נטען כי אישור תוכנית בניה תעכב פינוי פולשים מהקרקע ערר זה מופנה נגד החלטת הועדה המקומית לתכנון ולבניה אור יהודה (להלן: "הועדה המקומית") לאשר את תוכנית מאא/מק/1102 (להלן: "התוכנית") המתייחסת למקרקעין השייכים למשיבה מס' 2 (להלן: "המשיבה"), המצויים בשכונת נווה רבין באור יהודה. מקרקעין אלה מתחלקים לשתי חטיבות קרקע: חטיבת הקרקע הצפונית, בה מצויים מגרשים 24 ו- 25 (להלן: "חטיבת הקרקע הצפונית"), וחטיבת הקרקע הדרומית בה מצויים מגרשים 26 עד 29 (להלן: "חטיבת הקרקע הדרומית"). על פי התוכנית הראשית החלה במקום, תוכנית במ/ 3/ 90 (להלן: "התוכנית הראשית") מותר היה לבנות בשתי חטיבות הקרקע 420 יחידות דיור. כמו כן אושרה ביחס למקרקעין תוכנית מאא/מק/1051, אשר שינתה את הוראות הבינוי והעיצוב ואת קוי הבניין. בשנת 2006 אושרה תוכנית מאא/מק/1074 החלה על כל תחום התוכנית הראשית, אשר הוסיפה עד 20 אחוז יחידות דיור לכל מגרש, ללא הגדלת אחוזי הבניה. לנוכח האמור, מותר לבנות על מקרקעי המשיבה 504 יחידות דיור, כאשר על פי המצב התכנוני הקיים היום, בטרם אושרה התוכנית נשוא ערר זה, ניתן לבנות בחטיבת הקרקע הדרומית 360 יחידות דיור, ואת יתר 144 היחידות יש לבנות בחטיבת הקרקע הצפונית. כפי שהובהר לנו, ערב אישור התוכנית הראשית התגוררו אנשים במגרש 24. לטענת מינהל מקרקעי ישראל, שהינה בעלת הקרקע, ואשר החכירה את הקרקע למשיבה, המדובר בפולשים. התוכנית הראשית התנתה הוצאת היתרי בניה בכל המגרשים שבתחומה, לרבות במגרש 24, בביצוע פינוי הפולשים ובהריסה של המבנים השייכים לפולשים במגרשים אלה. גם תוכנית מאא/מק/1051 התנתה את הוצאת היתרי הבניה בתחום התוכנית בפינוי הפולשים והריסת המבנים השייכים להם . הקו הכחול של התוכנית נשוא ערר זה מקיף את שתי חטיבות הקרקע של המשיבה, ויוצרת חיבור בינהן. התוכנית מאפשרת ניוד של עד 60 יחידות דיור מחטיבת הקרקע הצפונית לחטיבת הקרקע הדרומית וכן היא מאפשרת ניוד זכויות בניה לחטיבת הקרקע הדרומית, באופן שניתן יהיה לבנות בחטיבת הקרקע הדרומית 420 יחידות דיור ובאופן שבחטיבת הקרקע הצפונית תיוותרנה 84 יחידות דיור בלבד. כמו כן משנה התוכנית את הוראות הבינוי והעיצוב ואת קוי הבניין בתחומה. בתוכנית נקבע בין היתר כי לא יהיה ניתן לבנות יותר מ - 300 דירות בחטיבת הקרקע הדרומית הוא, לפני שיושלם פינוי הפולשים במגרשים המצויים בחטיבת הקרקע הצפונית. המשיבה, אשר יזמה את התוכנית, מנמקת אותה ברצון לבנות דירות גדולות ואיכותית יותר בחטיבת הקרקע הדרומית, והיא אינה מסתירה את העובדה כי התוכנית צופה פני תוכנית עתידית נוספת, אשר תוסיף אחוזי בנייה ויחידות דיור לחטיבת הקרקע הצפונית, אשר "רוקנה" בתוכנית הנדונה. הועדה המקומית תומכת במהלך התכנוני האמור, בין היתר לנוכח העובדה כי המקרקעין הנדונים הם בין עתודות הקרקע האחרונות אשר נותרו לבנייה רוויה בתחום העיר אור יהודה, וכן לנוכח הפיתוח הסביבתי הקים באזור, אשר מאפשר לדעת הועדה את התוכנית הנדונה וגם את הכוונה התכנונית העתידית. נגד התוכנית הוגשו שני עררים: העוררים בערר 5281/09 מתגוררים בתחום החטיבה הצפונית, שהם אותם פולשים לכאורה אשר ביחס אליהם מתייחסות התכניות הקודמות והתוכנית הנדונה. העורר בערר 5315/09 מתגורר בבניין המצוי ברחוב ניצן 17, המצוי צפון-מזרחית לקו הכחול של חטיבת הקרקע הדרומית. להלן נדון בשני העררים: ערר 5281/09: העוררים בערר זה מתגוררים, או הינם בעלי מבנים, במגרשים המצויים בחטיבת הקרקע הצפונית ובעיקר במגרש 24. עוררים אלה הם אותם פולשים לכאורה אליהם התיחסו התוכניות הקודמות לתוכנית נשוא ערר זה, והתוכנית הנדונה, ואשר ביחס אליהם נקבעו הוראות באשר לחובה לפנותם ולהרוס את בתיהם כתנאי להוצאת היתרי בנייה. לטענת העוררים בערר זה, התוכנית הנדונה מעכבת את פינוים מהקרקע, שכן, ניוד הדירות וזכויות הבניה מחטיבת הקרקע הצפונית בה הם מתגוררים לחטיבה הדרומית, תפגע במוטיבציה ובקדימות שהמשיבה תיתן לסיום פינויים מהמקרקעין. כאן המקום לציין כי כנגד מרבית העוררים בערר זה קיים פסק דין לפינוים של בית משפט השלום בת"א, כאשר בקשה לעיכוב ביצוע מטעם העוררים נדחתה, על אף ערעור שהוגש על ההחלטה לבית המשפט המחוזי, ולפיכך שהייתם בתחום המקרקעין האמורים נוגדת את פסק הדין האמור. ככל שהעוררים מעלים טענה נגד התוכנית הנדונה, שומה עלינו להשוות את מצבם לזה הקיים על פי התוכניות התקפות. לא מצאנו כל בסיס לטענת העוררים כי מצבם יורע אם התוכנית נשוא ערר זה תאושר, ביחס למצב התכנוני אשר קיים היום בטרם כניסת התוכנית לתוקף. היפוכו של דבר נכון. בעוד המשיבה יכולה לבנות היום 360 יחידות דיור בחטיבת הקרקע הדרומית ללא תנאים, הרי שעם כניסת התוכנית הנדונה לתוקף היא לא תוכל לבנות יותר מ- 300 יחידות דיור בחטיבת קרקע זו כל עוד לא הושלם פינוי הפולשים, ובכלל זה העוררים בערר זה. לפיכך, המוטיבציה של המשיבה לפינוי העוררים רק תגדל. אשר על כן אנו דוחים את הערר. בשולי הדברים אנו מביעים את פליאתנו על עצם הגשת הערר, שהרי מהערר עולה כי העוררים מעוניינים לקדם ככל האפשר את פינויים מהמקרקעין בהם הם מחזיקים בחטיבת הקרקע הצפונית, בעוד שבאותה עת הם מנהלים מאבק משפטי נגד פינויים מאותם מקרקעין בבתי המשפט. קשה לנו לקבל מהלכים סותרים אלה, אשר מעוררים בנו תחושה כי העוררים עושים שימוש בועדת ערר זו לשם השגת מטרות אשר בינן לבין תחום התכנון והבנייה אין ולו דבר. ערר 5315/09: העורר בערר זה מתגורר כאמור במגרש 30, הצמוד למגרש 29 המצוי בחטיבת הקרקע הדרומית, מחוץ לקו הכחול של התוכנית. הוא מתגורר בדירה בבית משותף בקומה השנייה הפונה לכיוונים מזרח, דרום ומערב ובין היתר אל הבניינים המיועדים להקמה על פי התוכנית. לטענתו, על פי התוכנית החדשה יוקמו בחטיבת הקרקע הדרומית שישה בניינים במקום חמישה בניינים, כפי שהיה מתוכנן על פי התכניות הקודמות, ובין היתר משתנה מיקום הבניינים באופן שאלה יסתירו לו את האויר, השמש והנוף, וכן יצומצמו השטחים הירוקים בחטיבת הקרקע הדרומית . כמו כן, טוען העורר כי הצפיפות אשר תתקבל בחטיבת הקרקע הדרומית תהיה גבוהה מאוד ובלתי סבירה. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו במסמכי התוכנית תוך השוואתם למצב התכנוני הקיים היום, החלטנו לדחות את הערר. נספח הבינוי של התוכנית הראשית, עליו מבסס העורר את טענותיו, מחייב רק לעניין קווי הבניין והמרחקים בין המבנים. גם לאחר אישור תוכנית מאא/מק/1051 נותרו קווי הבניין והמרחקים בין המבנים מחייבים, ואולם מקום וצורת העמדת הבניינים, כמופיע בנספח הבינוי אינו מחייב (במגבלות קווי הבניין והמרחקים בין הבנינים). לפיכך, גם על פי המצב התכנוני היום, ערב אישור התוכנית הנדונה, ניתן היה להעמיד את הבניינים במקום המיועד להם על פי תוכנית הבינוי של התוכנית נשוא ערר זה, כך שמצבו של העורר לא השתנה לרעה כתוצאה מאישור התוכנית. לא השתכנענו כי תוספת בניין נוסף למתחם פוגעת באור, באויר ובנוף בדירת העורר. ברי הדבר כי תוספת הבניין תצמצם את השטחים הירוקים בחטיבת הקרקע הדרומית, אך יש לזכור כי המדובר בקרקע פרטית, מה עוד שעדיין נותרים שטחים ירוקים נרחבים במקום. לעניין הצפיפות, נכון הדבר כי ניוד יחידות הדיור מחטיבת הקרקע הצפונית לדרומית תביא לצפיפות של 18.46 דירות לדונם בחטיבה הצפונית, בעוד שהצפיפות שנקבעה בתוכנת הראשית היא 14 יחידות דיור לדונם. צפיפות זו, אשר מתיחסת לכל תחום התוכנית אינה משתנה. במקרה הנדון מדובר על ריכוז מקומי של יחידות דיור, החורג באופן מקומי מהצפיפות המותרת, אך הדבר אינו משנה את ממוצע הצפיפות בתחום בתוכנית הראשית. אנו מקבלים את נימוקי הועדה המקומית למהלך תכנוני זה, לאור מיקומה של התוכנית, ניצול יעיל ונכון של עתודות הקרקע האחרונות לבנייה הקיימות באור יהודה ומעל לכל, לנוכח השטחים הפתוחים הנרחבים בה גובלת התוכנית. לאור כל אלה אין אנו רואים כל פגיעה של ממש בעורר כתוצאה מהצפיפות שאושרה. ביחס לעומסי התנועה, הועדה המקומית קיבלה את טענתו של העורר, וביטלה את רמפת הכניסה לחניון אשר היתה אמורה להיבנות אל מול הבניין בו הוא מתגורר. מעבר לכך, לא מצאנו בסיס של ממש בטענתו של העורר כי התוכנית תגרום לעומסי תנועה בלתי סבירים באזור. כמו כן לא מצאנו כל ממש בטענתו של העורר כי יש בבניה המבוקשת משום "פגיעה בסגנון הבניה של השכונה ויצירת סלאמס". לפיכך אנו דוחים את הערר. תוכנית בניהבניהפינויפלישה למקרקעין