בקשה לעבוד באוניברסיטה אחרי פרישה כחבר סגל בכיר בהתאם לנוהל של אוניברסיטת תל אביב גיל הפרישה של חבר סגל הוא גיל 68 (ולא 67 בהתאם לחוק גיל פרישה) וכי מועד הפרישה הוא בתום השנה האקדמית שבה הגיע חבר הסגל לגיל זה. לפנינו בקשתו של המבקש - פרופסור ליתן סעד זמני המורה על ביטול החלטת המשיבה - אוניברסיטת תל אביב, מיום 31.8.2014, בדבר דחיית בקשתו להמשיך ולעבוד במשיבה לאחר מועד הפרישה כחבר סגל בכיר מן המניין. טענות הצדדים בתמצית המבקש טען כי החלטת המשיבה הכופה עליו לפרוש מעבודתו אך ורק בשל גילו הכרונולוגי ועל אף שכישוריו ורמת תפקודו אינם מושפעים מגילו מהווה פגיעה בזכות יסוד בניגוד לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו והפליה מחמת גיל בניגוד לסעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 ואיסור הפליה בעבודה. המבקש הוסיף וטען כי החלטת המשיבה התקבלה בשל גילו בלבד וכי לא נשקלו שיקולים נוספים כגון נסיבותיו האישיות, תרומתו למקום העובדה, אופי התפקיד ומידת ההצלחה בביצועו. לטענת המבקש, היה על המשיבה לשקול את בקשתו בתום לב, בהגינות, באופן ענייני, בהתחשב בזכותו החוקתית לשוויון ובהשלכות שיש להוצאתו הכפויה לגמלאות. המבקש הוסיף כי קיים מחסור באנשי סגל בחוג לחומר מעובה וכי קיים מחסור במורים בבית הספר לפיסיקה. המבקש אף ציין כי הוצע לו ללמד בהתנדבות בשנה הבאה בעקבות אותו חוסר. עוד נטען כי החלטת המשיבה אינה מנומקת ומתאימה לכל חמשת המקרים שהובאו בפני הוועדה וכי אין בה פירוט של השיקולים שנשקלו. עוד נטען כי השימוע היה למראית עין, כי הוא לא נשאל בנוגע למצבו הכלכלי ובנוגע לעבודתו המחקרית בשימוע וכי המלצת הוועדה אינה מפרטת את כל השיקולים והטיעונים שהועלו על ידו במהלך השימוע. בנסיבות אלה נטען כי נפלו פגמים בהליך השימוע שנערך לו. בסיכומים הוסיף המבקש וטען כי הרקטור והנשיא אינם מוסמכים לקבל החלטה בעניינו מכיוון שעברו את גיל הפרישה וכי לא ברור מדוע הם לא התבקשו לפרוש ומדוע הם אלה שחותמים על החלטות פרישה לצעירים מהם. המבקש הוסיף וטען כי פרט לעובדה שהחלטת המשיבה מפלה אותו לרעה מחמת גילו באופן שאינו מידתי, פוגעת בכבודו והיא בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, הוא מופלה גם משום שהרקטור והנשיא ממשיכים לכהן בתפקידם על אף שעברו את גיל הפרישה. המבקש טען כי קיים חוסר תום לב וחוסר רגישות בהתנהלות המשיבה שכן החלטתה נשלחה אליו פחות משלושים ימי עבודה לפני מועד הפרישה. התנהלות זו פגעה בו, בכבודו, בזכויותיו ובמצבו הסוציאלי ואינה מאפשרת לו להיערך כראוי הן בכל הנוגע לתקיפת ההחלטה והן בכל הנוגע לביצוע כל ההכנות הנדרשות לפרישה אל מול הגופים הרלוונטיים. המבקש הוסיף וטען כי המשיבה לא העידה את גב' שדה למרות שהיא זו שסיכמה את השימוע והעבירה את הסיכום לפרופסור פריאלניק ולמר הובר, עובדה הפועלת לחובתה. בנוגע למאזן הנוחות נטען כי אם לא תתקבל הבקשה יימצא המבקש במצב בלתי הפיך ויהיה קשה להחזירו לעבודתו אם תתקבלנה טענותיו בעתיד. עוד נטען כי בבג"צ תלויה ועומדת עתירה כנגד החוקיות של סעיף 4 לחוק גיל פרישה, התשס"ד-2004 ולכן יש להאריך את העסקתו עד למתן הכרעה בבג"צ שנקבע לדיון בפני הרכב מורחב. המבקש טען כי אין לחייב אותו בהוצאות בגין דחיית הדיון מכיוון שאם היה מוצג פרוטוקול השימוע או המכתב של גב' שדה מיום 29.6.2014, המכיל סיכום של השימוע, ייתכן והיה נמנע הצורך בהגשת התמליל ובדחיית הדיון. מנגד טענה המשיבה כי ההחלטה שהתקבלה בעניינו של המבקש התקבלה כדין בהתאם למדיניות המשיבה שלא לאפשר העסקת חברי סגל אקדמי מעבר לגיל פרישה ולאחר שנשקלו השיקולים האישיים הנוגעים למבקש. נטען כי הוועדה התייחסה לכל אחת מטענות המבקש אולם לא מצאה כי יש בהן כדי להאריך את מועד הפרישה. בנוגע לשיקול האקדמי המערכתי נטען כי פועלו האקדמי של המבקש אינו ייחודי, אין תקנים פנויים בבית הספר ואין מחסור במרצים. בנוגע לשיקול האקדמי האישי נטען כי המשיבה לא רואה במחקרו של המבקש מחקר ייחודי שיש הכרח בהמשך עבודתו לשם שימורו והמשכיותו. נטען כי המבקש יכול להמשיך במחקרו כמקובל בקרב חברי סגל פורשים וכי התנדבות חברי סגל שפורשים לפעילות מדעית ואקדמית בבית הספר היא מהלך מקובל בכל בתי הספר ובכל המוסדות האקדמאיים, ללא קשר למצבת כוח האדם בבית הספר ואין בכך כדי להעיד כי קיים מחסור במרצים בבית הספר. בנוגע לשיקול הכלכלי האישי נטען כי הוועדה התרשמה שמצבו של המבקש אינו חריג ואינו מצדיק את הארכת העסקתו לאחר מועד הפרישה. רבים מחברי הסגל הפורשים במצב זהה וכן ככל גמלאי, רמת החיים עלולה להיפגע באשר שיעור הגמלה נמוך מהשכר עצמו גם אם מדובר בשיעור הגמלה המקסימאלי. נטען כי מצבו הכלכלי של המבקש איתן וכי על אף שלא צבר את מלוא הזכויות הפנסיוניות תעמוד הפנסיה שצבר על סך של 27,694 ₪ ברוטו לחודש, אשתו עובדת בתפקיד בכיר ובני משפחתו בקו הבריאות. המשיבה הוסיפה כי אין כל מניעה שהמבקש יועסק בשכר בכל פרויקט אחר על ידי גופים אחרים מבלי שהדבר יהווה פגיעה בשיעור הפנסיה לה הוא זכאי. המשיבה הוסיפה כי השימוע נערך כדין. המבקש הגיש בקשה בכתב שבה פירט את הנימוקים להארכת העסקתו לאחר הגיעו למועד הפרישה, נערך לו שימוע במסגרתו נשמעו כל טענותיו הן ביחס לתרומתו האקדמית והן ביחס לנסיבותיו האישיות והכלכליות. טענות המבקש נשקלו על ידי הוועדה בטרם גיבשה את המלצתה ובטרם התקבלה ההחלטה הסופית על דחיית בקשתו. המשיבה הדגישה כי לא מדובר בשימוע לקראת פיטורים אלא ביציאה לגמלאות ולכן כללי השימוע במקרה זה שונים מכללי השימוע לפני פיטורים והעובדה שלא נערך פרוטוקול אין בה כדי לפגוע בתקינות ההליך בעניינו של המבקש. נטען כי מעיון בתמליל השימוע עולה כי סיכום השימוע מיום 29.6.2014 והמלצת הוועדה משקפים את כל טענות המבקש ולכן היעדר פרוטוקול אינו בבחינת פגם היורד לשורשו של עניין במקרה שלפנינו. לעניין הטענה שלפיה הרקטור והנשיא לא היו מוסמכים לקבל את ההחלטה נטען כי מדובר בהרחבת חזית אסורה. כל שנטען בבקשה הוא כי הנשיא והרקטור הם במעמד של פרופסור אמריטוס בלבד, אולם מדובר בטענה שאינה נכונה עובדתית ולכן למרות שהם מעבר לגיל פרישה הם אלה המוסמכים לקבל את ההחלטה בעניינו של המבקש. המשיבה הוסיפה כי המבקש לא הופלה לרעה. לטענתה, על פי הדין ניתן לחייב עובד לפרוש בגיל פרישת חובה ובעניינו של המבקש, בהתאם לתקנון המשיבה, בגיל 68. נטען כי אין לעובד זכות קנויה לעבוד לאחר גיל פרישה ועליו לשכנע את המעביד כי מתקיימות בעניינו נסיבות חריגות המצדיקות את המשך העסקתו. מדיניות המשיבה ככלל היא שלא לאפשר העסקת חברי סגל אקדמי מעבר לגיל הפרישה מכיוון שהעסקת חברי סגל נעשית תחת משטר תקנים נוקשה, ובדרך כלל תקנים מתפנים רק כאשר חברי הסגל פורשים לגמלאות. לפיכך, פרישת חברי סגל לגמלאות מאפשרת קליטתם של חברי סגל חדשים ובכך מתאפשרת התחדשות העשייה האקדמית, החשובה לפעילות האקדמית. המשיבה הוסיפה כי היא מאפשרת לחברי הסגל שיצאו לגמלאות את המשך העשייה, הן במסגרת מחקרית והן במסגרת הוראה והנחית סטודנטים. עוד נטען כי העובדה שיש מקרים בהם הוארכה תקופת העסקתם של עובדים מעבר לגיל פרישה מצביעה על כך שכל מקרה נבחן לגופו וכי אין כל התנכלות. לעניין מועד קבלת ההחלטה נטען כי ייתכן ומן הראוי היה לזרז את ההליכים בעניינו של המבקש אולם אין מדובר בפגם מהותי. ההחלטה הסופית ניתנה למבקש 30 ימים לפני מועד פרישתו לגמלאות, מועד שהיה ידוע לו מזה זמן רב ואף הודע לו במכתב הרקטור מיום 1.1.2014. בנוסף נטען כי המבקש לא הצביע על נזק שנגרם לו מהעיכוב במסירת ההחלטה וכי כל הקשיים שהעלה בעניין זה, נפתרו בפתח הדיון שהתקיים ביום 30.9.2014. בנוגע למאזן הנוחות נטען כי דרך המלך אינה אכיפת יחסי עבודה אלא פסיקת פיצוי כספי אם יתברר כי נפלו פגמים בקבלת ההחלטה. עוד נטען כי כבר שובצו מרצים אחרים ללמד בפקולטה ובבית הספר וכי קבלת הבקשה משמעותה התערבות חריגה ובלתי מידתית בפררוגטיבה של המשיבה לנהל את עסקה בהתאם לשיקוליה ולראות עיניה. המשיבה הוסיפה כי למבקש לא ייגרם כל נזק שאינו ניתן לפיצוי כספי אם תתקבל תביעתו בעתיד. המשיבה הוסיפה כי יש לחייב את המבקש בהוצאות שנגרמו לה בגין דחיית הדיון, שכן עיון בתמליל מלמד שלא היה בו דבר חדש שהצדיק את דחיית הדיון. דיון הכרעה בטרם נפרט את התשתית המשפטית ואת נימוקי הכרעתנו נחזור ונדגיש כי כל הקביעות הן לכאוריות בלבד ואין בהן כדי להשליך על ההכרעה הסופית, אשר תינתן לאחר הבאת התשתית העובדתית המלאה בפני בית הדין במסגרת הדיון בסעד העיקרי. כאמור, השאלה הטעונה הכרעה במסגרת הבקשה לסעד זמני היא האם המבקש הוכיח זכות לכאורה להמשך העסקתו במשיבה כחבר סגל מן המניין לאחר הגיעו למועד הפרישה, המצדיקה הענקת סעד זמני כבר בשלב זה ועוד בטרם הוכרעה התביעה העיקרית? כאמור, לטעמנו יש להשיב על השאלה בשלילה. להלן נפרט את טעמנו להחלטה לפיה אין מקום לקבל את בקשת המבקש לסעד זמני ולהורות על המשך העסקתו לאחר מועד הפרישה הקבוע בנוהל המשיבה. ראשית, המשיבה פעלה בהתאם להוראות הנוהל והודיעה למבקש על מועד הפרישה ביום 1.1.2014. כאמור, כיום תלויות ועומדות בבית המשפט הגבוה לצדק שתי עתירות העוסקות בשאלת תוקפו של סעיף 4 לחוק גיל פרישה. משטרם הוכרעו עתירות אלה, הרי שסעיף 4 לחוק גיל פרישה, תקף, וכך אף נוהל המשיבה בנוגע לחברי סגל שהגיעו לגיל פרישה. מכאן שהודעת המשיבה למבקש על סיום שירותו הפעיל ביום 30.9.2014 ועל מינויו לפרופסור אמריטוס ממועד סיום שירותו הפעיל, ניתנה כדין ובהתאם לנוהל. שנית, המשיבה פעלה בעניינו של המבקש בהתאם להוראות פסק דין וינברגר ושקלה את כל הרלוונטיים לצורך קבלת ההחלטה, ונסביר. לאחר שהמשיבה הודיעה למבקש על מועד הפרישה הוא ביקש מהרקטור להמשיך ולעבוד לאחר גיל פרישה. המשיבה הודיעה למבקש כי עליו לשלוח בקשה מתאימה בצירוף נימוקים לפרופסור פריאלניק, העומדת בראש וועדה שהוקמה לצורך זה. המבקש שלח לפרופסור פריאלניק בקשה להמשך העסקתו לאחר גיל פרישה שבה פירט שני נימוקים: האחד, שיקול כלכלי. המבקש טען כי מספר שנות עבודתו במשיבה אינו מזכה אותו בפנסיה מלאה ולכן אם יפרוש במועד שנקבע ייפגע משמעותית בהשוואה לעובד אחר שהגיע לאחוז הגמלה המקסימלי. עוד נטען כי אף אם היה מקבל את הגמלה המקסימלית לא היה הדבר מספיק מכיוון שהוא אב לילד בגיל חמש עשרה, עובדה הכרוכה בהוצאות לא מבוטלות. השני, שיקול מקצועי. המבקש טען שהוא בתקופה פורייה ויכול לתרום תרומה ייחודית לתלמידי מחקר ולסטודנטים בקורסים מתקדמים אולם אם יאלץ לפרוש יצטרך לחפש מקורות פרנסה נוספים ולא יוכל להתרכז בעבודתו המדעית ולתרום לסטודנטים. בעקבות בקשתו של המבקש הוא זומן לשימוע בפני הוועדה שהתקיים ביום 7.5.2014. על אף טענת המבקש כי השימוע היה למראית עין, לא שוכנענו כי כך היה. מתמליל השימוע עולה כי ניתנה למבקש מלוא ההזדמנות להעלות את טענותיו בנוגע לבקשה להמשך העסקתו במשיבה והוא נשאל אם יש לו מה להוסיף על הנימוקים שפורטו במכתב ששלח לפרופסור פריאלניק. המבקש הדגיש בשימוע את השיקול הכלכלי. המבקש חזר על כך שטרם השלים את מלוא שנות העבודה לצורך קבלת גמלה מקסימלית וכי הוא אב לילד בגיל חמש עשרה. המבקש הוסיף בשימוע כי יש לו ילד נוסף בגיל ארבעים בעל דוקטורט בפיסיקה שטרם מצא עבודה בתחום וכי הוא תומך בו כלכלית. המבקש ציין כי אשתו עובדת בתפקיד בכיר ומרוויחה היטב אולם היא שחוקה ואינה בקו הבריאות וכי הוא מנסה לשכנע אותה לפרוש מעבודתה על אף שטרם צברה זכויות פנסיוניות. בנוסף, התייחס המבקש לשיקול המקצועי וטען כי הוא מסוגל להמשיך בעבודתו; כי הוא מדריך שני סטודנטים והוא מבצע דברים חדשים כל הזמן; כי אם יצטרף לפרוש יאלץ למצוא עבודה נוספת ולא יוכל להשקיע במחקרים. יצוין כי המבקש הודה בעדותו שהוועדה נתנה לו את מלוא ההזדמנות להעלות את טענותיו. וכך העיד המבקש: "ש. היו טענות שבאותה פגישה ביקשת להשמיע ועצרו אותך ולא נתנו לך להשמיע? ת. לא עצרו אותי בכלל וגם לא שאלו אותי על טענות שהעליתי. אמרתי דבר וזהו זה. למעשה מי שרואה את התמליל רואה שרוב הישיבה הזאת אנשים מאוד נחמדים, והישיבה היתה נעימה ומנסים להסביר לי שיש לי כספים מעוד ומעוד מקום. בגדול רוצים לנחם אותי. אף אחד לא ביקש איזה שהוא פירוט של הדברים שאמרתי. ש. היו מסמכים שרצית להגיש ולא הסכימו לקבל? ת. לא". מכאן, שניתנה למבקש מלוא ההזדמנות להעלות טענותיו בפני הוועדה ולהגיש מסמכים לתמיכה בהן. לעניין טענת המבקש לפיה חברי הוועדה לא שאלו אותו שאלות בנוגע למצבה הבריאותי של רעייתו ולעבודתו המחקרית, נציין כי אין אנו מקבלים אותה. מטרת שיחת השימוע היא לשמוע את המבקש לאחר שהגיש בקשה בכתב להארכת תקופת העסקתו. חברי הוועדה נתנו למבקש את מלוא ההזדמנות להעלות את מלוא טענותיו ואף להגיש מסמכים. המבקש אף ניצל את השימוע על מנת להעלות טענות נוספות שלא נטענו בבקשתו מיום 19.3.2014. מהתמליל עולה כי לא נמנעה מהמבקש זכות הדיבור וכי חברי הוועדה התייחסו בכובד ראש לכל הטענות שהעלה. נדגיש, כי אין זו חובת הוועדה לשאול את המבקש שאלות בנוגע למצבם הבריאותי של בני משפחתו האחרים, מקום בו המבקש אינו מפרט זאת מיוזמתו, ואף לא לברר עימו את הייחודיות שבעבודתו המחקרית, את מצבו הסוציאלי ובעיותיו הכספיות. מטרת השימוע היא שהמבקש יפרוס בפני הוועדה את השיקולים הרלוונטיים לצורך קבלת החלטה על הארכת העסקתו. לכך יש להוסיף כי מהתמליל עולה שהוועדה לא התעלמה מנימוקי המבקש ודנה בהם בתשומת לב מירבית. כאמור, הוועדה שמעה את טענות המבקש במהלך השימוע והתייחסה אליהן באותו מעמד. הוועדה בררה עם המבקש את זכויות הפנסיה שלו בהתאם לתקופת עבודתו במשיבה ובחנה עימו מקורות הכנסה נוספים להם הוא זכאי עם פרישתו - פנסיה צוברת מקרן מקפת בגין עבודות קודמות, קצבת זקנה מהמוסד לביטוח לאומי, עבודה במשיבה כמרצה מן החוץ או כמתנדב בשכר וכן מענקי מחקר. הוועדה ציינה בפני המבקש כי גם לאחר פרישתו יוכל להמשיך במחקרים במסגרת המשיבה ויוכל לשמש בתפקיד מרצה מן החוץ ולקבל שכר על עבודתו. הוועדה אף הסבירה למבקש כי קיים שיקול מערכתי בהוצאתו לפנסיה וכי הישארותו במשיבה תמנע את איוש התקן שלו על ידי עובד אחר. לאחר השימוע הוועדה הוסיפה וביררה את זכויותיו הפנסיוניות בגין שנות העסקתו במשיבה על מנת לגבש החלטה מושכלת בעניינו. ביום 29.6.2014 שלחה גב' שדה לחברי הוועדה מכתב שבו פירטה את תמצית טענות המבקש שעלו בשימוע, ואת הבירור שנערך בנוגע לזכויות הפנסיה שלו לאחר מכן. בהתאם לבירור שנערך, המבקש יהיה זכאי ל-64.14% בפנסיה תקציבית והוא אף יהיה זכאי לפנסיה נוספת שצבר בגין עבודתו משנת 1968 ועד תחילת עבודתו כסגל אקדמי בכיר בשנת 1986, שסכומה לא הוברר. לאחר הבירור שביצעה הוועדה היא שקלה את השיקולים הרלוונטיים, הן השיקולים האישיים שהועלו על ידי המבקש והן השיקולים המערכתיים וגיבשה את המלצתה. מעיון בהמלצת הוועדה עולה כי הוועדה הביאה בחשבון את כל הטענות שנטענו על ידי המבקש ושקלה את כל השיקולים הרלוונטיים לצורך גיבוש ההמלצה. הוועדה שקלה את השיקול האקדמי האישי והמערכתי וקבעה כי המבקש מעוניין להמשיך בעבודתו המחקרית ולהדריך סטודנטים וכי על אף שעבודתו, כמו עבודתם של חברי סגל אחרים, היא מיוחדת ופרישתו מהווה הפסד למשיבה, הרי שחשוב למשיבה לקלוט חברי סגל חדשים ולהזרים בהתמדה "דם חדש" למגוון פעולותיה. הוועדה אף שקלה את השיקול הכלכלי האישי של המבקש בדבר אי הזכאות לפנסיה מרבית ואת העובדה שייתכן ורעייתו לא תמשיך לעבוד תקופה ארוכה ואף עמדו בפניה טענות המבקש בדבר התמיכה בשני ילדיו כפי שעולה מהמכתב מיום 29.6.2014. לאחר שהוועדה שקלה את כל הטענות של המבקש ואת השיקול המערכתי של המשיבה היא המליצה שלא להיעתר לבקשה להארכת עבודתו של המבקש מעבר למועד הפרישה אלא לאפשר לו להמשיך במחקר ובהנחיית תלמידי מחקר בהתאם לתנאים הנוגעים לגבי חברי סגל שפורשים לגמלאות בפקולטה למדעים מדויקים. בהקשר זה נציין כי מר הובר נשאל כיצד נכתב בהמלצת הוועדה מיום 1.7.2014 כי כל בני משפחתו של המבקש בריאים כאשר במכתב מיום 29.6.2014 נכתב כי המבקש טען שרעייתו אינה בריאה. מר הובר הסביר כי קישר את אמירתו של המבקש בדבר מצבה הרפואי של רעייתו לכך שרעייתו שחוקה מעבודתה, וזאת מכיוון שהמבקש לא הציג כל מסמך רפואי בעניין. וכך העיד מר הובר: "השימוע נערך כדי שהמבקש יוכל לתאר את כל בעיותיו וכל צרכיו. המבקש תיאר באופן כללי בעיה שאשתו שעובדת ומגיעה שחוקה הביתה והוא היה רוצה שהיא תפרוש והיא לא. אבל אלה דברים שאתה שומע חדשות לבקרים וההיבט של אינה בריאה היה שווה ערך לשחוקה. מאחר ולא הוצגו בפנינו ולא צוינו מחלות ספציפיות ולא הוצגו בפנינו שום תעודות רפואיות, אין מקום שאנחנו או אני באופן אישי אחקור מה בדיוק יש ומה בדיוק אין כי זו ההזדמנות של המבקש ציין את מה שיש ולכן ההיבט של הבריאות נתפס בעיני כציון עובדה של עובדת, כנראה לא צעירה ושחוקה לטעמו". בנסיבות אלה, Xמלצת הוועדה ניתנה על יסוד טיעוני המבקש שנשמעו בכובד ראש בשימוע שהתקיים ביום 7.5.2014 ולאחר שנערך בירור בנוגע לזכויות הפנסיה שצבר בתקופת עבודתו במשיבה ולאחר שהוועדה אף שקלה שיקולים מערכתיים של המשיבה, הרי שלא הובאו ראיות לכאורה לפגם כלשהו בהליך השימוע. נוסיף, כי לאחר שהנשיא בחן את המלצת הוועדה, הוא החליט לאמצה. ביום 31.8.2014 נשלחה אל המבקש החלטת המשיבה לדחות את בקשתו להארכת תקופת העסקתו מעבר למועד הפרישה. בנסיבות אלה משניתנה למבקש מלוא ההזדמנות להעלות טענותיו בשימוע, Xוועדה הביאה בחשבון את מלוא טענותיו במסגרת המלצתה, וXנשיא החליט לאמץ את המלצת הוועדה, הרי שלא הובאו ראיות לכאורה לכך שנפל פגם בהליך השימוע שנערך למבקש או שהמשיבה פעלה שלא כדין בעניינו. לעניין טענת המבקש לפיה קיים מחסור במרצים בבית הספר נציין כי לא שוכנענו שאכן כך המצב. פרופסור עוז הצהיר כי אין תקן פנוי בפקולטה להמשך העסקתו של המבקש וכי כל שעות ההוראה בבית הספר מאוישות ואין מחסור במרצים. לטעמנו עדותו של פרופסור עוז בעניין זה לא נסתרה. בעדותו תיאר פרופסור עוז את תהליך קביעת תכנית הלימודים ושיבוץ המרצים שמתחיל עוד במהלך חודש אוקטובר של שנת הלימודים הקודמת והוסיף כי שיבוץ המרצים נעשה במהלך חודש מרץ על ידי פנייה לחברי סגל. פרופסור עוז אף התייחס בעדותו לרשימת הקורסים שהציג המבקש והסביר כי כל קורסי החובה נפתחים ומאוישים מידי שנה בשנה אולם קורסי הבחירה נפתחים לפי המרצים הקיימים. פרופסור עוז העיד כי לעיתים אף נעשית פנייה לחברי סגל שפרשו על מנת שילמדו קורסים שונים אולם ציין כי לא כל מי שנעשית אליו פנייה נבחר ללמד בסופו של יום. פרופסור עוז הוסיף שישנם כיום מרצים היכולים ללמד את הקורסים שהמבקש לימד. בנסיבות אלה, לא שוכנענו בשלב לכאורי זה כי קיים הכרח בהמשך העסקתו של המבקש כחבר סגל מן המניין או שהמידע שמסר פרופסור עוז לפרופסור פריאלניק לא היה נכון. לסיכום, בנסיבות אלו לא שוכנענו כי השימוע שנערך למבקש היה למראית עין ולטעמנו הוועדה הביאה בחשבון את כל טענותיו של המבקש בעת גיבוש המלצתה ולא נפל פגם כלשהו בשיקולים ששקלה. אי לכך, אף לא נפל פגם באימוץ המלצת הוועדה על ידי המשיבה בעת קבלת החלטתה לדחות את בקשת המבקש להארכת העסקתו כחבר סגל מן המניין לאחר מועד הפרישה. שלישית, לטעמנו היעדר פרוטוקול שימוע אינו בבחינת הפגם היורד לשורשו של ההליך, ונבאר. המשיבה לא שלחה אל המבקש פרוטוקול של השימוע ואף לא צירפה פרוטוקול לתגובה שהגישה ביום 21.9.2014. רק לאחר שהמבקש הגיש תמליל של שיחת השימוע הוגש מכתבה של גב' שדה מיום 29.6.2014 המכיל סיכום של השימוע. לטעמנו, היה על הוועדה לערוך פרוטוקול מסודר של השימוע גם במקרה זה והעובדה שאין מדובר בשימוע של עובד לפני פיטורים אינה רלוונטית. רישום פרוטוקול במהלך שימוע של עובד המבקש להאריך את תקופת העסקתו לאחר גיל פרישה נדרש על מנת שניתן יהיה להעביר ביקורת שיפוטית על עבודתה של הוועדה ולבחון אם אכן נשקלו על ידה בעת גיבוש המלצתה מלוא השיקולים הרלוונטיים שהובאו לפניה במהלך השימוע. בהקשר זה נציין כי על יסוד אותה המלצה התקבלה בסופו של יום החלטת המשיבה לדחות את בקשת המבקש להארכת העסקתו כפרופסור מן המניין לאחר גיל פרישה ולכן קיימת חשיבות לניהול פרוטוקול. עם זאת, במקרה שלפנינו לא מצאנו כי מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין. שכן, מהשוואת מכתבה של גב' שדה מיום 29.6.2014 והמלצת הוועדה מיום 1.7.2014 לתמליל השימוע שהוצג על ידי המבקש עולה כי רישומי הוועדה והמלצתה משקפות נכוחה את תוכן השימוע ואת הטענות שהעלה המבקש במהלכו. הן מהתמליל והן ממסמכי הוועדה עולה כי טענות המבקש היו בשני היבטים. האחד, ההיבט הכלכלי - היעדר הזכאות לפנסיה מירבית, התמיכה בשני בניו, עבודתה של רעייתו והאפשרות שתפרוש מעבודתה. והשני, ההיבט האקדמי - יכולתו ורצונו להמשיך ללמד והקושי בהדרכת דוקטורנטים לאחר הפרישה בשל הצורך במציאת עבודה נוספת. כלומר, כל טענותיו של המבקש ונימוקיו בנוגע להמשך העסקתו במשיבה לאחר גיל פרישה, הובאו במכתבה של גב' שדה מיום 29.6.2014 ובהמלצת הוועדה. לפיכך העובדה שלא נערך פרוטוקול של השימוע אינה פגם מהותי בענייננו מקום בו ערכה חברת הוועדה רישומים אשר משקפים את מהלך השימוע, כפי שעולה במפורש מהתמליל שהגיש המבקש. לעניין טענת המבקש בנוגע לאי העדתה של גב' שדה נציין כי מר הובר שהעיד לפנינו היה חבר בוועדה, נטל חלק פעיל בשימוע וקיבל לידיו את המכתב של גב' שדה שבו פורטו טענות המבקש שהועלו בשימוע. בנסיבות אלה, מר הובר יכול להעיד אף על תוכן המכתב של גב' שדה המפרט את מהלך השימוע. אי לכך, אין אנו מוצאים בשלב זה כי יש לזקוף את אי העדתה של גב' שדה בהליך הזמני לחובת המשיבה. יתרה מכך, אף אם היינו זוקפים עובדה זו לחובת המשיבה לא היה בכך כדי להועיל למבקש משכאמור שוכנענו כי מלוא טענותיו עמדו בפני הוועדה בעת גיבוש המלצתה בנוגע לאי המשך העסקתו כחבר מן המניין לאחר מועד הפרישה. בנסיבות אלה, הגם שאנו סבורים כי היה על הוועדה לערוך פרוטוקול מסודר של השימוע, אין המדובר בענייננו בפגם היורד לשורשו של עניין וזאת Xובאו ראיות לכאורה לכך שחברת הוועדה ערכה רישומים של כל טענות המבקש וכי המלצת הוועדה התקבלה לאחר שמלוא טענותיו עמדו לנגד עיניה. רביעית, החלטת הוועדה סבירה בנסיבות העניין. תחילה נציין כי תפקידו של בית הדין אינו להחליף את שיקול הדעת של המשיבה בשיקול דעתו, אלא תפקידו לבחון את סבירות ההחלטה וכי כל עוד ההחלטה באה בגדרי מבחן הסבירות היא לא תבוטל. בהקשר זה נזכיר, כי בעניין וינברגר נקבע שעצם הטלת החובה על המשיבה לשקול שיקולים פרטניים של המבקש אין בה כדי להוביל בהכרח לכך ששיקולים אלה יגברו על שיקולים מערכתיים של המשיבה. במקרה שלפנינו אנו סבורים כי החלטת הוועדה נמצאת במתחם הסבירות. הוועדה שקלה את כל השיקולים הרלוונטיים כפי שנקבעו בעניין וינברגר. פרופסור פריאלניק שוחחה עם פרופסור עוז ושמעה ממנו כי מחקרו של המבקש אינו ייחודי וכי לא קיים צורך מיוחד בהמשך העסקתו כחבר סגל מן המניין. שיקול זה בנוסף לשיקול המשיבה בדבר קליטת חברי סגל חדשים, הם שיקולים מערכתיים לגיטימיים. במאמר מוסגר נציין כי, אף אם ישנו חוסר של מרצים כטענת המבקש, הגם שלא שוכנענו בנכונות הטענה בשלב זה כאמור, הרי שהמבקש יכול להיות מועסק כמרצה מן החוץ ואין כל הכרח כי יועסק כפרופסור מן המניין דווקא. כמו כן, הוועדה שקלה את השיקול המקצועי האישי של המבקש בדבר יכולתו להמשיך וללמד ולבצע מחקרים והמליצה לאפשר לו להמשיך בפעילותו האקדמית כפרופסור אמריטוס וללמד כמרצה מן החוץ. בכך נתנה הוועדה פתרון לשיקול המקצועי האישי. בנוסף הוועדה שקלה את מצבו הכלכלי של המבקש ולא מצאה כי מדובר במצב כלכלי חריג המחייב את קבלת בקשתו. המבקש עתיד לקבל פנסיה בסכום של למעלה מ-27,000 ₪ ברוטו לחודש, פנסיה נוספת מקרן מקפת וכן קצבת זקנה. בנוסף רעייתו של המבקש עובדת בתפקיד בכיר ומרוויחה היטב, כלשונו. בנסיבות אלה הגיעה הוועדה למסקנה כי גם אם קיימת אפשרות כי רמת חייו של המבקש ובני משפחתו תרד נוכח הירידה בהכנסתו, הרי שעדיין שיעור השתכרותו גבוה. בהקשר זה נציין כי סכום הפנסיה החודשי שעתיד המבקש לקבל גבוה בהרבה משכר המינימום ואף מהשכר הממוצע במשק. בנסיבות אלו, אנו סבורים כי החלטת המשיבה סבירה ומאוזנת ואין מקום להתערב בה. חמישית, טענת המבקש לפיה החלטת המשיבה אינה פורסת את מלוא השיקולים שעמדו בפני הנשיא עת החליט לאמץ את המלצת הוועדה וכי מדובר בהחלטה שיכולה להתאים אף לבקשות דומות שהוגשו על ידי אחרים, נכונה. עם זאת, לאחר פניית המבקש העבירה המשיבה לידיו את המלצת הוועדה שבה פורטו השיקולים שנשקלו על ידי הוועדה בעת גיבוש המלצתה וכן על ידי הנשיא במועד בו קיבל את ההחלטה לאמץ את המלצת הוועדה. בנסיבות אלה, הפגם שנפל באי מתן החלטה מנומקת על ידי הנשיא אינו פגם היורד לשורשו של עניין, מקום בו הובאו ראיות לשיקולים שעמדו בבסיס ההחלטה לאמץ את המלצת הוועדה ששמעה את טענות המבקש ובחנה אותן ואת השיקולים המערכתיים של המשיבה. שישית, טענת המבקש לפיה הוצאתו הכפויה לגמלאות היא בבחינת אפליה מחמת גיל וכי סעיף 4 לחוק גיל פרישה אינו חוקי היא טענה העומדת להכרעה בבג"צ ואין היא מהווה עילה להורות על המשך העסקתו כל עוד החוק עומד בתוקפו. כמו כן, טענת המבקש לפיה הוא מופלה ביחס לעובדים אחרים ובכללם הרקטור והנשיא, לא הוכחה בראיות לכאורה. המבקש לא הצביע על מסכת עובדות דומה בעניינו ובעניין עובדים אחרים שהמשיכו את עבודתם ולכאורה מראיות המשיבה עולה כי כל החלטה בנוגע להמשך העסקה לאחר גיל פרישה נבחנת לגופה ומוכרעת על פי נסיבותיה. בנסיבות אלה, לא הובאו ראיות לכאורה להוכחת אפליה באי קבלת בקשתו של המבקש להמשך העסקתו לאחר גיל פרישה כחבר סגל מן המניין ולכן אין בטענה זו כדי להוביל לקבלת הבקשה למתן סעד זמני. שביעית, החלטת המשיבה התקבלה כדין ועל ידי כל הגורמים המוסמכים. בהתאם לסעיף 4 לנוהל הודעה על פרישה לגמלאות תישלח על ידי הרקטור לחבר הסגל העומד להגיע לגיל פרישה עד לראשון לחודש מרץ של השנה האקדמית שבה יגיע המרצה לגיל האמור. כאמור, הודעת הרקטור נשלחה למבקש עוד ביום 1.1.2014. כמו כן, אין חולק כי הנשיא הוא המוסמך לקבל החלטה בדבר סיום העסקתו של המבקש, כפי שעשה לאחר שקיבל לידיו את המלצת הוועדה. בנסיבות אלה, ההחלטה על דחיית בקשתו של המבקש להאריך את העסקתו לאחר מועד הפרישה התקבלה לכאורה כדין ולאחר שנשלחה למבקש הודעה על פרישה לגמלאות במועד. נציין כי לא נעלמה מעינינו טענת המבקש לפיה הרקטור והנשיא אינם מוסמכים לקבל החלטה בעניינו מכיוון שהם לאחר גיל פרישה ומשכך כהונתם היא בחוסר סמכות, אלא שדין טענה זו להידחות בשלב זה. מבלי להיכנס לטענות המשיבה לפיה מדובר ב"הרחבת חזית אסורה" וזאת נוכח האמור בסעיפים 12 ו-13 לבקשה, הרי שהמבקש לא הוכיח בראיות לכאורה כי הנשיא והרקטור אינם בדרגת "פרופסור מן המניין" כדרישת סעיפים 43.2 ו-48.2 לתקנות המשיבה. בנסיבות אלה, לא הובאו ראיות לכאורה כי הנשיא והרקטור לא היו מוסמכים לקבל את ההחלטה על הוצאתו לגמלאות. בנסיבות אלה, ההחלטה על הוצאתו של המבקש לגמלאות בתום השנה האקדמית שבה הגיע לגיל 68 וכן ההחלטה לדחות את בקשתו להאריך את העסקתו לאחר מועד הפרישה התקבלו לכאורה כדין על ידי הגורמים המוסמכים לקבל החלטות אלה. שמינית, לא מצאנו שעיתוי המצאת החלטה לידי המבקש מהווה פגם מהותי המחייב את קבלת הבקשה, משני נימוקים: האחד, ביום 1.1.2014 הודיעה המשיבה למבקש על מועד פרישתו לגמלאות. מכאן, שהמבקש ידע עוד ממועד קבלת ההודעה כי העסקתו תסתיים ביום 30.9.2014. אמנם ניתנה למבקש אפשרות להגיש בקשה להאריך את העסקתו מעבר למועד הפרישה, אולם כאשר הכלל הוא סיום העסקה בעת הגיע העובד לגיל פרישה אנו סבורים כי עובדה אינה יכולה להוביל לצפייה ולהסתמכות של המבקש על כך שמועד סיום העסקתו יידחה. השני, אף אם נקבל את טענת המבקש לפיה התנהלות המשיבה מצביעה על חוסר תום לב או חוסר רגישות בשל העיתוי בו נמסרה לידיו - לא יהיה בכך כדי להוביל לקבלת הבקשה, ונסביר. תחילה נציין כי המבקש הגיש את הבקשה לדחיית מועד סיום העסקתו ביום 19.3.2014, הוועדה דנה בעניינו ביום 7.5.2014 והמליצה על דחיית בקשתו ביום 1.7.2014. למרות זאת, המשיבה לא טרחה לקבל החלטה בעניינו של המבקש בסמוך לקבלת המלצת הוועדה אלא רק ביום 31.8.2014, דהיינו חודשיים לאחר קבלת המלצת הוועדה ושלושים ימים בלבד לפני מועד הפרישה. ככל שיש פגם בהתנהלות המשיבה, הרי שמדובר בפגם הניתן לריפוי בפיצוי כספי ואין מדובר בפגם היורד לשורשו של עניין, וזאת מן הטעם שהמבקש ידע מראש על יציאתו לגמלאות ביום 30.9.2014 אלא אם יוחלט אחרת על ידי המשיבה, ולכן היה עליו לבצע את כל הבדיקות הרלוונטיות לפרישה במועד זה. בהקשר זה נוסיף כי לאחר שהמבקש פירט בפתח הדיון שהתקיים ביום 30.9.2014 את הנזקים הכספיים העלולים להיגרם לו בגין עיתוי המצאת החלטת המשיבה לידיו, הגיעו הצדדים להסכמות שיש בהן כדי ליתן מענה מלא לכל הנזקים העלולים להיגרם לו. המשיבה האריכה את המועד להגשת בקשה לניצול 'פטור מהוראה לאחר גיל פרישה' ואף התחייבה כי אם המבקש לא יקבל הלוואה מקופת התגמולים לצורך רכישת זכויות הפנסיה, תאושר לו הלוואה ישירה מהמשיבה לעניין זה, אותה ישיב מכספי מענקי הפרישה שיגיעו לו בעתיד. לפיכך, עיתוי מסירת ההחלטה למבקש אינה בבחינת פגם היורד לשורשו של עניין והמחייב את בטלות ההחלטה. כללו של דבר: לא מצאנו כי הובאו ראיות לכאורה לכך שנפל פגם בהליך השימוע שנערך למבקש על ידי הוועדה אשר הוקמה על ידי המשיבה לצורך בחינת בקשות של חברי סגל להארכת מועד העסקתם לאחר מועד הפרישה. כמו כן, לא שוכנענו ברמה הלכאורית כי הוועדה לא שקלה את מלוא השיקולים הרלוונטיים לצורך גיבוש המלצתה, הן אלה שהועלו על ידי המבקש בשיחת השימוע והן השיקולים המערכתיים של המשיבה. בנוסף, הפגמים שנמצאו בדבר אי עריכת פרוטוקול שימוע כדין, משלוח החלטה לא מנומקת ללא המלצת הוועדה ועיתוי המצאת ההחלטה לידי המבקש, אינם פגמים היורדים לשורשו של עניין ומדובר בפגמים הניתנים לפיצוי כספי, אם בכלל. מאזן הנוחות והסעד הראוי כידוע, סעד האכיפה הוא סעד חריג שאינו ניתן כעניין שבשגרה. בעניין פלצמן קבע בית המשפט העליון את הדברים הבאים: "עקרון מקובל הוא במשפט העבודה הישראלי כי אין לכפות על מעביד להעסיק עובד בניגוד לרצונו. גם במקרים בהם נפל פגם פסול בפיטורין, מקום שסעד של פיצוי ייטיב את נזקו של העובד בצורה נאותה, יש להעדיפו על פני כפיית העסקתו של העובד בידי המעביד. בשורש גישה זו עומדת הקונספציה כי יחסי העבודה הינם יחסים אישיים, ואין לכפות את המשכם בניגוד לרצון אחד הצדדים. נגזרת מכך ההכרה בזכות היתר של המעביד לפטר עובדים כרצונו (ג' שלו, דיני חוזים (מהדורה שניה) עמ' 529; ר' בן ישראל, דיני עבודה, שם עמ' 682). הרתיעה מכפיית יחסי עבודה מוצאת את ביטוייה גם בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970, הקובע בסעיף 3(2) כי אחד החריגים לזכות האכיפה הוא מקרה שבו אכיפת החוזה היא כפיה לעשות או לקבל עבודה אישית או שירות אישי. בגישה מסורתית זו חל שינוי עם השנים, וכיום מסתמנת נכונות גוברת במשפט העבודה לאכוף חוזה עבודה. תרמה לכך התרופפות הקשר האישי בין העובד למעביד והשינוי שחל מבחינה זו באופיו של קשר ההעסקה בתורת 'שירות אישי'. אף שנקודת המוצא הנוהגת עודנה כי אכיפת חוזה עבודה היא בגדר יוצא מן הכלל, הורחבו החריגים לכך (ר' בן ישראל, דיני עבודה, שם עמ' 685" (ההדגשות אינן במקור). במקרה שלפנינו לא מצאנו כי יש להורות על המשך יחסי העבודה בין הצדדים מכיוון שמאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבה, ונסביר. המבקש לא הניח תשתית ראייתית לקיומה של זכות לכאורה להמשך העסקתו לאחר מועד הפרישה וזאת משלא הוכח פגם מהותי בקבלת החלטת המשיבה שלא להאריך את העסקתו לאחר מועד הפרישה. כמו כן, מטענות המבקש ועדותו התרשמנו כי הטעם העיקרי המצדיק לטעמו את המשך העסקתו כחבר סגל מן המניין הוא השיקול הכלכלי. משמדובר בנזק כספי לכאורה, הרי שהוא בר פיצוי. בנוסף, המבקש אינו אמור להינזק כתוצאה ממועד קבלת החלטת המשיבה וזאת נוכח הפתרונות שסיפקה המשיבה לכל טענותיו בנוגע נזק העלול להיגרם לו כתוצאה מאי ההערכות לפרישה כראוי. לכל האמור יש להוסיף כי גם לאחר פרישתו ימשיך המבקש לכהן כפרופסור אמריטוס והמשיבה תמשיך להעמיד לרשותו את מלוא התנאים לצורך המשך מחקריו עליהם הודה כי קיבל מענקים כספיים מגורמים שונים. מכאן שאם תידחה הבקשה לא ייגרם למבקש נזק שאינו בר פיצוי כספי. מנגד אם תתקבל הבקשה עשוי להיגרם למשיבה שכבר נערכה לפרישת המבקש ולעובדים אחרים שקידומם או שיבוצם יתעכב. לכך יש להוסיף את טענות המשיבה בדבר היעדר הצורך הדחוף בעבודתו של המבקש ובדבר איוש כל המשרות והתקנים בפקולטה ובבית הספר לפיסיקה. בנסיבות אלה, היעתרות לבקשה עלולה לגרום למשיבה נזק חמור יותר מהנזק העלול להיגרם למבקש אם תידחה הבקשה. סוף דבר הבקשה למתן סעד זמני - נדחית. לעניין הוצאות - התלבטנו רבות אם לחייב את המבקש בהוצאות חרף העובדה שמדובר בגמלאי, וזאת בשל דחיית הדיון שנקבע ליום 22.9.2014 ולאחר שמצאנו כי תמליל השימוע אינו מכיל שיקולים נוספים שלא נשקלו על ידי הוועדה, כפי שטען המבקש. בסופו של דבר החלטתנו שלא לחייב את המבקש בהוצאות וזאת בעיקר מן הטעם שהמשיבה לא צירפה לתגובתה תיעוד של השימוע אלא רק לאחר הגשת התמליל וכי תיעוד השימוע חשוב לבחינת טענות הצדדים. השכלה גבוההאוניברסיטהפרישה