חל איסור על מעביד לשכור עובדים חלופיים במקום העובדים השובתים או הנמנעים להגיע לעבוד בשל רצונם לממש את זכות ההתארגנות שלהם. בפרשת מכון דוידסון עמדה כב' השופטת לאה גליקסמן על התכלית בדבר האיסור על העסקת עובדים חליפיים וכדלקמן: "לדעתנו, חל איסור על המעביד לשכור עובדים חלופיים במקום העובדים השובתים, בין אם העובדים החלופיים הם עובדים זמניים ובין אם הם עובדים קבועים. המנגנון של שביתה בנוי על איזון, כך שמצד אחד נגרם נזק כלכלי לעובדים - אובדן שכר, ומצד שני נגרם נזק כלכלי למעביד - הפסדים כתוצאה מהשבתת עסקו. מתן אפשרות למעסיק לשכור עובדים חלופיים במקום העובדים השובתים מפרה איזון זה, ויוצרת מצב בו רק העובדים משלמים את מחיר השביתה. דברים אלה נכונים קל וחומר במקרה בו עילת השביתה היא מימוש זכות היסוד לחופש ההתארגנות, כאשר אין לעובדים הגנה בפני פיטורים מכוח הסכם קיבוצי, כך ששכירת עובד חלופי לעובד השובת יוצרת לחץ על העובד השובת לפרוש מהתארגנות העובדים עקב החשש כי בסופה של השביתה יועדף העובד החדש על פניו והוא יאבד את מקום עבודתו. זאת ועוד. כאשר מדובר בשביתה שעילת היא התארגנות עובדים, קבלת עובדים חלופיים אף עלולה להגדיל את מספר העובדים ביחידת המיקוח ולהקשות על ארגון העובדים להשיג מעמד של ארגון עובדים יציג."[ס"ק 504/09 ארגון כח לעובדים-ארגון עובדים דמוקרטי נ' מכון דוידסון לחינוך מדעי, ליד מכון ויצמן למדע (ניתן ביום 23.3.2009)]. וראו גם: ס"ק 324/05 תדיראן קשר נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה (ניתן ביום 11.12.2005); ס"ק 269/06 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' הבנק הבינלאומי הראשון (ניתן ביום 20.11.2006) ולאחרונה בעניין ההתארגנות במשחטת הל יסכה בס"ק 27800-01-14 כח לעובדים-ארגון עובדים דמוקרטי ואח' נ' טל הל יסכה ואח' (ניתן ביום 8.6.2014)].שביתה