שימוע: טוען כי במכתב נקבע כי עליו להשיב בכתב לטענות שהועלו כנגדו

שימוע: טוען כי במכתב נקבע כי עליו להשיב בכתב לטענות שהועלו כנגדו ומשמדובר בהליך פגום ופסול

1. בפנינו בקשה למתן סעד זמני, שהגיש המבקש (13.2.14), משנה למנכ"ל (מינהל) במשרד מבקר המדינה ("המבקש"; "התפקיד"), כנגד מבקר המדינה ("המבקר"; "המשרד"; "המשיב"), שיורה למשיב שלא לקיים למבקש הליך שימוע לפני פיטורין, לא לדון ולא להחליט בנושא פיטוריו עד להכרעה בתביעה שהגיש (ביום 13.2.14.)
טוען המבקש כי במכתב המשיב מ- 29.1.14 נקבע כי עליו להשיב בכתב עד 14.2.14 לטענות שהועלו כנגדו ומשמדובר בהליך פגום ופסול, אין מקום לקיימו ע"י המשיב, ודאי לא בטרם ברור בקשתו ותביעתו דנא (הבקשה הוגשה אף למתן סעד במעמד צד אחד – ומשלא ניתן כזה, החלטה זו עניינה, לאחר דיון בבקשה למתן סעד זמני).

המבקש מכהן בתפקיד מזה 18 שנה וסה"כ 34 שנה כעובד המשרד. משסיכויי תביעתו גבוהים, משהעלה טענות רציניות וכבדות משקל שיש בהן להצדיק מניעת השימוע (הליך שהינו למראית עין בלבד) ומשהנזק הצפוי להגרם לו כפול ובלתי הפיך (משתדחה בקשתו, משמעות הדבר כי יפוטר) ומנגד, למשיב לא יגרם כל נזק, משאין דחיפות/בהילות בעריכת הליך השימוע – יש להעתר לבקשה. עוד טען כי משקיימת סבירות גבוהה ביותר כי מדובר בהליך למראית עין, שתוצאותיו ידועות למבקש – עומדת לו ההגנה מכוח סעיף 2 לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997 ("חוק ההגנה"), מעמדו כחושף שחיתות לכאורה, ומשזימונו לשימוע נעשה על רקע זה – יש למנוע קיום ההליך.

הרקע העובדתי (בתמצית)

ב- 2012 פורסם מכרז פומבי סגור ע"י מִנהלת קריות הממשלה ("המִנהלת"), והמשרד, לתכנון ובניה של מבנה המשרד בפרוייקט קרית הלאום.
המבקש מונה כאחראי מטעם המשרד על הפרוייקט (שנים קודם לכן).
באוגוסט 2012 נבחרה ע"י ועדת המכרזים שבמנהלת חברה קבלנית לבניית הפרוייקט. כן נבחרו החברה האדריכלית והחברה המפקחת [כשבמאי 1999 הוקמה חברה משותפת ל- 2 האחרונות("החברה המשותפת")].

באוגוסט 2013 קיים המשיב פגישה עם החברה האדריכלית, בלא נוכחות המבקש. בספטמבר (בעת שהמבקש שהה בחופשה שדוּוחה מראש), בהעדר הגורמים המקצועיים במשרד [המבקש והגב' מלצר, האחראית במשרד על תכנון ובצוע משימות הנדסיות ("מלצר")] ושונתה עמדת המשיב לנושאים שסוכמו (קודם לכן) ובנגוד לאישור המשרד; באוקטובר פנה המבקש למשיב במכתב מפורט וציין כי בהחלטותיו, בלא שנועץ במבקש, יש לכאורה פגמים מהותיים העלולים לפגוע בתקציב ובזמני הפרוייקט, ליקויים בהתנהלות המשיב, בנגוד לכללי מינהל תקין ("מכתב המבקש").
המבקר במכתבו מ- 24.11.13 (ו' לבקשה) תוקף אישית חריפות ביותר את המבקש בנוגע למילוי התפקיד ותפקידו כאחראי המשרד על הפרוייקט, תוך שטען כנגד אמינותו, יושרו והתנהלותו כאחראי כאמור, דברים שלא היו ולא נבראו, ואף הודיע שהחליט ליטול ממנו סמכותו כאחראי, סמכות שהועברה למנכ"ל המשרד מר אלי מרזל ("המנכ"ל"), החלטה בחוסר סמכות ("מכתב המשיב").
ב- 24.11.13, ללא קשר למכתב המשיב, פנה המבקש לעו"ד אילני, סגן בכיר ליועמ"ש במשרד ("אילני") המיידעו כי כמה ימים קודם לכן הובא לידיעתו מידע ביחס לחברה המשותפת (ומרכיביה) שיש בו כדי חשש ממשי לקיומו של נגוד עניינים קשה, חמור וחריף (ולאחר שבירר המידע) וביקש חוו"ד משפטית ונענה ע"י אילני כי על המינהל לבדוק הענין לאחר תגובת החברות האמורות.
המבקש פנה שוב לאילני, תוך שהדגיש כי הוא משמש כ"שומר סף" ותוך הדגשת הנזקים הכבדים העלולים להגרם לפרוייקט (ב- 27.11 וב- 28.11) וביקש חוו"ד משפטית; המנכ"ל השיבו (28.11) כי המבקש אינו מוסמך לבקש חוו"ד משפטית בעניינים שאינם בסמכותו.
המנכ"ל והמשיב לא נקטו כל פעולה ותחת זאת, העלה המנכ"ל טענות כנגד המבקש (כי בת דודתו עובדת בחברה המפקחת, מה שהינו שערוריה של ממש, שכן המנכ"ל ידע שאין זה כך, מה גם שהענין נבדק בעבר ונמצא כי אין כל רבב בכך).
המבקש כתב למנכ"ל, פנה שוב לאילני ולמשיב.
"נדרש לציין... כי מכתבו של המשיב למבקש מיום 24.11.13 הועבר לידיעת
התקשורת, מתוך מטרה, ככל הנראה", להביא לידיעת הציבור הדברים הקשים הנאמרים בו ואף הופץ בתפוצה רחבה במשרד, במשרד האוצר ובנגוד למקובל במשרד.

המבקש דרש חוו"ד משפטית ודרש שתִוותר על כנה אחריותו על הפרוייקט.
באותו יום (5.12.13) שלח המנכ"ל מכתב למבקש ובו הודיע לו כי מתגבשת כוונה לכאורה להביא לסיום תפקידו במשרד, תוך שהעלה מן האוב טענות על ליקויים בתפקודו לאורך שנים (הגם שלא הועלתה כל אפשרות כזו לאורך כל השנים, ולא בכדי).
אין כל ספק כי מכתב המנכ"ל "נכתב בתגובה לעמדתו הבלתי מתפשרת והחד משמעית... לנגוד העניינים החריף אליו נחשף... והעלה במכתביו הרבים..." המבקש ממשיך, מונה ומפרט תכתובות בינו למשיב ולמנכ"ל.

ב- 2.1.14 כותב המבקר למבקש כי מצא לשקול פיטוריו בגין אי התאמה, בהסתמך על נימוקי המנכ"ל שפורטו, כשברור כי נכתב לאור עמדתו הנחרצת והבלתי מתפשרת של המבקש לבדוק, לחקור ולברר עד תום החשדות לנגוד עניינים חריף דלעיל, "וכן לנוכח הטענות שהועלו על ידי המבקש בנוגע להתנהלותו הבלתי תקינה של" המבקר, כמפורט במכתבי המבקש.

ב- 7.1.14 פנה המבקש במכתב תלונה מפורט ליועץ המשפטי לממשלה.

ב- 21.1.14 פנה, באמצעות ב"כ, למבקר ונענה ע"י אילני (במכתב מ- 29.1.14) הדוחה כל טענותיו, תוך שקבע כי עליו להעביר התייחסות לטענות נגדו עד 14.2.14.
המבקש מונה 3 טענות מרכזיות, שבכוחה של כ"א בנפרד, כל שכן במצטבר, להוביל למסקנה כי המבקר מנוע מקיום שימוע לפני פיטורין ומקבלת החלטה בנושא פיטורי המבקש:
(א). חשיפת ליקויים ושחיתות – הגנה מכח סעיף 2 לחוק ההגנה, נגוד עניינים הקשור קשר ישיר והדוק למִנהלת; ביוני 2013 הציע המבקר למבקש קידום בתפקידו, כשחצי שנה אח"כ, מיד לאחר שהמבקש חשף כאמור, טוען המשיב על חוסר התאמתו, ולפי התכתובת ודאי אין מדובר בטענות ש"נודעו" למבקר רק עתה, או כשנטען לאירועים מ- 2002-2012– והכל בשל חשיפה והתעקשות המבקש לברר ולחקור יסודית בעניינים הפסולים, עד כדי חשש ממשי למעשים פליליים.
המבקש נסמך על סעיפים 2 ו- 4 לחוק ההגנה.
עפ"י 3 המעגלים שבפסיקה, המקרה מתאים לתכלית החוק: תלונת המבקש כנה ובתום לב והוּכחה לכאורה זיקה בין תלונתו לפגיעה בו (ע"ע 61646-10-10 יאיר בן שמעון נ' מד"י; ע"ע 259/06 רפי רותם נ' מד"י).

(ב). המשיב מנוע מלקיים שימוע מחמת מעורבות אישית ונגוד עניינים. משהמבקר מעורב אישית בתלונת המבקש ליועץ המשפטי לממשלה ("היועמ"ש") אין זה ראוי ומתאים כי השימוע וההחלטה על המשך עתידו של המבקש במשרד, יעשה ע"י המבקר [כרציונל שבס"'ק (ב"ש) 1025/08 ההסתדרות הכללית החדשה נ' מועצה דתית אילת].

(ג). המבקר הביע דעה מוגמרת וקדומה בענין אי התאמה ולכן מנוע מלקיים שימוע.
יהא זה בלתי אפשרי, בלתי הגון ובלתי סביר להניח כי יוכל המבקר לנהל שימוע בנפש חפצה ובלב פתוח.
כבר נפסק לא אחת כי קיומו של הליך שימוע ע"י גורם שהביע דעתו אודות אי התאמתו של המועמד לשימוע, הינו פגום מיסודו.
משכך, מן הראוי למנוע עצם קיומו של השימוע, כדי שלא יבוטל אח"כ.

המבקש מפנה למסגרת המשפטית למתן סעד זמני ומבהיר כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיום עילת תביעה; הנזק שיגרם לו אם לא ינתן הסעד הזמני, כשלמשרד לא יגרם נזק אם ינתן הסעד הזמני; הבקשה הוגשה בתום לב; הסעד צודק וראוי בנסיבות ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש.

לבקשתו צרף המבקש תצהיר עדות ראשית וקובץ נספחים.

2. המשרד בתשובתו (מ- 19.5.14) עתר לדחיית הבקשה ואלה בתמצית טיעוניו: משהמבקר הוא הגורם היחיד שבסמכותו לקיים הליך השימוע ולהחליט בענין פיטורי עובד בכיר (ובכלל כך, המבקש), משהמבקר אינו בעל דעה קדומה ומשהמבקש אינו זכאי להגנה כ"חושף שחיתות", הן בהעדר שחיתות של גורם כלשהו במשרד והן בשל העדר קשר בין המידע שמסר לזימון לשימוע ומשהמבקש הורה על סטייה מהתוכנית האדריכלית שזכתה במכרז, ללא אישור הגורמים המוסמכים במשרד.
כך נמנע המבקש, באופן תמוה, מלצרף המלצת המנכ"ל (30.12.13) ובה פירוט התשתית שביסוד ההמלצה לפיטוריו מחמת אי התאמה והחלטה על זימונו לשימוע, מ- 2 נימוקים עיקריים: נימוקים הנוגעים לכשלים מקצועיים משמעותיים בעבודת המבקש (העולים כדי רשלנות מקצועית חמורה); נימוקים הנוגעים להתנהלותו האישית של המבקש ולקשיים בקיום יחסי עבודה תקינים עמו.
בשל החובה לפעול בדרך מידתית, תוך איזון האינטרסים של המשרד ושל המבקש, נעשו נסיונות (מיוני 2013) להציעו תפקידים אחרים במשרד, נסיונות שנדחו ע"י המבקש.
המבקר, שקרא את מכתב המנכ"ל, הבהיר כי יגבש החלטתו רק לאחר שתנתן למבקש הזכות להשמיע את מלוא טענותיו בפניו ובתוך כך, ניתנה למבקש האפשרות להמציא תגובתו בכתב בצירוף כל תעוד מתאים עד 22.1.14, וככל שיתבקש, יתאפשר למבקש להשלים טיעונו בע"פ וכי המבקר ידרש לנושא בלב פתוח ובנפש חפצה, בזהירות ובכובד ראש הראוי.
הגם ניתנה למבקש, לבקשתו, ארכה להגיש טעוניו – לא הגיש טיעוניו, אלא פנה ליועמ"ש ובתום הארכה – פנה לביה"ד.
יש לדחות הבקשה לאור השיהוי הניכר בהגשתה וחוסר נקיון הכפיים.
המבקש ישן על זכויותיו, מה שסותר טענתו לדחיפות/ חיוניות לצו, עד כדי ויתור על זכויותיו.
התנהלות המבקש כמוה כויתור על הזכות להשמע.
דין הבקשה להדחות מקדמית לאור האמור.
דין הבקשה להדחות אף לגופא – המבקר הוא היחיד המוסמך לקיים השימוע ולקבל ההחלטה ואין יסוד לטענות בדבר מניעות המבקר או בדבר ההגנות המוקנות, כביכול, למבקש, כשכל טענותיו הועלו לאחר שהועבר מתפקידו כנציג המשרד בפרוייקט, הועברו ע"י המשיב מיידית לבדיקה ונבחנו כדבעי ע"י הגורמים המוסמכים במשרד האוצר והיועמ"ש, שמצא כי לא נפל כל פגם בטיפול המשרד.
עפ"י חוק יסוד: מבקר המדינה ("החוק") נקבע עקרון עצמאותו ואי תלותו של המבקר, כך שכל המנגנונים הקיימים בשרות המדינה חלים במשרד באופן נפרד ועצמאי וכל סמכויות נציב שירות המדינה [עפ"י חוק שירות המדינה (מינויים) התשי"ט-1959 ("חוק המינויים")] נתונות למבקר, תוך שנקבע הסדר פרטני לעובדי המשרד והמבקר.
בהתאם, למבקר בלבד נתונה הסמכות העצמאית והייחודית לקיים הליך השימוע ולהחליט, ודאי לאור בכירותו ודרגתו של המבקש.

מכתב המבקר מ- 24.11.13 אין בו כי המבקר מנוי וגמור עִמו לפטר המבקש, אלא דווקא כי נכון הוא לנהל סדרי עבודה תקינים עמו, מה גם שהוא מענה לפניות המבקש למבקר ולמנכ"ל, בענין הפרוייקט.
אין עסקינן ב"דעה קדומה" (כאמור בפסיקה) הפוסלת המבקר לקיים הליך שימוע ולקבל החלטה.
המשיב מונֶה ההתנהלות באשר לפרוייקט, מהמכרז (יוני 2011), פגישות ותכתובת של הגורמים השונים, כשב- 24.11.13 החליט המבקר כי המבקש לא ישמש עוד כנציג המשרד במנהלת וזמן קצר אח"כ פנה המבקש לאילני וביקש חוות דעתו לענין נגוד עניינים בין החברה המפקחת לחברה האדריכלית.
העובדה כי העביר המידע האמור רק לאחר שהועבר מתפקידו כנציג המשרד, מעלה חשש כבד כי קודם לכן ידע על ניגוד העניינים הנטען וממילא, מעלה תהיית תו"ל (ודאי, כששימש כאחראי מטעם המשרד, שאז היה עליו לאתרו) מה גם שלמשרד האוצר (ולא למשרד) קשר חוזי לפרוייקט, וכשיועמ"ש משרד האוצר הִנחה לפעולות שיש לנקוט ותוך התייחסות היועמ"ש לטענות הנוגעות למבקר (מש/4).
יש לאזכר ההלכה ולפיה יש להבחין בין "חשיפת שחיתות" להחלטות ענייניות, משחוק ההגנה לא נועד למנוע בירור ענייני לטענות בדבר תפקוד לקוי, כולל יחסי אנוש גרועים ונדרש להוכיח קשר סיבתי (ענין רפי רותם; ער"ם 143/05 גרשון תירם נ' עת"א), כשכאן רוב הנטען במכתב המנכ"ל התרחש הרבה קודם וללא קשר לפניית המבקש, כשספק אם ניתן לומר שהתלונה בתו"ל וממניעים כשרים. למבקש לא עומדות ההגנות שבחוק ההגנה.
באשר למאזן הנוחות – אין מִמשקי עבודה תקינים ואפקטיביים בעבודת המבקש למנכ"ל ולאחרים, עניינים רבים לא מטופלים/מעוכבים/המבקש מסכל/מעכב משמעותית טיפול בעניינים רבים, כשהמנכ"ל מכלה זמנו בטפול במקרים דחופים, תחת המבקש, עד כדי התרעות של הסתדרות המח"ר לצעדים ארגוניים (פורטו מקרים רלוונטיים), משקל האינטרס הציבורי גובר באופן מובהק על עניינו הפרטני של המבקש.
לתגובה צורף תצהיר המנכ"ל ונספחים.

3. ביום 17.2.14 התקיים בפנינו דיון בבקשה ולבקשת המשרד שביקש ארכה כדי להכין תגובתו לבקשה (ובהסכמתו האדיבה של ב"כ המבקש) כך נתאפשר (כמפורט לעיל) ונקבע דיון ליום 18.2.14.

לאחר דיון קצר ומשקיבלו הצדדים הצעת ביה"ד, פנו להליך גישור.

משלא הושגה הסכמה – ומשעמד המבקש על קיום דיון בבקשה לסעד זמני (ולא בתביעה, כמוצע לאור חלוף הזמן) זומנו הצדדים לדיון בבקשה (21.5.14).

המבקש והמנכ"ל נחקרו על תצהיריהם.
סיכומי הצדדים הוגשו לבקשתם (10.6.2014 ו- 22.6.2014).

4. ולהכרעתנו –
א. עסקינן בהליך בו נתבקש סעד זמני ומשנשמעו עדויות הצדדים בקצרה וממילא, כל הכרעותינו בה – לכאוריות הן בלבד.

ב. בדיון הראשון שבפנינו הועלתה שאלת הסמכות המקומית – הובררה, כתהייתנו, העובדה שהמבקש עובד בירושלים וכך אף המבקר וכי עצם האפשרות לתבוע את המדינה ברחבי הארץ – אינה ממין הענין.
חרף כך, משעסקינן בהליך זמני (והגם שחלפו 3 חודשים מהגשת הבקשה, לדיון בה) לא ראינו לראוי להעביר הדיון בהליך הזמני, לביה"ד האזורי לעבודה בי-ם, לו נתונה הסמכות המקומית, עפ"י התקנות ועפ"י ההלכה הפסוקה (ראה תשובת המבקש בפרוטוקול 17.2.14 וראה גם לאחרונה בפסיקת ביה"ד הארצי).

ג. בראשית הדיון העלה המבקש טענה לפיה חלק מהמסמכים שהגיש המשרד בתגובתו הם ממש מהעת האחרונה ומשכך, לא היה יכול להתייחס אליהם – דא עקא, שבנו ועיינו בנספחי המשיב ולא מצאנו, ולענייננו, כאלה (הגם שלא נעלמו מעינינו נספחים 2.11; 3; 4; 5.1-5.19) אליהם נתייחס עתה:
נספח מש/2.11 – מכתב 29.4.14 של מנהל הפרוייקט בסולל בונה, לחברה הקבלנית, המפרט "גלגולים רבים" בנושא תוכנית המעליות (בפרוייקט) ופיגור בזמנים שנוצר עקב שינוי.
נספח מש/3 – פניית היועמ"ש במשרד האוצר ליועמ"ש (13.2.14) (המתבסס על פניות ב"כ המבקש מ- 7.1.14 ומ- 6.2.14) בענין נגוד העניינים שנטען בין החברה הקבלנית לחברה המפקחת.
נספח מש/4 – תשובת היועמ"ש (26.2.14) לב"כ המבקש דנא.
נספחי מש/5 – מסמכים שונים בענייני כ"א (מפברואר 2014 ועד 4.5.14) – המתייחסים לעניינים שונים, כולל עניינים שהועלו טרם הבקשה ובמהלכה, ושהמבקש (ולו לכאורה) היה צד להם, קודם לכן ובמהלך התקופה (ובהערת אגב, בנספח 5.12 נפלה טעות סופר בתאריך שנזכר במכתב המנכ"ל למבקש – צ"ל: 25.11.13).
כל נספחי מש/5 יועדו להצביע על אופן תפקודו של המבקש בנושאים הנדונים והעיקר – על מאזן הנוחות.
ממילא, איננו מקבלים ההערה שברישא הדיון (עמ' 4), ודאי כך, משלא נתבקש כי המבקש ישלים בקצרה עדותו הראשית בהתייחס אליהם.

ד. כך באשר לשאלת ה"קידום" שהוצע למבקש – עיון בבקשה ובתצהיר המבקש (סעיפים 80-81 לבקשה; סעיפים 95-89 לתצהיריו; סעיף 19 לנספח כ"ב לבקשה) מעלה כי המבקש טוען כי ביוני 2013 הוצע לו קידום במשרד. בכך, בחלוף הזמן מאז ועד להודעת המשיב כי נשקלים פיטוריו ובפניות המבקש בין לבין – מבסס המבקש טענותיו כי עסקינן בהתנכלות כלפיו כחושף שחיתות.
דא עקא, לא בכדי עומת המבקש עם טענתו כי עסקינן "בהצעת קידום" לו – שהרי זו היתה טענתו כאמור בבקשתו (ועוד, כאמור, קודם לה) ולא טען כי המבקר הוא שראה בכך קידום ובפנינו טען כי המבקר ראה בכך קידום.
אלא, שהמבקש משמש בתפקיד בכיר, רק פחות בכיר מהמנכ"ל (ומהמבקר) במשרד! – ממילא, "קשה" להבין טענתו להצעת קידום, מחד ומאידך, ביסוס טענותיו על קידום כאמור.
בח.נ. הופנה המנכ"ל למכתבו למבקש (לנספח י"ח) והוא מבהיר מדוע מבחינתו עסקינן היה בקידום. העיקר לטעמנו – נעוץ בכך כי לא ניתן היה להתרשם כי המשרד (המבקר/המנכ"ל) ראו בתפקיד שהוצע "קידום" ממש, אלא ההצעה היתה יותר בבחינת "שינוי רוחבי", בלא פגיעה בתנאי עבודתו של המבקש (כמודגש בנספח י"ח) – וכהבנתנו, לא בכדי. עולה איפוא, לכאורה, כי לא ממש ב"קידום עסקינן" (ראה גם עמוד 19 שורות 18-26). עסקינן, כך התרשמנו, בשינוי תפקיד תוך נסיון לשמור על "מראית" הדברים כקידום ומנגד, תוך שמירה ממש על תנאי המבקש ובפועל, כעדות המנכ"ל, ניתנו כמה "תמרורי אזהרה" למבקש, לפחות במהלך מחצית השנה האחרונה שקדמה לזימון לשימוע.
העובדה שההצעות הובאו ב"כסות" נעימה/כהצעה וכיוצ"ב – אין בה כדי לשנות מהמהות והיא חוסר שביעות רצון מתמשכת מתפקוד המבקש.

ה. לא מצאנו להתייחס מהותית לטענות שהעלה המבקש כנגד הפרוייקט, החברות וניגוד העניינים בעניינן, כולל ניגוד העניינים שייחס למבקר אישית.
כך גם לא נתייחס בהחלטה זו למהות הטענות שהועלו כנגד המבקש במכתב הזימון לשימוע.
לראשון – משלהכרעה בבקשה די בהתייחסות לכאורית לטענות כמקימות-מבבסות טענות המבקש (כשאין לשכוח כי המשרד כלל לא היה חלק מהחלטות המינהלת);
ולשני – אין מקומנו בבקשה, כ"תחליף" למבקר, להליך השימוע!

ו. לא שוכנענו, גם לא לכאורה, בקשר כלשהו בין תלונות המבקש ביחס לפרוייקט, למכתב המנכ"ל (מש/1) הממליץ לפעול לפיטורי המבקש, שבעקבותיו שלח המבקר למבקש מכתב זימון(יט לבקשה).
אגב כך, תמוה (שלא לומר יתר על כך) שלא נמצא למבקש לצרף מכתב זה לבקשתו (שהזכירו בתצהירו אזכור "כללי"), תוך שמצא לצרף ולהתייחס לעניינים "קצת פחות" מהותיים לבקשה!
אין לשכוח כי אין עסקינן במכתב דל, ש"קל" היה להתעלם – ולו מנפחו! (פרוט שנפרס עפ"נ 45 עמודים ונלווים לו 2 קלסרים).
כך, לא מצאנו במכתב המבקר למבקש מ- 24.11.13, ו' לבקשה) כי ההחלטה שבה או תוכן המכתב והנמקת ההחלטה מלמדים כי גמלה בלבו של המבקר (וקנתה לה אחיזה ב"מוחו"; כנטען בסיכומי המבקש) לפטר את המבקש, עד כי יש לאיין סמכות המבקר לבצע שימוע (אגב כך, בסעיף 6 ג' שורה 4 מהסוף, צ"ל "המבקר" ולא "התובע").
ואם עסקינן בטענת מניעות אישית של המבקר – אין ולו לכאורה, ביסוס לטענת המבקש.
מעת שנקבע כי המינהלת היא המנהלת את הפרוייקט, אף לו שוכנענו בכל מעורבות המבקר בפרוייקט (כנטען ע"י המבקש) – לא היה בכך כדי ליצור מניעות אישית לדון בפיטורי המבקש.
למעלה מן הצורך נציין כי דוקא הנטען במכתב המבקר למבקש (נספח ו', ודאי סעיף 6 בו) – מלמדנו יותר מכל כי אין עסקינן ב"חשיפת שחיתות" או בדעה נחרצת / דעה מוקדמת של המבקר כנגד המבקש.
די אם נזכיר כי עולה לכאורה מנספחים ז/1,ז/2 לבקשה – שאף המבקש עצמו לא ממש סבר כי עסקינן ב"חשיפת שחיתות" במשרד – ממילא הקשר הדברים מלמד, שאין קשר בין "חשיפה" כאמור להזמנתו לשימוע!
מסקנתנו מהאמור כי אין בפנינו ביסוס, ולוּ לכאורי, לכך שעסקינן בדעה נחרצת, שקנתה אחיזה בלבו ובמוחו של המבקר, שיש בה כדי למנוע קיומו של הליך שימוע על ידו בנפש חפצה ולב פתוח – כהצהרת המבקר במכתב הזימון לשימוע.

כך גם, הטענה כי המבקש "חשף שחיתות", כשלעצמה אין בה כדי מתן הגנה למבקש מפני כל הליך.

נזכיר כי המבקש הועבר מתפקידו כמנהל הפרוייקט (כעולה מנספח ו' לבקשה), בהחלטה מנומקת, ששורשיה קודמים ל"חשיפת השחיתות" שטען לה המבקש.

ממילא, ודאי אין לראות בהעברת המבקש מתפקידו בפרוייקט, עקב "חשיפה" שבאה לעולם (ולידיעת המבקר/המשרד, לא הובאה במקביל אלא רק ב- 24.11.13!) כקשורה באופן כלשהו לכוונה לפטרו. [כמדומה, ובכל הענווה, אין ענין שובל, אליו הפנה המבקש, מהווה "אילן" להתלות בו, לא מהותית ולא לתוכנו ולא לאור אופי ההליך (שם) – ולו משעסקינן בפס"ד].
לא שוכנענו במניעות אישית, בדעה מוקדמת או קדומה, ודאי לא דעה מוגמרת או דעה נחרצת, היוצרת מניעות כלשהי של המבקר לשמוע את המבקש ובהתאם – ולאחר שישקול כל שיונח בפניו, לקבל החלטה. לא שוכנענו בקיום "חשש ממשי וכבד" לכך כי יתקיים בעניינו של המבקש שימוע "למראית עין".

ז. חוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 קבע באופן שאינו משתמע לפנים איזשהם, את עצמאותו של המבקר בבצוע תפקידו. זו תכלית החוק.
כך ולענייננו, נקבע בפרק ה' (כי עובדי המשרד הם כעובדי המדינה לכל ענין ודבר) כי עובדי המשרד (בקבלת הוראות) "ולגבי פיטורים יהיו נתונים למרותו של המבקר בלבד".
בהתאם ומעבר לדברינו לעיל – לא נבחן אם השגי המשרד, ולו בתחומים עליהם הופקד המבקש במהלך השנים – יש לשייכם למבקש, או שמא לכלל עובדי המשרד... ממילא, כפי שהובהר, לא נאמר אם ניהל המבקש את הפרוייקטים / את העבודה שבתחום האחריות שלו "באופן הטוב ביותר", משאין (ולא צריך כי יהיו) בפנינו מדדים כאלה או אחרים "להערכת" תפקודו/התאמתו של המבקש – אלה הם מושא ההכרעה העומדת בפני המבקר עפ"י סמכותו היחודית שבחוק, לאחר קיום הליך השימוע.
אנו לא נעסוק, כמובהר, ב"פכים קטנים" (או חלילה, בנפח אחר) שהונחו בפנינו כנטען או ביחס בינם לפעילות המבקש לאורך השנים.
[אגב כך, המבקר הוא "שומר הסף" במשרד ובמדינה. כך גם למשרד עובדים ומונו מבקרים לאורך השנים. אין המבקש, בכל הכבוד, "אבן הראשה" של המשרד ופעולתו...].
כך, נזכיר כי העיסוק בשאלת חוקיות הדרתו של המבקש מתפקידו בפרוייקט – אינה חלק מההליך ובאופן אגבי זה אין מקום להכריע בו.
נחזור ונבהיר כי הגם שהעלינו (בשלבים המוקדמים) האפשרות להשגת הסכמה בענין בצוע השימוע – אין בה אלא הצעה, שאינה מבוססת על הוראות החוק. הא ותו לא.
הנה כי כן – זימון המבקש לשימוע בפני המבקר, קיומו של השימוע בפני המבקר וקבלת ההחלטה על ידו (לאחר קיום ההליך) – כדין המה.
ודאי כך – משעסקינן בהמלצת המנכ"ל על פיטורי המבקש, שהוא המשנה למנכ"ל, לאור בכירותושל המבקש במדרג התפקידים במשרד.
צודק המשיב בטענתו – אין בבקשה סעד לענין העברת המבקש מתפקידו בפרוייקט.
מסקנתנו היא כי על המבקר, כחובתו, לקיים למבקש הליך שימוע, כפי שהזמינו.
בכלל כך, ניתנת למבקש ההזדמנות להציג עמדתו בכתובים – לא יאוחר מ- 15.8.14.

ח. מאזן הנוחות
קשה לומר כי למבקש "אצה" הדרך בהגשת בקשתו. ודאי כך, עת דוקא לסיכומיו (ביוני 2014) מצא להגיש ראייה (מדצמבר 2013) – ואין דברינו מתייחסים לתוכן מכתבה של חב' וקסמן, וממילא אף לא נאמר אנו, אגב ההליך, אם עסקינן בשחיתות בפרוייקט.

ככל שעולות טענות ביחס לפרוייקט, ברי כי על המשרד או מי מהגופים הרלוונטיים הקשורים בו – לבחון הנטען לגופא, אך אין זה מתפקידו של ביה"ד בהליך.
כך גם לאור הוראות חוק ההגנה, מעבר לדברינו לעיל.

אין בקביעותינו בהליך משום הבעת דעה לאופן הראוי והנכון שעל המִנהלת לנהוג בו בקשר לפרוייקט – משאין הדבר מושא ההליך או הכרעתנו. יהא זה אך נכון כי הגורמים הרלוונטיים יבחנו הנתונים ויקבלו החלטתם, כחובתם.

אין חולק כי בפועל, אין המבקש משמש בתפקידו בפרוייקט מזה כחצי שנה.
יתר על כן, המשרד הביא בפנינו טענות מטענות שונות, בהקשר לתת פרק זה בהכרעתנו, תוך שאוזכרו נושאים שטופלו/נדרשו לטיפול טרם ההליך. הצגת נספחי המשיב, כמפורט לעיל – רק הראתה, ולו לכאורה, כי עדיין לא ממש טופלו, חרף חלוף הזמן, הגם שלא הודר המבקש מהטיפול בהם. וכשבפנינו התייחסויות לבעיות בתפקודיות המבקש בתחום שבאחריותו עפ"נ זמן והנזק שנגרם עקב כך למשרד, לשרות הציבור, באופן תקין – אך ברי כי מאזן הנוחות נוטה כנגד העתרות לבקשה.
(למעלה מן הצורך: גם לא קלה בעינינו – התנהלות המבקש מ"רום מעמדו", עת יצא לחופשה, הן באשר להתנהלות כפיפיו והן באשר ל"שימוש" במכשיר הטלפון הנייד).

אין לשכוח גם כי עד לחתימתנו (להוותנו, כחודש לאחר שנכתבה ההחלטה) – לא "נמצא" למבקש להגיש למבקר התייחסותו לשימוע.

חרף כל האמור – לא מצאנו לראות בהתנהלותו משום "ויתור" על זכות זו שניתנה לו במכתב הזימון – הגם שודאי מצביעה התנהלותו על שיהוי לא מועט, אך לא מצאנו עקב כך לדחות הבקשה, אלא הכרענו בה, לגופא.

מקובלות עלינו כל טענות המשרד באשר לנסיונו של המבקש ליטול לעצמו "כסות" שלא ממין הענין ובאופן מלאכותי כ"חושף שחיתות", שאין בינה להליך דנא – דבר, כשבודאי חשש עולה לתו"ל של המבקש בהקשר זה, שלא להזכיר "עיתוי" ידיעותיו... כך גם, הפנייתו לסעיף 4 לחוק ההגנה ודאי וודאי לא הוכחה ולא שוכנענו בקיום קשר סיבתי, ולו לכאורה, בין "חשיפתו" לשחיתות, להמלצה להפסקת עבודתו של המבקש, שלא בכדי באה לעולם, כאחראי מטעם המשרד (משרד מבקר המדינה) בפרוייקט ומשהמבקש לא ממש שכנע בתום לבו, ב"חשיפה" האמורה!

ט. לאור כל האמור – משלא שוכנענו כי יש בסיס לכאורי לטענת המבקש בדבר סיכויי תביעתו, משלא שוכנענו, ולו לכאורה, כי המשרד נקט בהליך השימוע בקשר כלשהו ל"שחיתות" הנטענת, גם לא ה"אישית" כנגד המבקר ומשהסמכות כדין נתונה למבקר עצמו – מצאנו לדחות הבקשה.
משעסקינן בבקשה לסעד זמני שהגיש המבקש, בהיותו עובד המשרד – לא מצאנו לפסוק הוצאות, חרף דחיית הבקשה.
אגב כך, נזכיר כי לא היה בהיקף הסיכומים כדי למנוע מהתייחסות
להנמקות מי מהצדדים לעמדתם.
עוד נזכיר, באשר לפרסום המכתב למבקש – לא לנו לדעת מי חפץ
בפרסום ולאיזה צורך כך נעשה.

בטרם נעילה לא נוכל שלא לחזור על הצעתנו כי ינסו הצדדים לנקוט בהליך גישור, לגופו של הליך, משאין חולק כי כך ייטב.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. שימוע מאוחר

  2. הקלטת שימוע

  3. אי הגעה לשימוע

  4. עורך דין לשימוע

  5. זכות השימוע לעובד

  6. ויתור על זכות השימוע

  7. חובת שימוע לעובד זמני

  8. פיטורי צמצום ללא שימוע

  9. שימוע בכתב מטעמי ביטחון

  10. פיצוי בגין העדר שימוע מלא

  11. ביטול השעיית עובד ללא שימוע

  12. צמצומים בעבודה מחייבים שימוע

  13. פיצויים על פיטורים ללא שימוע

  14. חובת שימוע לעובד במגזר הציבורי

  15. חובת שימוע לפני צו הפסקה מנהלי

  16. ביטול החלטה מנהלית בהעדר שימוע

  17. חובת שימוע לעובד בפיטורי צמצום

  18. זימון לשימוע לפני החלטת הגשה על מכרז

  19. ערעור על חיוב לעשות שימוע לעובדים

  20. פיטורים לאחר תקופת ניסיון ללא שימוע

  21. טענת פיטורים ללא שימוע של עובדת בהריון

  22. מחיקת כתב אישום בגין הפרת זכות השימוע

  23. האם חובה לצרף מסמכים למכתב הזמנה לשימוע

  24. זכותו של העובד לדעת מהן הטענות המועלות נגדו

  25. חובת שימוע לסודני לפני כליאה במתקן חולות

  26. חובת השימוע הספציפית שנקבעה בפקודת העיריות

  27. המלצת ועדת שימוע לפטר תוך תשלום הודעה מוקדמת

  28. חובת שימוע לאריתראים לפני כליאה במתקן חולות

  29. האם נעשו פיטורים ללא זימון לשימוע בלי נימוקים

  30. פיטורים בעקבות שימוע עד למתן הכרעה בתביעה העיקרית

  31. האם אפשר לדחות שימוע כדי לחפש ייצוג משפטי ע"י עו"ד ?

  32. בקשה לא לקיים הליכי שימוע לעובדים עד להכרעה בהליך העיקרי

  33. הזמנה לשימוע ממבקרת הפנים של הרשות ללא ציון סיבת ההזמנה לשימוע

  34. העובדת טענה כי דובר ב"זימון פיקטיבי" לשימוע, שנעשה לאחר שפוטרה

  35. שימוע: טוען כי במכתב נקבע כי עליו להשיב בכתב לטענות שהועלו כנגדו

  36. נטען כי סיבת השימוע: "חוסר התאמה לתפקיד" אינה נכונה ולא נערך פרוטוקול

  37. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון