טענת התנכלות לעובדים שחתמו על טפסי הצטרפות להסתדרות

טענת התנכלות לעובדים שחתמו על טפסי הצטרפות להסתדרות

1. בתאריך 11/6/14 הגישה המבקשת (להלן:"המבקשת" או "ההסתדרות") "בקשה למתן סעדים ארעיים ולחילופין סעדים זמניים במסגרת בקשת צד בסכסוך קיבוצי במעמד צד אחד" (להלן:"הבקשה").
הרקע לבקשה, אליבא דמבקשת, הוא מעורבותה הפסולה והאסורה של המשיבה (להלן:"המשיבה" או "החברה") בהליך התארגנותם של הנהגים המועסקים אצלה, תוך התנכלות לאלה שחתמו על טפסי הצטרפות להסתדרות ותוך ביצוע פעולות אסורות רבות, לרבות איומים, על מנת לגדוע את התארגנותם הראשונית של הנהגים, כאשר במסגרת פעולות אסורות אלו, החליטה המשיבה, ביום 2/6/14, על פיטורי שני נהגים - מר דאוד סמעאן ושל מר כמיל שאהין (להלן: "מר סמעאן" ו"מר שאהין" או "שני העובדים"), אשר עובדים בסניף מעלות ואשר הובילו או היו בין הפעילים בניסיון ההתארגנות.

המשיבה, הכחישה, מכל וכל את טענות המבקשת כנגדה ואף טענה כי מיד כשנודע למנהלה - הוא מר עפיפי, על תלונות ביחד לשניים מעובדיו, תלונות לפיהן התערבו עובדים אלו בהתארגנות העובדים, הוא מיהר לזמנם לשימוע (שהתקיים ביום 12/6/14) ואשר במסגרתו חזר והבהיר מר עפיפי כי "אנחנו כחברה דיברנו מספר פעמים על זה שלא נתערב בתהליך ההתארגנות..והובהר כי דבר זה אינו מקובל " וכן הבהיר לאחר ששמע את העובדים (אשר לכל אחד מהם נערך שימוע בנפרד) כי:"אסור לך לדבר עם העובדים שלך בנושא הזה ואסור שהמקרה יחזור על עצמו בשום פנים ואופן ..נשקול לקחת צעדים משמעתיים בהמשך ומוטל עליך איסור מוחלט לפנות לכל גורם כלשהו בנושא התארגנות העובדים פנים או חוץ ארגוני".

בכל הקשור להחלטה בדבר פיטורי שני העובדים, הכחישה המשיבה את הטענה כי מדובר בפיטורים בשל מעורבותם של העובדים הנ"ל בהתארגנות נהגיה וטענה כי מדובר בעובדים אשר להם עבירות וחריגות למכביר וכי ההחלטה על פיטוריהם נעשתה משיקולים ענייניים ולאחר שהתקיימו לכל אחד מהם שני שימועים (הראשון בתאריך 26/5/14 והשני בתאריך 2/6/14).

2. ההליך שלפנינו

א. בתאריך 11/6/14, הוגשה הבקשה, לה צורפו תצהירים ומסמכים לא מעטים.
ב. בתאריך 12/6/14 ניתנה החלטה, במסגרתה נקבע דיון בהחלטה וכן ניתנו צווים ארעיים "שיעמדו בתוקף עד להחלטה אחרת כמבוקש בסעיפים 91א-91ד לבקשת המבקשת".
ג. בתאריך 15/6/14 הגישה המשיבה עשרה תצהירי תגובה לבקשה.
ד. בתאריך 16/6/14 התקיים דיון בבקשה, כאשר לפניו הגישו הצדדים תצהירים משלימים.
ה. במהלך הדיון הגיעו הצדדים להסכמות חלקיות אך לא הגיעו להסכמות בנוגע לחוקיות או אי חוקיות פיטוריהם של מר סמעאן ומר שאהין, לפיכך ניתנה, על ידינו החלטה, במסגרתה ניתנו על ידינו צווים זמניים, כפי שאלו פורטו בסעיף 91א עד ד ו - 92 א עד ג לבקשת המבקשת, המורים למשיבה כך:
I. להפסיק מיידית הפצת כל טופס ביטול חברות והצהרה על אי רצון להיות חבר בהסתדרות בקרב העובדים.
II. להפסיק מיידית לפנות לעובדים, באמצעות מנהליה הישירים או העקיפים, ולהחתימם על טופס כאמור.
III. להפסיק מיידית כל פניה לעובדים ו/או איום כלפי העובדים המתייחסים להצטרפות להסתדרות וכן האוסר על כל פגיעה בעובדים ו/או בתנאי העסקתם על רקע הצטרפותם להסתדרות.
IV. להפסיק מיידית להפעיל לחצים מילוליים ו/או בכתב על העובדים בניסיונות לשכנעם לבטל את הצטרפותם.
V. להימנע מפעולות לסיכול התארגנות עובדיה על דרך של פניות לעובדים בין אם במישרין ובין אם בעקיפין.
VI. שלא לנקוט בכל פעולה, בין במישרין ובין בעקיפין, אשר יש בה משום פגיעה בזכות ההתארגנות של העובדים.
VII. שלא להביע עמדה בכל דרך שאינה מותרת על פי הדין, לגבי ההתארגנות ו/או ארגון העובדים במסגרתו מבקשים עובדיה להתארגן.
ו. הואיל, וכאמור לעיל, לא הגיעו הצדדים להסכמות בנוגע לבקשת המבקשת לביטול פיטורי שני העובדים, שוריין מועד, בהתאם לבקשת המבקשת, לשמיעת עדים, בנוגע לחלק זה של הבקשה וזאת תוך שניתנה למבקשת אפשרות להודיע כי החליטה, להצטרף לעמדת המשיבה ולוותר על חקירת עדים גם בסוגיה זו ולהסכים כי העניין יוכרע על סמך טיעונים ומסמכים.
ז. בכדי שלא להאריך יתר על המידה והיות וגם בנוגע לקיומו של הדיון, להגשת תצהירים משלימים, לדחיית מועד הדיון ועוד ועוד - נדרש בית הדין להכריע בבקשות לא מעטות, נציין כי, בסופו של דבר, התקיים, ביום 25/6/14 דיון, במסגרתו נחקרו, שני העובדים על התצהירים שהגישו במצורף לבקשה וכן על התצהירים המשלימים שהגישו בשלב מאוחר יותר ומנגד, נחקרו, על תצהירי התגובה שהגישו ועל תצהיריהם המשלימים, שניים מעדי המשיבה - הם מר עפיפי ומר חאוורי.
ח. בסיום הדיון ובשים לב לסד הזמנים הדוחק (שכן פיטורי שני העובדים היו אמורים להיכנס לתוקפם ביום 2/7/14) נענתה המשיבה לבקשת בית הדין והודיעה כי "תקופת ההודעה המוקדמת תוארך בשבוע, והיה וחס וחלילה, יינתנו צווים כמבוקש, אנו נשלם תקופה זו לעובדים, חרף טענותינו" (עמ' 39 שורות 9-11 לפרוטוקול) ובהתאם להסכמתה הנ"ל, ניתנה החלטתנו וכן הוקצבו לצדדים מועדים (קצרים) לשם הגשת סיכומים וסיכומי תשובה ותגובה - כאשר חלק זה של הבקשה ניתן בהתחשב בבקשת המבקשת (שכן המשיבה הציעה שהחלטת בית הדין תינתן מבלי שיוגשו סיכומים). לפיכך ולאחר שהוגשו הסיכומים (סיכומי המבקשת ביום 29/6/14, סיכומי המשיבה ביום 2/7/14 וסיכומי התשובה של המבקשת ביום 3/7/14), ניתנת, בזאת, החלטתנו.

3. למען הסר ספק, יובהר כי עניינו של הדיון, כפי שהוגדר כבר בהחלטה מיום 16/6/14 ובהקבלה, עניינה של החלטה זו הם רק בחלק הבקשה למתן צו מניעה לביטול פיטוריהם של שני העובדים ומכאן שבמסגרת החלטה זו עלינו להכריע בשאלת חוקיות פיטוריהם של העובדים הנ"ל - האם כטענת המבקשת הם פוטרו בניגוד להוראת סעיף 33י לחוק הסכמים קיבוציים , התשי"ז-1957 (להלן: חוק הסכמים קיבוציים) בשל פעילותם לארגון עובדי המשיבה או שהם פוטרו משיקולים ענייניים - חריגות רבות שביצעו ולאחר שקויים להם הליך שימוע תקין, כטענת המשיבה.

4. בטרם נפרט את העובדות הרלוונטיות נציין כי הפירוט שלהלן הינו לכאורי בלבד, שכן אנו מצויים בשלב המקדמי, הוא שלב הבקשה לסעדים זמניים ולכן בפרספקטיבה זו בחנו את טענות הצדדים.

5. להלן העובדות הרלוונטיות והלכאוריות כפי שעלו מהחומר שהוצג לפנינו, לרבות העדויות ששמענו:

א. המשיבה, אשר משרדה הראשי נמצא בנצרת והמעסיקה מאות עובדים (לסיכומיה צרפה המשיבה אישור ממר אבנר יעקב - סמנכ"ל הכספים, המציין כי ביום 25/5/14, עבדו במשיבה 768 עובדים), הינה חברה פרטית למתן שירותי תחבורה ציבורית והיא מפעילה קווי תחבורה ציבורית ברחבי הארץ, כמפורט להלן:
מרחב חדרה נתניה - 71 קווים; מרחב צפת נהריה - 105 קווים, מרחב נתניה תל אביב - 14 קווים; מרחב יוקנעם - טבעון 50 קווים.
ב. במשך שנים הועסקו עובדי המשיבה/נהגיה באמצעות חוזית אישיים.
ג. החל מחודש 2/14 החלו עובדי החברה לחתום על טפסי הצטרפות להסתדרות.
ד. במכתב מיום 17/3/14 ששלח מר עמיחי סטינגר - סמנכ"ל האגף להתאגדות עובדים למנכ"ל הנתבעת - מר עפיפי, מכתב במסגרתו, הודיעה המבקשת למשיבה על התארגנות העובדים ועל הצטרפותם להסתדרות באמצעות חברי ועד פעולה ששמותיהם צויינו במכתב וכן באמצעות פעילים נוספים.
ה. שמותיהם של העובדים לא צויינו כחלק מועד הפעולה במכתב הנ"ל.
ו. המבקשת החלה לקבל מכתבי ביטול של חלק מהעובדים שחתמו, זמן קצר קודם לכן על מכתבי הצטרפות לשורותיה.
ז. בתאריך 20/3/14 שלח מר סטינגר מכתב נוסף למנהל הנתבעת, במסגרתו הלין על "עדויות מוצקות ומבוססות כי שליחים מטעם ההנהלה מנסים להלך אימים על העובדים המצטרפים לשורות ההסתדרות ועל הפעילים המרכזיים בהתארגנות..."
ח. במהלך חודש 3/14 נפגשו חברי ועד הפעולה עם מר עפיפי, במסגרת פגישה זו פירט וועד הפעולה את רשימת הדרישות הכלכליות של העובדים ונושאים נוספים.
ט. במכתב מיום 25/5/14, לאחר שלשיטת ההסתדרות, הצטרפו אל בין שורותיה יותר משליש מעובד המשיבה, הודיע מר סטינגר למר עפיפי על כך שההסתדרות מהווה ארגון העובדים היציג של עובדי החברה וכי מינתה ועד פעולה, אשר שמות חבריו, פורטו במסמך (ואשר ביניהם מופיע גם שמו של סמעאן).
י. בתאריך 27/5/14 פנתה המשיבה למבקשת וביקשה כי זו תשלח לעיונה את רשימת כל העובדים שהצטרפו להסתדרות, בצירוף העתקים של טפסי הצטרפות.
יא. בתאריך 28/5/14 שלחה ההסתדרות למשיבה את הרשימה המבוקשת וכן צרפה העתקים מטפסי ההצטרפות של העובדים.
יב. בתאריך 25/5/14 זומנו שני העובדים ליום 26/5/14, לשיחה, לטענתם לא ידעו שמדובר בהזמנה לשיחת שימוע והם התייחסו לשיחה כפי התייחסו לשיחות שהתקיימו בעבר - שיחות בנוגע לחריגות.
יג. בשיחה, אשר לשיטת המשיבה היתה שיחת שימוע לכל דבר וענין, וכפי שהדבר מצא ביטוי בפרוטוקולים של שיחה זו, נכחו מספר גורמים, ביניהם עוה"ד סלווא שאמי (אשר שימשה, בעבר, כרשמת בבית דין זה).
במהלך השיחה/השימוע הנ"ל נדרשו כל אחד משני העובדים, להתייחס לטענות שהופנו כנגדם.
יד. על גבי מכתבים מיום 28/5/14, שעניינם "ישיבת השימוע מיום 26/5/14", אוזכרו העניינים שנדונו בישיבה וכן צויין כי "ככל וברצונך להוסיף על הדברים שנאמרו במעמד ישיבת השימוע, ניתנת לך בזה הזדמנות לעשות כן עד ליום 30/5/14".
על גבי המכתב שהוצג לפני מר סמעאן הוא ציין כי: "לא היה שימוע בנצרת - דווח על ישיבה..לא היה סירוב לסדרן אלא עודכן מלפני כשבוע..."
על גבי המכתב שהוצג לפני מר שהאין הוא ציין כי הוא מאשר שקיבל את המכתב וכן התייחס לחלק מהסעיפים שציינו במכתב ואף הוסיף ביחס לנדון:"שימוע" כי "לא הודע לנו ולא מקובל עלי".
טו. בעקבות התגובות הנ"ל, שלחה המשיבה לשני העובדים, בתאריך 1/6/14 מכתבי "הזמנה לשימוע בפני נציגי הנהלת החברה בנצרת", במסגרתם צויינה הישיבה שהתקיימה ביום 26/5/14 וכן כי "לנוכח טענותיך כפי שנרשמו על גבי מכתבינו אליך מיום 28/5/14 (והמוכחשות על ידינו) הינך מתבקש בזה להתייצב לישיבת שימוע נוספת, אשר תתקיים ביום שני 2/6/14 בשעה ... בבוקר...בפני חברי ועדת השימוע ונציגי הנהלת החברה".
במסגרת מכתבי ההזמנה נרשם כי "בישיבת השימוע תידון התנהגותך בעבודה, לרבות הפרת תנאי העבודה, כללי החברה ונהליה.." כאשר תחת כותרת זו פורטה רשימה של חריגות/הפרות משמעת.
יח. במהלך הישיבות שהתקיימו ביום 2/6/14, נרשם, על ידי המשיבה כי מודבר ב"ישיבת שימוע נוספת.." וכן הובהר לשני העובדים (כל אחד במסגרת הישיבה שהתקיימה איתו) כי לאור טענותיו שלא ידע שהישיבה מיום 26/5/14 היתה שימוע, הוזמן "בשנית, בכתב, לישיבת שימוע שניה".
יט. במהלך השיבה מיום 2/6/14 התייחס כל אחד משני העובדים לנושאים שביחס אליהם נדרשה תגובתו, כאשר באף מקום הם לא ציינו כי הם זומנו לשימוע בשל מעורבותם בהתארגנות העובדים.
כ. לא קרה בעבר שמי משני העובדים זומן לשתי ישיבות/שימועים באותו שבוע.
כא. מנהל מרחב צפון של המשיבה - מר חאלד סולימאן, נשמע בהקלטה שיחה, שלטענת המבקשת התרחשה ב – 2/6/14, עת פנה מר חאלד לאחד מהנהגים בכרמיאל ואומר לו:יש את ההסתדרות, ההסתדרות, אתה מבין, זה מוסד ציוני לגמרי, המטרה שלה היא שבכל חברה או בכל מוסד שהיא נכנסת אליה, כן, להרוס...אנחנו לא מעוניינים שההסתדרות ייכנסו לעבודה שלנו...החברה מבקשת ממך שאתה תפרוש מההסתדרות, טוב ככה?"
כב. מר סמעאן עובד, מאז שנת 2007, כנהג בסניף המשיבה במעלות ולטענתו הוא חבר בוועד הפעולה.
מר שאהין עובד, מאז שנת 2008, כנהג בסניף המשיבה במעלות ולטענתו, היה פעיל מאוד בהתארגנות העובדים בחברה ואף לא הסתיר מעורבות זו.
כג. לשיטת המבקשת ולספירתה, בסניף מעלות מתוך 47 עובדים, 43 הצטרפו להסתדרות.
כד. על פי הנוהג הקיים אצל המשיבה משנהג מבצע חריגות מודיעים לו על כך (בכתב) ומאפשרים לו להגיש על כל ערר.
כה. במהלך השנים היו מקרים ששני העובדים ביצעו חריגות ועררו על כך - במקרים מסויימים עררם התקבל ובאחרים לא.
כו. עבירה של דיבור בנייד בזמן נסיעה או בזמן קליטת נוסעים (חריגות שיוחסו לשני העובדים) נחשבת חריגה מאוד חמורה.
כז. עבירה של העדרות מן העבודה ללא אישור נחשבת חריגה ברמה הגבוהה ביותר במשיבה (חריגה זו יוחסה לשני העובדים אך הם טענו כי ההעדרות התה באישורו של הסדרן).
כח. ההסתדרות לא ייצגה את שני העובדים במהלך הליך פיטוריהם.


6. להלן, בתמצית, טענות המבקשת:

א. פיטורי שני העובדים הינה חלק מהתנכלות המשיבה להתארגנות, התנכלות שבאה לידי ביטוי באיומים חמורים, בכפיית חתימה של
עובדים על מכתבי ביטול, בהתעמרות בעובדים שחתמו על טפסי הצטרפות ועוד.
ב. המשיבה ידעה על ההתארגנות, בתאריך 17/3/14, לכל המאוחר וזאת
היות ובמכתבו של מר סטינגר הוא הודיע לה על כך.
ג. סמיכות הזמנים בין ההודעה על תחילת ההתארגנות וההודעה מיום 25/5/14, בדבר היציגות לבין הזמנת שני העובדים לשיחות ביום
26/5/14 (מבלי שהוסבר להם כי מודבר בשימועים לפני פיטורים), מלמדת על כך שהסיבה האמיתית לרצון לפטר את שני העובדים היתה מעורבותם הפעילה בהתארגנות העובדים.
ד. החריגות שנטענו כנגד שני העובדים הינן חריגות ישנות (מהשנים 2012,
2013) כאשר חלק מהן הופיעו כ"סגורות" ואשר בגין אף אחת מהן לא קראה המשיבה את מי מהעובדים לסדר או לשימוע והסתפקה בהטלת קנסות, כל זאת עד אשר הם התחילו בפעילותם הארגונית.
ביחס לחלק מהחריגות לא קיבלו שני העובדים דו"חות בזמן אמת ולכן הם התקשו להתייחס אליהן.
ובכל מקרה - החריגות שיוחסו לשני העובדים הן כאלה אשר על פי רוב מצמיחות רק קנסות כספיים (לעובד שביצע אותן), מה גם שטענות שני העובדים לפיהם חריגותיהם אינן שונות או חמורות משל הרבה עובדים אחרים, לא נסתרה.
בכל הקשור לעילת הפיטורים העיקרית - סירוב סידור העבודה ביום 23/5/14 - שני העובדים הכחישו ענין זה וטענו, לכל אורך הדרך, כי הם שוחררו מסידור העבודה על ידי הסדרן ומכאן שהעובדה שהמשיבה בחרה שלא להביא את הסדרן, פועלת לרעתה וממילא מובילה למסקנה שהיא לא הוכיחה את החריגה הנ"ל.
בכל הקשור לטענה שנטענה ביחס לסירוב סידור, על ידי מר שאהין (ביום 15/2/14) - העובד הכחיש טענה זו ומכל מקום מדובר במילה מול מילה ומשהמשיבה לא טרחה להביא את הסדרן, כל שיש לנו זה את עדותו של מר שאהין, אשר לא נסתרה.
ה. תפירתם המהירה של תיקי התפקוד הלקוי, ביחס לשני העובדים, והפגמים שנפלו בהליך הפיטורים, מבססת את טענת המבקשת לפיה מדובר ב"תפירה", בהתנכלות ובהחלטה לפטר שנעשתה על רקע פעילותם של שני העובדים, נהגים מסניף עפולה, אשר בו היה אחוז גבוה במיוחד של מצטרפים למבקשת.
ו. שני העובדים לא ידעו שהם מועמדים לפיטורים כאשר מילה זו לא
נאמרה להם על ידי מי מטעם המשיבה, גם לא ע"י עו"ד שאמי, אשר השתמשה במילה שימוע אך, באף מקום לא במילה פיטורים.
ז. בניגוד להלכה הפסוקה לא לקחה המשיבה במסגרת שיקוליה בדבר
פיטורי שני העובדים את דבר היותם פעילים מרכזיים בהתארגנות למרות שמדובר בשיקול שהיה צריך להישקל כנימוק לאי פיטוריהם.
ח. פיטורי שני העובדים נועדו להעביר מסר לשאר העובדים, בבחינת "למען יראו וייראו" שכן מדובר בשני עובדים שעובדים רבים רואים אותם כפעילים מרכזיים בהתארגנות.
ט. אם לא יבטלו פיטורי שני העובדים, תילקחנה משאר העובדים אחת ה"כתובות המרכזיות" והם יבינו שאין להם הגנה מפני פגיעה בזכויותיהם ומפני פיטורים שרירותיים.
י. אם לא יבוטלו הפיטורים עלול הדבר להיות בבחינת גזר דין מוות להתארגנות עובדי המשיבה.
יא. לא ניתן לראות את המשיבה כמי שהרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה לשכנע כי פיטורי שני העובדים לא היה בשל ההתארגנות.
יב. למשיבה 640 עובדים (ואין לקבל את מספר העובדים לו טענה המשיבה במסגרת סיכומי 768) והואיל ו - 223 העובדים שחתמו, על טפסי ההסתדרות, מהווים יותר משליש מכלל עובדי המשיבה, הרי שההסתדרות הפכה לארגון היציג במקום. לחילופין וכלל שיתברר כי יש יותר עובדים ממה שסברה הרי שמעבר לעובדה שנראה שבחישוביה שכחה המשיבה לחשב את 24 העובדים, שהיו חברים בהסתדרות עוד מזמן, הרי שסעיף סעיף 33 יב(2) לחוק הסכמים קיבוציים, קובע מפורשות כי לארגון עובדים זכות תביעה גם אם הוא אינו הארגון היציג בעת הגשת הבקשה וכך נקבע גם בפסיקה. בנוסף, התיק אינו עוסק ביציגות וכל הנטען בעניין זה אינו רלוונטי, כאשר בהתאם לפסיקה (אותה איזכרה המבקשת) כבר נדחה ניסיון של המעסיק להסיט דיון בשאלת ההתנכלויות לדיון בשאלת היציגות.
יג. יש לדחות את טענת השיבה כאילו מדובר בסכסוך היחיד.
יד. בהתאם לפסיקה, דרך המלך בפיטורים על רקע התארגנות היא ביטל הפיטורים והחזרה לעבודה (המבקשת הפנתה לפסיקה מתאימה ואף צרפה לסיכומי תשובתה פס"ד המבסס טענתה זו).
טו. אין לקבל את טענת המשיבה כאילו לא ידעה על היותם של שני העובדים ה"רוח החיה" בהתארגנות, שהרי התארגנות עובדים מתחילה מפניה של עובדים להסתדרות והיא צומחת "מלמטה" מהשטח עצמו כאשר, הפונים, בדרך הטבע, הינם עובדים בעלי תודעה ומודעות ויכולת הנהגה. בדרך כלל אלו גם העובדים אותם ההסתדרות ממנה כוועד פעולה. כמו כן, המשיבה ידעה היטב, כי שני העובדים הם שהחתימו את מרבית חתימות סניף מעלות, שזהו הסניף בו הצטרפו, להסתדרות, הכי הרבה עובדים, באופן יחסי.
טז. המשיבה לא הוכיחה כי שקלה סנקציה אחרת, פחות קיצונית, במקום פיטורים וזאת בניגוד לפסיקה, בעוד שהמבקשת הוכיחה כי לא רק שלא נשקלה אפשרות כאמור אלא שהמשיבה עמדה על פיטורים למרות שהוכח שלא הייתה להם כל הצדקה עניינית.
יז. אין לקבל את טענות המשיבה בדבר ניתוק הקשר הסיבתי וה"בחירה"
בשני עובדים "בלבד" שכן אין מקום לנתק את הפיטורים הן ממכלול ההתנכלויות והניסיונות לסכל את ההתארגנות והן לייחס את הקשר הסיבתי רק לתחילת ההתארגנות הגלוייה. כאשר קיבלה המשיבה את מכתב היציגות, הרשימה והטפסים, היא יכלה לראות בבירור את החתימה המסיבית בסניף מעלות. כמו כן, ככל שהזמן חולף לומד המעסיק לזהות את אותם הפעילים שכלל העובדים רואה בהם את עמודי התווך של ההתארגנות, העובדים שהוצאתם מן המערכת תגרום להתארגנות את הנזק המירבי ואותם הוא מנסה לפטר. כאשר מובן שהמעביד אינו מפטר את כלל העובדים שהצטרפו לארגון העובדים.
יח. אין לייחס משמעות לעובדה ששני העובדים לא היו "מיוצגים" על ידי המבקשת במסגרת הליך פיטוריהם שהרי יש לשים לב לכך שהמשיבה לא הזכירה פיטורים לאורך כל ההליך. לא לקראת הזימון הראשון, לא ב"שימוע" הראשון, לא בזימון השני ולא ב"שימוע השני" (למעט בשולי הפרוטוקול בסופו, שאזי כבר היה זה "לאחר מעשה") ובכך לא איפשרה לא לעובדים (אשר בעדותם, בכתב ובע"פ, העידו כי לא ידעו כי מדובר בשיחה לקראת פיטורים) ולא למבקשת לדעת כי מדובר בפיטורים. רק עם קבלת מכתבי הפיטורים התגלתה האמת. כאשר העובדה שמלכתחילה, לא טענה המבקשת, בבקשתה, כי מר סמעאן פוטר היות ודבר זה נודע לה רק עם קבלת מכתב הפיטורים (שאז ביקשה לתקן את בקשתה).
יט. רק בסיכומיה העלתה המבקשת את טענתת השיהוי וכבר מטעם זה יש לדחותה, אך מעבר לזאת - התנכלויות המשיבה החלו ביום 28/5/14 כפי שעולה, בברור מנספחי הבקשה ומהתצהירים) מכתב הפיטורים של מר שאהין התקבל אצלו רק ביום 5/6/14 - יום חמישי בשבוע) ולכן, מקום שהבקשה הוגשה כבר ביום 12/6/14, אין להתייחס אליה כבקשה שהוגשה בשיהוי.
כ. העובדה שהמשיבה, הסכימה, במסגרת הדיון שהתקיים ביום 16/6/14 כי יינתנו אותם צווים שניתנו, אינה מלמדת על כך שטענות המבקשת להתנכלויות קשות, איומים וביצוע מעשים לשם מניעת הליך ההתארגנות, נסתרו.
כא. טענות שני העובדים באשר לסירוב לסידור, כלל לא הוכחו (כפי שצויין קודם לכן).
כב. המשיבה מתעלמת מתצהירי המבקשת ומראיותיה לרבות אלו המתייחסות למכתבי הביטול המתואמים.
כג. בשים לב לכל הטענות שהועלו בבקשה, בתצהירים, בתצהירים המשלימים, בנספחים, בסיכומים ובסיכומי התגובה וכן בשים לב להלכה הפסוקה בענין החובה להגן על זכות ההתארגנות של העובדים ובהינתן כי מצויים אנו בהתארגנות ראשונית, הרי שיש לבטל את פיטורי שני העובדים.

7. להלן, בתמצית, טענות ב"כ המשיבה:

א. הואיל ומספרם של עובדי המשיבה, בתאריך 25/5/14 היה 764 הרי שאין במספר העובדים שהצטרפו, לטענת המבקשת, לשורותיה וזאת אף מבלי להיכנס לדיון בשאלת חוקיות חתימותיהם של חלק מהעובדים או במספר המבטלים את חברותם, כדי להוות שליש מכלל העובדים ולכן אין לראות בהסתדרות כארגון יציג אצל המשיבה ולכן מנועה היתה המבקשת להגיש את הבקשה.
ב. טענותיה, הבלתי מבוססות של המבקשת, הינן תולדה של מצוקתה על
כך שבמשך תקופה העולה על 3 חודשים, לא הצליחה להשיג את חתימותיהם של 1/3 מעובדי המשיבה.
ג. הליך התארגנות העובדים החל כבר בחודש 3/14 והמבקשת אף שלחה למשיבה, ביום 17/3/14 מכתב בו הודיעה לה על פעילותה לצירוף עובדי המשיבה לשורותיה, מכאן שהעובדה שהמבקשת פעלה בחצרי המשיבה, היתה בידיעתה המלאה של האחרונה.
ד. חלוף הזמן מהמועד בו הודיעה המבקשת כי היא פועלת לצירוף עובדי המשיבה לשורותיה, ועד המועד בו הגישה את הבקשה , מנתק את הקשר הסיבתי לו טוענת המבקשת - הקשר בין פיטורי שני העובדים לבין ניסיון ההתארגנות, שהרי לו רצתה המשיבה למנוע את ההתארגנות היא היתה פועלת לפיטורי עובדים פעילים כבר בסמוך לתחילת ההתארגנות.
ה. המשיבה מלווה על ידי יעוץ משפטי, לאורך כל הדרך ובמסגרת יעוץ זה, ניתנו לה ולדרג הניהולי שלה, הנחיות ברורות ומדוייקות כיצד עליה לנהוג בכל הנוגע להתארגנות העובדים בחצריה. בהתאם לזאת, קיבלו, ביום 15/6/14, כלל מנהלי המשיבה, הוראה ברורה שלא להתערב, לא לחוות דעתם ולא להיכנס לדין ודברים עם העובדים בנושא ההתארגנות וכן לא לסייע לעובדים הפונים אליהם והרוצים לחזור בהם מהצטרפותם למבקשת, כאשר עובדים שנודע למשיבה כי הם אינם פועלים בהתאם להוראות הנ"ל, זומנו לשיחת אזהרה והבהרה אצל המנכ"ל - מר עפיפי.
ו. המשיבה הינה חברה הפועלת במסגרת קבוצת חברות שבבעלות משפחת עפיפי, הפעילה בנצרת מזה למעלה מ - 60 שנה והמפרנסת, במשך עשרות שנים, משפחות מהמגזר המוסלמי, הנוצרי והיהודי. מדובר בחברה משפחתית, חמה ותומכת כאשר דלתו של המנכ"ל, פתוחה תמיד בפני העובדים.
ז. המשיבה, לאורך כל שנות פעילותה, מתנהלת על פי דין ומאז נודע לה על התארגנות העובדים, היא מקפידה, הקפדה יתרה, להתנהל בהתאם להנחיות היעוץ המשפטי.
ח. היום ובמועד הרלוונטי, מנו עובדי המשיבה 768 עובדים, הרי שמספר העובדים שהצטרפו לשורות ההסתדרות רחוקים מלעלות כדי שליש, שכן מבדיקה עולה כי לאחר ניפוי טפסי ההצטרפות בהם מופיע מספר תעודת זהות שגוי (2), טפסים כפולים (6) טפסים שסיימו עבודתם במשיבה לפני מועד ההכרזה על היציגות (16), טפסים של עובדים, שביטלו חברותם במבקשת כבר לפני מספר חודשים (13) טפסי ביטול אחרים (42) ולכן אין האחרונה בבחינת ארגון יציג במשיבה, שכן בפועל, מתוך 223 טפסי ההצטרפות שהעבירה למשיבה, נותרו רק 139 טפסים רלוונטיים.
ט. שני העובדים פוטרו כדין, בגין התנהלותם הכושלת ואי הקפדתם על קיום הוראות החוק והנחיות המשיבה ובאופן שהסב לאחרונה נזקים.
י. המבקשת לא הוכיחה כי פיטורי שני העובדים היו על רקע חברותם במבקשת לעומת המשיבה שהוכיחה כי מדובר בפיטורי ענייניים ועל רקע התנהלות מקצועית כושלת שחזרה על עצמה, לרבות דיבור בנייד בזמן נהיגה, כניסה לצומת ברמזור אדום, אי דיווח על תקלה במערכת הכריזה, אי ביצוע סידור עבודה ביום 23/5/14 - שהינן חריגות חמורה ביותר (ושהניקוד להן הוא הגבוה ביותר - 50) כאשר חלק מחריגות אלו חושפות את המשיבה להוצאות רבות בשל תלונות ודרישה לפיצויים, של נוסעים, שממתינים לאוטובוס שאינו מגיע. כאשר לזאת יש להוסיף חריגות נוספות שביצעו שני העובדים - אי עצירה של קו בתחנה, השארת אוטובוס מונע, אי בדיקת תעודות – כאשר בחלק ניכר מהחריגות, הודו שני העובדים במהלך השימועים שלהם.
יא. המשיבה לא ידעה, במועד בו זימנה את שני העובדים לשימוע כי הם היו ה"רוח החיה" אשר הובילה את ההתארגנות, שממילא מדובר בטענה שכלל לא הוכחה שהרי שמותיהם של שני העובדים לא צויינו כשמות חברי ועד הפעולה, במכתב ששלחה המבקשת למשיבה ביום 17/3/14 וכאשר העובדה ששמו של אחד משני העובדים (מר סמעאן) צויין, במכתבה של המבקשת, מיום 25/5/14 ,במסגרת שמות חברי ועד הפעולה, אינה מוכיחה דבר שהרי מכתב זה התקבל אצל המשיבה רק לאחר שמר סמעאן זומן כבר לשימוע.
יב. הואיל ולא הוצגה כל ראיה בדבר קיומו של קשר בין פיטורי שני העובדים לבין מעורבותם הנטענת בהתארגנות, הרי שנטל ההוכחה אינו עובר למשיבה.
יג. במהלך השימועים שנערכו לשני העובדים הם לא טענו, דבר, בענין קיומו של קשר בין ההתארגנות לבין פיטוריהם ואף לא פנו למבקשת שתייצג אותם בהליך הפיטורים, למרות שהיה להם זכות לעשות כן.
יד. המבקשת התערבה בהליך הפיטורים רק בדיעבד, כ - 12 יום לאחר מסירת מכתבי הפיטורים, לשני העובדים.
טו. בהתייחס לפסק דין פלאפון (עס"ק (ארצי) 25476-09-12 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - האגף להתארגנות עובדים - פלאפון תקשורת בע"מ (פס"ד מיום 2/1/13), עליו חזרה המבקשת חזור ושנה - התשתית העובדתית במקרה שלפנינו, שונה, מהותית, מהתשתית העובדתית שבעניין פלאפון, שם היה מדובר במעסיק שפעל באופן גלוי ואקטיבי נגד התארגנות העובדים בחצריו ואף נעזר בעזרים חיצוניים על מנת לסכל התארגנותם, לרבות חלוקת טפסי ביטול לעובדים ועוד, בעוד המשיבה, הקפידה, כפי שצויין קודם לכן, לפעול בהתאם להנחיות באי כוחה ולא לעשות דבר כדי לפגוע בזכות העובדים להתארגן.
טז. במהלך הדיון שהתקיים ביום 16/6/14, הסכימה המשיבה כי יינתנו הצווים שהתבקשו במסגרת סעיפים 91 א-ה וכן 92 א-ג לבקשה וזאת מחמת העובדה כי ממילא היא לא פעלה, אינה פועלת ואינה מתכוונת לפעול בדרך המתוארת על ידי המבקשת.
יז. שני העובדים, זומנו, ביום 25/5/14 (על ידי מנהל סניף נהריה), לשיחת שימוע שהתקיימה ביום 26/5/14, בנוכחות עו"ד שאמי - מנהלת אדמינסטרטיבית, הגב' סירין עפיפי - מנהלת מחלקת משאבי אנוש, מר האני דעקה - מנהל תפעול ומר חוורי - מנהל אגף בירותם ובטיחות.
בכל אחת מהישיבות נערך פרוטוקול מקיף המשקף את שהתקיים.
בתאריך 28/5/14 נמסרו לשני העובדים מכתבי סיכום שימוע ואף ניתנה להם הזדמנות להוסיף, בכתב, על שטענו, בע"פ, במהלך השימועים. אולם בשים לב להערות שרשמו על גבי המכתבים הנ"ל - כאילו אינם מכירים בשיחה שהיתה, כשימוע, החליטה, המשיבה, לפנים משורת הדין ובהתאם להמלצת באי כוחה, לזמן את שני העובדים, לשיחת שימוע נוספת, כדי שיבינו כי מדובר בשיחת שימוע ויעלו את כל טענותיהם ואכן, ביום 1/6/14 נמסרו לשני העובדים מכתבי הזמנה, מפורטים לשימוע שהתקיים ביום 2/6/14 ואשר גם בו נערכו פרוטוקולים מקיפים המשקפים את אשר התקיים בהם ואשר מעיון בהם ומהשוואתם אל מול הפרוטוקולים של הישיבות מיום 26/5/14 עולה כי השיחות מיום 2/6/14 היו כמעט "שידור חוזר" של השיחות מיום 26/5/14 .
יח. אין מחלוקת והדבר עלה גם מתצהירי שני העובדים וגם מהתשובות שנתנו שני העובדים, במסגרת חקירותיהם נגדיות - ההתנהלות בענין השימועים, היתה חריגה ולא אפיינה שיחות קודמות שנערכו להם.
יט. במשך כל תשעת הימים, במהלכם נוהל הליך השימוע - לא השמיעה המבקשת את קולה, לא ייצגה את שני העובדים, לא פנתה למשיבה בבקשה לעצור את ההליך ולמעשה "ישבה על הגדר" עד להשלמת הליך הפיטורים וזאת מתוך מטרה לבסס לה עילה שתשמש לה פלטפורמה להגשת הבקשה.
כ. לענין ההקלטה בה נשמעו דבריו של מר סולימאן - במסגרת תצהירו, הודה מר סולימאן כי מר עפיפי הורה לו שלא להיכנס לדין ודברים עם עובדי החברה בכל הנוגע להתארגנות ואף לא לסייע להם לבטל את הצטרפותם למבקשת, כן הודה מר סולימאן כי נאמרו על ידיו דברים, מיוזמתו האישית ועל דעתו בלבד וכי מדובר בדברים שלא היו צריכים להאמר ושנאמרו בלהט הרגע והיות וחש פגיעה אישית עקב התארגנות העובדים.
המשיבה הבהירה כי משנודע לה על הדברים שאמר מר סולימאן הוא זומן לשיחת אזהרה קשה ונוקבת אצל מר עפיפי.
המשיבה הוסיפה והבהירה כי מר סולימאן אינו עובד אשר נמנה על הנהלת החברה וכי באומרו את דבריו הקשים, אשר סותרים את התנהלות המשיבה, לא נכח איש מטעם ההנהלה ולכן ממילא לא נכון לייחס דברים אלו למשיבה או למנהליה.
כא. מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה אשר פעלה בתום לב ותוך הקפדה על ניהול הליך פיטורים תקין ולכן אין מקום לאכוף עליה להמשיך ולהעסיק שני עובדים, שהרי סעד האכיפה ניתן במשורה.

8. המסגרת הנורמטיבית

סעיף 33ח לחוק הסכמים קיבוציים קובע את זכותו של כל עובד "לפעול למען התארגנות עובדים בועד עובדים ובארגון עובדים, להיות חבר בועד עובדים ובארגון עובדים ולפעול במסגרתם".

סעיף 33י קובע איסור פגיעה בעובד לעניין חברות או פעילות בוועד עובדים או בארגון עובדים, בזו הלשון:

33י. (א) מעביד לא יפטר עובד, לא ירע תנאי עבודה של עובד, ולא יימנע מקבלה של אדם לעבודה, בשל אחד מאלה:
(1) חברותו או פעילותו בארגון עובדים;
(2) פעילותו לצורך הקמה של ארגון עובדים;
(3) הימנעותו מהיותו חבר בארגון עובדים או הפסקת חברותו בארגון עובדים;
(4) חברותו בועד עובדים או פעילותו בועד עובדים הפועל במסגרת ארגון עובדים; לענין זה, יראו ועד עובדים כפועל במסגרת ארגון עובדים אם יושב ראש ארגון העובדים או מי מטעמו נתן הודעה בכתב המאשרת זאת;
(5) פעילותו לצורך הקמה של ועד עובדים.
(ב) בסעיף זה, "תנאי עבודה" - לרבות קידום בעבודה, הכשרה או השתלמות מקצועית, פיצויי פיטורים, הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה.

בהתאם להלכה הפסוקה, בבסיס חקיקת סעיף 33י לחוק הסכמים קיבוציים - עומד הרציונל, לפיו הפליה של עובד על בסיס חברותו או פעילותו בארגון עובדים או בוועד עובדים, יש בה משום הפרה של עקרון השוויון - בין עובדים מאורגנים לשאינם מאורגנים - ופגיעה בחופש ההתאגדות של העובדים.

סעיף 33יא לחוק הסכמים קיבוציים מעניק לבית הדין לעבודה סמכות ליתן צו מניעה, צו עשה או לפסוק פיצויים על נזק לא ממוני, כאשר על זכות ההתארגנות וחשיבותה, גנה הפסיקה בשורה ארוכה של פסקי דין, ועל אף שאין היא נמנית על חוקי היסוד באופן מפורש, היא הוכרה כ"עיקרון על", וכזכות יסוד חוקתית הנגזרת מהזכות החוקתית לכבוד האדם [ראו: תב"ע נה/30-4 "עמית" הסתדרות עובדי מכבי - הסתדרות העובדים הכללית החדשה, פד"ע כט 61 (1995); דב"ע 10/98–4 "דלק" - חברת הדלק הישראלית בע"מ - הסתדרות העובדים הכללית החדשה פד"ע לג 337 (1998); בג"ץ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נא(2) 63 (1997); עס"ק 1008/00 הורן את ליבוביץ בע"מ - הסתדרות העובדים הכללית החדשה, פד"ע לה, 145 (2000); עס"ק 57/05 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - מדינת ישראל ואח' פד"ע מ' 481 (2005); פסק דין פלאפון].
כן נפסק כי הטעמים העומדים מאחורי המעמד המיוחד שניתן לזכות ההתארגנות הם רבים וביניהם - העובדה שזכות זו באה לידי ביטוי החירות האישית של כל עובד ועובד, העובדה שהיא מאפשרת מתן קול לעובדים מוחלשים במסגרת הממוסדת המקובלת ומגדילה את השתתפותם בניהול המפעל, העובדה שהיא תורמת לקידום ההליך הדמוקרטי ולהגשמת מטרותיו של משפט העבודה הקיבוצי, והעובדה שיש בה כדי להרחיב את שיתוף הפעולה בין העובדים והמעסיק ובכך תורמת ליעילות העבודה במפעל [ראו ע"ע 56/10 יעקב (קובי) חביב – ק.א.ל. - קווי אוויר למטען בע"מ (24.3.2010); ומאמרו של הנשיא (בדימוס) סטיב אדלר: סטיב אדלר, התארגנות עובדים בישראל: מגמות, היבטים משפטיים ומדיניות, ספר אליקה ברק-אוסוסקין, 517].

בעס"ק (ארצי) 24/10 הוט טלקום בע"מ - הסתדרות העובדים הלאומית (פסק דין מיום 16/3/10) - להלן:"הלכת טלקום" או "פרשת טלקום", סקר בית הדין הארצי, את הרקע הכללי להתארגנות עובדים וכן הרחיב בסוגיית ה"פיטורים ככלי לסיכול התארגנות", תוך שהוא קובע כי

"אחד מהכלים המרכזיים בהם נוקטים המעסיקים להכשלת התארגנות עובדים בשלביה הראשונים, הוא פיטורי פעיל או פעילים מרכזיים בהליך ההתארגנות. פעולה זו מרתיעה עובדים אחרים מהצטרפות לארגון העובדים, מתמיכה במהלך ההתארגנות או ממעורבות פעילה בו. עובד שנוכח לדעת, כי חברו פוטר בשל מעורבותו בהתארגנות העובדים, יחשוש לקחת חלק באותה התארגנות פן יבולע לו כחברו. במרבית המקרים, מוסווית המטרה האמיתית או המניעים האמיתיים העומדים ביסוד הפיטורים והמעסיק יעלה טענות בדבר צמצומים, שינוי ארגוני, תפקוד כושל, עבירות משמעת וכל כיוצא באלה. משמעות הדברים היא, שפיטורי עובד על רקע מעורבותו באיגוד העובדים, מהווים פגיעה כפולה בזכות ההתארגנות: פגיעה אישית בזכותו של אותו עובד להתאגד, ופגיעה קיבוצית בדרך של שלילת זכותם של כלל עובדי המפעל להחליט באופן חופשי אם להצטרף לארגון עובדים.

נוכח המעמד שהקנתה הפסיקה לזכות ההתארגנות, קבע בית הדין הארצי לעבודה בדב"ע נו/3-209 מפעלי תחנות בע"מ - יניב ואח', פד"ע לג 289, בעמוד בעמ' 320, מפי כבוד הנשיא מנחם גולדברג ז"ל, את העיקרון לפיו, מקום בו נעשה שימוש ב"נשק" הפיטורים תוך פגיעה בזכות ההתארגנות או תוך ניסיון למנוע התארגנות עובדים בשלביה הראשונים, יינתן סעד של ביטול הפיטורים והשבה לעבודה, כסעד ראשון.
בפרשת טלקום, ציין בית הדין כי:

"אחד מהכלים המרכזיים בהם נוקטים המעסיקים להכשלת התארגנות עובדים בשלביה הראשונים, הוא פיטורי פעיל או פעילים מרכזיים בהליך ההתארגנות. פעולה זו מרתיעה עובדים אחרים מהצטרפות לארגון העובדים, מתמיכה במהלך ההתארגנות או ממעורבות פעילה בו. עובד שנוכח לדעת, כי חברו פוטר בשל מעורבותו בהתארגנות העובדים, יחשוש לקחת חלק באותה התארגנות פן יבולע לו כחברו. במרבית המקרים, מוסווית המטרה האמיתית או המניעים האמיתיים העומדים ביסוד הפיטורים והמעסיק יעלה טענות בדבר צמצומים, שינוי ארגוני, תפקוד כושל, עבירות משמעת וכל כיוצא באלה. משמעות הדברים היא, שפיטורי עובד על רקע מעורבותו באיגוד העובדים, מהווים פגיעה כפולה בזכות ההתארגנות: פגיעה אישית בזכותו של אותו עובד להתאגד, ופגיעה קיבוצית בדרך של שלילת זכותם של כלל עובדי המפעל להחליט באופן חופשי אם להצטרף לארגון עובדים" (ההדגשה אינה במקור. א.י.)

ולענין נטלי ההוכחה - בהתאם להוראות החוק והפסיקה, אין משמעותה של ההגנה הניתנת לעובד בכל הנוגע לפעילותו או חברותו בארגון עובדים בבחינת "חסינות" מפני פיטורים אלא יש בה משום הגנה מפני פגיעה בהעסקתו או בתנאיה, בשל חברותו או בשל פעילותו בכל הקשור להתארגנות. הואיל ונקבע כבר שבמקרים רבים יפעל המעסיק לסיכול ההתארגנות, בעיקר בשלביה הראשונים, בדרך של פיטורי הפעילים, במקרים רבים, תוך הסוואת הסיבות האמיתיות לפיטורים, קבעה הפסיקה את היפוך נטל שכנוע במקרה של טענה לפיטורים על רקע התארגנות או פעילות בוועד עובדים.

בעס"ק 1003/01 הסתדרות העובדים הכללית החדשה - אי. סי. איי. טלקום בע"מ, פד"ע ל"ו עמ' 298, נקבע כי על המעסיק רובצת חובת ההוכחה כי בחירת המועמדים לפיטורים נעשתה מנימוקים ענייניים ולא מטעמי השתייכות לארגון עובדים. עוד נקבע, כי די בחשד שנימוקי הפיטורים אינם ענייניים על מנת להעביר את נטל ההוכחה אל כתפי המעסיק להראות, כי הליך הפיטורים נעשה כדין ומשיקולים ענייניים.

בהתאם לכך נפסק כי בנסיבות של טענה לפיטורים על רקע התארגנות, נטל השכנוע המוטל על כתפי המעביד, הא נטל שכנוע מוגבר. זאת, נוכח מעמדה של זכות ההתארגנות כפי שמצאה ביטויה בתיקונים האחרונים לחוק הסכמים קיבוציים.

9. מן הכלל אל הפרט

לאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים, לכלל החומר הראייתי שהובא לפנינו, להיפוך נטל הראיה, שנקבע בפסיקה ולחובת ההוכחה המוגברת המוטלת על כתפי המעסיק וכן למשמעות הרבה שניתנה בפסיקה להגנה על זכות ההתארגנות ובהינתן כי לפנינו התארגנות ראשונית אשר קיים חשש שתיגדע מקום שלא נבטל, את פיטורי שני העובדים, הגענו למסקנה כי אין להתיר פיטורים אלו וזאת מהטעמים הבאים:
א. ההלכה הפסוקה בענין ההגנה המיוחדת לזכות ההתארגנות הראשונית במקום העבודה, על מכלול היבטיה, תוך הכרה בכך שנדרשים כללים משפטיים מחמירים יותר, בנסיבות בהן ההתארגנות קורמת עור וגידים, לאור פערי הכוחות הגדולים בין המעסיק לעובדים בשלב זה, ועל רקע מציאות בה מעסיקים נוטים לפעול כנגד ההתארגנות ולסכל אותה כבר בעת שהיא מצויה בשלביה ההתחלתיים, במטרה להימנע ממצב בו יוקם ארגון עובדים יציג או ועד עובדים במפעל. ולענין זה רלוונטיים הדברים שנקבעו בסעיף 29 לפסק דין אלקטרה:
"הצורך בהגנה על הזכות התעורר לאור מציאות בה העובדים המבקשים לממש את זכות ההתארגנות העומדת להם עומדים בפני קשיים רבים, וביניהם התנגדות פעילה ולעתים אלימה בה הם נתקלים במרבית המקרים מצד המעסיק, פיטורי עובדים הפועלים להתארגנות והתנכלויות כלפיהם מצד המעסיק, הצרת צעדיהם של עובדים והפעלת לחצים ואיומים מצד המעסיק, קשיים כספיים ולוגיסטיים בארגון העובדים, והקמת ארגוני עובדים מתחרים ולא אותנטיים. קשיים מעין אלה, בהם נתקלים העובדים בשלב ההתארגנות הראשונית, עלולים לאיין במקרים מסוימים את אפשרות ההתארגנות עצמה. ברקע הדברים עומד אינטרס כבד משקל מצד המעסיק למנוע את ההתארגנות משיקולים שונים, ולהנציח את מערך הכוחות הקיים במקום העבודה המקנה לו כוח כלכלי עודף על פני העובדים ומשמר את פררוגטיבת הניהול שלו ואת עצמאותו לקבוע את תנאי התעסוקה במפעל כראות עיניו".
ב. העובדה שאין חולק, כי המשיבה ידעה על דבר התארגנות עובדיה, לכל המאוחר עת קיבלה את מכתבו של מר סטינגר, מיום 17/3/14.
ג. העובדה שבסניף בו היו פעילים שני העובדים, ב"גיוס" עובדים למבקשת, אחוזים גבוהים ביותר חתמו, לכאורה, על מכתבי הצטרפות ומכאן שבמועד בו התקבלו אצל המשיבה טפסי ההצטרפות (אם לא לפני כן באמצעות אותם גורמים במשיבה שכל נושא ההתארגנות היה להם לרוצץ) ידעה המשיבה על אחוזי הצטרפות אלו ועל הגורמים שהיו אחראיים להם.
ד. סמיכות הזמנים -מרגע הוצאת מכתב ההודעה על היציגות 25/5/14, לבין הנעת הליך פיטורי שני העובדים.
ה. העובדה שחלק ניכר מהחריגות שיוחסו לשני העובדים היו מהשנים 2012 ו - 2013 וכן העובדה שביחס לחלק מהן, הוגשו, בזמן אמת, עררים של שני העובדים, שחלקם התקבל בעוד שביחס לאחרים נטען כי שולמו קנסות.
ו. העובדה שביחס לאחת החריגות החמורות ביותר והסמוכות ביותר למועד הפיטורים - הכוונה לחריגה מיום 23/5/14, של אי ביצוע סידור עבודה כל שיש לנו זה את גרסתם של שני העובדים הטוענים כי קיבלו את אישור הסדרן, כשמנגד לא שמענו את גרסת הסדרן ולכן איננו יכולים לקבוע שהיא המשכנעת יותר.
ז. העובדה שביחס לחריגה המיוחסת למר שאהין של אי ביצוע סידור ביום 15/2/14 - גם בענין זה רלוונטי האמור בסעיף ו' דלעיל, מה גם שהעובדה שביחס לחריגה זו חלפו כשלושה חודשים מאז נטען כי בוצעה ועד שהועלתה, על ידי המשיבה, מחלישה, לכאורה את משקלה בנוגע להחלטה לפטר את מר שאהין.
ח. העובדה שמדובר בעובדים משנת 2007 ו - 2008 והעובדה שרק עתה, בצמוד למועד ההתארגנות, הם הוזמנו לשימועים, מחזקת את טענת המבקשת שמדובר בכלי שנועד להרתיע את שאר העובדים לבל ימשיכו בהתארגנות.
ט. האווירה השוררת במשיבה, מאז התחילה ההתארגנות, כשבשלב זה איננו קובעים, כי מדובר בהתנהלות המוכתבת על ידי העומדים בראש הפרמידה, אלא שלא ניתן להתעלם, לכל הפחות מאותם הקלטות ותמלילים שהומצאו לנו המחזקים את טענת ההסתדרות שניסיון של מי מטעם המשיבה, למנוע, בכל מחיר את ההתארגנות של העובדים.

בנקודה זו נציין שלא בנקל הגענו למסקנתנו הנ"ל וזאת, בין היתר, בשל הטעמים הבאים:
א. העובדה ששני העובדים לא טענו (באף אחת מהשיחות שהיתה להם, גם לא בזו מיום 2/6/14 אשר כבר הוגדרה כ"שימוע") כי מנסים להתנכל להם בשל פעילותם הנמרצת בהתארגנות העובדים, כשבענין זה לא נעלמה מענינו טענת המבקשת כי המשיבה טרחה שלא להעלות את המילה "פיטורים", במהלך כל ההליך שעשתה וזאת עד שהיה מאוחר מידי עבור העובדים, אלא שבשלב זה, לא ממש התרשמנו מטענה זו וזאת בשים לב להזמנה הכתובה מיום 1/6/14, אשר ביחס, אליה, להבדיל מה"הזמנה" שהתייחסה לשיחה של יום 26/5/14, קשה לקבל את הטענה כי שני העובדים, או מי מהם, לא הבין שמדובר בשימוע, על כל המשתמע מכך.
ב. העובדה שלא ניתן להתעלם, לחלוטין, מכך שלפחות חלק מהחריגות המיוחסות לשני העובדים, אינן חריגות קלות.
ג. הפרוטוקולים של השיחות/השימועים, המחזיקים כמה עמודים והנחזים להצביע על שימועים מקיפים.

חרף הנימוקים שפורטו לעיל ובשל הנימוקים שפורטו קודם לכן ובמיוחד בשים לב לכך שמצויים אנו בעיצומו של ניסיון התארגנות מצד חלק מעובדי המשיבה, שלב אשר בהתרחשותו, שונות אמות המידה להתערבותו של בית הדין בהליך הפיטורים של עובד שהינו פעיל מרכזי בהתארגנות עובדים ובהינתן כי יש לשקול גם את השפעת הפיטורים על חופש ההתארגנות של עובדי החברה. לפיכך הרינו, קובעים, כי בשלב בו אנו מצויים - שלב של הדיון בבקשה, לסעדים זמניים, השתכנענו כי, פיטורי שני העובדים נעשו בניגוד לסעיף 33י לחוק הסכמים קיבוציים לכן הרינו מורים על בטלות פיטוריהם.

10. הערה לפני סיום

חשוב לנו להבהיר שכפי שמחוייבת המשיבה לפעול בהתאם לצווים הזמניים שניתנו על ידי ביה"ד בסיום הדיון מיום 16/6/14 (צווים אשר המשיבה הסכימה כי ינתנו), מחוייבים שני העובדים להקפיד להתנהג בעבודתם, בחריצות ובתום לב ותוך הקפדה על קיום הנחיות החברה, שכן אין בהחלטנו זו כדי לשמש להם חסינות מהאפשרות שבעתיד, ככל שתמצא המשיבה כי אין הם פועלים בהתאם לנהליה, היא תהיה רשאית לפעול, בהתאם לכל הכללים, כדי לסיים את העסקתם.

11. סוף דבר - במסגרת ההחלטה בבקשה לסעדים זמניים, החלטנו לבטל את פיטורי שני העובדים.

12. ההליך העיקרי יתברר בהתאם לסד זמנים שייקבע בנפרד ולאחר שתוגש בקשת הצד, בהליך העיקרי.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הכרה בארגון עובדים

  2. מיהו ארגון עובדים יציג ?

  3. פיצוי כספי לארגון העובדים

  4. התארגנות עובדי מגדל ביטוח

  5. ארגון העובדים איגוד המשפטנים

  6. הפרת חובת היוועצות עם ארגון עובדים

  7. פיטורים בגין פעילות בארגון עובדים

  8. סמכות ייחודית בתביעות ארגון עובדים

  9. זכות נציג ארגון העובדים להשתתף בשימוע

  10. אי קבלה לעבודה בגלל פעילות בארגון עובדים

  11. נטען כי הוכרו כארגון יציג בהודעה שנשלחה במייל

  12. פיטורי עובדים רק בשל השתייכותם לארגון עובדים

  13. הרעת תנאים בעבודה בגלל פעילות העובד בארגון עובדים

  14. אי העברת טופס הצטרפות לארגון עובדים מחשש להתנכלות

  15. טענת התנכלות לעובדים שחתמו על טפסי הצטרפות להסתדרות

  16. הפסקת עבודה בהוראות נציגי ארגון העובדים, מהווה שביתה

  17. סמכות בית הדין האזורי לעבודה לדון במעמד ארגון עובדים

  18. נתונה לעובד הזכות להחליט אם להצטרף לארגון עובדים אם לאו

  19. התארגנות עובדים: טענות לעניין ההתנכלויות והתבטאויות פוגעניות

  20. טענת פיטורי עובד שנטל חלק בניסיונות התארגנות עובדים בהסתדרות

  21. נוהלי פיטורים: זכותו של ארגון העובדים לעמוד על קיום ההסכמות הקיבוציות

  22. עיצומים בשל סירוב ארגון העובדים להאריך את ההסכמים של העובדים הארעיים בחברת החשמל

  23. האם פוטר העובד בשל חלקו בהתארגנות הראשונית בחברת AIG, או שמא פוטר מטעמים ענייניים ?

  24. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון