ערר על החלטת הועדה המקומית לתכנון ובניה טייבה להפקיד תכנית

ערר על החלטת הועדה המקומית לתכנון ובניה טייבה להפקיד את תכנית טב / מק/ 3452 בתנאים וביניהם כי "לא ינתן היתר בניה אלא לאחר רישום המגרש בלשכת המקרקעין" (כך במקור). עניינה של התכנית בתיקון קווי בניין למבנה קיים במקרקעין הידועים כמגרש 11 חלקה 22 בגוש 7838 (להלן: "המקרקעין") תמצית טענות העוררים המקרקעין הינם בבעלותו של העורר 2 כבעלים רשום של חלק מהחלקה ובהתאם לתשריט חלוקה חתום על ידי הבעלים המשותפים. התניית רישום המגרש בלשכת רישום המקרקעין אינה ממין העניין ואינה מהווה שיקול תכנוני אלא שיקול קנייני., במיוחד לאחר אישור תשריט חלוקה חט / 3400 והקצאת המגרשים על פי אותו תשריט והוצאת היתרים בהתאם לקבוע באותו תשריט. המשמעות של קבלת התנאי הינו התניית התכנית (שעניינה כאמור נקודתית), ברישום פרצלציה לכלל החלקה על חשבון העוררים. תמצית עמדת הועדה המקומית לטעמה של הועדה המקומית התנאי האמור מתחייב מאז נכנסו לתוקפן תקנות התכנון והבניה (תכנית איחוד וחלוקה, תשס"ט - 2009. תקנה 11 קובעת כדלקמן: "איסור מתן היתר בטרם אישורה של תכנית לצורכי רישום" וזו לשונה: "לאחר תחילתה של תכנית הכוללת הוראות בדבר איחוד וחלוקה, לא יינתן היתר בנייה במתחם האיחוד והחלוקה, אלא לאחר שאושרה על ידי הוועדה המקומית תכנית לצורכי רישום לכל מתחם האיחוד והחלוקה; אין בהוראות אלה כדי לגרוע מסמכות מוסד תכנון להתנות בתכנית מתן היתר בנייה, בקיום תנאים נוספים." תשריט חט / 3400 אינו תשריט איחוד וחלוקה לצורכי רישום ולפיכך לא ניתן להוציא מכוחו היתרים. דיון והכרעה אנו סבורים כי דין הערר להתקבל. ראשית, תקנה 11 הנ"ל עניינה בחיוב בתצ"ר ולא ברישום בלשכת רישום המקרקעין. שנית, על פי נוסחה של תקנה 11 היא חלה על תכנית הכוללת הוראות בדבר איחוד וחלוקה. במקרה דנן עסקינן במצב הקודם בתכנית טב / 1111 / 2 א+ ב אינה מייעדת שטח לאיחוד וחלוקה, אלא קובעת בסעיף 3 כי היתרי בניה יוצאו לאחר הגשת תשריטי חלוקה ואישורם על ידי הועדה המקומית. לעניין זה ספק לנו אם מדובר בהוראות איחוד וחלוקה כמשמען בתקנות, ומעבר לכך הרי שתשריט חלוקה כנ"ל אושר על ידי הועדה המקומית ובהתבסס עליו כבר הוצאו היתרי בניה באותו מתחם, ואף במקרקעין עצמם. התכנית נשוא הערר הינה תכנית נקודתית לתיקונו של קו בניין אשר אין כל מניעה תכנונית לאשרו כפי שהבהירו הצדדים בפנינו. אשר על כן ולאור כל האמור אנו רואים לקבל את הערר במובן זה שאין להכניס בתכנית כתנאי להפקדתה הוראה בנוסח שנדרש על ידי הועדה המקומית. אין באמור כדי להוות אישור לגבולות המגרש ו/או מיקום הבניינים או נכונות קווי הבניין כפי שהוצגו בתשריט התכנית. תוכנית בניהבניהתכנון ובניהעררהפקדת תכנית בניהועדה מקומית לתכנון ובניה