שיהוי והשתק יכולים להוות חסם גם לטענת חוסר סמכות עניינית אך במה דברים אמורים? כאשר צד ניהל את הדיון בפני מותב מסוים, ולאחר סיום הדיון, או לקראת סופו, נזכר לעלות טענת חוסר סמכות עניינית. אין זה המקרה שבפנינו, במקרה בו למעשה טענת חוסר הסמכות העניינית מועלית בהזדמנות הראשונה. אכן, אנו סבורים כי מוטב והבקשה הייתה מוגשת קודם לכן, קרוב יותר למועד הגשת הערר. אולם, עדיין, הבקשה הוגשה במסגרת הזמנים המותרים ועוד טרם נתקיים דיון כלשהו בפני וועדת הערר. לפיכך, אין בטענות ההשתק והשיהוי בכדי להוות עילה לדחיית הבקשה. דין דומה הינו גם לעניין טענת חוסר תום הלב, גם אם היה חוסר תום לב בבקשת ארכה או דחייה כלשהי (ואיננו קובעים כל ממצה בעניין זה) הרי אין הוא יכול להקנות סמכות עניינית לועדת ערר זו. מזכירות הועדה ומזכירות בית המשפט: העוררת טוענת, כי מזכירות בית המשפט סרבה לקבל את הערר ואילו מזכירות וועדת הערר קבלה את הערר ואף נתנה לו מספר. בכל הכבוד הראוי למזכירויות וועדת הערר ובית המשפט, הרי לא אלו קובעות את הסמכות העניינית. לעניין מזכירות בית משפט השלום, הרי אין מדובר בהחלטה שיפוטית, אלא בסברה של מזכירה כי לא ניתן להגיש את הערר, בוודאי שבכך אין לשנות את התוצאה המשפטית, כי הסמכות הינה של בית המשפט השלום בהתאם לסעיף 14(ג) לתוספת השלישית בנוסחה הקודם. לעניין מזכירות ועדת הערר, הרי שגם זו אינה מעניקה סמכות. מזכירות ועדת הערר מונחית לפתוח כל תיק בעניין היטל השבחה המגיע אליה בכפוף למגבלות מסוימות, ואין זה תפקידה לבדוק, האם מדובר בערר על שומה מכרעת או שומת הוועדה. גם בעצם משלוח הזימון לדיון אין בכדי להקנות סמכות כאשר זו אינה קיימת על פי חוק. סיכום: לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי לוועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה אין סמכות לדון בערר על החלטת שמאי מכריע אשר מונה והכריע בהתאם לסעיף 14(ב) לנוסח הקודם של התוספת השלישית וזאת כאשר שומת הוועדה נמסרה לנישום פני 1.5.2009. עם זאת אנו סבורים, כי אכן אין מקום לדחיית הערר או למחיקתו, אלא להעברתו לבית המשפט המוסמך - בית משפט השלום. יובהר, כי אין בהעברת התיק בכדי לחוות דעה כלשהי לגבי מהותו, לרבות לגבי השאלה האם הערר עומד במגבלות סעיף 14(ג) לתוספת השלישית בנוסחה הקודם (למשל, לעניין הגבלת זכות הערעור לשאלה משפטית בלבד). תיק ערר זה ייסגר והדיון הקבוע מבוטל בזאת. סמכות ענייניתשיהוי