עתירה לבג"ץ נגד הריסת מבנה שבנה העותר בסמוך לכפר אלג'יב וכן גם מדוע לא תֵעשה תכנית מתאר עדכנית. בד בבד עם העתירה הוגשה בקשה למתן צו ביניים למניעת הריסת המבנה עד להכרעה בעתירה. 2. העתירה והתגובה לה מגוללים את ההליכים שבהם נקט העותר, במטרה להכשיר את בנייתו הבלתי-חוקית של המבנה, וכן את ההחלטות השונות שניתנו בעניין מאת המשיבים 3-1. לטענת העותר, הוא השקיע את חסכונותיו בבניית המבנה, המשמש אותו כיום כעסק של מוסך, ומשרת אותו בפרנסת משפחתו. 3. מבלי להיכנס לפירוט מכלול ההליכים, יֵאמר בתמצית כי עתירה זו אינה אלא חוליה נוספת בשרשרת הליכים משפטיים בהם נקט העותר לפני בית משפט זה. עתירתו הראשונה (בג"ץ 7458/13) נמחקה ביום 1.12.2013, בהסכמת הצדדים, לאחר שהעותר הודיע כי בכוונתו להגיש בקשה לקבלת היתר בנייה לשם הסדרת מעמדו התכנוני של המבנה מושא העתירה. ביום 27.1.2014 דחתה ועדת המשנה לפיקוח את בקשת העותר לקבלת היתר בנייה, בהחלטה מנומקת, תוך שציינה את מורת רוחה מהתנהלות העותר "הפועל נמרצות להקמת הבינוי וקביעת עובדות בשטח בניגוד לדין" (עמוד 8 להחלטה). ערר על החלטה זו נדחה על-ידי ועדת המשנה לתכנון ורישוי. בהמשך, הגיש העותר את עתירתו השנייה (בג"ץ 3551/14, להלן: העתירה הקודמת) שנדונה לפני כבוד הנשיא גרוניס והשופטים פוגלמן וזילברטל. בפסק הדין מיום 18.9.2014 נכתב, כי בעקבות הערות בית המשפט בדיון, מסר בא כוחו של העותר כי שולחו יהרוס את המבנה, שנבנה שלא כדין. לפיכך נקבע בפסק הדין: "רשמנו לפנינו את התחייבותו של העותר להרוס את המבנה תוך 60 ימים. היה והעותר לא יעשה כן מניחים אנו שהמינהל האזרחי יפעל בהקדם לביצוע ההריסה". על סמך האמור, נמחקה העתירה. 4. בעתירה זו, אשר הוגשה סמוך לחלוף המועד להריסת המבנה על-ידי העותר בהתאם להתחייבותו כאמור, מבקש העותר לשוב ולהביא לדיון את השאלה שהוכרעה בעתירה הקודמת. מרבית טענותיו בעתירה דכאן - ובכללן טענות בדבר אכיפה סלקטיבית, עצם חוקיות הקמתה של ועדת המשנה לפיקוח, סמכותה לדון בעניין, וסבירות החלטתה - אינן אלא חזרה על טענות דומות, לעיתים זהות, אשר אותן העלה העותר במסגרת עתירתו הקודמת. העותר הוסיף, כי עורך הדין שייצג אותו בדיון לפני בית משפט זה בעתירה הקודמת אינו מוכר לו, וכי האחרון מסר את התחייבות העותר כביכול, לפיה יהרוס את המבנה תוך 60 ימים, שלא על דעתו. עוד טען כי מכל מקום, מאז הדיון בעתירה הקודמת גילה "עובדות חשובות אשר מצריכות דיון מחדש בעתירה גופה", המחייבות "דיון נוסף ועיון חוזר בעניין" (פסקה 31 לעתירה), וביניהן כוונת המשיבים 3-1 לבצע את צו ההריסה באופן מיידי, לצד חזרה על טענות בדבר סלקטיביות באכיפה. 5. דין העתירה להידחות על הסף על יסוד שני טעמים: ראשית, עניינו של העותר נדון והוכרע בבית משפט זה וחל לגביו מעשה בית-דין. שנית, עתירת העותר לוקה בחוסר ניקיון כפיים נוכח התנהלותו המתמשכת בבנייה בלתי-חוקית, תוך עשיית דין לעצמו, ולאור הפרת התחייבותו שניתנה לפני בית משפט זה להרוס את המבנה. 6. בית משפט זה היה ער להשגות שהועלו בעתירה זו, רובן ככולן, במסגרת העתירה הקודמת, ואף על-פי כן קבע בפסק דין מפורש כי יש לפעול לביצוע הריסת המבנה. בעניינו של העותר התגבש מעשה בית-דין נוכח פסק הדין הסופי, אשר הקים לפני העותר מחסום דיוני מלהמשיך וליזום התדיינות נוספת באותו נושא (בג"ץ 3227/09 ועד משפחות הקבורים בבית הקברות מאמן אללה (ממילא) נ' רשות העתיקות, פסקה 13 והאסמכתאות שם (23.12.2009)). הדבר מקבל משנה תוקף נוכח העובדה כי העותר "מיחזר" את מרבית טענותיו בעתירה דכאן אחת לאחת, טענות שנדונו אך לפני כשלושה חודשים במסגרת העתירה הקודמת. לא מצאתי בטענות העותר כי נתקיים שינוי מהותי בנסיבות העניין, או כי נחשפו עובדות חדשות שלא היו ידועות, ולא ניתן היה לדעת עליהן בדיון הקודם - נסיבות העשויות להצדיק, במצבים חריגים, דיון חוזר בעניין שכבר נדון והוכרע על-ידי בית משפט זה (בג"ץ 4842/06 פלוני נ' שר הפנים, פסקה 9 (11.4.2007) (להלן: עניין פלוני); בג"ץ 9251/09 רגבים נ' שר הביטחון, פסקה 3 (14.1.2010)). בית משפט זה ציין בפסק הדין בעתירה הקודמת, כי ניתן להניח שהמינהל האזרחי יפעל לביצוע ההריסה בהקדם במידה והעותר לא יעמוד בהתחייבותו להרוס את המבנה בעצמו תוך 60 ימים; על כן ברי שאין בהודעת המשיבים 3-1 כי בכוונתם להרוס את המבנה לאחר חלוף התקופה האמורה כדי לשנות בענייננו. אין מקום אפוא לשוב ולהידרש לטענותיו של העותר שנדונו בעתירה הקודמת. 7. באשר להאשמות העותר לגבי יצוגו בדיון בעתירה הקודמת, העולות לכדי טענות על כשל בייצוג ואף חמור מכך, הרי שמדובר בטענות מוזרות שנטענו בעלמא, ללא שנעשה דבר מצד העותר כדי לאשש אותן, מבלי שצויין אם נעשה בירור כלשהו של העותר מול בא-כוחו בעתירה הקודמת ומבלי שהביא את עמדתו של עורך הדין שייצג אותו בדיון (לטענתו - לכאורה). לאחרונה ציינתי בפרשה אחרת, כי טענות מעין אלו מחייבות מתן הזדמנות לעורך הדין המייצג הקודם לומר את דברו: "ההגינות כלפיו מחייבת זאת, ולא פחות מכך - החתירה לחקר האמת מחייבת זאת" (ע"פ 6028/13 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (20.3.2014)). תמיהות נוספות עולות לאור העובדה שהעותר לא פנה מיד לבית המשפט עם גילוי העובדה שלכאורה יוצג על-ידי עורך דין שאינו מוכר לו, אלא המתין למעלה מ-60 ימים, לאחר מתן פסק הדין, עד אשר טען לכך במסגרת עתירתו. כפי שעולה מתגובת המשיבים, העתירה דכאן הועברה על-ידם לעורך הדין שייצג את העותר בעתירה הקודמת, וזה מסר בתגובה כי יוכל להתייחס לטענות העותר רק לאחר שזה יוותר על חיסיון עורך דין-לקוח. 8. דין העתירה להידחות על הסף גם נוכח חוסר ניקיון כפיים בולט מצד העותר. הליכי הבנייה הבלתי-חוקית מצד העותר נמשכו גם חרף החלטות של הגופים התכנוניים שהבהירו היטב את אי-החוקיות המגולמת בהמשך הבנייה, למרות התראות חוזרות ונשנות בקשר להפסקתה, לאחר תפיסת כלים ששימשו להמשך הבנייה במספר הזדמנויות שונות, ועל אף צווי הפסקת עבודה והריסה שהוצאו בקשר למבנה. העותר אף לא פעל בהתאם להתחייבותו המפורשת להרוס את המבנה כאמור בפסק הדין בעתירה הקודמת. בהתנהלות מתמשכת זו, העותר עשה דין לעצמו, תוך ניסיון להעמיד את המשיבים לפני עובדה מוגמרת בשטח. כפי שציינתי בעע"ם 65/13 הועדה המחוזית לתכון ובניה חיפה נ' נאות מזרחי בע"מ (7.7.2013): "אין להפוך את היוצרות: תכנון תחילה, ובנייה אחר כך. אסור שבנייה בלתי-חוקית תהא מקדמה על מנת לאלץ בדיעבד את הכשרתהּ. המסר שצריך להנחיל הוא כי בנייה בלתי-חוקית הריהי כעושר השמוּר לבעליו לרעתו; עליה להיות לו לרועץ, לא ליתרון... [נאות מזרחי בע"מ] כּשלה בעשיית דין עצמית, בבנייה בלתי-חוקית, עברה על החוק בעניין נושא העתירה, ביקשה להעמיד את מוסדות התכנון בפני עובדה מוגמרת, לצורך רווח כספי. אין הצדקה להושיט סעד למי שבא בחוסר ניקיון כפיים שכזה, וראוי היה עוד מלכתחילה לסלק את העתירה על הסף". בטעם זה כשלעצמו, יש כדי להביא לדחיית העתירה על הסף (עניין פלוני, בפסקה 11; בג"ץ 197/81 פרידמן נ' ראש עיריית אילת, פ"ד לו(2) 425, 431 (1982)). 9. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. העותר יישא בהוצאות המשיבים 1-3 בסך של 10,000 ₪.הריסת מבנהבג"ץ (בית המשפט הגבוה לצדק)מבנה