עתירה לבג"ץ בנושא התנכלויות אלימות

עתירה לבג"ץ בנושא התנכלויות אלימות השופט צ' זילברטל: 1. העותר, המייצג את עצמו, מתאר עצמו בעתירה כ"תושב קבע מזה 18 שנה ברכס הגדעונים המשתרע ממזרח לישוב איתמר". בעתירה נטען, כי על רקע חילוקי דעות בעניינים שונים סובלים העותר וקרוביו מהתנכלויותיהם של המשיבים 6-4, שאף הם תושבי הישוב איתמר או מתגוררים בו. לטענת העותר, על רקע מחלוקות אלה הגישו הצדדים בעבר תלונות הדדיות למשטרה, וחלק מהתלונות נגדו עודן תלויות ועומדות בעוד ש"מבירורים שעשה" עלה כי תלונות שהגיש בחודשים יולי וספטמבר 2014 נגד המשיבים 6-4 נגנזו "ללא חקירה כלל". 2. לטענת העותר, לאחרונה החריפו ההתנכלויות האלימות כלפיו וכלפי קרוביו, ובין היתר נטען כי בין התאריכים 3-6/11/2014 צמיגי כלי רכב שבבעלותו נוקבו, רוססו נגדו ונגד בני משפחתו כתובות נאצה מאיימות ובני משפחתו של המשיב 6 נצפו במשקו החקלאי "בנסיבות חשודות", ועוד. לטענת העותר "בגין אירועים אלו ... כבר הועברו הודעות למשטרה" אך לטענתו מבירורים שערך "אין למשיב 2 כלל ממצאים העשויים להצביע על המבצעים". העותר מוסיף וטוען כי "ברשותו מידע מהימן (גם אם לא מוכח בראיות)" באשר לזהותם של האחראים להתנכלויות ומסביר כי הרקע למעשי הנקם, כפי שהוא מכנה אותם, הוא מאבקו למען מנהל תקין. 3. נוכח האמור, מבקש העותר מבית משפט זה שורה של סעדים, וביניהם, כי המשיבים הרלבנטיים יורו על הרחקת המשיבים 7-5 מהיישוב איתמר, וכי תנוהל חקירה והמשיבים 3 ו-4 יועמדו לדין. יצוין, כי לעתירה לא צורף תצהירו ונאמר בה כי זה יוגש בהמשך. כמו כן, לעתירה לא צורפו נספחים וזאת, כך הוסבר, מחמת הדחיפות בהגשתה. אציין כבר עתה, כי אף שתצהיר העותר טרם הוגש, התייחסנו לעתירה כאילו הוגש תצהיר ביחס לאמור בה. דיון והכרעה 4. לאחר העיון באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. מעבר לכלליותה של העתירה, נראה גם כי ביחס לסעדים המרכזיים המבוקשים בה היא בחלקה מוקדמת ולגבי סעדים שונים כלל לא מוצו ההליכים עובר להגשתה. בנוסף, ביחס לעניינים אחרים עומדים לרשות העותר סעדים חלופיים. כמתואר לעיל, לטענת העותר 'מבירורים שערך' תלונותיו במשטרה נגנזו בלי שהתקיימה חקירה או שלמשטרה אין ממצאים שיכולים להצביע על האחראים להתנכלויות מהן סובל העותר. כלומר, כלל לא ברור כי תלונותיו אכן "נגנזו", שהרי לעתירה גם לא צורפו אסמכתאות בעניין זה ולגבי אותן "תלונות" לא ניתנו בעתירה פרטים מדויקים. מכאן שיש קושי ליתן לעותר סעד ביחס לתלונות בלתי מוגדרות אלה שכלל לא ברור מה עלה בגורלן. באשר לתלונותיו של העותר מהזמן האחרון (ככל שכוונתו של העותר ב"הודעות" שהעביר למשטרה היא לתלונות) הרי שכפי שגם עולה מהעתירה עצמה, אלה הוגשו ימים ספורים בלבד עובר להגשת העתירה דנא, וחרף הוודאות שמביע העותר בעתירתו ביחס לזהות המתנכלים לו, ברי, כי יש ליתן למשיב 2 שהות לבצע עבודתו בבירור תלונותיו של העותר. לבסוף, ככל שאכן התקבלו, או תתקבלנה בעתיד, החלטות שלא להמשיך ולחקור את תלונות העותר, כפי שטען ביחס לתלונות המוקדמות שהגיש, הרי שהעותר לא מיצה את האפשרויות העומדות בפניו להגיש ערר ביחס להחלטות אלה (ראו והשוו: בג"ץ 733/01 אבו-סארה נ' המפקד הצבאי לאזור הגדה המערבית (14.5.2001)). זאת ועוד - אין מקום שבקשת העותר להרחקת גורמים שלטענתו מאיימים על בטחונו מהישוב או מקרבת מקום מגוריו, תופנה ישירות לבית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק. על העותר, ככל שהוא אכן חש בסכנה ממשית, לפעול באפיקים המשפטיים המתאימים הפתוחים בפניו בקשר עם סעדים שמתבקשים על ידו בקשר עם טענות מעין אלה. סיכומם של דברים, נוכח המפורט לעיל, אין בידינו להושיט סעד לעותר. אין בכך כדי להקל ראש בתלונותיו, ככל שיש בהן ממש, ויש להניח ולקוות שרשויות אכיפת החוק הרלבנטיות יפעלו כדי לברר את תלונותיו במהירות הראויה. לבקשת העותר, שמו ופרטיו לא יפורסמו. אין מקום שתימנע מהמשיבים עצמם האפשרות לקבל את פרטי העתירה, המופנית כלפיהם, כפי שביקש העותר ביחס למשיבים 7-2, שגם לא היה מקום להגדירם כמשיבים פורמאליים, שכן התבקשו כנגדם סעדים. סוף דבר, העתירה נדחית על הסף. לא ייעשה צו להוצאות.בג"ץ (בית המשפט הגבוה לצדק)אלימות