו כדי לבטל האצלת סמכויות שהואצלו בעבר, אלא עם כן האצלה מבוטלת במפורש על-ידי המנכל החדש. 31. אין חובה לערוך שימוע בעל-פה, ואף אין חובה שהשימוע יערך לפני הגורם המקבל את ההחלטה. המקרה בו היתה הסכמה לביצוע שימוע בעל-פה, הינו מקרה חריג, ואין כל מקום לניסיונות לחייב את מנכ"לית משרד החינוך לקיים שימוע בעל-פה, בכל מקרה בו היא מחליטה על השעיה דחופה. 32. המשיבה לא היתה צריכה לקבל את תגובת המשיבה לפני השימוע, ונהפוך הוא, היא היתה צריכה להימנע מלחקור את המקרה מחשש לשיבוש הליכי חקירה משטרתית. זו גם הסיבה, שהמשיבה אינה יכולה להציג את חומר החקירה למבקשת לפני הגשת כתב אישום, ככל שיוגש. 33. במכתב הזימון לשימוע, הודע למבקשת על זכותה להיות מיוצגת, והמבקשת בחרה להתייצב ביחד עם בעלה ובלא עורך-דין. אין כל חובה לזמן את ארגון העובדים לשימוע. 34. באשר לטענה, כי ההשעיה בוצעה על יסוד נתונים נוספים, מעבר לאלה שהוצגו למבקשת בזימון לשימוע ובמהלכו, דהיינו, גם על יסוד הטענה, שהילד הוצא לחצר כראשו רטוב, טוענת המשיבה, כי המדובר בשגגה, באשר לאי הצגת עניין זה. לטענת המשיבה, לאחר שב"כ המבקשת העלתה את הנושא של אי הצגת נתון עובדתי זה, והגם שאין המדובר בעיקר התלונה, ניתנה למבקשת הזדמנות להשלים טיעון בכתב בהתייחס לעניין נוסף זה, ובכך מוצתה זכות השימוע. 35. למפקחת, שלידיעתה הגיע הדיווח הקשור בתלונה, היתה מחויבות מכח החוק להגיש תלונה במשטרה, משלא ניתן על-ידי המבקשת הסבר מניח את הדעת, במסגרת השימוע. 36. כל החומר הרלוונטי הועבר לעיון המנכ"לית, הן בטרם התקבלה ההחלטה על ההשעיה הדחופה, והן בטרם התקבלה ההחלטה על הארכתה של ההשעיה. לטענת המשיבה, אין פגם בכך, שטיוטת ההחלטה נוסחה על-ידי הממונה על המשמעת וטוהר המידות במשיבה, ולא על-ידי המנכ"לית עצמה, ודי בכך שהטיוטה הועברה למנכ"לית וזו עברה על החומר וחתמה על הטיוטה. המשיבה, אשר מודעת לכך שמחובתה לנמק את ההחלטה (בין אם המדובר בהחלטה המקורית, ובין אם המדובר בהחלטה על הארכת ההשעיה), מנסה להפנות לפסיקה, על-פיה ועדה מחוזית יכולה לאמץ מסקנות ונימוקים של ועדת משנה, ואינה מחויבת לנסח במילותיה היא את ההחלטה. דיון והכרעה: 37. השעיתה הדחופה של המבקשת נעשתה מכח הוראות סעיף 48 לחוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963 אשר זו לשונו: "48. השעיה והעברה דחופות (א) היה לשר יסוד סביר להניח כי עובד המדינה, ביודעין, מעל בתפקידו או השתמש בו לרעה או שהפר את המשמעת הפרה זדונית וחמורה, או עבר עבירה פלילית שיש עמה קלון, והיה השר סבור כי המשך עבודתו של העובד יביא לפגיעה חמורה בשירות המדינה, רשאי הוא להשעותו לתקופה שלא תעלה על ארבעה עשר ימים, לאחר נתן לו, תוך תקופה שיקצוב לו, הזדמנות להביא את טענותיו לענין זה לפניו או לפני מי שהוא הסמיך לכך, דרך כלל או לענין מסוים. (ב) במקום להשעותו, רשאי השר להעביר את העובד לעבודה אחרת באותו משרד, במשרה שאליה רשאי נציב השירות להעבירו לפי סעיף 47 בתנאים ולתקופה האמורים בסעיף קטן (א). (ב) השר רשאי להאריך את תקופת ההשעיה או ההעברה כאמור, לתקופה שלא תעלה בסיכום על שלושים ימים. (ג) סמכויות השר לפי סעיף זה נתונות גם למנהל הכללי של משרדו ואינן גורעות מסמכות נציב השירות לפי סעיף 47." באשר לתנאים אותם השר או מנכ"ל המשרד צריכים לשקול לענין השעיה דחופה עיין בדב"ע נב/3/70 רפי בן חיים נ. מדינת ישראל ואח' פד"ע כד' 54 בעמ' 60 - פסקה 12 לפסק הדין, וכן לפסקה 28 לפסק הדין, בה צויין, כי קיים צורך שבהחלטה על פי סעיף 48 לחוק המשמעת, יפורט לא רק החשד הכבד כלפי עובד המדינה, אלא אף הסיבה שבגינה סבור בעל הסמכות, כי המשך עבודתו של העובד תביא לידי פגיעה חמורה בשירות המדינה, וכן יפורט, מדוע הוחלט להעביר, או שלא להעביר, את העובד לעבודה אחרת במקום להשעותו. באותו פסק דין נפסק: "פירוט זה דרוש הן על מנת שהעובד הנוגע בדבר ידע על מה הושעה, והן כדי שהרשות השיפוטית תוכל לבחון את ההחלטה על פי נימוקיה והרקע שלה." בהתאם לפסיקה: "הלכה פסוקה היא זה מכבר כי בהעבירו תחת שבת ביקורתו השיפוטית את החלטת הרשות המוסמכת, אין בית הדין משמש ערכאת ערעור ולא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת ולא יתערב בה לשנותה, כל עוד ימצא, על פי חומר הראיות, כי פעולת הרשות שיקוליה והחלטתה נעשו וניתנו בגדר סמכותה על פי דין, באופן עניני, בסבירות, במידתיות בהגינות ובתום לב." (עיין ע"ע 121/99 יצחק כהן נ. מדינת ישראל משטרת ישראל עבודה ארצי לג' (50)) 35). כמו כן, נפסק בדב"ע לג/3/32 דוד יכין נ. מדינת ישראל פד"ע ד' 428, כי: "לא מצאנו, לא בחוק שירות המדינה (משמעת) ולא בדבר חקיקה אחר הוראה הקובעת שהחלטת נציב שירות המדינה, מכח סמכויותיו לפי סעיף 47 לחוק האמור, בטלה אם לא נומקה אפילו החלטות ופעולות שחל עליהן חוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות) תשי"ט-1958 אינן פסולות בשל כך שלא מילאו אחר חובת הנמקת ההחלטה (סעיף 6 לחוק. מהאמור אין ללמוד, כי משעים עובד מכוח ההוראות שבסעיף 47 לחוק שירות המדינה (משמעת), והוא מבקש לדעת את הסיבה להשעיתו על מנת לשקול תגובתו, אין להענות למבוקש, הסדר המינהלי הטוב מחייב, כי לפי בקשת העובד יעמידהו על מצבו. " על בית הדין לבחון - האם הליך ההשעיה, מושא הליך זה, לקה בחוסר סבירות, בחוסר מידתיות, בחוסר תום לב, או היה נגוע בשיקולים זרים, או האם ההליך בו התקבלה ההחלטה על ההשעיה לא היה תקין, או נפל פגם אחר, המחייב את התערבות בית הדין. ככלל, באשר לסבירות ולמידתיות, יש לבחון את חומרת העבירה, האם המדובר בעבירה שיש עמה קלון, וכן את האינטרס הציבורי העומד ביסוד ההשעיה. גם פגמים בשימוע אינם מביאים, בהכרח, לבטלות ההחלטה ובהתאם לע"ע 3/03 נציב שירות המדינה נ. יעקב חג'ג' (12.1.03), נפסק, כי פגמים אלה ניתנים לתיקון בביצוע שימוע חוזר למשיב באותו ענין. יחד עם זאת, ככל שלפני בית הדין מובאת מסכת עובדתית ממנה עולה, כי הרשות לא שקלה את השיקולים אותם היה עליה לשקולל וכי זכות הטיעון שניתנה למבקשת התייחסה לטיעון מסויםל בעוד שככל שיש מקום להשעיה המדובר בטיעון שונה, יש מקום, כי בית דין יתערב בהחלטה ויחזיר את הענין לשימוע נוסף. 38. נבהיר, כי הסמכות המסורה לשר, ואשר בנסיבות המקרה שלפנינו ובהתאם להוראות התקשי"ר (סעיף 46.216), כוללת גם את מנכ"ל המשרד הרלוונטי וכן בעל משרה שהוסמך לכך על ידי השר בהמלצת ועדת שירות, הינה סמכות המצריכה הפעלת שיקול דעת. לא נכתב בחוק שירות המדינה (משמעת), כי, אוטומטית, בכל פעם שתוגש תלונה למשטרה נגד עובד מדינה, יושעה העובד; שכן אם אלו היו פני הדברים, ואם ההחלטה על השעיה משמעותה העתקת הדיווח למשטרה, לשם מה להזמין את העובד לשימוע ומה יכול להשתנות במהלך השימוע?! 39. בענייננו, לא התרשמנו, כי היו שיקולים זרים כלשהם בהתנהלות המפקחת, אשר אכן קיבלה דיווח על אירוע בגן המבקשת, בו היתה מעורבות המבקשת, ואשר התרחש בתאריך 30.12.13. כמו כן, וכעולה מהמסמכים בתיק, הסמכות לביצוע שימוע הואצלה כדין למר חיים נסים, כאמור במכתב המנכ"לית הקודמת מ-14.4.13, שלא שונה ולא בוטל (נספח ד' לתגובת המשיבה). נפל פגם בביצוע השימוע בעל-פה, בכך שהזימון לשימוע, כמו גם השימוע עצמו, לא התייחס למלוא הטענות הנטענות כלפי המבקשת, בעוד שההחלטה על ההשעיה התייחסה לנתונים נוספים. ככל שהמשיבה טוענת, כי פגם זה תוקן במכתביה של ב"כ המבקשת, אשר התייחסו לעניין זה, ניתן היה לצפות להתייחסות מפורטת ומנומקת של מנכ"לית המשרד לנתון הנוסף ולהבהרתה, מה העיקר בתלונה כנגד המבקשת ומה הטפל, והאם ההשעיה היתה מבוצעת גם בלא הנתון שלא הובא מלכתחילה לידיעת המבקשת. על בית הדין להיווכח, כיצד הופעל שיקול הדעת של הגורם אשר לו הסמכות להשעות, וזאת מבלי שבית הדין דן בשאלה, האם המבקשת ביצעה את המיוחס לה, בהיבט הפלילי, או בהיבט עבירת המשמעת, אם לאו. מתן זכות שימוע כדין מורכבת מכך שהשימוע יעשה לפני גורם בעל סמכות, ושזכות הטיעון תינתן במלואה. במקרה שלפנינו, השימוע בעל-פה נעשה לפני גורם בעל סמכות, אולם זכות הטיעון לא ניתנה במלואה, כך שהיה צורך בהשלמתה לאחר מכן. לא מצאנו בהחלטת המנכ"לית התייחסות והנמקה להשלמת הטיעונים. ככל שהמשיבה מתייחסת לפניית ב"כ המבקשת כהשלמת טיעונים במסגרת שימוע, כך שהמדובר בהשלמת טיעון בכתב, אשר מייתר עריכת שימוע חוזר בעל-פה, היתה המשיבה, או ליתר דיוק, המנכ"לית, צריכה להתייחס במנומק לנימוקים שהועלו במכתב ב"כ המבקשת, בעת ההחלטתה על הארכת ההשעיה הדחופה. הליך ה שימוע צריך להיות כן ואמיתי, ולא אך ורק לצאת לידי חובה, וההחלטת המנכ"לית מ-13.1.14, אינה מנומקת דיה. מנכ"לית משרד החינוך רשאית להתייעץ עם גורמים רלוונטים, לרבות באשר לניסוח ההחלטה, אולם ההחלטה וההנמקה צריכות להיות שלה, ולא של מאן דהוא אחר. החלטת המנכ"לית לא התייחסה כלל למימצאי בדיקת הפוליגרף שהומצאו לה על-ידי המבקשת. המנכ"לית, כמובן, רשאית לסבור, כי אין במימצאים אלה כדי לשנות את ההחלטה, אולם מנוסח החלטתה, כלל לא ברור, שמימצאים אלה עמדו לפניה, וכי היא נתנה דעתה עליהם, ומדוע היא החליטה שאינם רלוונטים ושאין בהם כדי לשנות מההחלטה. 40. לאחר קבלת כל מכתבי באי כח המבקשת, ניתן היה לצפות כי ההנמקה במכתב הארכת ההשעיה, ככל שהמנכ"לית הגיעה למסקנה, כי יש מקום להאריך את ההשעיה, יהיה מנומק יותר, ויתייחס לאותן טענות וליקויים שהועלו במכתבים. אין מקום להסתפק במכתב השעיה, או במכתב המאריך השעיה, בנוסח של "...לאחר שעיינתי בכל החומר ושקלתי בכובד ראש, החלטתי להשעות/ להאריך השעיה...", מבלי לנמק . אשר על כן, יוחזר עניינה של המבקשת למנכ"לית, על מנת שזו תשקול את עניין הארכת ההשעיה, ותתייחס במנומק לטענות המבקשת, באמצעות באי כוחה, לרבות לעניין אי הבאת מלוא התשתית העובדתית הנטענת, לפני המבקשת בזימון לשימוע, ובשימוע בעל-פה, ולרבות התייחסות לטענות המבקשת באשר לבדיקת הפוליגרף שביצעה ומימצאיה. החלטתה המנומקת של המנכ"לית (ויש לקוות שהפעם ההחלטה תנומק על-ידה, ולא רק על-ידי עורכת דין איצקוביץ), תינתן עד לתאריך 31.1.14, בשעה 11:00. 41. בכל מקרה, וככל שלא תתקבל החלטת נציב שירות המדינה, מכח סעיף 47 לחוק שירות המדינה (משמעת), אשר אמורה להתקבל לאחר שיתמלאו תנאי החוק והפסיקה, לרבות בעניין שימוע למבקשת, מסתיימת ההשעיה הדחופה בתאריך 2.2.14. השעיהגננות (גן ילדים)