נטען כי הסכסוך אינו בר בוררות לפי סעיף 3 לחוק הבוררות הבוררים הגישו תגובתם לבקשה בה התנגדו לצירופם כמשיבים וביקשו למחוק אותם מהבקשה. הם הודיעו כי אם ד"ר אשרף יבקש למחוק אותם לפני מועד הדיון שנקבע בבקשה, לא יעמדו על הוצאותיהם. ד"ר אשרף הגיש בקשה למחוק את הבוררים מהבקשה ובית הדין נעתר לבקשה והורה על מחיקת הבוררים כמשיבים ללא צו להוצאות. לאחר שהוגשה תגובת ד"ר עבד לבקשה, קוים דיון ביום 8.7.14. בדיון נחקר ד"ר אשרף על תצהירו. ב"כ ד"ר אשרף הודיע כי אינו מבקש לחקור את ד"ר עבד על תצהירו. הצדדים סיכמו טענותיהם בבקשה. נפרט להלן את עיקרי טענות הצדדים בבקשה: טענות ד"ר אשרף עיקרי טענות ד"ר אשרף בבקשה הם: יחסי הצדדים החלו כיחסי שותפות, אך "הסכם השותפות" השני שנחתם ביניהם הוא למעשה חוזה עבודה של ד"ר אשרף, וד"ר עבד אינו מתכחש לכך. הסכסוך אינו בר בוררות בהתאם לסעיף 3 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, שכן עניינו בתביעות ד"ר אשרף לזכויות מכוח חקיקת מגן קוגנטית, אשר אינן ניתנות לוויתור. ד"ר אשרף טוען כי תמורת עבודתו במרפאה שולמו לו תשלומים פעוטים, בבחינת "דמי כיס", בסכומים נמוכים בהרבה מהשכר המוסכם, ולכן תביעת ד"ר אשרף נוגעת לתשלום שכר, גמול עבודה בשעות נוספות, חופשה וזכויות נוספות מכוח צווי הרחבה כגון דמי הבראה. אמנם מעסיקתו של ד"ר אשרף הייתה החברה, אך במהלך הבוררות ד"ר עבד לא טען כי אינו בעל דין נכון לעניין תביעות ד"ר אשרף, וממילא ד"ר אשרף טוען כי קיימת עילה להרמת מסך ולחיובו של ד"ר עבד בחיובי החברה. מאחר שעילות התביעה של ד"ר אשרף הן בליבו של משפט העבודה המגן, יש לקבוע כי סיכויי התביעה העיקרית לביטול הבוררות הם גבוהים. בעת חתימת "הסכם הבוררות" מיום 7.5.14, לא היה ד"ר אשרף מיוצג ולא הבין אל נכון את משמעות חתימתו על הסכם הבוררות. לטענתו, הוא סבר שההליך בפני עו"ד עואודה ורו"ח זיתאוי היה ניסיון ליישב בהסכמה את הסכסוך בעזרתם, כפי שאירע בעבר, אך לא הוסבר לו כי משמעות הסכמתו היא מסירת סמכות ההכרעה בסכסוך לבוררים. מאזן הנוחות נוטה לטובת ד"ר אשרף, בין היתר בשים לב לכך שהבוררים נתנו נגדו צו להגבלת חופש העיסוק שלו, מבלי שבפני הבוררים הוצגה עילה לכך. גם לו ייקבע כי הסכסוך הינו בר-בוררות, הבוררים אינם ראויים לאמונו של ד"ר אשרף, כאמור בסעיף 11 לחוק הבוררות, ומתקיימים התנאים המצדיקים העברתם מתפקידם, בשל ניגוד העניינים בהם הם נתונים. עיקרי טענות ד"ר עבד בבקשה הם: במישור העובדתי טוען ד"ר עבד כי לאחר חתימת הסכם השותפות הראשון הוא גילה כי ד"ר אשרף הוליך אותו שולל בכך שהציג לפניו כאילו ביכולתו לגייס מחצית מהמשאבים הכספיים הדרושים להקמת המרפאה. בפועל התברר שד"ר אשרף הצליח לגייס לא יותר מ-5% מהכספים הנדרשים וכי המחאות שהוצאו מחשבונו של ד"ר אשרף לרכישת ציוד חזרו ללא כיסוי. ד"ר עבד, בניסיון לשמר את השקעתו, נטל על עצמו לכסות חובות של ד"ר אשרף כלפי ספקים ובעקבות זאת נחתם ההסכם השני, בו נקבעו תנאים חדשים, על פיהם נמסר ניהול המרפאה באופן בלעדי לד"ר עבד וחלקו של ד"ר אשרף בעסק צומצם ל-5%, תוך אפשרות להגדלת חלקו על ידי גיוס מבוטחים. תוך מספר שבועות התברר שד"ר אשרף מפר את התחייבויותיו גם על פי ההסכם השני בכך שהוא מתערב בניהול המרפאה, בקליטת עובדים חדשים, במתן הנחיות לצוות הרפואי שהועסק במרפאה, הכל בניגוד למוסכם בהסכם השני. עוד התגלה כי ד"ר אשרף נטל כספים שלא כדין מן המרפאה בכך שלקח לעצמו כספים שיועדו לתשלום שכרם של רופאים מומחים, ואף נטל כספים מקופת בית המרקחת של המרפאה. ד"ר אשרף הפר התחייבויותיו לבצע עבודתו במרפאה, נעדר לעיתים תכופות מעבודתו ללא רשות, התרשל בעבודתו והותיר מטופלים של המרפאה ללא שירות רפואי הולם. ביום 1.5.14 ד"ר אשרף נטש את עבודתו במרפאה ללא הודעה מוקדמת, תוך גרימת נזקים. הפצרותיו של ד"ר עבד כלפי ד"ר אשרף לחזור לעבודתו נתקלו בסירוב ואף באיומים כי בכוונת ד"ר אשרף לחבור למרכז רפואי מתחרה בענאתא ולהעביר אליו את מטופלי המרפאה, אלא אם כן ישלם לו ד"ר עבד סכום של חצי מיליון ₪ שלא הגיע לד"ר אשרף. משסירב ד"ר עבד להיענות לסחיטה של ד"ר אשרף, פנה ד"ר אשרף לבוררים על פי תניית הבוררות בהסכם השותפות השני. במישור המשפטי טוען ד"ר עבד כי בית הדין נעדר סמכות לדון בהליך מאחר שיחסי הצדדים הם יחסי שותפות. גם על פי ההסכם השני בין הצדדים הוגדר מעמדו של ד"ר אשרף כשותף ב-5% מהזכויות במרפאה. דין הבקשה להידחות על הסף בשל היעדר ניקיון כפיים בכך שד"ר אשרף לא פרש בבקשה את מלוא התמונה העובדתית אשר כללה הפרת התחייבויותיו לגייס משאבים כספיים שנדרשו להקמת המרפאה וכיסוי חובותיו על ידי ד"ר עבד, והעובדה שד"ר אשרף הוא זה שפנה לבוררים והליך הבוררות מתקיים על פי פנייתו. דין הבקשה להידחות על הסף מחמת שיהוי בהגשתה, שכן הליך הבוררות החל עוד ב-7.5.14 והבקשה הוגשה ביום 24.6.14 לאחר שהתקיימו מספר ישיבות בוררות, אשר יצרו אצל ד"ר עבד הסתמכות ואף גרמו לו לשנות מצבו לרעה בכך שהתייצב לדיוני הבוררות ושילם לבוררים שכר טירחה. לטענת ד"ר עבד, ד"ר אשרף אינו מתכחש לכך שקיימת מערכת יחסים כפולה, כאשר מצד אחד הוא מועסק כעובד על ידי החברה בלבד ולא על ידי ד"ר עבד, ומצד שני קיימים בינו לבין ד"ר עבד יחסי שותפות. הליכי הבוררות מתקיימים בין ד"ר אשרף לד"ר עבד בעניין יחסי השותפות ביניהם, ואילו החברה, מעסיקתו של ד"ר אשרף, אינה צד לבוררות. מנגד, תביעות ד"ר אשרף שיסודן בדיני העבודה הן נגד החברה בלבד ולגבי תביעות אלה אין כל יריבות בין ד"ר אשרף לד"ר עבד. לא הונחה כל תשתית לטענה בדבר הרמת מסך. לפיכך, אין כל עילה לביטול הליכי הבוררות שעניינם הסכסוך המסחרי בין ד"ר אשרף לד"ר עבד בעניין הסכם השותפות ביניהם. התערבות בהליכי הבוררות תהווה פגיעה בעקרון היסוד של חופש החוזים, שכן הצדדים נתנו הסכמתם המלאה והמודעת למסירת כל סכסוך ביניהם לבוררים, ועל פני הדברים אין לקבל את טענת ד"ר אשרף שלא הבין את שחתם עליו. לאור כלל האמור אין כל סיכויים לתביעתו העיקרית של ד"ר אשרף. מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו של ד"ר עבד, מאחר שהוא הסתמך על הסכם הבוררות, השתתף בשלוש ישיבות בוררות ושילם שכר טירחה לבוררים. לעניין זה מפנה ד"ר עבד להסכמת ד"ר אשרף להארכת משך הבוררות ב-45 ימים אשר ניתנה בישיבת הבוררים מיום 8.6.14. הסכמה זו מקימה השתק ומניעות כלפי ד"ר אשרף מלבקש ביטול הליכי הבוררות. תביעתו של ד"ר אשרף לזכויות קוגנטיות בדיני עבודה כלל לא פורטה בפני הבוררים ואף לא בבקשה לבית הדין, ולפיכך מדובר בטענה סתמית. דיון והכרעה כללי בשוקלם בקשות לסעדים זמניים על ערכאות השיפוט לאזן בין הצורך להבטיח קיום הליך משפטי אפקטיבי, שתכליתו לא תסוכל בשל פעולות שיתבצעו בזמן שבו ההליך תלוי ועומד, לבין העובדה שמתן סעד זמני מהווה פגיעה בזכויות המשיב על דרך התערבות שיפוטית מוקדמת, לפני בחינה יסודית של טענות הצדדים לסכסוך במסגרת ההליך, וממילא לפני שנקבעה צדקת התביעה. נקודת האיזון שנקבעה לעניין זה היא שקלול סיכויי התביעה העיקרית ומאזן הנוחות. ככל שסיכויי התביעה הם לכאורה חלשים, פוחתת ההצדקה להתערבות שיפוטית מוקדמת, ולהיפך. בדומה, ככל שאי מתן סעד זמני יגרום נזק בלתי הפיך למבקשו, כך גובר הסיכון שמטרת ההליך המשפטי תסוכל וגוברת ההצדקה למתן סעד זמני. גם היפוכו של דבר נכון - ככל שמימוש הסעד המבוקש בתביעה אפשרי גם ללא סעד זמני, פוחתת ההצדקה לתיתו. עוד נפסק כי שני השיקולים - "סיכויי התביעה" ו"מאזן הנוחות", הינם בעלי זיקה הדדית ופועלים כ"מקבילית כוחות", והתוצאה הסופית היא שקלול שלהם. כך, אם סיכויי התביעה הם לכאורה גבוהים וכפות המאזניים לעניין מאזן הנוחות מעויינות - יינתן צו מניעה. כמו כן, אם מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקש אך סיכויי התביעה אינם מופרכים אך גם אינם ברורים, בית המשפט ייטה להיענות לבקשה לסעד זמני. לעניין "מאזן הנוחות" אף נקבע כי בדרך כלל נזק של צד הניתן לפיצוי בכסף לא ישקול לטובת עמדת אותו צד. בנוסף לשיקולי ה"מהות" הנ"ל, על בית הדין לשקול במסגרת בקשות לסעדים זמניים גם שאלות של שיהוי וניקיון כפיים. טענות ד"ר עבד לשיהוי ואי ניקיון כפיים נתחיל בעניין אחרון זה של "טענות הסף" - לא מצאנו ממש בטענות הסף של ד"ר עבד. איננו סבורים כי המבקש הסתיר עובדות כלשהן בבקשתו. פירוט העובדות הנוגעות לסכסוך נעשה באופן גלוי ומלא, בשים לב לכך שצורפו לבקשה שני ההסכמים בין הצדדים, בהם פורטו העובדות לגבי אי עמידת ד"ר אשרף בהבטחתו לגייס כספים והחלטת ד"ר עבד לכסות חובותיו של ד"ר אשרף. אף איננו סבורים כי הבקשה הוגשה בשיהוי. החלטת הבוררים שלא לפסול עצמם ניתנה ביום 3.6.14. ד"ר אשרף הודיע לבוררים סמוך לאחר מכן כי השתתפותו בישיבת הבוררות כפופה לטענותיו בדבר אי חוקיות הליך הבוררות, וכי הוא שוקד על הכנת הליך משפטי מתאים, אשר הוגש ביום 24.6.14. אין מדובר בשיהוי בלתי סביר. נפנה עתה לשקלול סיכויי התביעה ומאזן הנוחות. סיכויי התביעה בחינת סיכויי התביעה לכאורה מעלה שהם אינם מבוטלים. כאמור: התביעה מבוססת על שתי עילות: הראשונה - עילות התביעה בבוררות אינן בנות בוררות. השנייה - פסלות הבוררים מלשמש בתפקידם, בשל היותם בניגוד עניינים כנותני שירותים לחברה ובשל הפרת חובת הנאמנות שלהם כלפי ד"ר אשרף. נדגיש כי קביעותינו בדבר סיכויי התביעה נעשות לצורכי הליך זמני זה בלבד. האם הסכסוך הוא בר בוררות? סעיף 3 לחוק הבוררות קובע כי "אין תוקף להסכם בוררות בעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים". מכוח הוראה זו נפסק שסכסוכים שעניינם זכויות מתחום משפט העבודה המגן אינם ברי בוררות, מאחר שאין תוקף לוויתור של עובד על זכויות אלו (ע"ע 1504/04 ד"ר ללה אבין נ. מכבי שירותי בריאות (מיום 8.3.05, להלן: "עניין ללה אבין"), עע 163/06, עע 172/06, בש"א 314/07 שרה אכשטיין נ. איגוד ערים לכבאות חולון בת ים אזור בע"מ (מיום 1.7.08 (להלן: "עניין שרה אכשטיין"). אין חולק על כך שמטרת ההתקשרות הראשונית בין הצדדים הייתה קיום שותפות עסקית, אשר תנוהל במסגרת חברה בעירבון מוגבל. גם לאחר כריתת הסכם השותפות השני מיום 15.7.13, לא חדלו להתקיים יחסים מסחריים בין הצדדים. ואולם בהסכם השני מיום 15.7.13, הוגדר מעמדו של ד"ר אשרף גם כעובד שכיר ונקבע כי הוא "יהיה עובד החברה אשר תנפיק עבורו תלושי שכר ותשלם לו משכורות..". בהתחשב בהקטנת חלקו של ד"ר אשרף בעסק המשותף עד כדי 5% ובהתחייבותו לעבוד בה מדי יום, נראה גם כי עבודתו של ד"ר אשרף כ"עובד" החברה היוותה חלק עיקרי במסכת ההתחייבויות ההדדיות שבין ד"ר אשרף לד"ר עבד. הלכה פסוקה היא כי אין מניעה לכך שמי שיש לו זכויות בעסק, כגון בעל מניות בחברה, יהיה גם עובד של העסק. אמנם אין זה המצב הרגיל והוכחת התקיימותו מוטלת על הטוען לה, אך כאמור, אין מניעה לכך (עע 242/09 ויוריטה בע"מ נ. יוסף רז (מיום 31.5.12). לכאורה ד"ר אשרף הוכיח כי בד בבד עם האינטרס הרכושי במרפאה שנותר בידו על פי ההסכם השני, הוא גם הועסק כעובד במרפאה. הדברים נכתבו באופן מפורש בהסכם השני. ד"ר אשרף הודיע לבוררים כי תביעתו כוללת, בנוסף להחזר כספי השקעתו במרפאה, שכר עבור עבודתו במרפאה שלטענתו לא שולם לו. בבקשתו הוא טוען כי בדעתו לתבוע שכר, גמול עבודה בשעות נוספות וזכויות אחרות מתחום משפט העבודה המגן, כגון פדיון חופשה והבראה. גם בעדותו לפנינו הסביר ד"ר אשרף כי "עבדתי משמונה בבוקר ועד עשר בלילה ... גם בימי חופשה שלי הייתי עובד. ימי שישי". בהמשך טען כי לא קיבל משכורת חודשית מהחברה. מכאן שלכאורה יש ממש בטענת ד"ר אשרף כי תביעותיו אלה אינן ברת בוררות. ד"ר אשרף טוען כי הסכמתו שניתנה על גבי הסכם הבוררות מיום 7.5.14 היא פגומה, בשל כך שהוא לא היה מיוצג בעת החתימה עליו, ועל כן לא הבין את משמעות ההסכמה. לעניין זה נאמר בעניין שרה אכשטיין הנ"ל: "בדומה לבחינת תוקפו של כתב ויתור על זכויות, נדרשת בחינת בית הדין את מהותה של ההסכמה לבוררות בזכויות קוגנטיות ועד כמה יש ליתן לה תוקף. במסגרת זו, ועל רקע נסיבות המקרה הנדון לפניו יבחן בית הדין האם היה לבעל הדין ייצוג משפטי עובר למתן ההסכמה והאם היה מודע להשלכות ההסכמה ולתוצאותיה". אין חולק כי ד"ר אשרף לא היה מיוצג בעת חתימת הסכם הבוררות מיום 7.5.14. הבוררים (שכאמור נמחקו מן ההליך) דחו טענות אלה בהחלטתם וטענו בתגובתם לבקשה כי הסבירו לד"ר אשרף בשפה הערבית את מהות הסכם הבוררות מיום 7.5.14 והשלכתו, אך ד"ר אשרף טוען כי לא הבין אל נכון את משמעות הסכמתו וכי סבר כי ההליך עניינו בניסיון של עו"ד עואודה ורו"ח זיתאוי לסייע לצדדים לפתור את המחלוקות ביניהם, כפי שאירע לא פעם בעבר. משאין מחלוקת כי ד"ר אשרף לא היה מיוצג, לכאורה נדרשת בחינה של בית הדין עד כמה יש ליתן תוקף להסכם הבוררות. אכן לחובת ד"ר אשרף עומדת העובדה שגם בהסכם השני קיימת תניית בוררות, אך לטענתו פנייתו לבוררים מיום 7.5.14 לא הייתה בקשה להפעיל מנגנון הכרעה בסכסוך אלא בקשה לסיוע ביישוב הסכסוך בהסכמה. אשר לטענת ד"ר עבד כי הבוררות מתקיימת בינו לבין ד"ר אשרף וכי רק החברה העסיקה את ד"ר אשרף ועל כן אין עילה לעיכוב הליכי הבוררות בתביעות ההדדיות של השותפים זה כלפי זה, נראה לנו שבשלב זה אין לשלול את תשובת ד"ר אשרף כי במצב דברים לו הוא טוען - אי תשלום שכר עבודה בשיעורים שהובטחו לו כעובד בהסכם - עשויה לעמוד לו תביעה אישית נגד ד"ר עבד לתשלום שכרו, בשים לב לכך שד"ר עבד הינו בעל המניות היחיד בחברה וכי אי תשלום השכר היה נגוע בחוסר תום לב המקים עילה להרמת מסך. בהתאם לכך, בפני הבוררים מצויה תביעת ד"ר אשרף לשכר עבודה גם מד"ר עבד אישית. במאמר מוסגר נציין כי אכן לפנינו סכסוך שיש לו היבטים של יחסי עובד ומעביד והיבטים מסחריים. לא מן הנמנע שתביעת ד"ר אשרף להחזר השקעתו הנטענת בחברה אינה בסמכות בית הדין לעבודה, וכי ככל שיעמוד עליה חרף המוצהר על ידו בהקדמה להסכם השני, יהיה עליו לפצל את תביעתויו בין ערכאות שונות, זאת בהתאם לנפסק בע"א 2618/03 פי. או. אס. (רסטורנט סוליושנס) בע"מ ואח' נ. נחום ליפקונסקי ואח', פ"ד נט (3) 497. פיצול כאמור יכול שיתחייב גם לגבי תביעות של ד"ר עבד מד"ר אשרף. נראה לכאורה כי תביעה נוספת שהוגשה לבוררים, אשר חלה עליה ההלכה לפיה אין היא יכולה לשמש נושא להסכם בין הצדדים ועל כן אינה ברת בוררות, היא תביעת ד"ר עבד להגבלת עיסוקו של ד"ר אשרף. שני ההסכמים שנחתמו בין הצדדים אינם כוללים תניית אי תחרות, ואולם במקרים מתאימים, עשוי מי שבוצעה כלפיו הפרת אמון חמורה או שנעשה גזל או שימוש בסוד מסחרי שלו, להיות זכאי לצו להגבלת עיסוק כלפי מי שביצע כלפיו הפרות אלה. עם זאת, מאחר שמדובר בסעד שנוגע לזכותו החוקתית של ד"ר אשרף לחופש העיסוק, ראוי שבית הדין יכריע לגביו. לעניין זה נפסק בע"א 89/85 בית חירות - מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ. גלזמן, פ"ד מא (3) 526, שאין למסור להכרעת בורר שאלה אם מוסמכת אגודה שיתופית לקבוע תקנון הכולל הוראות המפלות בין גברים לנשים, הואיל ומדובר בשאלה חוקתית הנוגעת לזכות החוקתית לשוויון בין המינים. בדומה, לכאורה גם שאלת הגבלת זכותו החוקתית של ד"ר אשרף לחופש העיסוק, היא שאלה שראוי שתידון בערכאות השיפוט ולא בבוררות. אשר לעילת התביעה שעניינה פסלות הבוררים מלשמש בתפקידם בשל היותם נותני שירותים לחברה ובשל היותם עדים רלוונטיים לסכסוך - אף בעניין זה מדובר בתביעה כי סיכוייה הם לפחות סבירים. לכאורה יש משקל לא מבוטל לטענת ד"ר אשרף כי דווקא בשל היותם של הבוררים מעורבים בסכסוך בין הצדדים, הם למעשה עשויים להיות עדים נחוצים בבירור העובדות, ומעמד זה של עדים אינו מתיישב עם כהונתם כבוררים. לעניין זה נאמר, כי ספק בעינינו אם הסעיף בהסכם הבוררות, שלפיו ידוע לצדדים כי הבוררים "מכירים ויודעים חלק נכבד מן העובדות והפרטים הכרוכים בחילוקי הדעות ביניהם בהיותם משמשים עורך הדין ורואה החשבון של החברה, וכי הם מסכימים למינוי הבוררים מתוך ידיעת עובדות אלה ומוותרים באופן מוחלט וסופי על כל טענה בקשר עם מינויים, כושרם ויכולתם וזכותם לשמש כבוררים", יכול להכשיר כהונה של מי שהינו עד נחוץ לבירור העובדות שביסוד הסכסוך כבורר, ומכל מקום עניין זה טעון בירור במסגרת ההליך העיקרי. עוד נציין כי בתגובת הבוררים שהוגשה טרם מחיקתם מן ההליך, לא ניתנה התייחסות מפורטת של הבוררים לטענת ד"ר אשרף לניגוד עניינים בין תפקידיהם כנותני שירותים לחברה לבין כהונתם כבוררים בסכסוך שיש לו השלכה על החברה. כל שנטען הוא כי "המבקש אינו יודע מה הוא רוצה, מבולבל לגמרי ומטיל דופי באמינותם של הבוררים בטענות סרק שאין להם שום טעם ו/או אחיזה במציאות, מלאה את בית הדין, מטעה וטועה, מגלה טפח ומסתיר טפחיים, וכשהדבר לא מוצא חן בעיניו ביחד עם ב"כ משנה פורום ו/או טריבונל, מתעלם מההחלטות, מטריח את הבוררים וכשהוא נדרש לשלם את שכר הטירחה המגיע ממנו הוא מתחמק ולא משלם". גם בהחלטת הבוררים מיום 3.6.14 בדבר דחיית בקשת ד"ר אשרף לפסול עצמם מכהונתם כבוררים, לכאורה אין התמודדות עם טענת ניגוד העניינים וזאת מעבר לקביעה כי מסכת קשריהם של הבוררים עם כל הצדדים הייתה ידועה היטב לד"ר אשרף כאשר חתם על הסכם הבוררות. סיכום האמור עד כה מביא למסקנה כי לפנינו בקשה לסעד זמני לעיכוב הליכי בוררות במסגרת תביעה עיקרית לביטול הליכי בוררות, המעמידה סיכויי תביעה בלתי מבוטלים לכאורה. מאזן הנוחות אשר לעניין מאזן הנוחות: בית הדין סבור כי לכאורה מאזן הנוחות נוטה לטובת ד"ר אשרף, שכן השוואת הנזק שייגרם לו אם לא יינתן צו זמני כמבוקש במקרה שהוא יזכה בתביעה העיקרית, עולה על הנזק שייגרם לד"ר עבד אם לא יינתן צו זמני כמבוקש והבקשה לביטול הליכי הבוררות תידחה. במה דברים אמורים? עד לשלב הנוכחי, קיימו הבוררים ישיבה אחת בה העלו הצדדים את טענותיהם, ושתי ישיבות נוספות בבקשת ד"ר עבד לסעדים זמניים. הבוררים טרם החלו בשמיעת ראיות בתביעות ההדדיות שלפניהם. אי מתן צו מניעה זמני משמעותו המשך קיומו של הליך בוררות, אשר ייתכן וייקבע לגביו בפסק הדין שאינו כדין. ברי שכרוך בכך נזק ניכר לד"ר אשרף. למעשה, אי מתן צו מניעה זמני כמבוקש עלול לסכל כליל את ההליך המשפטי שננקט על ידי ד"ר אשרף לביטול הליכי הבוררות. איננו מקילים ראש בטענות ד"ר עבד לנזק שייגרם לו כתוצאה ממתן סעד זמני לעיכוב הליכי הבוררות. אכן, ד"ר עבד השתתף במספר ישיבות של הבוררות ושילם לבוררים שכר טירחה. עם זאת, בשים לב לשלב המוקדם של הבוררות, שבו טרם הוחל בשמיעת ראיות בתביעות ההדדיות, לפחות חלק מנזק זה ניתן לפיצוי בכסף, וככל שתידרש התערבות משפטית דחופה להגנת זכויותיו של ד"ר עבד, ברי שיוכל לנקוט הליך משפטי מתאים. סיכום סיכומו של דבר הוא שלטעמנו, שקלול סיכויי התביעה ומאזן הנוחות תומך בהיענות לבקשת ד"ר אשרף. בהיעדר שיקולי "סף" התומכים בדחיית הבקשה, כגון שיהוי או אי ניקיון כפיים בהצגת העובדות בפני בית הדין, החלטנו ליתן צו מניעה זמני כמבוקש. ניתן בזה צו מניעה זמני האוסר על המשך קיום הליכי הבוררות שבין הצדדים בפני הבוררים על פי ההסכם מיום 15.7.13 או על פי הסכם הבוררות מיום 7.5.14, וזאת עד למתן פסק דין בתביעת ד"ר אשרף לביטול הליכי הבוררות. ד"ר עבד ישלם לד"ר אשרף שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪. ד"ר עבד יגיש כתב הגנה לתביעה העיקרית תוך 30 יום (ימי הפגרה במניין). התיק נקבע לדיון מוקדם ליום 2.9.14 בשעה 15:00. ערעור ברשות לבית הדין הארצי לעבודה תוך 15 ימים מיום המצאת החלטה זו לצדדים. יישוב סכסוכיםבוררותסכסוך