לעניין הקירוי שנוצר כתוצאה מהרחבת המרפסת - הרי שככל שהרחבת המרפסת עצמה בקומה א' הינה כדין, הרי שהקבוע בתקנה 4 ט' לתקנות התכנון והבניה (חישוב שטחים ואחוזי בניה), בתכניות והיתרים - התשנ"ב 2002 מתאר נכונה את הגדרתו של שטח זה: "היה שטח בקומת כניסה לבנין מקורה באופן כלשהו בגובה שאינו עולה על שתי קומות, ולא היה סגור ביותר משני קירות, יבוא שטח זה במנין שטחי השירות לעניין תקנות אלה; היה גובה הקירוי של שטח כאמור שתי קומות או יותר, לא יבוא אותו שטח במנין השטח הבנוי." במקרה דנן,המרפסת הפתוחה בקומה א' אשר יוצרת את הקירוי הוגדלה על פי הקבוע בתקנות כדי 12 מ' באישור הועדה המקומית,(בשונה מ 6 מ' מקוריים) וכתוצאה מכך נוצר שטח מקורה אשר תחום בשני קירות בקומת הקרקע. איננו סבורים כי יש בכך כדי להוציאו מתחולת תקנה 4 ט' הנ"ל. יחד עם זאת, במידה וקיים תיחום של יותר משני קירות לאותו קירוי, אזי לא ניתן להכליל השטח במסגרת תקנה 4ט' הנ"ל. לעניין מיקומם של הפילרים - הרי שבנסיבות העניין בהם לא הגיעו הצדדים להבנה, צודקת הועדה המקומית כי יש לחזור לפתרון המקורי כקבוע בהיתר המקורי, אשר מסתמך על הגישה הישירה מהרחוב לפילרים ולפחי האשפה. עצם מיקומם של הפילרים בפועל בשונה מההיתר המקורי אינו מהווה עילה להרשאה להזזתם, מה עוד שכמפורט מיקומם פולש לתחום זיקת ההנאה אשר אמורה לשרת גם את השכן. כך גם, לעניין המדידה כפי שנזכר בהחלטת הועדה המקומית. לעניין הגדרות - הרי שאלו שאינן מצויות בתחום המגרש על פי מדידות מוסמכות אינן צריכות להיהרס אלא שניתן להסתפק בסימונן להריסה או לחילופין בסימונן "מחוץ לגבולות ההיתר". לפיכך הערר נדחה ברובו.קירוימרפסת